פרשת תבא:

והיה כי תבא אל הארץ (אין והיה אלא מיד. כי תבא אל הארץ) עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס אל הארץ. אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה משתירש תכבש ותשב. וירשתה וישבתה בה. תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר ביאה סתם ופרט באחד מהם וכו' (לעיל ברמז תשמ"ה). כל מצוה התלויה בארץ וכו' (קדושין ל"ז):

ולקחת מראשית. יכול כל הפירות כולן חייבין בבכורים, תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית, ועדיין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור, הריני דן נאמרו להלן בכורי צבור ונאמר הכא בכורי יחיד מה בכורי [צבור] שנאמר להלן משבעת המינין אף בכורי יחיד שנאמר כאן משבעת המינין. אי מה להלן חיטין ושעורין אף כאן חיטין ושעורין, מנין לרבות שאר מינין, תלמוד לומר בכורי אדמתך ריבה, אחר שריבה הכתוב ומיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון, נאמר הכא בכורי יחיד ונאמר הכא בכורי צבור מה בכורי צבור משבעת המינין האמורין בשבח הארץ אף בכורי יחיד משבעת המינין האמורין בשבח הארץ, ואלו הן חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. זית זה זית אגורי. דבש זה דבש תמרים. מראשית ואפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרת אחת. כל פרי פרי את מביא בכורים ואי את מביא יין ושמן בכורים. האדמה פרט לאריסים ולחכירות ולסקריקין ולגזלן שאין מביאין משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך. אשר תביא מארצך כל זמן שהן מצויין על פני ארצך. יכול שאתה קורא כל זמן שאתה מביא, תלמוד לומר ושמחת אין קריאה אלא בשעת שמחה. כשתמצי לומר מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. רבי יהודה בן בתירא אומר מביא וקורא. אשר ה' אלקיך נותן לך פרט לנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד או בתוך של רבים ומבריך מתוך של רבים או מתוך של יחיד לתוך שלו והנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע הרי זה אינו מביא, רבי יהודה אומר כזה מביא מאי זה טעם אינו מביא שנאמר בכורי אדמתך עד שיהו כל הגידולין מאדמתך. ושמת בטנא מלמד שטעונין כלי. והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו זה שילה ובית עולמים. אמר רבי יוסי בר חנינא בצרן ושלחן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה כאחד. תנן התם אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינין ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים, אמר עולא ואם הביא לא קדש (כתוב ברמז תנ"ג):

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי תעלה על דעתך כהן שאינו בימיך, אלא כהן שהוא כשר, וכן הוא אומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים וגו'. ואמרת אליו (ולא) [שאינך] כפוי טובה. הגדתי היום פעם אחת קורא בשנה ואי את קורא פעמים בשנה. כי באתי אל הארץ אשר (ה' אלקי אבותיך) [נשבע ה' לאבותינו] פרט לגרים. לתת לנו פרט לעבדים, רבי שמעון אומר פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמן:

ולקח הכהן הטנא מידך. מכאן אמרו העשירים מביאין בכורים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים ניתנן לכהנים בשביל לזכות מתנה (לכהנים) [לעניים]. מידך מלמד שטעונין תנופה [דברי] רבי אליעזר בן יעקב (אומר). והניחו לפני מזבח ה' אלקיך כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים, וכ"ז שאין לך מזבח אין לך בכורים. [ולקח הכהן וגו'], מכאן אמרו נגנבו או שאבדו חייבין באחריותן נטמאו בעזרה נופץ ואין קורא. ולקח הכהן הטנא מידך לימד על הבכורים שטעונין תנופה דברי רבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב גמר יד יד (מבעלים) [משלמים] כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים, הא כיצד כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. רבי יהודה אומר והנחתו זה תנופה, או אינו אלא הנחה, כשהוא אומר והניחו הרי הנחה אמור, הא מה אני מקיים והנחתו זו תנופה. מקרא בכורים בלשון קדש דכתיב וענית ואמרת ולהלן הוא אומר וענו הלוים וגו' [מה ענייה האמורה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק], ולוים גופייהו מנלן אתיא קול קול ממשה כתיב הכא קול רם וכתיב התם משה ידבר והאלקים יעננו בקול מה להלן בלה"ק אף כאן בלשון הקודש. [וענית ואמרת] מכאן אמרו [בראשונה] כל מי שהוא יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו מלהביא התחילו להיות מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע סמכו על המקרא וענית ואין ענייה אלא מפי אחרים:

ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא (לאבדם) [להאבד] ומעלה על לבן הארמי כאלו אבדו. וירד מצרימה מלמד שלא ירד [להשתקע] אלא לגור שם, שמא תאמר ירד ליטול כתר מלכות, תלמוד לומר ויגר שם, יכול באוכלוסים הרבה, תלמוד לומר במתי מעט כמה שנאמר בשבעים נפש וגו'. ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם לגוי. וירא את ענינו כמה שנאמר וראיתם על האבנים, ואת עמלינו כענין שנאמר כל הבן הילוד וגו', רבי יהודה היה נותן בהם סימנ ין דצ"ך עד"ש באח"ב. אין מביאין בכורין משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים והא תנינן בכורין משקין מנין תלמוד לומר אשר תביא פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה, תנינן תמן משליקטן משעה ראשונה על מנת כן. כל הגרים כולן מביאין ואינן קורין, בני קיני חתן משה מביאין וקורין שנאמר והיה כי תלך עמנו וגו' אם היתה אמו מישראל מביא וקורא ודכוותה אומר אלקי אבותינו. רבי זעירא אומר כלום הוא מתכוון לא לאברהם ליצחק וליעקב וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיו היו, כלום נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקבות. תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא, מאי טעמא כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אב לכל הגוים. רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה, אתא עובדא קמיה רבי אבהו והורה כרבי יהודה:

כיצד מפריש את הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאינה שביכרה אשכול שביכר רימון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים, ר' שמעון אומר אעפ"כ קורא אותם בכורים אחר שתלשן מן הקרקע. טעמייהון דרבנן הנה הבאתי את ראשית פרי בשעת הבאה פרי אבל בשעת הפרשה אפילו בוסר אפילו פגין, על דעתיה דר"ש מה בשעת הבאה פרי אף בשעת הפרשה פרי:

ארמי אובד אבי. צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו כו' (כל הסדר של הגדה לליל פסח):

ויביאנו אל המקום הזה. זה בית המקדש, או יכול זה א"י, כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הרי א"י אמורה ומה תלמוד לומר ויביאנו אל המקום הזה הרי זה בית המקדש. ויביאנו אל המקום בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ הזאת. ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשת עממין אף כאן ארץ חמשת עממין, מכאן היה רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש. ועתה מיד, הנה בשמחה, הבאתי משלי. את ראשית פרי האדמה מכאן אמרו יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאינה שביכרה וכו' (כדלעיל). אשר נתתה לי ה' מכאן אמרו האפוטרופין ועבד ושליח ואשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאין ואין קורין שאין יכולין לומר אשר נתתה לי ה'. והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך מלמד שטעונה (הנפה) [הנחה] שני פעמים אחד בשעת קריאה ואחד בשעת השתחואה. ושמחת בכל מיני שמחות. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בזכות שני דברים ישראל מתחטאין לפני המקום, בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת שנאמר אם תשיב משבת רגליך, מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' וגו', ובזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. ושמחת בכל הטוב, אמר רב מתנה מנין לבכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא. איני והאמר רבי שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, משכחת לה כדתני רב יוסף פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה. הביא ענבים ודרכן מנין, תלמוד לומר תביא. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו' מה להלן שלמים אף כאן שלמים. נאמר כאן טוב ונאמר להלן יפה קול ומטיב נגן, בכל הטוב זה השירה. אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא. אתה והלוי והגר אשר בקרבך מכאן אמרו ישראל וממזרים (מותרין) [מתודין] אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להן חלק בארץ:

איתמר המוכר שדהו לפירות רבי יוחנן אמר מביא וקורא קנין פירות כקנין הגוף דמי, ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. איתיביה ר' יוחנן לר"ל ולביתך מלמד [שאדם מביא בכורי אשתו וקורא], שאני התם דכתיב ולביתך, אית דאמרי איתיביה ר"ל לר' יוחנן ולביתך וכו' התם הוא דכתיב ולביתך אבל בעלמא לא, א"ל טעמא דידי נמי מהכא. אמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, קרא דכתיב כי מספר תבואות הוא מוכר לך, מתניתא דתניא בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל. כיצד מעלין את הבכורים, כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים, ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלקינו, הקרובים מביאין התאנים והענבים, הרחוקים מביאן גרוגרות וצמוקים, והשור הולך לפניהם וכו' עד שמגיעין קרוב לירושלים [הגיעו קרוב לירושלים] שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם, הפחות והסגנים והגזברין יוצאין לקראתן, לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין, וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהן ושואלין בשלומן אחנו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום. החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית, הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה, הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות ומה שבידם ניתנין לכהנים. עודהו הסל על כתפו קורא מהגדתי היום וגו' עד שהוא גומר כל הפרשה וכו':

כי תכלה לעשר יכול בחנוכה, נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ, מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל, אי מה קץ האמור להלן חג הסכות אף קץ האמור כאן חג הסכות, תלמוד לומר כי תכלה לעשר איזהו חג שכלין בו המעשרות הוי אומר זה פסח, מכאן אמרו ערב יו"ט האחרון של פסח של ד' ושל ז' היה ביעור. בשנה השלישית יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר, תלמוד לומר בשנה השלישית שנת המעשר, שנה שחייבת במעשר, יצאת שנת שבע שאינה חייבת במעשר. יכול (כל) [שני] מעשרות נוהגין בה [תלמוד לומר שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגין בה], אין לי אלא מעשר עני שבו דבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות, תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה. ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה תן לכל אחד ואחד לפי חלקו. ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שובען, מכאן אמרו אין פוחתין לעני (העובר ממקום למקום) [בגורן] מחצי קב חיטין וקב שעורין דברי ר' [יהודה]. (ר"י) [ר' מאיר] אומר חצי קב. בשעריך מלמד שאין מוציאין אותו מן הארץ לח"ל, אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלים ונתנו להם חכמים שש מאות ככרי זהב ולא רצו להוציאן חוץ לירושלים. ואמרת בכל לשון. לפני ה' אלקיך זה וידוי מעשר. בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי. וגם נתתיו ללוי זה מעשר לוי. וגם נתתיו זה תרומה ותרומת מעשר. לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ולקט שכחה ופאה אף על פי שאין מעכבין את הוידוי. מן הבית זו חלה.

דבר אחר מן הבית כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה נזקק לכל דבר. ככל מצותך שאם הקדים מעשר שני לראשון (אין בכך כלום) [אינו יכול להתוודות]. אשר צויתני לא נתתיו למי שאינו ראוי. לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. ולא שכחתי מלברכך ולהזכיר שמך עליו. לא אכלתי באוני ממנו הא אם אכלו [באנינות] אינו יכול להתודות. ולא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא. ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת דברי ר"א. א"ל ר' עקיבא (אם למת) אם לחי (אמור) [אסור] מה תלמוד לומר לא נתתי מממנו למת [אלא] שלא החלפתי אפילו (בדמי) [בדבר] טהור. שמעתי בקול ה' אלקי הבאתיו [לבית הבחירה]. עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי בו. [השקיפה ממעון קדשך] עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את נחלתך:

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר. שנה שאין בה אלא מעשר אחד, הא כיצד שנה ראשונה מעשר ראשון ומעשר שני, שנייה מעשר ראשון ומעשר שני, שלישית מעשר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל, או אינו אלא [אף] מעשר ראשון יבטל, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך כל זמן שבא תן לו דברי (ר"מ) [ר' יהודה]. (ר' עקיבא) [ר' אליעזר בן יעקב] אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואל הלוים תדבר וגו' הקישן הכתוב לנחלה מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק. קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה ולא קתני ובמעשר עני. והתניא בברייתא ובמעשר עני, אמר רבא כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה משום הכי אסור לה לאיתהנויי, וכאן במעשר עני המתחלק בבית הגרנות כיון דכתיב ביה והנחת בשעריך שרי לה לאיתהנויי. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום רבי יהודה ב"ר אילעאי בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טורקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר, דאמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית, ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת שנאמר ואכלו בשעריך. רבי ור' יוסי בר' יהודה היו מכניסין הכלכלה לאחורי גגות, ראה אותם ר' יהודה בר' אילעאי, א"ל ראו מה ביניכון לקדמאי, ר' עקיבא היה לוקח ו' מינין בפרוטה כדי לעשר מכל מין ומין ואתם מכניסין את הכלכלה אחורי גגות, חמתון חד סבא א"ל יהבון אתון לי א"ל אין א"ל לאבוכון דבשמיא לית אתון יהבין ולי יהביתו. אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב וכו' (כדלעיל), ורבי יוחנן נמי הכתיב מן הבית, חצר דומיא דבית שהכלים נשמרין בתוכו. ואידך נמי הכתיב בשעריך, ההוא דמעייל להו דרך שער לאפוקי דרך (חצרות) גגות וקרפיפות. אין מדליקין בשמן שרפה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן דאמר קרא ולא בערתי ממנו בטמא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמאת. ואימא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן קדש שנטמא, לאו ק"ו הוא ומה מעשר הקל אמרה תורה ולא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כל שכן, אי הכי תרומה נמי לימא ק"ו ומה מעשר הקל וכו' הא כתיב ממנו. ומה ראית מסתברא קדש [לא] ממעטינן שכן [סימן] פנ"ק עכ"ס, פגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, ואסור לאונן, אדרבא תרומה לא ממעטת שכן מחפ"ז, מיתה וחומש ואין לה פדיון ואסורה לזרים, הנך נפישין, ואיתימא קדש חמור שכן ענוש כרת. ר"ש אומר ולא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שהוא טמא ואני טהור. והיכא מוזהר על אכילה איני יודע, טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים וגו', טומאת עצמו מנלן, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו ותנא דבי רבי ישמעאל אפילו טמא וטהור אוכלים בקערה אחת ואין חוששין וקאמר רחמנא ההוא דאמרי לך התם בשעריך תאכלנו הכא לאסור (לבער מהן בטומאה). מה שאין כן בתרומה מנלן אמר קרא לא בערתי ממנו בטמא, ממנו אי אתה מבעיר וכו' (כדלעיל). כל היום כשר לוידוי מעשר דכתיב ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש וסמיך ליה היום הזה ה"א מצוך. וידוי מעשר בכל לשון מנלן, דכתיב לפני ה' אלקיך בערתי, ונילף מלוים מה להלן בלשון קודש אף וכו' [דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא] ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה. תניא ר"ש בן יוחאי אומר אדם [אומר] שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם וכו'. במנחה ביו"ט [האחרון] היו מתודין, כיצד היה הוידוי בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי וכו' עד לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים וכו' עד השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו' וברך את עמך ישראל בבנים ובנות, ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר ובולדות בהמה, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי ליתן טעם בפירות, מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ, רבי מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ, רבי יוסי אומר יש להן ערי מגרש. יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר וכו', ובימיו אין אדם צריך לשאול על דמאי. במנחה ביו"ט [האחרון] היו מתודים, ויתודו ביו"ט הראשון של פסח, כדי שיהא לו מה לאכול ברגל, ויתודה בשחרית עד המנחה (מותר) [מצוה] לאכול. רבי יוחנן אמר משמועתא מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי שאין יכול לומר ואת האדמה אשר נתתה לנו:

השקיפה ממעון קדשך מן השמים, כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה (לעשות) [לעושי] מצות, אדם יש לו (חלק) [עסק] אצל המלכות פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיע אצל המלך, וכיון שהגיע אצל המלך ספק עושה לו רצונו ספק שאינו עושה, אבל הקב"ה אינו כן אלא אדם יורד לתוך שדהו רואה אשכול שבכר תאנה שבכרה רמון שבכר מניחו בסל [והולך לירושלים ובא] ועומד באמצע (השדה) [העזרה] ומבקש רחמים עליו ועל ישראל ועל הארץ שנאמר השקיפה ממעון קדשך, ולא עוד אלא אומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתוב אחריו היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות. אמר ר"ש בן לקיש בת קול יוצאת ואומרת לו (תשנה) [תזכה] לשנה (אחרת) [הבאה], כאדם שנותן לחברו פרי חדש ואומר לו יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה הבאה. מהו היום הזה וגו' וכי עד עכשיו לא צוה הקב"ה לישראל והלא אותה שנה שנת הארבעים היתה [שנאמר ויהי בארבעים שנה וגו'] ומה תלמוד לומר היום הזה, [אלא כך אמר משה לישראל] בכל יום ויום תהא חביבה עליכם התורה כיום שקבלתם אותה מהר סיני וכה"א והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת. ושמרת ועשית אותם כל העוסק בתורה לאמתו מעלה עליו כאלו קבלה הוא עצמו מהר סיני שנאמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וגו', לעשות אותם לא נאמר אלא לעשותכם אותם. הסכת ושמע ישראל עשו כתות לתורה.

דבר אחר כתתו נפשכם ולבבכם לשמוע דברי תורה. (כתיב) את ה' האמרת היום וכתיב וה' האמירך היום וג'ו כשם שהעלייה כובשת כך עתידין ישראל לכבוש את כל הארץ שנאמר ולתתך עליון וגו'. את ה' האמרת (כתוב ברמז רמ"ד):

מעשה במרים בת תנחום שנשבית היא ושבעה בניה עמה, מה עשה השלטון חבש כל אחד ואחד בפני עצמו, הוציא את הראשון א"ל השתחוה לצלם כשם שהשתחוה אחיך, א"ל חס ושלום לא השתחוה אחי אף אני לא אשתחוה, למה, א"ל שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך, צוה עליו והרגו. הוציא את השני וא"ל השתחוה לצלם וכו' שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את השלישי וכו' למה שכתוב בתורתנו זובח לאלקים יחרם צוה עליו והרגו. הוציא את הרביעי וכו' למה שכתוב בתורתנו כי לא תשתחוה לאל אחר צוה עליו והרגו. הוציא את החמישי כו' למה שכתוב בתורתנו וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את הששי וכו' שכתוב בתורתנו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד צוה עליו והרגו. הוציא את הז' והוא היה קטן שבהם וכו' שכבר נשבענו לאלקינו שאין אנו ממירין אותו ביראה אחרת דכתיב את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים, וכשם שנשבענו לו כך נשבע לנו שאינו ממיר אותנו באומה אחרת דכתיב וה' האמירך היום, א"ל א"כ אזרוק את הטבעת הזו לפני הצלם ולך והבא אותה כדי שיאמרו לשלטון שמע והשתחוה לצלם, א"ל אללי עליך שלטון ומה שאתה בשר ודם אתה מתיירא מב"ו כמוך אני לא אירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה מלכו של עולם, א"ל וכי יש אלוה בעולם, א"ל שוטה שבעולם וכי עולם של הפקר ראית, א"ל וכי יש פה לאלקיכם א"ל באלקיכם כתיב פה להם ולא ידברו, אבל באלקינו כתיב בדבר ה' שמים נעשו, א"ל וכי יש עינים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב עינים להם ולא יראו, אבל באלקינו כתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה, א"ל וכי יש אף לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב אף להם ולא יריחון, אבל באלקינו כתיב וירח ה' את ריח הניחוח, א"ל וכי יש ידים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב ידיהם ולא ימישון, אבל באלקינו כתיב אף ידי יסדה ארץ, א"ל וכי יש רגלים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב רגלים ולא יהלכו, אבל באלקינו כתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, א"ל וכי יש גרון לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב לא יהגו בגרונם, אבל באלקינו כתיב והגה מפיו יצא, א"ל וכי יש בו כל המדות הללו מפני מה לא הציל אתכם מידי כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר, א"ל חנניה מישאל ועזריה היו זכאין ונפלו ביד מלך הגון, אבל אנו חייבין ונפלנו ביד חייב אכזרי כדי שיתבע דמינו מידו, צוה עליו והרגו, אמרה לו אמו בחיי ראשך תנה לי את בני ואגפפנו ואנשקנו ונתנו אותו לה וגפפתו ונשקתו ונתנה לו דדיה והוציאה לו דבש וחלב לקיים מה שנאמר דבש וחלב תחת לשונך, אמרה לו בחיי ראשך יתנו את החרב על צוארי ועל צוארו כאחד, מיד צעק ואמר איך אעשה אותו וכתיב בתורתכם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, נטלוהו מחיק אמו והרגוהו ושערו חכמים שנותיו של תינוק ולא מצאוהו בו אלא שתי שנים וששה חדשים ושתי שעות ומחצה, והיתה אמו בוכה עליו ואומרת להם בני אל ירע לכם שלכך נוצרתם לקדש שמו של הקב"ה בעולם, לכו ואמרו לאברהם אביכם אל יזוח לבך עליך אתה בנית מזבח אחד ואני בניתי שבע מזבחות והעליתי ז' בני עליהם ולא עוד אלא דידך הוה נסיון ודידי הוה עובדא, אמרו אותה אשה עלתה לגג והשליכה עצמה ומתה וקראו עליה אם הבנים שמחה ורוח הקודש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה:

והיה ביום אשר תעברו את הירדן. רבי ישמעאל אומר לא נאמרו ברכות וקללות אלא לאחר י"ד שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, התיב רבי חנינא קומי ר' יסא והכתיב והיה בעכברכם את הירדן תקימו את האבנים, אבנים תקימו מיד ברכות וקללות אחר י"ד שנה נאמרו:

וכתבת על האבנים. תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחר כך סדו אותו בסיד, א"ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה, א"ל בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבואר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו. רבי שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להם מלמטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות, הא למדת שאם היו חוזרים בתשובה היו מקבלים אותם. כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו לרבות כנענים שבח"ל שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותם כמאן כרבי שמעון. אבנים שלמות (כתוב ברמז ש"ו):

וזבחת שלמים אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה, משום שמחה דכתיב וזבחת שלמים ושמחת בעינן שתהא זביחה בשעת שמחה וליכא, משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבח שלמים ואכלת שם ושמחת, ועכשיו אין שמחה (נוהגת) אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. תנו רבנן חייב אדם לשמח את (אשתו) [בניו ובני ביתו] ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין, ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ביין, ונשים בראוי להם בבבל בבגדי צבעונים בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים:

רב [הונא] כי מטא להאי קרא בכי וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לו לאכול על שלחנו יתרחק ממנו שנאמר למה לי רוב זבחיכם. וידבר משה והכהנים הלוים מה דברים היו שם ללמדך שבאו ישראל ואמרו למשה נטלת את התורה ונתת לכהנים שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים, א"ל משה רצונכם שיכרתו לכם ברית שכל מי שמבקש ללמוד תורה לא יהא נמנע, א"ל הן, עמדו ונשבעו שאין אדם נמנע מלקרות בתורה שנאמר אל כל ישראל לאמר, א"ל משה היום הזה נהיית לעם:

אלה יעמדו לברך את העם, תנא רבי אליעזר אומר אי אפשר לומר לוים למטה שכבר נאמר למעלה, וא"א לומר למעלה שכבר נאמר למטה, הא כיצד, זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה. רבי יאשיה אומר הראוי לשירות למטה והשאר למעלה. רבי אומר אלו ואלו למטה היו עומדין הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. ומאי על בסמוך, כדתניא ונתת על המערכת לבנה זכה אמר ר' על בסמוך, או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר (ונתת) [וסכת] על הארון את הפרוכת הוי אומר על בסמוך. תנן התם ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדין למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים מקיפין את הכהנים וכו' הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות, ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל התורה בשבעים לשון שנאמר באר היטב. תנו רבנן ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט. ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי ד'. ד' וד' שמונה, ח' וח' הרי ט"ז. וכן בסיני וכן בערבות מואב שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה ה', וכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת [נמצאו מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה], רבי שמעון מוציא הר גרזים והר עיבל ומכניס אהל מועד [שבמדבר], ובפלוגתא דהני תנאי רבי ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני טפרטות באהל מועד, רבי עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב, ואין לך כל מצוה ומצוה שכתב בתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות, רבי שמעון אומר מ"ח בריתות של תר"ג אלף ותק"ן. רב כהנא אמר כשם שחלוקין כאן כך חלוקין בתחלת חומש השני, אית תנא דתני כשם שחלוקין כאן כך חלוקים בדגלים בני לאה מכאן ובני רחל מכאן ובני שפחות באמצע, אמר ר' מתניא טעמא דהלין תנא שמע אלי יעקב וישראל מקוראי מה התקרה הזו עוביה דהן גבי קטנה דהן ועוביה דהן גבי קטנה דהן, אית תניי תני כשם שחלוקין כאן כך חלוקין באבני אפוד במלואותם כדי שיהו כ"ה מכאן וכ"ה מכאן, והלא אינן אלא ארבעים ותשע, אמר ר' ברכיה כתולדותם מלא, אמר ר' יהודה בן זכריה יהוסף מלא שנאמר עדות ביהוסף שמו. תנו על אבני המלון נכתבו דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר על אבני מזבח נכתבו, מאן דאמר על אבני מלון נכתבו בכל יום ויום אומות העולם היו שולחין נוטריהן ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון. ומ"ד על אבני מזבח נכתבו ולא לשעה היה ונגנזו, ועוד היתה מעשה נסים, נתן הקב"ה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון, מ"ד על אבני מלון ניחא ושדת אותם בשיד, מ"ד על אבני מזבח ושדת אותם בשיד בין כל אבן ואבן. רבי שמועל בשם רבי יונתן אומר והיו עמים משרפות סיד מסיד נטלו אפופסין שלהן מיתה. אמר רבי יוחנן פשוט הוא לך ד' מיני אבנים הן, אבני המלון לשעה היו ונגנזו, אם תאמר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות היו, אם תאמר פיסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהם לארץ, אלא במה אנן קיימין באבנים שהקים להם יהושע על גב הירדן. ואלה יעמדו על הקללה (כתוב ברמז תל"ד). תנא ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה, בו נידוי דכתיב אורו מרוז ואמר עולא בד' [מאה] שפורי שמתיה ברק למרוז, בו קללה דכתיב ואלה יעמדו על הקללה, וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל. בו שבועה דכתיב וישבע יהושע (את העם) [בעת ההיא] לאמר ארור האיש לפני ה' כו', וכתיב ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל, וכתיב ויונתן לא שמע בהשביע אביו. אמר רבי יוסי בר חנינא אמן בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים, בו שבועה דכתיב ואמרה האשה אמן אמן. בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים וגו' ואמר כל העם אמן. בו האמנת דברים דכתיב ויאמר ירמיהו אמן כן יעשה ה' יקים ה' את דברך:

וענו הלוים ואמרו. בלשון קודש אתיא קול קול ממשה כתיב הכא קול רם וכתיב הם משה ידבר והאלקים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקדש. דרש רבי יהושע בר נחמני מתורגמניה דרשב"ל כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' בארור סגי ליה, אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך הבן ועבד ע"א ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. ושם בסתר (כתוב ברמז תתע"ח):

ברוך אתה בעיר. בזכות מצות שאתה עושה בעיר [חלה] וציצית וסוכה ולולב הדלקת נר שבת. ברוך אתה בשדה בזכות מצות שאתה עושה בשדה לקט שכחה ופאה.

דבר אחר שתהא ברוך בעיר על ידי שנתברכת בשדה שתתן הארץ פירותיה. ברוך אתה בבואך בפרקמטיא שלך, ודוד מפרשה ה' ישמר צאתך ובואך. ד"א ברוך אתה בביאתך לעולם וביציאתך מן העולם. אשרי אדם ששעת מיתתו כעת לידתו וזהו עת ללדת ועת למות. אמר רב ברוך אתה בעיר שתהא ביתך סמוך לבית הכנסת. ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך קרובים לעיר. ברוך אתה בבואך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך. ברוך אתה בצאתך שכל צאצאי מעיך יהיו כמותך. רבי יוחנן אמר ברוך אתה בעיר שיהא בית הכסא סמוך לשלחנך. ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה שליש בגפנים שליש בזיתים. ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך בלא חטא אף יציאתך בלא חטא, ולא קשיא הא דמהדר שורא וריתקא הא דלא מהדר:

יצו ה' אתך את הברכה. אמר ר' יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברה באסמיך. תנו רבנן ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך ברך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה וגו'. תנא דבי ר"י אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולט בו שנאמר יצו ה' אתך וגו'. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך תניא ר' אליעזר אומר אלו תפילין שבראש. הרואה תפילין בחלום יצפה לגדולה שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא ר' אליעזר אומר אלו תפילין שבראש (כתוב ברמז ע"ו). משל לבן מלכים שהיה מהלך אחר אביו והיה מהלך בכל מקום שהיה מהלך אביו, והיו בני אדם רואים לאביו עמו והיו יראים מפניו, אחר ימים הניח לאביו והיה מהלך לעצמו, התחילו הבריות מכין אותו, בא לו אצל אביו וא"ל כך עשית לי, א"ל אתה עשית לעצמך שהנחת אותי, כך ישראל כיון שעושין רצונו של מקום היו אומות העולם יראים מהם שנאמר וראו כל עמי הארץ וגו', ואומר שמעו עמים ירגזון, ויגר מואב, וכן הוא אומר ונשמע וימס לבבנו, ולא עשו אלא עברו על דבריו ונשתעבדו למלכיות, התחילו צועקים לפני הקב"ה אומר להם אתם גרמתם לעצמכם שנאמר תיסרך רעתך ומשובתיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך:

יפתח ה' לך. אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא ירדו גשמים מאוצר טוב שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', בזמן שישראל שרויים בארצם גשמים יורדים מאוצר טוב ובזמן שאין ישראל שרויים בארצם אין גשמים יורדים מאוצר טוב (כתוב ברמז תתקמ"ב ובפסוק ועצר את השמים ברמז תתס"ח). אמר ר' יוחנן מטר בשביל יחיד שנאמר לתת מטר ארצך בעתו, פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לתת מטר ארצך בעתו, פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ופרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ופרנסה בשביל יחיד לא והתניא ר' יוסי בר יהודה אומר ג' פרנסים טובים עמדו להם לישראל וכו', שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי. גדולה היא ירידת גשמים ששקולה כתחיית המתים, דכתיב ויבוא כגשם לנו וכתיב אחריו יחינו מיומים וגו' לפיכך קבעוה בתחיית המתים. כשהגשמים יורדים אף משא ומתן מתברך שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך. והיית רק למעלה (כתוב ברמז קמ"ח). תנא העבים ורוחות שניות למטר מאי היא זיקא דבתר מיטרא. למימרא דמעליותא היא והכתיב יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר ואמר עולא זיקא דבתר מיטרא, ל"ק [הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא, ואב"א הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק. ואמר רב יהודה זיקא דבתר מטרא כמיטרא, עיבוא דבתר מיטרא כמיטרא, שימשא דבתר מיטרא כתרי מיטרי, למעוטי מאי], למעוטי גילהי דלילא ושימשא דביני קרחי. והיו שמיך (כתוב ברמז תרע"ד). יככה ה' בשחין (כתוב ברמז קפ"ד). תניא אמר ר' יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה וכי מה איכפת ליה לעור בין אפלה לאורה, עד שבא מעשה לידי, פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא ואבוקה בידו, אמרתי לו אבוקה זו למה לך אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים ומן הבורות ומן הקוצים ומן הברקנים:

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר. זו אשת אב. יולך ה' את מלכך. כתיב ויאמר ללוים המבינים וגו', יאשיה גנז את הארון ולמה גנזו לפי שמצא כתוב יולך ה' את מלכך אשר תקים עליך עמד וגנזו. זרע רב תוציא (כתוב ברמז ל"ח). תחת אשר לא עבדת (כתוב ברמז רע"ד). רב מתנא אמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זו שירה, מכאן לעיקר שירה מן התורה. ואימא דברי תורה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, משמחי לב איקרי טוב לבב לא איקרי, ואימא בכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב, טוב איקרי טוב לבב לא איקרי. אשר לא ישא פנים (כתוב ברמז תשי"א):

מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הות שדרתיה לשלוחה אמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן, אתא אמר לה [סמידא ליכא חיורתא איכא, אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן אתא אמר לה] חיורתא ליכא גושקרא איכא כו' אדאזל איזדבן, אמר לה גושקרא ליכא קימחא דשערי איכא א"ל זיל אייתי לי אדאזל איזדבן, הות שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל, איתיב לה פרתא בכרעה ומתה, קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ, ואיכא דאמרי גרוגרת דרבי צדוק אכלה ואיתניסא ומתה. דרבי צדוק יתיב מ' שנין בתעניתא כי הוה אכיל מידי הוה קא מתחזי מאבראי [וכי הוה בריא] הוו מייתי ליה גרוגרת מייץ מייהו ושדי להו. כי הוה קא ניחא נפשה אפקיתיה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי לי. והיינו דכתיב כספם בחוצות ישליכו וגו'. אם לא תשמור (כתוב ברמז תתקל"ז):

אם לא תשמור וכתיב בתריה והפלא ה' את וגו', הפלאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר והפילו השופט והכהו לפניו הוי אומר הפלאה זו מלקות. תניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן, חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלין להן. ר' יצחק אומר (כל) חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לומר לך לכרת ניתנו ולא למלקות. מ"ט דרבי ישמעאל, אמר קרא אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך הפלאה זו וכו' (כדלעיל) וכתיב את כל דברי התורה הזאת, אי הכי אפילו חייבי עשה נמי, תשמור כתיב וכדרבי אבין אמר ר' אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. אי הכי אפילו לאו שאין בו מעשה נמי לילקי, לעשות כתיב. אי הכי אפילו לאו שניתק לעשה נמי, דומיא דלאו דחסימה, ורבי עקיבא מ"ט, אמר קרא כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות. ור"י הני מילי מיתה וממון או מלקות וממון אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא. ולר' עקיבא אי הכי אפילו חייבי כריתות נמי נימא משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, מאי אמרת שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן השתא מיהת לא עבדי תשובה, אמר ר' אבהו בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות דיליף לעיני מלעיניך, אי הכי חייבי מיתות ב"ד נמי נגמר מעיני מלעיניך, דנין לעיני מלעיניך ואין דנין מעיני מלעיניך, ומאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה כו', קיבלה מיניה ר' שמואל בר רב יצחק א"ק כדי רשעתו וכו' ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר. רבא אמר דאתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי דאינו לוקה ומת, כי פליגי דאתרו ביה למלקות, דרבי ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו, ור' עקיבא סבר אין לוקין עליו, ור' עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי לימא לאו שניתן לאזהרת כרת הוא, חייבי כריתות אינה צריכה התראה שהרי פסח ומילה ענש אף על פי שלא הזהיר. רבינא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן ודקאמרת הא לא עביד תשובה, לא פסיקא מלתא לכרת. וחליים רעים ונאמנים (כתוב ברמז רפ"ט):

כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם. אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה א"ל הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני, והכתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' (כי טוב) כי לעולם חסדו. ואמר ר' יונתן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, מפני שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, אמר ר' יוסי ברבי חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש, דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ. ובגוים ההם לא תרגיע (כתוב ברמז רצ"א). אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה, ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטין בו שנאמר ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי אומר אלו תחתוניות. עולא במסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרי בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה, א"ל לעולא יאות עבדי, א"ל (זיל) [אין] ופרע ליה בית השחיטה, כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל ודילמא חס ושלום אחזוקי ידי עוברי עבירה, א"ל נפשך הצלת, קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב, א"ל ההוא שעתא לא עברנא ירדנא. אמר ר' חנן והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה. ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת. ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר. מעשה (באשה) [בפרדת רבי] שמתה וטהרו את דמה משום נבלה, ושאל רבי אלעזר את רבי סימון עד כמה ולא אשגח ביה, ושאל את רבי (יעקב) [יהושע בן לוי] וא"ל עד רביעית טהירה יתר מכאן טמא, ובאש לר' אלעזר על דלא הדר ליה ר' סימון כו', א"ל ר' זריקא בגין דשאיל לך את בעיט ביה א"ל בגין דלא הות דעתי בי בעיטנא ביה דאמר ר' חנן והיו חייך תלואים לך מנגד זה שלוקח חטים לשנה. ופחדת לילה ויומם זה שלוקח מן הסדקי. ולא תאמין בחייך זה שלוקח מן הפלטר ואנא סמיכנא אפלטר. בכל יום ויום קללתו מרובה משל חברו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר, הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי, אלא דחליף, ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל:

אלה דברי הברית. ארשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמורה במלח ממתקת כל הקרבן אף ברית האמורה ביסורין ממרקין כל (גופו) [עונותיו] של אדם (כתוב ברמז ש"ג וברמז תתנ"א). מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב, כל המצות כולן נאמרו בסיני ונשנו בערבות מואב וכו' (כתוב לעיל):

כתיב מי יתן והיה לבבם זה להם, א"ל משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר לכם הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה להם היה לכם לומר תן אתה. כפויי טובה דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלקל, בני כפויי טובה דכתיב האשה אשר נתתה עמדי, אף משה לא רמזה להם אלא לאחר ארבעים שנה ואולך אתכם ארבעים שנה וגו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת, אמר רבה ש"מ לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין. אריב"ל כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין, דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה ושמרתם את דברי (התורה) [הברית] הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו. שנוי בנביאים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'. משולש בכתובים כי אם בתורת ה' חפצו וגו' וכל אשר יעשה יצליח:

ויקרא משה אל כל ישראל. את מוצא כשנתן הקב"ה למשה את התורה בקריאה נתנה לו שנאמר ויקרא ה' למשה, אף משה כשבא לשנות את התורה לישראל מסרה בקריאה שנאמר ויקרא משה אל כל ישראל. א"ל משה הוו יודעין כל מה שעשה לכם הקב"ה נסים ראיתם בעיניכם במצרים המסות הגדולות אשר ראו עיניך שהיו המכות ממסות גופיהן של מצרים, והאותות שהיו נרשמין על גופיהן, והמופתים שהיו המכות מפתות אותם, כיצד לשלשים יום היתה באה המכה והית עושה שבעה ימים והולכת לה והיו נרווחין שלשה ועשרים ימים בין מכה למכה ולא היו חוזרין. ולא נתן ה' לכם לב לדעת בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה להם שמעו ישראל ושתקו, משל למה הדבר דומה לחבר קשה שראה עכנא אחת קשה אמר מי יכול לחבר את זה, א"ל ולא אתה החבר הכל ממך, כך היו ישראל צריכין לומר אתה תן:

לא בלו שלמותיכם מה שהיה עליהם לא בלו אבל מה שהיה בתוך התיבות בלו וכו' (כדכתוב בפרשת עקב בפסוק שמלתך לא בלתה ברמז תתנ"א):