האח . שמחה : ובמות עולם . ארץ ישראל שהוא גובהו ונויו של עולם :

עליכם . על שוממותיכם אמר האח והוא ענין לשון שמחה : ובמות עולם . גבהות עולם היא א''י הגבוה מכל הארצות היא היתה לנו למורשה :

ובמות . ענין גבהות כמו על במתי ארץ ( ישעיה נח ) : למורשה . מל' ירושה :

כה אמר ה' אלהים, הנה יחזקאל נבא למעלה על האומות השכנות לא''י והודיע חורבנם באשר שמחו על מפלת ירושלים, והיה הנבואה על צור ובני עמון ומואב ואדום ופלשתים ועל צידון ולכל אחד הודיע עונש אחר כי לא הושוו בחטאם נגד ירושלים, והנה בצור אמר יען אשר אמרה צור על ירושלים האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה, ששמחו על שהמסחר והעושר שהיה בירושלים יוסב אליהם, וז''ש יען אמר האויב עליכם האח ובמות ועלם למורשה היתה לנו ר''ל שנירש במות עולם והמסחר הגבוה שכל העולם עולים שמה לסחורה, ולכן כה אמר ה' עליהם עונש (למעלה כ''ו) וז''ש כה אמר ה' ר''ל שכבר אמר העונש בנבואה מיוחדת וכן כולם :

כה אמר ה'. במאמר הזה בא ששה פעמים הלשון כה אמר ה', ולא נמצא מה אמר ה', עד הפעם הששית ? ולא נמצא דוגמתו במקרא, והוא פליאה נשגבה מאד באין איש מן המפרשים שם על לב, ואחרי העיון ראיתי שבכאן לא השלים הדבור, רק מציין בחמשה פעמים הראשונים שאמר כה אמר ה', ר''ל שכבר אמר ע''ז נבואה מיוחדת, וציין חמשה נבואות שנבא על חמשה אומות למעלה, וציין פה החטא של כל אומה מה שחטאו נגד ישראל, ואמר כה אמר ה', ר''ל מטעם זה אמר ה' פורעניות עליהם שכבר נזכר בספר, ובפעם הששית מוסיף נבואה על יתר אומות שלא נבא עליהם עדיין למעלה, כמ''ש בפירושי : במות עולם. כמו והרכבתיך על במתי ארץ :

שמות ושאוף אתכם מסביב . שכיניכם היו משתוממים ותומהין לשתוק ולראות בסוף חורבנכם ושואפי' ותאבים ומצפים להיותכם מורשה לשארית הגוים : ותעלו על שפת לשון . ועכשיו בחורבנכם הכל מדברים ומדובבים בכם לאמר האח הרי שממו : ודבת עם . פארלמנ''ט בלע''ז :

יען וביען . הכפל לחזר ולומר בעבור זה לבד ראויים הם הגוים לשאת כלימה וכאשר יאמר בסוף הענין : שמות ושאוף אתכם מסביב . ר''ל האומות מסביב השמו אתכם ובלעו אתכם למען תהיו למורשה לשארית הגוים הנשארי' סביבותיכם : ותעלו . הייתם עולים על שפת ולשון ר''ל כולם היו מספרים ומדברים בכם : ודבת עם . כל עם מהעמים דברו בכם דברי גנות :

שמות . מל' שממון : ושאף . ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח ( ירמיה ב ) : ודבת . ענין אמירה וע''פ רוב יאמר על האמירה הרעה וכן כי שמעתי דבת רבים ( שם כ ) :

לכן הנבא כה אמר ה', זאת שנית היו בני עמון שהם לקחו מנחלת בני ישראל והתיישבו שם, כמ''ש מדוע ירש מלכם את גד (ירמיה מ''ט) וכן אמר (עמוס א') על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם, וז''ש יען וביען שמות ושאף אתכם, שעשו אתכם שמה, ע''י ששאפו אתכם לקחת את גבולכם כדי להיותכם מורשה (וע''כ שלח את ישמעאל להרוג את גדליה בן אחיקם כדי שתשאר א''י שממה להיות להם מורשה), וחץ מזה ותעלו על שפת לשון ודבת עם, כמ''ש שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון (צפניה ב') שגדפו את אמונתם וקדושתם, ולכן נבא עליהם (למעלה סי' כ''ה) ז''ש כה אמר ה' :

שמות. מקור, והוא פעל יוצא. ושאף, הושאל ממשיכת הרוח אל תוכו אל כל התאב לבלוע איזה דבר : על שפת לשון ודבת עם. כמו את כל הגוים והלשונות, ר''ל שידברו בם גנות כל הלשונות והעמים, כי האיבה בין העמים תהיה מצד חילוק הלשונות ומצד חילוק הנמוסים וההנהגות, וכל לשון וכל עם ידבר בם לרעה :

לכן וכו' . לפי שארכו הדברים לזה אמר שוב לכן וכן דרך המקרא בכל מקום : הנעזבות . מיושביהן :

לאפיקים . מקומות שהמים נגרים שם בחתק : ולגאיות . מל' גיא ועמק : לבז . מל' בזיון :

לכן הרי ישראל כה אמר ה', מואב לא לקחו מגבול ישראל ולא עשו בם נקמה רק היו בינהם ללעג ובוז, וז''ש אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים ולכן נבא עליהם פורענות (למעלה סי' כ''ה) וז''ש כה אמר ה' :

ולחרבות השממות ולערים הנעזבות. ר''ל לערים שנחרבו ונשארו שממה. כי יש חורבה שאינה שוממה אם משתדלים לבנותה עמ''ש ישעיה (מ''ט י''ט), ויש ערים שלא נחרבו רק שיושביהם עזבו אותם והלכו להן : לבז, וללעג. הבז הוא מפני שהדבר נקלה בעיניו, והלעג הוא מפני פחיתת מעשיו (ישעיה ל''ז כ''ב) :

למען מגרשה לבז . לפי שראו גירושה לבז שהוטלה לביזה :

אם לא . הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר : באש קנאתי . ר''ל בחוזק כעסי : להם . לעצמם : בשאט נפש . בבזות אותם בנפש : למען מגרשה . למען לגרש אותה להיות היא לבזיון ר''ל לא היה עיקר הכוונה לטובת עצמם כ''א לבזות את ישראל :

קנאתי . ענין כעס : כלא . כמו כלה בה''א : בשאט . ענין בזיון וכן בשאט בנפש ( לעיל כה ) : מגרשה . מלשון גרושין :

לכן כה אמר ה' הנה אדום ופלשתים הם נקמו נקמה ע''י איבה שהיו להם על ישראל ורצו שתשאר ארץ ישראל שממה לא כדי לקחת את ארצם רק שתשאר שממה, ועליהם דבר באש קנאתו, שיעשו בהם נקמה בקנאה, וזה דבר על שארית הגוים (כי פלשתים כבר הוכו ע''י פרעה ונשאר מהם רק שארית כמ''ש בירמיה (סי' מ''ז), ואדום היו כולה אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב ע''י ששמחו על מפלת ישראל, ובשאט נפש משנאה, ולא רצו לירשה כדי לבנותה, רק למען מגרשה שתשאר כמגרש שהוא מקום הפנוי לפני העיר שאין בו לא בית ולא שדות וכרמים, וכן רצו שא''י תהי' כמגרש פנוי לבז ולקלון, ולכן נבא עליהם פורעניות, על פלשתים למעלה שם, ועל אדום (בסי' ל''ה), וז''ש כה אמר ה' :

מגרשה. המקום הפנוי שסביב הישוב, וכן למעלה (כ''ז כ''ח) ירעשו מגרשות :

יען . בעבור שסבלתם כלימה מן העובדי כוכבים :

לכן הנבא כה אמר ה' חוץ מזה היו כמה אומות שלא עשו דרך נקמה, ולא ירשו את ארצה, רק הכלימו ובזו את אדמת ישראל על חורבנה, ודבר עליהם פורעניות כמו מצרים וצידון (למעלה סי' כ''ח כ''ט), ועז''א הנני בקנאתי ובחמתי דברתי פורעניות עליהם יען כלמת גוים נשאתם, וז''ש כה אמר ה' :

אני נשאתי את ידי . כן היא דרך שבועה וכמ''ש וגם אני נשאתי ידי להם ( לעיל כ ) : אם לא . הוא ענין שבועה : כלימתם . הכלימה הראויה להם יסבלו הם :

לכן כה אמר ה' אני נשאתי את ידי, בגז''ד שיש בו שבועה, שכל הגוים הסביב המה כלמתם ישאו שנבוכדנצר החריב את כולם :

לכם מסביב. ר''ל מסביב לכם :

ענפכם תתנו . לא תהיו עוד שממה כ''א תגדלו ענפים ותשאו פרי למאכל לעמי ישראל כי קרבו לבוא אל ארצם :

תשאו . תצמחו ותגדלו :

ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו בל תעצרו מלתת ענף ופרי, בל תיראו כי זרים יאכלוהו כי קרבו לבא, שבימי כורש התחילו לשוב אל א''י כי הארץ הזו השגחיי תעצור פירותיה בעת שאין עם ה' עליה המושגחים מאת השגחתו :

קרבו. מהדגוש, ר''ל קרבו את עצמם שעושים הכנות לזה, או יתכן עפמ''ש ישעיה (כ''ו י''ז) על כמו הרה תקריב ללדת עי''ש :

כי הנני . הנה אני אשגיח ואפנה אליכם ותהיו נעבדים כעבודת שדה בחרישה ותהיו נזרעים לא כמו שהייתם לשעבר שממה ומשמה :

כי הנני אליכם תחלה תחול ההשגחה, ונעבדתם ונזרעתם, שתעבד האדמה ולא תשאר שממה, ואח''כ :

כל בית ישראל כולה . ר''ל אף בני עשרת השבטים ישובו הנה : ונושבו הערים . תהיינה מיושבות באנשים :

תבנינה . מלשון בנין :

והרביתי עליכם אדם, אותם ששבו בימי כורש ובימי ארתחששתא, ועי''כ ונושבו הערים הבלתי מיושבות, ואח''כ החרבות תבנינה, כמ''ש וחרבות השוממות ולערים הנעזבות, ואח''כ :

ופרו . יעשו פירות ר''ל יולידו בנים ובנות וכפל בשמות נרדפים לחוזק : והושבתי . אושיב אתכם בארצכם כמו שישבתם בימי קדם ואטיב עמכם עוד יותר ממה שהיה לכם בראשונה עד שלא גליתם : וידעתם . אז תדעו שאני ה' הנאמן במאמרי :

והושבתי . מל' ישיבה :

והרביתי עליכם אדם ובהמה שהשבים ירבו ויפרו שם, ועי''כ והושבתי אתכם כקדמותיכם שהיתה כולה מיושבת, וכן היתה בבית שני בבית החשמונאי ובית הורדוס, ואחר כך והטיבותי מראשותיכם זה יהיה לעתיד לבוא שאז ייטיב יותר ממה שהיה בראשונה בצאתם ממצרים ובהכנסם לארץ, ואז וידעתם כי אני ה' ותכירו השגחתי ויכלתי :

ורבו ופרו. בכ''מ יאמרו ופרו ורבו, פרה ורבה, הנני מפרך והרביתך, שע''י הפריה ירבה, לבד פה אמר ורבו ופרו ? שר''ל שירבו שישובו הגולים מארבע כנפות הארץ, והם יפרו ויולידו בנים ובנות : כקדמותיכם, מראשתיכם. כבר בארתי ישעי' (סי' מ''ג י''ח) שלפעמים הראשון הוא לפני הקודם, בפרט פה שבא שם ראשית שהוא מורה על ראשית החלטי :

לשכלם . לגרש יושביך מקרבך הוא קרוי שכול :

והולכתי עליכם . כאלו יאמר על ההדים מעתה אוליך עליכם אדם וחוזר ומפר' את עמי ישראל והם ירשוך : לשכלם . להיום אבודים וגרושים ממך :

וירשוך . מל' ירושה : לשכלם . ענין מיתה ואבדון כמו והארץ משכלת ( מ''ב ב ) . ( יז ) ובעלילותם . במעשיהם :

והולכתי, מפרש שלעתיד הולכתי עליכם אדם, לא יהיה כמו בבית שני ששבו מעצמם, ולא שבו כולם כי אז אוליך אני אותם ואוציאם ואביאם לא''י, ויהיו את עמי ישראל שכבר יהיו עמי ע''י השגחתי עליהם, ואז וירשוך והיית להם לנחלה שנחלה היא ירושה עולמית, כי לא תוסיף עוד לשכלם :

וירשוך. והיית לנחלה, כבר בארתי ישעיה (נ''ז י''ג) שהירושה מציין הורקת הקנין מרשות המוריש לרשות היורש, והנחלה תציין המשך הקנין לזרעו אחריו לדורות עולם :

אוכלת אדם את . למודה היא הארץ הזאת להשחית את יושביה האמוריים כלו בה והיהודים כלו בה :

יען . בעבור שהעובדי כוכבים אומרים על מקומות א''י אוכלת אדם את ר''ל למודה את ומורגלת לכלות ולאבד בני אדם כי מתחלה נאבדו וכלו בה הכנענים יושבי הארץ ולאח''ז כלו בה בני ישראל אשר ישבו תחתם : ומשכלת גוייך . היית . דרכך לשכל ולאבד הגוים היושבים בך והוא כפל ענין במ''ש :

יען שבגלות אומרים לכם, {{{א}}} שאוכלת אדם את, שהדרים בך בזמן הגלות (שבני אדם מעטים דרים שם) תאכל הארץ אותם בדבר ובחלאים וברעב, ומשכלת ובעת שהיו ישראל עליך שכלת אותם, כי גלו מן הארץ שתי פעמים דהוה חזקה :

אוכלת אדם את, ומשכלת גוייך היית. אדם יציין בני אדם יחידים, וגוי מציין הקיבוץ, עז''א היית כי עתה אין שם גוי וקיבוץ רק בזמן הקודם אז שכלה את גוייה שמציין הארץ כאם היולדת והגוים הנגרשים ממנה שמשכלת אותם, ועתה תאכל בני אדם יחידים שבה :

אדם לא תאכלי עוד . כשישובו ישראל לארצם לא יכלו עוד בך : וגוייך לא . תשכלי עוד . כפל הדבר במ''ש :

לכן אדם לא תאכלי שיסיר משם מות וחולי, וגויך לא תשכלי, שלא יהיה עוד גלות :

ולא אשמיע וכו' . ר''ל לא יכלימו עוד אותך בדבר זה ולא תסבלי עוד חרפה בעבור זאת כי מאז לא תכשילי עוד את גוייך להיות נאבדים בך :

ולא אשמיע, הגוים הפחותים שישבו בא''י הכלימו אותה והיא שמעה כלמתה, ואמרו שמושבה רע, והעמים שהם האומות שי''ל מלך הם לא ישבו שם, והיתה נושאת מהם חרפה מרחוק, שחרפה גדולה מכלמה. שאמרו כי קללת ה' חלה בה ע''י עונות ישראל, כי גויך לא תכשילי עוד בחטא כי יהיו צדיקים :

כלמת הגוים, וחרפת עמים. עמים מעולים מן גוים שהעמים י''ל מלך (כמ''ש ישעיה א' ד'), וחרפה גדולה מכלימה, שיצוייר שמכלים על לא דבר ולא יצוייר שיחרף על לא דבר (ישעיה א' כ''ט) :

ויהי . דבר ה' אלי לאמר :

ויהי דבר ה' אלי, עתה בא לפרש דבריו, מ''ש שתחלה והרביתי עליכם אדם ואח''כ והולכתי עליכם אדם שרמז בזה שגאולת כורש לא תהיה נצחיית ולמה יגלם ויחזור ויקבצם? אמר.

בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו' . כטומאת הנדה . המשילה הכתוב לנדה שבעלה מצפה מתי תטהר ותאב לשוב אליה :

כטומאת הנדה . כמו טומאת הנדה שעי''ז היא מרוחקת מבעלה כן היתה דרכם טמאה לפני עד להרחיקם :

בית ישראל יושבים על אדמתם בבית שני, ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, ובכ''ז לא גרשתי אותם מעל פני רק כטומאת הנדה היה דרכם לפני, כמו שהנדה יפרוש בעלה ממנה לעת דוותה וימתין על עת תטהר שאז ישוב אליה, כן היה דרכם, שצפיתי שיטהרו מטומאתם ואשוב אליהם :

בדרכם, ובעלילותם. הדרכים הם תכונות הנפש ומנהגיה, והעלילות הם הפעולות הצומחות מהם (כנ''ל י''ד כ''ב) :

ואשפוך . לכן שפכתי עליהם חמתי בעבור דם הנקי אשר שפכו ובעבור טמאם את הארץ בגלוליהם :

ואשפך והגם ששפכתי חמתי עליהם שהיא החמה הפנימית על הדם ובגלוליהם, שעל שניהם תקיא הארץ את יושביה (כמ''ש כי הדם הוא יחניף את הארץ, ובסוף עריות אמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וכו') ועי''כ.

כדרכם . כגמול דרכם ומעשיהם כן שפטתים :

ואפיץ . ויזרו . שניהם ענין פזור כמו כי נפץ העם ( ש''א י''ג ) וכמו וזריתי פרש ( מלאכי ב ) :

ואפיץ אותם בגוים, ומן הגוים זורו בארצות ובכ''ז לא היה זה דרך כליה או הסתרת פנים כאילו סלקתי השגחתי מהם ונתתים להיות הפקר כי בהפך היה עונש השגחיי כמדת עונותיהם, וז''ש כדרכם וכעלילותם שפטתים, שהיה דרך משפט, והיה המשפט מכוון כדרכם, והעונש היה כמדת עונותיהם לא יתר על המדה, ועי''כ.

ואפיץ אותם בגוים. ומן הגוים זרו (שהזריה הוא יותר מן הפיזור) לארצות רחוקות כמ''ש כלל זה למעלה (י''ב ט''ו) :

ויבוא . לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד ומדרש אגדה הקב''ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי : ויחללו את שם קדשי . השפילו את כבודי ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו :

ויבוא אל הגוים . וכאשר בא אל הבבליים שגלו ביניהם נתחלל על ידיהם שם קדשי כי העובדי כוכבים ההם אמרו עליהם הנה עם ה' אלה ועכ''ז יצאו מארצו ומבלתי יכולת לא השאירם בארצו :

ויבוא אל הגוים אשר באו שם, בא עמהם לגלות להשגיח שיהיה ענשם רק כמדת חטאם ומדה כנגד מדה, בענין שיכירו שהעונש הוא השגחיי, אבל עי''כ ויחללו (הגוים) את שם קדשי, אחר שראו שהשגחת ה' אתם וגם בהיותם בארץ אויביהם לא עזב אותם לכלותם עי''כ אמרו הלא עם ה' אלה שעדיין השגחת ה' דבוקה בם, וא''כ למה מארצו יצאו? ולמה לא יחזירם אל ארצו ששם מקום ההשגחה? ואמרו מבלי יכולת :

ויבוא. מוסב על שם קדשי. שם קדשי בא אל הגוים ששם ה' בא עמהם לגלות, כי שם ה' נקרא עליהם, והגוים חללו אותו עי''ז, וע''כ תפס בכל הענין שם קדשי, שמי הגדול, כי שם ה' נקרא על ישראל, והוא בא עמהם אל הגוים :

אשר חללוהו . ר''ל אשר נתחלל על ידיהם :

ואחמול . מל' חמלה וחס :

ואחמל, וחוץ מזה חמלתי על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל שחוץ מה שנתחלל ע''י הגוים נתחלל ע''י ישראל וע''י מעשיהם הרעים, שעי''כ הוצרך להענישם כפעם בפעם וש''ש מתחלל תמיד מחדש :

לא למענכם אני עושה . התשועה שאושיעכם :

אני עושה . את האמור בענין להוציאם מארץ העמים ולהביאם אל ארצם : אשר חללתם . אשר נתחלל על ידכם :

לכן וכו' לא למענכם, שאם הייתי עושה למענכם הדבר תלוי בזכות וחובה וכשיחטאו עוד יוסיף להגלותם, אבל אחר שאיני עושה למענכם רק בשביל כבוד שמי המחלל בהכרח יעשה באופן שלא יחטאו עוד ושלא יצטרך להגלותם שנית ולא יתחלל שמו פעם אחר פעם :

וקדשתי את שמי . ומה הוא הקידוש ולקחתי אתכם מן הגוים :

וקדשתי . מעתה אקדש את שמי הגדול וכו' : בהקדשי . בעת אהיה מקודש על ידיכם לעיני הגוים אז ידעו הגוים שאני ה' המושל בכל :

וקדשתי את שמי, {{{א}}} מצד שמחולל בגוים כמ''ש ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה, {{{ב}}} אשר חללתם בתוכם ע''י מעשים רעים. וידעו הגוים כי אני ה' {{{א}}} בהקדשי בכם לעיניהם, שהוא מה שיקדש שמו ע''י ישראל, וזה ע''י שיכוף אותם לחזור בתשובה (כמ''ש למעלה (ס' כ') ביד חזקה אמלוך עליכם והבאתי אתכם אל מדבר העמים וברותי מכם המורדים וכו') :

ולקחתי וגו' . ובזה אקדש שמי כי אקח אתכם מן הגוים וכו' :

ולקחתי, {{{ב}}} ונגד חילול שהיה בין הגוים באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולקחתי אתכם מן הגוים שאתם משועבדים תחתם, ובמקומו שאתם מפוזרים מן הגוים אל הארצות וקבצתי אתכם וגו' והבאתי אל אדמתכם בענין שלא יתחלל השם לאמר מארצו יצאו :

ולקחתי אתכם מן הגוים. הקרובים, ומן הארצות ששם נפזרו יותר (כנ''ל פסוק י''ט), אקבץ הנפזרות, וכן למעלה (כ' ל''ד) :

מים טהורים . אכפר עליכם ואעביר טומאותיכם בהזית מי חטאת המעבירין טומאת המת :

וזרקתי וגו' . ר''ל אכפר עוונם ואעביר טומאת חטאתם בהזיית מי אפר פרה המעביר טומאת המת :

וזרקתי . ענין הזיה כמו וזרקו בני אהרן ( ויקרא א' ) : מים טהורים . כן יקראו מי אפר פרה כי מטהר טומאת המת :

וזרקתי, אמנם לתקן מה שחטאתם בעבר ושלא תחטאו לע''ל, על העבר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ר''ל בזה''ז על טומאת הנדה (שאמר כטומאת הנדה היה דרכם לפני) היה צריך טבילה במקוה, ועל טומאת מת שהיה צריך הזיה, היה צריך הזיה של מים טמאים, (שמי נדה היה מטמא המזה והנושא), ולא היה מועיל הזיה של מים טהורים, אבל אז יהיה די בזריקת מים טהורים, ר''ל בזה''ז הדברים הנטהרים במקוה במים טהורים צריך שיכנס כל גופו בהם וטומאה שעולה ע''י שתתדבק הטומאה בטומאה ותסור מן האדם דהיינו הזיית אפר פרה צריך מים טמאים, ולע''ל יטהרו ע''י מים מעט הנזרקים ויהיו מים טהורים, והנמשל, שבהערה קלה ובמי הדעת התשובה תטהרו, והנה בזה''ז לא היה מועיל טהרה רק לטומאת הגוים לא לטומאת הנפש, ורק לטומאה ולא למעשה גלולים, אבל בטהרה זו אטהר אתכם מכל טומאותיכם ר''ל בין טומאת הגויה בין טומאת הנפש, וגם מכל גלוליכם. עד כאן זכר מתיקון העבר, ועתה יספר איך יטהר אותם בעתיד שלא יחטאו עוד :

לב חדש . יצר שנתחדש לטובה :

לב חדש וגו' . ר''ל לב ישר ומוכנע ורצון טוב : לב האבן . לב החזק והקשה כאבן : לב בשר . לב נכנע ורך כבשר :

ורוח . ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח ( ישעיה לו ) : והסירותי . מלשון הסרה :

ונתתי לכם לב חדש, שעד עתה היו הסבות אל החטא, הלב והרוח, הלב מצייר כח המושל שנוטה אל התאוה, והרוח מצייר הציורים הרעים שמעלה ציורים אל הלב לרוע, ועי''ז הלב מושל וגומר הרע, ואני אתן לכם לב חדש שיהיה נוטה רק אל הטוב וכן הציורים שיעלו ברוח יהיו רק טובים, וכן עד עתה היה הלב קשה מלקבל המוסר והתוכחה כמו האבן שקשה לחקוק בו. אסיר לב האבן ואתן לכם לב בשר שמקבל בקל ציורים טובים של יראת ה' ואהבתו :

לב, רוח. גדרם התבאר בפרטות בפירוש ספר משלי :

ואת רוחי וגו' . ר''ל אחזיר לכם רוח הנבואה מה שהיה נחסר כל ימי הגולה : ועשיתי . ר''ל אעיר לבבכם שתלכו בחוקי ולשמור משפטי בלב ולעשותם :

ואת רוחי אתן בקרבכם הוא רוח הקדש, שע''י הנסים והנפלאות שאתמיד ביניכם וע''י השראת השכינה ורוה''ק תקבלו טבע אחרת נוטה אל הקדושה והטהרה, ובזה ועשיתי את אשר בחקי תלכו ולא תעשו עוד רע, ועי''כ.

לעם . להאמין בי ולשמור מצותי : לאלהים . לעזור לכם ולהושיע אתכם :

וישבתם בארץ ולא תגלו עוד ממנה, אחר שלא תחטאו עוד, והייתם לי לעם שמעתה יהיה הכל ע''י אתערותא דלתתא אחר שאתם תהיו נכונים רק אל הקדושה תקדימו תמיד להיות לי לעם, ועי''ז אנכי אהיה לכם לאלהים שהגם שבתחלה יהיה ע''י אתערותא דלעילא כמ''ש וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' שה' יהיה המתחיל לטהרם, אח''כ יהיו הם המתחילים ויעשו מע''ט מצד טבעם הטוב :

והושעתי וגו' . ר''ל ארחיק אתכם מכל טומאת העון שהייתם רגילים בו כי יעיר לבבם להיות נזהרים מהם : וקראתי אל הדגן והרביתי אותו . ר''ל אצוה שיפרה וירבה :

והושעתי שהגם שיהיה עוד יצה''ר אושיע אתכם מככל הטומאות, וקראתי כי מיום שבטלה טהרה בטל ריח הפירות כמ''ש בסוף סוטה, וכשתושעו מטומאותיכם אקרא אל הדגן, מצייר, {{{א}}} ריבוי הדגן בהשגחה כדי שלא יהיה רעב, והגם שכבר יהיו בטוים מן הרעב ע''י הדגן בכ''ז.

למען וגו' . ר''ל באופן שלא תקבלו עוד בגוים חרפת רעב כי מאז לא יקראו לכם חסירי לחם :

ותנובת . ענין צמח ופרי וכן ויאכל תנובת שדי ( דברים לב ) :

והרביתי את פרי העץ, כי אם יחסרו פרי העץ ויצטרכו לקנות מן הגוים סביבותם, ידמה להם שיש רעב ויקחו חרפת רעב בגוים :

ונקוטותם בפניכם . דמוניי''ר בלע''ז תמקו בעצמיכם בבשתכם על הגמול הרע אשר גמלתם לפני ואני גומל לכם טובה :

וזכרתם . וכאשר תזכרו דרכיכם הרעים אז תכרתו בעיני עצמיכם ר''ל אתם תשפטו הכריתה על עצמיכם בעבור הרעות שעשיתם ותאמרו שבדין נכרתה בגולה :

ונקוטותם . ענין כריתה כמו ונקוטו בפניהם ( לעיל ו ) :

וזכרתם, ועדיין תזכרו דרכיכם הרעים מפני שני טעמים, {{{א}}} ונקטתם בפניכם ותתחרטו תמיד על העבר.

את דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא טובים. כבר בארתי (פסוק י''ז) שהדרכים הם תכונות הנפש ומדותיה, והיו כולם רעים, כמו מדות הגאוה והנקמה ואכזריות וכדומה, והנה יצוייר שגם מן דרכים רעים יצאו מעללים טובים, כמו שמן מדת הגאוה יתעורר לעשות צדקה וחסד להתגאות במו, ובמדת הנקמה ואכזריות ינקום ויתאכזר על אויבי ה' ומחללי שמו, עז''א שגם המעללים היו לא טובים : עונותיכם, תועבותיכם. העון יוצא ע''י עוות השכל (כמ''ש ישעיה א' ד') וזה מגביל נגד דרכים, והתועבות הוא נגד מעללים :

אני עושה . את הגאולה הזאת : יודע לכם . יהיה ידוע לכם שאין הגאולה למענכם כי בושו והכלמו מדרכיכם אשר לא טובים ואינכם כדאים להביא הגאולה :

(ב) לא למענכם וכו' יודע לכם, שעי''ז יודע לכם שלא עשיתי למענכם, ובזה בושו והכלמו מדרכיכם, והבושה הפנימית הזאת הוא מגדרי התשובה וכפרת העון, (כמ''ש) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו) :

בושו והכלמו. הבושה היא מעצמו, והכלימה ע''י אחרים (ישעיה ל' ג', ירמיה ג' כ''ה) :

ביום טהרי . ר''ל כשאכפר עליהם : והושבתי . להיות מיושבת באנשים :

והושבתי . מל' ישיבה : ונבנו . מל' בנין : החרבות . מל' חורבה :

כה אמר ה' ביום טהרי, מודיע להם כי אחרי התשובה הגמורה וטהרת העונות עד שלא ישאר רושם מהם כלל, כן לא ישאר שום רושם מחורבן הארץ כי זה תלוי בזה, ואז והושבתי את הערים הנעזבות ויותר מזה כי גם ונבנו הערים החרבות, ויותר מזה.

והארץ הנשמה תעבד . הארץ אשר היתה שממה עד הנה תהיה נעבדת ונזרעת :

הנשמה . אשר היא שוממה תעבד אז בחרישה ובזריעה :

הנשמה . מל' שממון : תחת . במקום :

כי גם הארץ הנשמה תעבד הגם שעד עתה החזיק אותה כל עובר לארץ שממה הבלתי ראויה כלל לעבודה, עד יתפלאו כולם :

היתה כגן עדן . עכשיו נהפכה להיות כגן עדן : והערים החרבות . זה ימים רבים עכשיו בצורות ישבו :

ואמרו . העוברים דרך בם יתמהו ויאמרו הנה הארץ הזאת שהיתה נשמה היתה עתה כגן הנטועה בעדן : בצורות ישבו . נתיישבו באנשים ובמגדלים ובחומות עד שהמה בצורות וחזקות :

הלזו . הזאת וכן יאמר בלשון זכר האיש הלזה ( בראשית כד ) : והנהרסות . מל' הריסה ונתיצה : בצורות . מל' מבצר וחוזק :

ואמרו איך היתה כזאת שהארץ הנשמה הלזו היתה כגן עדן, והערים החרבות וגם הנשמות וגם הנהרסות בצורות ישבו? ומכל זה.

החרבות, והנשמות, והנהרסות. השממה הוא יותר מחורבה, כי יש חורבה שאינה שוממה (כנ''ל פסוק ד') והריסה הוא יותר מחורבן, וכן (ישעיה מ''ט י''ט) כי חורבותיך ושממותיך וארץ הריסותיך, והשממה יפול גם על כלל הארץ, לכן אמר (סי' ל''ו) בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה :

וידעו הגוים וכו' . ר''ל הגוים הנשארים יכירו לדעת שאני הוא בניתי את הנהרסות ונטעתי הנשמה ולא נעשה הדבר במקרה : אני ה' דברתי . אני הוא המדבר שכן יהיה ואני הוא העושה הדבר :

וידעו הגוים כי אני ה' בניתי, שאינו בדרך הטבע רק ע''פ רוה''ק, והיה כבריאת העולם שדבר ונעשה הכל הדברו, כן אני דברתי ועשיתי, שדבורו אל הנביאים הוא הביא הכל לידי מעשה בדרך נסיי :

אדרש לבית ישראל . אתפתה להם בתפלתם בדורשם אותי על זאת : ארבה אותם . אדם כצאן לרוב :

עוד זאת אדרש וגו' . ר''ל עוד בדבר זה אהיה נדרש להם למלאות משאלותם בדרשם על זאת : ארבה אותם . ר''ל וזהו הדבר שארבה אותם מבני אדם כרבוי הצאן :

עוד זאת ר''ל ואם תשאל איך יתיישבו הערים ובני ישראל מועטים הנה אעשה נס שירבו כצאן שהם מתרבים מאד בטבע, ויהיו,

כצאן קדשים . שהיא באה לירושלים במועדי פסחים לשון אחר כתרגומו אסגינון באינשא ואצלחינון בבעירא כלומר שלא יהיו עוונותיהם נזכרים עליהן :

כצאן קדשים . כמספר צאן קדשים וחוזר ומפרש כצאן ירושלים : במועדיה . ר''ל כצאן המובא לירושלים במועדי ה' להקריב על המזבח : כן תהיינה . כמספר הזה תהיינה הערים וכו' : צאן אדם . ר''ל מרבית בני אדם ולפי שדרך הצאן להתרבות מאד אמר מלת צאן בדרך שאלה על הפלגת הרבוי : כי אני ה' . הנאמן במאמרי :

במועדיה . מל' מועד וחג : צאן אדם . ר''ל רבוי בני אדם :

כצאן קדשים שכולם עולה לה' כן יהיו כולם קדושים לאלהיהם, וכצאן ירושלים במועדיה שהם זבחי שלמים לאכול ולשמוח לפני ה' כן יתענגו על רב טוב, ובזה יהיו מלאות צאן אדם :