לבנה . טויל''ה בלע''ז ויש מהם שהם גדולות :

ונתתה . העמידה מול פניך וחקוק עליה צורת עיר וחזר ופירש את ירושלים :

לבנה . עשוי מן הטיט ומייבשים בחמה או שורפים אותו באש וכן נלבנה לבנים ( בראשית יא ) : וחקות . מלשון חקיקה :

קח לך לבנה הורה בזה כי ירושלים אין הוייתה ומציאותה רק ע''י השגחת ה' ורצונו, כי היא בעצמה זולתו היא לבנה היולאנית גולמיית בלי שום צורה, רק ע''י שתתן אותה לפניך שזה רמז על ששם ה' אותה לפניו וישים עיני השגחתו עליה, עי''כ וחקות עליה עיר נבנית על תילה עליה עיר מושב ולהיותה ירושלים קרית מלך רב :

דיק . מגוניי''ל בלע''ז שמשליכין בו אבנים לעיר : סוללה . שופך עפר וסוללו וכובשו במקלות ועושה תל גבוה לעמוד עליו ולראות בתוך העיר ולירות בחצי' : סוללה . בסטי''ון בלע''ז : ושים עליה כרים . ת''י איפרורין והם כפרים שעושים חיילותיו ויושבי' באהלי' לרוחות העיר שלא יהא אדם יוצא ובא ופירוש כרים שרים ממונים על הצב' זה שומר לרוח זה וזה לרוח זה :

ונתתה עליה מצור . ר''ל תצייר על העיר ההיא החקוקה צורת מצור כאלו האויבים צרים עליה : ובנית וגו' . ר''ל תצייר עליה כעין דיק וכו' וכולם המה ענייני המצור :

מצור . האויבים המקיפים העיר ללכדה יקרא מצור כי מצירים להם : דיק . הוא מגדל הנבנה ללכוד העיר וכן ויבנו עליה דיק ( ירמיה נב ) : סוללה . הוא תל העפר ששופכים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר וכן וישפוך סוללה ( דניאל ) יא ) : מחנות . צבאות עם : כרים . הם אילי ברזל עשויים לנגח בהם בתומה להפילה כמוזכר ביוסיפון :

ונתת עליה מצור אח''כ תצייר שע''י חטאה נתן ה' עליה אויבים אשר יביאוה במצור להחריבה, בענין שה' הבונה אותה מתעסק להחריבה, וספר כל עניני המצור ובנית עליה דיק בל יצאו מן העיר, ושפכת עליה סוללה משם ילחמו על העיר, ונתת עליה מחנות הלוחמים, ושים עליה כרים להפיל החומה :

דיק, חומה דקה סביב חומת העיר בל יוכלו לצאת מן החומה : סוללה, שופכים עפר ועושה מקום גבוה משם יורו אל העיר : כרים, אילי ברזל לנגח החומה :

קיר ברזל . דוגמא לחומת העי' המפסקת בין הצבא ובין העיר : אות היא . שכך תבא ירושלי' במצור :

ונתתה אותה . העמיד אותה להיות כקיר ברזל מפסקת בינך ובין העיר החקוקה והיא דוגמת חומת העיר המפסקת בינה ובין הצרים עליה : והכינותה . תכין אליה פניך כאלו אתה נלחם עליה : והיתה במצור . ר''ל אף כי תהיה במצור אשר ציירת עליה צורת מצור עכ''ז גם אתה תצור עליה ותלחם בה והיא לאות לבני ישראל אשר מלבד האויב הנלחם בם אלחם בם גם אני :

מחבת . שם כלי מה : קיר . כותל : והכינותה . מל' הכנה : אות . סימן : לבית ישראל . על בני יהודה יאמר :

ואתה אחר שתצייר ענין האויבים הצרים עליה בדבר ה', תקח מחבת ברזל וזה יהיה לאות שהושם קיר ברזל בין הנביא מלאך ה' ובין העיר רומז כי עונותיהם היו מבדילים כקיר ברזל בין ה' ושלוחי השגחתו ובין העיר, ובכ''ז והכינתה את פניך עליה לרמז שדרך הקיר הזה הכין ה' פניו אליה ע''י נביאיו ששלח אליהם יום יום השכם ושלוח, ומצד זה היא במצור כפול, {{{א}}} מצור נפשי, ע''י הנביאים הצרים עליה יום יום להשיבם אל דרך הטוב, {{{ב}}} המצור של האויבים, וז''ש שע''י הקיר ברזל והיתה במצור מן האויבים כי סרה ההשגחה מהם, וע''י שהכין פניו אל העיר, עי''כ וצרת עליה אתה, להשיבם למוטב באופן שאם ינצח הנביא את העיר לא ינצחום האויבים, ואם לא ינצח רק תשאר הקיר ברזל בינו ובינם אז האויבים ינצחוה, וזה האות לבית ישראל :

והיתה במצור וצרת, כפל ויתור ? ובפי' תקנתיו :

על צדך השמאלי . לסבול צער וייסורין מניין ימים כמנין שנים אשר הציקתני רוחי כביכול על שהכעיסו לפני ותכפ' על עונם אחרי אשר קשה בעיניך הפורענות שאני אומר להביא עליהם :

שכב על צדך השמאלי . כנגד שומרון ראש מלכות אפרים שהיתה משמאלה של ארץ יהודה וכמ''ש ואחותך הגדולה שומרון וכו' היושבת על שמאלך ( לקמן טז ) : ושמת וגו' . עליו . על הצער הזה תשים עון ישראל ר''ל בזה הצער יכופר עון ישראל לבל יהיו כלים בעונותיהם מבלי תקומה : מספר הימים . כחשבון מספר הימים אשר תשכב על צדך השמאלי כחשבון הזה תכפר על עוונם אם הרבה הרבה ואם מעט מעט :

תשא . ענין כפרה וסליחה כמו כל תשא עון ( הושע יד ) :

ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו לרמוז כי סבת עון בית ישראל כולו שהם עשרת השבטים היה הצד השמאלית, כי ימין ה' מורה על הנהגה הנסיית שבה ימין ה' עושה חיל, והשמאל מורה על ההנהגה הטבעיית, ובאשר נהג עם עשרת השבטים כפי המנהג הטבעי ולא הרבה להם אותותיו ונפלאותיו ולא שלח להם נביאיו תמיד להוכיחם, לכן חטאו בע''ז ובזה ילמד זכות על בית ישראל :

נתתי לך את שני עונם וגו' . הקילותי עליך לקבל את צער שסבלתי אני למנין שנים שחטאו לפני הפכתים לך למנין ימים ( לישנא אחרינ' שני כמו שנים וכן תרגם יונתן ואנא יהבית לך על חד תרין בחוביהון סא''א ) : שלש מאות ותשעים יום . שנינו בסדר עולם מלמד שחטאו ישראל שלש מאות ותשעים שנה משנכנסו לארץ עד שגלו ממנו עשרת השבטים ואתה מוצא מהם מפורשים מאתים וארבעי' ושלש משמלך ירבעם עד שגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים קי''א שנים והשאר סתומים אלו הש''ץ שנים שמצאתי בתשובות רבי יוסף ריש מתיבתא שחטאו י' שבטים מימות יהושע עד שהגלה סנחרב משומרון חשוב בימי השופטים ח' שנים ביד כושן י''ח ביד עגלון ך' ביד סיסר' ז' ביד מדין י''ח ביד בני עמון מ' ביד פלשתים הרי קי''א מן מיכה עד שנשבה הארון בימי עלי מ' הרי קנ''א חשוב לירבעם בן נבט כ''ב נדב בנו ב' בעשא כ''ד אלה בנו ב' עמרי י''ב אחאב כ''ב אחזיהו בנו ב' ויהור' אחיו י''ב ויהוא כ''ח יהואחז י''ו יהואש בנו י''ו וירבעם בנו מ''א הרי ש''ן שנה ומנחם בן גדי י' פקחיהו בנו ב' ופקח בן רמליהו כ' והושע בן אלה ט' שנים הרי שצ''א ושנה אחרונה להושע אינה מן המנין לפי שבשנת ט' להושע נלכדה שומרון ולא היה חשבון המלכות להושע אלא ח' שנים הרי ש''צ שני' ומ' שנים שחטאו מלכי יהודה אחר גלות סנחרב עד שנאמרה פרשה זו ליחזקאל מפורשים למטה ולא הוצרכתי לפרשם ( סא''א ) :

ואני נתתי לך . למולך הקלתי לחשוב את שנות העון למספר ימים ר''ל כל שנה יחשב ליום ובשכבת יום תכפר על עון שנה : שלש וגו' . ר''ל והרי הם שלש מאות ותשעים יום כי כן מספר שנות עוונם משנכנסו לארץ עד שגלו בימי הושע בן אלה כי לא בכל ימיהם חטאו כ''א במספר שנים אלו כן הוא בס''ע ( ואף שעד ימי ירבעם היו בני יהודה במלכות אחת עם אפרים מ''מ יחשב ע''ש מלכות אפרים כי הם הרבים מול יהודה ) : ונשאת וגו' . כאומר הואיל וכן תוכל לכפר עם צער השכיבה על כל שנות עוונם לבל יכלו בעוונם כי תוכל לשכוב כל מספר הימים משא''כ אם היה יום ליום ושנה לשנה כי אז לא היית יוכל לשכוב נגד כל שני עוונם לכפר על כולם כי אם לפי המספר שתוכל לשכוב על צדך :

שני . מל' שנה : ונשאת . תכפר :

ואני, ר''ל ועי''כ יוחשבו השנים שחטאו בהם לימים (כי היום והשנה יש להם התדמות שבכ''א השמש סובב את גלגלו, ביום סובב ממזרח למערב ובשנה ממערב למזרח), ז''ש ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים, כי מצד הזכות הזה שהיו נתונים בכל העתים האלה תחת הטבע והמערכה שלא יוכרו שנויהם רק בשנים בשיתחלפו הארבע תקופות, לכן לא יחשבו השנים רק לימים. ולפי חשבון הרי''א במלכים היה מימות ירבעם שהתחילו עשרת השבטים לחטא עד חורבן הבית שלש מאות ותשעים שנה כמבואר מחשבון שנות מלכי יהודה לפי שטתו, ולכן צוהו לשכוב ש''ץ יום :

עון בית יהודה ארבעים יום . מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים מ' שנה כ''ב של מנשה שכתוב בו ככל אשר עשה אחאב ( מלכי' ב כא ) ואחאב מלך עשרי' ושתים ושתים דאמון וי''א דיהויקים ונבואה זו נאמר' ליחזקאל בשנ' החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם ארבע מאות ושלשים ואחר הנבואה הזאת שהו שש שנים הרי שמונה יובלות ושלשי' ושש שנה בשמונה יובלות שמונה שבועי שמיטות הרי חמשים ושש שנות שמיטה ושמונה שנות יובל הרי ששים וארבע ובשלשים ושש שנה יש חמש שנות שמטה הרי ס''ט שמיטו' ושנת היובל האחרון נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשי' של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו ע' שנה לקיים אז תרצה את שבתותיה ( ויקרא כו ) והוא שכתוב בסוף דברי הימים למלאות דבר ה' בפי ירמיה עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה : צדך השמאלי . לשומרון . צדך הימני . ליהודה לפי שיהודה בדרומה של ארץ ישראל כמה שנא' ואחותך הגדולה שומרון היושבת על שמאלך ( לקמן טו טז ) ואף בספר יהושע תחם מצר שבט יהוד' כל מצר הדרומי :

וכלית את אלה . אחר שתכלה לשכוב על צדך השמאלי כל הימים האלה : ושכבת . תשכב על צדך הימני שנית ר''ל אחריו והוא כנגד יהודה שהוא מימין שומרון : ונשאת . בצער השכיבה ההיא תכפר את כל עון בית יהודה לבל יכלו בעונם : ארבעים יום . ר''ל תשכב ארבעים יום כי למולם הקלתי לחשוב צער שכיבת יום לכפרה על שנה משני עוונם כי בני יהודה חטאו ארבעים שנה אחר גלות שומרון עד היום ההוא כי בימי מנשה חטאו כ''ב שנה כי בו נאמר כאשר עשה אחאב ( מ''ב כא ) ור''ל כמספר השנים שעשה אחאב את האשרה ואחאב מלך כ''ב שנים ובכל ימיו עשה את האשרה ושתים של אמון וי''א של יהויקים ( כי יהואחז שמלך לפניו ויהויכין שמלך אחריו לא מלכו שניהם כ''א ששה חדשים ועשרה ימים ולא היה שנה שלימה ) והנבואה ההיא נאמרה בשנה החמישית לגלות יהויכין הדי ארבעים שנה :

וכלית . ענין השלמה :

וכלית ושכבת אח''כ יסבול עון יהודה ארבעים יום, וזה נגד ארבעים שנה שהיה מעת התחיל ירמיה לנבאות על החורבן בשלש עשרה שנה ליאשיה עד החורבן, שמאז החליט הגזרה שיוחרב הבית, וירמיה התרה בם יום יום כל משך זמן הזה, ומאז גלה ה' ימינו שהיא ההשגחה שהשגיח עליהם לשלוח להם נביאיו יום יום, והגם שאותם ארבעים שנה היה בכלל ש''ץ שנה הקודמים. הנה בחטאים הקודמים היו משותפים כל ישראל וגם עשרת השבטים והגולים מא''י, אבל בחטא זה שלא שמעו אל ירמיה הנביא המנבא להם על החורבן היה רק בית יהודה לבדם, ועז''א ושכבת על צדך הימני שנית כי כבר שכב בעד השנים האלה, ועתה שכב שנית על צדך הימני, מה שחטאו מזה הצד שגלה להם ה' את ימינו, ובזה לא נחשבו השנים לימים מצד החוטאים כי אין להם לימוד זכות שלא הוכיחם ה' ע''י נביאו, רק עתה נחשבו הימים לשנים, ר''ל שהועיל זכות הנביא שכל יום ששכב וסבל יסורין יחשב לשנה, אחר שהנביאים עשו את שלהם והוכיחו, וז''ש יום לשנה נתתיו לך :

ואל מצור ירושלים . אשר חקות על הלבינה תשים פניך כשתשכב על צדך השמאלי תהי הלבינה לנגדך וכן בשכבך על הימני : וזרועך . תהא חשופה . לנגדך כאדם הנלחם הוא אות לנבוכדנצר הנלחם בה : חשופה . כמו גלויה :

ואל מצור ירושלים . אל צורת ירושלים החקוקה על הלבנה כאלו נתונה במצור אליה תכין פניך בין בשכבך על השמאל בין בשכבך על הימין : וזרועך חשופה . תגלה זרועך כאלו תלחם בה כדרך הנלחמים בזרוע מגולה : ונבאת עליה . ר''ל ובזה כאלו תנבא עליה על חורבנה כי בזה ירמז אשר מלבד האויב הנלחם בם אלחם בם גם אני :

תכין . מל' הכנה : חשופה . גלויה כמו חשפי שובל ( ישעיה מו ) :

ואל מצור ירושלים תכין פניך, הנה הלבנה הונחה לצד שמאלו כ''ז ששכב על צדו השמאלי והיו פניו אל הלבנה (כמ''ש (בפסוק ג') והכינותה את פניך עליה) רק לא היה זרועו חשופה ולא נבא עליה כי אל עשרת השבטים לא חשף ה' זרוע קדשו בנסים ולא שלח נביאיו אליהם שזה רמז יד השמאל, אולם בארבעים יום האחרונים ששכב על צד הימיני הונחה הלבנה לצד ימינו, והכין פניו אל מצור ירושלים וזרועו חשופה ונבא עליה לסימן שה' הכין פניו אליהם בעת ההיא ושלח נביאו וזרועו היתה חשופה ונבא עליה בכל עת ע''י נביאיו :

נתתי עליך עבותים . גזירת מצותי תהא חמורה עליך כאילו נאסרת בעבותים שלא תהפך מצדך אל צדך : עד כלותך ימי מצורך . מניין הימים האלה שגזרתי עליך :

והנה נתתי וגו' . ר''ל לא תהפך מצד אל צד כאלו נתתי עליך חבלים עבות לאסרך בהם לבל תוכל להתהפך : עד כלותך . עד אשר תשלים לשכוב כל הימי' אשר אמרתי שאתה תצור עליה בעת שכבך והם ש''ץ יום על צד שמאל ומ' יום על צד ימין :

והנה נתתי עליך עבותים. וזמ''ש (ג' כ''ה) הנה נתנו עליך עבותים שלא תצא מביתך וכן לא תהפך מצדך אל צדך :

מצוריך, ביו''ד הריבוי, כי היו שני מיני מצור, שרמז בשכיבתו על שתי ידיו :

חטין ושעורים וגו' . ודוחן וכוסמים . פאני''ץ איאפיילטר''א בלע''ז סי' הרעב שיהא עליהם בימי המצור ויאכלו לחם תערובות ובמיאוס :

ונתתה אותם . את כולם יחד תתן בכלי אחד את המקח מהם לעשות לחם : ועשית אותם . מכל המינים יחד תעשה אותם לך ללחם מאכלך והוא לאות לבני יהודה שבימי המצור יאכלו אלו המינים מעורבבים מפני הרעב ולא יבררו החטין למאכלם אבל יאכלו בתערובות המינים הפחותים ההם : מספר . במספר הימים אשר תשכב על צדך השמאלי שהם ש''ץ יום תאכל לחם זה ( וה''ה במספר הימים שישכב על צדו הימני שהם מ' יום ולקצר סמך על המבין כי דרך אחד להם ) :

חטין וגו' . שמות מיני תבואה וקטניות : ( , א ) במשורה . כן נקרא מדת הלח כמו במשקל ובמשורה ( ויקרא יט ) : ההין . שם מדה :

ואתה קח לך חטין ושעורים צוה לו עוד שיעשה רמז אל המאכל שיאכלו בימי מצורם, {{{א}}} ממה שיקח חטין ושעורים שהוא סימן הזמנת הלחם לימי המצור, {{{ב}}} ונתת אותם בכלי אחד לסימן שיאכלום בתערובות מינים שונים מחסרון לחם נקי, {{{ג}}} מספר הימים שיכין לחם על ש''ץ יום, כי מלך בבל סמך על ירושלים בי' ימים לחדש העשירי בשנה התשיעית לצדקיהו, וכבשה בחדש הרביעי מהשנה הי''א למלכותו בז' או בט' לחדש, והאריכו ימי המצור י''ח חדש, ומבואר בירמיה כי באמצע ימי המצור יסתלק מלך בבל מירושלים מפני חיל פרעה (שם ל''ו), וכפי הנראה (שם פסוק י''ז וסי' ל''ב א') היה זה בשנה העשירית למלכות צדקיהו, וכפי זה י''ל ששובו אל המצור שנית היה בתחילת אייר שמאז עד י' תמוז לשנת החורבן היה ת''ל יום, ובעת סר נבוכדנצר מן העיר הכינו להם לחם לימי המצור והכינו לש''ץ יום שהוא שנה וחדש, כי לא מצאו יותר, וז''ש מספר הימים אשר אתה שוכב שלש מאות ותשעים יום ואחר ש''ץ יום החל הרעב בעיר וסבלו רעב ארבעים יום, שאז מתו ברעב ודבר וחרב בתוך העיר עד שנבקעה העיר (כמ''ש (ירמיה כ''א ד')) ובכ''מ, ולפ''ז בש''ץ ימים הראשונים אכלו במשקל, וז''ש

(ט-יב) מספר הימים, הלא יפלא שלא הכין לחם לארבעים יום האחרונים ? ומ''ש שיאפה עוגת שעורים הלא היה מעורב חטין ושעורים ויתר מינים בכלי אחד ואכלם ביחד :

במשקול . סימן לאנשי מצור היראים מן הרעב ואוכלי' במשקל ושותין במשור' :

ומאכלך . שעור המאכל אשר תאכלנו יהיה במשקול וכו' : מעת . ר''ל לא ליום מלבד הלילה כ''א מעת היום ההוא עד למחרתו בעת ההיא עצמה וגם זה לאות שיאכלו בעת המצור במשקל ולא כדי שביעה כי יחושו פן יתום הלחם :

ומאכלך במשקל עשרים שקל ליום, וכן שתו המים במשורה וזה יהיה רק בש''ץ הראשונים כי אח''כ תצמצם יותר כי לא יהיה להם עוד עשרים שקל ליום :

מעת עד עת . מיום ליום במדה זו תשתה ששית ההין :

ששית ההין . המדה תהיה ששית ההין וזה תשתה מעת עד עת וגם זה לאות שבימי המצור ישתו במדה ולא כל הצורך :

ועוגת שעורים תאכלנה . עריכת' מנוולת כעריכת שעורי' ולא נאה כעריכת עוגת חטים : בגללי צאת האדם תעגנה . תאפינה בגחליהם שמייבשן ושורפן :

ועוגת שעורים תאכלנה . החררה אשר תאכלנה תהיה משעורים וגם זה לאות שמעקת רעבון יאכלו עוגת שעורים שהוא מאכל בהמות : והיא . החררה ההיא תאפינה לעשותה עוגה על גחלים הנעשים מגללי צאת האדם שהדליקו באש אחר שנתייבשו : לעיניהם . בני הגולה יראו בעיניהם כאשר תאפנה על גחלי גללי צאת האדם :

ועוגת . היא חררה האפויה ע''ג גחלים וכן עוגה בלי הפוכה ( הושע ז ) : בגללי . כן יקרא הצואה כמו כגללו לנצח יאבד ( איוב כ ) ולתוספת ביאור אמר צאת האדם : תעגנה . מל' עוגה ר''ל תאפינה לעשותה עוגה :

ועגת שעורים צוה לו עוד שבכלות ימי המצור, {{{א}}} יאכל עוגת שעורים שהוא מאכל בהמה, לרמוז על ימי גלותם שיהיה אחרי תום המצור, שיהיה מאכלם מאכל בהמה כמו שהם עזבו צורתם הישראלית ונזורו אחור להיות כבע''ח בלתי מדברים, {{{ב}}} שיאפה העוגה בגללי צאת האדם, להורות שהגם שמאכלם מאכל בהמה, צואתם וטומאתם היא אנושית שהיא טמאה ומוסרחת, כי חטאו בצורתם שהיא הנפש המדברת אשר טמאוה :

בגללי, צואה יבשה המתגלגלת : תעגינה, פעל משם עוגה תעשנה עוגה :

טמא . ל' מאוס :

ככה . ר''ל זה לסימן שכן יאכלו בני ישראל את לחמם מאוס במקומות אשר אדיחם שם בגולה כי לא יוכלו לשמרם בנקיות בהיותם גולים וכמו שתאכל אותה חררה אפויה על גחלי גללי צאת האדם שהוא דבר נמאס :

טמא . ר''ל נתעב ומאוס : אדיחם . מל' דחיה :

ויאמר ה'. באר לו תחלה המשל האחרון של עוגת השעורים שהיא מורה על ימי גלותם בגוים, שככה יאכלו את לחמם מאכל בהמה, ושיהיה טמא בטומאת הגוים :

אהה . לשון אנחה : נפשי לא מטומאה . לא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה : נבילה וטריפה לא אכלתי . בשר מסוכנת שדומה לנבילה וטריפה : בשר פיגול . בהמה שהורה בה חכם ולא יתכן לומר נבילה וטריפה ממש דאם כן מאי רבותיה :

לא מטומאה . לא גמאסה במאכל נמאס : מנעורי . עם כי עוד לא הייתי אז שלם בשכלי להשמר ביותר מנדנוד מאכל איסור מ''מ מאלה הייתי נזהר : ולא בא . מעולם לא בא בפי בשר מתועב ונאסר והוא כפל ענין במ''ש וכאומר ואיך עתה אוכל דבר נמאס כזה אשר לא אכלתי מעולם ואף לא אכלתי מעולם דבר הנאסר לשיהא זה גמול העונש :

אהה . ענין לשון צעקת יללה : מטומאה . תעובה ומאוס : פגול . מתועב כמו ומרק פגולים ( ישעיה סו ) :

ואומר, הנביא התרעם על שצוה לו לאכול דבר משוקץ שיהיה למשל על טומאתם, הנה נפשי לא מטומאה ר''ל לא בדברים המטמאים הנפש, ולא במאכלות המטמאים אותה, לא מאכלות האסורות לישראל כי נבלה וטרפה לא אכלתי, ולא המטמאים את הכהן (כי יחזקאל היה כהן) כי בשר פגול לא בא אל פי, וא''כ איך יצויר על ידי אכילתי טומאת הנפש :

צפיעי . גללי :

נתתי לך . החלפתי לך לקחת גחלי גללי הבקר במקום גחלי גללי האדם ועליהם תעשה לחמך שאינו מאוס כמו גללי האדם :

צפיעי . הוא הגלל כי כל דבר היוצא מהגוף קרוי צפיעי כמ''ש הצאצאים והצפיעות ( שם כב ) : תחת . במקום :

ויאמר אלי ראה נתתי לך ר''ל לך לפי קדושתך וטהרתך יספיקו צפיעי הבקר תחת גללי האדם שצפיעי הבקר שהוא משל על טומאת הגוף (שהבקר אין לו נפש) יספיק לצייר הנמשל של גללי האדם שמורה על טומאת הנפש, ויספיק להעיר המשל הנרצה במה שתעשה את לחמך עליהם :

מטה לחם . משען לחם פיצ''א דיפא''ן בלע''ז : ובדאגה . דואגים שמא יכלה הלחם מהם : דאגה . איינש''א בלע''ז ובלשונינו טרוא''ר בלע''ז :

הנני שובר . עתה פי' ואמר לו זהו לרמז ואות שאשבור משען לחם בירושלים ר''ל שיהיה הרעב בעבור זה יאכלו במשקל ובדאגה שידאגו פן יכלה הלחם ומים ישתו במדה ובתמהון לבב :

מטה לחם . על שנשענים על הלחם לאכול לשבעה אמר מטה בל' שאלה וכן כל מטה לחם שבר ( תהלים קה ) : ובשממון . בתמהון לבב והוא ענין בהלה ופחד :

ויאמר אלי עתה באר המשל הראשון מה שיאכל ש''ץ ימים במשקל זה יורה כי הנני שובר מטה לחם בירושלים בעת המצור ואכלו במשקל ובדאגה כי ידעו שיופסק הלחם אח''כ :

למען יחסרו . דאגתם ושממונם בשביל שיהיו חסורי לחם ומים בימי המצור וידאגו פן יכלה :

למען יחסרו . זה יהיה בעבור כי יחסרו לחם ומים בימי המצור : ונשמו . יהיו תמהים ונבהלים איש ואחיו ר''ל כל איש ואיש ויהיו נמסים בגמול עוונם :

ונשמו . ענין תמהון : ונמקו . ענין המסה והמגה :

למען ור''ל ומה שאחר הש''ץ יום יחסר לחמך מן המשקל הזה, זה לאות למען יחסר לחם ומים ובארבעים יום קודם הבקעת העיר ונשמו איש ואחיו כי אז נעשה ביניהם מהומות ומלחמות כי מקצתם רצו להבקיע העיר, ואז ונמקו ע''י דבר וחרב ורעב כמ''ש הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם וכו' (ירמיהו כ''א) :