אתם נצבים. זה שאמר הכתוב הפוך רשעים ואינם, כל זמן שהקב"ה (מתהפך) [מסתכל] במעשיהם של רשעים [ומהפך בהם] אין להם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום. סדומיים ויהפך את הערים, מצרים ולא נשאר בהם עד אחד. בבל והכרתי לבבל שם ושאר [ועל כולן] אמר דוד שם נפלו פועלי און, אבל ישראל אם נפלו עומדין וכה"א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי [אמר הקב"ה] מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים וכתיב דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ, משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה מורה בה חצים, החצים כלים והקורה במקומה עומדת, אף כך ישראל היסורין כלין והם במקומן עומדין. למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממ"ט שנאמר בת"כ מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, מיד קרא אותם משה והיה מפייסן מה כתיב למעלה ויקרא משה אל כל ישראל וגו' המסות הגדולות וגו' ותבואו אל המקום הזה. מפני מה עו"א מיחייבין כליה וישראל קיימים, לפי כשבאין עליהן פורעניות מבעטין בהן ואינן מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר שפוך חמתו וגו', אבל ישראל כשהיסורין באים עליהם הם נכנעין שנאמר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו', אמר הקב"ה הקללות הן מעמידות אתכם, וכה"א ולמען נסותך להיטיבך באחריתך, לכך נאמר אתם נצבים.
דבר אחר אתם נצבים אימתי כשתהיו אגודה אחת היום כלכם, בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת שמא יכול לשברם ואילו אחת אחת אפילו תינוק יכול לשברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת שנאמר (יבואו) [ילכו] בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדו מארץ צפון. ראשיכם שבטיכם אף על פי שמניתי לכם ראשים ושופטים ושוטרים כלכם שוין לפני שנאמר וכל איש ישראל. ד"א כלכם ערבים זה בזה ואפילוצדיק אחד ביניכם כלכם עומדין בזכותו, ולא אתם בלבד אלא כל העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם, וכשאחד חוטא כל הדור לוקה, וכן אתה מוצא בעכן [הלא עכן וגו' בן זרח מעל בחרם וגו', מדת פורעניות מועטת והדור נתפס בה] מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה. מחוטב עציך מלמד שבאו גבעונים בימי משה ולא קבלן שנאמר ויעשו גם המה בערמה, מהו גם, ללמד שבאו אצל משה ולא קבלן:
דבר אחר אתם נצבים מה כתיב למעלה ותבואו אל המקום הזה וכתיב הפוך רשעים ואינם, משל לשתי תמונות אחת של זהב ואחת של שעוה, הציתו בהן את האור, אותה של שעוה אבדה מיד, אותה של זהב קיימת, כך הרשעים אובדין מן העולם כהרף עין.
דבר אחר משל לאחד שהשליך קוצים על פני המים היו צפין, השליך אבן עמדה לה בתוך המים, כך העו"א נקראו קוצים והיו עמים משרפות סיד קוצים וגו' וישראל נקראו אבן משם רועה אבן ישראל.
דבר אחר א"ל משה מבקשים אתם לעמוד בעולם עסקו בתורה, מה כתיב למעלה ושמרתם את דברי הברית ואחריו אתם נצבים.
דבר אחר מה כתיב למעלה (אלו) ובגוים ההם לא תרגיע והיו חייך תלואים לך, א"ל משה קיימו את התורה ואין אחד מהם נוגע בכם שנאמר ושמרתם את דברי הברית ואומר ושומע לי ישכן בטח.
דבר אחר אתם נצבים ולא העו"א, משל לאבן גדולה שהיתה מושכבת בתוך הרחוב כל מי שהיה רואה עצמו גבור היה בא ומתגושש בה והיא נופלת עליו ושוברתו ומת והאבן עומדת במקומה, כך העו"א משעבדים בישראל והם קיימין לעולם שנאמר אשים את ירושלים אבן מעמסה. ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עלים שנאמר מחטב עציך עד שאב מימיך משה גזר לההוא דרא [דוד גזר לכולי דרא], ואכתי יהושע גזר עליהם דכתיב ויתנם יהושע וגו' חוטבי עצים, יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים כו':
לעברך בברית וגו'. שלש בריתות כרת הקב"ה עם ישראל, אחת כשיצאו ממצרים ואחת בחורב ואחת כאן [ולמה כרת הקב"ה עמהן כאן] מפני שאותה שכרת בחורב בטלום ואמרו אלה אלקיך ישראל, לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב וקבע עליה קללה במי שחוזר בו, וכה"א וכל ישראל עברו את תורתך וגו' ותתך עלינו את האלה והשבועה, ואין אלה אלא קללה שנאמר והיתה האשה לאלה ללמדך כשם שמשביעין את הסוטה כך השביע הקב"ה את ישראל:
ולא אתכם לבדכם. וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב א"ל הוו יודעין שלא על מה שבלבבכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' וכו' עד משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט (כתוב ברמז רצ"ד ע"ש). מפני מה הכותיים מזוהמין, מפני שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן וכו', וגרים מאי א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו דכתיב כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו. ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו, אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב יצאו ממנו י"ב שבטים שלא היה בהם שום דופי. כתוב אחד אומר ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם וכתוב אחד אומר לא תחמוד כסף וזהב (אשר) עליהם וגו' הא כיצד עמהם דומיא דעליהם דבר של נוי אסור ושאינו של נוי מותר. ואימא אדרבה עליהם דומיא דעמהם מה עמהם כל מה שעמהם אף עליהם כל מה שעליהם, אם כן לא יאמר עליהם. אמר רב יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבדה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וכתיב לא יאבה ה' סלוח לו. מיתיבי האוהב את אשתו בגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו', סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו', סמוך לפרקן שאני:
לא חלק להם (כתוב ברמז תתק"ח):
עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכין ואין חוזרין דברי ר' עקיבא. ר' אליעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הן אפלה שלהן עתידה להאיר להם. תנו רבנן עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם בעולם הזה, וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אם מעשיהם כהיום אינן חוזרין ואם לאו חוזרין. רבי אומר באין הן לעולם הבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. אמר רבה בר בר חנה שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה דכתיב הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה וגו', מאי חסידותיה, דתניא קטני בני רשעי ישראל אין להם חלק לעולם הבא שנאמר הנה היום בא בוער כתנור וגו' אשר לא יעזוב להם שרש וענף שרש בעולם הזה וענף לעולם הבא דברי רבן גמליאל, רבי עקיבא אומר באין לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה', שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא:
הנסתרות לה' אלקינו וגו'. למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד, מלמד שלא נענשו על הנסתרות עד שעברו את הירדן דברי ר' יהודה. א"ל רבי נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם, אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי כו' אלא עכן מ"ט איענש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו (כתוב ברמז תשכ"ב):
ושב ה' אלקיך את שבותך (כתוב ברמז רי"ב וברמז תשל"א):
והביאך ה' אלקיך אל הארץ, מאי טעמא דמ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא דכתיב ויעשו כל הקהל השבים (מהגולה) [מן השבי] סכות וישבו בסכות וגו', אפשר בא דוד ולא עשה סוכה בא שלמה ולא עשה סוכה עד שבא עזרא, אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע בן נון, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתן בימי עזרא וכו', ואומר והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו. ואידך ההוא דבעי רחמי וכו', בשלמא משה לא בעי רחמי דלא ה"ל זכות דארעא דישראל אלא יהושע דה"ל זכותא דארעא דישראל אמאי לא בעי רחמי והכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה, ה"ק כיון דירשו אבותיך ירשתה אתה. אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן. כי לא עשו מימי ישוע בן נון ולמה כתיב ישוע, רבי הלל בשם ר' שמואל בר נחמן פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו, מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו. רבי יוסי בר חנינא אמר מדבר תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה' אלקיך אל הארץ וגו' מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה. והרבך מאבותיך מה אבותיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם אף על פי שעליכם עול מלכות, אבותיך לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה ואתם כיון שנכנסתם נתחייבתם, אבותיך לא נתחייבו עד שקנו כולה אתם ראשון ראשון קנה ומתחייב. אמר רבי אליעזר מאליהן קבלו המעשרות מה טעם ובכל זאת אנחנו כורתים וגו', מה מקיים רבי אלעזר בכורות צאנו מכיון שקבלו עליהן דבר שלא נתחייבו אפילו דברים שהיו חייבין בהן העלה עליהן כאלו מאליהן קבלו עליהן. מה מקיים רבי יוסי ברבי חנינא ובכל זאת, מכיון שקבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן כאלו מאליהן קבלו, מה מקיים רבי אלעזר מאבותיך, פתר לה לעתיד לבוא:
תניא לאהבה את ה' וגו' ולדבקה בו. שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנה שאקרא זקן ואשב בישיבה, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך וגו', ואומר עץ חיים היא. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמן, אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום להיות עודר בו, וק"ו ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו חול נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה על אחת כמה וכמה. רבי טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות דקא אכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדייה בנהרא, א"ל אוי לו לטרפון שזה הורגו, שמע ההוא גברא שבקיה וערק, אמר רבי אבהו משום רי חנינא בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה ק"ו מבלשצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום נעשה חול נעקר מן העולם שנאמר בה בליליא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה. ורבי טרפון כין שקפלו רוב המקצועות הוה כדאכיל אמאי צעריה ההוא גברא, אמרי משום דההוא גברא הוו גנבי ליה עינבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לרבי טרפון סבר היינו דגנבן, אי הכי אמאי ציער נפשיה, שאני רבי טרפון דעשיר גדול היה וה"ל לפייסו בדמים. מאי דכתיב לא בשמים היא שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא צריך אתה לעבור אחריה. (
דבר אחר) [רבא אמר] לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגיס דעתו עליה [כשמים] ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנין ולא בתגרין. אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, א"ל ליהושע שאל, א"ל לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, א"ל [לשמואל שאל, א"ל] אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (כדכתוב ברמז תרפ"ב). לא בשמים היא, לא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו [תורה] אחרת מן השמים, לא נשתייר ממנה בשמים, אמר רבי חנינא היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענותנותה צדקתה וישרותה ומתן שכרה. שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנתן בשמים, א"ל והלא אתה איסטרולוגי וגדול בתורה, א"ל לא הייתי מביט באיסטרולוגיא אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה בשעה שהייתי נפנה לבית המים. לא נפלאת היא ממך, משל לבת מלכים שלא היה אדם מכירה והיה למלך אוהב אחד והיה נכנס אצלו בכל שעה והיתה בתו עומדת לפניו, א"ל המלך ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכיר את בתי והיא עומדת לפניך, כך אמר הקב"ה לישראל ראו כמה אתם חביבין עלי דכתיב ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך אלא כי קרוב אליך הדבר, ובזמן שתקרבו את התורה אף אתם קרובים לי שנאמר לבני ישראל עם קרובו. אמר אליהו ז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שכל ת"ח שהוא קורא ושונה לשם שמים ואוכל ושותה משלו ונהנה מיגיעו ומעמלו ואינו נהנה משל אחרים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל וגו', ואומר מה יפית ומה נעמת. לעולם יהא אדם עניו בתורה [ובמעשים טובים] וביראת שמים עם אביו ועם אמו ועם אשתו ועם בניו ועם בני ביתו ועם שכניו ועם קרוביו ועם רחוקיו ואפילו עם הנכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות וממלא את ימיו ואת שנותיו בשם טוב, ובזה אשתו ובני ביתו ושכניו יראין ממנו, ואפילו העו"א יראין ממנו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אשרי מי שמשים את נפשו כשור לעול וכחמור למשאוי וכפרה החורשת בשדה שנאמר אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אם יקרא וישנה וישמש ת"ח וימעט בסחורה וירבה בישיבה באותה שעה הקב"ה אומר לו העולם הזה שלי ושלך, ימות המשיח שלי ושלך, העולם הבא שלי ושלך, שנאמר אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים, אמר דוד אני מגיד גדולתו וגבורתו ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבכל יום ויום אדם נוצר ובכל יום ויום אדם נברא ובכל יום ויום אדם נולד ובכל יום ויום אדם חי ובכל יום ויום אדם מת ובכל יום ויום נפשו של אדם נטלת ממנו ונתנה לבעל הפקדון ומייסרין אותו כתינוק לפני רבו ובכל יום ויום מכלכלין אותו כתינוק על שדי אמו כפרי מעשיו. פעם אחת היו רבותינו יושבין [בבהמ"ד] ואומרין אליהו מהיכן הוא יש מהם אומרים מזרע לאה ויש מהם אומרים שהוא בא משבט גד (וחכ"א) [ויש מהן אומרים] מזרע רחל, וכשהם יושבים ועסוקין בא אליהו ז"ל ועמד בפניהם ואמר להם רבותי מפני מה אתם מצטערים אין אני אלא מזרע לאה. פעם אחת הייתי מהלך ומצאני אדם אחד היה מתלוצץ ומלעיג בדברי אמרתי לו מה תשיב ליוצרך ליום הדין, אמר לי בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה, אמרתי לו בני מה מלאכתך, א"ל צייד, ואני אמרתי לו מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים, אמר לי בינה נתנו לי מן השמים, אמרתי לו מה ליטול פשתן ולארוג מצודות להשליכהו לים להעלות בה דגים מן הים נתנו לך דעה ובינה מן השמים, לדברי תורה שכתוב בהם כי קרוב אליך הדבר מאד לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים, מיד הרים קולו ובכה עד שאמרתי לו אל ירע לך שכל באי עולם משיבין תשובה זו אבל מעשיהם יהו מעידין בהם (וכי) ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי. כי היא חייך ואורך ימיך (כתוב ברמז ס"ו וברמז תתל"ז וברמז רצ"ח וברמז תתע"ג):