לדרוש את ה' . על צרכיהם ואם אינו שומע לנו גם אנו לא נענש על עבירות שבידנו שהרי כבר מכרנו ואין לו עלינו כלום עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום ומסוף הענין אתה למד מתשובה שהשיבם והעולה על רוחכם וגו' ( לקמן ל''ב ) :

בשנה השביעית . לגלות המלך יהויכין : בחמישי . בחדש החמישי : לדרוש את ה' . ר''ל להתפלל לפניו ולהתחנן לו על ירושלים שלא תחרב : וישבו לפני . התעכבו לפני :

בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש, כתב הרי''א י''א שנה גלה יהויכין לפני חורבן הבית, ובתחלת השנה החמישית לגלותו ראה המראה הראשונה, ומשם והלאה עד החורבן ראה בכל שנה מראה אחת, והגם שבאו בה נבואות אחרות עכ''פ בתחלת השנה היה רואה נבואה אחת, ובשנה השביעית סבב ה' שבאו הזקנים והיו בעשירי בחדש החמישי שביום ההוא עתיד הבית ליחרב, והדרישה היה להתפלל על הבית שלא יחרב, וה' ענהו שלא יקבל תפלתם ולא ידרש להם, ובסדר עולם אמרו שהיו חמו''ע, ולמ''ש בסי' י''ד היו זקנים רשעים כי הצדיקים נקראים זקני יהודה, וכן פירשתי לפי הפשט :

אם אדרש לכם . בבקשתכם ובסוף הספר הזה הוא אמר אדרש לבית ישראל זו אחת מן המקומות המלמדים אותנו שהקב''ה חוזר בו על הרעה ועל כיוצא בזה ההוא אמר ולא יעשה ( במדבר כג ) מדרש תנחומא :

הלדרוש . הוא בה''א השאלה שאמר האם באתם לדרוש אותי בתפלה הנה דעו הריני נשבע חי אני אם אהיה נדרש לכם לקבל תפלתכם :

הלדרש . הוא ענין תפלה וכן אני אדרוש אל אל ( איוב ה ) :

הלדרש אתי אתם באים ר''ל הלא אין כונתם לדרוש את ה' לדעת דרכיו ולהכירו, וא''כ חי אני אם אדרש לכם להשיב על שאלתכם :

התשפוט אותם . לשון ויכוח :

התשפוט . האם תתווכח עמהם להודיעם שהדין עמדי זאת עשה הודיעם גם תועבות אבותם עם מה שהוסיפו המה :

התשפוט . ענין ויכוח :

התשפט, ר''ל כי ביאתם אל הנביא יהיה או לדרוש את ה' או שישפוט אותם הנביא בעצמו ע''פ חוקי התורה, לכן יאמר אם לא באתם לדרוש ה' רק שתשפוט אותם, שתשפטם מצד שאתה בן אדם, ר''ל לא ע''פ הנבואה רק ע''פ שכלך וידיעתך את תורת ה', את תועבת אבותם הודיעם, שכבר סרו מן התורה מימי אבותיהם :

ביום בחרי בישראל . הרי שהיתה שנאה זו כבושה לפני המקום קרוב לתשע מאות שנה משהיו במצרי' עד יחזקאל והיתה אהבתו מחפ' עליהם ועל ידי שהיו עתה מרבים לפשוע נתעוררה ועל זה נאמר שנאה תעורר מדנים וגו' ( משלי י ) :

ביום בחרי בישראל . כאשר בחרתי בישראל בהיותם במצדים : ואשא ידי . אז נשאתי ידי בשבועה להוציאם משם : ואודע להם . נודעתי להם שמה בהשראת שכינתי על אהרן ונשאתי ידי בשבועה לאמר להם אני ה' אלהיכם ר''ל אני אהיה למנהיג ומשגיח עליכם לא כגוי' הקדמונים שהיו מושגחים באמצעית מערכת השמים ושריהם של מעלה :

ביום בחרי, ר''ל שתחלת בחירת העם במצרים היה בו ב' ענינים, {{{א}}} ענין בחיריי מצד שהם ישראל, מצד מעלות נפשותיהם שהם ראויים אל הענין האלהי. {{{ב}}} מצד שהם זרע בית יעקב וברית האבות, ומצד זה ואשא ידי לזרע בית יעקב נשא ידו בשבועה לקיים שבועת האבות ומפרש נגד מ''ש ביום בחרי בישראל, ואודע להם בארץ מצרים שעי''ז התגלה להם הענין האלהי, ונגד מ''ש ואשא ידי לזרע בית יעקב, אמר ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם מכבר, שאני קשור עמכם בברית מימי קדם להיות לכם לאלהים :

ישראל בית יעקב. ישראל הם הגדולים ובית יעקב ההמונים (ישעיה ט' ז') :

ביום ההוא . ר''ל בו ביום שנשבעתי להם שאהיה להם למנהיג ומשגיח אז נשבעתי להוציאם ממצרים אל ארץ אשר חפשתי אותה להם שהיא זבת חלב ודבש והיא המפוארה לכל הארצות :

תרתי . ענין חפוש כמו תרתי בלבי ( קהלת ב ) : זבת . מל' זיבה ונטיפה : צבי . ענין הדר ויופי :

ביום ההוא נשאתי ידי להם, ר''ל ומאז הפלם שיהיו תחת השגחתו ושיוציאם מארץ מצרים באותות ובמופתים, ולהביאם אל הארץ אשר תרתי להם, כמי שי''ל נטע נעמן משובח שיתור לו קרן בן שמן מקום ששם יצליח הנטע להיות גפן שורק, וכן בחר בא''י מצד שהיא ארץ זבת חלב ודבש וימצאו שם כל צרכיהם הגשמיים שיהיו פנוים אל התורה והעבודה, ומצד שהיא צבי לכל הארצות בענין הנפשיי והרוחניי וחלות שם השכינה וההשגחה והנבואה :

צבי. דבר הנרצה מפני קיומו והתמדתו (ירמיה ט' ז'), וממליץ שמועיל לשלימות הנפש הקיימת לעד :

ואומר אליהם . אהרן ניבא להם נבואה זו קודם שנגלה הקב''ה על משה בסנה וזהו שנאמר ( שמואל א ב ) לעלי הנגלה נגלתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו' :

ואומר אליהם . ע''י אהרן אמרתי אליהם כל איש ואיש השליכו השקץ והתעוב שעיניו מראות לו כי העין הוא סרסור לעבירה : ובגלולי . בעכו''ם של מצרים אל תטמאו ללכת אחריהם : אני ה' אלהיכם . כאומר ואיך א''כ תחליפו אותי בעכו''ם :

שקוצי . מלשון שקוץ ותעוב :

ואמר אליהם, אבל התנה עמהם שמעתה הם קדושים לאלהיהם ואינם ככל העכו''ם וצריכים להתקדש בין במעשים, שעז''א איש שקוצי עיניו השליכו, שהם עניני ע''ז שהיו להמשך אחר הזנות שמיוחס אל העינים, ובגלולי מצרים אל תטמאו שהם עניני ע''ז שהיו לעבודה ולהאמין בשוא והבל, (כמ''ש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם אשר אתם זונים זו זנות) וכ''ז יען אשר אני ה' אלהיכם והייתם קדושים כי קדוש אני :

שקוצי עיניו גלולים. שניהם לע''ז רק השקוצים היו הדמותים המעוררים לזנות ומשגל נמאס, לכן נסמכו אל העינים. וזה הבדלם כשבאו נרדפים :

וימרו בי . הם הרשעים רובם של ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה כמו שנאמר וחמושים עלו בני ישראל וגו' ( שמות יד ) אחד מחמשים ויש אומרים אחד מחמש מאות :

וימרו בי . בעודם במצרים מרו בה' : ואומר . בעבור זה חשבתי לשפוך עליהם חמתי ולהשליך בהם חרון אפי :

וימרו . מלשון מרי ומרד : ולא אבו . ולא רצו כמו לא אבה יבמי ( דברי' כה ) : לכלות . ענין השלמה :

וימרו בי לעשות מה שציויתם שלא לעשות, ולא אבו לשמע שלא עשו מה שציויתים לעשות, את שקוצי עיניהם לא השליכו שהשקוצים מורים על מעשים רעים של זנות שעושים בפועל וצריך להשליכם, לא השליכו, ואת גלולי מצרים שמורים על המינות וצריך לעזוב דרך הזה, לא עזבו, ואמר לשפך חמתי עליהם, וע''י החמה הפנימית אכלה אפי החיצון בם, כי כשיהיה האף והעונש ע''י החמה הפנימית יעשה כליון חרוץ שזה ההבדל בין אף וחמה :

וימרו, ולא אבו לשמוע. המרי, הוא בל''ת, והבלתי שמוע, הוא בקום ועשה (יהושע א' י''ח, ש''א י''ב י''ד) : לשפך חמתי, לכלות אפי. החמה היא הפנימית, והאף הוא הקצף החיצון המתראה ע''י עונש, ואם האף בלא חמה לא יעשה כלה כמ''ש למעלה (ז' ח') :

לבלתי החל . שלא יתחלל שמי מאחר שנודעתי להם והבטחתים להוציאם והכירו מצרים שהם עמי אילו הייתי משחיתם היו אומרים אויביהם מבלתי יכולת בידו להוציאם :

ואעש . אבל עשיתי למען שמי לבל יחולל לעיני המצרים : אשר נודעתי . אשר הייתי נודע לישראל ע''י אהרן שהיה מודיעם בנבואה לעיני מצרים שאגאלם משם ואם היו כלים במצרים היה חלול ה' באמרם מבלי יכולת ה' להוציאם אבדם וכלם :

החל . מל' חלול :

ואעש למען שמי, הגם שהם היו ראויים לעשותם כלה, חסתי על כבוד שמי לבל יתחלל, ולכן.

ואוציאם מארץ מצרים ואביאם אל המדבר ששם אורה להם חוקי ה' ומצותיו ושם ראו השכינה והנסים המתמידים :

אשר יעשה וגו' . ר''ל החוקים והמשפטים ההם מסוגלים להחיות את האדם העושאן בחיי עוה''ז ועוה''ב :

ואתן להם וחשבתי מחשבות לתקן עניניהם בין במה שנוגע בין אדם למקום נתתי להם את החקים, שרובם הם מצד הנפש וקשורה עם האלהים ולכן לא נודע טעמם, בין במה שנוגע בין אדם לחברו את משפטי הודעתי אותם, שהמשפטים י''ל טעם, ורובם הם תורת האדם מצד שהוא בעל חומר וחי חיי הקיבוץ, ושניהם יעשה אותם האדם, מצד שהוא אדם מורכב מגוף ונשמה, וחי בהם בשני מיני החיים, הגשמיים והרוחנים :

חקותי, משפטי עיין למעלה (ה' ו'), המשפטים נמצאים בטבע האדם וא''צ רק שידעם, אבל החקים נתונים המה לו בקבלה ולא ידעם לכן אמר ואתן את חקותי :

להיות לאות . אות גדול הוא להם שנתתי את יום מנוחתי להם למנוחה הרי היכר גדול שקדשתים לי :

להיות לאות וגו' . במה שהנחלתי להם יום מנוחתי למנוחה היא לאות בינינו לדעת בזה אשר אני ה' מקדשם להיות עמי :

וגם את שבתותי נתתי להם, שהשבת הוא עדות על החידוש ועל ההשגחה הפרטית הבדוקה בישראל לעשות להם מופתים בשידוד הטבע, להיות להם לאות ביני וביניהם על ההשגחה והרשאת האלהות עליהם מצדי, ולדעת כי אני ה' מקדשם, שהם מצדם צריכים להתקדש מענינים הבשריים אל הרוחניות והקדושה שידבק בם הענין האלהי :

בחוקותי לא הלכו . נסו אותי בעגל וברפידים מלקבל את התורה והותירו מן המן : ואת שבתותי חללו . יצאו מן העם ללקוט מן :

אשר יעשה אותם . כאומר עם כי החוקים והמשפטים מסוגלים להחיות את האדם העושאן לא חששו בהם : חללו מאד . לפי שבשבת ראשונה חללו אותו כמ''ש ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ( שמות טז ) ובשבת שניה חלל המקושש בשאט נפש :

וימרו בי בית ישראל במדבר כולל כל מה שחטאו במדבר עד חטא המרגלים שחטאו נגד החקים והמשפטים שהם המצות כולם, ונגד מצות השבת שמעיד על עניני האמונה, ורצה לכלותם במדבר :

לבלתי החל . לבל יחולל לעיני הגוים שהוצאתי את ישראל לעיניהם והם מצרים כי כן יאמרו מבלי יכולת ה' להביאם לארץ כנען אבדם וכלם במדבר :

ואעשה למען שמי עשה ג''כ כדי שלא יתחלל ש''ש כמ''ש פן יאמרו ברעה הוציאם, ואמרו הגוים מבלתי יכולת :

נשאתי ידי . בשבועה עליהם : לבלתי הביא וגו' . זה היה בעבור עון המרגלים כי אז נגזר עליהם שלא יבואו אל הארץ :

וגם אני ואז בחטא המרגלים נשבע שלא יביאם אל הארץ, והיה הטעם כי,

אחרי גלוליהם . אחרי העכו''ם שעבדו במצרים :

יען במשפטי מאסו כי אחרי גלוליהם לבם הלך כי ראה שהסבה מה שמאסו במשפטיו לא היה מפני התאוה והיצה''ר, רק מפני המינות שלבם הולך אחרי אמונותו זרות והגלולים ואין מאמינים בה', כמו שהיה במרגלים שלא האמינו ביכולת ה', והחטא שהוא מצד הכפירה גדול יתר מאד :

ותחס עיני . ר''ל אף כליה היו חייבים אבל עיני חסה עליהם מהיות משחית אותם ולכן לא כליתים במדבר :

ותחס . מלשון חס וחמלה :

ותחס עיני עליהם משחתם, בכ''ז הגם שנשבע שלא יביאם אל הארץ לא המיתם תיכף שאז היה נשחת הגוי כולו, וחסה עיני עליהם, שהחוסה הוא על דבר שי''ל בו צורך, שתחת שאמר תחלה שלא כלה אותם מפני כבוד שמו, אמר עתה, שאחר שראה שהסבה שחטאו היה מפני המינות וחסרון האמונה, ראה שאם יעכבם ארבעים שנה במדבר ויראו התמדת הנסים וההשגחה יכירו את ה', כמ''ש (דברים כ''ט) אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים וכו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' ואולך אתכם במדבר וכו' למען תדעו כי אני ה' אלהיכם וזה היה החסה שידע שבמשך הזמן ילמדו ויאמינו, כמ''ש חז''ל ע''ז אין אדם עומד ע''ד רבו עד ארבעים שנה :

ותחס עיני. עיין למעלה (ז' ד') :

אל בניהם . הבנים של הדור שיצאו ממצרים הם הבאים אל הארץ : בחוקי אבותיכם . שבדאו מלבם אשר לא צוה ה' :

(יח-כ) ואמר אל בניהם הזהיר את הבנים שלא ילכו בחקי אבותיהם, שהם עדן לא הטהרו מגלולי מצרים ומנימוסיהם, וצוה שהם ישמרו חקי ה' ומשפטיו :

אני ה' אלהיכם . ולכן ישמעו אלי לכו בחוקותי ומשפטי שמרו בלבבכם ועשו אותם :

בחקותי לכו ואת משפטי שמרו. עמ''ש בחבורי התו''ה אחרי (סי' קל''ד) :

והיו לאות . למען היו לאות :

וימרו בי הבנים . שבטו של דן וכן הנצמדים לבעל פעור ( מדבר כה ) לאחר שמתו דור המדבר :

וימרו וגו' . הם הנצמדים לבעל פעור וקרח ועדתו :

וימרו בי הבנים, אבל גם הבנים מרו בה' במעשה של בית פעור ויצא ג''כ הקצף עליהם :

והשיבותי את ידי . השבתי ידי מלהכות בם :

והשיבתי את יד שאז כבר יצא הנגף והתחיל להכות בהם, וה' השיב ידו מבלע, וגם זה עשה מפני כבוד שלו, וכבר זכר פה ג''פ שעשה מפני כבוד שמו, (כמ''ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר), והם, {{{א}}} במצרים שעדיין לא קבלו התורה, {{{ב}}} במדבר בתחלת צאתם ממצרים שהגם שקבלו התורה עדין לא הטהרו מגלולי מצרים שהיה בם כשאור המחמיץ העסה, {{{ג}}} דור הבנים אחר מ' שנה שעדיין לא נכנסו לא''י שהיא מוכנת אל הקדושה, ובכל הזמנים אלא עדן לא השלים מעשהו להביאם לארץ, והיה חילול השם אם לא היה משלים דברו ושבועתו אל האבות :

להפיץ אותם . מאז הבטחתים להפיצם כי תוליד בנים ובני בנים וגו' ( דברים ד ) :

גם אני . ר''ל כמו שהם בגדו בי כן שלמתי גמול ונשבעתי להם במדבר להפיץ אותם בגולה כי בליל בכיית המרגלים שהיתה בט' באב הוקבעה הלילה ההיא בכיה לדורות בחרבן בית ראשון ובית שני כן ארז''ל :

ולזרות . ענין פזור כמו וזריתי פרש ( מלאכי ב ) :

גם אני נשאתי את ידי, ר''ל והגם שמפני חילול השם השבותי ידי מהם, בכ''ז ראיתי שלא הגיע עדיין שעת התיקון, ושהם בטבעם מוכנים לחטא, ועי''כ ראיתי שגאולת מצרים אינה גאולת עולם, ושעתידים לבא עוד בכמה גליות לכלא פשע ולהתם חטאת, ושיפלו כמה נפילות עד שיבא שעת התיקון, ונשא ידו להפיץ אותם בגוים ושמשם יזרו בארצות שונות ושם יוצרפו במצרף ובכור פעם אחר פעם :

בגוים. בארצות. עי' למעלה (י''ב ט''ו) :

יען וגו' . ר''ל אולם לא בעון זה בלבד היו החורבנות כ''א גם בעבור שלא עשו אז משפטי וכו' : גלולי אבותם . הדברים התעובים ומאוסים כגלל של רעי :

יען (מכאן עד למען אשימם (פסוק כ''ו) הוא מאמר מוסגר ושיעור הכתוב להפיץ אותם בגוים למען אשימם) ואמר שהעונש ראוי להם יען משפטי לא עשו ועיניהם היו אחרי גלולי אבותם :

נתתי להם חוקים לא טובים . מסרתם ביד יצרם להכשל בעוונם וכן ת''י ומסרתינון ביד יצרהון טפשא ואזלו ועבדו גזירן דלא תקנן ונמוסין דלא יתקיימו בהון :

נתתי להם . מסרתים ביד העכו''ם לעשות עמהם חוקים לא טובים ומשפטים אשר לא ישיגו בעבורם את החיים כ''א הכליון והאבדון ועל הגזירות והשמדות שהיו בשעת חורבן הבית יאמר :

וגם שע''י שמאסו חקותי חשבו שאני נתתי להם חקים לא טובים כי יאמרו שנתתי חקים רעים ושהמשפטים שנתתי לא יוכלו לחיות בהם בחיי המדיניות :

ואטמא אותם במתנותם . אותם מתנות שחקקתי להם לקדש לי כל בכור מסרתים ביד יצרם להעבירם לאותם בכורות למולך הרי חוקים לא טובים : למען אשמם . אשימם ואחריב אותם , אשמם לשון שממה והמפרשו לשון אשמה טועה הוא שהאל''ף אינה משרשי התיבה : אשר ידעו . כשאביא עליהם הרעה :

ואטמא אותם . הרחקתים ממני כדבר טמא בעבור מתנותם וחוזר ומפרש במה שהיו מעבירים למולך כל פטר רחם הם הבכורות שפתחו רחם אמם : למען אשמם . ר''ל הריחוק ממני היה למען יהיו שממה ויהיה תועלת שוממותם למען אשר ידעו ויכירו אשר אני ה' האמיתי :

פטר . ענין פתיחה כמו פוטר מים ( משלי י''ז ) : אשמם . מל' שממון :

ואטמא, ולפי דעתם לא לבד שלא קדשתי אותם במצותי כי גם טמאתי אותם במתנותם, במה שצויתי להעביר כל פטר רחם לה', כי כפי שהורגלו לעבוד את השמש, היו מיחדים הבכור שהוא קדוש לעבודת המולך שהיה להשמש, זה היה אצלם קדושה ועבודה ומה שציויתי להקדיש לי כל בכור ושלא להקריבו לע''ז זה היה אצלם טומאה, כאילו עי''ז יצאו מקדושתם עד שמצותי שנתתי להטיב להם ולהחיותם ולקדשם היו נחשבים בעיניהם שהם לרעתם ולהמיתם ולטמאותם כי אמרו לטוב רע ולרע טוב, למען אשמם, ע''כ בא מאמר המוסגר, עתה חוזר למ''ש להפיץ אותם בגוים ולזרותם בארצות למען אשמם, ר''ל שהגליות (שהם ראויים להם ע''פ מעשיהם) יהיו לשני תכליות, {{{א}}} למען אשים אותם שממה בעבור עונותיהם, {{{ב}}} למען אשר ידעו אשר אני ה', שע''י הגליות יכירו אלהותי וישובו אלי באחרית הימים :

אשמם. הבנין הפעיל מפעלי הכפל :

עוד זאת . הוסיפו לעשות כשהביאותים אל הארץ :

עוד זאת . ר''ל גם בזאת במה שאתם חרפתם אותי חרפו אותי גם אבותיכם בעת מעלם בי :

גדפו . ענין חרוף כמו אשר גדפו נערי המלך ( מלכים ב יט ) : במעלם . ענין פשע :

לכן דבר, ר''ל אחר שחטאו ג''פ עד בואם לארץ, דבר עוד להזכיר אותם מה שעשו אחרי שבאו אל הארץ, שאז סרחו פעם רביעית ועל ארבעה לא אשיבנה, עוד זאת גדפו אבותיכם אותי הגידוף הוא המחרף שם ה' בפרהסיא והמנאץ בשאט נפש ובזדון והכחשה, כמ''ש והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף :

ואביאם . ר''ל והוא כשהבאתי אותם אל הארץ אשר נשבעתי לתת להם וכשראו כל גבעה רמה ונשאה וכו' היו זובחים שם לעכו''ם ושם נתנו קרבנם המכעיס אותי ושם שמו ריח קטורת הבאה לנחת רוח ושם נסכו היין :

עבות . מרובה בענפים וקלועים אלה באלה : ניחוחיהם . מלשון נחת רוח : ויסיכו . ענין שפיכת היין להקרבה :

ואביאם, אחר שהבאתי אותם אל הארץ ויראו כל גבעה ר''ל שם ראו מה שעושים הכנענים להקטיר בבמות לע''ז, והנה בכל התורה לא נמצא שם במה לגבוה, שכ''מ שנזכר שם במה בתורה הוא על ע''ז, כי התורה אמרה מזבח אדמה תעשה לי, והזהירה מהקריב בכ''מ, והזהירה שלא ליטע אשרה כל עץ אצל המזבח כמנהג עע''ז והם כשבאו אל הארץ התחילו להקריב בבמות, והיו עושים הבמות על כל גבעה גבוה, וכן אצל כל עץ עבות כמנהג עע''ז, והיו עובדים בשתוף לה' ולשם ע''ז, וז''ש ויזבחו שם את זבחיהם לה', ויתנו שם גם כעס קרבנם לע''ז להכעיס את ה', וישימו שם ריח ניחוחיהם לה' לריח ניחוח, ויסיכו שם את נסכיהם לע''ז, שהיה דרכם לנסך כמ''ש ישתו יין נסיכם :

ויקרא שמה במה . לשון גנאי כלומר במה היא נחשבת :

ואומר אליהם . ר''ל כשהיו נועדים ללכת להקריב לעכו''ם והיו אומרים נבוא אל הבמה אמרתי להם מה מעלת הבמה הזאת להקרא שם במה האם בעבור שאתם הם הבאים שם כאומר הלא אין לקרוא למזבח בשם במה שהוא מל' רוממות וגבהות כ''א גם בעבור שבא שמה אש האלהי מן השמים ולא בעבור שתבואו אתם שם כי מה מעלה ורוממות יש בזה : ויקרא . עכ''ז לא שמעו אלי והיה נקרא בפיהם בשם במה עד היום הזה ולא חזרו בהם :

ואמר אליהם מה הבמה אשר אתם הבאים שם ר''ל בעת שהתחלת להקריב בבמה מחיתי בידכם, ואמרתי מה הוא זה הבמה שאתם באים שם, הלא זה ראוי לעע''ז לא לכם, ובכ''ז ויקרא שמה במה, קראתם שם זה, ונשרש דבר זה בידכם עד היום הזה, שכן תמצא ששם במה לא נמצא לה' לא בס' התורה ולא בס' יהושע שופטים, עד ימי שמואל שחרב משכן שילה והתחילו להקריב בבמות, ומאז נשאר זה בידם גם אחר שנבנה הבית עד ימי חזקיה שהסיר הבמות :

הבאים שם. יונתן תרגם מה במתא דאתון אתן לאשטאה תמן, מפרש מלת הבאים משם הבאי, שמורה על שטות ודבר הבל, ויל''פ ג''כ מענין זבחי הבהבי, שאתם מהבהבים ושורפים הקרבן שם, ושם הבאים כשם חטאים גנבים :

הבדרך אבותיכם וגו' . לשון תימה וכי כך הגון שבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואני אדרש לכם להשיב על שאלתכם :

הבדרך . וכי בעבור שאתם נטמאים ללכת בדרך אבותיכם ואחרי פסיליהם אתם זונים לעבדם כדרך אשה הזונה תחת בעלה :

לכן אמר, הבדרך ר''ל איך אדרש לכם אחר שבדרך אבותיכם אתם נטמאים לע''ז ולזנות :

ובשאת מתנותיכם . ובלקיחת מתנותיכם שהיה לכם לתת לי ואתם לוקחים אותם ממני להעביר בכורותיכם לעבודת כוכבים :

ובשאת . ובעבור תשורת מתנותיכם וחוזר ומפרש במה שאתם מעבירים בניכם באש לכל גלוליכם בזה אתם נטמאים עד היום : ואני . וכי בעבור זה אהיה נדרש לכם לקבל תפלתכם : חי אני . הריני נשבע חי אני אם אהיה נדרש לכם :

ובשאת . ענין תשורה ודורון כמו משאת בנימין ( בראשית מג ) :

ובשאת מתנתיכם, וגם בעת תרימו מתנותיכם הלא אתם נטמאים עד היום הזה בהעביר בניכם באש, וכיון עמ''ש הרמב''ם במו''נ ח''ג שעדיין נשאר רושם מן המולך גם בימיו, במה שנהגו הנשים להעביר את הנולד ע''ג אש וגלחים, והיא סעיף מעבודת המולך, וכן היו נוהגים בימי הנביא, וא''כ איך אדרש לכם בית ישראל :

ובשאת. כמו בהרים, כמו ראשית משאותיכם (פס' מ') :

והעולה על רוחכם . שעולה על דעתכם : נהיה כגוים . נפרוק עולו מעל צוארנו מאחר ששלח מעליו . היו לא תהיה . כי כבר קבלתם עליכם מדעתכם בימי יהושע כמו שנאמר ( יהושע כד ) ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל וכל הענין :

והעולה . ועכ''ז הדבר העולה על מחשבותיכם לא תתקיים והוא מה שאתם אומרים הואיל והמקום שלח אותנו מעל פניו נהיה א''כ כעובדי גלולים לעבוד פסילי עץ ואבן כמותם ולא נהיה עוד באמת מושגחים ממנו אבל נהיה נעזבים למקרי הזמן ולמערכות השמים כמו העכו''ם :

רוחכם . ענין רצון ומחשבה :

והעלה, אמנם בכ''ז מה שעולה מחשבותיכם אחר שנתרחקתי מכם ואיני רוצה להדרש לכם א''כ יצאתם מתחת השגחתי ותהיו כגוים וכמשפחות הארצות, שכל חלק באדמה נתון תחת ממשלת כוכב מיוחד, וכל משפחה הדרה בארץ ההיא י''ל עבודה מיוחדת לפי השר המושל שם, וכן כל גוי וגוי י''ל משטר מיוחד תחת מערכת הכוכבים והמזלות, כמ''ש אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, ועפ''ז תרצו לשרת עץ ואבן שיהיו כעין טלמסאות וכונים למלאכת השמים להוריד רוחניות ושפע הכוכב או המזל המושל בארץ זה היו לא תהיה כי בכ''ז אתם נתונים לחלקי ואינכם תחת כוכב מזל ושר מושל במערכה :

אם לא . הוא ענין שבועה שנשבע לומר שבע''כ ימלוך עליהם : ביד חזקה . ר''ל שיכוף אותם בחמה שפוכה לעבוד את ה' :

חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה, שהגם שסרה ההשגחה הגלויה לעשות נסים גלוים ולישא עליכם אור פני ה' בטובה וברכה, בכ''ז לענין זה שיהיה מלכותי עליכם עוד נטויה ידי החזקה להכריח אתכם בתוקף עונשים וצרות להיות תחת מלכותי ועבדותי.

והוצאתי . כי אוציא אתכם מן העמים אשר נטמעו שם במחשבה הזאת : ביד חזקה . אכביד ידי עליהם ואשפוך עליהם חמתי בתת בלב העמים לגרשם ולהוציאם מארצם :

והוצאתי עד לבסוף שיבואו חבלי יולדה לך בצרות גדולות בעת קץ, ואוציא אתכם ביד חזקה מן העמים הסמוכים וגם אקבץ אתכם מן הארצות הרחוקים שנפזרתם שם בפיזור גדול, וזה היה ג''כ ביד חזקה וכו' :

והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות. כבר בארתי למעלה (י''ב ט''ו) שכ''מ שבאו בס' זה נרדפים גוים וארצות יצייר שגלו לגוים הסמוכים ומשם נפוצו לארצות רחוקות, ויש הבדל בין גוים לבין עמים, שעמים מצייר שי''ל מלך, וגוי מציין הקיבוץ לבד, כמ''ש (ישעיה א' ד'), ובעמים שי''ל מלכים ההוצאה מידם הוא חידוש יותר, ומן הארצות הקיבוץ הוא חידוש יותר כי שם היה הפיזור יותר כנ''ל שם, ועי' למעלה (י''א י''ז) :

מדבר העמים . הוא המדבר שהלכו בו ארבעים שנה וכן ניבא ( הושע ב ) והולכתיה המדבר :

אל מדבר העמים . ר''ל אל מקום שיהיה שממ' מבלי מצוא שם מי מן האומות שלא יראו במפלת הפושעים והמורדים : ונשפטתי . שם אתווכח עמכם פנים אל פנים להודיע סרחונכם :

ונשפטתי . ענין ויכוח :

(לה-לו) והבאתי מפרש איך יהיה זה, שתחלה אביא אתכם אל מדבר העמים, ימליץ ארצות העמים כמדבר שאינו מוצא שם צרכיו, והאדם שם חסר כל, כן יהיה ארץ העמים לכם כמדבר, שם תהיו רחוקים מן יישוב נבדלים מבני אדם יושבי הערים כצאן התועות במדבר וחסרים כל מזון ומחיה. לא יניחו לכם לקנות בתים ושדות וגנות, כאילו תשכנו חררים במדבר, ושם אהיה נשפט אתכם פנים אל פנים, שם תכירו שהם עונשי ההשגחה כאילו ידבר משפטיו עמכם פנים אל פנים, כמו שראיתם והכרתם השגחת ה' ועונשיו במדבר ארץ מצרים, ויל''פ שר''ל שמכל ארץ וארץ שיצאו מן הגולה ילכו במדבר הארץ ההוא כי יצוייר שידמה יציאתם בעת קץ כיציאת מצרים ושם היה מדבר אחד כי היותם בגלות בארץ אחת, ואז יהיו מדבריות הרבה מדבר כל עם ועם, ושם תראו גילוי השכינה ודבור ה' פנים אל פנים ווכוחי עמכם על חטאתכם, כמו שהיה בעת יציאת מצרים שראיתם את מעשה ה' כי נורא הוא :

והבאתי אתכם אל מדבר העמים. וכן אמר (הושע ב' ט''ז) והלכתיה המדבר, וירמיה (ל''א) מצא חן במדבר עם שרידי חרב :

כאשר . כמו שהתווכחתי עם אבותיכם במדבר הסמוך לארץ מצרים כן אתווכח עמכם :

תחת השבט . שתהיו כפופי' לי ולמוסרי : במסורת הברית . בברי' שמסרתי לכם :

והעברתי . אעביר אתכם אחד אחד כדרך מונה הצאן שמעבירם זה אחר זה תחת השבט כמ''ש כל אשר יעבור תחת השבט ( ויקרא כ''ז ) והוא על דרך משל : במסורת הברית . באסורי קשר הברית שלא תצאו עוד ממנה :

השבט . השרביט : במסורת . כמו במאסרת והוא מלשון מאסר וקשור : הברית . כריתות הברית :

והעברתי מצייר כרועה המעביר צאנו תחת השבט, למנותם למעשר, כן העשירית יהיה קדש והם ישארו באמונתם ואותם יביא במסורת הברית החדשה שהזכיר למעלה (סי' ט''ז), שיהיה ברית עולם, שלא ישובו לחטוא והוא לא יסיר שכינתו מהם :

והעברתי. כמו כל אשר יעבר תחת השבט (ויקרא כ''ז) : במסרת. כמו מאסורת (והא' חסר) :

וברותי . לשון ברירה : מארץ מגוריהם . מארץ גלותם אוציא אותם ואמיתם במדבר :

וברותי . אברור מכם את המורדים בי לכלותם במדבר : מארץ מגוריהם . ממקום שהיו דרים בין העכו''ם : כי אני ה' . הנאמן במאמרו :

וברותי . מלשון ברור ונקיות כמו כבור ידי ישיב לי ( ש''ב כב ) :

וברותי, ואז יברר המרדים ואפילו הפושעים שקלים ממורדים, שיוציא אותם מארץ מגוריהם ולא יבואו אל אדמת ישראל רק במדבר יתמו ושם ימותו, ותפס הכל כדוגמת גאולת מצרים שמלך עליהם ביד חזקה ובקושי השעבוד, והוציאם אל המדבר, וכרת בריתו עמהם והדור הרע תמו נכרתו שם במדבר ולא נכנסו לארץ :

המורדים והפושעים. ר''ל אף הפושעים שקטנים ממורדים כנ''ל (ב' ג') : לא יבוא. וי''ו יתירה כוי''ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ומלת אם כמלת אשר, אחר אשר אינכם שומעים, ובא אם תחת אשר כי בו תנאי ג''כ אם אינכם שומעים איש את גלוליו עבודו, כי אם ישמעו ישוב ה' להדרש להם :

לכו עבודו . ואל תראו לאומות שאתם נקראים על שמי בבואכם אל הנביא לשאול לו תורה ומאחר שהוא אומר לכם דברי אינכם שומעים אלי כענין שנאמר ( לקמן לג ) והנך להם כשיר עגבים וגו' שומעים את דבריך ואינם עושים אותם : במתנותיכם ובגלוליכם . שאתם מפרישים הבכורות בשם בכורה כאשר צויתי אתכם ומשנקרא שמי על הדבר אתם מקריבים אותם לעבודת כוכבים :

לכו עבודו . ר''ל עבדו העכו''ם לבד בזבח ומנחה ולא תוסיפו לעבוד אותי : ואחר . ר''ל וזהו הואיל אם אינכם שומעים אלי מוטב לעבוד לעבודת עכו''ם לבד : במתנותיכם ובגלוליכם . ר''ל במה שאתם מתנדבים מתנות לבית ה' ובמה שאתם עובדים עבודת עכו''ם הנה עי''ז באה חלול ה' כי בע''כ תבוא הפורעניות בעבור עבודת הגילולים ויאמרו הבריות על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ומה חרי הלא המה מתנדבים מתנות לבית ה' ולכן מוטב לעבוד לעבודת כוכבים לבד שלא יהיה עוד חלול ה' בהבאת הפורעניות :

ואחר . ענינו כמו הואיל וכן אחרי הודיע אלהים ( בראשית מא ) :

ואתם בית ישראל שב לדבר אל הדור הזה, שהיו עובדים ע''ז ובאים לדרוש אל הנביא, עובדים גלולים ומפרישים מתנות לגבוה, מפרישים את הבכור לה' ומעבירים אותו למולך, כמ''ש ובשאת מתנותיכם בהעביר את בניכם באש, אמר להם, אחר שאינכם שמעים אלי איש את גלוליו לכו עבדו, טוב יותר שתעבדו רק את הגלולים ולא תעבדו את השם כלל, ולא יהיה כ''כ חילול השם כמו עתה שאתם מחללים שם קדשי במתנותיכם ובגלוליכם שאתם נותנים מתנות לגבוה ועובדים גם גלולים להעבירם למולך, וזה חילול השם יותר, שהגוים חושבים שהם עובדי ה', וכשמענישם יאמרו עם ה' אלה ומארצו יצאו :

משאותיכם . כמו משארותיכם לשון מזון כמו שארה כסותה ועונתה לא יגרע ( שמות כא ) וכן חברו מנחם :

כי בהר וגו' . אלא בהר קדשי וחוזר ומפרש בהר הרמה של ישראל הוא מקום המקדש שם יעבדוני כל בית ישראל כולם הבאים בארץ ר''ל הצדיקים המחזיקים בדת אלהים הבאים בארץ בימי המשיח : שם ארצם . שם אקבל קרבנותיהם ברצון ושם אדרוש לשאול את תרומותיכם ואת מיטב מתנותיכם הראוי לי בכל קדשיכם והם קדשי המזבח הנתון לאישים :

ארצם . מלשון רצון : ראשית . ענין מיטב כמו ראשית גבורתם ( ירמיה מט ) : משאותיכם . ענין תשורה ודורון כמו ארוחה ומשאת ( שם מ ) :

כי בהר קדשי ר''ל המתנות שאתם נותנים לי אינם רצוים לפני אחר שאתם עע''ז, אבל יבא עת שיהיו רצוים לפני, והוא בעת ההגאולה שיהיה בהר קדשי בהר מרום ישראל, כמ''ש נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, שמה יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ, ר''ל אז יהיה ג' הבדלים לטובה, עתה אין עובדים כולה, ר''ל כל העבודה, כי משתפים עבודתי עם עבודת נכר, ושם יעבדוני כלה, ר''ל כל העבודה יהיה לשמי, {{{ב}}} עתה רק מקצתם עובדים אותי, ושם יעבדוני כל בית ישראל. {{{ג}}} עתה עובדים בח''ל שהמקום אינו מוכן לקדושה ושם יעבדוני בארץ. ולכן שם ארצם, ר''ל שארצה בם בעצמם, ועי''ז שם אדרוש את תרומתיכם, ואת ראשית משאותיכם היינו בכור וחלה ובכורים, בכל קדשיכם ויתר הקדשים, [בפרט שהתרומות ומעשרות בחו''ל רק מדבריהם, וחז''ל אמרו שרמז זה במ''ש וגם אני נתתי לכם חקים לא טובים] :

כל בית ישראל כלה. הכפל לחזק, ובפי' תקנתיו : תרומתיכם, ראשית משאותיכם התרומה מדגן תירוש ויצהר, ומשאות הם יתר המתנות, כמו בכור וכדומה, שאינה מרימה ומפרישה מן החולין המתערבים עמם :

בריח ניחוח . בעבור הבאת ריח הקטורת הבאה לנחת רוח אהיה מרוצה לכם וזה יהיה בזמן שאוציא אתכם מן העמים וכו' : ונקדשתי בכם . על ידכם אהיה מקודש לעיני העמים כי יראו שידי משלה לי :

נפוצותם . ענין פזור :

בריח ניחח ארצה אתכם, והריח ניחוח שהוא לרצון לא יהיה מן הקרבנות רק אתכם בעצמכם ארצה בריח ניחוח שיהיה נחת רוח לפני בהוציאי אתכם מן העמים ונקדשתי בכם לעיני הגוים, שיראו מעשיכם הטובים ויראו כחי ויכלתי והשגחתי :

אני ה' . הנאמן במאמרו : בהביאי וגו' . ר''ל אז תדעו שאני ה' : אשר נשאתי וגו' . להשבע על הדבר :

וידעתם אמר בענין זה ג''פ וידעתם כי אני ה', ר''ל שאז יכירו את ה' מצד שלשה ענינים, {{{א}}} בעת שיוציא אותם מן הגליות ביד חזקה ויברר מהם הפושעים והערב רב, וז''ש בפסוק ל''ח וידעתם כי אני ה', {{{ב}}} אמר פה שידעו ויכירו את ה' במה שיביא אותם לא''י ויקוים שנית שבועתו אשר נשבע אל האבות :

ונקוטותם . לשון קטטה לשון אחר כתרגומו ותידנקון וכן תרגם יונתן הנאנחים דמוני''ר בלע''ז :

וזכרתם שם . בארץ ההיא : ונקוטותם בפניכם . תכרתו בעיני עצמכם ר''ל אתם תשפטו הכריתה על עצמיכם בעבור הרעות אשר עשיתם :

עלילותיכם . מעשיכם : ונקוטותם . ענין כריתה כמו ונקוטו בפניכם ( לעיל ז ) :

(מג-מד) {{{ג}}} וזכרתם שאז יזכרו את כל המעשים הרעים שעשו לשעבר, ויתחרטו ויבושו מרעתם, כי אז שיתן להם לב חדש לעבוד את ה' יכירו את אשר הרעו, ובזה ידעו שה' עשה אתם למען שמו הגדול וברב חסדיו לא עשה אתם כלה כפי דרכיהם הרעים, ובזה יכירו ג''כ וידעו את ה', והם שלש הכרות, {{{א}}} ע''י עונשיו, {{{ב}}} ע''י יכלתו, {{{ג}}} ע''י טובו וחסדיו :

דרכיכם, עלילותיכם. הדרכים הם מנהגי הנפש ותכונותיה, שמהם צומחים העלילות שהם הפעולות וזה הבדלם בכ''מ, ועי' למעלה (סי' ז' וסי' י''ד) : ונקטתם, עי' למעלה (ו' ט') :

כי אני ה' . הנאמן במאמרו : למען שמי . למען כבוד שמי : לא כדרכיכם . לא כגמול דרכיכם אשר המה רעים ונשחתים :