חרב חדה . סימן לחרב נבוכדנצר : תער הגלבים . הרצענים ולשון יווני הוא וי''א פרקמציר בלע''ז ומנחם חבר תער הגלבים תער הגולחים ואין לו דמיון בתור' :

חרב חדה . וחזר ופירש שתער הגלבים יקח שהיא חריפה מאוד ואותה תעביר על ראשך וכו' לגלח שער הראש והזקן : מאזני משקל . מאזנים העשוי לשקול בהם : וחלקתם . בהם תחלק את השער לחלקים שווים :

תער . הוא סכין העשוי לגלח בו וכן והעבירו תער ( במדבר ה ) : הגלבים . הם הספרים ודוגמתו בתרגום ירושלמי כי כל זקן גרועה ( ישעיה טו ) תרגמו ירושלמי גליבא : והעברת . מל' העברה ועל הגלוח יאמר :

ואתה, עתה צוה לו שיעשה סימן אל מה שיתהוה בעיר בסוף ימי המצור, קח לך חרב חדה, ואת החרב הזה תער הגלבים תקחנה ר''ל שתעשה מן החרב תער, והעברת, השער דבוקים אל הגוף ורמז להעם שדבקם ה' אליו ועתה מעביר אותם מאתו, ושער הראש היו רגילים לגלח והיה נוול אל הנושאם וזה משל אל הרשעים, ושער הזקן היה לכבוד והוא משל אל הצדיקים (כמ''ש ישעיה ז') והנמשל שיספה צדיק עם רשע :

בתוך העיר . אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצורך אות היא שיכלו שלישית' בזלעפו' רעב בתוכה שהם כאש כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב ( איכה ה ) : תכה . אותה בחרב : סביבותי' . סביב אותה לבינה סימן על הבורחים מן העיר שישיגום כשדים ויהרגום סביב ירושלים : והשלישית תזרה לרוח . סימן לגולים שילכו למצרים ויוחנן בן קרח וחבורתו ושם אריק חרב אחריה' שהלך נבוכדנצר והחריב את מצרים ושם נהרגו :

שלישית . חלק שלישי תדליק באור בתוך העיר החקוקה על הלבנה בעת ישלמו ימי המצור שהם ת''ל יום והוא לסימן ששלישית העם ימותו במצור בתוך העיר ברעב ובדבר : את השלישית . החלק השליש השני תקח ותכה אותה בחרב סביבות העיר החקוקה והוא לסימן ששלישית העם ימותו בחרב האויב מחוץ לעיר בעת המלחמה : תזרה לרוח . תפזר לפני הרוח לשיהא הרוח מפזרם במקומות רבות והוא לסימן על ההולכים בגולה הפזורים בכנפות הארץ : וחרב אריק אחריהם . אשלוף חרבי מתערה לרדוף אחריהם להכותם במקום אשר ינוחו והוא לסימן שהמקום יגרה בהם האויב במקום גלותם לשפוך דמם כמים :

באור . להב אש : תבעיר . מל' הבערה ושריפה : כמלאות . ענין השלמה כמו ובמלאת ימי טהרה ( ויקרא יב ) : תזרה . ענין פזור כמו וזריתי פרש ( מלאכי ב ) : אריק . מל' ריק ור''ל ארוקן אותה מתערה וכן שמן תורק ( ש''ה א ) :

שלשית באור תבעיר, הוא משל אל מה שבסוף ימי המצור יכלו שליש העם ברעב ודבר בתוך העיר, ולקחת הוא משל אל שהשלישית יכה האויב בחרב סביבות העיר, והשלישית תזרה לרוח הוא משל על אלה שברחו מן האויב ונתפזרו לכל רוח, וחרב אריק אחריהם כי רבים מהם תשיגם חרב בארצות אויביהם :

(ב-ד) באור תבעיר, ושרפת באש, בער, מציין תחלת הבערה, ומצייר שתחלת הבערה תהיה באור שהוא קטן מאש, ושרפה מציין השרפה עצמה כמ''ש (ישעיה ח', ד' י''ז) כי אח''כ כבר היה אש שורף סביבותיו :

וצרת אותם בכנפיך . אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו :

ולקחת משם . מאלה הפזורים לרוח תקח מעט אשר יהיה מהאפשר לספרם ותקשור אותם בכנפי בגדיך והוא לסימן שאותם שגלו לבבל שהמה מתי מספר בערך הגולים לשאר הארצות שהם יהיו שמורים לבוא לירושלים בבנין בית השני :

וצרת . ענין קשירה כמו מי צרר מים בשמלה ( משלי ל ) : בכנפיך . שולי הבגד כמו על כנפי בגדיהם ( במדבר ט ) :

ולקחת משם מעט במספר הוא משל אל מעט מדלת העם הנשארים שהשאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים תחת יד גדליה, וזה וצרת אותם :

ומהם עוד תקח . מאותם מתי מעט : ושרפת אותם באש . סימן לאחאב בן קוליה וצדקיה בן מחסיה אשר קלם מלך בבל : ממנו תצא אש . מן הרמזים האלה שאני רומז לך תצא הפורעניות לכל בית ישראל :

ומהם . מהקשורים בכנפיך תקח עוד ותשליכם אל תוך האש אשר בתוך העיר החקוקה ושם תשרפם והוא לסימן שרבים מיושבי ירושלים ימותו ברעב ובדבר בעת יצור עליה טיטוס והרומיים הקדמוניים : ממני תצא אש . מלהבת האש הזה תלהט אל כל בית ישראל ר''ל מגלות בית שני יתפזרו בכל הארצות במקום יושבי אנשי הגולה הראשונה ובעון אנשי גולה השניה ילקו גם המה בחרב וברעב ובדבר :

ומהם עוד תקח כי מהם נהרגו רבים ע''י ישמעאל בן נתניה, ממנו תצא אש כי עי''ז הלכו למצרים ושם לא נשאר מהם פליטה כמ''ש ירמיה (סי' מ''ב) :

בתוך הגוים שמתיה . באמצע העולם :

בתוך הגוים . שמתי אותה באמצע היישוב במקום המובחר וארצות הגוים המה סביבותיה :

כה אמר ה', מבאר הנמשל, בתוך הגוים שמתיה גוים רבים שדרו בארץ ישראל משבעה עממין ויתר גוים, וסביבותיה חוץ לא''י ארצות של מלכים אחרים :

בתוך הגוים, ארצות, בכ''מ שבאו נרדפים בזה הספר יציין בארצות ריחוק המקום, עיין לקמן (י''א ט''ז) :

ותמר את משפטי . ותחלף את משפטי : מן הגוים . שכך כתוב במשנה ויתעה מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל ( ד''ה ב לג ) ויש פותרי' שהגוים לא קבלו תורתו והם קבלוה עליה' ועברו עליה :

ותמר . והיא לא שלמה כגמולי כי החליפה את משפטי לרשעה ר''ל אני נתתי לה משפטים ישרים והיא הרשיעה לעשות יותר מן העמים ואת חוקותי החליפה לרשעה יותר מן הארצות וכו' והוא כפל ענין במ''ש : בהם . בדרך חוקותי :

ותמר . מל' תמורה וחלוף :

ותמר, תחת שהיה הכונה האלהית שהיא תהיה לאור עמים בין במשפטים בין אדם לחברו בין בחקים בדברי עבודה למקום, שעז''א בתוך הגוים שמתיה, היה בהפך, כי המירה את המשפטים לרשעה יתר מן הגוים, כי הגוים היה להם משפטים שכליים שיסדו להם חכמיהם, והגם שהנימוסים האנושיים אינם מספיקים, בכ''ז אינם סותרים תמיד אל היושר, רק שנלוזים מן המשפט האלהי, אבל הם שהיה להם משפטים אלהיים ומאסו בהם עשו תמיד הפך המשפט האלהי שהוא הקצה ההפך מן הטוב, וכן בחקים שבין אדם למקום עשו הפך החקים האלהיים, ותחת שהאומות לא הפכו דברי אלהים כי לא ידעו מהם, והגם שחקיהם לא טובים לא יסדו אותם בכונה שיהיה הפך הטוב ולא סרו במזיד ובשאט נפש, (והגוים שלא היה להם מלכות מיוחדת היה להם משפטים גרועים מן הארצות שהיה להם מלך במשפט יעמיד ארץ, וישראל היו גרועים עוד יותר מהם, והארצות הרחוקים מא''י היו להם חקים משונים יותר. ושל ישראל גרועים מהם) :

משפטי, חקותי, בחקים יציין הנמוסים שאין להם טעם, ובמשפטים מציין הדינים שבין אדם לחברו שי''ל טעם, כמ''ש באילת השחר (כלל תסי''ו) עיי''ש : ותמר, מבנין הפעיל, מן כי המרו את רוחו, שהחליפו מצות ה' :

יען המנכם . יען הזמינכם את עצמכם להפקר מן הגוים : המנכם . לשון וימן להם המלך ( דניאל א ) ומנחם פתרו לשון הומה כמו המו גוים ( תהלים מז ) : וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם . שהם לא המירו את אלהיהם והמה לא אלהים ואתם המרתם כבודי בלא יועיל ורבותינו פירשו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם :

יען המנכם . בעבור היותכם המון רב יותר מן העמים וכו' לכן מרוב הטובה בעטתם בי ולא הלכתם בחוקותי וגו' וכענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט ( דברים לב ) : וכמשפטי הגוים וגו' . כי הם לא המירו אלהיהם וישראל המירו כבודו בלא יועיל :

יען . בעבור : המנכם . מל' המון עם רב :

יען ר''ל מפני שחטאת ישראל כפול, {{{א}}} שלמדו מן הגוים שלא ללכת בחקי ה' ומשפטיו, וז''ש יען המנכם (למדו) מן הגויים במה שבחקתי לא הלכתם {{{ב}}} שכמשפטי הגוים הטובים לא עשיתם וא''כ עשיתם דברים שלא עשה לא מאמין בדת ישראל ולא הנוהגים ע''פ דתות שכליות :

הנכם, שם המון בא לרוב לגנאי, ואתם המון רב (דה''ב י''ג) על עם הומה ובלתי מסודר על צבאו, והוא פחות משם עם, ור''ל המנכם הם פחותים והמונים יותר מן הגוים :

גם אני . את בגדת עלי וגם אני הנני עליך :

הנני עליך . הנה אני אלחם בך : גם אני . ר''ל כמו שבגדתם בי כן גם אני אבגוד בכם : משפטים . משפט פורעניות :

לכן הנני עליך ועשיתי בתוכך משפטים מה שאעשה יהיה בדרך משפט, {{{ב}}} שיהיו באתגליא לעיני הגוים :

את אשר לא עשיתי . דבר אשר לא עשיתי מעולם ולא אעשה עוד כמוהו כל ימי הארץ : יען . בעבור כל תועבותיך אשר מאד גדלו :

{{{ג}}} ועשיתי את אשר לא עשיתי עונשים שלא נעשו כמוהם. כמו שאתה עשית דברים שלא נעשו כמוהם. כ''ז אומר דרך כלל, עתה מפרש. יען כל תועבותיך יהיה עונשך בג' דברים :

לכן . בעבור תועבותיך האבות יאכלו את הבנים בתוכך ירושלים כי יהיה בך עקת רעבון : ועשיתי . אח''ז אעשה עוד בך משפט פורעניות כי השארית ממך אפזר לכל רוח מארבע רוחות העולם :

וזריתי . אפזר : רוח . פאה ועבר :

{{{א}}} שלכן אבות יאכלו בנים בתוכך, זה פירוש השלישית באור תבעיר בתוך העיר. {{{ב}}} ועשיתי בך שפטים הוא מה שישפוט נבוכדנצר את צדקיהו ויתר הבורחים ויהרגם כמ''ש (ירמיה נ''ב) וידבר אתו משפטים, וזה פי' עמ''ש השלישית תכה בחרב סביבותיה, {{{ג}}} וזריתי את כל שאריתך זה פי' מ''ש והשלישית אזרה לרוח :

שפטים, הוא גרוע מן משפטים, שמציין עונשים קשים :

לכן . בעבור תועבותיך הריני נשבע חי אני וגו' וכפל השבועה לומר אם לא בעבור שטמאת את מקדשי בכל שקוציך כי מנשה שם בבית פסל האשרה וגם טמאת ביתר תועבותיך שעשית שם : וגם אני אגרע . כמו שגרעת את כבודי בשומך פסל האשרה בפני כן גם אני אגרע לחסר אותך ולא תחוס עיני עליך : וגם אני לא אחמול . כמו שלא חמלת על בניך ושחטתם לעבודת כוכבים כן גם אני לא אחמול עליך :

אם לא . הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא בתים רבים ( ישעיה ה ) : שקוציך . מל' שקץ ותעוב ועל העכו''ם יאמר : אגרע . מל' גרעון וחסרון : תחוס . מל' חס וחמלה :

לכן עוד הוסיף בשלש עונשים אלה להגדיל אותם וזה במה שה' גזר גז''ד בשבועה וז''ש חי אני נאום ה', וזה בעבור שטמאו המקדש, וז''ש יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך שהעמידו גלולים בהיכל, ובכל תועבותיך יתר תועבות שחשב לקמן (ס' כ' פ' י''א), לכן גם אני אגרע חוץ ממה שיגרע בך הרעב והאויב גם אני אוסיף לגרע אותך ולא תחוס עיני :

שקוציך, תועבותיך, בבואם נרדפים יציין בשיקוץ הע''ז, ובתועבות יציין יתר תועבות, כמו שבמשכב זכור ובהמה וכל העריות אמר לשון תועבה, ובדברים הבזוים ונמאסים לאכילה תפס לשון שקץ : לא תחוס עיני, לא אחמול, עיין הבדלה לקמן (ז' ד') :

שלישיתיך . שליש עמך ימותו בדבר וברעב בתוכך ירושלים : יפלו סביבותיך . בעת המלחמה : לכל רוח אזרה . אפזר לכל רוח מארבע רוחות העולם ואשלוף החרב מתערה לרדוף אחריהם להכותם במקום גלותם :

אזרה . אפזר : אריק . מל' ריק :

שלשתיך, מפרש איך יוסיף בכ''א מן הג' עונשים הנ''ל, בשליש הראשון שאמר בפ' י' שאבות יאכלו בנים ברעב יוסיף גם דבר וז''ש בדבר ימותו וברעב יכלו וזה יהיה בתוך העיר כנ''ל, והשלישית, שאמר (שם) ועשיתי בך שפטים בחרב יפלו סביבותיך יהרגום חיל כשדים סביבות העיר. וזה מ''ש (פסוק ב') ולקחת את השלישית תכה בחרב סביבותיה, והשלישית, שאמר (פסוק י') וזריתי את כל שאריתך לכל רוח, לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם, וכמ''ש בפסוק ב' :

והניחותי חמתו . כשאנקם בם תנוח חמתי ולא תציקני רוחי : והנחמתי . ואתנחם על הצער שצערתם אותי :

וכלה אפי . אשלים חרון אפי עליהם ואניח חמתי בם ואז אתנחם על הכעס שהכעיסו אותי : וידעו וגו' . ר''ל בעת אשלים בם חמתי אז ידעו שאני ה' דברתי בקנאתי שרעה תבוא עליהם ולא הנביא בדא הדבר מלבו :

וכלה . ענין השלמה : והניחותי . מל' הנחה : והנחמתי . מל' תנחומין : בקנאתי . ענין כעס כמו הס קנאוני בלא אל ( דברים לב ) :

וכלה, מפרש ע''י שהשליש הראשון שימותו בעיר יכלה אפי החיצון, וע''י שהשליש השני יפלו סביבות העיר אניח חמתי הפנימית, וע''י שהשליש השלישי יזרה לכל רוח והנחמתי, וכ''ז יהיה לתכלית שידעו כי אני דברתי שהעונש השגחיי, ושהיה העונש בקנאתי בכלותי חמתי בם, ע''י שיכלה חמתו הפנימית שאין זה ממדת רחמיו שמדתו הוא שלא יעיר כל חמתו, ידעו שזה בא מסבת הקנאה שקנא על כבוד המקדש כמ''ש יען את מקדשי טמאת :

אפי וחמתי, החמה הוא שמירת הכעס בלב, והאף הוא אשר יצא לפועל להעניש, ויש אף בלא חמה כמו האב המכה את בנו, ויש חמה בלא אף אם נוטר בלבו, ובאו עוד בס' זה (ז' ח', י''ג י''ג, כ' ח' כ''א, כ''ב כ', ל''ח י''ח) :

ולחרפה . דישטרוי''ר בלע''ז :

לחרבה . להיות חרבה ולהיות לחרפה בגוים כי כולם יחרפו אותך בפני כל העובר דרך עליהם :

לחרבה . מל' חורבן :

ואתנך, ומזה יתחיל לפרש מ''ש בפסוק ד' ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל תוך האש וכו' ממנו תצא אש אל כל בית ישראל, שאתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך שהנשארים אחרי מות גדליה הלכו למצרים ונתפזרו ביתר ארצות, והיו לחרבה ר''ל שנהרגו בחרב נבוכדנצר במצרים והנשארים היו לחרפה :

וגדופה . בזיון : מוסר . יסורין : ומשמה . תמהון :

והיתה . ירושלים תהיה לחרפה ובזיון : מוסר . ייסרו זה את זה עם ירושלים כי יאמרו במוסרם אל תעשו את הרע שלא יבוא עליכם כדרך שבא על ירושלים : ומשמה . תהיה לתמהון כולם יתמהו על חורבנה : לגוים וגו' . מוסב על כולם חרפה וגדופה וכו' : בעשותי . בעת אעשה בך משפט פורעניות אז תהיה חרפה גדופה וכו' : ובתוכחות חמה . בגמול עונש אביא חמה ולא על חנם : אני ה' דברתי . בידי לקיים :

וגדופה . ענין בזיון כמו את מי חרפת וגדפת ( ישעיה לז ) : מוסר . ענין תוכחה : ומשמה . ענין תמהון : ובתוכחות . ענין גמול עונש כמו והוכח במכאוב ( איוב לג ) :

והיתה חרפה וגדופה, ר''ל החרפה והגדופה שלך מה שיחרפו ויגדפו אותך, זה יהיה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך, שיענשו על מה שמגדפים קדושת ישראל, ויש הבדל בין חרפה ובין גדופה, שהמגדף הוא מחרף דבר שיש בו קדושה, ור''ל החרפה תהיה מוסר, והגדופה תהיה משמה לגוים, שע''י מה שיחרפו אותך על רוע מעשיך ראוי שיקחו מוסר איך ענש ה' אותך על רוע המעשים, אבל במה שיגדפו גם תורתך ואת אלהי ישראל עי''ז יהיו שממה ויענשו ע''ז כי היה להם לקחת מוסר ולדעת אשר בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתוכחת חמה שהיו שפטים רעים ע''י אף נגלה וחמה נסתרת וע''י תוכחות מגולות שידעו כולם כי שפכתי חמתי עליהם הלא מזה היה להם לדעת שאני ה' דברתי ושהוא עונש השגחיי, ולא היה להם לגדף את אלהי ישראל ותורתם :

ורעב אוסיף עליכם . הוא רעב הפרוטה הכלה מן הכיס כך שמעתי : מטה לחם . משען לחם :

בשלחי . מוסב למעלה לומר שיהיה חרפה וגדופה וכו' לגוים בעת אשלח בהם את חצי ר''ל מכאובי הרעב הרעים אשר היו פעם למשחית לגוים שפעמים בא חצי הרעב בהם והשחיתם וכעין חצי הרעב האלה בעצמם יהיו חצי הרעב אשר אשלח אותם לשחת את ישראל ועוד אוסף עליכם רעב במדה מרובה יותר מהבא על העכו''ם ואשבור לכם משען לחם מכל וכל בעבור זה ירבו לחרף ולגדף בראותם שבא עליהם חצי הרעב כמו שבא על העכו''ם ועוד יותר :

חצי . ר''ל מכאובי ואמר בל' שאלה על השדפון והירקון והארבה : מטה לחם . משען לחם ועל כי נשענים על הלחם לאכול לשבעה אמר מטה בלשון שאלה :

בשלחי מבאר איך היה להם להאומות להכיר שהעונש שבא על ישראל הוא השגחיי ושבא בתוכחות חמה, ר''ל שיש הוכחות רבות על חמת ה', ושאין הרעה טבעיית או מקרית, וזה יוכר משתי הכרות, {{{א}}} שאם תבא על ישראל רעה שתבא גם על האומות יראו שבאה על ישראל בהפלגה יותר, וז''ש בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית באו''ה, אז יראו כי בעת אשר אשלח אותם לשחתכם ר''ל עת שאת הרעב ששלחתי על או''ה אשלח על ישראל אז ורעב אוסיף עליכם יבא בתוספת מאשר בא על האומות ושברתי לכם כל מטה לחם לגמרי, וזה ראיה שבא עליכם בהפלגה ע''י ההשגחה, (הוכחה ב') מצד שעל או''ה לא שלח רק רעה אחת רעב לבדו, אבל על ישראל ילוה אל הרעב עוד רעות אחרות, וז''ש.

חרפה וגדופה, כבר בארתי (ישעיה ל''ז כ''ג) שהמחרף יהיה גם מאדם לאדם, אבל המגדף עקרו את ה' הוא מגדף, או אם מגדף קדושת ישראל ותורתם, ומלת והיתה מוסב על החרפה והגדופה (כי לפי' המפ' היל''ל והיית בנוכח) ומשמה הוא יוצא, דבר הגורם שממה לאחרים :

ושכלוך . החיות ישכלו וימיתו אותך : ודם . הנשפך מן ההרוגים : וחרב וגו' . הוא כפל ענין במ''ש : אני ה' דברתי . ובידי לקיים :

ושכלוך . ענין מיתה והריגה כמו ושכלה אתכם ( ויקרא כו ) :

ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ודבר וכו' ומזה ראוי לדעת כי אני ה' דברתי שאין הרעה מקרית רק בא ע''י דבור ה' וגזרתו :