את אשר תמצא . ר''ל כל הכתוב במגלה בין בפנים בין באחור : אכול . ר''ל למוד וקבל האמרים : אכול וגו' . וכאשר תלמוד ותקבל את דברי המגלה אז לך דבר וכו' את הדברים אשר אצוך :

אכול את המגלה הזאת כי מפני שראה כתוב עליה קנים והגה שהיא יראת העונש והמקבל דבר ה' מפני הכרח העונש אינו קנין דבוק בנפש ולא תתקיים אצלו, א''ל שיאכל את המגלה עד שתבא אל תוך מעיו ותכתב על לוח לבו, כמ''ש ותורתך בתוך מעי, ועל לוח לבם אכתבנה, וז''ש אכל ולך דבר :

ויאכילני . ר''ל שם בפי ולמדני את דברי המגלה :

ואפתח את פי ויאכילני, כי אי אפשר להגיע אל מדרגה זאת מעצמו רק על ידי עזר ה' :

ואוכלה ותהי בפי וגו' . וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי :

בטנך תאכל וגו' . ואל תקיאם ר''ל קשוב הדבר ואל תסיחם מדעתך לשכחם : ואוכלה . קשבתי דברי המגלה והיתה בפי כדבש לענין המתיקות ר''ל ששמעם בלב רצון ובחשק נפלא על כי היו דבר ה' עם כי היו יעודים רעים ומרים :

ויאמר בטנך תאכל לא כאוכל בפיו לבד רק שירדו חדרי בטן ומעיך תמלא שלא תתקיים התורה עם מחשבות אחרות מהבלי עולם רק בטנך תמלא את המגלה שלא ימצא בקרבך רק דבר ה' לבד. ותהי בפי כדבש למתוק שמלבד הטוב שמצא בדברי ה' מצא בם גם הערב לחיך, כמ''ש ומתוקים מדבש ונופת צופים :

בדברי . באופן הדברים שאדבר אני ולא תשנה דבר כי יותר מקובל על הלב סדור הדברים עצמם האמורים מפי ה' :

ויאמר, לך בא אל בית ישראל (צוהו ציוי רביעית), ודברת בדברי אליהם כי בני הגולה הורגלו לדבר בלשון כשדים ולשון העמים, צוה אל הנביא שידבר דבריו בלה''ק כמו שקבל מה', ולא תאמר שתצטרך לדבר בלשון כשדים שאין אתה מבין אותה :

עמקי שפה . שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו : אל בית ישראל . כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך :

כי לא וגו' . אינך צריך לשנות אופן הדברים לפי ענין ההרגל שלך במליצת הלשון שתאמר אליהם לפי שלא אל עם שלשונם עמוק וכבד ממך שלא הורגלת בו אתה שלוח ממני כי הלא אל בית ישראל אתה שלוח ושפה אחת לכם ולכן דבר בזה הלשון ובזה הסדור שאומר לך :

עמקי . ר''ל קשה : שפה . כן יקרא לשון עם כמו ושפה אחת לכולם ( בראשית יא ) :

כי לא אל עם עמקי שפה ר''ל כי הם מבינים לשון הקדש :

עמקי שפה וכבדי לשון, יש לשון שקשה מצד הברתה בשפה, ויש שקשה מצד דקדוק לשונה :

אם לא אליהם שלחתיך וגו' . ל' שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא :

לא אל עמים רבים . אין אתה שלוח אל עמים רבים מתחלפי לשונות אשר עמקו וכבדו ממך אשר לא תשמע דבריהם בטוב לשיהא סיבה לשנות הסדר ולהרחיב הדבור בלשון המובן לכולם למען לא ימצאו מה להשיב ר''ל אין לך צורך לשנות הסדר לא בעבור מאמרך בלשון שלא הורגלת בו ולא בעבור שלא תבין בטוב תשובת השומעים : אם לא . הריני נשבע אילו שלחתיך אל העמים עם כי הייתי מוכרח לשנות סדר הדברים ואינם מקובלים כ''כ על הלב כסדר הדברים היוצאים מפי עכ''ז היו שומעים אליך :

תשמע . ענין הבנה : אם לא . הוא ענין שבועה כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא בתים ( ישעיה ה ) :

לא אל, ואל תאמר כי תצטרך לדבר נבואתי בלשון כשדים כדי שיבינום גם הגויים, כי לא אל עמים רבים עמקי שפה אתה שלוח אשר לא תשמע דבריהם ותצטרך ללמוד לשון כשדים, ובכל זאת אני אומר לך גם אם לא אליהם שלחתיך והגם שאין נבואתך מיוחדת אליהם בכל זאת המה ישמעו אליך כשיודע להם נבואתך ישמעו ויקבלו, ורק.

אם לא, נדחקו המפרשים לפרשו מלשון שבועה, ויל''פ כפשוטו גם אם לא שלחתיך אליהם ישמעו אליך :

ובית ישראל . אבל בית ישראל לא יאבו לשמוע אליך כי אם תאמר להם כסדור מאמרי כי אינם רוצים לשמוע גם אלי ר''ל אף סדור הדברים אשר יצא מפי אינם מקובלים על לבביהם : חזקו מצח . כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו וכן ומצחך נחושה ( ישעיה מח ) :

לא יאבו . לא ירצו כמו לא אבה יבמי ( דברים כה ) :

בית ישראל לא יאבו לשמע אליך וזה לא מצד שאין מבינים לשונך לשון יהודית רק מצד כי אינם אובים לשמוע אלי ולכן יאמרו אמתלא שאין מבינים לשון הנביא, כי כל בית ישראל חזקי מצח להכחיש הראיות והמופתים ע''י עזות מצח, וקשי לב בל ייראו מן העונשים המיועדים להם מפי הנביא :

את פניך חזקים . להעיז לעולם ביותר בלי הראות להם הכנעה מה : ואת מצחך וגו' . כפל הדבר במ''ש :

לעומת . נוכח :

הנה נתתי את פניך חזקים בל תירא מרעתם, ואת מצחך חזק בל תבוש מפניהם :

כשמיר . מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו ( הג''ה ל''א שמיר ל' סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור וכן תרגום מצור החלמיש ( דברים ח ) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא''א ) :

כשמיר . כמו השמיר שהוא חזק מן הצור כן נתתי את מצחך חזק ממצחם : כי בית מרי המה . ר''ל המה בית מרי לבד אבל לא ירשיעו לעשות עמך רעה :

כשמיר . הוא ברזל החזק וכן כצפורן שמיר ( ירמיה יו ) : מצור . מסלע :

כשמיר שהגם שהוא בעצמו חלוש בכ''ז הוא חזק מצר בדרך הסגוליי שיש בו לבקע צור החלמיש, כן נתתי מצחך שתנצחם בצד הסגולה האלהית שיש בך, לא תירא אותם מרעתם ולא תחת לא תשפל בעיני עצמך לפניהם מצד היותם רבים ונכבדים, כי בית מרי המה ויתבטלו נגדך :

קח בלבבך . שמור בלבבך והשמירה בלבב תהיה על כי תאזין האמרים באזניך ודוגמתו הקיצותי ואראה ( ירמיה לא ) ור''ל ההקצה היתה על כי ראיתי :

ויאמר אלי (ציוי חמישית הודיעו למי נשתלח) קח בלבבך כי הנביא הזה השיג מחזות הרבה כמו מעשה המרכבה ובנין העתיד, אמר שיקח הדברים בלבבו כי לזה צריך הכנת הלב, ובאזניך שמע מה ששלחו בשליחות להוכיחם :

קח בלבבך ובאזניך שמע, היה ראוי בהפך, ובפי' תקנתיו :

כה אמר אדני . אלהים . הנבואה הזאת לאומרה אליכם : אם ישמעו . או ישמעו או יחדלו אתה אמור אותה אליהם :

אל הגולה . אל אנשי הגולה אשר ישבו במקום אחר על נהר כבר : ודברת אליהם ואמרת אליהם . ר''ל פעם אחר פעם תדבר אליהם ותוכיחם בדבר ה' לומר בכל פעם כה אמר ה' : אם ישמעו . כאומר אתה אמור בשמי בין ישמעו לך בין יחדלו משמוע :

ולך בא אל הגולה הודיעו שאינו שלוח אל בני יהודה היושבים בארץ ישראל כי לשם היה ירמיה מיועד לנבאות. רק אל בני הגולה. ולא שילך לנבאות להעמים רק אל בני עמך, כי גם הנבואות שנבא אל הגוים לא נצטוה להודיע הנבואות להעמים כמו שנצטוה ירמיהו (סי' כ''ו) רק שיודיעם אל בני ישראל, ודברת אליהם באורך, ותאמר אליהם שלא מלבך דברת רק כה אמר ה' :

ותשאני רוח . לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם :

ותשאני רוח . הרוח נשא אותי ממקום מעמדי ושמעתי מאחורי קול ברעש גדול אומר ברוך כבוד ה' ממקומו כאומר אל הנביא אל תחשוב שבסור השכינה ממקומו מבית קה''ק לא יהיה ברוך ומהולל כבוד ה' כמו שהיה בהיותו במקומו בבית קה''ק כי אע''פ שסר ממקומו הוא ברוך ומהולל אבל ישראל הם הם החסרים בהסרת השכינה מביניהם אבל כבוד ה' הוא תמיד ברוך ומהולל :

ותשאני רוח רוח ה' נשא אותו למעלה ואשמע אחרי קול רעש גדול כי אז נסתלקה המרכבה ללכת למקומה, צייר ששמע קול רעש שמורה שהליכת המרכבה עתה הוא להרעיש ממלכות. ברוך כבוד ה' ממקומו ר''ל הגם שיסתלק הכבוד מבהמ''ק והברכה והשפע לא תרד מירושלים כי שם צוה ה' את הברכה עד עתה, בכ''ז הוא מקור הברכה במקומו אשר הוא שם :

משיקות . נשיקה מקישות זו אל זו ושיר נשמע בהקשתן כמו שאומר למעלה ואשמע את קול כנפיהם :

וקול כנפי החיות . ר''ל ואז שמעתי קול כנפי החיות שהן נוגעות זו בזו כאלו מנשקות זא''ז וזה היה סלוק השכינה כאלו החיות מוליכי המרכבה עופפים משם ובפריחתן יגעו הכנפים זה בזה ומשמיעים קול : וקול האופנים לעומתם . גם שמעתי קול האופנים כשהם מתגלגלים והיה קולם לעומת קול כנפי החיות ושוה להם : וקול . והיה קול רעש גדול :

משיקות . מל' נשיקה כי בהגעתן זו לזו כאלו נושקות זו לזו :

וקול כנפי החיות שמע כי החיות נשאו כנפיהם, שזה מורה על ההנהגה שלא כסדר המערכת (כנ''ל א' ז'), כי מה שיעד עתה להפך כסא ממלכות ולהרגיז גוים לא התחייב ע''פ המערכת רק היה ענין השגחיי מאת ה', ובאופן זה קבלו החיות הכח מלמעלה בכנפיהם, והשיקו הכנפים אשה אל אחותה שהוא הורדת השפע והכח למטה (כנ''ל א' כ''ג), וקול רעש גדול שזה הכח שקבלו והשפיעו אז לעשות רעם ורעש ומלחמה וקול גדול :

משיקות, מתחברות כאילו נושקות זו לזו :

ואלך מר . שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי : ויד ה' עלי חזקה . אכפו וכחו להוליכני על כרחי :

ורוח נשאתני . חזר לדבריו לומר הרוח שנשא אותי ממקומו לקח אותי משם אל מקום אחר : ואלך . שם הלכתי במר נפש בחמת רוחי כדרך המיצר ודואג שהוא מלא חימה וכעס ודאגתו היה על כי ראה סלוק השכינה מבית קה''ק : ויד ה' . כח חוזק הנבואה היתה עלי חזקה ללכת אל בני הגולה לנבאו' להם :

בחמת . מל' חמה וכעס :

ורוח נשאתני ותקחני כי תחלה נשאתו באויר במקומו ועתה נשאתו לרום והוליכה אותו ממקום זה, ואלך מר בחמת רוחי שרוח הנביא מצד עצמו היה מלא מרורות כי ראה הרעה העתידה לבא, רק שיד ה' וכח הנבואה היתה חזקה עליו לעוררהו בכח גדול אל השליחות :

תל אביב . לתל אביב שם מקום : משמים . משתומם אדם משותק מלדבר :

אל הגולה תל אביב . אל בני הגולה אשר בתל אביב והוא שם מקום : היושבים . אשר היו יושבים על נהר כבר : ואשב . ישבתי במקום אשר המה יושבים שם והנה ישבתי שם שבעת ימים בתוכם תמה ונבהל ומושתק :

משמים . ענין תמהון ושתיקה כמו אשתומם כשעה חדא ( דניאל ד ) :

ואבא אל הגולה למקום הנקרא תל אביב, והגם שאשב במקום אשר הם יושבים שם, ר''ל בין העם, והגם שאשב שם שבעת ימים, בכ''ז ישבתי משמים בתוכם ולא דברתי דבר כי לא הגעתני דבר ה' בפרטות :

מקצה . מסוף :

ואשב, והמה יושבים, או במקום שהמה יושבים :

צופה נתתיך . למה אתה שותק הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבאו גייסות לעיר יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו כן נתתיך להזהירם להשמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם :

צופה . כמו שהצופה הועמד לראות אם גייסות באים להזהיר בני העיר להיות נשמרים מהם כן העמדתיך להזהיר את העם על התשובה להיות נשמרים מן הפורעניות המעותדת לבוא : ושמעת . וכאשר תשמע מפי דבר פורעניות תזהיר אותם בשליחותי לעשות תשובה :

צופה . הוא העומד על מגדל העיר ומביט מי ומי הבאים אל העיר : והזהרת . מל' אזהרה :

צופה נתתיך, א''ל על שישב משמים ולא דבר דבר שבזה נפשות הוא חובל, כי הכין אות שיהיה לבית ישראל כצופה העומד בראש המגדל לראות אם יבא צר ואויב ולהזהיר את העם, אולם ואתה לא תזהירם מן חרב אדם, רק עת תשמע ממני דבר שהיא גזרת פורעניות והזהרת אותם ממני שישובו בתשובה :

באמרי לרשע . ר''ל באמרי לך על הרשע שימות ואתה לא הזהרתו ולא דברת להזהיר את הרשע לשוב מדרכו הרשעה למען ישאר חי : הוא רשע . הנה הרשע ההוא ימות בעבור עונו ואדרוש דמו מידך ר''ל תקבל עונש על מיתתו כי אם היית מזהירו אולי היה שב מדרכו ולא היה מת :

אבקש . ר''ל אדרוש לשלם גמול עליה :

באמרי והנה בכל האופנים אין לך להעלים נבואתך, {{{א}}} ברשע העושה במזיד בשאט נפש וידעת כי לא יקבל דבריך, בכ''ז צריך אתה להזהירו, והנה בצד זה אני אומר לרשע מות תמות שאני גוזר עליו עונש מות, ואז אם לא הזהרתו להודיעו שנגזר עליו מיתה, או עכ''פ אם לא דברת להזהיר רשע מדרכו שתוכיחו על דרכו מצד השכל בדרך תוכחה כדי לחיותו, אז הוא רשע ר''ל בל תדמה כי טוב שלא תזהירו אחר שידעת שלא יקבל דברך מוטב שיהיה שוגג ולא יהיה מזיד, לא כן, כי בהפך שהוא רשע בעונו ימות, {{{א}}} שימות, {{{ב}}} שימות רשע, ולא יזכה בזה שהיה שוגג, ודמו מידך אבקש כי אולי היה שב מרשעו :

ואתה . אבל אם אתה הזהרת את הרשע והוא לא שב מרשעתו : את נפשך הצלת . ר''ל לא תקבל עונש על מיתתו הואיל והזהרתו :

ואתה אמנם אם הזהרתו ולא שב בין מרשעו הקודם, ובין מדרכו הרשעה להבא, כי עוד הולך בדרך רשע, אז אל תחשוב שמת על ידך יען שנעשה מזיד, כי הוא רשע בעונו ימות ואתה אינך חייב בדבר, ובהפך אתה את נפשך הצלת במה שהזהרתו :

ונתתי מכשול לפניו . כשהוא עושה דבריו בהצנע ומראה עצמו כצדיק אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו וכשאביא רעה עליו לא יהרהרו אחרי : ולא תזכרנה . צדקותיו . פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה :

ובשוב צדיק . כאשר הצדיק יחזור מצדקו ויעשה עול כי יטעה לחשוב שבעבור שהיה צדיק מימים רבים יכפר לו האלהים על העול שעושה עתה : ונתתי מכשול . אזמין לפניו מכשול צרה והוא ימות בה : כי לא הזהרתו . אם לא הזהרתו הנה הוא ימות בעבור חטאתו והצדקות אשר עשה מאז לא תזכרנה לא להגן עליו מן המיתה ואת דמו אדרוש מידך כי אם הזהרתו אולי עמד בצדקו :

ובשוב (ענין ב') מי שהוא צדיק ויצא מצדקו לעשות איזה עול בשוגג, וז''ש ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול, שהוא עול רק לפי ערך צדקו, שאצלו ה' מדקדק כחוט השערה ושגגות נעשות לו כזדונות, ואם היה רשע עושה עבירה כזאת לא היה נענש ע''ז וז''ש ונתתי מכשול לפניו הגם שהוא רק מכשול שנכשל בשוגג, בכ''ז אני נותנה לפניו, לפי ערכו, שלפי ערכו יוחשב לחטא באופן שהוא ימות, הוא מצד ערכו מתחייב מיתה, מה שאחר לא היה נענש על דבר כזה, בל תחשוב שעל דבר קטן כזה אינך מחויב להזהיר, {{{א}}} מצד שהוא שוגג, {{{ב}}} מצד שזכיותיו יגינו עליו ולא יענש, דע כי לא כן הוא, רק אם לא הזהרתו {{{א}}} בחטאתו ימות שימות על חטאת השוגג, {{{ב}}} שזכיותיו לא יגינו עליו כי לא תזכרנה צדקותיו אשר עשה להצילו על ידיהם מעונש, וממילא דמו מידך אבקש :

מכשול, הוא בלא דעת, ולפני עור לא תתן מכשול, ואמרו רז''ל האי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול : בחטאתו, סתם חטא הוא שוגג, וזה ההבדל בין מ''ש למעלה בעונו ימות שהוא מזיד :

ואתה . אבל אם אתה הזהרת את הצדיק לבל יחטא בבטחון היותו צדיק עד הנה והוא שמע לך ולא חטא כפי מה שחשב : חיו יחיה . אף שחשב לחטוא הואיל ולא חטא חיה יחיה כי קבל את האזהרה : ואתה את נפשך הצלת . כי אם לא הזהרתו היה עושה כמחשבתו והיה מת בחטאו והיה דמו נדרש ממך :

ואתה כי הזהרתו מצד שהוא צדיק, לבלתי חטא אף חטא קטן שוגג מצד שהוא צדיק והשוגג יחשב לו לזדון, ועי''כ והוא לא חטא את החטא השוגג, אז תרויח בשתים {{{א}}} כי הוא חיה יחיה כי נזהר כי בודאי ישמע לדבריך ותציל נפשו, {{{ב}}} ואתה את נפשך הצלת, (וגם אמר ואתה כי הזהרת צדיק, ר''ל בל תחשוב שלא ישמע אליך וא''כ עי''ז יתהפך להיות רשע, כי גם שתזהיר אותו יהיה צדיק כי בודאי ישמע לדבריך) :

הזהרתו צדיק, הכינוי עם שם הפעול, ולפי מה שכתבתי בפירושי ר''ל הזהרתו מצד שהוא צדיק :

יד ה' . כח חוזק הנבואה :

קום צא אל הבקעה, {{{א}}} כדי שיתבודד ויהיה מוכן לנבואה, {{{ב}}} שהעם לא היו ראוים שתחול רוח ה' על הנביא בהיותו ביניהם :

והנה שם כבוד ה' עומד . הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמי' :

ככבוד . כדמות מראה המרכבה אשר ראיתי וכו' : ואפול וגו' . להשתחות לה' :

כבוד ה' עומד הראה לו שנית איך השכינה הגם שמוכנת ללכת לירושלים להחריבה, עודו בין הגולה להשגיח עליהם :

הסגר בתוך ביתך . להראותם שאינם ראויין לתוכח' :

רוח . ר''ל רוח התעוררות ומחוזק : ותעמידני . הרוח הזה החזיק אותי והעמיד אותי על רגלי : בוא הסגר וגו' . לשבת מבלי חברת אנשים :

בא הסגר טרם תחל לנבאות תצטרך להסגר כל ימי המצור שצוהו בסי' שאח''ז כדי לשאת ע''י שכיבתו על צדו את עון יהודה וישראל :

הנה נתנו עליך עבותים . הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן ת''י הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו' :

הנה נתנו וגו' . ר''ל תהא כלוא בביתך כאלו נתנו עליך חבלים עבות ואסרו אותך בהם לכל תוכל לזוז משם : בתוכם . בין אנשי הגולה :

עבותים . חבלים עבות בת ג' יתרים : ואסרוך . ענין קשור :

הנה נתנו עליך עבותים, כמ''ש לקמן (ד' ח') והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך ואחר שהוא בחטאם, דומה כאילו הם נתנו עליך עבותים. ולא תצא בתוכם, ואף אם הם יבואו אליך :

ולשונך אדביק . ר''ל לא תדבר עמהם כאלו הדבקתי לשונך אל חכך לבל תוכל לדבר : ונאלמת . תהיה כאלם ולא תהיה למולם לאיש מוכיח שדרכו למחות ולהוכיח מלבו בעת יראה מי עושה הרע : כי בית מרי המה . לכן לא תוכיחם מלבך כי ימרו בך :

חכך . החיך מה שמעל הלשון :

ולשונך אדביק אל חכך, ולא תהיה להם אף לאיש מוכיח הגם שלא תדבר דברי נבואה רק דברי תוכחת השכל גם באופן זה לא תוכיח כי בית מרי המה ובודאי לא ישמעו תוכחות :

ובדברי אותך . כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם : ואמרת אליהם כה אמר אד' . אלהים . את כל דברי שליחותי : השומע ישמע . אין זה מן השליחו' אלא הרוח הקודש אמר לנבי' אתה אמור אליה' שליחותי והם השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה :

ובדברי אותך . וכשאדבר אני בך לשלחך להתנבאות להם אז אפתח את פיך למהר לדבר צחות עם כי לא תהיה רגיל כ''כ לדבר עם אנשים ליישר דרכם : ואמרת . כאשר אשלחך תאמר להם כה אמר ה' ר''ל לא מלבי אני אומר כ''א דבר ה' המה : השומע . אתה אמור בשמי מי שירצה לשמוע ישמע ומי שיחדל לשמוע יחדל ואין עליך לכופם על השמועה כי בית מרי המה וימרו בך ולא ישמעו אליך אם תרצה לכופם ולכן הנח להם :

ובדברי אותך שהוא אחר שתגמר המעשים שנצטוה לעשות בסי' ד' ובסי' ה', אז אפתח את פיך, אולם אז לא תוכיחם כאיש מוכיח תוכחת מוסר משכלו, רק תאמר אליהם מאמר קצר, כה אמר ה' השומע תוכחת מוסר יזכה שישמע כי חיה יחיה, והחדל משמוע מוסר, יחדל מן העולם. זאת אמר ה' :