ויבוא אלי אנשים . כולם בלב אחד לרעה לכך נאמר ויבוא , ומדרש אגדה אומר על שם שהקב''ה גלה אזן הנביא תחלה הנה יבואו אליך פלוני ופלוני :

ויבוא אלי . בא אלי קבוצת אנשים מזקני ישראל : וישבו לפני . התעכבו לפני :

ויבא אלי אנשים מזקני ישראל יש הבדל בין זקני יהודה שישבו לפניו [למעלה ח] שהיו צדיקים וזקני ישראל היו רשעים :

ויבוא, אנשים. יחיד על רבים, שלא באו בפעם א', כפי הכלל באילת השחר (סי' קס''ו) :

העלו גלוליהם על לבם . לבם אל גלוליהם לעבוד : נתנו נכח פניהם . להיות להם עכו''ם תמיד למורא ולאלוה : האדרש אדרש . התראה כי אני אדרוש להם ואשיב על דבריהם הרבה תמיהות מתקיימות :

העלו וגו' . ר''ל מחשבות לבם לעבודת כוכבים ונגד פניהם נתנו מכשול עון העבודת כוכבים כאומר לא במחשבה לבד כי עושים גם בפועל : האדרש . וכי מהראוי שאהיה נדרש להם למלא משאלותם בתמיה :

נוכח . נגד כמו לנוכח אשתו ( בראשית כה ) :

האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ר''ל שעבודת האלילים אינו אצלם במעשה לבד כי הם מצויירים אצלם בציור הלב שמאמינים ודבוקים בם בכל לבבם, ומכשול עונם נתנו נכח פניהם, שגם בחטאים שחוטאים בפועל לא לבד שחוטאים כי גם נתנו נכח פניהם את המכשול שמכשיל אותם בחטא והמסבב אותו, עד שמשתדלים שימצא תמיד הסבה שמביאה אותם אל החטא, וכיון שדבוקים כ''כ בחטאים בין במחשבה בין במעשה האדרש אדרש להם, הלא אחר שהם מומרים לעברות בפועל וכופרים מצד מחשבת ע''ז לא יש תקוה עוד שישובו :

האדרש. י''א שהוא כמו ההדרש בה', וי''א שהוא מבנין התפעל ומשפטו האתדרש :

נעניתי לו . שויי''ש רפונדו''ץ בלע''ז אע''פ שהוא בא לפני ברוב גלוליו כן ת''י :

דבר אותם . דבר עמהם : ובא אל הנביא . לשאול ממנו דבר ה' : נעניתי לו . אקבל מענהו אשר לו להשיב עליו עם כי בא לשאול במחשבות רוב גלוליו :

נעניתי . ענין אמירה כמו ומה' מענה לשון ( משלי טז ) ור''ל אקבל מענהו ודוגמתו ונעתר להם ( ישעיה יט ) ופי' יקבל עתר תפלתם :

לכן דבר, איש איש וכו' אני ה' נעניתי לו, ר''ל הוא אינו בא אל הנביא לדרוש ולדעת האמת, רק רוצה לעשות מזה עסק וענין, כי בא ברב גלוליו אינו בא ע''ד לעזוב את גלוליו, בהפך ע''י רוב גלוליו בא אל הנביא להתוכח עמו ולהכחיש דבריו :

נעניתי לו. א''א לפרשו מענין עניה ותשובה שאיך בא בנפעל, והלא ה' הוא הפועל והעונה ? וכבר נלחץ בזה הרד''ק, רק הוא לשון ענין והתעסקות כמו ענין רע נתן אלהים לבני אדם לענות בו (קהלת א') נעשיתי לו ענין והתעסקות לענות בו. ומלת בה במקצת ספרים בא' ובמקצת ספרים בה' בלא מפיק, ונחלף הא' בה''א ובמק''ס בה כתיב בא קרי :

למען תפוש את בית ישראל וגו' . בדיל לקרבא ית בית ישראל למתן תיובתא בלבהון : נזורו . כמו נזיר אחיו ( ראשית מט ) פורינ''ט אשיברי''ץ בלע''ז :

למען תפוש . ר''ל לא אשיב למלאות שאלתו רק למען לאחוז אותם בלבותם להקריב אלי אשר כולם פרשו מעלי במחשבות גלוליהם כי בראותם שאקבל מענם ואשיבם ידעו שיש אלהים בישראל :

תפוש . ענין אחיזה : נזורו . ענין הפרשה כמו נזורו אחור ( שם א ) :

למען תפש את בית ישראל בלבם, שעד עתה כבר נזרו בית ישראל מעלי כולם בגלוליהם במעשה הגלולים, והזקנים האלה רוצים לתפוש אותם גם בלבם שגם במחשבתם יתרחקו מעל ה', ועי''ז באים אל הנביא להתוכח אתו, וי''ל שבזקנים האלה היו בעצמם נביאי שקר ובאו לשמוע דבר הנביא ולהפוך אותם כפי רצונם כמ''ש (ירמיהו כ''ג) מגנבי דברי איש מאת רעהו :

למען תפש את בית ישראל בלבם. יל''פ שמלת בלבם מוסב על הזקנים, שהזקנים חושבים בלבם לתפוש את בית ישראל. ור''ל את בית ישראל אשר נזורו מעלי רוצים לתפוש כולם בגלוליהם, שבלבם לתפשם כולם אל ע''ז :

שובו . מדרכיכם : והשיבו . את לבבכם : מעל גלוליכם . אשר העליתם אל לבבכם : השיבו פניכם . אשר שמתם מכשול עווניכם לנכחם :

שובו . אתם עצמיכם : והשיבו . את נשיכם ובניכם : השיבו פניכם . לבל תסתכלו בהם וכאומר אם כן יעשו אז אשיב על מענם למלאותם :

לכן אמר אל בית ישראל אחר שהשיב אל הזקנים צוה לו נבואה ואזהרה אל בית ישראל. שובו בעצמיכם והשיבו את אחרים מעל גלוליכם שהוא ע''ז ומעל כל תועבותיכם יתר התועבות שעושים במעשה :

נענה לו בי . משתאל ליה במימרי אדרש לו :

לדרש לו בי . לדרוש את הנביא בדברי : נענה לו בי . אקבל המענה אשר לו להשיב עליו בעבור כבוד שמו :

נענה . אקבל המענה :

כי איש וכו' ובא אל הנביא לדרש לו בי, שהנביא ידרוש בי לדעת העתידות לו בשבילו, אני ה' נענה לו בי, ר''ל לו נדמה כי הוא נענה בי, שמתעסק בי, ועושה לו ענין לדעת על ידי עתידות, לא לשמוע אל דברי ולשוב מחטאיו כי עדן גלוליו על לבו :

לדרש לו בי. כמו לדרש בי לו. ולו, היינו בעבורו : אני ה' נענה לו בי. מלת נענה ג''כ מלשון ענין ועסק, ור''ל הוא עונה בי, היינו עושה בי ענין והתעסקות וא''כ ה' הוא הנענה שיעשה ממנו עסק לענות בו, ושעורו לו אני נענה, שאני לו לענין ולעסק :

ונתתי פני באיש ההוא . אחרי כן אם לא ישמע אל דברי הנביא : פני . מישאירא''ש בלע''ז : והשימותיהו . תרגום יונתן ואשציניה :

ונתתי פני . רצה לומר אולם לא למלאות שאלתו כי אדרבה עוד אתן פני באיש ההוא ואתן אותו לשממה להיות למופת לבני מרי שלא יהיו כמותו לדרש בדבר ה' במחשבת עבודת כוכבים : ולמשלים . מן השממון שיבוא עליו יקחו משל להדמות אליה שוממות אחרות : כי אני ה' . נאמן לשלם גמול :

פני . ענין כעס כמו אכפרה פניו ( בראשית לב ) ע''ש שהכעס ניכר בפני האדם : והשמתיהו . מל' שממון :

ונתתי פני באיש ההוא אפנה השגחתי להענישו והשמתיהו לאות ולמשלים, בדור הזה יהיה הוא עצמו לאות שיראו הנגעים שעליו ויהיה לאות לבני מרי, ואחרי מותו יהיה למשל שימשלו שיקרה לרשעים כמו שקרה לרשע זה, ואח''כ בדורות הבאים והכרתיו מתוך עמי ויאבד שמו וזכרו :

והנביא כי יפותה ודבר דבר . שאינו אמת : פתיתי . פתחתי לו פתח לאיזו שירצ' ומכאן יש לומר בא ליטמא פותחין לו :

והנביא כי יפתה . הנדרש יהיה נפתה מלבו וידבר דברו מנפשו להשיב אל השואל שימלא שאלתו : אני . כמו האני ותחסר ה''א התימא וכמוהו רבים ור''ל האם אני ה' פתיתי את הנביא לדבר שקר בתמיה הלא הבחירה חפשית ולכן אטה ידי עליו להכותו ואשמידו מתוך עמי ישראל :

יפותה . מל' פתוי והסתה : והשמדתיו . ענין אבדון וכליון :

והנביא כי יפותה, שיצרו או ריעיו יפתוהו לדבר נבואות שקר ודבר דבר אני ה' פתיתי והוא ידבר ויאמר שאני פתיתיו לילך בשליחות לנבאות, אז ונטיתי את ידי עליו להענישו :

אני ה' פתיתי. כמו פתתני ה' ואפת (ירמיה כ'), הוא ידבר שאני פתיתיו. והמפרשים נלחצו שהפיתוי הוא הערת החפץ כדי שיכשלו בנבואתם, כמו מי יפתה את אחאב, או קרוי פיתוי על שלא המית אותו, ורחוק שייחס לה' פיתוי לרעה. והרי''א פירש בתמיהה וכי אני פתיתי, והמעיין יבחר :

כעין הדורש כעין הנביא . כחוב דאתי למילף ולא אליף כחוב נביי שקרא יהי :

ונשאו עונם . הם יסבלו גמול עוונם זה כזה : כעון הדורש . כגמול עון הדורש בדבר ה' במחשבת עבודת כוכבים כן יהיה גמול עון הנביא המשקר :

ונשאו . מל' משא וסבל : כעון הדורש כעון הנביא . בא בשני כפ''י הדמיון להורות על דמיון גמור וכן כמוך כפרעה ( שם מד ) :

ונשאו עונם, ובכ''ז גם המקבלים נבואתו ישאו עונם, ואין להם תירוץ שהתעה אותם, כי עון הדורש יהיה דומה אל עון הנביא, שלא היה להם לדרוש בנביאי שקר, וזאת אעשה.

למען לא יתעו וכו' . כשיראו שאני משלם גמול : והיו לי לעם . אז יהיו נקראים עמי : לאלהים . להצילם ולהושיעם :

יתעו . מל' תועה ועניינו ההולך בדרך שאינו ישר :

למען לא יתעו עוד בית ישראל בעניני האמונה, ולא יטמאו בעברות ע''י נביאי השקר ולכן אעניש את נביאי השקר, וכיון בזה על אחאב בן קולי' שקלם מלך בבל באש והיו לאות ולמשלים :

מטה לחם . משען לחם :

למעל מעל . ר''ל אם החטא יהיה לכחש בי ולשקר בי : ונטיתי . אז אטה ידי עליה להכותה ואשבור לה משען לחם ולתוספת ביאור אמר והשלחתי בה רעב והכרתי כי ימותו ברעב :

למעל מעל . ת''א ישקר שקר : מטה לחם . על כי הלחם ישען ויסעד לבב אנוש אמר בו לשון מטה בדרך שאלה :

ארץ כי תחטא לי, הנה בתוכחה שבת''כ חשב ארבעה סדרים של מיני רעות, וכולם כלולים בארבעה שפטים הרעים שחשב פה, שבהם נכללו כל הרעות שבעולם, כי הרעות יהיו או שמיימים, והם דבר ורעב, או יבואו ע''י בעלי רצון שהם חיה רעה, או ע''י בני אדם שהם בעלי בחירה, והוא חרב, וכשתדקדק שם תראה שבסדר ראשון חשב תולדות דבר שהם מיני חולאים, ותולדות חרב ונגפתם לפני אויביכם, ובסדר שני חשב תולדות רעב ולא תתן ארצכם את יבולה, ובסדר ג' חשב חיה רעה, ואח''כ בסדר ד' חשב שנית חרב ואח''כ דבר ואחר כך רעב, הרי שרעב היא התוכחה הקשה שבכולם, ובזה התחיל פה, ארץ כי תחטא למעל מעל שהוא כשילכו קרי ארבעה פעמים, שאז יבואו עליהם כל סדרי המכות עד שאטה ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב כמ''ש בסדר הד', בזה''ל בשברי לכם מטה לחם וכו', והכרתי ממנה אדם ובהמה כמש''ש בסדר החמישי ואכלתם בשר בניכם שהיא הקללה היותר גדולה, (וכבר אמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אבל בפעם רביעית אין תקנה כמ''ש ועל ארבעה לא אשיבנה) :

נח דניאל ואיוב . לפי שאלו שלשה ראו שלשה עולמות נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחלה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחרב ומיושב לפיכך הביאו דוגמא לדורו של יכניה שראו את הבית בבניינו וחורבנו ובנין שני וכן אמר להם הקב''ה חיבה יתירה אני מראה לכם אתם יכניה וגלותו אילו תחטא לי אחת מארצו' העכו''ם וגזרתי עליהם אחת מארבעת שפטים אלה או רעב או חיה רעה או חרב או דבר כמו שמסודרין בפרשה זו זה אחר זה ושלשת הצדיקים אלו בתוכה לא יצילו לא בן ולא בת ואני אביא ארבעתן על ירושלים ואשאיר לכם מבניכם אשר שם ואע''פ שאינכ' בתוכם ולא שהם ראוים להצל' אלא לנחם אתכם כשיגלו אצליכם ותראו מעשיהם הרעים ותתנחמו על הרעה אשר הבאתי עליהם כי תראו שלא היו כדי לסובלם עוד , ( הרי זה מהלך סדר פרשה זו כולה לשון זה אין ליישבו ונראה שאינו לשון הרב ועוד נראה שבספר זה חסר אחת מארבע שפטים מאז ועד אז , ס''א מאו ועד או ) ל''א ארץ כי תחטא לי וגו' והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב לפי ששלשת האנשים האלה הצילם הקב''ה משלשת ( מארבעת ) שפטים האלה הזכיר הכתוב את אלו נח נמלט משלשתן מחיה רעה מניין אתה אומר בשעה שנכנס לתיב' בקשו כל החיות ליכנס ולא הניחן הקב''ה דכתיב ויסגור ה' בעדו ( שם ז ) אין ויסגור אלא מחיות כד''א וסגר פום אריותא ולא חבלונני ( דניאל ז ) ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות כו' בב''ר , מן הרעב מניין שנא' מן האדמה אשר אררה ( ראשית ה ) צא ולמד בב''ר במקו' שחושב עשרה רעבון שירדו לעולם ותמצא שבימי נח היה אחד מהם ומביא ראיה מן האדמה אשר אררה , מן החרב זה המבול ועוד שהיו דורו מבקשין ליזדווג לו והיו אומרים אין אנו מניחין אותו ליכנס אלא שהצילו הקב''ה אמר הקב''ה אין אני מניחו ליכנס אלא בחצי היום ודרגיש לי' ימלל הה''ד בעצם היום הזה בא נח ( שם ז ) בעצומו של יום דניאל בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים והרג יהויקים והניח לדניאל והגלה לדניאל הגלת שלומי' לפי שמצאו מלא רוח חכמה , מן הרעב שהרי עד שלא נכבשה ירושלים בימי יהויקי' צר עליה נבוכדנצר ג' שנים שנאמר ויהי הרעב גדול בעיר ( מלכים ב ה ) וגם ( בירמיה נב ) ויחזק הרעב , מן החיות מניין וסגר פום אריותא ( דניאל ז ) ולא חבלונני וכן אתה מוצא איוב שנמלט משלשתן מן הרעב מניין לדברי האומר איוב בימי יעקב היה מצינו שהיה רעב בימיו , מן החיה מניין דכתיב ומקנהו פרץ בארץ פרץ גדרו של עולם , מן החרב מניין יפלח כליותי ולא יחמול . והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם , מפני מה לא הוזכרו במיתת הרעב בנים ובנות שלא נאמר בהם אם בנים אם בנות יצילו כמו שהוזכרו בשני שפטים האחרונים דוגמא לדניאל שהוא אחד מהם והוא היה מדורו של יכניה ולא נמלטו עמו לא בנים ולא בנות ועליו נתנבא ישעיה ( נו ) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי :

והיו . ואף אם יהיו בארץ ההיא שלשת האנשים הצדיקים האלה והם נח דניאל ואיוב : המה בצדקתם . ר''ל שורת הדין הוא שהם יצילו את עצמם בצדקת' לבל יכרתו ברעב אבל אין שורת הדין מחייבת להגן על כולם , ( וזכר אלו השלשה לפי שנח לבד נשאר מן המבול ולא הגין על כל בני דורו ודניאל לא הגין על כל בני עמו כי הוא לבד היה בגדולה בבבל ואיוב לא הגין אף על בני ביתו כי כולם נאבדו ונשאר הוא לבדו לכן אמר אף אם יהיו שלשתם יחד אין שורת דין מחייבת להגן על אחרים ) :

והיו שלשת האנשים האלה בתוכה, כי נח דניאל ואיוב היו בדור שהיו בלתי זכאים והם היו צדיקים בדור ההוא, נח בדור המבול, ודניאל בדור החרבן, ואיוב בדור שבא השטן לקטרג כמ''ש משוט בארץ ומהתהלך בה, וכן פגע אותם ד' שפטים אלה, המבול היה רעה שמיימית, ואיוב נענש ע''י יסודות רוח ואש שהיו ג''כ רעה שמיימית, וע''י חרב שבא וכשדים, ודניאל ניצול מחרב ומחיה רעה. המה בצדקתם ינצלו נפשם, פה אמר רבותא שהגם שבא התוכחה היותר קשה בכ''ז יועיל צדקתם להציל נפשם, ואין צריך לומר פה שלא יצילו בנים שזה פשיטא :

לו חיה . אם חיה :

לו חיה רעה . ר''ל אם גמול העון יהיה אשר אעביר בארץ קבוצות חיות טורפות לשכל עמה ותהיה שממה מבלי עובר בה מפחד החיות :

לו . ענינו כמו אם וכן לו החייתם אותם ( שופטים ח ) : ושכלתה . ענין מיתה ואבדון :

לו חיה רעה אעביר. ואף אם אביא חיה רעה שהיא קלה מרעב ובאה קודם לו, וה''א שבזה יועיל צדקתם להציל אחרים :

לו חיה. כמו אם כמו לו החייתם אותם (שופטים ט') ובכ''ז נכלל שם וכאן גם ל' הלואי לרמז שהחיה או דבר או חרב קלים מרעב :

שלשת . רצה לומר אף אם בתוכה ימצאו שלשת האנשים האלה האמורים למעלה : חי אני . הריני נשבע חי אני אם שורת הדין מחייבת שיצילו בזכותם בין בנים בין בנות רק המה לבדם ינצלו :

שלשת ואף שיהיו שלשת האנשים ביחד, מ''מ אם בנים ואם בנות יצילו, ואמר רבותא אף שיהיו בנים ובנות רבים שקל יותר שיצלו מן החיה כי אריה אבי תרי לא נפיל, בכ''ז רק המה ינצלו, וכן אמר בחרב הגם שקל עוד יותר שבא תחלה בסדרי התוכחות בכ''ז לא יצילו את אחרים :

אם בנים ואם בנות. ר''ל אפי' בניהם ובנותיהם ויל''פ של אחרים, ובנים ובנות מורים על הקטנים כמ''ש באילת השחר (סי' רס''ב) שאף קטנים שלא חטאו לא יצילו :

חרב . גייסות למלחמה :

או חרב . אם גמול העון יהיה אשר אביא על הארץ אחוזי חרב : ואמרתי וגו' . כפל הדבר לחזק :

לא יצילו . ר''ל אין שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בנים ובנות :

או דבר . אם גמול העון יהיה אשר אשלח דבר על הארץ : בדם . להפסיד אותו כי מהות הדבר הוא שנפסד הדם מהאויר המופסד :

(יט-כ) או דבר אשלח אם בן או בת יצילו (פה תפס רבותא אף בן אחד לא יצילו כי הדבר ידבק יותר כשהרבה אנשים ביחד), המה בצדקתם יצילו נפשם שאפילו להציל נפשם יהיה צריך להביט על רוב צדקתם כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין :

אם בן וגו' . ר''ל אם שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בין בן בין בת :

שפטי . מישגושטיש''ש בלע''ז : אף כי . לשון קל וחומר וכ''ש הוא וכן בכל המקרא כגון הנה אנחנו פה ביהודה יראים ( שמואל א כג ) ואף כי נלך קעילה וכן בפרשה זו ( יחזקאל ט''ו ) הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו וכו' :

כי כה אמר אד' . אשר כן אמר ה' אשר כל שכן הדבר שהנה אשלח על ירושלים בגמול עוונם את ארבעת שפטי הרעים להכריתם שכ''ש הוא שאין שורת הדין מחייבת שיהיה מי מהם ניצל בזכות הצדיקים :

אף כי . ענינו כמו כל שכן וק''ו וכן אף כי הבית הזה ( מ''א ח ) :

ואף כי ארבעת שפטי הרעים כמו שהיו בירושלים ששלח כל ארבעה שפטים בפעם א' (ותפס הסדר חרב רעב חיה רעה דבר, שכסדר זה באו לירושלים, שע''י חרב האויב נעשה רעב בעיר, וחיה רעה אכלה ההרוגים בחוץ, ודבר בפנים).

נותרה . איירטרמאי''ש בלע''ז : המוצאים . בשביה ויביאום כאן : עלילותם . מעשיהם :

והנה נותרה בה . ר''ל עכ''ז בחסדי תשאר בה פליטה והם הבנים והבנות המוצאים מירושלים ללכת בגולה : הנם יוצאים אליכם . אל מול בני הגולה יאמר הנה הם יוצאים מירושלים לבוא אליכם בבלה : את דרכם . אשר לא טובים : ונחמתם . יהיה לכם תנחומין על מה שהתאבלתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלים כי בהבאים תראו שהיו ראויים לאבדון : את כל . ר''ל על כל מיני הרעות שהבאתי עליהם על כולם יהיה לכם תנחומין :

פליטה . שארית כמו פליט ושריד ( איכה ב ) : בנים ובנות . ר''ל קטנים וקטנות וכן או בן יגח או בת יגח ( שמות כא ) ור''ל עם שאינם מורגלים בעבירה כגדולים : עלילותם . מעשיהם כמו ועולל למו ( איכה א ) :

והנה נותרה בה פלטה והם בנים ובנות המוצאים לגולה, ומדוע נותרו אלה? אמר שזה היה בההשגחה מפני שני טעמים {{{א}}} להצדיק דין שמים שלא יאמרו בני בבל מדוע שפך ה' חמתו עליהם כ''כ, ולכן הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואז ונחמתם על הרעה אשר הבאתי כי תראו שהיה בדין ובמשפט, (טעם ב') שבני גלות יכניה היו מצטערים על שהגלה אתהם קודם לכן, אבל עתה.

דרכם, עלילותם. הדרך היא תכונת הנפש ומנהגיה שהוא שורש אל הפעולות. והעלילות הם הפעולות היוצאים מהם, כמ''ש (ירמי' י''ח) וכן הוכפל לקמן (סי' כ' וסי' ל''ו), ולמעלה (סי' ז'), ולקמן (ט''ז מ''ז). דרכיך תועבותיך ג''כ על כוונה זו : אשר הבאתי, אשר הבאתי. הוא מגביל נגד מ''ש אחר כך לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי, שר''ל שעשה עם גלות יכניה לטובה, אבל לגלות צדקיה הבאתי את כל אשר הבאתי. שהיתה ההבאה כדי להביא עליה רעה לא לעשות טובה :

ונחמו אתכם . הבאים הנה ינחמו אתכם על הרעה כי תראו את דרכם הרעים וכפל הדבר לתוספת ביאור : וידעתם . אז תדעו אשר לא בחנם עשיתי את כל הרעה שעשיתי בה כ''א בגמול העון :

ונחמו אתכם כי תראו את דרכם וידעתם כי לא על חנם עשיתי, כי היה זה לתועלת גדול שהוציא אתכם קודם לכן, שאם היו נשארים בארץ היו גם הם משחיתים דרכם כי דורו של צדקיהו היו רשעים, כמ''ש חז''ל שהיה לטובה מה שהוציא גלות יהויכין והחרש והמסגר קודם לכן :