לצופה . באדי''טא בלע''ז :

כי אביא . אמר אביא לפי שהכל בא בגזירת המקום : חרב . ר''ל אנשי חרב : ונתנו אותו . ימנו אותו להיות צופה לראות אם קרבה לבוא העירה :

מקציהם . ת''י מביניהון : לצופה . ענין הבטה וראיה :

ארץ כי אביא עליה חרב, יש שני מיני צופים, {{{א}}} צופה שמעמידים לראות אם אויב בא לעיר, {{{ב}}} אחר שכבר בא האויב מעמידים צופה לראות ולעיין על מחנה האויב ולהזהיר את העם שישמרו א''ע מן הצד שמשם יערוך מלחמה וישליך חצים ואבני קלע אל העיר, ויש ג' הבדלים ביניהם, {{{א}}} שהצופים שמעמידים לראות אם יבא איזה אויב, מעמידים צופים רבים בכל צד, משא''כ הצופה שמעמידים אחר שבא האויב מעמידים רק צופה אחד, שיעיין על מעשה האויב ומערכתו, {{{ב}}} הצופים שיראו אם בא האויב מעמידים אנשים הדיוטים, אבל הצופה שיעמוד לראות על מערכת האויב שכבר בא, צריך להיות אחד משרי הצבא היודע תכסיסי מלחמה, ויודע להזהיר את העם ממקום הסכנה, {{{ג}}} הצופים הראשונים יעמיד המלך או שר הצבא, כדי שאם ירגישו ביאת האויב יודיעו לצבא המלחמה לצאת לקראתו לקרב, אבל הצופה השני אם בא האויב יעמידו העם כולו, כדי שבעת שיראה שהאויב ידו רמה ושיכבוש את העיר יודיע אל העם כדי שימהרו להמלט על נפשם, וז''ש ארץ כי אביא עליה חרב, אם כבר בא החרב ואז א''צ להעמיד צופים רבים לראות אם בא החרב, רק אז יקחו עם הארץ כי הם יעמידו הצופה, ורק איש אחד, והאיש הוא מקציהם ר''ל אחד מקציני העם העומד בראשם, ונתנו אותו להם לצופה, שעקר מה שצופה הוא בעבורם, להזהירם בעת הסכנה, לעמוד על נפשם, ואז ????:

מקציהם. הוא איש העומד בראש העדה, כמו וישלחו מקצותם אנשים בני חיל (שופטים י''ח ב') ומזה שם קצין, וכן בספרי בהעלותך (סי' פ''ה) ר''ש בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה במוקצין שבהם בגדולים שבהם, וכה''א וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין. ובב''ק (דף צ''ב) ומקצה אחיו לקח חמשה האנשים אלו הנכפלים בשמות, ובאמת מצאנו שבא על הקצה השני הגרוע, ויעש כהני מקצות העם (מ''א י''ב), וגם עמ''ש ומקצה אחיו, ועל בקצה המחנה יש דעה במדרש ובספרי שם שכוון על הקצה הגרוע, אולם פה שאא''ל שיעמידו צופה את השפל שבעם בודאי כוון על העומד בקצה המעלה. ומ''ם מקציהם מ''ם השימוש ונחסר הדגש שאחריו :

וראה את החרב . המה הגייסות :

וראה . וכאשר ראה שכבר באה ותקע אז בשופר להיות לסימן והזהיר בזה את העם להיות נשמרים מן החרב :

וראה, אם יראה שהחרב באה על הארץ דהיינו שהאויב מנצח וכובש העיר, ואז יתקע בשופר להזהיר את העם שימהרו לברוח :

דמו בראשו יהיה . עון מיתתו ידרש מיד עצמו שפשע בנפשו :

ולא נזהר . לא קבל האזהרה להיות נשמר ובעבור זה לקחו החרב והרגו : דמו בראשו . ר''ל עון מיתתו על עצמו אבל אין להאשים את הצופה כי הוא עשה את שלו :

ושמע ר''ל כי היה בענין השופר שני ענינים, {{{א}}} יש סימנים בתקיעת השופר שכל מבין הסימנים יודע איך יעשה ובאיזה צד יברח או איך ינצל, ועז''א ושמע השומע את קול השופר ר''ל מי ששומע ומבין סימני התקיעות והאותות שהקול מורה עליהם ולא נזהר דמו בראשו יהיה הוא מתחייב בנפשו, {{{ב}}} שאף מי שאינו יודע אותות השופר וסימניה, עכ''פ.

דמו בראשו יהיה. לשון זה לא מצאנו רק גבי מיתת סקילה, ובא תמיד דמיו בלשון רבים (כמ''ש טעם הדבר בס' התו''ה קדושים סי' ק''ג), ועל שמתחייב בנפשו יאמר תמיד דמו בראשו, ולכן מוכרח לשתפו עם דמך בתוכך היה, ר''ל שאין לו כפרה, כי לא עשה תשובה ואשמת דמו נשאר בו לא ימחה :

והוא נזהר נפשו מלט . אם נזהר היה נמלט :

את קול השופר שמע . כי הלא שמע קול השופר המזהיר והוא לא קבל האזהרה ולא נשמר לכן עון מיתתו עליו : והוא . אבל אם היה הוא נזהר באזהרת השופר והיה נשמר הנה מלט נפשו וכאומר הואיל והיה בידו למלט נפשו ולא מלט לכן מקבל עונש על מה שהפקיר נפשו :

את קול השופר שמע והיה לו להזהר ולברוח. וגם היה בענין השופר ענין שני מוסרי, שקול השופר הוא מעורר לתשובה והיו מתריעים על הצרות שישובו העם מעונותיהם, וע''ז הצד אמר את קול השופר שמע ולא ולא נזהר לשוב בתשובה דמו בו יהיה ר''ל בפנימיותו מה שלא תקן נפשו עכ''פ ע''י תשובה, שאם היה נזהר נפשו מלט היה ממלט נשמתו מני שחת :

השמע את קול השופר, את קול השופר שמע. הראשון מלשון הבנה, והשני מלשון שמיעה :

והצופה . אבל הצופה אשר יראה את החרב באה ולא תקע בשופר להזהיר את העם וא''כ לא היה העם נזהר להיות נשמר : הוא בעוונו נלקח . ר''ל עם כי בודאי הומת בגמול עוונו כ''א לא היה בו עון לא היה כח ביד החרב ללקותו עכ''ז אדרוש דמו מיד הצופה לענוש אותו על אשר לא הזהיר ובאה התקלה על ידו הואיל ובטחו עליו והוא מנע האזהרה :

והצופה אבל אם הצופה לא הזהיר ע''י תקיעת שופר הגם שהנפש בעונו נלקח מ''מ אדרוש דמו מיד הצופה, אם במה שלא הזהיר מן האויב, ואם לפי המוסר מה שלא עורר לתשובה שעי''כ היו נצולים :

צופה נתתיך . כאותו הצופה הניתן להזהיר שלא תאבד נפש כן נתתיך להזהיר את ישראל :

צופה נתתיך . נתתי אותך להיות כצופה לישראל וכאשר תשמע מפי הפורעניות המיועדת לבא תזהיר אותם בשמי :

ואתה באר הנמשל, אתה הצופה העומד מצד בני ישראל לתקן עניניהם ושמעת מפי דבר גזרה שגזרתי עליהם שאז החרב באה בודאי תזהיר אותם ממני שישובו בתשובה וימלטו מן הגזרה :

באמרי . ר''ל לכן באמרי על הרשע אתה רשע הנה מות תמות ואתה לא דברת את זאת להזהיר את הרשע לשוב מדרכו עם כי הרשע ההוא ימות בעוונו מ''מ אבקש דמו מידך כי אולי היה נזהר אם הזהרתו :

באמרי לרשע, הגם שגזרתי עליו הדין למיתה, הלא אמרתי רשע מות תמות, שימות יען שהוא רשע, וא''כ אם יעשה תשובה ויהיה צדיק לא ימות, וא''כ אם לא דברתי להזהיר רשע מדרכו אז תגרום לו היזק בשתים, {{{א}}} שימות בעונו, {{{ב}}} שהוא רשע ימות, שימות רשע בלא תשובה, וע''כ דמו מידך אבקש :

ודמו מידך אבקש. ולמעלה (פסוק ו') דמו מיד הצופה אדרש, ויש הבדל בין דרישה ובקשה שאחריה מלת מיד, הדרישה היא להעניש, כמו מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם, והבקשה היא בקשת התשלומין בדבר שנכנס לערבון עליו, כמו אנכי אחטנה מידי תבקשנה, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, ור''ל את הנכנס כערב בעד הנפשות שמסרתים בידך להשגיח עליהם, וכן תפס למעלה (סי' ג') לשון בקשה מיד הצופה :

ואתה . אבל אם אתה הזהרת את הרשע להיות נזהר מדרכו לשוב ממנה והוא לא שב מדרכו : הוא בעוונו ימות . כאומר וכי מפני אזהרתך מת הלא בעונו ימות ואם כן אין דבר רע בא מן האזהרה אבל בא ממנה דבר טוב כי אתה הצלת נפשך על ידה כי אם לא הזהרתו היה עליך עונש על ההמנעה כי אולי היה נזהר אם הזהרתו :

ואתה כי הזהרת ולא שב, תרויח בשתים, {{{א}}} הוא בעונו ימות, לא אמר הוא רשע בעונו ימות, כי עכ''פ ישים לב קרוב למיתה ויעשה תשובה ותהא מיתתו כפרה, {{{ב}}} שאתה את נפשך הצלת :

כן אמרתם . לפיכך אין אתם חפצים לשוב כסבורין אתם שלא תועיל לכם תשובה :

כן אמרתם . זאת אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו הם עלינו ר''ל באמת עשינו פשעים וחטאות : ובם . ובגמולם אנו נמקים בצרות ולא על חנם ואיך אפשר שנחיה ר''ל להיות נצולים מן ההמקה כי לא האמינו שהתשובה מועלת וכאלו אמרו בזה הואיל וכן הוא נתמיד בפשעים וכאשר אבדנו אבדנו :

נמקים . מל' המקה והמסה :

כן אמרתם לאמר ר''ל שהם אומרים שאין מועיל להם תשובה מצד שני טעמים, {{{א}}} שידמו מצות ה' ואזהרותיו כמלך שצוה צווים על עבדיו והם עברו על פקודותיו, שהם חייבים, אם מצד שמרדו במלך, אם מצד שקלקלו את מלאכתו, ועל שניהם אין מועיל תשובה וחרטה, וז''ש שאתם אומרים כי פשעינו עלינו שמרדנו במלכו של עולם, ועוד שחטאותינו עלינו שהם המעשים עצמם שקלקלנו מלאכתו ועבודתו, ואיך יועיל תשובה, זאת שנית בהשקף ע''מ המצות והאזהרות באו לתועלתנו כדמיון הרופא המצוה על החולה שכן באו לטהר ולקדש את נפשותיכם, ואם עבר החולה על דברי הרופא עד שהוא נימק בחליו מה יועיל לו החרטה והתשובה, והוא כבר נימק בחליו ועז''א ובם אנחנו נמקים, וא''כ ואיך נחיה ע''י חרטה ותשובה ושמיעת קול שופר :

פשעינו וחטאתינו. הפשעים הם המרדים, והחטאות הם הנעשים מסבת התאוה, לא מצד המרד כמ''ש בכ''מ :

חי אני . הריני נשבע אם חפצי במיתת הרשע כי חפצי שישוב מדרכו הרעה למען יחיה ר''ל אין כוונתי בהבאת העונש להתנקם בו כאלו הייתי חפץ במיתתו אלא הכוונה היא לעוררו לשוב מדרכו הרעה למען יחיה ולכן שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בהמנעכם מן ההשבה :

אמר אליהם, משיב להם בשבועה על שני טענות אלה, על הראשון אומר שציווי ה' לא ידמו לצווי ב''ו שאם יעברו על פקודתו רוצה לענוש ולהנקם מן החוטא ולהמיתו דוקא, אבל ה' כל חפצו בתקנת בריותיו ולהחיותם, וגם כשחטאו וגזר עליהם עונש אין תכלית העונש כדי להעניש ולהנקם, רק כדי שע''י העונש ישים על לבו לשוב ולתקן מעשיו להבא, וגם אם יגזור מיתה על הרשע אין תכליתו מות הרשע, רק תכליתו שעי''כ יראה רשע אחר וישים על לבו לשוב, וז''ש אם אחפוץ במות הרשע זה אינו החפץ והתכלית המכוון, כי אם תכלתיו הוא בשוב רשע אחר מדרכו ע''י יראת העונש וחיה, וא''כ חפץ ה' הוא חיי הרשע ולא מותו, וכשיתקן מעשיו להבא חיו יחיה, ואם מצד השני שנטמאתם ואתם נמקים ע''י מעשיכם שובו שובו מדרכיכם הרעים, ע''י שתשובו תשובו לאיתנכם ותתקדשו ותרפאו מחלייכם, ולמה תמותו הלא יש לכם רפואה :

במות הרשע כי אם בשוב רשע. כבר יעדתי באילת השחר (כלל קל''ח) שהשם הנשנה יורה שאינו השם הראשון, ור''ל בשוב רשע אחר :

לחיות בה . בצדקתו :

צדקת הצדיק . הצדקה שעשה הצדיק מאז לא תציל אותו מן העונש הראוי לבוא עליו ביום פשעו כ''א ענוש יענש : ורשעת הרשע . וכן רשעת הרשע שעשה מאז לא יהיה לו למכשול להמנע ממנו הטובה הראוי לבוא עליו ביום שובו מרשעו : וצדיק . אבל הצדיק לא יוכל לחיות בעבור דבר הרשע ביום שיחטא ר''ל דבר הרשע מאבד ממנו החיים ביום חטאתו עם שאין מאבד חיי הרשע ביום שובו וכאומר עם כי שניהן עשו רשע ופשע עכ''ז מזה מאבד החיים ומזה אין מאבד כי הכל תלוי בזמן ההוה :

ואתה בן אדם אמר אל בני עמך, ועתה הודיע להם שאין ה' מביט על מעשים הקודמים בין לטוב בין לרע, רק על מעשים של עתה, עד שצדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ר''ל שאינו דומה כב''ו שאם יחטא לפניו עבד ששרת לפניו תמיד באמונה יזכור צדקותיו הקודמים וימחול לו, ובהפך מי שהרשיע לפניו תמיד אף שישוב מדרכו לא יועיל כי ישמור איבתו בלבו להענישו, לא כן אצל ה', עת ימרוד הצדיק בו בפשע אז צדקתו הקודמת לא תצילנו והרשע השב מרשעו לא יכשל ברשעתו הקודמת, כי נמחל לו וכאילו לא היה מכשול בדרכו כלל, וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו, ר''ל שהגם שבאם יחטא הצדיק בחטא שוגג לא בפשע תועיל לו רשעת הרשע, ר''ל שאז יצרפו מעשיו נגד מעשה הרשע החוטא בפשע וזדון ויצא צדיק לערכו אבל אחרי שהרשע שב בתשובה והצדיק עשה חטא שוגג לא יהיה צדיק בערך הרשע ולא יזכה נגד מעשה הרשע הקודמים, כי אז יביטו על מעשה הרשע והצדיק של עתה, שהרשע שב בתשובה והוא צדיק, והצדיק חוטא, ונתהפך הדבר שהצדיק לא יחיה בסבת מעשה הרשע : באמרי לצדיק, אתה פי' הדבר איך לא תועיל צדקת הצדיק ביום פשעו, הוא אם אני אמרתי לו חיה יחיה בשהוא כולו זכאי, והוא בטח על צדקתו ועשה עול, שחשב שמצד שי''ל צדקות ומעשים טובים מרובים יוכל לעשות עול ולא יזיק לו, וכענין שאמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וא''כ הצדקות שלו הוא סבה אצלו אל עשיית עוול, עד שחושב שע''י שהוא צם ומתפלל יוכל לגזול ולעשוק ואין פשע, בזה כל צדקותיו לא תזכרנה, כי ע''י העון קלקל מעשיו הקודמים :

פשעו, רשעו, חטאתו. הפשע הוא המרד (כנ''ל י') ויצדק על הצדיק שמורד, לא כן הרשע שלא עבד את ה' ואינו מורד רק מרשיע, ומה שכתבתי ביום חטאתו הוא השוגג, ועי' בפירוש :

לא תזכרנה . להצילו מליענש על עבירה זו :

באמרי לצדיק . ר''ל לכן באמרי על הצדיק שיחיה והוא בטח על הצדקה שעשה וישוב לעשות עול בחשבו שהמקום יכפר לו על העול בעבור שעשה הצדקה מימים רבים : כל צדקותיו . הנה כל הצדקות שעשה מאז לא תזכרנה לו להגן עליו מן המיתה אבל ימות בגמול העול אשר עשה :

ובאמרי לרשע . ובאמרי על הרשע מות תמות והוא שב מחטאתו ולא עשהו מעתה ועוד עשה את הטוב :

ובאמרי לרשע וכו' ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה, משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, ומפרש נגד משפט.

משפט וצדקה. הבדלם מבואר ישעיה (א') ובכל התנ''ך :

חבול . עבוט שצויתי להשיבו כבא השמש :

חבול ישיב רשע . הרשע הזה כשחבל בחובו שלמת רעהו השיב לו כבוא השמש ושלם את הגזלה אשר גזל מאת רעהו ומעתה הלך בחוקות התורה המביאים את החיים לבל עשות עוד את העול : חיו יחיה . הנה הרשע הזה יחיה ולא ימות כפי הגזירה :

חבול . ענין משכון כמו אם חבל תחבל שלמת רעך ( שמות כב ) :

חבול ישיב רשע שעל עברות שבין אדם לחברו צריך להשיב מה שגזל חברו, מה שחבל ברשע ישיב, ומה שגזל ישלם דמיו הגם שא''צ דוקא להשיב גוף הגזלה כמו מריש שתקעה בבירה, ונגד צדקה בין אדם למקום בחקות החיים הלך ילך בחקים אשר יחיה בהם חיי עולם הבא, ויזהר לבלתי עשות עול להבא, חיו יחיה לא ימות בעבור חטאים הקודמים :

ישוב, ישלם. ההשבה הוא כשמשיב גוף הדבר, והתשלומין הוא גם כשנותן מחירו :

אשר חטא . מאז עד לא שב : לא תזכרנה לו . להיות מת על ידם : משפט . הואיל ועתה עשה משפט וצדקה לכן יחיה :

כל חטאותיו אשר חטא לא תזכרנה לו, ר''ל שלא תזכרנה לו מצד שחטא רק מצד שמשפט וצדקה עשה, כי בתשובה מאהבה יעשה מעונות זכיות, ויהיה דומה כאילו לא חטא רק שעשה משפט וצדקה, כי אם חבול ישיב וגזלה ישלם לא יוחשב לו חטא החבלה והגזלה רק זכות ההשבה והתשלומין שקיים מ''ע, כאילו לא חטא בעבר רק עשה זכות ומצוה שע''י חיה יחיה :

ואמרו בני עמך . ואם יאמרו לא יתכן דרך משפט ה' במה ששופט את האדם לפי מעשיו האחרונים כי יחשבו לומר שמהראוי הוא לחשוב הראשונים עם האחרונים אלו מול אלו ולפיהן יהיה המשפט : והמה . באמת החושבים כן דרכם לא יתכן :

יתכן . מל' הכנה ומתוקן וכן חותם תכנית ( לעיל כח ) :

ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה', כי אצל בני אדם יהיה להפך שיזכרו מעשים הקודמים וידונו אותו על פיהם, וזה מצד שדרכם לא יתכן, כי אחר ששב ממעשים הקודמים צריך להעביר עליהם ולישא פשע :

ומת בהם . בשבילם יענש :

בשוב צדיק . כי כשישוב צדיק מצדקתו ועשה עול הלא הוא מת בעת עשותו אותם ולטובה תחשב לו שלא יוסיף לחטוא :

בשוב צדיק, מוסיף לאמר שאדרבה הסברה נותנת להפך, שבעת ישוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם, ר''ל שאז ימות בצדקתו הקודם ובעול שעשה עתה, כי לפי ערך צדקתו הקודם יגדל יתר מאד העול של עכשיו, וכן.

ומת בהם. הי''ל ומת בו, ועיין בביאור הענין :

עליהם . הלא הוא יחיה בעבורם להוסיף משפט וצדקה כאשר החל :

ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה, ר''ל אז יחיה ברשעתו הקודם ובמשפט וצדקה שעושה עתה, כי לפי ערך שהיה רשע מקודם יגדל יתר מה שעתה עושה משפט וצדקה כמ''ש במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד :

ואמרתם . איך תאמרו לא יתכן דרך ה' וכאומר הלא השכל מחייב דרך משפטי ולכן אשפוט גם אתכם כל איש כפי הדרך שהוא עתה בו וכאומר לזאת שובו מדרכיכם הרעים ומוסב הוא לתחילת הענין שאמרו ישראל כי פשעינו וכו' ואיך נחיה :

ואמרתם, וגם ע''ז תאמרו לא יתכן דרך ה', והתשובה לזה הוא, איש כדרכיו אשפוט אתכם שאני איני מביט על דרכו של עתה לבד, רק אביט על כל דרכיו, ואשקיף על דרכו עתה לפי ערך של הדרך שהלך בה מקודם, שיגדל עתה דרכו עתה אם נשתנה מערכו הקודם הן לטוב הן לרע :

בשתי עשרה שנה . מוסב על לגלותינו ר''ל י''ב שנה לגלות יהויכין שאז גלה יחזקאל עמהם : בעשירי . בחדש העשירי ובחדש החמישי שלפניו היה החורבן ונתחדשה השנה בחדש השביעי כי חשבון שנות העולם הוא מתשרי ומנין החדשים המה מניסן : הפליט מירושלים . הנמלט מן ההרוגים בא אלי לאמר לי שהוכתה העיר ר''ל שכבשוה והכו אנשיה :

הפליט . ענין המלטה כמו ויבא הפליט ( ראשית יד ) :

(כא-כב) בא אלי הפליט, הנה למעלה (כ''ד כ''ה) אמר שביום החורבן יבא הפליט להשמעות אזנים ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת, אמר לו, שהוא יודיע לו קודם בנבואה שכבר נחרב הבית, והפליט לא יבא רק להשמעת אזנים, כי השמועה ששמע בנבואה לא שמע באזניו הגשמים רק ראה במראה, והפליט ישמיע בפועל, והנה ה' אמר לו (ג' כ''ו) ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה, ובדברי אותך אפתח את פיך, וכן היה יד אליו בערב לפני בוא הפליט עד שהפליט לא בא רק להשמעות אזנים וה' פתח פיו שיגיד אל העם לפני בוא הפליט והיה פיו הנאלם תמיד פתוח עד שבא הפליט, ואחר שבא הפליט נשאר פיו פתוח, ר''ל כי יחזקאל לא נתיחד לנבא על החורבן שע''ז נתיחד ירמיה להנבא בירושלים, ששם היה עדיין תקנה בתשובה, ואם היה צדקיה שומע לקולו ויוצא אל נבוכדנצר לא היה מחריב את העיר, אבל בגלות בבל לא היה הדבר תלוי, אדרבה בא להם ציווי מירמיה שיולידו שם בנים ובנות כי ישבו בגלות שבעים שנה, והיה פי הנביא נאלם שמה כי האפשריות תלוי בנבואת ירמיה, רק אחר שנחרב הבית אז ניתן רשות ליחזקאל לנבאות כי נשלם שליחות ירמיהו ומאז נפתח פיו לנבאות אל הכלל ולא נאלם עוד, ובשגם כי עד עתה לא האמינו עדיין והיו ביניהם נביאי שקר שנבאו שהמקדש לא יחרב, ואחר ששמעו מן החורבן התחילו להאמין לדברי הנביאים ולהאמין בה', ומאז לא נאלם פי המוכיח בדבר ה' :

ויפתח את פי . כמו שאמר בראש הספר ( לעיל ג ) ונאלמת ולא תהיה לאיש מוכיח ואח''כ אמר לו ( לעיל כד ) ביום קחתי מהם את מעוז' יבא הפליט אליך ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ולא תאלם עוד : עד בוא אלי בבקר . כלומר בעוד בואו אלי בבקר כמו לפני בואו אלי בבקר :

ויד ה' . רוח הנבואה באה אלי בהערב שלפני היום ההוא : ויפתח את פי וכו' . ר''ל עד הזמן שבא אלי הפליט בבוקר דבר בי הנבואה לומר שמעתה אוכל לפתוח פי להוכיחם אף מלבי על כי מעתה ישמעו לי ר''ל עד הבוקר דבר בי הנבואה שיפתח פי : ויפתח פי . ר''ל וכן היה כי מאז נפתח פי ולא נאלמתי עוד כי בבוא הפליט ראו שהאמת עמדי ונפתח פי וכמ''ש ביום ההוא יפתח פיך את הפליט וכו' ( לעיל כד ) :

ויד . כח חוזק הנבואה :

אחד היה אברהם . זה אחד מד' דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון בן יוחאי תלמידו דורש כמותו וכך היה רבי שמעון דורשו אברהם שלא נצטווה אלא על מצווה אחת ירש את הארץ אנו שנצטוינו על מצות הרבה כל שכן שלנו נתנה הארץ למורשה הוא שהנביא משיבם :

יושבי החרבות האלה . וחוזר ומפרש על אדמת ישראל ויאמר על מתי מעט הנשארים בארץ אחד החורבן : אחד היה אברהם . הלא אברהם היה יחידי עכ''ז נתנה לו א''י למורשה ואנחנו הנשארים פה הלא לרבים נחשב למולו וכל הארץ נתנה לנו למורשה כי חשבו הואיל ונשארו בה יירשו את הארץ למשול בה כמאז וכאלו יאמרו אף אם אנו מתי מספר הלא אברהם היה אחד וירש את הכל :

החרבות . מל' חורבה : למורשה . מל' ירושה :

יושבי החרבות האלה, אחר חורבן המקדש נשארו עדיין הרבה מישראל שישבו בחרבות ובשדות ומערות, וחשבו שעדיין יהיה ישוב בא''י ושקדושת א''י לא בטלה בעת החורבן, והנביא נבא להם שהארץ תהיה שממה לגמרי (כמ''ש מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו), ושגם הקדושה בטלה בעת החורבן (כמ''ש קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע''ל) וז''ש כי יושבי החרבות עדיין אומרים שלא נתבטלה ירושת הארץ ומביאים ק''ו אחד היה אברהם, הוא לא היה רק איש אחד שהאמין בה', ובכ''ז גרם זכותו שירש את הארץ ואנחנו רבים מאמינים, ובפרט לנו כבר נתנה הארץ למורשה מכבר, ובודאי לא בטל הירושה שכבר נתנה לנו מכ''ש מאברהם שניתן לו ירושה מחדש :

על הדם תאכלו וגו' . והארץ תירשו . בתמיה אם נצטויתם אין אתם שומרים על הדם תאכלו את מאכלי תפנוקים אתם אוכלים על ידי רציחה שהורגין את בעלי ממון ונוטלין את ממונם :

על הדם תאכלו . זהו מין עכו''ם שהיו זובחים לשדים ואכלו סביבות הדם בסמוך לה ואמרו שהשדים אוכלים את הדם והם הבשר וכאלו מסובי' בשולחן אחד בהתחברות ואהב' רבה והתורה הזהירה עליו כמ''ש לא תאכלו על הדם ( ויקרא יט ) : ועינכם תשאו . פונים אתם אל גלוליכם לעבדם עבודת אלהות : ודם תשפוכו . שפכתם דם נקי : והארץ תירשו . בתמיה וכי בעשות מעשים כאלה תירשו את הארץ וכאומר וכי טובים אתם מאותם שמתו ונשבו ומה לכם להדמות אל אברה' :

לכן אמר אליהם, הודיע להם שהארץ לא נתנה להם רק בתנאי שישמרו את התורה כמ''ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו, והם עברו על ג' עברות החמורות המטמאים את הארץ גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה, וז''ש על הדם תאכלו ועינכם תשאו אל גלוליכם שהוא חטא ע''ז, ודם תשפכו הוא ש''ד, ואיך הארץ תירשו? :

עמדתם על חרבכם . כלומר כל בטחונכם נתחזקתם על חרבכם : עשיתן תועבה . משכב זכור :

עמדתם על חרבכם . בכל עת עמדתם חגורים בחרבכם להיות נכונים להרוג נפשות : עשיתן תועבה . משכב איסור : טמאתם . במשכב הזנות :

על חרבכם . כמו בחרבכם ובא על במקום הבי''ת כמו וסגרו על מסגר ( ישעיה כד ) :

עמדתם על חרבכם עשיתן תועבה, ר''ל שבחרב אנסתם על תועבה ולטמא את רעהו ואת אשתו שהוא ג''ע, ואיך והארץ תירשו? :

אשר בחרבות . בערים הבצורות שסופן להיות חריבים : ואשר במצדות . במחבא להטמן מן החרב אשלח בם את הדבר :

אם לא . הוא ענין שבועה כמו אם לא כאשר דברתם ( במדבר יד ) : אשר בחרבות . היושבים בערים הנחרבות עוד יפלו בחרב והשוכנים על פני השדה יפלו שמה וחית השדה תאכלם והנסתרים במצדות ובמערות ימותו בדבר :

במצדות . ענין מגדל חזק ומבצר כמו מצודת סלעים ( שם לג ) : ובמערות . חפירה בקרקע בבנין :

חי אני, כי יכלו יושבי הארץ לגמרי, שמי שיהיה בערים החרבות יכלה בחרב אויב, והמתחבא בשדה ששם לא יהיה האויב תאכלהו חיה רעה, ובמערות יכלה בדבר, ועי''כ.

שממה . כי לא ישאר מי מכם : ונשבת . יבוטל הגאון והגאוה שהיה לה מאיתן תקפה : מאין עובר . מבלי ימצא שם מי עובר :

ומשמה . מל' שממון וכפל הדבר לרוב השממון : ונשבת . ענין בטול ומניעה : גאון . מל' גאוה : עוזה . ענין חוזק :

ונתתי את הארץ שממה ומשמה, וגם מקומות העזים שהיו בה כמו המצודות והמבצרים שהיו בהרים שאין רגל אויב מגיע שם ישבתו, עד שגם ההרים יהיו שממה מבלי עובר :

שממה ומשמה. ע''ל (ו' י''ד) :

כי אני ה' . הנאמן לשלם גמול : על כל תועבות' . בעבור כל תועבות' :

וידעו ושממות הארץ תהיה השגחיי עד שממנה יכירו כי אני ה' כי יראו שהיא שממה על כל תועבותם שהוא עונש השגחיי מכוון נגד העונות :

הנדברים בך . מתלוצצים בך :

הנדברים בך . ר''ל דברי ליצנות ולעג : אצל הקירות . כן דרך המספרים דבר סתר לעמוד סמוך אל הקירות מקום שאין אנשים עוברים בו לעמוד בפתח הבתים כי יבוא האחד בפתח חבירו והוא יוצא אליו אל הפתח ושמה מספרים דברים נסתרים : איש את אחיו . ר''ל מגלים מסתורים זה לזה כאחים אהובים : בואו נא . דרך לעג יאמרו בואו עתה ושמעו מפי הנביא מהו הדבר היוצא מאת ה' :

הקירות . מל' קיר וכותל : חד . אחד ונפלה האל''ף לקצר וכן הוא בלשון ארמי : נא . עתה :

בני עמך הנדברים בך, אחר שנפתח פי הנביא והתחיל להוכיח את העם כמ''ש ויפתח פי ולא נאלמתי עוד, התחילו לדבר רע על הנביא בסתר איש בחדרי משכיתו, ובכ''ז בגלוי עשו את עצמם כאילו יראים את ה' והולכים לשמוע תוכחת הנביא, וז''ש הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים, שאצל הקירות של חצר ביתם, ועד פתח הבית, ששם אין יושבים רק משפחת הבית, היו נדברים בך לגנאי, (שכל לשון דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, ובכ''ז ודבר חד את אחד כשמדבר לאיש זר אחד אל אחד מיוחד מן העם, ואף איש את אחיו, יאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת ה' עשו א''ע כמאמינים בדבר ה' וכרודפים לדעת את ה' ואת דבריו ע''י נביאו : (לא) ויבואו אליך, בכל זאת לא יפחדו מדבריך כפוחדים אל ה' ואל דבריו, וזה בשתי פנים לפעמים כשהנביא מקבץ את העם להטיף להם ולהוכיחם, יבואו אליך כמבוא עם מתקבצים עם כלל הצבור, וישבו לפניך עמי ישבו כאילו הם השומעים בקולי, ובכ''ז ואותם לא יעשו, כי תחת שראוי להם לספר בפיהם המוסר והתוכחה, הם עושים בפיהם עגבים וליצנות, ותחת שראוי שיחרדו בלבבם מפחד ה'. אחרי בצעם לבם הולך בענין שפיהם ולבבם רחוק מה' ואיך יבואו לידי מעשה, וכמ''ש בפיך ובלבבך לעשותו :

הנדברים בך. כל דבור שאחריו ב' [אם לא בא לציין דבור ה' אל הנביא] הוא לגנאי תמיד, (עמ''ש ירמיה ל''א י''ט, תהלות פ''ז ג'), ודבור הבא בנפעל, מורה ששנים מדברים ומחליפים הדברים זע''ז :

וישבו לפניך . כאילו הם עמי : עגבים . שחוק כמו עוגב : בצעם . גזילתם :

ויבואו אליך . והמה באים אליך כמבוא עם ר''ל באסיפה אחת והמה מתעכבים לפניך כאלו הם עמי וחרדים על דברי והמה שומעים את דבריך אבל לא יעשו אותה : כי עגבים וגו' . רק המה עושים בפיהם את דבריך לדברי לעג והתול ולבם הולך אחר חמדתם הוא הלצון אשר חמדו ואין מחשבתם לקבל דבריך ולעשותם :

עגבים . עניינו לעג והתול כן ת''י : בצעם . ענין חמדה כמו מה בצע בדמי ( תהלים ל ) :

והנך להם כשיר עגבים . והא את להון כזמר אבובין :

והנך להם . הנה דברי נבואתך בעיניהם כשיר הלעג בצחות המליצה כשבעל השיר יש לו קול יפה ומנגן בטוב בהכרעת הנעימה שתרבה החשק לשמוע אבל אין מה לעשו' כי אין בו לא צוואה ולא אזהרה : ושמעו . כן הם שומעים את דברך שמיעת האוזן לבד : ועושים אינם אותם . הוא כמו הפוך ואינם עושים אותם :

והנך ולפעמים יבואו אל הנביא לשמוע נועם מליצותיו בעת יטיף במשל ומליצה, ואז הנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן, בענין שנעים להם לשמוע דברי הנביא מצד נועם המליצה וטיב השיר ויופי הדבור הממשיך לב השומע, ומצד זה ושמעו את דבריך, ובכ''ז ועושים אינם אותם :

יפה קול ומטיב נגן, אל השיר בפה ילוה ג''כ הניגון בכלי, ותנאי השיר יפה קול, ותנאי הכלי מטיב נגן :

ובבאה . הרעה אליהם : הנה באה . כי אמת מוכנת היא לבא אז ידעו כי לא שחוק היו דבריך כי נביא אמת היה בתוכם :

ובבואה . וכאשר תבוא העונש שאתה מייעד על המנעת עשות מאמריך : הנה באה . ר''ל אז יתמהו ויאמרו הנה באה נבואת הנביא ואז ידעו שהיה נביא בתוכם ודבר ה' היה בפיו ולא היו דבריו דברי שחוק להלעיג עליהן :

ובבאה, אמנם על מה שהנביא מנבא להם עתידות ומזהיר כי יבא עליהם פורעניות לא ישיתו לב ולא יאמינו לדבריו עד יבא הפורעניות שנבא, ואז אין תועלת במה ששמעו דברי הנביא אחרי שלא עשו תשובה לעכב את הרעה כי בבאה הנה כבר באה, ונהיה הרע, ואין תועלת רק מה שידעו אח''כ כי נביא היה בתוכם שאז יאמינו שהיא נבואה אמתית, ואז כבר א''א לתקן העבר :