מה יהיה עץ הגפן מכל עץ . מה סופו מכל שאר עצים : הזמורה אשר היה בעצי היער . לא על גפן הכרמים שעושה פרי אני אומר לך אלא על זמורות גפן הגדילה ביערים :

מה יהיה וכו' . ר''ל מה הוא הגרעון של עץ הגפן מכל שאר העצים : הזמורה וגו' . ר''ל לא על גפן הכרמים בעלת פרי אני אומר אלא על הזמורה הגדילה ביער שהוא עץ גפן מדברי שאינו עושה פירות :

הזמורה . כן יקרא ענף מעץ הגפן וכן ויכרתו משם זמורה ( במדבר יג ) :

מה יהיה עץ הגפן, דרך הנוטעים להרכיב ולהבריך זמורות עץ פרי בעץ פרי אחר שע''י ההרכבה הזאת ימשך אליו יניקה מהעץ שנברך לתוכה ויוציא פרי משונה ממוצעת בין שניהם למשל שיבריך זמורות גפן באילן תאנה ימשוך אל זמורות הגפן מתיקות התאנה, או כמ''ש (כלאים פ''א) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהיה זורקת מימיה לתוכה, וכן ירכיבו אילן סרק חלוש באילן סרק חזק שעי''כ נעשה העץ עב יותר כפי העץ שהורכב לתוכה, אולם אם ירקיבו עץ הגפן באילן סרק לא ירויח מאומה שעי''כ יפסיד הפרי כי תנובת הגפן יובטל באילן הסרק, ולא ירויח בעצו כי עץ הגפן רך וחלוש וא''א שיתקשה ויתעבה ע''י האילן הסרק שהורכב בו, וז''ש מה יהיה עץ הגפן מכל עץ, ר''ל מה יתהוה ממנו אם יורכב בעץ אחר, ומפרש הזמורה של הגפן אשר היה והורכב בעצי היער מה יהיה ממנו, שאם ירכיבו עץ סרק חלש בעצי היער העבים יתהוה ממנו עץ עב וחזק, אבל מה יתהוה מעץ הגפן שחמרו חלוש מאד :

מה יהיה עץ הגפן מכל עץ. לדעת המפ' היל''ל מה ההבדל בין עץ הגפן ובין כל עץ ולשון יהיה מורה מה יתהוה ממנו, כמו והיה לדם ביבשת, ושם זמורה מורה על ענף שנכרת מן העץ, או ענף שכורתים להרכיב באילן אחר כמו וזמורת זר תזרענו (ישעיה י''ח) :

היוקח ממנו וגו' . אינו ראוי לכך : כל כלי . שום כלי :

היוקח . וכי יוקח ממנו עץ לעשות למלאכה וכי יקחו ממנה עץ לעשות יתד לתלות עליו שום כלי בתמיה וזהו על כי העץ הזה הוא חלוש ורך ואינו ראוי לכלום :

יתד . הוא כעין מסמר : לתלות . מל' תליה : כל כלי . שום כלי וכן כל חלב וכל דם לא תאכלו ( ויקרא ד ) :

היקח ממנו, וכי ירויח עי''כ שיתעבה ויתקשה עד שיקח ממנו עץ לעשות למלאכה, או עכ''פ שיקח ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, רצה לומר כלי כל שהוא הלא לא ירויח בזה דבר רק יפסיד, שתחת שעד עתה היה עומד לעשות ענבים, מעתה לא יעשה פרי עוד :

כל כלי. כלי כל שהוא. שמלת כל הבא במשפט שולל הוא שולל כללי :

הנה לאש נתן לאכל' . ארבירי''ר בלע''ז הנה שאלתיך על התמים ואינו ראוי לכלום עתה עוד אני מוסיף על השאלה הנה אם נתנו זמורה ממנו באש ואכלה האש בשני קצות הקיפה עד כי נחר תוכו : נחר . נשאר מן האש ברואי''ר בלע''ז נחר לשון ועצמי חרה ( איוב ל ) ויש לועזין אשאר''ט בלע''ז וכן ויחר עלי אפו ( שם יט ) חברו מנחם עם עצמי חרה , היצלח עוד למלאכה :

הנה לאש . ר''ל ועתה אוסיף לומר הנה אם העץ ההוא ניתן אל האש לשריפה והאש שרפה בה בשתי הקצוות ונתייבש בתוכו וכי אפשר שיצלח למלאכה :

לאכלה . על השרפה יאמר בל' שאלה : נחר . ענין יובש כמו נחר מפוח ( ירמיה ו ) : היצלח . ר''ל הראוי ואמר בלשון שאלה :

(ד-ה) הנה לאש נתן, אחר שאין בו תועלת לא לשאת פרי ולא שיעשה מלאכה מעצו אינו ראוי רק לאש, וגם זה לא להבעירו כדי להחם ולבשל ולאפות בחומו רק לאכלה, כי גם חומו חלוש ואין בו תועלת, מוסיף לאמר, אמנם אחר שנתן לאש והאש אכלה את שני קצותיו וגם נחר תוכו, היצלח אז למלאכה זה ודאי א''א, כי הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה ואיך יעשה למלאכה אחר שאש יאכלהו

אף כי . לשון ק''ו וכ''ש הוא וכן בכל המקרא כגון הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה ( שמואל א כ''ג ) :

בהיותו תמים . הלא בהיותו עוד שלם עד לא משלה בו האש לא היה ראוי לעשותו למלאכה וכ''ש עתה שהאש שרפתהו ונתייבש איך אם כן יהיה נעשה עוד למלאכה :

תמים . שלם : אף כי . ענין כ''ש וק''ו : אכלתהו . שרפתהו : ויחר . נתייבש :

כן נתתי . את ירושלים שתי קצותיה אכל' האש שתי גליות כשגלה יהויקים גלו עמו מזרע המלוכה ומן הפרתמים כמו שנאמר בדניאל אחריו גלה יכניה בנו והחרש והמסגר ותוכו נחר צדקיהו הנותר בה כבר גזרתו עליו מלא חפניך גחלי אש וזרוק על העיר ( לעיל י ) :

לכן . ר''ל הואיל ואמרתי שכ''ש הוא שאין עץ כזה ראוי למלאכה לכן כה אמר ה' כמו עץ הגפן הזה האכול באש כן אתן את יושבי ירושלים שלא יצלחו עוד לשום דבר כי כן דומים הם להעץ הזה כי גם שני קצותיו אכלה האש כי כבר גלו אותם שבעבר הירדן ומלכות אפרים שבארץ ישראל וגם הם נחרו מהאש כי הרבה מהם גלו עם יהויקים ויכניה ואם כשהיו עדיין בתוקפם שלא גלה מי מהם בחזקתי עליהם האויב וגלו ומכ''ש עתה שנשארו מעט מהרבה :

לכן כה אמר ה', עתה באר הנמשל, כי ישראל נמשלים לעץ הגפן, שהוא חלוש מצד חמרו והוא נכבד מצד צורתו שהוא מוכן לשאת פרי, שהוא משפט וצדקה, כמ''ש כרם היה לידידי וכו' ויקו לעשות ענבים, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט לצדקה (ישעיה ה'), וכבר באר החוקר כי שלמי הצורה הם חלושי החומר, כי כח ישראל ותקפם היא מפאת הצורה האלהית אם הם שומרים תורה ומצות ודבקים באלהים חיים, לא מפאת חומרם שהם המעט מכל העמים. אולם הם נתערבו בעצי היער, שהלכו לבקש עזר ממצרים ומאשור, שזה נמשל להרכבה כמ''ש ע''כ תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו (ישעיה י''ז) ואמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמיה ב'), ונדמו בזה כמו שמרכיבין זמורות הגפן בעצי היער שהפסיד צורתו ולא הרויח בחמרו כן לא השיגו עזר וחוזק מהעמים האלה רק סר מהם צורתם ונתנו לאש לאכלה שבא עליהם נבוכדנצר והגלה מהם בגלות יהויכין ויהויקים, אולם אשר נשארו בימי צדקיהו נדמו כזמורה שאכלה האש שני קצותיו ותוכו נחר, וז''ש.

מהאש יצאו . על פתגמי אוריתא דיהיבין מגו אשתא עברו ועממיא דתקיפין כאישתא ישיצינון :

מהאש יצאו . ר''ל עם כי בעת שצר עליהם מלך אשור אחר שכבש את שומרון היו אז נצולים מיד המכלה כל העובדי כוכבים כדבר הנאכל באש אולם עתה בבוא נ''נ המכלה גם הוא את העובדי כוכבים כאש הוא יאכל וישחית גם אותה : בשומי . כשאשים כעסי בהם אז ידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול :

פני . ענין כעס כמו ונתתי פני ( לעיל יד ) :

ונתתי פני בהם שמוכן עוד להענישם בהשגחתו, כי מהאש יצאו ר''ל הנשאר בימי צדקיהו כבר יצאו מהאש, ואין ראוים עוד למלאכה רק להחזירם שנית אל האש עד שהאש תאכלם כולם, ועי''ז ארויח שני דברים, {{{א}}} וידעתם כי אני ה' בשומי פני בהם, שע''י העונש ההשגחיי תכירו את ה' המשגיח ומעניש :

יען . בעבור שמעלו וכחשו בה' :

{{{ב}}} ונתתי את ארץ שממה שזה מגיע להם ע''פ מעשיהם הרעים יען מעלו מעל ויחוייב להענישם כפי המשפט :