ויהי . דבר ה' אלי לאמר :

ויהי דבר ה' אלי, אחר שנבא כי נ''נ עמד בראש שני הדרכים וה' גמר הדין שיפול הגורל על ירושלים לא על רבת בני עמון, הלא יפלא וכי בני עמון צדיקים נגד ישראל, לכן הודיע לו ה' חטאי ירושלים שעל ידם יצא הקצף עליהם, וגם באר לו בסוף הנבואה שאין ביניהם צדיקים שיגינו עליהם כי היו כולם לסיג :

התשפוט את עיר הדמים . ירושלים : והודעתה . מפיק ה''א והודעתה אותה :

התשפוט . בה''א השאלה ר''ל האם רוצה אתם להתוכח עם אנשי עיר הדמים השופכת דם אנשים נקיים : והודעתה . אז הודע להם בהויכוח את כל תועבותיה :

התשפוט . ענין ויכוח :

התשפט, אם תרצה לשפוט אותם מדוע נתחייבו כליה (ולכן קראה עיר הדמים, אם על דמים ששפכו בתוכה ברצח, אם על דמי חללים שהרג האויב) אם תרצה לשפוט ולדעת סבת עונשה, והודעתה את כל תועבותיה להראות שבא המשפט כפי הדין :

התשפט התשפט. יל''פ שהנביא היה שופט ומסתפק בעצמו אם ישפוט ויחקור אחר עונות ירושלים, א''ל ה' וכי תשפוט ותחקור ע''ז אם תשפוט את עיר הדמים ? אני אומר לך הודע אותה את כל תועבותיה :

עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה . הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר' עיר שופכת דם בתוכה אמר ה' אלהים לבוא עתה : ועשתה גילולים . כמו ואשר עשתה גלולים וגו' :

עיר שופכת דם . ר''ל זאת העיר שבעבור שהיו אנשיה שופכים דם בתוכה סבבה לבוא עתה וזמן תשלום גמולה : ועשתה . ועוד עשתה עליה דברים תועבים ומאוסים כגלל של רעי למען טמא את העיר הזאת להרחיקה מעל פניו :

עתה . מל' עת וזמן :

עיר שפכת דם שעקר הגז''ד בא ע''י הדם ששפכו בתוכה שעי''כ בא עתה וזמן כליונה, וחוץ מזה עשתה גלולים ויתר תועבות לטמאה כמו שיפרש :

עד שנותיך . גזירת ונושנתם ( דברים ד ) בגי' שאמר משה : וקלסה . דבה שהכל נדברים ביד פרלרי''ץ בלע''ז :

אשמת . נעשית בעלת אשמה : טמאת . את העיר : ותקריבי ימיך . בעצמך הקרבת ימי הגמול והתשלומין : ותבא וגו' . כפל הדבר במ''ש : על כן . בעבור עונך מסרתיך אל העמים שיחרפו אותך וילעגו בך :

אשמת . מל' אשמה ורשע : וקלסה . ענין לעג כמו לחרפה ולקלס ( ירמי' כ ) :

בדמך אשר שפכת אשמת, שעקר האשם והעונש היה בעבור שפיכת דמים, ובגלוליך אשר עשית טמאת, כי על האשם יכופר לו אחר שיקבל ענשו, אבל גם אח''כ עודך טמאה מיתר הגלולים, לכן ע''י ש''ד תקריבי ימיך יבא זמן כליונך במהרה, וע''י הגלולים תבא עד שנותיך, אחר שיבא יום מפלתך וגלותך יתחילו לך שנים שונות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, שגם בגוים לא תמצא מנוח, ומפרש על כן נתתיך חרפה בגוים שמן ירושלים באו אל הגוים הקרובים ושם היו לחרפה. ומן הגוים נפזרו בארצות רחוקות ושם היו לקלסה, ומפרש.

ותקריבי ימיך ותבא עד שנותיך. השנים מציינים שנות עולם, שבכל שנה יתחדשו שנויים בנמצאי העולם, והימים (כשאינו בא על ימים אחדים) יצייר ההמשך הזמני המייעד לכל נמצא בכלל, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, וכשאמר כמה ימי שני חייך, היינו ההמשך הכללי משני חייך, ומצאנו הרבה פעמים שמציין בימים הימים הטובים, ובשנים יציין השנוים שיעשו בחיי האדם שרובן רעים, כי כל שנה ישונה ליחותו ומזגו ויותך ויופסד ויתקרב אל הזקנה, ודייק יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ודברנו ע''ז בכ''מ, ואמר פה תקריבי ימיך שנשלמו ימי הטובה ובא קיצם, ותבא עד השינויים שיתחדשו עליך לרעה : חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות. קלסה היא יותר מחרפה שהוא המאמר שעושים לצחוק ולגנאי. וכבר בארתי למעלה (ו' ט', י''ב ט''ו) שבכל הספר הזה יציין שגלו בגוים ומשם נתפזרו לארצות רחוקות, ובזה מוסיף שלא לבד שיהיה חרפה, כי יהיה גם קלסה, ולא לבד לגוים הסמוכים, כי גם לארצות רחוקות כמ''ש הקרובות והרחוקות וכו' :

יתקלסו בך . ומה היא הקלסות טמאת השם זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראו' עם טמא שפתים ( ישעיה ו ) :

יתקלסו בך . ילעגו עליך : טמאת השם . אתה ישראל שטמאת שמך בעשות מעשים כאלה ואתה בעלת רבת המהומה הנשמע מצעקת יללת הנעשקים בך :

רבת . מל' רבוי : המהומה . ענין הרעשת קול :

הקרבות וגם הרחקות ממך יתקלסו בך, ומפרש הרחוקות יתקלסו מפני שאת טמאת השם, שיצא שמך למרחוק שאת טמאה, והקרובות יתקלסו בך מפני שאת רבת המהומה שהם יראו בעיניהם המהומות אשר בתוכך :

איש לזרועו . כל דאלים גבר :

איש לזרועו . הנשיאים היו בך כ''א לפי כח זרועו ומבלי מעשה היושר : למען שפך דם . עם כח הזרוע :

הנה, העם יתקנו מעשיהם ע''י שישמעו לגדוליהם, והם או הנשיאים שהוקמו עליהם מצד מעלתם ובחירתם אותם, או האבות שישמעו לקולם מצד הטבע, והם לא יקבלו לימוד מנשיאיהם שהם עצמם שופכים דם בזרוע חזקה שלא במשפט, ולא מן ההורים, כי.

איש לזרעו היו. הזרוע מציין ראשית הכח, והנשיא אשר במשפט יעמיד ארץ המשפט היא הזרוע שלו המניעה ידו וכחו, אבל אם יגבר שלא במשפט נקרא איש זרוע (איוב כ''ב ח') :

אב ואם הקלו בך . כל התועבות שבפ' קדושים תהיו שהוזהרו עליהם נמנו כאן :

לגר עשו בעושק . ר''ל כל מה שעשו עם הגר עשו בעושק ובגזל :

הקלו . מלשון קלות ובזיון : הונו . מל' אונאה ועושק הממון :

אב ואם הקלו בך וכמו שהוסר היראה והכבוד מן הגדולים כן בהפך עשקו את החלשים גר יתום ואלמנה :

קדשי בזית . ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו ( ויקרא י''ט ) :

חללת . מל' חול והוא הפך הקדש :

קדשי, יש קדש בעולם, בשנה, בנפש, והקדש בנפש הם ההורים והנשיאים וכבר אמר שבזו קדושים אלה, והקדש בעולם הם קדשי הקדש והמקדש, ועז''א קדשי בזית, והקדש בשנה הם שבתות וי''ט עז''א ואת שבתתי חללת :

ואל ההרים אכלו בך . ובטוריא פלחו ביך לטעותא : זמה עשו . עצות של רשעה :

למען שפך דם . כוונת הרכילות היה למען ימות את הנאמר עליו : ואל ההרים . בההרים אכלו מתקרובות העבודת גלולים הנזבחים שמה :

רכיל . ענין לה''ר : ואל ההרים . בההרים אל במקום במקום בי''ת : זמה . עניינו גנות ורשע כמו כי זמה עשו ( הושע ו ) :

אנשי, הש''ד היה בם מצד ג' ענינים, {{{א}}} ע''י הנשיאים כמ''ש בפסוק ו', {{{ב}}} מצד אנשי רכיל, {{{ג}}} ע''י שוחד כמ''ש בפסוק י''ב (שהם ג''ד שמוציאין את האדם מן העולם, הקנאה אנשי רכיל, התאוה ע''י שוחד, והכבוד ע''י הנשיאים), וחוץ מן ש''ד נמצא ע''ז וג''ע, נגד ע''ז אמר אל ההרים אכלו זבחי מתים, ונגד ג''ע אמר זמה עשו בתוכך :

ערות אב וגו' . ר''ל נאפו עם אשת אביהם : טמאת הנדה . ר''ל הנד' בטומאתה אנסו למשכב הזנות :

ענו . רצה לומר אנסו ולכן תחשב לה לענוי :

ערות וחושב מיני העריות שרובם עברו המלכים כמ''ש על אמון ועל יהויקים שבבא על אמו וז''ש ערות אב גלה בך בלשון יחיד :

את אשת רעהו . עם אשת רעהו עשו תועבה לזנות עמה : בזמה . במחשבת זנות ורשע : ענה בך . אנסה לזנות :

ותבצעי רעיך בעושק . העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' ( תהלים ו' ) וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק :

למען שפך דם . כי מפני השוחד הרגו נפשות נקיים : נשך ותרבית . לשון נשך אמור בכסף תרבית באוכל : ותבצעי רעיך . עם העושק שעשקת העשרת את רעיך העובדי כוכבים להיות בעזרתך מול האויב ואותי שכחת ולא בטחת בי :

ותבצעי . כן נקרא חמדת העושר כמו ויטו אחרי הבצע ( ש''א ח ) :

שחד אחר שחשב העריות חזר לש''ד שעל ידו נגמר הדין, וכן נשך ותרבית, ולא לבד שגזלת את החלשים גם את רעיך תבצעי בעשק :

ותבצעי. מענין גזלה כמו כן ארחות כל בוצע בצע. ויל''פ מענין רווח כמו מה בצע, שתעשוק ותעשיר בזה את רעיך ואנשי בריתך שהם מצרים ואשור :

הכיתי כפי . צעקתי ווי וקינה : אל בצעיך . כאן למדנו שהגזל קשה מן הכל שעליו נתחתם גזר דין :

הכיתי כפי . זה בזה דרך צער על הגזל אשר עשית ועל הדם הנקי הנשפך בתוכך :

בצעך . כן נקרא גם העושק כמו בוצע בצע רע לביתו ( חבקוק ב ) :

והנה אמנם מה שהכיתי כפי כמ''ש (למעלה כ''א) וגם אני אכה כפי אל כפי, שהוא מה שגמר הדין שילך נבוכדנצר להחריב את ירושלים זה לא היה בעבור ע''ז וג''ע, רק על בצעך בעבור העושק שהיה בינהם כמ''ש בדור המבול שלא נחתם גז''ד אלא על הגזל כמש''ש הטעם :

והנה הכיתי כפי. כמ''ש (כ''א כ''ב) וגם אני אכה כפי :

אשר אני עושה אותך . פועל לך כפעלך :

היעמוד לבך . על עמדה להתחזק : אם תחזקנה ידיך . לעשות גבורות במלחמה בעת בוא הימים ימי הגמול אשר אני עושה עמך : ועשיתי . נכון הדבר בידי כאלו כבר עשיתי :

היעמד לבך, ר''ל שאם היה הגז''ד בעבור עבירות שבין אדם למקום היה עדיין תקנה בתשובה, אבל אחר שנגזר הדין בעבור עבירות שבין אדם לחברו שע''ז אין מועיל תשובה עד שישיב העושק, וא''כ איך יעמד לבך לימים אשר אני עשה אותך משפט, אני ה' דברתי ועשיתי בעת שדברתי הגז''ד כבר נעשה מעשה וא''א להשיב דבר שכבר נעשה :

והתימותי . וכליתי :

והתימותי . בזה אמרק ואכלה טומאתך ממך :

וזריתיך . ענין פזור : והתימותי . מלשון תם והשלמה וכליון :

והפיצותי לכן אפיץ אותך בגוים, ומשם תזרה בארצות רחוקות וע''י רובי הגליות, והתמתי טמאתך ממך ששם תקבל ענשך ושם תשוב בתשובה :

בגוים, בארצות. עי' למעלה (י''ב ט''ו) :

ונחלת בך . תתחלחלי בעצמך על מה שעשית :

ונחלת בך . תהי מחוללת בעוונך בפני העובדי כוכבים ואז תדע שאני ה' הנאמן לשלם גמול :

ונחלת . מל' חלול :

ונחלת בך אח''כ תנחול בעצמך, שנחלתך מאבותיך היה שהיית עם קדוש וה' הוא נחלתך, שזה הנחלה תלוי בך בעצמך, תשוב אל הנחלה הזאת, ומפרש מהו הנחלה וידעת כי אני ה', שתשוב לדעת את ה' שהוא נחלתך מימי קדם :

ונחלת, מנחלים נחלה ובינינו נפעל, כמו וננחלת, ואין בו דגש מפני הח' : בך. פי' הענינים שהיו בך מקדם :

לסיג . תערובת פסולת המעורב בכסף וזהב וצריך להתיכו באש לצורפו : כור . שצורפין בו זהב :

לסיג . מתחלה כשהוצאתים ממצרים היו משובחים ככסף וכאשר נתתים בכור ר''ל כאשר הבאתים אל הארץ נהפכו להיות סיג כי קלקלו מעשיהם : כולם . כל בית ישראל נעשו בתוך הכור נחושת או בדיל וכו' ר''ל כולם קלקלו בארצם עם כי יש התחלפות מה ברשעם בפחות ויתר מ''מ כולם היו כסיגים אל מול הכסף אין אחד בהם מיישר דרכו כאשר מתחלה :

לסיג . כן נקרא פסולת הכסף כמו הגו סיגים מכסף ( משלי כה ) : נחושת ובדיל וגו' . שמות מיני מתכות מחולפות : כור . כן שם הכלי שמזקקין בו הכסף והזהב כמו וכור לזהב ( שם וז ) :

היו לי בית ישראל לסיג, כבר בארתי בפי' ישעיה (מ''ח) במש''ש הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עיני, שר''ל שהמצרף להסיר הסיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים ולא ישאיר רק הכסף, אבל המצרף סיגים בכור עוני, ר''ל בכור שאין בו כסף רק כולו סיגים הוא לא ישליך רק הסיגים הגרועים לגמרי, והמתכיות החשובים בערכם הגם שהם ג''כ אינם כסף יניח, וכן אם יצרף ה' את הדור שיש בו צדיקים ורשעים יכלה את הרשעים ויניח את הצדיקים, אבל אם כולם אינם צדיקים אז יברר מי שהם צדיקים לערך אנשי דורם הרשעים שהם נחשבו ככסף לעומת הגרועים בהחלט, וז''ש אחר שהיו לי בית ישראל לסיג שהם כולם סיגים, רק שיש בסיגים האלה כמה מינים השונים, והם נחושת ובדיל וברזל ועופרת וע''י שנתתים בתוך כור לצרפם, עי''כ הסיגים כסף היו, נחשבו הסיגים ככסף, שהסיגים הבלתי גרועים כ''כ טובים ככסף לעומת הגרועים מהם, וכיון בזה על הצירוף והבירור הראשון שצרפם בעת גלות יכניה שהוציא מהם החרש והמסגר והטובים שבהם והגלם בבלה, והם היו כסף נגד הסיגים שנשארו בירושלים, וז''ש.

סיגים כסף. לדעת המפ' בא היו''ד והמ''ם עם הסמוכות שלא כדת, ולמ''ש ר''ל הסיגים היו כסף :

אל תוך ירושלים . להנתיך אתכם שמה כאלו הוא הכור :

יען היות כלכם לסגים הנני קבץ אתכם, לכן קבץ אותם לשלחם בגולה שעי''כ ברר הטובים שבהם, והיה להם שארית ופליטה בגלותם, כמ''ש (ירמיה כ''ד) הראני ה' שני דודאי תאנים וכו', שבאר שם שגלות יכניה היה כתאנים הטובות ששלחם לבבל לטובה ולפליטה, והפרישם מן התאנים הרעות שנשארו שם והיו לקללה, וז''ש.

קבוצת כסף . כאשר יקבוץ הצורף את כל הסיגים אל תוך כור : לפחת . לנפח : להנתיך . ויצקת מתרגם ותתיך :

קבוצת כסף . כמו שמקבצים כסף ונחשת וכו' המעורבים זה בזה אשר יקבצו אותם לאספם אל תוך הכור לנשב עליו אש להבעירו למען יותך הכל וישרף וישאר הכסף מזוקק ונקי כן אקבוץ אתכם באפי ואניח אתכם בתוך העיר ואתיך אתכם להיו' נמסים ונמקי' בצרות המצור :

לפחת . מל' הפחה ונשיבה : להנתיך . מלשון התכה ויציקה :

קבצת כסף ונחשת שאחשוב כאילו יש שם גם כסף, שאז ישגיח הצורף עליו לפחת עליו אש להנתיך שנופח בכונה להנתיך ולהפריש את הסיגים מן הכסף כן אקבץ הגם שיהיה באפי ובחמתי שהיא האש שיכלה הסיגים, בכ''ז יהיה בהשגחה, והנחתי והתכתי אתכם, שיהיה ההתכה והפרשת הכסף לבד, ע''י ה' והשגחתו :

(כ-כא) אקבץ, וכנסתי. יש הבדל בין קבץ אסף, כנס, הקובץ מקבץ הנפזרות, והאוסף אוסף אל מקום אחד, כמ''ש (ישעיה י''א), והכונס כונס למקום שמור בל יצא משם, כונס כנד מי הים, ועז''א לאסוף ולכנס (קהלת ב') ר''ל שיכנס ע''מ שישארו בכור : באפי, בחמתי, עברתי. כבר בארתי למעלה (ה' י''ב) שטאף הוא החיצון. וחמה היא החמה הפנימית, ושתיהן יהיו על החוטא, וגדר העברה שע''י אפו וחמתו שופך קצפו גם על הבלתי חוטא, שעובר גבול האף לקצוף על הכלל, כמ''ש (ישעיה י''ג י''ג), ועז''א ונתכתם מעצמכם שכיון שנתן רשות למשחית וכו' :

וכנסתי . אל תוך העיר וכפל הדבר במ''ש : ונפחתי . אנשב עליהם באש עברתי ר''ל בכל פעם אגדיל הצרה ותהיו נמסים בתוכה :

וכנסתי . מל' הכנסה : ונפחתי . מל' הפחה : עברתי . מל' עברה תעם : ונתכתם . מל' התכה :

וכנסתי אתכם, אבל אחר שהפריש את הכסף והוציא את בני גלות יכניה מירושלים, אז אכניס אתכם, שהכניסה היא מה שמכניס דבר שישאר בפנים ולא יצא ממקום כניסתו (וזה הבדלו מן קיבוץ) ר''ל שיתר העם נשארו כנוסים בהכור שהיא ירושלים ולא ימצאו בבלה, ונפחתי עליכם באש עברתי שגדר העברה היא החרון הכללי המתפשט על כלל העם (ואינו מבחין בין צדיק לרשע), שלא יהי' באף ובחמה על החוטאים לבד רק בעברה להשחית את כולם, ונתכתם בתוכה, לא יחס עוד הנתיכה אל ה' רק שיותכו מעצמם מצד שיהיו בתוכה, שזה משל אל האבדון שהיו בעת גלות צדקיהו :

כהתוך כסף . כמו התכת הכסף בתוך הכור בן תותכו בתוך העיר בצרות המצור : וידעתם . אז תדעו שאני ה' שפכתי חמתי עליכם ובגמול בא ולא במקרה :

כהתוך כסף, ובכ''ז תתכו בתוכה לגמרי ככסף הנתך בתוך כור שניתך בקלות יותר מן הברזל, וגם יאמר שבכ''ז גם זה היה לצרפם שיחזרו למוטב ויזדקקו ככסף, כי ע''י הצירוף הזה וידעתם כי אני ה' תכירו שאני המעניש והמשגיח : כג) ויהי דבר ה' עתה פירש לו מי הארבעה מיני סיגים שחשב למעלה, שהם נחושת ובדיל וברזל ועופרת :

כהתוך כסף. כהתכת כסף, כמו כהנתוך :

לא גושמה ביום זעם . לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט :

אמר לה . על ירושלים : לא מטוהרה היא . לא עשית תשובה לטהר עצמך מן עוונך לכן לא ירד בה הגשם ביום זעם ה' וחרון אפו וכמ''ש וחרה אף ה' וכו' ולא יהיה מטר ( דברים יא ) :

גושמה . מל' גשם ומטר :

אמר לה שמה שאמרתי שהיו לי בית ישראל לסיג, היינו שאת ארץ לא מטוהרה היא ויצייר הכליון שנעשה בארץ כציור הכליון שנעשה בארץ בעת המבול, כי גם הם השחיתו דרכם כמו דור המבול, רק שבעת המבול ירד הגשם וטהר את הארץ, שאז נמחה כל הטומאה והגיעול שנמצא ע''פ הארץ כרוחץ דבר מטונף במים שיטהר מטומאתו וצואתו, ואחר המבול היתה הארץ מטוהרה שהמים מטהרים כל טומאה, אבל את לא נטהרת אחר החורבן, כי לא גשמה ביום זעם, שביום שזעם ה' עליך לא ירד הגשם לטהר את הארץ כי היה החורבן ע''י אש לא ע''י מים :

לא גשמה. מבנין פועל ונפל הדגש, ומפיק הה''א לתפארת הקריאה, רד''ק. רש''י פי' לא נתן גשם הראוי לה לטהרה :

קשר נביאיה . נקשרים יחד בעצה רעה : נפש אכלו . שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום : חוסן . ממון :

קשר נביאה . בתדך העיר יש קשר נביאי השקר המתנבאים על השלום : כארי שואג . כמו הארי השואג בקול להטיל אימה ואח''ז טורף טרף כן המה מבהילי האנשים בקולם ודבריהם ובזה הם מסיתים וטורפים אותה מן העולם : נפש אכלו . אוכלים הנפשות ולוקחים מהם החוזק והיקר ומרבים האלמנות כי יהרגו אנשיהם ר''ל הם מסבבים כל אלה כי בהשענם על דבריהם ימאנו לעשות תשובה ובאה הפורעניו' בעוונם :

קשר . ענין אגודה בהסכמה אחת : חוסן . ענין חוזק כמו וחסון הוא כאלונים ( עמוס ב ) : ויקר . ענין כבוד :

קשר עתה חושב ד' מיני הסיגים, הנחושת הם קשר נביאי השקר שהיו עוסקים בנחוש וקסם, והם היו דומים כארי שואג לטרוף טרף שהארי בעת ישאג י''ל טרף כמ''ש הישאג אריה בעיר וטרף אין לו, וכן הם בעת שאגו וינבאו טרפו טרף, אבל הארי טורף בשר וגויה והם נפש אכלו שאכלו את הנפש הרוחניית כי החטיאום בנפשותם, וגם חסן ויקר יקחו כמ''ש הנושכים בשניהם וקראו שלום, ואלמנותיה הרבו בתוכה שעל ידי נבואתם נהרגו האנשים בידי אויב ונשארו נשיהם אלמנות :

חסן ויקר. דברים חזקים ויקרים :

חמסו תורתי . עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד : ואחל . ונתחללתי :

חמסו תורתי . הסירו תורתי מהם כי לא למדו עמהם ועל הכהנים ללמד התורה כמ''ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ( מלאכי ב ) : ויחללו . בזו קדשי ולא עשו הבדל והפרש בין דבר קדש לדבר חולין : לא הודיעו . ההבדל שביניהם : ומשבתותי . ומחלול השבתות העלימו עין ולא מיחו בהמחללים אותם : ואחל בתוכם . נעשיתי ביניהם מחולל ולא מקודש :

חמסו . ענין הסרה כמו נחמסו עקביך ( ירמיה יג ) : ויחללו . ענין בזיון : ואחל . מל' חלול :

כהניה, הם היו הבדיל, כי אותם הבדיל ה' מעדת ישראל ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, והם היו מוטל עליהם, {{{א}}} ללמד את התורה כמ''ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, והם חמסו תורתי, {{{ב}}} לשמור את המקדש וקדשיו והם חללו קדשי כי בין קדש לחול לא הבדילו, ולא נזהרו בטומאה וטהרה, וגם משבתותי העלימו עיניהם ולא הזהירו על חילול שבת ששקול כנגד כה''ת :

חמסו תורתי. החמס נופל על כל דבר שנעשה שלא כראוי, וחוטאי חומס נפשו, ור' יונה כתב שחמס בלשון ערבי הסרת הדבר ממקומו, וכן (צפניה ג' ד') חמסו תורה :

למען בצוע בצע . לחטוף ממון :

שריה . השרים אשר בקרבה המה כזאבים כי יטרפו טרף לשפך דם לאבד נפשות למען יגזלו מהם את העושר :

שריה בקרבה הם היו הברזל שהיא המתכת היותר חזק וההורג נפשות, כן היו כזאבים, שיש הבדל בין האריה והזאב, האריה אינו טורף את האדם רק בעת רעבונו אבל הזאב טורף לשפך דם גם כשאינו רעב, והיו שופכים דם או כדי לאבד נפשות או למען בצע בצע ולגזול ממון הנרצח :

טחו להם תפל . דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון :

ונביאיה . נביאי השקר : טחו להם תפל . על הכותל שעשו טחים טיט תפל שאינו מתוקן כהלכתו לייפות הכותל ולהחליקו ר''ל מייפים נבואת שקריהם במליצה נאותה ומזויפת להיות מקובל על הלב : חוזים שוא . מתנבאים בשוא ומגידים להם קסמים בכזב : אומרים . בדבריהם אומרים בשם ה' כה אמר ה' אבל ה' לא דבר בם והמה מכחשים :

טחו . ענין מריחה לסתום הנקב : תפל . כל דבר שאינו מתוקן כל צרכו קרוי תפל וכן והנם טחים אותו תפל ( לעיל יג ) : חוזים . מתנבאים :

ונביאיה, חוזר אל הנביאים לאמר שלא לבד שלא הוכיחו את הכהנים והשרים עוד עזרו להם במה שנבאו בשקר בשם ה', ומ''ש טחו תפל התבאר למעלה סימן י''ג :

עשקו עושק . זה עושק הגוף במכות וכדומה : הונו . עם כי מהראוי לתת להם צדקה הם לא נתנו ועוד לקחו משלהם : ואת הגר עשקו . עם כי ראוי לאהבו : בלא משפט . כל אלה נעשה בסבת העדר המשפט ואיש כל הישר בעיניו יעשה :

הונו . מל' אונאה ועושק ממון :

עם הארץ, הם היו העופרת הגרוע מכולם, והם עשקו וגם גזלו, וגם עני ואביון הונו, וכ''ז היה בלא משפט יען שלא היה משפט בארץ ואיש הישר בעיניו יעשה :

עשק גזל. עשק המעכב שכר שכיר והוא קל מגזל :

ואבקש מהם . בקשתי ביניהם איש גודר גדר הפרצה לבל יבוא האויב העירה או מי לעמוד בפרץ לבלי תת לבוא ר''ל בקשתי מי מחזיר את ישראל בתשובה או מי עומד בתפלה לפני עליהם לבל אשחיתם והנה לא מצאתי :

גודר גדר . הכותל תקרא גדר : בפרץ . שבר הכותל :

ואבקש הוא הנמשל שלא מצא כסף בין הסיגים, שבקש איש שיגדר גדר היינו לתקן הפרצות ואת הדור, או עכ''פ שיעמד בפרץ שזכותו תגין על הדור, ולא יתן המשחית לבא ולנגף ולא מצא, ולכן.

גדר גדר ועמד בפרץ. עי' לעיל (י''ג ה') :

ואשפוך . לכן אשפוך עליהם זעמי ואכלם באש עברתי וגמול דרכם אתן בראשם :

עברתי . מל' עברה וזעם : כליתים . מל' כליון :

ואשפך עליהם זעמי שהוא העונש, וזה יהיה בשני פנים, {{{א}}} באש עברתי כליתים שהעברה היא שמעניש בכלל ואינו מבחין בין טוב לרע, {{{ב}}} דרכם בראשם נתתי שהוא העונש ההשגחיי לפי דרכו ומעשהו :

זעמי עברתי. עי' לעיל (כ''א ל''ו) :