היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וגו' . יד ה' כל יד ה' שבנבואה לשון כפייה הוא שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום שהרוח חפץ : והיא מלאה עצמות . רבותינו אמרו שהיו משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ כמו שאמור בדברי הימים :

יד ה' . כח חוזק הנבואה : ויוציאני . הוציא אותי ממקומי : ברוח ה' . ר''ל ההוצאה היה ברצון המקום לא ברצוני כ''א בע''כ : והיא מלאה עצמות . ארז''ל שהיו מבני אפרים שמהרו את הקץ לצאת ממצרים והרגום אנשי גת :

ברוח . ענין רצון : ויניחני . מל' הנחה : הבקעה . העמק :

(א-ב) היתה כבר נחלקו רבותינו אם היה משל או ממש כנודע, ובכל אופן גם אם היה משל, מה שיראה החוזה הוא כאילו נעשה בפועל, ורואה את העתיד כי הוא הווה, והנה הוציאו ברוח ה' שחל עליו והניח אותו בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות, וחז''ל אמרו שהיו מאלה שכפרו בקץ ושכפרו בתה''מ והיו לפי האמת בלתי ראוים לתחיה, וכבר התבאר בדברי האלהיים כי נשאר בעצמות המת קוסטא דחיותא או הבלא דגרמי שיעשה כשאור בעיסה בזמן התחיה וממנה יבנה הגוף מחדש, עוד אמרו חז''ל עתידי צדיקי דהוי עפרא, כי לפני התחיי' בהכרח ישוב העפר על הארץ ויתבלה הגוף הראשון לגמרי, ואז יצמח מן העפר גוף חדש מעולה מן הראשון, ככל דבר שהעדר קודם להויה, ולא יעשה האפרוח עד בלות הביצה, והחטה אחר בלות הגרעין בעפר, ורק עצם אחד שמו לוז ממנו יצמח בצירוף העפר הבלוי בנין חדש. אמנם פה היו שני שנויים {{{א}}} שעדיין היו העצמות קיימות ולא נבלו להיות עפר, וכשיחיה יחיה הגוף הראשון, וזה א''א שיעשה הויה בלא העדר, {{{ב}}} שהעצמות היו יבשות מאד, ר''ל שלא נשאר בהם רוח החיים והבלא דגרמי וקוסטא דחיותא הנצרך שיהיה כשאור בעיסה, וז''ש שהבקעה היתה מלאה עצמות, והיו רבות, לא עצם הלוז לבד, כי עדיין היו כולם קיימים. והיו על פני הבקעה, ולא היו בקבר כלל שיבלה השאול אותם. וגם היו יבשות מאד שלא נשאר בהם הקוסטא דחיותא :

והעבירני עליהם סביב . לבקעה ולא הכניסו לתוכה לפי שהיה כהן :

והעבירני . העביר אותי סמוך להם סביבותם למען יראה איכותם וכמותם ולא העבירו בין העצמות לפי שהיה כהן : והנה רבות . ר''ל ראיתי שהמה רבות מאד ויבשות מאד :

התחיינה . הנראה בעיניך שיוכלו לחיות :

התחיינה . הוא בה''א השאלה כי שאלו אם אפשר שיחיו העצמות האלה : אתה ידעת . כאומר הנה לפי הטבע אין מקום שיחיו אולם אם רצונך שיחיו הנה כן יחיו ומי א''כ יודע רצונך אלא אתה וא''כ ידעת אם יחיו :

ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה, שהגם שיחזקאל בודאי האמין בתחייה הנה קבל שהתחייה תהיה אחרי בלות הגוף לגמרי, וע''י הרוח חיים שנשאר בעצמות, לא כן בעצמות האלה שאינם כפי תנאי התחייה, ולכן אמר ה' אתה ידעת, כי זה אינו כפי התנאים המקובלים לו בענין של תה''מ :

ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה כי התחיה העתידה שיהיה הגוף מבולה בעפר תהיה דומה כבריאת האדם בבטן אמו, שתחלה יקרם עור סביב הטפה הזרעיית ואח''כ יתהווה שם בשר (כמ''ש הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, עור, ואח''כ בשר) ואח''כ יתקשרו האיברים בגידין ועצמות זאת שנית שהעצם הלוז הנשאר יש בו קוסטא דחיותא שהוא יסוד אל רוח חיים וממנו יבנה הגוף הנבלה, וידמה כטפת הזרע שיש בו חיות וממנו יצמח הגוף, לא כן בעצמות האלה היבשות בלא רוח חיים, ולכן צוהו לנבאות.

מביא בכם רוח . ר''ל בהעצמות יבוא רוח ואויר נושב ומזה יבוא מעט חיות בעצמות להתנועע ולהתקרב זה לזה כמפורש בענין :

כה אמר ה' הנה אני מביא בכם רוח הוא רוח החיים היסודי שהוא הקוסטא דחיותא החסר מן העצמות האלה באשר לא היו מוכנים לתחייה ע''פ מעשיהם הרעים ויבשו לגמרי כעץ יבש אשר לא יצמיח עוד, וחייתם היינו תקבלו כח אל החיות, ואח''כ.

ונתתי עליכם גידים וגו' . ובספר איוב הוא אומר עור ובשר תלבישני תחיל' ואחר כך ובעצמות וגידים תסוככני אלא למה היו אלו דומים לאדם שפושט וחוזר ולובש שמה שפשט אחרון לובש ראשון אבל בתחילת בריית הוולד עור ובשר תחילה ואח''כ עצמות וגידים : וקרמתי . לשון קרום איקרוטיי''רייא בלע''ז :

ונתתי וכו' . אחר שיתקרבו העצמות כ''א למקום הראוי לו אתן עליכם גידים לחבר ולקשר העצמות זה בזה : וקרמתי . אעשה עליכם קרום של עור ואחר זה אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים : כי אני ה' . והכל בידי :

וקרמתי . מלשון קרום כעין קליפה ובדרז''ל קרום שעלה מחמת מכה ( חולין מ''ג ) :

ונתתי עליכם גידים שלא כדרך יצירת הולד וכדרך התחייה לעתיד, שתחלה עור ובשר וגידים ועצמות, וכאן שהעצמות עדין קיימים והיה בהיפך תחילה גידים על העצמות ואח''כ בשר, ואח''כ עור, ואז ונתתי בכם רוח היא הנשמה העליונה שבאה אח''כ על הגוף הנבנה והוא הרוח שהיה בו מקודם וצרור בצרור החיים וחייתם שהיא התחייה הגמורה :

וקרמתי. פעל יוצא, העור העולה כקרום דק על הבשר : ונתתי בכם רוח. כבר אמר אני מביא בכם רוח ? ובפי' תקנתיו :

ויהי קול . והנה רעש העצמות שהיו טופחין זה לזה : עצם אל עצמו . עצמות כל אחד כל מקום שנתפזרו היו קופצין ומתקרבין כל אחד ואחד אצל מקו' חבורו :

ויהי קול . מן הרוח והאויר הנושב : והנה רעש . והנה נדנוד ותנועה מן העצמות וקרבות כל אחד אל העצם הדבוק בו כשהיה חי :

רעש . ענין נדנוד ותנועה :

ונבאתי ויהי קול והנה רעש ע''י שבא רוח תחייה בעצמות, וע''י שהתקרבו העצמות כא' במקום הראוי :

ותקרבו. התי''ו סימן נקבה, והוא''ו שבסוף סימן רבים זכרים ?, כי יש עצמות ועצמים, העצמים הם הגדולים כמו השדרה והגלגולת, ובכאן היו מפוזרים והיו עצמות, ואחר שנתקרבו נעשו עצמים, ורמז עליהם בסימן הזכר :

והנה עליהם . ר''ל נתון עליהם גידים וכו' : ורוח אין בהם . עדיין לא היה בהם רוח החיוני :

ויקרם . נעשה קרום :

וראיתי תחלה גידים ואח''כ בשר ואח''כ עור אבל הרוח אין בהם הוא הרוח העקרי המחיה את הגוף בכללו לא היה, וכבר באר בע''י פ' בראשית, כי כל שינויי הטבע יעשה ע''י הנביא, אבל להחזיר נשמות לפגרים לא יהיה רק ע''י ה' לבדו, ולכן כשהוצרך אליהו להחיות בן הצרפית הוצרך לתפלה. ולכן לא בא הרוח ע''י הנביא :

ובשר עלה. על הגידין :

מארבע רוחות . כל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לד' רוחות העולם משם יתקבצו ויבאו : ופחי . כמו נופח באש פחם ( ישעי' נד ) :

מארבע רוחות . ר''ל מכל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לארבע רוחות העולם משם יתקבצו ויבואו וינשבו בגופי ההרוגים האלו ויחיו :

ופחי . מלשון הפחה ונשיבה :

ויאמר הנבא אל הרוח ומצד שאתה בן אדם תאמר אל הרוח כה אמר ה', כי זה תלוי בדבר ה' ביחוד, ואמר מארבע רוחות באי הרוח, כוונתו על הרוח הנשאר אחר המות אשר רוח הצדיקים צרור בצרור החיים ורוח הרשע מפוזר בכף הקלע בארבע רוחות ואין לו מנוח, ואמר שיבא הרוח מארבע רוחות כי הם היו רשעים ורוחם לא היה להם מנוחה, ומהרי''א פי' שהרוח מורכב מארבע רוחות, הנפש הטבעית, והחיונית, והמדברת, והנצחיית, וצוה שיבא בכל חלקיו ויפח בהרוגים האלה :

ופחי. שרשו נפח :

והנבאתי. מבנין התפעל ודגש הנו''ן לחסרון התי''ו :

העצמות האלה כל בית ישראל המה . רמז ודוגמא לכל בית ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרי' יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל לתשועה עוד דבר אחר כולם אלו משל ישראל היו ומפני שהחייתם עכשיו הם אומרים אבדה תקותינו ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים :

כל בית ישראל המה . ר''ל המה מרמזים להיות לאות וסימן על כל בית ישראל המתים בגולה : הנה אומרים . מתי הגולה אומרים הנה עד שלא תבוא הגאולה כבר נהיו מתים ויתייבשו עצמותינו ואבדה א''כ תקותינו מה שאנו מקוים אל הגאול' הואיל ואנו נכרתו לעצמנו ולא נהיה בחברת האנשים הרואים את הגאולה וכאלו יאמרו ומה א''כ תועלת לנו עם הגאולה :

נגזרנו . ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי ( איכה ג' ) :

ויאמר אלי בן אדם, באר לו הנמשל שהעצמות האלה הם בית ישראל, שהם יבשות מאד ואין להם הכנה לתחיית הגויה הכוללת, כי לא נשאר להם קוסטא דחיותא, לא מלך ושרים לא גבורה והתעוררות חיל, עד שהם בתכלית היאוש שאומרים שהעצמות נתיבשו ואבדה כל תקוה, כי התקוה היא הקוסטא דחיותא, וגם נגזרנו ונפרדנו מן כלל עצמות הגוף, וגם אין להם קוסטא דחיותא מצד המע''ט שהם דומים כאלה העצמות שלא היו מוכנים לתחייה ע''י רוע מעשיהם, ובכ''ז אינם כגוף שנתבלה ונעשה רקב, כי העצמות קיימות וכלל האומה עומדת לעד, רק נתפזרה לארבע רוחות השמים :

לכן הנבא . שעתיד אני להחיותם שנית :

הנה אני פותח וגו' . בזמן הגאולה אפתח קברותיכם ואעלה אתכם משם חיים וקיימים אתם עמי וכאומר הנה התחיה בעצמות הבקעה היא לאות על התחיה העתידה : והבאתי וגו' . וא''כ גם אתם תראו הגאולה :

לכן הנבא הנה אני פותח את קברותיכם, יש בזה מליצה וגם דברים כפשטן, אם על התחייה הגמורה שתהיה באחרית הימים, ובזה אמר שיפתח הקברים של כל המתים שכולם יעמדו בתחייה כמ''ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, לכן אמר שיפתח קברות כולם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, ההעלאה מן הקברים לחיי עולם, לא יהיה לכולם רק לעם ה' הצדיקים (וכן אמר אח''כ בפתחו את קברותיכם (ולא אמר עמי) ובהעלות אתכם מקברותיכם עמי) וקבלו חז''ל שהתחייה לא תהיה בח''ל רק בא''י ומתי ח''ל יתגלגלו לא''י ושם יקומו בתחיה, וז''ש והבאתי אתכם על אדמת ישראל ואמר אח''כ ונתתי רוחי בכם וחייתם, וזה יהיה בא''י, ועז''א והנחתי אתכם על אדמתכם שתשארו שם בחיים, ואם בדרך המשל והמליצה שהמשיל גויית האומה הכוללת כעצמות היבשות, ורוח אין בהם, ואת הגולת דמה כקברים ששם ישן הגוף של האומה הכללית במחשכים במצולות, אמר שה' יפתח הקברים הוא שיסיר השעבוד וזה כולל לכולם, ובהעלות אתכם מקברותיכם עמי, שהעליה לא''י לא יהיה רק לצדיקים כמ''ש (למעלה סי' כ') והוצאתי אתכם מן העמים וכו' וברותי מכם המורדים והפושעים בי וכו' ואל אדמת ישראל לא יבא :

וידעתם וכו' . בפתחי וכו' . ר''ל בעת אפתח את קברותיכם ואעלה אתכם משם אתם עמי אז תדעו שאני ה' הנאמן במאמרי :

וידעתם כי אני ה' בפתחי וכו' ר''ל בין מן פתיחת הקברים ובין מן העליה תדעו כי אני ה' כי הכל יהיה למעלה מדרך הטבע :

ונתתי רוחי בכם . אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים ואושיב אתכם במנוחה על אדמתכם ואז תדעו שאני ה' הנאמן במאמרי אני דברתי ואני עשיתי כאשר דברתי :

והנחתי . מלשון מנוחה :

וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי, שכבר דברתי לעשות כן בעתיד, וכבר עשיתי בימי יחזקאל שקמו המתים ויחיו שזה סימן אם על התחייה העתידה אם על הגאולה ותחיית הגויה הכללית שדומה כעצמות היבשות המפוזרות שאין בם שום הכנה לתחייה ע''פ הטבע :

ויהי דבר ה', אחר שהראהו ה' איך יחיו העצמות היבשות ותבא בם הרוח, הראהו איך יתנהג הגוף הכללי הזה העומד בתחייה באופן שלא ימות עוד, היינו איך יהיה הנהגת המלוכה שהוא רוח המחיה את הגוף הכללי ואיך ישובו אל ה' ע''י שמירת תורתו ומצותיו שזה בנפש המשכלת בגויה הכללית :

ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגו' . וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל . חבריו . ארבע תיבות הללו כתוב עליו לאמר עץ זה ליהודה ולשבט בנימין שנלוה עליו . ולקח עץ אחד וכתיב עליו . זה ליוסף עץ אפרי' ושאר תשעה שבטים שהיו אחרי ירבע' שהיו משבט אפרי' :

עץ אחד . חתיכת עץ אחד : ליהודה ולבני ישראל חבריו . המלות האלה כתוב עליו כאומר העץ ההוא מרמז על יהודה ועל בני ישראל חבריו הם בני בנימין שהתחברו עליו להיות מלכות אחת : ולקח עץ אחד . ועוד לקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עד אפרים וכו' כאומר על יוסף מרמז העץ ההוא והוא אפרים הבא מיוסף שמלכות ישראל נקראת על שמו לפי שמלך הראשון היה עליהם ירבעם הבא מאפרים ומרמז העץ ההוא עליו ועל שאר השבטים שהתחברו עמו להיות תחת ממשלתו :

ואתה צווה לו שיקח עץ אחד, ויכתב עליו אלה המלות, ליהודה ולבני ישראל חבריו, היינו שהוא אות ליהודה ולהמתחברים עמו מבני ישראל כמו שבט בנימין, ומבני לוי ויתר העם שהתחברו ליהודה, ויקח עוד עץ אחד ויכתב עליו אלה המלות, ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו, ר''ל שהוא אות ליוסף שהוא ראש השבט וממנו נצמח מלכות אפרים שהתחיל מירבעם, ולכן קראו עץ אפרים, וכל בית ישראל כי אליו התחברו כל ישראל שהם עשרת השבטים :

והיו לאחדים . אני אחבר' לשני העצים שיהא עץ אחד בידך :

וקרב אותם . תקרב העצים זה אל זה להיות נראים לך כאלו המה חתיכת עץ אחד : והיו לאחדים בידך . כשיהיו עדיין בידך יתחברו יחד ע''פ נס ויהיו חתיכה אחת באמת :

וקרב עוד צוה שיקרב שני העצים אשר התאחד כל אחד בעצמו, אל האחד השני, עד שיהיו לך לעץ אחד ע''י אחיזת היד, ואז יתהווה ע''פ נס שיהיו לאחדים בידך ר''ל שיתאחדו בפועל ע''פ נס ויהיו אחד באמת :

הלא תגיד . ר''ל הלא מהראוי שתגיד לנו למה אלה לך על מה תרמז בזה :

וכאשר יאמרו בני עמך, ור''ל ואם תיכף כשיראו הנס הזה ישאלו מה אלה לך ע''מ מורה הנס הזה, וכלל סימן העצים?

הנה אני לוקח את עץ וגו' . שלא יהיו עוד לשתי ממלכות :

את עץ יוסף . ר''ל שבט מלכות יוסף אשר היא ביד אפרים : ושבטי ישראל חבריו . ר''ל וגם אקח שבטי ישראל שהתחברו עמו ואתן אותם עליו ר''ל עם אפרים אתנם להיות שבט מלכות יהודה ואעשה אותם לשבט מלכות אחד וכן תקום הדבר בידי החזקה :

עץ . ר''ל שבט מלוכה ולפי שעשה משל עץ אחז לשון עץ : עליו . ר''ל עמו בסמוך לו : את . עם :

דבר אליהם וכו' הנה אני לקח, מקבלת חז''ל שתחלה יעמוד משיח בן יוסף והוא מלך מעשרת השבטים והוא ילחם מלחמות ויתאספו כל ישראל תחת דגלו, עד שאח''כ יבא בן דוד והוא ימלוך עליהם, והיה המשל הראשון תחלה על התאחדות ישראל תחת דגל משיח בן יוסף, וצוה שיקח עץ אחד ויכתוב ליהודה ולבני ישראל חבריו, כי תחלה התחברו יהודה ובנימין שגלו בבית ראשון והתקבצו תחת זרובבל בימי כורש ונעשו גוי אחד בימי בית שני, ואף אחר חורבן הבית שנתפזרו בכ''ז הם מאוחדים בכלל ומיחלים על הגאולה, ובאחרית הימים יתקבצו עשרת השבטים האובדים והנדחים, תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים שזה היה משל העץ השני ליוסף עץ אפרים ולכל בית ישראל שיתחברו עליו בעת קץ, ואח''כ יתאחדו גם בני יהודה הנקבצים כבר, להיות תחת שבטו וממשלתו, ויתהוו לגוי אחד ע''פ נסי ה' ונפלאותיו, וז''ש במשל שאח''כ יקח עץ ויכתוב עליו ליוסף עץ אפרים שזה התאחדות עשרת השבטים באחרית הימים, ואח''כ יקרב אותם אחד אל אחד והיה הקירוב הראשון שהתקרבו בני יהודה אל בני יוסף תחת משיח בן יוסף, וז''ש הנה אני לוקח את עץ יוסף ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו ר''ל תחלה יתן אותם עליו, היינו שיתן שבטי ישראל על עץ יוסף, היינו שיתקבצו תחת דגל משיח בן יוסף, וגם את עץ יהודה יתן עליו שיהודה יעמוד ג''כ תחת דגלו, ובזה ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד בידי עפ''י נס :

את עץ יהודה. פי' עם עץ :

והיו העצים . ר''ל העצי' ההם אשר תכתוב עליהם הדברים האלה תאחזם בידך לפניהם :

והיו, צוה לו עוד שגם אחר כך העצים אשר תכתוב עליהם ישארו עוד בידך לעיניהם שלא יעזבם מידו, ולא ימחוק הכתב רק שיהיו העצים שיכתוב עליהם, כי עוד צריך לעשות בם דבר, והוא משל על שאח''כ יתחברו שנית תחת דגל מלכות בית דוד, שבזה נשאר הכתב מצד זה שיתהפך שיתקרבו עשרת השבטים ועץ יוסף אל עץ יהודה, וזה ג''כ ע''י יד הנביא ובנס :

ודבר אליהם . בעת תאחז העצים ההם בידך תדבר אליהם כה אמר ה' וגו' :

ודבר אליהם עתה מפרש הדברים בפרטות, הנה אני לקח וכו' זה כמ''ש למעלה ולקחתי אתכם מן הגוים שלשם גלו אותם, ומשם נפזרו אח''כ מן הגוים אל הארצות סביב בפיזור ועז''א וקבצתי אתם מסביב :

לגוי אחד בארץ . כשיהיו בארץ וחוזר ומפרש בהרי ישראל שם אעשם לגוי אחד ולא יהיו עוד חלוקים לשנים להיות יהודה עם לבד ועשרת השבטים עם לבד : ולא יחצו וכו' . כפל הדבר במ''ש : עוד . ר''ל עד עולם :

יחצו . ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות ( דניאל י''א ) :

ועשיתי אותם בעת שהיו בארץ יהיו גוי אחד, ויהיה מלך אחד על כולם שתחלה ימלוך משיח בן יוסף על כולם, כמ''ש ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ולא יהיו עוד כי תחלה היו לשני גוים ע''י שעשרת השבטים עבדו עכו''ם ועזבו את מקדש ה', זה לא יהיה עוד כי כולם יעבדו את ה' וגם תחלה היו לשני ממלכות ע''י חילוק המלכות בין בימי איש בושת בין בימי ירבעם ואילך, עז''א ולא יחצו עוד, כי בין בעת שימלוך משיח בן יוסף ימשך יהודה אחר אפרים, ובין אח''כ שימלוך בן דוד ימשכו כולם אחר בית דוד, ועז''א שני פעמים עוד :

ולא יטמאו עוד . לא יהיו נטמאים עוד בעבודת כוכבים וביתר הפשעים שנטמאו בהם בהיותם בבבל : והושעתי וכו' . כי רבים מהם נטמאו בין הבבליים במקום מושבותיהם בזמן הגולה והרשיעו כמוהם ולכן אמר אושיע אותם להוציאם משם לחזור לדת ישראל ואטהר אותם מטומאת עוונם כי אסלח להם ומאז יהיו לי לעם להאמין בי ולשמו' מצותי ואני אהיה להם לאלהים להושיע להם ולעזור אותם :

ובשקוציהם . מל' שקץ ותעוב :

ולא יטמאו, תחלה נטמאו י' השבטים בגלוליהם ובשקוציהם ושבט יהודה נטמאו בכל פשעיהם, וכן בימי בית ראשון נטמאו בגלולים ועכו''ם ובימי בית שני נטמאו בכל פשעיהם, ועז''א ולא יטמאו עוד וכו', ואח''כ בימי גלות אדום חטאו ע''י מושבותיהם שגרו בין העכו''ם וע''י מושבותיהם ביניהם חטאו, ע''ז אמר והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם, ואח''כ וטהרתי אותם עד שיהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים להתנהג בהשגחה נסיית, ואז.

ועבדי דוד . מלך המשיח הבא מזרע דוד יהיה מלך עליהם : ורועה אחד . כי לא ימליכו עוד עשרת השבטים מלך לעצמם מבלעדי : וחוקותי ישמרו . ישמרו בלב ויעשום בפועל :

ורועה . ר''ל מנהיג :

ועבדי דוד מלך עליהם, אז ישוב המלוכה לבית דוד בין מצד הנהגת המלכות, וכן מצד הנהגת הדת אמר ורועה אחד יהיה לכלם כי כולם במשפטי ילכו ולא יהיה חילוק ביניהם בענין הדת, ועי''כ.

(כד-כה) מלך, רועה, נשיא. יקרא מלך מצד שנבחר למלוכה, ורועה מצד ההנהגה כרועה עדרו ירעה, ואח''כ יקרא בשם נשיא, כמו שבסוף ספר יחזקאל קורא להמשיח בשם נשיא בהיותו נשיא אלהים וירום ונשא וגבה מאד :

לעבדי ליעקב . כעין שנתתיה ליעקב בלי מצרי' :

לעולם . ר''ל עד עולם לא תפסוק המלוכה מזרע דוד :

וישבו על הארץ ישבו בישיבת קבע בענין שיהיה להם לאחוזה, ואמר אשר נתתי לעבדי ליעקב ר''ל שיהיה להם בין הארץ שניתן ליעקב שהיא נחלה בלא מצרים בין אשר ישבו בה אבותיכם בגבול הקדם, כי גבול העתיד ימשך יותר מגבול שהיה להם תחלה, כמ''ש בנבואת יחזקאל לקמן (סי' מ''ז), וגם תפס אשר נתתי ליעקב כי ליעקב הראה הנס הזה שהתאחדו האבנים לאבן אחד כמ שהתאחדו העצים לעץ אחד. והיה ג''כ סמן אל שיתאחדו ישרא לגוי אחד באחרית הימים, ואז יירשו נחלה בלא מצרים, ודוד עבדי מבטיח להם ג' דברים יהיו מתמידים לעולם, {{{א}}} נחלת הארץ שעז''א וישבו עליה המה וכו' עד עולם. {{{ב}}} מלכות בית דוד שעל זה אמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם, {{{ג}}} שהברית שבין ה' ובינם לא יפסוק, שעז''א (כו-כז-כח) וכרתי להם ברית שלום זה כולל אם השלום שבין ה' ובין ישראל, שלא יחטאו עוד ולא יסתיר פנים מהם, אם השלום בין העם, אם השלום לכ''א בגוף ובנפש ובנכסים, וברית הזה יהיה ברית עולם ונתתים, ר''ל ונתתי להם את הברית שלום, כמ''ש הנני נותן לו את בריתי שלום, שיש הבדל בין הברית הנכרת, ובין הברית הניתן, הברית הנכרת החיוב הוא משני הצדדים, והברית הניתן החיוב הוא רק מצד הנותן שיקיים הברית בכל אופן ובלי שום תנאי, שעז''א בפנחס והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ועי''כ והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם. והוא ע''ד מ''ש בירמיה (סי' ג') והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה לא יאמרו עוד ארון ברית ה' וכו' ביום הוא יקראו לירושלים כסא ה', כי ברבות ישראל בריבוי מופלגת תהיה השכינה על ישראל ולא יצטרכו לקדושת הארון והמקדש, והנה קדושת המקדש שמצייר שה' ושכינתו מצמצם א''ע בתוך נקודה מצומצם בין שני בדי הארון מורה האהבה שבינו עם ישראל כמ''ש כד רחימתין עזיזא וכו', אמנם שתהיה שכינת ה' על ישראל עד שהם יהיו המרכבה לשכינתו מציון גודל מעלת ישראל, וז''ש ונתתי מקדשי בתוכם והיה משכני עליהם שיהיה שני הדברים המקדש בתוך ושכינת ה' עליהם על כל ישראל, עד שהם בפ''ע לא יצטרכו לקדושת המקדש שהם בעצמם יהיו הבדים והארון והקדש והמקדש שישכון ה' עליהם בקדש והמקדש שיהיה בתוך בין נחלת השבטים (כמ''ש ביחזקאל סי' מ''ח) יהיה רק שידעו הגוים שה' מקדש ישראל במה שיהיה מקדשי בתוכם, והנה המשכן עליהם הוא מצד כחם ואיתערותא דלתתא בלי עזר אלהי, והמקדש בתוכם הוא מצד עזר אלהי שמקדש אותם, וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל ע''י המקדש שבתוכם, והבן :

ברית שלום . שישבו בארצם בשלום והברית הזה יהיה עמהם עד עולם : ונתתים . ר''ל אתן אותם במקומם ולא יזוזו משם : לעולם . ולא תחרב עוד :

ונתתים. נתתי להם את הברית :

והיה משכני . משכן שכינתי יהיה עליהם ואהיה להם לאלהים לעזור ולהושיע והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי :

משכני . ר''ל השראת שכינתי והוא מלשון משכן וחנייה :

וידעו וכו' . בהיות וכו' . ר''ל כשתתמיד מקדשי בתוכם לעולם אז ידעו הגוים שאני ה' הקדשתי את ישראל להיות עמי :