על הר שעיר . היא ארץ אדום היושבת בדרומה של א''י אולם הנבואה ההיא נאמרה לפי שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו לכן אמר הר שעיר :

שים פניך, מפני ששיבת שבות ישראל וחורבן אדום שהגלו אותם מארצם יהיו סמוכים, בחזותו שיבת ציון ראה ג''כ חורבן אדום, והנה אדום הרעו לישראל בחורבן בית ראשון שהיו שמחים על מפלתם והיו עונשם ע''י נבוכדנצר ואח''כ ע''י הורדוס שהחריבו את ארצם אבל זה לא היה חורבן עולם, עז''א.

הנני אליך . הנה אני אלחם עמך : ונטיתי ידי . להכות בך :

ומשמה . מל' שממה וכפל הדבר לרוב השממון :

הנני אליך הר שעיר וכו' ונתתיך שממה ומשמה זה חורבן נבוכדנצר, אח''כ.

שממה ומשמה. ע''ל (ה' ט''ו, ו' י''ד) :

ואתה . ר''ל כל הארץ בכללה : כי אני ה' . הנאמן לשלם גמול :

חרבה . מל' חורבן :

עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה ע''י בית חשמונאי, וידעת כי אני ה' כי אז נכנסו לברית מילה וטבילה וקבלו אלהותו ונתגירו :

ותגר . ותשפל כמו ( מיכה א ) והגרתי לגיא אבניה שהיו מסגירין אותן לאויביהן כשהיו בורחין דרך ארצם וזו היא שאמר ( עובדיה א ) אל תעמוד על הפרק : בעת אידם . בעת כשמסרתים ביד אויב : בעת עון קץ . כשנגמר קץ עוונם ונתמלאה סאתם :

יען . בעבור שהיה לך על ישראל שנאה שמורה מימות עולם והזלת דמי ישראל על ידי חרב בעת בוא עליהם אידם בחורבן הבית בעת בוא העון הממלא את הסאה ומשלים את הקץ :

איבת . ענין שנאה כמו ואיבה אשית ( בראשית ג ) : ותגר . ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים ארצה ( ש''ב יד ) : אידם . ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול ( איוב לא ) :

יען, אבל אח''כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם, האיבה הכבושה בלבם מעולם, ותגר את בני ישראל ע''י חרב, כמ''ש גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה בעת אידם ר''ל בעת החורבן, שאז היה עון קץ, שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכ''מ שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת :

ותגר. כמו (מיכה א') והגרתי לגאי אבניה, תורידם לחרב :

לדם אעשך . נופל בחרב : דם שנאת . בזית את הבכורה שעבודתי היתה מסורה להם ושנאת להיות מלכלך עצמך בדם קרבן עבודתי ולכלוך דם הרוגים ירדפך וי''א רוצחים אתה ירא כשאר כל אדם ורוצחים ירדפוך וי''א דם שנאת אחיך שהוא בשרך ודמך :

לדם אעשך . אעשה ארצך מלאה דמי הרוגים : ודם . אנשי שופכי דם ירדפוך : אם לא דם שנאת . וכי לא שנאת שופכי דם ומאד נשמרת מהם והנה עתה שופכי דם ירדפוך וישיגוך :

לכן חי אני נחתם גזר דין בשבועה, כי לדם אעשך, כמו ששפכת דם כן תהיה מלאה דם הרוגים, ודם ירדפך, לא ירדפוך שבי ושלל, רק דם, ר''ל שמגמת רודפיך יהיה רק לשפוך דמך כמו ששמך אדום, אם לא דם שנאת שנאתך היה שנאת דם. לא שנאה מחמת תועלת ויראת נזק וכן דם ירדפך מדה כנגד מדה :

דם שנאת. שנאת שנאת דם :

את הר שעיר . ר''ל שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו : לשממה ושממה . כפל המלה יורה על מרבית השממון :

ונתתי זה יהיה באחרית הימים והשממון יהיה עד שלא יהיה שם עובר ושב :

לשממה ושממה. שממה שם בשקל שמלה, וכפל השם מורה שאחר שתהיה שממה יתן אותה לשממה שנית, כי יוסיף שממה על שממה :

את הריו . כי ינוסו על ההרים ושם ישיגם האויב ויהרגם :

גבעותיך . מל' גבעה והר : וגיאותיך . מל' גיא ועמק : אפיקיך . הם המקומות שהמים מוגרים שם בחוזק :

ולא שהעם ילכו בגולה, רק ומלאתי את הריו חלליו ולא לבד במקום שלחמו על ההרים רק גם גבעותיך וכו' חללי חרב יפלו בהם שגם אחרי הכיבוש יהרגו את כולם :

הרים, גבעות, גיא, אפיקים. עיין למעלה (ו' ג') :

ועריך לא תשובנה . לא כמו שאמרתי למצרים ( לעיל כט ) ושבתי את שבות מצרים ושבתי את שבות בני עמון ( ירמיה מט ) וזו היא שאמר ( מלאכי א ) ואת עשו שנאתי ואתן את הריו שממה שעתידים לשוממות עולם :

שממות עולם . עד עולם תהיה שממה ועריך לא תשובנה לקדמתן : כי אני ה' . הנאמן לשלם גמול :

שממות עולם השממה האחרונה תהיה לעולם, עד שעריך לא תשבנה ואז וידעתם כי אני ה' המעניש כמ''ש המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א') :

שני הגוים . ישראל ויהודה ומדרש אגדה ר' תנחומא דורשו כלפי שהלך עשו אל ישמעאל להתחתן בו להשיאו שיעורר על יצחק על ירושת אברהם ויהרוג ישמעאל את יצחק ואהיה אני גואל הדם ואהרוג את ישמעאל וזהו יקרבו ימי אבל אבי ואירש אני את יצחק ואת ישמעאל ( בראשית כז ) : וה' שם היה . יודע את מחשבותיך :

יען . בעבור שאמרת את שתי הגוים וכו' הם יהודה וישראל וארצותם הנה מעתה תהיינה לי ואנחנו נירש אותן עד עולם : וה' שם היה . כאומר אבל לא כן יהיה כי ה' היה שם ר''ל מקום מקדש והיה שם ואיך אם כן יעזבנו בידך :

יען אמרך שאח''כ בימי הגלות רצית שישראל יהיו משועבדים תחתיך לעולם וא''י יהיה שלך עד שאמרת את שני הגוים שהם יהודה ועשרת השבטים ושני ארצותיהם לי תהיינה וירשנוה, וה' שם היה ואתה אומר שתירש גם את ה' אשר שם היה, כי אתה אומר שאדום נכנס תחת ישראל, שישראל חללו את ה', ואתם הגוי אשר בחר ה', (ואמר נגד מ''ש את שני הגוים).

לי תהיינה. כמו הנה אפי וחמתי נתכת (ירמיה ז') : וירשנוה. מוסב גם למטה ויוירשנו אותה ואת ה' [אשר] שם היה :

ועשיתי כאפך . כאותה האף שעשית לישראל אעשה לך : ונודעתי בם . כאשר אשפטך אז יכירו את גבורתי :

ועשיתי . אעשה לך כפי אפך וקנאתך אשר עשית להם מרוב השנאה שיש לך עליהם ר''ל אעשה עמך בערך שעשית עמו : ונודעתי בם . אהיה נודע וניכר בין בני ישראל למשגיח כאשר אשפטך מה שעשית לו :

וכקנאתך . ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל ( דברים לב ) :

לכן חי אני ועשיתי כאפך שעי''ז עשית לישראל רעות רבות בימי הגלות ע''י אף וקנאה כאילו קנאת קנאת אלהים וזה עשית משנאתיך ונודעתי בם שאז כאשר אשפטך אודיע שהם עמי ואנכי אלהיהם ויודע האמונה האמתית :

בם. מוסב על פעל עשית :

וידעת . אז תדע ששמעתי את כל דברי בזיונך שאמרת על הרי ישראל הנה שממו כי אנשיהם נתנו לנו לאכלה ולא נשאר שם מי מהם :

נאצותיך . ענין בזיון כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה' ( ש''א ב ) :

(ונגד מ''ש את שתי הארצות אמר) וידעת כי אני ה' שמעתי נאצותיך שבזה היית מנאץ אותי, במה שאמרת על הרי ישראל לאמר שממו, שאמרו שהם שוממים ע''י חטא ישראל שלא ימצאו ישראל יושבים שם, רק לנו נתנו לאכלה, והירושה לא לגור שם לבד רק לאכול הפירות הגדלים שם :

והעתרתם . הרביתם וכן ועתר ענן הקטרת ( לעיל ח ) לשון רבוי :

ותגדילו . ואשר הגדלתם עלי בפיכם לדבר גדולות ודברי גאוה ואשר הרביתים עלי דבריכם בדברי חרוף הנה אני שמעתי את הכל ואין דבר נעלם ממני :

והעתרתם . ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטרת ( לעיל ח ) :

(ונגד מ''ש וה' שם היה שירשו גם את ה') ותגדילו עלי בפיכם, ענין הספורים המבהילים באלהות, והעתרתם עלי דבריכם הפרטים שספרו על האלהות שיש בהם מהגנאי והדופי וההבל, גם זה אני שמעתי שנוגע לכבודי :

כשמוח כל הארץ . כשאטול אני את מלכותי כי אז תשמח הארץ כענין שנא' ה' מלך תגל הארץ ( תהלים צו ) אז שממה אעשה לך :

כשמוח . בעת שתהיה שמחה בכל הארץ ואז אעשה אותם שממה וזהו בימות המשיח שיגולה מלכות שמים ותתרבה אז השמחה בעולם כמ''ש ה' מלך תגל הארץ וכו' ( תהלים צו ) :

כה אמר ה' (נגד מה ששמחת על מפלת ישראל) אעשה לך שממה, בעת שתשמח כל הארץ ע''י שישראל ישבו בשמחה ובשלוה, עד שתראה שמחת ישראל קודם מפלתך :

(יד-טו) כשמח, כשמחתך. י''מ שהם שתי כפ''י הדמיון שמחת כל הארץ על שוממתיך ידמה לשמחה ששמחתי על ישראל :

כשמחתך . כערך השמחה שהיה לך על נחלת בית ישראל על אשר נעשית שממה בערך הזה אעשה שמחה על שממותך : כי אני ה' . הנאמן לשלם גמול :

(ונגד ששמחת על חורבן הארץ), כשמחתך וכו' כן אעשה לך שישמחו כולם על חורבן ארצך. (ונגד מה שדברת באלהות) שממה תהיה הר שעיר וכו' שתשאר שממה לעולם, ובזה ידעו כי אני ה' ויכירו אמתת אלהותי כמ''ש המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם :