שתים נשים . תרתי מדינן דאינון כתרתין נשין : בנות אם אחת . שתיהן מכנסיה אחת נחלקו לשתים בימי רחבעם :

שתים נשים . ר''ל שתי מלכיות באו מכנסיה אחת והם מלכות יהודה ומלכות אפרים :

שתים נשים, המשיל מלכות אפרים ויהודה לשתי נשים, שהשם יצייר ענינו עם ישראל כאיש לאשתו, כי כן בא עמהם בברית דודים ועת יסורו מתחתיו לעבוד עבודת נכר יצייר אותה כאשה הזונה תחת בעלה, ואמר ששתים נשים אלה שהם אפרים ויהודה הגם שעתה הם מחולקים היו בנות אם אחת, שבראשיתם היו תמיד אומה אחת :

שמה מועכו . בני מצרים את שדיהם ל' ומעוך ( ויקרא כב ) : ושם עשו . המצריים את דדי בתוליהן כלומר למדום את דרכי תועבותם , עשו איטיינירי''ש בלע''ז :

ותזנינה . בעת נעוריהן כשהיו במצרים זנו עמהם : שמה . בהיותן במצרים מעכו הנואפים את שדיהן והוא ענין התחלת הזנות ובדרז''ל וכי מה עשה לה ערבי הלז וכי מפני שמיעך לה בין דדיה וכו' ( כתובות לו ) : עשו . המצרים משמשו וכתשו הדדים בעודן בתולות והוא כפל ענין במ''ש ור''ל עוד היו במצרים התחילו לעבוד עבודת כוכבים של מצרים ולפי שעשו שם דבר מועט לכן אמר מעכו ועשו שאין בה זנות ממש :

מעכו . ענין סחיטה וכתישה במשמוש היד ודוגמתו ומעוך וכתות ( ויקרא כב ) : שדיהן . הם דדי האשה : עשו . גם הוא ענין סחיטה וכתישה במשמוש היד וכן הנני עושה את כל מעניך ( צפניה ג ) :

ותזנינה ועוד במצרים התחילו לזנות מאחרי ה', והיה להם אז ע''ז ג' תירוצים, {{{א}}} מצד שהיו במצרים מקום הזימה ר''ל ששם סרו מאחרי ה' מפני שמצרים היתה מלאה תועבות, {{{ב}}} שמסבת נעוריהן זנו שהיה הזנות ע''י רתיחת התאוה וקוצר השכל שבימי הנעורים, ר''ל שאז עדיין לא קבלו את התורה והאמונה כראוי, {{{ג}}} שם מעכו שדיהן שהם ענינים שהיו עושים במצרים לעורר תאות המשגל, היינו שהמצרים התעו אותם במעשהם ובמנהגיהם אל עבודת נכר :

עשו. מענין ועסותם רשעים, מיעוך וכתישה, ומזה שם עיסה בלשון המשנה, ושם עריסה במקרא, ראשית עריסותיכם, שהרי''ש נוסף כמו שרביט שבט, סרעף סעיף וכדומה. ושדים הם העליונים, ודדים במקרא הם במקום הבתולים, כמ''ש בפי' משלי על דדיה ירווך בכל עת :

ושמותן . בכינוי אהלה ואהליב' : ושמותן . הראשונים שומרון היא שאני מכנה אהלה שנעשית אהל מתחילה לעגלי ירבעם ובית הבעל לאחאב ואע''פ ששומרון לא נבנתה אלא בימי עמרי קורא את מלכי ישראל על שמה שמשנבנית נעשית ראש : אהליבה . על שם שאהלי היה בה ומקדשי :

ושמותן . בשם הכנוי : אהלה הגדולה . הגדולה שבהן נקראת אהלה ואהליבה היה שם אחותה הנטפלת עליה הקטנה ממנה : ותהיינה לי . לקחתי אותן לי לנשים : ושמותן . העצמי : שומרון אהלה . זו שהיה שם הכנוי שלה אהלה שם העצמי היא שומרון ונקראת אהלה ע''ש שהיה בה אוהל לעגלי הזהב וכאומר אהל שלה ואין לי חלק בה : אהליבה . ע''ש שהיה אהלי בה והוא בה''מ ור''ל לקחתים לי לעם והם פרו ורבו וגדלו והצליחו :

ושמותן, ואז כבבר נתחלקו בשמות, כי היו נמצאים שבטים שהיו אדוקים בתורת האבות, כמו שבט לוי שלא עבדו ע''ז במצרים ולא בטלו ברית מילה וכן היתה יהודה לקדשו והם היו המיעוט, כי יתר השבטים נקראו אהלה שהיה להם אהל בפ''ע נפרד מה', והיא היתה הגדולה, ר''ל שהם היו הרוב, ואהליבה שהם שבט לוי ויהודה שהי' אהלי בה, והיו צדיקים וה' שוכן בם שהם היו לה', ובכ''ז היתה אחותה, ר''ל לא נפרדו אז והיו גוי אחד ותהיינה לי, ה' ארש את שתיהן לו לעם במ''ת : ותלדנה בנים ובנתו שפרו ורבו בא''י ואז נתחלקו לשתי ממלכות, ור''ל הגם שבמצרים נתחלקו בשמות בכ''ז היו אח''כ שתיהן לי עוסקים בעבודתי, ונקראו שתיהן בשם אחד, עד אח''כ שילדו בנים ובנות, אז נתחלקו בימי ירבעם, עד שבימי אחאב התחילו לעבוד את הבעל, ואז נתחלקו שנית, אם בשם, אם במקום מגורתן, כי אז ושמותם שמרון אהלה ששומרון הקבעה לעיר מלכות אפרים ונקראה ביחוד בשם אהלה, כי אז נפרדו מה' לגמרי וירושלים היתה לעיר מלכות יהודה ונקראה אהליבה ששם נשאר מקדש ה' :

אהלה. אהל שלה מופרדת מבעלה : אהליבה. היינו אהלי בה :

ותעגב . ותתאוה אישויי''ר בלע''ז ל''א דיששירי''ר : אל אשור קרובים . שהיו שכנים לה ושלחו להם להיות להם לעזר זה היה מנחם בן גדי ( מלכים ב ט''ו ) שנתן מס לפול מלך אשור להיות ידו אתו להחזיק הממלכה בידו והנביא מדמה הדבר לאשה מנאפת שאם היו עובדים להקב''ה לא נצטרכו למלכי אשור :

ותעגב . חשקה חשק הזנות על תאות מאהביה וחוזר ומפרש חשקה היה אל בני אשור כאלו היו קרובים אליה :

ותעגב . כן יקרא חשק הזנות כמו מאסו בך עוגביה ( ירמיה ד ) :

ותזן, מאז זנתה אהלה לע''ז ולהתערב בגויי הארצות, עד שלבסוף ותעגב על מאהביה אל בני אשור שהיו קרובים ר''ל שבאו לארצה, וזה היה בימי מנחם שנתן לפול מלך אשור אלף ככר לחזק הממלכה בידו :

ותעגב. העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדברי חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים (לקמן ל''ג) :

לבושי תכלת . לפי שהיו מלובשים בצבע תכלת והיו פחות וסגנים וכולם היו בחורים חמודים ופרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים ולא הולכי רגל :

תכלת . שם צבע חשובה : פחות וסגנים . ענין שררה :

לבשי, ר''ל שעגבה לבני אשור, אם מצד יופי מלבושיהן שהם לבשי תכלת, אם מצד מעלתם שהיו פחות וסגנים ואם מצד יפים בחורי חמד כלם ואם מצד גבורתם פרשים רכבי סוסים :

ותתן תזנותיה עליהם . לב ניאופים ורוח זנונים נתנה עליה' שהית' מתאוה להם : ובכל אשר עגבה וגו' . בכל העכו''ם אשר נשתתפה עמהם למדה דרכיהם ונטמא בגילוליהם :

ותתן תזנותיה עליהם . ר''ל לכן נתנה רוח זנונים עליהם וחשקה להם לכל הנבחרים מבני אשור : ובכל אשר עגבה . ולכל מי שחשקה נטמאים בכל תועבותיהם המאוסים כגלל של רעי כי כן זנתה ונאפה עמהם ר''ל סרתה מעלי וחשקה לפסילי אשור בראותה מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עשתה ועבדה לפסיליהם :

ותתן, ואח''כ נתנה תזנותיה עליהם בימי הושע בן אלה שאז היה לו עבד, ובכל גלוליהם נטמאה לעשות כתועבותיהם :

ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה . גם על מלכי מצרים סמכו שמצינו ( שם יו ) בהושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים : כי אותה שכבו וגו' . ומאז וישפכו תזנותם עליה תאות זנונים נכנס בה מימי נעוריה :

ואת תזנותיה ממצרים . חשק הזנות שהיה לה ממצרים לא עזבה כי בני מצרים שכבו עמה בנעוריה בדרך חיבה והמה משמשו וכתשו דדיה בעודה בתולה ולכן נתקע אהבתם בלבה וגם הם שפכו תאות זנותם עליה מאז ולכן לא עזבה אותם ר''ל שלא עזבה פסילי מצרים על כל הורגלה בהם מאז :

ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה, ר''ל שאח''כ מצא מלך אשור קשר בהושע ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, כי אותה שכבו בנעוריה והיה להם ברית עם מצרים מכבר :

תזנותיה. יש הבדל בין זנות, ובין תזנות, ובין זנונים, ובין זמה, שזנות היא הזנות הרגיל. וזנונים בכפל עי''ן הפעל מורה על התמדת הזנות ושהיא בפרהסיא כמו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, שכ''ה בכל השמות שנכפל עי''ן הפעל, כמ''ש בכ''מ. ותזנות, מורה ששופך זנות על אחרים, שע''ז בא בצורת ההפעיל. וזמה, מורה השתקעות המחשבה בזנות. ובזה תבין שנויי הלשונות בפרשה זאת :

לכן נתתיה וגו' . שבא סנחרב והגלה אותם :

נתתיה . מסרתי אותם ביד מאהביה ולתוספת ביאור אמר ביד בני אשור אשר חשקה להם :

לכן נתתיה זה היה סבה מאת ה' שלכן חשבם מלך אשור כמורדים אחר שכבר עגבה עליהם והיו תחת רשות אשור ע''כ נקם מהם על שרצו למרד בו ולקבל עול מלכות מצרים :

ותהי שם לנשים . לוקח מהן קללה לכל הנואפו' להווסר ממנה ראו מה עלתה לפלונית על זימתה : ושפוטים . כמו שפטים יושטישא''ט בלע''ז :

המה . עם כי היו אהובים עכ''ז עשו בה משפט וגלו ערותה וזהו הקלון שעושים לאשה זונה שמפשיטים בגדיה ומוליכים אותה ערומה בפני הבריות : לקחו . בשבי : ותהי שם לנשים . הדבר הזה היה תועלת להיות שם ופרסום לנשים לבל יעשו כמעשיה וגם היה תועלת לעשות בה משפט הגמול הראוי ור''ל המקום מסרה ביד אשור ובזתה וחללה את כבודה ומתחלה לקחו בניה ובנותיה והם בני גד ובני ראובן שגלו תחלה וארצה זבולון וארצה נפתלי שגלו אחריהם ואחר זה גלו את שומרון ראש המלוכה הנקראת בשם אהלה ונעשה לה כזאת למען יוסר יהודה ולמען תשלום שכר גמול עון :

המה גלו ערותה, לכן מלך אשור כבש את הארץ ולקחו בניה ובנותיה, היינו שהגלה אותם לחלח וחבור, ואותה בחרב הרגו שהרג רובם בחרב ובטל את המלכות, ותהי שם לנשים, שהגוים שהושיב שם יראו עי''כ את ה' ועונשיו ולקחו מוסר משומרון :

ותרא אחותה אהליבה . את כל הרעה אשר בא לאחותה על זנוניה ולא יראה : ותשחת עגבתה . תאותה זויט''ר בלע''ז :

ותרא . ראתה את כל הרעה שבאה על אחותה אהלה ולא לקחה מוסר והשחיתה בדבר עון וחשקה יותר ממנה ואת דבר הזנות השחיתה יותר מזנוני אחותה :

ותרא אחותה אהליבה, הגם שירושלים ראתה סופה של אהלה, בכ''ז לא לקחה מוסר, כמ''ש (ירמיה ג') ולא יראה בגודה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא, ותשחת עגבתה ממנה וזה היה בימי אחז שנתן שוחד למלך אשור, ובימי מנשה שבאו עליו שרי הצבא אשר למלך אשור, ועז''א ותשחת עגבתה, ומפרש.

אל בני אשור עגבה . זה אחז ששלח אל מלך אשור לעזרה ( שם ) :

אל בני אשור . חשקה אל בני אשור על כי היו פחות וסגנים וכאלו היו קרובים אליה : לבושי מכלול . ועל כי היו מלובשים במלבושים הכלולים בכל מיני יופי והיו פרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים וכולם היו בחורי למד לזה חשקה להם :

מכלול . מל' כל ור''ל כלול בכל היופי וכן מכלל יופי ( תהלים נ ) :

אל בני אשור עגבה, הגם שראו מה שעשו לאחותה :

וארא . ראיתי כמו שחשקה להם כן זינתה בפועל ונטמאה ודרך אחד לשתיהן כמו שעשתה אהלה כן עשתה אהליבה ר''ל גם היא חשקה לפסילי אשור בעבור מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עבדה להם :

וארא ואני ראיתי שהסבה לכ''ז הוא מפני כי נטמאה, שהגם שלא עשו בפרהסיא כמו עשרת השבטים כמ''ש (ירמיה ג') והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ, בכ''ז ה' ראה כי דרך אחד לשתיהן שסרו מאחרי ה' כמו עשרת השבטים :

ותוסף אל תזנותיה . להתאוות לצלמים שלא ראתה אותם אלא דמותם : מחוקה על הקיר וגו' . בששר . כזאת לא עשתה אחותה : צלמי כשדים . דמות אנשי כשדים שמשונין בלבושיהון : בששר . מיני ציור :

ותוסף . עוד הוסיפה על תזנותיה לחשוק למי שלא ראתה בעיניה ורק כשראתה אנשים חקוקים על הקיר צלמי אנשי כשדים מצויירים בצבע הששר :

אנשי . כמו אנשים : מחוקה . מל' חקיקה וציור : הקיר . הכותל : צלמי . דמות וצורה : בששר . שם מין צבע חשוב וכן ומשוח בששר ( ירמיה כב ) :

ותוסף, אח''כ בטלה מלכות אשור, ונבוכדנצר בשנה הראשונה למלכו כבש את נינוה ונעשה ראש למלכות אשור והושיב את כסא אשור בבבל, והיא לא הכירה עדיין את הכשדים, רק שראתה צורתם על הקיר והיה להם סימן שהיא צורתם, {{{א}}} מצד החקיקה, ועז''א מחקה על הקיר, {{{ב}}} מצד המלאכה, שהיו צלמי כשדים, שהיו עשויים כפי המלאכה שנהגו בכשדים, {{{ג}}} מצד שהיו חקקים בששר שהיא צבע שהכשדים לבדם היו מושחים בו, וכן הכירו בם מצד צורת האנשים שהיו.

אנשי מחקה. כמו אנשים, וכן מאנשי התרים (מ''א י') : בששר. מין צבע :

חגורי אזור . כן דרך לבושי כשדים : סרוחי טבולים . יתירי כובעים גדולים ומנחם פירש כמו ויטבלו הכתונת בדם ( בראשית לז ) ופתרון סרוחי טבולי' כן הוא סרח העודף ( שמו' כו ) מן המצנפת צבועה , טבולים אין לו דמיון ופתרונו לפי הענין וכן ת''י מחתין קולסין : שלישים . גבורים :

חגורי אזור . כאלו חגורים עלי מתניהם באזור וכאלו בראשיהם מצנפות גדולות עודפות ותולות מאחוריהם והמה היו טבולים ושרוים במי צבעונים : מראה שלישים כולם . כל צלמי הכשדים היה במראה שרים ומושלים : דמות . זה היה דמות בני בבל היושבים בכשדים ארץ מולדתם :

אזור . חגורה : סרוחי . ענין עודף ויתרון כמו וסרח העודף ( שמות כז ) : טבולים . מל' טבילה ר''ל שרויים : שלישים . שרים כמו ומבחר שלישיו ( שם טו ) :

חגורי אזור במתניהם, שבני בבל היו חוגרים בחוזק כמ''ש (שבת דף י') הני חברין בבלאי וכו' כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה, וסרוחי טבולים בראשיהם כובעים ארוכים, והיו מראה שלישים וגבורים וזה היה דמות בני בבל אשר כשדים ארץ מולדתם כי הנכרים שהיו בבבל לא היו הולכים במלבושים כאלה רק בני בבל שנולדו בארץ כשדים :

סרוחי טבולים. המצנפת טבול בצבע וסרח העודף ממנו יוצא משני צדדיו למטה : שלישים. גבורים ונכבדים כמו ושלישיה על כולו :

למראה עיניה . בשביל שראתה דמות צורתן :

ותעגבה . חשקה להם בעבור מראה עיניה שראתה יופי צלמי צורתם ומלבושיהם : ותשלח וגו' . שיבואו לזנות עמה :

ותעגבה, חשקה לראות אותם, ותשלח מלאכים היינו מה שהשתדלו לכרות עמהם ברית :

ויבאו אליה בני בבל למשכב דודים . כרתו יחד ברית ואומר אני שזה נאמר על חזקיה ששמח על מלאכי מרודך בלאדן ( ישעיה לט ) והאכילן על שלחנו והראם את כל בית נכותה ודוגמא שאמר הנביא אנשי מחוקה על הקיר לפי שמארץ רחוקה באו ולא היו בני כשדים רגילים אצלם כמו שנאמר שם מארץ רחוקה באו אלי ובשביל ראות פניהם פעם אחת נתחבבו עליו והקפיד הקב''ה על הדבר כמה שנאמר הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך וגו' ( שם ) ( ובדברי הימים ב לב ) ולא כגמול עלי השיב חזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף גדול וגומר : ותקע נפשה מהם . שמרד בהם יהויקים וצדקיהו , ותקע אשלוקי''ר בלע''ז , ותקע כמו ( בראשית לב ) ותקע כף ירך יעקב . הוקעה . לשון חבור ותקיעת עץ בארץ הוא וכן בהשתלפו מן הארץ יפול בו ל' קעייה כאשר תאמר ותשרש שרשיה ( תהלים פ ) לשון קליטה ובכל תבואתי תשרש לשון עקור וכן בסעיפיה פוריה ( ישעיה יז ) ל' ענפים ומסעף פארה ( שם י ) לשון קוצץ ענפי העץ ופארותיו :

למשכב דודים . לשכוב עמה בדרך אהבה וחיבה וטמאו אותה במשכב הזנות : ותטמא בם . וכאשר נטמאה בם נמשכה אחריהם וסרתה מעצמה ורצונה מסבת האהבה להם רצה לומר מגודל האהבה לא נשאר בה רצון כי הכל עשתה כפי רצונם :

דודים . ענין אהבה וחבה : ותקע . ענין הסרה כמו ותקע כף ירך יעקב ( בראשית לב ) : נפשה . ענין רצון כמו אם יש את נפשכם ( שם כג ) :

ויבאו אליה, הם באו תחלה רק למשכב דדים, ר''ל שבאו ככורתי ברית אהבה ואח''כ ויטמאו אותה בתזנותם, שכבשום למס עובד. ותטמא בם, ר''ל והם למדו תועבות הכשדים ואחר כך ותקע נפשה מהם שהתחילו למרוד בם בימי יהויקים וצדקיהו :

ותקע. שרשו יקע ובא על הסרת הדבר ממקומו, ופה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, וכן פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו' ח') :

ותגל תזנותיה . וכאשר גלתה זנותה לעשות בפרסום וגלתה את בשר ערותה להלהיב חשק מנאפיה : ותקע . אז סרה נפשי ורצוני מעליה והיתה שנואה בעיני כמו שסרתה נפשי מעל אחותה אהלה ושנאתיה ור''ל כששמעה הצלחת הכשדים ומרבית טובתם שלחה אליהם מלאכים לקבל פסיליהם לאלוה ומאוד נמשכה אחריהם ובעבור זה סרה נפשי ממנה כמו שסרה מאהלה :

ותגל . מל' גלוי :

ותגל, אמנם הגם שנקעה נפשה מהם בכ''ז התמידה בזנות דהיינו בע''ז עד שגלתה את תזנותיה ועבדה ע''ז בפרהסיא, ותגל את ערותה, שעברה שאר עבירות בפרהסיא בלא בושה, כמ''ש ותפשקי את רגליך לכל עובר, ואז ותקע נפשי מעליה, גזרתי עליה גלות כמו על עשרת השבטים :

לזכור את ימי נעוריה . עלתה על לבה תאות בני מצרים ששלח צדקיהו אליה שנאמר ( לעיל יז ) וימרד בו לשלוח מלאכיו מצרים :

ותרבה . והיא הרבתה עוד תזנותיה לזכור את הנעשה בימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים :

ותרבה את תזנותיה, ואז התחילה לשאול עזר ממצרים בימי צדקיהו ולעשות ג''כ כמעשה ארץ מצרים :

ותעגבה על פלגשיהם . על פלגשות' להיות להם לפלגש : אשר בשר חמורים בשרם . אבר תשמיש : וזרמת סוסים . לשון רבוי תשמיש שמרבים תשמיש יותר משאר כל הזכרים שבבהמה : זרמת . קלוח הזרע כמו זרם מים עבר ( חבקוק ג ) :

ותעגבה . חשקה אל פלגשותם להיות להם לפלגש המוכנת למשכב המשגל : אשר וגו' . על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים ודרך זונה מופלגת בתכלית ההפקר להתאוות באלה :

על פלגשיהם . כמו אל פלגשיהם : בשר . כן נקרא אבר התאוה וכן כי יהיה זב מבשרו ( ויקרא טו ) : וזרמת . מרוצת המים יקרא זרם כמו כזרם מים ( ישעיה כח ) :

ותעגבה, עד שהיתה ביחד עם פלגשיהם, ועגבה עמהם ביחד, כי היתה להם כפלגש המיוחדת לזנות ולשפחות, וזה מצד שבשר חמורים בשרם וצריכים פלגשים הרבה, ר''ל שהיתה נכנעת למצרים עם יתר האומות שהיו משועבדות למצרים, שקראם (לקמן ל') סומכי מצרים שהם כוש ופוט ולוד :

על פלגשיהם. עם פלגשיהם, כמו ויבואו האנשים על הנשים : בשר. כינוי אל אבר התשמיש כמו רר בשרו את זובו :

ותפקדי . ותזכרי : בעשות . לשון כבישה :

ותפקדי . זכרת את הזמה שעשית בנעוריך בעת שהיו דדיך מעוכים וכתושים במשמוש היד מבני מצרים : למען שדי נעוריך . למען השדיים שהיו מעוכים בידם בימי נעוריך לכן חשקת עוד מהם וכפל הדבר במ''ש ור''ל שעבדה גם אלהי מצרים וזכרה מה שהורגלה בהם מאז :

ותפקדי . ענין זכרון כמו מימים רבים תפקד ( לקמן לח ) : בעשות . ענין מעיכה וכתישה במשמוש היד :

ותפקדי, וחוץ מזה החזקת במעשים מקולקלים של מצרים ומחשבות עמוקות של מינות שהיה לך בנעוריך קודם יצ''מ :

את מאהביך . את כשדים אשר ערבו על חזקיהו : את אשר נקעה נפשך מהם . אשר חזר צדקיהו ושנאם ומרד בהם :

הנני מעיר וגו' . אעיר עליך לבות מאהביך את אשר נמשכת אחריהם וסרתה רצונך מעצמך מסבת האהבה להם ולא נשאר בך רצון כי הכל עשית כפי רצונם : והבאתים . אותם אביא עליך להלחם בך בכל סביבך :

מעיר . מלשון התעוררות : נקעה . סרתה : נפשך . רצונך :

לכן אהליבה, הנני מעיר את מאהביך עליך, ר''ל בעת שאעיר את כשדים ללכת עליך למלחמה לא ילכו כשונאים להחריב את הארץ רק כאוהבים המבקשים אהבה, והולכים רק בעבור אשר נקעה נפשך מהם, שעי''כ ילכו להשיב אותך אל אהבתם, כי בתחלה הלך נבוכדנצר להכריח את צדקיהו שישלים אתו ולא יחזיק במרדו. ואם היה משלים אתו לא היה מחריב את העיר והמקדש כמבואר בירמיה (סי' כ''א וסי' ל''ח), ובאופן זה והבאתים עליך מסביב :

פקוד ושוע וקוע . ת''י שם מדינות ומקרא מסייעו ( בספר ירמיה נ ) על הארץ מרתים עלה עליה ועל יושבי פקוד , והפותרים אומרים ל' פקודים ושרים ושלטונים : וקרואים . שמונ''ץ בלע''ז :

בני בבל וגו' . עכשיו יפרש מי הם הבאים : אותם . יבואו עמהם :

פקוד וגו' . שמות עיירות בבבל : אותם . עמהם : פחות וסגנים . מין שררה : שלישים . שרים ומושלים : וקרואים . ר''ל גדולים נקראים לכל דבר חשיבות וכן נשיאי עדה קריאי מועד ( במדבר טו ) :

בני בבל פקוד ושוע וקוע, הם העמים שסרו למשמעת בבל, וכל בני אשור אותם פי' הנני מעיר את מאהביך וכל בני אשור (הנני מעיר) אותם, ר''ל שגם הם יזכרו אהבתך הקדומה ויבואו להשיב את האהבה אל איתנה כבתחלה, ועז''א בחורי חמד וכו' שהם היו האוהבים שלה :

פקוד שוע וקוע. שמות מדינות כן ת''י : אותם. כמו אתם :

הצן . פירש דונש אחד מכלי המלחמה הוא ואני אומר לשון הקפות מחנות כמו ולצנינים בצדיכם ( במדבר לג ) ולמשירין מקפנכון הצן ( מנחם פירשו כמו צנה וסוחרה אמתו ( תהלים צא ) ואין דונש מודה לו והתרגום שמתרגם וייתון עלך במאני זיינא מסייע לדונש ) : הצן כמו בהוצן ויש משמע הוצן כמו חוצן מן והביאו בניך בחוצן ( ישעיה מט ) שפירושו זרוע וכן ובאו עליך הוצן ( כאן ) ועניינו חיל כמו וזרועות הנגב ( דניאל י''א ) שפירושו וחיילות הנגב : ונתתי לפניהם משפט . מה שעלי לשפוט אעשה אותם שלוחי לעשות המשפט : במשפטיהם . משפט שלא כתבתי בתורתי והוא ממשפטי נימוסיהם ואיזה זה זה סימוי עינים שעוורו את עיני צדקיהו :

הוצן . בהוצן והוא שם כללי לכל כלי המלחמה : רכב וגלגל . ברכב ובגלגל הם אופני הרכב : ישימו עליך . ר''ל את אלה ישימו על עצמם לבוא עליך מסביב : ונתתי . אמסור בידם המשפט והם ישפטו אותך כמשפטיהם שיעשו בך כאלו הם שלוחים לעשות משפט :

הוצן . ת''י במאני זיינא : צנה ומגן . שם כלי מלחמה עשוי להציל ולהגן ממכת חרב וחנית : וקובע . היא כלי מגן על הראש כמו ונתן קובע נחשת על ראשו ( ש''א וז ) :

ובאו עליך הצן וכו' במיני מרכבות וכלי מלחמה, ונתתי לפניהם משפט, אבל בבואם אז אערוך לפניהם המשפט שיש לי עליך על שזנית תחת בעלך, כמ''ש (ירמיה א') ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וכו' ודברתי משפטי אותם על כל רעתם, שמצייר שחיל בבל יהיו השופטים וה' יהיה הבע''ד אשר יסדר טענותיו לפניהם, ומצד זה יעשו בה שני מיני משפטים, {{{א}}} מצד הבע''ד שהוא ה', שמצד זה יעשו הפסק דין והעונש כפי משפטי ה' ודינו, {{{ב}}} מצד השופטים שהם בפ''ע יענשו אותה כפי נמוסיהם ודיניהם, על הראשון אמר ונתתי לפניהם משפט, ועל השני אמר ושפטוך במשפטיהם, ועתה מפרש שני מיני העונשים, נגד מ''ש ונתתי לפניהם משפט שהוא המשפט שיתן ה' לפי דתיו וחקיו אומר.

הצן. כמו והביאו בניך בחצין מין מרכבה, עז''א הצן ורכב : צנה ומגן. על הגוף (צנה מגין בפני חרב, ומגן בפני חץ, וצנה מקיף מג' רוחות) : וקובע. מגן נחושת על הראש (ש''א י''ז) :

אפך ואזניך . הם תפארת הפרצוף ולהם המשיל הכהונה והמלכות : ואחריתך . שאר העם : ואחריתך תאכל באש . ושפר ארעיך שהן אחריות לישען עליהם לפרנסה :

ונתתי קנאתי בך . אתן בך כעסי ויעשו עמך משפט בחמה ויסירו ממך אפך ואזניך כדרך משפט הזונות בכדי לנוולה : ואחריתך . סוף הפרצוף ושאריתו תפול בחרב : יקחו . בשבי : ואחריתך . על הבתים והשדות יאמר הנשארים אחרי מות האדם :

קנאתי . ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל ( דברים לב ) : אפך . הוא החוטם :

ונתתי קנאתי בך שאעמוד נגדך כאיש המקנא לאשתו על אשר זנתה תחתיו, ונגד מ''ש ושפטוך במשפטיהם אמר ועשו אותך בחמה שיעשו המשפט דרך חמה וכעס, ומפרש נגד מ''ש ונתתי קנאתי בך אפך ואזניך יסירו, יתנהגו עמך כמו שיעשו לאשה שזנתה תחת בעלה שיסירו את חטמה ואזניה כדי שתמאס בעיני הזונים, ועל שהעיזה פניה, ועל שהטתה אזניה לדברי עגבים, ואחריתך בחרב תפול פי' רי''א שהמנהג לעשות חרפה להזונה שיכריתו שולי בגדיה בחרב, והיא הבושה היותר גדולה שישארו עגבותיה חשופי שת לקלון מתמיד, ונגד מ''ש ועשו אותך בחמה שהם בפ''ע יעשו משפט אחר לפי חמתם, אמר המה ר''ל המשפט שיעשו המה בפ''ע חוץ ממשפטי, יהיה מה שבניך ובנותיך יקחו בשבי, ואחריתך תאכל באש הוא מה ששרפו בית ה' ובית המלך, ור''ל שכפי משפטי ה' היה די להסיר תפארתה ולקצץ את הרשעים בחרב, והם יוסיפו הגלות ושריפת בהמ''ק :

את בגדיך . בגדי כהונה :

והפשיטוך וגו' . כדרך שעושין לזונה להעמידה ערומה להכלימה :

והפשיטוך . ענין הסרת המלבוש :

והפשיטוך, גם יפשיטו בגדיך החמודות ויקחו כלי תפארתך שהם כלי המקדש וכל דבר שהיה יקר להם מצד שהם עם ה' :

והשבתי . בעבור מרבית הצרות הבאות לא תהיה עוד רדופה אחר הזמה ואחר הזנות שנתקעה בלבך מארץ מצרים : ולא תשאי וגו' . כפל הדבר במ''ש ר''ל בני בבל יבואו עליה למלחמה והם יהיו שלוחי המשפט ויהרגו השרים והמושלים ויתר העם ומהם יקחו בשבי וישרפו בה''מ ובתי הגדולים וישללו חמדת עשרם ומגודל הצרות לא תפנה עוד אל הגלולים ולא תזכור באלהי מצרים :

והשבתי . ענין בטול ומניעה :

והשבתי, ועי''כ אשבית את זמתך שהם המחשבות העמוקות בזנות, דהיינו המינות והדיבוק בעכו''ם, כי מאז נבטלה עבודת כו''ם, ואת זנותך מארץ מצרים שמאז לא בטחו עוד במצרים, ולא תשאי עיניך אליהם אל הזמה וע''ז, ומצרים לא תזכרי עוד, כי נפלו גם מצרים, ובני יהודה שבא לשם נהרגו עמהם :

זמתך. זנותך. כבר התבאר (פסוק ח') ונגד זמתך שהוא השתקעות המחשבה בזנות, אמר ולא תשאי עיניך אליהם, ונגד זנותך מא''מ, אמר ומצרים לא תזכרי עוד :

אשר שנאת . כשדים שמרדת בהם :

ביד אשר שנאת . הם הכשדים שמרדת בהם : אשר נקעה . אשר סרתה נפשך מהם לשנאותם וכפל הדבר במ''ש :

כי כה אמר ה' הנני נתנך ביד אשר שנאת, ר''ל הגם שתחלה אמר הנני מעיר את מאהביך שבעת יתעוררו לצאת על ירושלים יהיה מצד האהבה שירצו שישראל ישובו להיות בברית אתם ולא יהיה ראוי שיעשו לה כל אלה, אבל בעת שאתן אותך בידם עת יכבשו העיר, אז תהיה ביד אשר שנאת, יהיה מצד השנאה, שאז יבער בלבם השנאה שנולדה ע''י שנקעה נפשך מהם ויתנהגו כאויבים וצוררים, ולכן.

ועשו אותך . יעשו עמך דברים בשנאה ויקחו כל עשרך אשר יגעת לאספה ויעזבו אותך ערום ועריה מבלי לבוש : ונגלה . אז יהיה נגלה חרפת זנותך כי מגמול המעשה יגולה ויוודע מעשה העון : וזמתך ותזנותיך . כפל הדבר במ''ש לפי מרבית הזנות ויאמר על העכו''ם המחולפים ( ל ) עשה אלה לך . אלה הדברים נעשו לך בגמול שזנית אחרי עבודת כוכבים ויפרש אמריו לומר על אשר נטמאת בגלוליהם לקבלם לאלוה :

ועריה . מגולה כמו מקורה הערה ( ויקרא כ ) :

ועשו אותך בשנאה, לא מצד האהבה הקודמת רק מצד השנאה של עתה, ועי''כ ולקחו כל יגיעך ועזבוך ערם ועריה שהחריבו הכל ולא השאירו כלום ונגלה אז לא יכסו עליך כלל רק יגלה ערות זמתך :

ערות זנוניך. היא רוב הזנות שזנית בפועל : וזמתך. היא השתקעות המחשבה בזנות ר''ל ראוי לעשות אלה לך :

עשה אלה . לשון פעול פיישנ''ט בלע''ז :

עשה אלה לך הטעם שיעשה לך העונש הגדול הזה, הוא מפני ג''ד, {{{א}}} בזנותיך אחרי גוים שירדת מצרים לעזרה ועל ה' לא בטחת. {{{ב}}} על אשר נטמאת בגלוליהם שעבדו עכו''ם כמוהם ועשו כתועבותיהם :

בדרך . לפי שהלכת בדרך אהלה אחותך לכן אתן בידך את כוס החמה לשתותה כמו ששתתה היא ( המשיל חמת ה' לכוס מלא יין המשכר ומבלבל דעת האדם ) :

{{{ג}}} בדרך אחותך הלכת אחר שהלכת בדרך אחותך הגם שכבר ראית עונשה ולא לקחת מוסר, לכן ונתתי כוסה בידך, ראוי שתשתה כוס של מים המאררים ששתתה היא :

מרבה להכיל . יתירה מלהכיל כמו מלסבול :

כוס אחותך . הכוס ששתתה אחותך תשתי גם את : העמוקה . אשר היא עמוקה ורחבה ומחזקת הרבה : תהיה לצחוק . הבריות יצחקו בך וילעגו עליך בשיעור גדול עד שתהיה מרובה להכיל ולסבול כל הצחוק והלעג :

להכיל . לסבול כמו ומי מכלכל את יום בואו ( מלאכי ג ) :

כה אמר ה' כוס אחותך תשתי ר''ל שתגלי כמוה, העמקה והרחבה להחזיק משקה הרבה ועדיין יש בו הרבה מן המים המרים עד שיש די להשקות גם אותך, תהיה לצחק, ר''ל כמו ששומרון שתתה את הכוס שלש פעמים, כי שלש גלויות גלו ע''י סנחריב כן שתתה ירושלים את הכוס ג''פ שגלו ג''פ ע''י נבוכדנצר כמ''ש בישעיה כל ראש לחלי וכו' עי''ש. בפעם א' תהיה לצחק, ובפעם השני ללעג שהלעג הוא יותר מן הצחוק שהצחוק הוא גם שלא בפניו והלעג רובו בפניו, ובפעם הג' מרבה להכיל יהיה הלעג רב כ''כ עד שלא תכילנו עוד כי אז תחרב לגמרי :

לצחק וללעג, הלעג הוא יתר מן השחוק, כמ''ש (ירמיה כ' ז') :

ושממה . תמהון :

שכרון ויגון . לא כדרך שותי כוס יין שהם שכורים ומבולבלים אבל הם שמחים כי היין משמח אבל מכוס החמה תהיה מלאה משכרון ומיגון : כוס שמה ושממה . הכוס הזה יהיה מתמהון לבב ושממון דוגמת כוס אחותך שומרון :

שמה . ענין תמהון כמו פנו אלי והשמו ( איוב כא ) :

שכרון ויגון תמלאי. בפעם הא' תתמלא שכרון. ולא שכרון יין המשמח, רק של משקה המשכרה ומאבדת השכל וממלאה עוד יגון, ובפעם השני תשתה כוס שמה ושממה שתשם כל הארץ, ובפעם ג' תשתה כוס אחותך שמרון שהיתה עיר המלוכה :

שמה ושממה. שממה גדול מן שמה (כנ''ל ו' י''ד) :

ומצית . לשון מוצץ עד התמצית אישוצרא''ש בלע''ז : ואת חרשיה . דימה כוס המשקה פורענות לישראל לכלי חרש שמשנשתבר אין לו תקנה כך משתבא תשועתם וישבר הכוס לא ישוב להשקותם עוד וכשהוא מדבר בהשקאת העכו''ם קורא אותו זהב שנאמר כוס זהב בבל ביד ה' המשכרת כל הארץ ( ירמיה נא ) : ואת חרשיה תגרמי . כמו ועצמותיהם יגרם ( במדבר כד ) לא גרמו לבקר ( צפניה ג ) רונגייר בלע''ז גורר בשיניו את סביבות העצם או החרש לרדות מעליו בשר הדבוק בו ומנחם חברו לשון שבירה וגם כן פתר ועצמותיהם יגרם וכן לא גרמו לבקר :

ומצית . תמצוץ הבלועה : ואת חרשיה . חרסי הכוס תשברי בשנייך ללעוס החרסים למצוץ כל הבלוע : ושדיך תנתקי . מרוב השכרות בלבול הדעת תחבלי בעצמך לנתק ולעקור שדיך : כי אני דברתי . ובודאי כן יהיה :

ומצית . מל' מציצה : חרשיה . כמו חרסיה בסמ''ך : תגרמי . העצם יקרא גרם כמו גרמיו כמטיל ברזל ( שם מ ) ובדרך השאלה אמר על החרסים ור''ל תשבר החרסים כמו ובכל תבואתו תשרש ( שם לא ) ור''ל תעקר השורש : תנתקי . ענין עקירה והעתקה :

ושתית בפעם הא' תשתה הכוס, ובפעם הב' ומצית מה שיהיה בשולי הכוס, ובפעם הג' את חרשיה תגרמי, לא יהא משקה בשולי הכוס רק מה שנבלע בחרשים שהוא הכלי שמחזיק את המשקה ותשבר את החרשים לחתיכות קטנות למצוץ המשקה הנבלע בחרשים, והוא נמשל שכבר כלו כל העם, רק ירושלים שהיא הכלי שיש בה עוד משקה תשבר את העיר לחתיכות ועי''ז תמצץ עוד משקה המרה ר''ל שתשרף העיר ותרחב. ושדיך תנתקי עם החרשים הנשברים תנתקי שדים מרוב הצער והיא מליצה נפלאה, שירושלים היתה כאם לבניה שהם ערי ארץ יהודה, משפעת חלב ומזון גשמי ורוחני לכולם, ואז תנתק האם שדיה ולא תוסיף להניק את בניה, ר''ל שיבוטל המשרה והכהונה והעבודה והנבואה שכולם יצאו מירושלים אל בנותיה :

ומצית. כמו שתית מצית (ישעיה נ''א) : תגרמו. מענין גרם, כמו ועצמותיהם יגרם שהיא שבירת העצמות למצצם, והושאל על חרשי הכלי :

שאי זמתך . קבילי חובי עצת חטאיך :

ותשליכי . כאדם המשליך דבר אחורי גופו לבל יראהו ולא יזכר בו : וגם את . כמו שעשית למולי כן גם את סבלי גמול זימתך ואת תשלום תזנותיך :

גוך . גופך כמו גוית שאול ( ש''א לא ) : שאי . סבלי :

לכן כה אמר ה' יען שכחת אותי, סיים דבריו שעקר הסבה שבא לך כ''ז היה ע''י ששכחו את ה' לגמרי, כאשה זונה שעזבה את בעלה לגמרי ושכחה אותו, לכן גם את שאי זמתך כמו שנשאתי אני חרפה בעבורך כן תשאי גם את את העונש :

התשפוט . לשון ויכוח :

התשפוט . האם רוצה אתה להתווכח עם אהלה ועם אהליבה : והגד . אז הגד להן בהויכוח את כל תועבותיהן :

ויאמר הוסיף לאמר לו שאם הוא בעצמו ישפט המשפט הזה יראה כי משפטי ה' צדקו יחדיו בין באהלה בין באהליבה, רק שיגד בבירור כל תועבותיהן :

ודם בידיהן . בנאופיהם שפכו דם : ואת גילוליהן נאפו . נאוף שלהם עם גלוליהם היה : וגם את בניהן וגו' . וזהו שפיכות הדם שבידיהם ( כלומר שהוציאו זרע לבטלה בידיהם ולא עשו תשובה ) :

כי נאפו . בגלוי עריות : ודם בידיהן . שפכו דם נקי : ואת גלוליהן נאפו . זהו עבודת גלולים : אשר ילדו לי . ר''ל המיוחדים לי ללמוד בבית הספר : העבירו . היו מעבירים ומוליכים לפסילים להיות להם למאכל :

כי נאפו הוא ג''ע, ודם בידיהן ש''ד ואת גלוליהן נאפו הוא עבודת גלולים, וגם את בניהן אשר ילדו לי הבנים שהקדישו לשמים ולתלמוד תורה אותם העבירו לבעל להשרף באש :

העבירו להם. לגלוליהם :

טמאו את מקדשי ביום ההוא . ביום ששחטו את בניהם לעכו''ם באות לפני במקדשי לעשות בו תועבה להכעיסני : ואת שבתותי חללו . שהיו שוחטין את בניהם בשבת :

טמאו וגו' . בו ביום שהעבירו בניהן לפסילים באו אל המקדש להקריב בה קרבנות וטמאו את המקדש עם הקרבנות הואיל ואינם לי לרצון : ואת שבתותי חללו . כי גם בשבת העבירו את בניהן להם לאכלה :

עוד זאת עשו לי, שביום ההוא שהקריבו בניהם למולך הלכו אל המקדש להקריב בו קרבן כדי לחלל המקדש והיו מכוונים שיהיה ביום השבת כדי לחלל השבת ג''כ, באופן שנגע החילול במה שהוא מקודש בעולם שהוא המקדש, והמקודש בשנה שהוא השבת, והמקודש בנפש שהוא הבן המיוחד לה' לת''ת, שהוא מה שפגמו בעולם שנה נפש :

ובשחטם . ר''ל הוסיפו עוד לעשות כן בעת ששחטו את בניהם לפסילים אז באו אל מקדשי ביום ההוא למען חללו וכאומר הביאה היתה בכוונה מיוחדת לחלל המקדש ולבזותו : והנה כה עשו . ר''ל הדבר שספרתי עשו בתוך ביתי :

ובשחטם ר''ל הנה זה העון האחרון אשר ביום ששחטו בניהם באו אל מקדשי ביום ההוא, זה מראה ודומה כאילו עשו מעשה הזאת של שחיטת הילדים בתוך ביתי, אחר שמן מקום השחיטה באו אל המקדש ששם ה', אני מחשיב שעשו כה בתוך ביתי, ששחטו את הבנים במקדש ה' לעכו''ם וזה עוון היותר גדול שאפשר והנה מדמה אותה בזה כאשה המנאפת תחת אישה בביתו ובפניו ואינה נשמרת עוד ממנו שזה המעורר הקנאה היותר גדולה :

ואף כי תשלחנה . וכל שכן קשה מן הכל כי תשלחנה להביא אליהן משרי העכו''ם אויביהן ורואין החלול שמחללות מקדשי : שלוח אליהם וגו' . מאת אהלה ואהליבה לבא אליהם : והנה באו לאשר רחצת כחלת וגו' . לאשר תרגם יונתן לאתר אללו''א בלע''ז אל מקום אשר יעדת להם לאמר במקום פלוני נצא לקראתכם מקושטות במרחץ וכחול : כחלת . מין צבע ושמו כחול וצובעות בו עיניהם אוקליר''א בלע''ז :

ואף כי תשלחנה וגו' . ר''ל כ''ש שעשתה עוד יותר תועבה אשר תשלחנה לאנשים שיהיו באים אליה מארץ מרחק ממקום שהם שם : אשר מלאך וגו' . ר''ל השליחות היה על ידי מלאך השלוח אליהם בכוונה מיוחדת : והנה באו . והנה כן עשו ובאו אל המקום אשר רחצת שמה ומלאת עיניך עם הכחל והוא מין צבע וקשטת עצמך בקשוטים וראו בעיניהם מה שאת מייפה עצמך למצוא חן בעיני הנואפים הבאים :

ואף כי . ענינו כמו כ''ש וק''ו כמו אף כי אש אכלתהו ( לעיל טו ) : מלאך . שליח : כחלת . שם הצבע כחל ובדרז''ל לא כחל ולא שרק ( כתובות י''ז ) : ועדית עדי . ענין קשוט ותכשיט כמו ותעד נזמה ( הושע ב' ) :

ואף כי מוסיף להראות ההפקרות הזאת שעשתה בפני הבעל, שנדמתה כזונה השולחת שלוחים בפרהסיא לאנשים הבאים ממרחק, ע''י מלאך שנשלח אליהם שיבואו והיא שולחת שלוחים לקבל פניהם, והם באו לסבת אשר רחצת כחלת ועדית עדי למצא חן בעיניהם :

מטה כבודה . מכוללת במצעות נאות פריד''י בלע''ז :

וישבת . ואח''ז ישבת על מטה מכובדת ויקרה ולפניך היה שולחן מסודר במיני מאכל ( כי כן היה מנהגם להסב על המטה בעת האכילה ) והקטרת והשמן שנתתי לך שמת על השולחן להאכיל את הנואפים ולסוכם בשמן ולהעלות ריח הקטורת אחר האכילה ( כי כן היה מנהגם למשוח בשמן הטוב אחר האכילה ולהשים בשמים על הגחלים להעלות העשן לריח טוב ) ר''ל שלחת אל העכו''ם לבוא ללמדך דרך תועבותם ועשית להם כבוד והראית חיבה יתירה ונתת להם דורונות ממה שהשפעתי לך :

ערוך . מסודר : וקטרתי . עשן בשמים :

וישבת ואת ישבת על מטה כבודה לקבל שם הבאים אל המטה, ולפני המטה שולחן ערוך בכל מיני מאכל, ועליה שמן וקטורת לתת ריח, והם שמן והקטורת שנתן לה הבעל :

וקול המון . של עכו''ם רבות היו בה ולא המון של מלחמה אלא קול המון שליו : ואל אנשים . בשביל אנשים ושל אנשים היו אותו המון ולא של בהמה : מרוב אדם . שהיו בתוכה המובאים לנאוף מן המדבר : סבאים . שהיו דרין סביב לה משכיניה עמון ומואב וכן תרגום סבאים מסחור סחור : ויתנו . אהלה ואהליבה : צמידים אל ידיהן . להתקשט לנאוף כלומר עמון ומואב מתוך שהן רבים היא מתקשטת ומתפארת להם ומתוך שהם שכיניה מתפארת לעיניהם בקישוטיה לפיכך ויתנו אהלה ואהליבה צמידים על ידיהם כדי שיהו נאות בעיני הנואפים וי''ו של ויתנו יתירה כמו אותה של עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ( שמות יד ) וכמו אותך של ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב ( שם ט ) :

וקול המון . קול המיית שלוה היה נשמע בה לא קול המיית מלחמה : ואל אנשים . ר''ל עם האנשים הבאים על כי היו בני אדם מרובים היה מובא עמהם גם אנשי סבא מן היושבים במדבר וכאומר עכ''ז היה לה רב שלוה עם כי אנשי סבא המה אכזרים אנשי רשע : ויתנו צמידים . כי נתנו צמידים על ידיהן וכו' להתקשט ביותר ומצאה חן בעיני כולם ולא עשו עמה רעה ר''ל שהיתה מתאהבת לכולן לעבוד לכל אלהי העכו''ם :

המון . מל' המייה : שלו . מל' שלוה : ואל . כמו ועם וכן ואשה אל אחותה ( ויקרא יח ) : סבאים . שם אומה סבא : צמידים . שם העדי של הזרוע כמו ושני צמידים על ידיה ( בראשית כד ) :

וקול המון שלו בה, ר''ל ובמטה הזאת נמצא קול המון של אנשים שהם בשלוה ואין פוחדים מאומה, שלא כזונים שבאים בשתיקה ואינם שלוים כי פוחדים מבעלה, כי הם משמיעים קול המון במטה והם שלוים בלתי מתיראים, ואל אנשים מרב אדם מובאים ר''ל אל אנשים שהם מובאים מרוב אדם אנשים, שאנשים רבים הלכו להביאם, ומי הם האנשים סבאים ממדבר הם אנשים שכורים שסבאו יין הרבה ובאים ממדבר, ר''ל אנשים שכורים ופראים מדבריים (שאדם רב הביאו אותם אליך בפרהסיא גדולה) אל אנשים האלה, ויתנו צמידים אל ידיהן נתנו המביאים אותם צמידים על ידיהם, ועטרת תפארת על ראשיהן שידמה שהם שרים גדולים ונכבדים, ר''ל שהבאת אליך אנשים נבזים ושפלים, ושמת בראשם עטרות ועל ידיהם צמידים לכבדם ולנאף עמם, וכ''ז עשית בפרהסיא גדולה מאד :

ואל אנשים ויתנו צמידים. ר''ל נתנו צמידים אל אנשים, והוי''ו כוי''ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו : וסבאים. פי' שכורים כמו אל תהיו בסבאי יין :

ואומר לבלה נאופים . עתה יזנו וגו' . אמר לי לבי על זו שבלתה והזקינה בנאופים מעתה שהזקינה יזנו תזנותיה ממנה ותצא תאות זנותה מלבה ותחזור בה והרי היא עודנה בזנוניה כאשר בתחלה : יזנו . יצאו כל זונה תרגום נפקת ברא כך שמעתי וכן ת''י . לבלה נאופים . כמו לבלה בנאופים כאשר תאמר ותשב בית אביה ( בראשית לה ) כמו בבית אביה ירחצו מים ( שמות ל ) כמו ירחצו במים ויצאה חנם ( שם כא ) ואם בית אישה נדרה ( במדבר ל ) וכן פירש דונש ומנחם חברו עם תבל עשו ( ויקרא כ ) ולא יתכנו דבריו :

ואמר לבלה נאופים . אמרתי על הזקנה שנזדקנה בנאוף עתה יסורו ממנה תזנותי' הואיל וכבר שבעה בזנות ר''ל חשבתי שאחר שעבדו זמן רב לאלהי העכו''ם וראו שאין בהם ממש יפרשו מהם : והיא . אבל עדיין היא בהוייתה כמו מאז ודוגמתו איה ה' אלהי אליהו אף הוא ( מ''ב ב ) ור''ל אף הוא בהוייתו בכל עת ולא ישתנה :

לבלה . ענין זקנה כמו אחרי בלותי ( שם יט ) : יזנו . ר''ל יסורו ועש''ז תקרא המנאפת זונה על כי סרתם מבעלה להבעל לאחר : והיא . ר''ל כשהיתה כן היא :

ואמר ואני הבעל כשראיתי כ''ז אמרתי, לבלה נאפים עתה יזנו תזנותיה והיא, אמרתי נאופים האלה, אשר עתה יזנו הזונים יהיו לבלה, הנאוף הזה יבלה את הזונים ויהיו לבלה וקרבון. תזנותיה והיא ר''ל בין תזנותיה בין היא שגם היא הזונה עצמה תהיה לבלה, (היא החולי והצרעת המתדבקת בזונים המבלה כל גופם ואיבריהם), קללתי אותם, שהבלה המתדבקת בנאופים יבא עליהם, על תזנותיה ועליה כל מה שיזנו עתה תדבק בם צרעת המבלה :

(מג-מד) לבלה. היא שם המופשט של הצרעת המתדבק בנואפים ומכלה את בשרם ועצמותיהם, כמו חילי הצרפתים בזה''ז, וחולי הזאת קורא ג''כ בשם אשות הזמה אשות שם הרבים משם אש. האש הבוער והקדחת הבא מסבת הזימה, ונשתנה משקלו להורות שהוא אש משונה מעצם עד בשר יכלה, ור''ל נאופים (אשר) עתה יזנו הנואפים ותזנות של הנואפות והיא (היינו הנואפת עצמה), כולם יהיו לבלה, החולאת הזאת ששמה בלה, תקחם. ומ''ש ויבא מוסב על שם בלה. וכבר התבאר אצלי שבשמות המופשטים ישמש עליהם לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, לכן אמר ויבא בלשון זכר על תוקף ביאתו, וכאשר יצייר הבלה כבא על אשה זונה, ר''ל שנדבק בה כמער איש ולויות. וכן יצייר שאשות ולהבות הזימה, באו אליהם בשחפת וקדחת להשחיתם, והיא מליצה נפלאה מאד :

ויבוא אליה . כל אשר מלאו לבו : אשות הזמה . נשי הזמה :

ויבוא אליה . כל הרוצה בא אליה כדרך שבאים אל אשה זונה מפורסמת כן באו וגו' ר''ל עבדה לכל עכו''ם שבעולם : אשות הזמה . נשי הזמה :

אשות . מלשון אשה :

ויבא אליה ונתקיים הקללה כי הבלה בא אליה ונדבק בה כבוא אל אשה זונה כמו שהוא בא תמיד אל אשה זונה ונדבק בה לבלות אותה, כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשות הזמה החולי הזאת המבלה המנאפת קורא אשות הזמה, היא האש ותבערת החום הבוער ע''י הזמה ורוב הניאוף, אשות וחמימות הזמה והצרעת והבלה והרקב הנולד מזה, באו אל אהלה ואהליבה, וחולי זה ידוע גם היום שהוא כאש בוער וצרעת ממארת ורקבון דבוק במנאפים לבלות ולהבעיר גוויתם ועצמותם :

ואנשים צדיקים . אנשים דיינים שרי מלך בבל ומלך אשור וי''ת זכאין בקיבליהון לפי מעשיהן של אלו הזונות צדיקים העכו''ם מהנה : משפט נאפות ומשפט שופכות דם . כמו שמפורש אחריו :

ואנשים צדיקים . הם שרי מלך בבל שהמה נחשבים לצדיקים למולן : משפט נואפות . משפט הראוי בגמול הנאוף ומשפט הראוי בגמול שפיכת דם נקי : ודם בידיהן . מה ששחטו בניהן לעכו''ם :

ואנשים צדיקים, והנה הזונה הזאת שנדבק בה הצרעת הזאת, תדון כשופכת דם, כי כל מי שמזנה עמה ומתקרב אילה תדבק בו החולי הזאת והיא הורגת נפשות ע''י זנותה, עד שלכן אנשים צדיקים יחלטו משפט הזונות האלה לשני עונשים משום נאפות ומשום שפכות דם, וישתדלו לבער אותם מן העולם, ועז''א כי מנאפות הנה מצד הניאוף, ודם בידיהן כי רוצחות את כל הדבק אליהם בארס נחש חולי הבלה, וחולי אשות הזמה :

אותהם. תחת אתהן. וי''ל אות שלהם, אות הצרעת שבהם, זה אות שהם נואפות ושופכות דם :

העלה . ונתון , וברא , כולן לשון עשה ופעול הם :

העלה וגו' . ר''ל אמור בנבואה שאני אעלה עליהן קהל רב ואתן אתהן לרעדה ולבזה :

קהל . אסיפת העם : לזעוה . ענין חרדה ורעדה כמו והייתם לזעוה ( דברים כט ) : ולבז . מלשון בזה ושלל :

כי כה אמר ה' העלה עליהם קהל שיתקבצו לבער רעתה מן העולם, ונתן אתהן לזעוה מצד צרתם, ולבז משום הניאוף :

ורגמו עליהן אבן . הריגת בניהן ובנותיהן ושריפת בתיהן הוא משפט נואפות וברא אתהן בתרבותם הוא משפט שופכות דם וברא לשון קציצה וכן ובראתו דיער יהיה לך בספר ( יהושע יז ) :

ורגמו עליהן אבן קהל . בני הקהל ההוא יגרמו עליהן אבנים : וברא . הוא יבריא אותן עם חרבותם :

ורגמו . ענין השלכת אבנים כמו באבן ירגמו אותם ( ויקרא כ ) : וברא . ענין כריתה כמו כי יער הוא ובראתו ( יהושע י''ז ) : בחרבותם . מל' חרב :

ורגמו, וידונו אותם בד' מיתות ב''ד וחושב סקילה הרג שריפה, וחנק א''צ לחשוב שהיא המיתה האמורה בתורה סתם, והיא הקלה שבכולם, והוא משפט הידוע של כל א''א שזנתה, וא''צ להודיע :

וברא, מקור, להכרית אותן :

והשבתי זמה . עם המשפט הזה אבטל זמה מן הארץ כי כולם יפחדו מפחד המשפט : ונוסרו . יקבלו מוסר ולא תעשינה כמו הזמה שעשיתן ר''ל לא יעבוד עוד מי לעכו''ם :

והשבתי . ענין בטול : ונוסרו . מל' מוסר :

והשבתי ויהי זה לתועלת שעי''כ אשבית זמה בכלל, כי כל הנשים תוסרנה ויקחו מוסר ולא תעשינה כזמתכנה :

ונוסרו. מורכב מנפעל והתפעל, שתחלה יקבלו מוסר בהכרח ע''י פועל שיעשה בהזונה, ואח''כ יתיסרו בעצמם ברצון :

ונתנו זמתכנה עליכן . שופטיכן יתנו את משפט זמתכן בראשיכן :

ונתנו . הקהל העולה יתנו עליכן גמול זמתכן וחטאי תועבותיכן המאוסים כגלל של רעי הנה אתן תסבלו הגמול : וידעתם . אז תדעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול :

תשאינה . מל' משא וסבל :

ונתנו, שעד עתה היה עונש זמתכן על הכלל שנעשה זה ביניהם אבל אחר שיעשו משפט עמכם, ישאר העון והעונש רק עליכן בין מן הזמה בין מן הע''ז שעבדו :