ויהי דבר ה', אחר שחרב המקדש ונתבטל מלכות ב''ד ע''י שעיני צדקיהו עור ויכניה היה בגולה, א''ל נבואה על הרועים שהם גרמו זאת כי לא רעו צאן ה' בנאות דשא, ואמר שצדקו משפטי ה' בהם שבטל מלכותם :

על רועי ישראל . על פרנסי ישראל : אשר היו רועים אותם . את עצמם היו מענגין מממון חבריהם אשר תחתיהם : הלא הצאן ירעו הרועים . הלא משפט הרועים לרעות את הצאן ולא לרעות את עצמן :

על רועי ישראל . הם השרים מנהיגי העם כרועים המנהיגים את הצאן : הוי . יש להתאונן על רועי ישראל אשר היו רועים את עצמן להשמין את בשרם : הלוא . ד''ל הלוא משפט הרועים הטובים לרעות הצאן ולא את עצמן :

הוי . ענין קריאה לצער :

הנבא על רועי ישראל, מפני שנבואה זו עתידה על הרועים בעתיד וגם כבר החלה באותו הדור על הרועים שהיו אז, אמר הנבא על רועי ישראל, בעתיד, וגם הנבא ואמרת אליהם לרועים הנמצאים האותו זמן, הוי רעי ישראל, ר''ל כי יש רועים הרועים בחנם ואינם נהנים משל צבור, ותכלית רעייתם הוא רק הנהגת הצאן וטובותם (כמ''ש בדוד ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן, ואמר במדרש שבדקו הש''י בצאן וכו'), וזה רק רועה הצאן, ויש רועה שמקבל שכר והגזה והחלב שייך לו בשכרו, וזה כבר ירעו הצאן אותו ג''כ שיאכל חלבם וילבש צמרם, נמצא הוא רועה אותם והם רועים אותו ג''כ. והנה בדורות הקודמים היו רעי ישראל אשר היו רעים אותם ר''ל שלא היו נהנים מן הצבור רק רעו הצאן לבד, ועתה לא נמצאו רועים כאלה, כי הלוא הצאן ירעו הרועים, במה.

אליהם לרעים. כפל הכינוי עם גוף הפעול מטעם שבארתי בפירוש :

את החלב תאכלו . אבל אתם אכלתם חלב הצאן ואת הצמר תלשתם ועשיתם לכם למלבוש : הבריאה . השמנה שבהן זבחתם למאכל : הצאן . שאר הצאן לא רעיתם כראוי ר''ל השרים היו עוסקין לענג נפשם וגזלו עשירי העם ולא חששו בתקנת יתר העם :

הבריאה . השמנה כמו ועגלון איש בריא ( שופטים ג ) :

שאת החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו וגם את הבריאה תזבחו, הגם שתוכלו ליהנות מגיזתה וחלבה, ובכ''ז עכ''פ ראוי שגם אתם תרעו הצאן להשגיח עליהם, ואתם את הצאן לא תרעו, כי

את הנחלות . את הכחושות מאין כח דולרושי''אש בלע''ז שצריכות חיזוק לתמוך בהן ביד : לא חבשתם . לקשור שברי העצם זה עם זה כמשפט הרופאי' : ואת הנדחת . שנדחת מתוך העדר אל החוץ : רדיתם . יסרתם :

את הנחלות . את הכואבות באחד מאיבריהן וצריכין חזוק הנה לא חזקתם אותן : ולנשברות . את הנשברת ביד או ברגל הנה לא קשרתם עליה כריכת מטלית : הנדחת . מן העדר : לא השבותם . אל העדר : האובדת . אשר לא נודע אנה היא : לא בקשתם . למצוא אותה : ובחזקה . משלתם עליהם בחזקת היד ובעשות עמהם עבודת פרך ר''ל לא חזקתם העניים והנכשלים לקחת משפטם מיד העושקים ורק משלתם בהם לעשות עמהם מלאכתכם ולא חששתם להדריכם בדרך הישר ולהסיר מהם הדעות המשובשות :

הנחלות . ר''ל כאוב באבר מן האיברים : חבשתם . ענין קישור כריכת המטלית על השבר כמו והנה לא חבשה ( לעיל ל ) : הנדחת . מלשון דחייה : רדיתם . ענין שלטנות וממשלה : ובפרך . ענין עבודה קשה המפדבת ומשברת את הגוף כמו לא ירדנו בפרך לעיניך ( ויקרא כה ) :

את הנחלות לא חזקתם, נחלה היא שאינה בריאה כ''כ והיא רפה המזג וצריכה חיזוק. והחולה היא החולה לגמרי וצריכה רפואה וגם אותה לא רפאתם, וגם הנשברת שצריך לחבוש השבר לא חבשתם, וגם הנדחת ממקומה לא השבתם, וגם האבדת לגמרי לא בקשתם, עד שלא רעיתם הצאן לטובתם רק לרעתם, כי בחזקה רדיתם אתם ובפרך לאכול בשרים ולא לנהל אותם בהשגחה ובחמלה :

הנחלות, החולה. נחלה מצייר תחלת פעולת החולי שלכן בא בצורת הנפעל, והחולה הוא שם התואר על שכבר חלה בו החולי מכבר, הראשון די לו בחיזוק, והשני צריך רפואה : לא רפאתם, לא חבשתם. החיבוש היא על השבר עמ''ש ישעי' (ל' כ''ו) : הנדחת, האבדת. הנדח הוא חוץ למקומו, והאובד נעלם מקומו לגמרי, והדחתי אתכם ואבדתם (ירמיה כ''ז ט') ועי' מ''ש ישעיה (כ''ז י''ג) : רדיתם אתם. הרדיה נקשר תמיד עם ב', לא תרדה בו בפרך (ויקרא כ''ה מ''ג מ''ו), לבד בד' מקומות נקשר עם מלת אותם, (פה), שם בנימין צעיר רודם (תהלות ס''ח), לא ירדנו בפרך לעיניך (ויקרא כ''ה נ''ג), עד רדתה (דברים כ'), כי פעל רדה נרדף עם ממשלה, רק שמורה הממשלה הקשה, שמוריד אותו מן החירות אל העבדות הקשה, ובזה י''ל שיתוף עם ירידה, ואם יורידנו מצד ממשלות עליו יצדק שימוש הב', כי הממשלה בא נקשר עם ב', המשול תמשל בנו, ואם יוסיף להורידו מצד עצמו, כמו הורדת הצאן פה, ובמ''ש בנימין צעיר רודם, שהמשילם שם לחיות, גער חית קנה, וכן הורדת העיר הנכבשת, יצדק שימוש הפעול, שמוריד אותם. ובמ''ש לא ירדנו בפרך לעיניך דרש בספרא ממלת לעיניך שאין הב''ד מצוים לכנס לביתו ולבדוק אח''ז, מוסיף רבותא שגם אם ירדה אותו שזה קשה מן הרדיה בו, שמחשיב אותו ירוד ונקלה מצד עצמו, אין הב''ד חייבים ליכנס לביתו לעיין ע''ז רק אם הוא לעיניך מחויבים למחות בו :

ותפוצינה . ונפצו הצאן מסיבת היותם בלי רועה משגיח כראוי : ותהיינה . ובסיבת הנפוץ היו למאכל לכל חיות השדה כי באו למקום החיות הטרורפות ובעבור זה נפצו עוד יותר לברוח הנה והנה מיד החיות :

ותפוצינה . ענין פזור :

ותפוצינה, הנה הצאן צריכים אל הקיבוץ והרועה שומר את קבוצם, וע''י חסרון הרועה נפצו, וע''י שנפוצו נהיו לאכלה לכל חית השדה, ועל ידי החיות שבאו עליהם נפצו עוד יותר :

ישגו צאני . הולכות טועות על פני כל ההרים כלו' נעשו הפקר לעשות איש איש כרצונו ולא הוכחתם אותם ולא שפטת' בין איש לרעהו :

ישגו צאני . ולזה המה תועים בהרים ובגבעות ואינם יודעים אנה הם הולכים : ואין דורש . לאספם יחד : ואין מבקש . את האובדת ר''ל בעבור זה הלכו בגולה והשחיתום העובדי כוכבים והנה הולכים נעים ונדים ואין מי מחזירם למוטב למען יהיו נושעים :

ישגו . ענין תעייה בדרך כמו משגה עור בדרך ( דברים כו ) :

ישגו צאני. עדיין היה אפשריות שיחזרו מעצמם למקומם ויתקבצו, אבל ע''י הניפוץ שגו לעלות אל ההרים, ומשם אל הגבעה שתחתיו, (כמ''ש (ירמיה נ') צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם, שע''י שעלו להר וירדו לגבעה נשכח מאתם מקומם). ועי''כ על פני כל הארץ נפצו צאני כי שכחו רבצם, ואין דורש ואין מבקש, כי כשנאבדו הצאן ילך הרועה לבקשם, וכשלא ימצאם יתחיל לדרוש מאת האנשים אם לא ימצאום אדם שיתן סימנים וישיבם לו, ולא לבד שאין דורש מאת המוצא האבדה, כי גם אין מבקש את האבדה כלל :

ההרים, גבעה. הגבעות הם תחת ההרים ואין הר בלא גבעה (ישעיה ב' ב') : אין דורש ואין מבקש. בקשת האובד הוא כדי למצאו ובקשת ומצאת (דברים ד') בקשתי ולא מצאתי (שיר ג'), ודרישת האובד הוא לקחתו מיד המוצאו ע''י סימנים, עד דרוש אחיך אותו והשבות לו (דברים כ''ג). ולפעמים הדרישה קודם להבקשה, וידרשו ויבקשו (שופטים ו' כ''ט), תחלה דרשו ושאלו וכשלא מצאו תשובה הלכו לבקש. וכן אשר לא בקשו את ה' ואף לא דרשוהו (צפניה א' ו'), שהדרישה קלה מן הבקשה, וכן דרשו את ה' בקשו פניו (תהלות ק''ה) אבל בענין האבדה תקדם הבקשה שע''י הבקשה יודע לו מי המוצא ואז דרוש ידרוש מאתו :

וירעו הרועים אותם . את עצמם :

אם לא . הוא ענין שבועה וגזם ולא אמך והרי הוא כאדם האומר אם לא יהיה כן אז יהיה כזאת וכזאת : מאין רועה . מסבת היותם בלי רועה משגיח כראוי : אותם . את עצמם רעו להשמין את בשרם :

לבז . מלשון בזה ושלל :

חי אני, הוא גז''ד שיש עמו שבועה שאינו נקרע, יען היות צאני לבז וכו', מאין רעה, כי לסטים מזוין וחיה רעה דינו כאונס, אבל אם נכנס לעיר בשעה שאין דרך ליכנס הו''ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב, בפרט בזה שמה שהיה לבז ומה שהיה לאכלה הוא מסבת מאין רעה, והו''ל כהוליכה במקום גדודי חיה ולסטים שחייב, (כמ''ש בב''מ דף צ''ג), ולא דרשו רעי את צאני שהיה לו להציל ברועים ובמקלות בשכר, ובפרט שהם דינם כשומרי שכר כי וירעו הרעים אותם שרעו א''ע, ולמה ואת צאני לא רעו? וגם אמר נגד מ''ש מאין רועה, בל תאמרו כי נסתלקתם משמירתם ולא רציתם להיות עוד רועים שהלא וירעו הרעים אותם, ושלחו בהם יד ואם כן למה ואת צאני לא רעו :

וירעו אותם. ר''ל את עצמם :

לכן וכו' . על כי ארכו הדברים באמרו חי אני וכו' לכן אמר שוב לכן לכן הרועים וכו' וכן הוא דרך המקרא :

לכן הרעים, ר''ל על כן אין לכם אמתלא שנסתלקתם מהיות רועים רק אתם הרועים, ושמעו גזרת ה' עליכם :

ולא ירעו עוד הרועים אותם . את עצמם :

הנני . הנה אני אפנה אל הרועים לשלם להם כגמולם : ודרשתי וכו' . ר''ל אענישם על אבוד הצאן והשבתים מהיות עוד רועי צאן ולא ישמינו עוד את עצמם בחלב הצאן ר''ל אקח מהם השררה ולא יתענגו עוד בגזל העניים :

ודרשתי . זה הלשון יאמר על תשלומי הגמול וכן אנכי אדרש מעמו ( שם י''ח ) : והשבתים . ענין בטול ומניעה :

הנני אל הרעים, נגד מה שהיו צאני לבז ולאכלה זאת אדרוש מיד הרועים שחייבים לשלם כי פשעו בשמירתם, ונגד מ''ש ולא דרשו רועי את צאני העונש הוא והשבתים מרעות צאן, (ר''ל שיקח המלוכה והמשרה מידם) עד שלא ירעו עוד הרעים אותם, ונגד מ''ש וירעו הרועים אותם שרעו א''ע, והצלתי צאני מפיהם :

ובקרתים . ל' בקור חולים :

הנני אני . כאומר עם כי יוכלו הרועים הנה אני אקיים את דברי ואני אדרוש את צאני ואחקור אחריה' :

ובקרתים . ענין חקירה ודרישה כמו לא יבקר הכהן ( ויקרא יג ) :

כי כה אמר ה', ר''ל ובל תחשבו כי עתה לא יהיה להם רועה כלל ויהיו הפקר. לא כן, כי הנני אני אחר שסלקתי את הרועים שמניתי עליהם אהיה אנכי בעצמי הרועה אותם, ודרשתי את צאני ובקרתים הביקור הוא לדעת מנינם, ולהשגיח על החסרים היכן הם :

ודרשתי, ובקרתים. הבקור הוא לדעת תכונת הדבר וענינו, עמ''ש בס' התו''ה קדושים (סי' נ''ד). ופה ר''ל בקור העדר בכלל לדעת את החסר, ובקור הצאן בפרט כמ''ש בפסוק (ט''ז כ') :

נפרשות . כשהן נפוצות והוא הולך ביניהם ומאספן יחד : ביום ענן וערפל . כי כן דרך הצאן להתפזר ביום המעונן :

כבקרת . כמו שהרועה חוקר בעדרו ביום היותו בתוך צאנו והמה נפרשות שאז דרכו לחקור לדעת אם לא נעדר מה מהם כן אבקר אני את צאני ואציל אתהם ממקרי כל המקומות אשר נפוצו שם ביום בוא עליהם היום המר והחשוך ולפי שהמשילם לצאן אמר לשון הנופל בהם שדרכם להתפזר ביום ענן וערפל :

נפרשות . מל' הפרשה ופירוד :

כבקרת רועה עדרו, כאשר יבקר הרועה את העדר שהוא שלו אם רועה צאן של עצמו, שאז ישגיח היטב עליהם ביום היותו בתוך צאנו נפרשות אם ע''י שהיה יום חושך נפרשו הצאן ונפוצו, שאז תיכף ביום ההוא יבקר לדעת מנינים וענינם, כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומות שנפצו ע''י החשך ועורון המנהיגים והמונהגים ביום הגלות וההרג :

באפיקים . במקום המים ובמקום המיושב והמובחר :

באפיקים . כן יקראו המקומות שנגרים שם המים בחתק כמו כאפיקים בנגב ( תהלים קכו ) :

והוצאתים כי רבים באו לשבי בין העמים, כמ''ש יען היות צאני לבז, ורבים נפוצו מן העמים אל הארצות כמ''ש ותהיינה צאני לאכלה, מן העמים שהם תחת רשותם אוציאם, ומן הארצות שהם מפוזרים אקבצם, והביאותים אל אדמתם ורעיתים :

והוצאתים מן העמים וכו'. כלשון הזה למעלה (כ' ל') ושם התבאר :

במרעה טוב . ר''ל משפיע להם טובה מרובה וכפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הטובה וההשפעה :

נוהם . מדורם : תרבצנה . ענין השכיבה לנוח :

במרעה, הצאן צריכים מקום מרעה לרעות ביום, ומקום מרבץ לנוח שם בלילה, שזה נקרא נוה צאן, אמר המרעה יהיה טוב, והנוה יהיה בהרים ששם בטוחים מחיות ולסטים, והגם שבהרים אין המרעה שמן ואין הנוה טוב, כי קשה לעלות אל ההר, אמר שהנוה יהיה טוב כי שם תרבצנה ושם תרעינה ולא יצטרכו לרדת משם אל המרעה כי גם בהר יהיה המרעה שמן :

תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה. הצאן ירעו ביום, וירבצו וינוחו בלילה, בערב ירבצון (צפניה ב' ז') או כחום היום, איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, ומקום הרביצה נקרא נוה צאן, נוה רועים מרביצים צאן (ירמיה ל''ג י''ב), בנוה תנים רבצה (ישעיה ל''ה), ולפעמים כשמקום המרעה בטוח ירבצון שמה, כמ''ש נוה משולח שם ירעה עגל ושם ירבץ (ישעיה כ''ז), מתנאי הנוה שיהיה טוב ר''ל בטוח מזאבים ולסטים, ומתנאי המרעה שתהיה שמן וטוב :

אני ארעה . ר''ל אני בעצמי אשגיח בתקנתם :

ואל תחשוב ששם יהיו בלא רועה כי אני אראה ואני ארביץ, שאשגיח עליהם בעת הרעיה ביום ובעת הרביצה בלילה כמ''ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה

ואת השמנה ואת החזקה . ההודפת ודוחפת את חברותיה :

אשיב . אל העדר : ואת השמנה ואת החזקה . המתחזקת על חברתה להדפה ולהכותה אותה אשמיד וארענה במשפט הראוי והנכון ר''ל אקח נקם מהעושקים את העניים :

את האבדת אבקש וגם הנדחת ממקומה אשיב וכו', (כנ''ל ד' שעשו הרועים להפך), ואת השמנה ולא לבד שישמרם מחיה ולסטים כי גם יעשה משפט בין הצאן בעצמם עד שהשמנה והחזקה, היינו העשירים שנוטלים כל השפע ע''י עשרם והגבורים הנוטלים בזרוע אשמיד, כי ארעינה במשפט שיהיה מרעה לכל הצאן בשוה :

ואת החולה אחזק. לא לבד הנחלה גם החולה, ולא לבד ארפא כי גם אחזק, לכן לא כפל כמו בפסוק ד' :

בין שה לשה . בין בעלי אגרופין לחלשים :

בין שה לשה . בין שה החלוש' ובין שה החזקה : לאילים ולעתודים . בין מן האילים בין מן העתודי' :

ואתנה . כמו ואתן :

הנני מפרש נגד השמנה שהם העשירים הלוקחים כל השפע ואין מניחים לעניים מאומה אומר הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים, שהאילים והעתודים בחזקם נוטלים כל המרעה ואין מניחים לעניי הצאן :

המעט מכם . את אשר החזקות שבכם רועות המרעה הטוב והלוואי לא תרמסו המותר ברגליכם ותאכלנה אותן שאר צאני אלא שאף מותר מרעיכם תרמסו ברגליכם ולא די לכם אשר משקה מים תשתו אלא שהנותרי' ברגליכם תרפושין : ומשקע מים . המים הצלולים ששקע הטיט ולא נעכרו ברגלי' והדוגמא כתרגומו הזעיר לכון דפרנוס טב אתון מתפרנסין ומותר פרנוסכון דישין ברגליכון ומשתי מתקן אתון שתן וית מותרא ברגליכון אתון דישין :

המעט . כאלו אל החזקות ידבר המעט לכם שאתם רועים המרעה הטוב אלא שגם המרעה שהותרתם תרמסו ברגליכם שלא יהנו בהם שאר הצאן : ומשקע מים . מים צלולים ששקעה הטיט אותם תשתו ואת הנותר תדרכו ברגליכם לעכור אותם :

תרמסו . ענין דריכה ברגל : ומשקע . ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה כיאור מצרים ( עמוס יט ) : תרפשון . ענין דריכה ורמיסה כמו מעין נרפש ( משלי כה ) :

(יח-יט) המעט מכם מה שאתם תרעו המרעה הטוב עד שיתר מרעיהם תרמסו וצאני הכי מן היושר והראוי שמרמס רגליכם תרעינה? וכן המעט מכם שמשקע מים תשתו עד שעוד את המים הנותרים ברגליכם תרפשון?

ומשקע. שנשקע הטיט למצולת המים והם נקיים, והפוכו הוא הנרפש, שיעכר המים עד יעלה הרפש ויתערב בהם, וכן אז אשקיע מימיהם (למעלה ל''ב י''ד) :

וצאני מרמס רגליכם וגו' . ועמי מותר מיכל שמשיכון אכלין ומותר משתי שמשיכון שתן :

וצאני . ר''ל ושאר הצאן בעל כרחם יאכלו המרעה הדרוסה ברגליכם וישחתו המים הרמוסים ברגליכם ר''ל מושלי העם לקחו לעצמם מיטב הארץ והשחיתו עוד השאר הבא לחלק העניים :

שה בריה . חזקה : רזה . מייגר''א בלעז :

הנני אני . ר''ל הנה אני הוא המושל על כולם ואשפוט בין שה בריה המזק' לרזה :

בריה . שמנה כמו ועגלון איש בריא ( שופטים ג ) : רזה . כחושה כמו ומשמן בשרו יוזה ( ישעיה וז ) :

לכן כה אמר ה' הנני אני בהשגחתי, ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה שהבריה תתן דין וחשבון על שאכלה יתר מן הראוי ועשקה דלים ורצצה אביונים :

בריה. משפטו בריאה, ר''ל שמנה, כמו עשרה בקר בריאים (מ''א ד') :

בצד ובכתף . אתם השמני' והחזקי' תהדפו בצד ובכת' ותנגחו בקרן את הנחלו' עד אשר פזרת' אותן לנוס אל החוצ' :

ובכתף . הוא רוחב היד ממעל במקום חבורו בגוף : תהדופו . ענין דחיפה והכאה כמו אשר תדפנו רוח ( תהלים א ) : הנחלות . הכאובות באחד מן האיברים :

יען (עתה אומר נגד החזקה) שהם הדפו הנחלות עד שהוכרחו לצאת החוצה וזה משל העריצים העושקים דלים וחלשים ולוקחים נחלתם ובוזזים את חלקם :

והושעתי לצאני . אני אושיע את צאני ולא תהיינה עוד לכם לביזה ואשפוט בין שה חזקה ובין שה חלושה :

והושעתי לצאני להציל אותם מבז ושפטתי, ויהיה גם כן משפט בין העושק והעשוק :

עבדי דוד . מלך מזרעו :

והקימותי . אעמיד עליהם רועה אחד והוא ירעה אתהן במשפט הראוי ואת עבדי דוד אקים והוא מלך המשיח הבא מזרע דוד : הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה . כפל הדבר רבת פעמים לומר שהוא לבד יהיה המושל והשליט עליהם :

והקימותי נבא שאחר שישפוט ה' וירעה אותם בעצמו, אז תתגלה מלכות ב''ד, והוא יהיה הרועה תחת ה', וזה יהיה בג' מדרגות, תחלה הוא ירעה אותם היינו שיעמוד איש מבית דוד שינהיג את ישראל לכוף אותם שיעשו משפט וצדקה, ואח''כ הוא יהיה להם לרועה, היינו שיקבלו הנהגתו וילמדו ממנו עד שיהיה רועה שלהם ברצונם, ואח''כ.

לאלהים . להושיע ולהציל : ועבדי דוד . הוא מלך המשיח הבא מזרעו : אני ה' דברתי . א''כ בודאי כן יהיה :

אני ה' אהיה להם לאלהים, יקבלו עליהם מלכות שמים ומלכות ה' תתגלה עד שיהיה להם לאלהים, ועבדי דוד יעלה ממדרגת רועה למדרגת נשיא שהוא יהיה מלך המשיח, אני ה' דברתי ר''ל זה דברתי כבר ע''י הנביאים אשר נבאו על המשיח (כמ''ש ויצא חטר מגזע ישי) וכבר דברתי ופירשתי ענין המשיח בארך ע''י כל נביא כל חוזה :

וישנו ביערים . ת''י ויתעתקון בחורשא ויש לפותרו בלשון שינה :

וכרתי . אז אכרות עמהם ברית שלום להיות מתמידים לשבת בשלוה : והשבתי וגו' . ר''ל חית השדה לא יזיקו אותם וכמ''ש לא ירעו ולא ישחיתו ( ישעיה יא ) : וישבו במדבר . אף במדברות וביערים מקום החיות ישבו בטח וישנו שמה וערבה להם שנתם כי לא יחרידם מי :

וכרתי, מפני שייראו להניח הצאן במדבר ביום מפני השודדים, וביער בלילה מפני חיות רעות, אמר שיכרות ברית שלום שלא יעבור רגל אויב ושודד, וישבית חיה רעה, וע''י שיכרות ברית שלום וישבו במדבר לבטח ולא ייראו מפני חרב שודד, וע''י שישבית חיה רעה יישנו בלילה ביערות :

ונתתי אותם וסביבות גבעתי . תהא נתינתה בברכה , ונתתי כמו והשכנתי :

ונתתי אותם . אתן אותם במקומם ובכל סביבות גבעתי אתן ברכה : בעתו . בזמן שיש צורך בו : גשמי ברכה יהיו . כי מאד ירוו צמאת הארץ :

גבעתי . היא א''י הגבוה מכל הארצות :

ונתתי ומפני שעדיין ייראו הצאן כשלא יהיה דשא, אמר שיתן אותם, היינו המדבר והיערים, וסביבות של גבעתי, גם הסביבות שסביב א''י וירושלים ויהיה שם ברכה, והורדתי הגשם בעתו בענין שיצמיח חציר לבהמה, גשמי ברכה יהיו, רצה לומר בל תחשוב שזה יהיה לקללה (כמ''ש שאם נפסקו גשמים בר''ה וחטאו ה' מורידם במדברות וביערים) לא כן כי יהיו לברכה, כי לא יתמעט הגשם מן הישוב עי''ז :

כי אני ה' . הנאמן במאמרו : מוטות עולם . מה שהכבידו עליהם הבבליים ואחז במשל מן השור שמשימים עליו בדי העול לחרוש האדמה :

יבולה . ענין צמח וכן ארץ נתנה יבולה ( שם סז ) : מוטות . הם בדי העול והוא מל' מטה :

עד שיתן עץ השדה את פריו, והנה הברכות האלה כבר נמצאו בתורה ששם אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו' וישבתם לבטח בארצכם, ואח''כ אומר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואי מחריד והשבתי חיה רעה, והנה חשב שישבית מהם שפטיו הרעים שהם חיה רעה וחרב ורעב וידעו כי אני ה', ותחלה מציין אותם כצאן ואמר שישבו לבטח במדבר וביערים, ואח''כ מציין אותם כבני אדם שעץ השדה יתן פריו, בראשון מצייר שישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכיות, ויסיר מהם קושי השיעבוד ובזה מצויירים כצאן שיושבים במדבר לבטח שהוא בארצות העמים שקראה בשם מדבר העמים למעלה (כ' כ''ה) ואח''כ מצייר שיהיו כבני אדם וישבו על אדמתם לבטח ועתה מפרש נגד שתחלה ישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכויות אמר וידעו כי אני ה' בשברי מוטות עלם שתחלה היו תחת עול העמים והיו עובדים אותם בהם וזה יופסק :

וחית הארץ . ר''ל עריצי הבבליים האכזרים שבהם או יאמר על החיות המזיקות שלא ירעו עוד ולא ישחיתו :

ולא, נגד שהיו למקצת גוים לבז, ששללו ממונם, ומקצם היו במדרגת חיות רעות שאכלו הצאן בעצמם, אמר שלא יהיו עוד לבז וגם החיות הפראיות שהם האומות הפראיים לא תאכלם, וישבו לבטח היינו שישבו בין האומות בבטחה והשקט :

מטע לשם . קיום שיהא לשם עולם : אסופי רעב . טמוני רעב מחמת בושת רעבון ועוני :

מטע לשם . נטיעה יפה והדורה להיות לשם תפארת בין העמים : ולא יהיו וגו' . ר''ל לא ימצאו עוד בארץ אנשים שבא עליהם כליון הרעב : ולא ישאו . לא יסבלו עוד כלימה מן העובדי כוכבים כי לא יצטרכו עוד לבוא בארצו' העכו''ם בעבור הלחם לשאת חרפת' כדרך הבא במחסור בארץ נכריה :

מטע . מל' נטיעה : אסופי . ענין כליון כמו אסף אסיפם ( ירמיה ח ) : ישאו . מל' משא וסבל :

והקימותי ואח''כ ישבו בא''י ושם יטעם בארץ במטע טוב שיהיו לשם, שלא יעקרו משם לעולם, וגם יהיה שם שובע עד שלא יהיו עוד אסופי רעב, ולא ישאו עוד כלמת הגוים בענין שיגלו שנית :

אסופי רעב. כי כשנאספו לא''י בזמן הגליות היו סובלים שם רעב וכלימה :

וידעו . אז ידעו שאני עמהם והמה עמי החביב לי :

וידעו, ואז ידעו כולם כי אני ה' אלהיהם אתם שדבק בהם השראת השכינה והנסים והנבואה, והמה עמי דבקים בעבודתי, ואז יצאו ממדרגת צאן אל מדרגת אדם, שעז''א.

אדם אתם . אינכם כבהמות בעיני :

ואתן צאני . וחוזר ומפרש צאן מרעיתי הצאן שאני רועה אותם דעו שאדם אתם ר''ל אינכם בעיני כבהמות אלא חשובים וכדרך בן אדם ואני מייחד שמי עליכם להקרא אלהיכם ולא הייתי מייחד שמי עליכם אם הייתם בעיני כבהמות :

ואתן צאני אדם אתם שתתעלו על ערככם הקודם כמעלת המדבר נגד החי, שכן מדרגת העובד את ה' נגד המדבר כמדרגת המדבר נגד החי :