באחת עשרה שנה . היא שנת החורבן שהוא שנת י''א לגלות יהויכין ולמלכו' צדקיהו : בשלישי . בחדש השלישי :

אל מי דמית בגדלך . בהתגדלך לנגדי אל מי היית סבור לדמות :

ואל המונו . אל המון עמו : אל וגו' . ר''ל אל מי מהמלכי' דמית בנפשך ברוב הגודל שיש לך :

דמית . מלשון דמיון והשואה :

אל מי דמית שואל אותו כי בגדלו אל מי רוצה לדמות את עצמו, בודאי ידמה את עצמו לאשור, כי.

הנה אשור . שהפלתי כבר : ארז בלבנון . היה : וחורש מצל . יער מסכך צל גדול : ובין עבותים . עצי רענן : צמרתו . צימ''א בלע''ז :

הנה אשור . כאומר הלא גדול ממך היה אשור כי היה ארז בלבנון ר''ל מובחר במלכים כארז הגבוה מכל עצי הלבנון : יפה ענף . היה בעל יפה ענף ובעל סעיף מסתבך כעושה צל הרבה : ובין עבותים . הסעיף העליון היתה בין עבותים הם הענפים המתפשטים הקלועים אלה באלה וזהו דבר הנותן פאר :

וחורש . ענין סעיף וכן כעזובת החורש והאמיר ( ישעיה יז ) ור''ל יער בעל סעיפים : מצל . מל' צל : עבותים . ענין קליעה כמו וענף עץ עבות ( ויקרא כג ) : צמרתו . כן יקרא הסעיף העליון שבאילן העולה למעלה וכן צמרת הארז ( לעיל יז ) :

הנה אשור ארז בלבנון וכו' וא''כ יבטח שידמה אליו בכל עניניו עד שיהיה מפלתו כמוהו כי גם הוא נפל ע''י רוב גאותו. ארז בלבנון מדמהו להארז שהוא גדול מכל האילנות של הלבנון, והיו לו מעלות על יתר הארזים שהענפים שלו היו יפים מאד בתארם, והיה כחורש מצל כיער העושה צל גדול. כי היה מלא עלים וענפים רבים כיער הנסבך המצל. והיה גבה קומה וצמרתו שהוא הענף האמצעי שבראש האילן היה בין עבותים שסביב לו ענפים עבותים וקלועים שזה מיפה ראש האילן, ובנמשל היופי הוא הסדר שהיה במחנותיו והעושר שהיה לו, והיה מצל וסוכך על כל העמים סביביו, והוא גבה קומה שהיה מלך מלכים וגבוה מכולם, וצמרת הארז שהוא המלך היה מוקף מעבותים היינו שרים גדולים שכ''א גבוה במצבו ומקיף את הצמרת (כמ''ש הלא שרי יחדו מלכים, וכמ''ש בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי) :

חרש. הוא יער שהעצים קרובים זל''ז ונסבכים עד שהנמצא שם יסתר מב''א, וישב דוד בחורשה (ש''א כ''ג) ומשתתף עם חרש מענין שתיקה : ומצל. בנינו הפעיל. עושה צל : עבותים צמרת. ע''ל (י''ט י''א) :

תעלותיה . פושיץ בלע''ז : אל כל עצי השדה . להשקותם והדוגמא כתרגומו של יונתן הא אתוראה דמיא לארזא בלבנון וגומר כבעמוד . מים גדלוהו תהום רוממתהו . בעממיא סגי בסומכוותא תקוף ית מלכיא שעביד לתחות מלכותיה וית שלטונוהי מני על כל מדינות ארעא , ומדרש אגדה ובין עבותים היתה צמרתו מהיכן זכה לגדולה לפי שנמנע מעצת דור הפלגה שנאמר ( בראשית ז ) מן הארץ ההיא יצא אשור כשנעשו כל באי העולם קליעה אחת לבוא בעצה למרוד בו אז היתה צמרתו נראית לעצמה ולא נשתלשלה עמהם . מים גדלוהו תהום רוממתהו . ועל ששמע לקול יונה בן אמתי שירד לתהום ושבו אנשי ננוה מן החמס אשר בכפיהם :

מים גדלוהו . המים השקו אותו וגדלו ותהום הרימו למעלה ברוב הגודל : את נהרותיה . ר''ל כ''א מנהרות התהום היה הולך סביבות מטעה של הארז להשקותה : ואת תעלותיה . אמת המים שהם פלגי מים קטנים שלחה התהום אל כל עצי השדה להשקותם וענין המשל הוא שהיה סנחרב מלך גדול מכל מלכי האדמה והיה מושפע בטובה מרובה והשפעת כל העובדי כוכבים היו נחשבים כמעט קט למול השפעתו :

רוממתהו . מל' הרמה : מטעה . מלשון נטיעה : תעלותיה . אמת המים כמו תעלת הברכה ( ישעיה ז ) :

מים גדלוהו, והיה להארז שפע מים ממעל שעי''ז גדל וברכת תהום מתחת שעי''ז נתרומם יותר, והמים של התהום נעשו לנהרות רבות, וכ''א הלך סביבות מטעה של הארז להשקותו, ואל עצי השדה שלחה רק תעלות מן הנהר. והנמשל שהיה לו שפע רב מכל העולם שהיו כפופים תחתיו, וזה משל המים של המטר ושפע של התהום שהוא עושר מדינתו ומלכותו בעצמו שימים לו סביב, והוא קבל השפע הזה בעצם וראשונה, וכל העמים שהם עצי השדה קבלו רק תמצית השפע ע''י, שהם התעלות הנמשכות מן הנהרות :

גדלוהו רוממתהו. עי' ישעיה (א' ב') : תעלתיה. אמת המים :

סרעפותיו . ענפיו : פארותיו . זמורותיו : ממים רבים בשלחו . פארותיו על ידי מים רבים בשלחו פארותיו כלומר בגדלו פארותיו ול' שילוח נופל בהן כמו ותשלח פאורות ( לעיל טז ) :

על כן . הואיל ורוב המים השקה אותו לכן גבהה קומתו וכו' ורבו ענפיו ונתארכו להתפשט למרחוק : ממים רבים בשלחו . ר''ל כל זה היה מסבת המים הרבים שהתהום היה משלח בו :

גבהא . אל''ף במקום ה''א : ותרבינה . מל' רבוי : סרעפותיו . סעפותיו ור''ל ענפיו ויתכן שהוא מלשון ברוב שרעפי ( תהלים צד ) שהיא ענין מחשבה וכמו שמלת סעיף משותף לשניהם כמ''ש סעפים שנאתי ( שם קיט ) : פארותיו . גם הוא ענין ענף וכן מסעף פארה ( ישעיה י ) :

על כן גבהא קמתו מכל עצי השדה אחר שהוא קבל עיקר השפע ותרבינה סרעפתיו הם הסעיפים הנושאים את הענפים הדקים, שבעץ פרי הם נושאי הפרי והם מתרבים מאד, ואלה הענפים הם בראש האילן, או בענפים הגדלים בראשם כפאר ומגבעות למעלה, ונותנים פאר לאילן ונקראים פארות על שהם ארוכים ונכפפים ומפארים את האילן עז''א ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארותיו ממים רבים בשלחו ר''ל בהתפשטות ע''י מים רבים ארכו ורחבו :

(ה-ו) בשלחו. שלוח באילן מורה על התפשטות כמו שליחותיך נעשו (ישעיה ט''ו) : סרעפותיו, פארתיו. כבר בארתי למעלה (י''ז ג') שסעיף ושרעף הם יוצאים באמצע האילן, ופארות הם בראש האילן כפאר ומגבעת סביב, והגם שאומר שהחיות ילדו תחת הפאר, והעופות תחת השרעפות, זה לרבותא שהפארות ארכו כ''כ עד שהגיעו מראש האילן עד למטה לארץ להיות צל לחיות שלמטה, כמ''ש ותארכנה פארותיו, והסרעפות רבו ועי''כ יתלוננו שם העופות הרבים, כ''ז מהפלגת המליצה :

בסעפותיו . בענפיו : קננו . ל' קן :

בסעפותיו וגו' . כל העופות עשו לעצמן קן ומקום מדור בין ענפיו : ותחת פארותיו . הם הענפים הסמוכין לארץ ותחתיהם ילדו כל חית השדה להיותו מקום מכוסה : ובצלו . תחת צלו ישבו כל הגוים ור''ל בעבור מרבית ההשפעה גדלה ממשלתו מכל מלכי האדמה ונתפשטה בארצות רחוקות וכל העובדי כוכבים היו נכנעים לו :

קננו . מל' קן והוא מדור העופות :

בסעפתיו העוף אין עושה קן בהפארות שהם בראש האילן רק בהשרעפים שהם באמצע האילן, והחיוות יולדים במקום שהצל יותר קרוב להאילן שהוא תחת הפארות שהוא קרוב להעץ, כי הסרעפות מתפשטים מן האילן למרחוק, והנמשל חיות הם המלכים התקיפים כחיה שהיא אבירה נגד העוף מצאו מחסה בפארותיו, בעשרו וכבוד מלכותו, והעופות הם האומות בעלי המסחר והאניות, וכן יושבי האיים השטים כעוף למסחר הביאו לשם סחורותיהם ומצאו קן להם וגוים רבים חסו בצל מלכותו ועז''א ובצלו ישבו גויים רבים :

וייף . ל' יופי : דליותיו . אף הם ל' ענפים הנטוים לאורך לכל צד כמין דליות הכרם שישטרוי''ילאש בלע''ז :

וייף בגדלו . יפה היה בגדלו עם אורך דליותיו כי אילן גדול נחשב לו ליופי אורך הדליות ולא זה בזולת זה : כי היה שרשו . ר''ל וכל זה באה בעבור שהיה שרשו סמוך אל מים רבים ר''ל רמה ממשלתו וממשלת שריו בעבור מרבית השפע :

וייף . מל' יופי : באורך . עם אורך ובא הבי''ת במקום עם וכן הרק אך במשה ( במדבר יב ) : דליותיו . הענפים הרמים וכן לפנות דליותיו ( לעיל וז ) :

וייף בגדלו ר''ל הגם שהאילן כשנגדל יותר ומוציא דליות ארוכים שהם ענפם המודלים ומתרומם יותר מגבולם אינו יפה, כי לרוב נכמשים הדליות ועליהם נופלים וכן הם מכחישים גוף האילן, וע''כ מזמרים הדליות וחותכים אותם, אבל הוא נעשה יפה באורך דליותיו, כי אעפ''כ גדל גם האילן, יען שהיה שרשו על מים רבים, ר''ל שהגם שמלך חלוש כשיארך מלכותו למרחוק לא יעמוד, כי צריך להוציא חיילותיו לחוץ ואינו בטוח ממרד בפנים, אבל הוא מרוב תקפו גם שהתפשט למרחבי ארץ, היה מושרש וחזק במדינתו :

דליותיו. הם הענפים שבראש האילן המודלים יותר מדאי למעלה כנ''ל (י''ז ג') :

לא עממוהו . לא כהו תארו כלומר לא היה בהם אחד נאה ממנו : בגן אלהים . כלומר בכל העולם : וערמונים . קאשטיני''ש בלע''ז :

ארזים לא עממוהו . לא היו ארזים בגן אלהי' שיסתירו ויכסו את הארז הזה כי הוא העולה על כולם ויותר נגלה ונראה מהם : ברושים . אילני ברוש לא היו דומים אל סעיפי הארז ההוא : וערמונים . אילני ערמון לא היו כענפי הארז ההוא : כל עץ . משאר מיני העצים לא דמה וכו' רצה לומר לא היה מלך בעולם גדול ממנו ושריו משלו יותר ממלכי העובדי כוכבים :

עממוהו . ענין הסתר וכסוי וכן כל סתום לא עממוך ( לעיל כח ) : בגן אלהים . על גן העדן יאמר : דמו . מל' דמיון :

ארזים, גדל כל כך עד שגם הארזים אשר בגן אלהים, שהם הארזים שנטע מששת ימי בראשית, לא היו עמו לעם אחד, ברושים, הסעיפים הרכים שבו היו גדולים יותר מברוש שהוא אילן חזק אחר הארז (כמ''ש הילל ברוש כי נפל ארז) ולא לבד שלא היו כמוהם כי גם לא דמו אליהם אפילו בדמיון. וערמונים שגדלים ביופי מאד לא היו כפראתיו, הגם שנדמו אליהם בדמיון, לא היו כמוהם ממש, ומוסיף כל עץ בגן אלהים שגם העצים שנטע ה' בגן עדן שנטע כל עץ נחמד למראה, ונעשו בתכלית היופי, לא דמה אליו בענין היופי, שנעלה על כולם, והמליצה שלא היה מלך תקיף ואדיר כמוהו מימי בראשית, וגם סעפותיו ופארותיו שהם שריו וגבוריו ועשיריו עלו על מלכי ארץ בממשלתם וגבורתם ועשרם, לא לבד בדור הזה כי גם העצים אשר הם עתה בגן אלהים, שהם מלכי ארץ הקודמים שההבילו וספרו עליהם נפלאות מגבורתם וממשלתם וכחם לא דמו אליו :

עממהו. לא היו עמו. ממלת עם, וגם משתתף עם שם עם שמורה על הקיבוץ בבני אדם, אחריך בנימין בעממיך, והושאל אל העצים, לא היו לעם אחד : לא דמו, לא היו. כבר בארתי (ישעיה א' ט') שיש הבדל בין פעל דמה אל, ובין היה שאחריו כ''ף, היה ה' כאויב היה כן ממש, אבל דומה דודי לצבי, לא היה כצבי רק נדמה לו בקלות מרוצתו, ובזה תבין מ''ש בפנים :

כל עצי עדן . כלומר כל המלכים המשובחים :

יפה עשיתיו . את הארז הזה עשיתיו יפה בעבור מרבית הדליות אשר בו ולכן קנאו בו כל עצי עדן אשר אשר הם בגן אלהים הנטוע בתוך העדן ר''ל היה מושל הרבה בעבור מרבית שריו שהיה ידם חזקה וכל מלכי האדמה נתקנאו בו :

ויקנאוהו . מל' קנאה :

יפה עשיתיו, וע''י הדליות שהם הענפים הנגבהים ומודלים היה יפה מאד ונראה למרחוק עד שראוהו עצי עדן ונתקנאו בו על גודל מעלתו וגם ימליץ כאילו עצי עדן ונשמת הקדומים התעוררו עליו ונתקנאו על ממלכתו, והם הקרובים לאלהים השתדלו בתפלה ובתחנונים להפיל הארז הזה המתגאה שלא כדת, כי הוא חוץ מן הגן ושרשו ונופו במקום טומאה, ר''ל האבות הקדושים והצדיקים התפללו עליו, והשרים העליונים עמדו כנגדו, עד ששמע אלהים, ובא קצו :

יען אשר גבהת בקומה . כך אמרתי לאשור :

כה אמר אד' . אל מלך אשור : ויתן צמרתו . הסעיף העליון ניתן אל בין הענפים הקלועים שהוא דבר פאר : ורם לבבו . מאד נתגאה בעבור גבהו :

לכן כה אמר ה', קבל קנאת עצי עדן, וכה אמר אליו, יען אשר גבהת בקומה, (כמ''ש אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור), {{{א}}} שגבה בקומה ר''ל בכחו וגבורתו, {{{ב}}} ויתן צמרתו שהמלך שלו עלה על כולם, ועי''כ רם לבבו בגבהו שחשב שכחו מעצמו ושהוא נתן צמרתו על בין עבותים (כמ''ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו') :

ביד אל גוים . ביד קשה שבגוים ביד נבוכדנצר נתתיו דאמר מר שנה ראשונה כבש ננוה : עשו יעשה לו . נבוכדנצר ככל רצוני :

ואתנהו . לכן נתתי אותו ביד התקיף שבגוים הוא נ''נ והוא עשה לו מה שבלבו ובעבור רשעו גרשתי אותו מן העולם ע''י נ''נ :

אל . ענין חוזק כמו אלי גבורים ( לקמן לב ) :

ואתנהו ביד אל גוים, לכן מסר אותו ביד נבוכדנצר שהוא תקיף של הגוים והגוים חושבים אותו כאל, והוא יעשה לו כרשעו אשר עי''כ גרשתיהו מפני, ואיני משגיח עוד עליו, ויען שכבר נבא עליו ישעיה במליצה כזאת, הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה וכו', והלבנון באדיר יפול, שדמהו ג''כ לארז אדיר, ואז נכרת ע''י ה' בעצמו, ובאדיר שהוא מלאך ה', אז עוד לא נגרש מפניו ועוד מלכותו קיימת, ועתה שכבר גרשתיו לא נתתיו ביד אל של מלאכי ה' רק ביד אל גוים והוא יעשה כרשעו כי גם הוא רשע כמוהו ויקום רשע על רשע, וברשע יעשה לו :

אל גוים. כמו ואת אלי הארץ לקח, ועפ''י המליצה שהגוים מחזיקים אותו לאל :

ויטשוהו . ויפלוהו לארץ כמו ויטש על המחנה ( במדבר י''א ) :

ויכרתוהו . עמים נכרים חזקים שבעובדי כוכבים הם כרתו אותו ופזרו ענפיו : אל ההרים . על ההרים ובכל העמקים נפלו ענפיו ותהיינה שבורות בכל אפיקי הארץ במקום נפלם כי היו דרוסות ברגלי אדם : וירדו . לא ישבו עוד בצלו ועזבו אותו :

ויטשוהו . ענין פזור כמו וינטשו בלחי ( שופטים טו ) : גאיות . מלשון גיא ועמק : אפיקי . כן יקראו המקומות הנגרים שם המים בחוזק כמו כאפיקים בנגב ( תהלים קכו ) : ויטשוהו . ענין עזיבה כמו והנה נטש אביך ( ש''א י ) :

ויכרתהו השדים שהם עריצי גוים והזרים שעמהם יכרתוהו ויטשוהו. הדליות הארוכים יפלו על ההרים ר''ל חילו וגדודיו יפלו בהרים במלחמה והפארות יפלו אל האפיקים ר''ל עשיריו ועמו יתפזרו באפיקים בגולה, ועמי הארץ שהיו חוסים בצלו ירדו מצלו ויטשוהו :

על מפלתו ישכנו וגו' . כתרגומו על מפלת קטילוהי :

על מפלתו . על הענפים שנפלו בארץ ישכנו העופות וחית השדה ד''ל בעבור שנתגאה ברוב ממשלתו נתתיו ביד נ''נ ואבד אותו ואת עמו מהם הלכו שבי ומהם נפלו בחרב ע''פ השדה והיו למאכל לעוף השמים ולחית הארץ ולא ימשול עוד בגוים ולא יהיו עוד נכנעים לו :

על מפלתו, העופות והחיות לא יקננו ולא ילדו שם, רק ישכנו על מפלתו, שע''י מפלתו ישכנו בשכנם, ר''ל האיים הסוחרים לשם יעברו דרך שם למקומות אחרים, והגבוהים ושרי העמים ומלכיהם יחלקו ארצו ביניהם :

עצי מים . שהם רכים וחלשים אלא שענפיהם רכים וארוכין מחמת לחלוחית המים אין להם לדמות עצמן לארזי עדן כלומר לא היה לו להתגאות על ישראל ולא יעמדו עליהם : אל בין עבותים . לא יתגאו להשוות גבורתם שותה מים אל עצי עבותים :

למען וכו' . ר''ל המשפט הזה נעשה בו למען יקחו מוסר וכל העצים שותי המים לא יגבהו להרים לבבם בעבור גודל קומתם : ולא יתנו . ר''ל לא יתגאו בעבור שצמרתם נתון אל בין עבותים : ולא יעמדו אליהם . ר''ל לא יהיה עמידה וקיום אל החוזק אשר בהם בעבור גבהות העצים שותי המים וכאומר בזה יראו כי יסור החוזק בעבור מרבית הגאוה ר''ל כל המושלים רבי השפע יקחו מוסר ולא יתגאו עוד כי יראו שהגאוה מסיר החוזק : כי כולם . לפי שכולם מעותדים למות לרדת אל ארץ תחתית והוא הקבר ולהיות בתוך שאר בני אדם ודומה להם ולתוספת ביאור אמר אל יורדי בור וכאלו יאמר והואיל וכולם עומדין למיתה מה ענין להתגאות במרבית הממשלה והשפע :

אליהם . ענין חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח ( לעיל יז ) : שותי מים . שהמים משקים אותם :

למען, וזה אזהרה אל מלכי מצרים ואשור (נגד מ''ש יען אשר גבהת בקומה) יזהרו כל עצי מים שלא יגבהו בקומתם, וידעו כי מימי השפע בא מה', הוא המשפיל אף מרומם, (ונגד מ''ש ויתן את צמרתו אל בין עבותים) אומר ולא יתנו את צמרתם ר''ל שמלכיהם לא יגבהו על מלכים אחרים, (ונגד מ''ש ורם לבבו בגבהו) אמר ולא יעמדו אליהם ר''ל האלים שלהם, (מלשון אל גוים) היינו מלכיהם שעשו את עצמם לבני אלים ואלהות, לא יעמדו בגבהם, שכל שותי מים היינו המקבלים השפע לא יגבהו בלבבם כבני אלים, כי כולם נתנו למות ר''ל שמתנאי האלהות שיהיה נצחי, ושיהיה נעלה מהעולם התחתון, ושיהיה נעלה מבני אדם בעלי חומר, והם כולם נתנו למות ואינם נצחיים, אל ארץ תחתית, לא לשמים וממעל לככבי אל, ובתוך בני אדם לא בתוך האלים והמלאכים, כי הולכים אל יורדי בור לקבר :

אליהם. מלשון אל גוים :

ביום רדתו שאולה . כשהשפלתי את מלך אשור ביד אויבו : האבלתי כסתי עליו . אבלים רבים שהיו סמוכין עליו : כסיתי עליו את תהום . כסיתי בשבילו את תהום שהיה רגיל להשקותו ולגדלו כמו שאמר למעלה תהום רוממתהו אותו היום כסיתיו שלא יעלה ויכבה את תבערתו כלומר החלטתי את עוזריו : ואמנע נהרותיה . שהיו הולכין סביבות מטעה : ויכלאו מים רבים . שהיו מאריכין פארות כמו שאמר למעלה ותארכנה פארות' ממים רבים : ואקדיר . בשבילו לבנון : ואקדיר . לשון שחרות : וכל עצי השדה . שהיו תעלותיו שלוחין אליהם כמו שאמר למעלה : עליו עולפה . בשבילו פסק לחלוחם כאדם שמתעלף ורוחו פורחת פשמי''ר בלע''ז :

ביום רדתו . ביום שהורדתי את אשור אל בור הקבר האבלתי עליו האנשים והתהום שהיה רגיל להשקותו כסתי עליו שק להתאבל עליו והוא על דרך משל : ואמנע . נהרות התהום שהיו משקות אותו מנעתי אותם לבל ימשכו הואיל ואין עוד צורך להם : ויכלאו וגו' . מי התהום נכלאו במקומם ולא יצאו עוד : ואקדיר . עצי הלבנון נשחרו על מפלתו : עליו עולפה . בעבור מפלתו נתעלפה כל אחת מהעצים לגודל החרדה ולפי שהמשילו לארז אמר שעצי הלבנון התאבלו עליו ורצה לומר כל שריו וגבוריו התאבלו על מפלתו :

שאולה . בור הקבר : האבלתי . מל' אבלות : ויכלאו . ענין מאסר וכן כלוא ולא אצא ( תהלים פח ) : ואקדיר . ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : עולפה . ענין העדר הרגשה וחלשות כמו בניך עלפו ( ישעיה נא ) :

כה אמר ה' הנה את נינוה כבש נבוכדנצר בשנה הראשונה למלכותו, ומאז התחיל לכבוש גוים רבים וכולם נתנו בידו עד שלבסוף כבש את מצרים והחריבה, וזה היה אחרית מלחמותיו, מצייר שביום שהחריב את אשור נגזר מה' להחריב את כל ממלכות הארץ שהיו תחלה כפופים תחת מלכות אשור, ומצייר שאז ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, אז נעשה התהום אבל, כמו שהאבל לא יצא לחוץ ומכסה ראשו, כן התהום כסה ה' פניו בל יצא עוד לחוץ להשקות העצים, ועי''כ ואמנע נהרותיה שהיה הולך סביבות מטעה, ויכלאו מים רבים כמ''ש ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה, ועי''כ ואקדיר עליו לבנון נעשה כל הלבנון קודר מרוב החום הבוער כי אין מים, וכל עצי השדה עליו עלפה מרוב הצמאון, כאדם המתעלף בחום ובצמא, ר''ל שאז נפסק השפע מכל המלכים שהיו חוסים בצל אשור, כי לא היה מי שיגין עליהם מחמת המציק :

ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים. יש הבדל בין פעל כלא, ובין פעלים, חדל מנע חשך, הנרדפים עמו, שכלא הוא בהכרח (ומשתתף עם כלא שמורה על המאסר) והגשמים יורדים מן ההרים ושוטפים מים רבים אל הנחלים ושם יתהוו נהרות, וצריך לכלוא המים נגד הטבע כמו ויכלא הגשם מן השמים, בל יגרו אל הנחלים וממילא ימנע הנהרות מעצמם : עלפה. כמו תתעלפנה הבתולות בצמא (עמוס ה') והה''א נוספת :

וינחמו בארץ תחתית . שאר יורדי גיהנם קבלו תנחומים אמרו אף זה כמונו :

מקול מפלתו . משמיעת קול מפלתו הרעשתי גוים כי חרדו שלא יקרה להם כמקרהו : בהורידי . בזה יפרש מה היא המפלה ואמר בעת הורידי אותו אל השאול עם שאר יורדי בור ודומה להם : וינחמו . בקבר קבלו תנחומין כל עצי עדן וכו' ר''ל השרים שהן מרובים בשפע קבלו תנחומין על מיתתם בראותם שגם אשור נלקה כמוהם ( כי כן הדרך כשאדם רואה שהצרה הבאה עליו בא גם על גדולים ממנו תחשב לו לתנחומין ) :

הרעשתי . מל' רעש וחרדה : שותי מים . ר''ל שהמים משקים אותם :

(טז-יז) (עתה מפרש הנמשל) מקול מפלתו הרעשתי גוים, כי מאז התחיל נבוכדנצר להרעיש הארץ ולהרגיז ממלכות, וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן, מצייר שהגוים שעל הארץ נתרעשו, ועצי עדן הם המלכים שמתו ע''י המחריב נחמו בארץ תחתית (עי' רש''י ורד''ק), ומפרש כי מבחר וטוב לבנון וכל שותי מים גם הם אתו ירדו שאולה שמאז ירדו כל העצים לשאול ר''ל נכבשו כל הממלכות ונחרב ארצם, וגם זרועו של אשור ר''ל עוזריו אשר ישבו בצלו בתוך גוים כולם ירדו שאולה ונעשו חללי חרב :

וזרועו ישבו בצלו . ועוזריו אשר ישבו בצלו :

גם הם אתו . ר''ל התנחומין תהיה הואיל וגם הם אתו ירדו שאולה אל שאר חללי חרב ולא רק הם לבדם כי כמוהו כמוהם : וזרועו . גם אנשי זרועו ועוזריו ואשר ישבו בצלו וחסו בו מבין העובדי כוכבים כולם ירדו שאולה :

וזרועו . ענין חוזק ר''ל עתריו :

אל מי דמית ככה . אתה פרעה אל מי מעצי עדן דמית שיהא ככה גדול כאשור בכבוד ובגודל והרי ראית שהורדתיו שאול ואף אתה והורדת עם עצי עדן עם שאר מלכים חזקים : אל ארץ תחתית . גיהנ' :

אל מי דמית . מוסב לתחילת הענין שאמר אל מול לפרעה אל מי דמית בגדלך וכאומר הלא אשור היה גדול ממך ומה עלתה בו ואמר עתה אל מול פרעה אל מי דמית להיות ככה כמוהו בכבוד יתירה ובגודל רב בתוך עצי עדן וכאומר אף אם דמית לאשור שהיה הגדול מכולם הלא גם הוא נפל : והורדת . לכן גם אתה תורד אל הקבר עם עצי עדן הם שאר המלכים : בתוך ערלים . בתוך רשעים ודומה להם : תשכב . בקבר תשכב עם שאר חללי חרב ודומה להם : הוא פרעה . השוכב ההוא הוא פרעה וכל המון עמו :

ככה . כמו כן :

אל מי דמית, עתה סיים דבריו מ''ש אל מי דמית בגדלך וכו' אל מי דמית, אם תדמה אל אשור, כי ככה בכבוד ובגדל בעצי עדן, שכמוהו אתה בכבוד וגודל בין עצי עדן, ר''ל המלכים שמתו והם בעדן (ככה) והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית א''כ גם בזה תדמה אל אשור שתרד עמו אל ארץ תחתית ועם כל עצי עדן, ושם תשכב בתוך ערלים, וכולם יכירו אותך ויאמרו הוא פרעה וכל המונו, כי תרד שם עם כל המונך, וזה שהתחיל אל מי דמית בגדלך, וכי רק בגדלך תדמה אל אשור הלא תדמה אליו בכל עניניו וכמוהו תשכב בהמון רב בשאול וכמוהו תהיה נרשם ביניהם, לאמר הוא פרעה וכל המונו, כמו שיתרשם אשור בשאול :