בני ישראל רבי יודן בשם ר' שמואל בר נחמני משל למלך שהיה לו אפיקוריסן והיה מצוה את עבדו אמר ליה נערה קפלה תן דעתך עליה אמר לו עבדו אדוני המלך מכל אפיקוריסין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה אמר ליה מפני שדבוקה בבשרי. כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות שלך אי אתה מצוני אלא על ישראל בלבד. ואל בני ישראל תאמר. ואל בני ישראל תדבר. אמור אל בני ישראל. דבר אל בני ישראל. צו את בני ישראל. ואתה תצוה את בני ישראל. כי תשא את ראש בני ישראל. אמר לו מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בני ישראל. אמר ר' אבין למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו נערו קפלו תן דעתך עליו אמר לו אדוני וכו' אמר לו מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחלה כך אמר משה לפני המקום משבעים אומות איווטניאות שיש לך בעולם אין אתה מצוני אלא על ישראל אמר לו מפני שהמליכוני עליהם בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד. אמר רבי משל לזקן שיש לו מעפורת וכו' אמר ליה מפני שנתעטפתי בשעה שנתמניתי זקן כך אמר משה וכו'. א"ל מפני שקבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר ר' יודן בוא וראה כמה חבב הקב"ה ישראל שהוא מזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד הדא הוא דכתיב בפרשת בהעלותך ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו'. תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר משל למלך שמסר בנו לפדגוג והיה מצוה אותו אמר ליה אכל ברי שתה ברי אזיל ברי לבית ספרא אתא ברי מבי מדרשא כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה. אמר רבי יהודה ברבי סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה עבר אחד וראה אותו אמר ליה מה אתה יושב ועושה אמר ליה עטרה אמר ליה כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך כך אמר הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח לישראל לפני שבח לפארן פאר שאני עתיד להתפאר בם שנאמר ישראל אשר בך אתפאר:

ואתה תצוה למדנו שהצווי מיד בשעת מעשה. לדורות מנין תלמוד לומר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך מחוץ לפרכת העדות הא למדנו שהצווי מיד ולדורות מצווי הזה נמצינו למדין לכל הצוואות שבתורה. היה רבי ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צוואות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינו אלא מיד בשעת מעשה ולדורות אף פורטני בכל הצוואות שבתורה שלא יהו אלא בשעת מעשה ולדורות. רבי יהודה בן בתירה אומר אין צווי בכל מקום אלא זירוז שנאמר וצו את יהושע וחזקהו וגו'. לפי דרכנו למדנו שאין מחזיקין אלא המוחזקין ואין מזרזין אלא המזורזין. רבי שמעון בן יוחאי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה צו את בני ישראל ונתנו ללוים צו את בני ישראל את קרבני לחמי הא אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס חוץ מאחד כי אתם באים אל הארץ לזרזם על חלוק הארץ. רבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם וגו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל:

ויקחו אליך תניא קח לך משלך ויקחו אליך משל צבור דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו משל צבור. אם כן מה תלמוד לומר קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם. אבא חנן משום רבי אליעזר אומר כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. עד כאן לא פליגי אלא בקיחות דעלמא ועשיות דעלמא קיחות דעלמא קח לך סמים עשיות דעלמא עשה לך שתי חצוצרות אבל הכא פרושי קא מפרש דמשלך הוא. במלואים מכדי כתיב ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת למה לי שמע מינה קח לך משלך. ביום הכפורים מכדי כתיב בזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו למה לי שמע מינה משלו:

ויקחו אליך שמן זית ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות אלא בשמן זית שהוא אורה לעולם. שמן זית זך למאור בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר אבל היפה הוא נותנו בתבשיליו אבל בבית המקדש לא היו עושין כן אלא שמן זית זך היו נותנין למאור והשני היו נותנין למנחות אמר דוד כי אתה תאיר נרי ה'.

דבר אחר ואתה תצוה לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך. אמר ר' יוחנן העין הזו לבנה והשחור באמצע ומהיכן הוא צריך לראות לא מן הלבן ואינו כן אינו רואה אלא מתוך השחור ועל אור עיניך אין אתה יכול לעמוד (ואי אתה) [ואתה] מבקש לעמוד על דרכי כל כך למה שלא יטעה אותך לומר שמא צריך הוא אורה. אמר רבי אבין הלוי אתה מוצא מי שהוא מבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ למה שיהו שואבות אור אבל של בית המקדש רחבות מבחוץ וצרות מבפנים למה שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם. אמר הקב"ה האור יוצא מביתי ואיני צריך אורה ושמא תאמר למה צריך בשביל להאיר לנו שנאמר ויקחו אליך להעלות נר תמיד שיהא אורך לפני תדיר אמר דוד אור זרוע לצדיק וגו'. באהל מועד מחוץ לפרכת לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרכת אצל הארון והיא נתונה מחוץ לפרכת להודיעך שאינו צריך אורה ולמה אמר לך כדי לזכותך למאור.

דבר אחר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן הוא נותן המנורה משמאלו אבל בבית המקדש אינו כן אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שלחן להודיעך שאינו צריך אורה משלך. ולמה אמר לך להאיר לך לעולם הבא כשתבוא חשכה על אומות העולם שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'.

דבר אחר אתה מוצא מי שנתון בחשך רואה מה שבאור ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחשך אבל הקב"ה רואה מה שבחשך ומה שבאור אמר דניאל הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא וגו'. אמר רבי יהודה בר אלעאי השמש הזה נתון בתוך תיקו שנאמר לשמש שם אהל בהם ובתקופת תמוז הוא יוצא מתוך תיקו לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו למה שהוא קשה באורו אמר הקב"ה בבריה שלי אי אתה יכול להסתכל ואני צריך אור משלך אלא למה אמרתי לך להאיר לך לעולם הבא.

דבר אחר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אומר לנו שנאיר לפניך אתה אורו של עולם כי אתה נרי ה' והאור דר אצלך שנאמר הוא גלא עמיקתא וגו' אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לאורכם אלא להעלות אתכם בפני האומות. בהעלותך את הנרות שיהו אומרים ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכלם משל למה הדבר דומה לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך אמר פקח לסומא בוא ואני מסמך אותך היה מסמכו ומהלך כיון שנכנסו לעיר ולבית אמר פקח לסומא צא והדליק את הנר אמר ליה הסומא בבקשה ממך כשהייתי בדרך אתה היית סומכני עד שנכנסנו לתוך הבית ואתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר לי צא והדליק לי את הנר אמר ליה פקח שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מוליכך בדרך. כך הפקח זה הקב"ה עיני ה' [המה משוטטים] בכל הארץ וכתיב וה' הולך לפניהם יומם וכאן הוא אומר ויקחו אליך לא בשביל שאני צריך אלא בשביל להאיר לך. הברק הזה תולדת האש שלמעלה הוא והוא יוצא ומבהיק כל העולם ואני צריך אורה. בשר ודם מדליק נר מנר שמא יכול להדליק מתוך החשך אבל הקב"ה כתיב וחשך על פני תהום ויאמר אלהים יהי אור ואומר גם חשך לא יחשיך ממך וגו' אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם זקוקים לאורו של בית המקדש אבל לעולם הבא בזכות של אותו הנר אביא לכם מלך המשיח שנמשל כנר שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ולא עוד אלא שאני עושה לכם אורה שכך אמר ישעיה והיה לך ה' לאור עולם:

תנן התם תקוע אלפא לשמן. אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן. כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין. [אין מביאין] לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ולא ממה שנזרע ביניהן ואם הביא כשר. ואין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים ולא מן הכבושים ולא מן השלוקים ואם הביא פסול. שלשה זיתים הן ובהן שלשה שלשה שמנים. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית כותש ונותן לתוך הסל ר' יהודה אומר סביבות הסל זה היה ראשון. טוען בקורה רבי יהודה אומר באבנים זה היה שני. חזר וטען זה היה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות. והזית השני מגרגרו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל רבי יהודה אומר סביבות הסל זה היה ראשון. טוען בקורה רבי יהודה אומר באבנים זה שני. חזר וטען זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות. שלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה והעלהו ומנגבו בראש הגג כותש ונותן לתוך הסל רבי יהודה אומר סביבות הסל זה היה ראשון טוען בקורה ר' יהודה אומר באבנים זה היה שני חזר וטען זה היה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות. הראשון שבראשון אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני שוין. השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין. השלישי שבשני והשני שבשלישי שוין. השלישי שבשלישי אין למטה הימנו אף המנחות היה בדין שיטענו שמן זית זך ומה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך תלמוד לומר זך כתית למאור ואין זך כתית למנחות. איבעיא להו מגרגרו תנן או מגלגלו תנן. תא שמע שמן זית מזיתו מכאן אמרו זית ראשון מגלגלו בראש הזית וכונסו לבית הבד וטוחנו ברחים ונותנו בסלין שמן היוצא ממנו זה היה ראשון. טעון בקורה שמן היוצא ממנו זה היה שני. פורק טוחן וטוען זה היה (ראשון) [שלישי] ראשון למנורה והשאר למנחות. וכן זית השני וזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו בראש הגג ועושה אותו כמין תמרה כדי שיזובו מימיו וכונסו לבית הבד וטוחנו ברחים ונותנו בסלין וכו'. רבי יהודה אומר לא היה טוחנו ברחים אלא כותשו במכתשת לא היה נותן בסליו אלא לתוך סביבות הסל. כותש מני רבי יהודה תוך הסל אתאן לרבנן האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא. תנו רבנן זך אין זך אלא נקי רבי יהודה אומר כתית אין כתית אלא כתוש. יכול יהא זה פסול למנחות תלמוד לומר ועשרון סלת בלול בשמן כתית רבע ההין אם כן מה תלמוד לומר למאור מפני החסכון. מאי חסכון אמר רבי אלעזר התורה חסה על ממונן של ישראל. ויקחו אליך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אליך ולא לי לא לאורה אני צריך שלחן בצפון ומנורה בדרום לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך ויעש לבית חלוני וגו'. מחוץ לפרכת העדות עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ואם תאמר לאורה אני צריך והלא כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורי אלא עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה אמר רבא זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה שנאמר זית זך כתית למאור:

תני רמי בר חמא פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנאמר להעלות נר תמיד. הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא מחמת

דבר אחר:

יערוך אותו אהרן ובניו מה תלמוד לומר לפי שנאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות יכול יהא כהן אחד נכנס בשבע נרות תלמוד לומר יערוך אהרן ובניו הא כיצד אהרן ובניו אינן עורכין אלא אחד. לפי שנאמר יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהא דולקים לעולם תלמוד לומר מערב עד בקר. אי מערב עד בקר יכול יכבם תלמוד לומר יאירו שבעת הנרות , הא כיצד יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר. לפני ה' תמיד שיהא נר מערבי תדיר שממנו מדליק את המנורה בין הערבים:

מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר.

דבר אחר מערב עד בקר אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד ושערו חכמים שלשה ומחצה למנורה חצי לוג לכל נר ונר מאורתא ועד צפרא. איכא דאמרי מלמעלה למטה שעור אין עניות במקום עשירות ואיכא דאמרי ממטה למעלה שעור התורה חסה על ממונם של ישראל:

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. זה שאמר הכתוב אשרי תבחר ותקרב אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא קרבו ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו אי זהו שבחרו זה אברהם שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו. יעקב בחרו הקב"ה שנאמר (ויעקב) [וישראל] בחרתי בו אומר כי יעקב בחר לו יה והוא לא קרבו וקרב את עצמו שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים. משה בחרו שנאמר משה בחירו וקרב את עצמו. דוד בחרו שנאמר ויבחר בדוד עבדו וקרב את עצמו שנאמר חבר אני לכל אשר יראוך. אשריהן אלו שבחרן הקב"ה אף על פי שלא קרבן. ויש שקרבן ולא בחרן. יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו. רחב הזונה קרבה הקב"ה ולא בחרה. אשרי אהרן בכפלים שבחרו הקב"ה וקרבו שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לכך דוד משבחן אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. לכהנו לי בכל מקום שנאמר לי הרי זה לעולם ולעולמי עולמים (ברמז שס"ד):

ואלה הבגדים אשר יעשו תנו רבנן לעולם יהא אדם ענותן כהלל וכו'. עוד מעשה בגוי אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת ושמע סופר שמקרא ואלה הבגדים אשר יעשו וגו' בא אצל הסופר אמר ליה פרשהו לי פירש לו אמר ליה הללו למי אמר ליה לכהן גדול אמר אותו גוי בעצמו אלך ואתגייר על מנת שתשימני כהן גדול בא אצל שמאי דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל אמר גיירני על מנת שתשימני כהן גדול גיירהו אמר ליה כלום מעמידין לפני המלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות הלך וקרא כיון שהגיע לוהזר הקרב יומת אמר מקרא זה על מי נאמר. אמרו לו אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו אמר ומה ישראל שנקראו בנים למקום מתוך שאהבן קראן בני בכורי ישראל כתיב בהן והזר הקרב יומת גר הקל הבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה וכו':

והם יקחו את הזהב. תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. נגבית בשנים לפי שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים ומחלקת בשלשה לפי שהוא כדיני ממונות. אין עושין שררה פחות משנים דאמר קרא והם יקחו את הזהב שררות הוא דלא ליעביד הא הימוני מהימן. מסייע ליה לרבי חנינא דאמר מעשה ומנה רבי שני אחים על הקופה. מאי שררותא לפי שממשכנין על הקופה אפילו בערב שבת. איני והכתיב ופקדתי על כל לוחציו אלו גבאי צדקה. לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי ושקל מניה ארבע מאה זוזי לצדקה:

תניא אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו ואין מסרטין עליהן באיזמל משום שנאמר במלואותם אלא כותב עליהם בדיו ומראה להם שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן כתאנה שנבקעת לימות החמה ואינה חסרה כלום וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום. תנו רבנן שמיר זה בריתו כשעורה ומשבעת בראשית נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד לפניו במה משמרים אותו בספוגין של צער ומניחין אותו באוטני אבר מלאה סובין ושעורין:

ששה משמותם על האבן האחת. שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתפיו אחת מכאן ואחת מכאן ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהן ששה על אבן זו וששה על אבן זו שנאמר ששה משמותם וגו' (ואמר שמואל) [ואת שמות] הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם שנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו עשרים וחמש על אבן אחת ועשרים וחמש על אבן אחת. רבי חנניא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני. בני לאה כסדרן בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע. אם כן מה תלמוד לומר כתולדותם כדרך שקרא להן אביהן ולא כדרך שקרא להם משה ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני. הני חמשים אותיות חמשים נכי חדא הויין אמר רבי יצחק יוסף הוסיפו לו אות אחת שנאמר עדות ביהוסף שמו. רב נחמן בר יצחק אמר כתולדותם בכל התורה כלה בנימן חסר והכא בנימין שלם ואביו קרא לו בנימין:

ועשית משבצות זהב. זה שאמר הכתוב כל כבודה בת מלך פנימה שבע בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה שלחו לה חכמים ואמרו לה מה מעשיך אמרה להם יבוא עלי כך וכך אם ראו קורות ביתי שערות ראשי מימי. אמרון כל קמחיא קמח וקמחא דקמחית סלת וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה. מה שכרה ממשבצות זהב לבושה אלו כהנים גדולים שמשמשין בבגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב:

תנו רבנן דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה, משזר שמונה מעיל שנים עשר, פרוכת עשרים וארבעה, חשן ואפוד עשרים ושמונה. שש חוטן כפול ו' מנלן אמר אביי חמשה קראי כתיבי ויעשו את הכתנות שש וגו' ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר. כמה קראי הוו חמש חד לגופיה דכיתנא ניהוי וחד שיהא חוטן כפול ששה וחד שיהו שזורין וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש וחד לעכב. מאי משמע דהאי שש לישנא דכיתנא הוא אמר קרא בד בבד דבר העולה מן הקרקע בד בבד. ואימא עמרא. עמרא מפצל. כיתנא נמי מפצל. כיתנא אגב לקותא מפצל. רבינא אמר מהכא פארי פשתים יהיו על ראשם וכו' גמרא גמירי ואתא יחזקאל ואסמכא אקרא. משזר שמונה מנלן שנאמר ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר ויליף משזר משזר מפרכת מה להלן עשרים וארבעה אף כאן עשרים וארבעה. דהוה כל חד וחד תמני. ונילף מחשן ואפוד מה להלן עשרים ושמונה אף כאן עשרים ושמונה. דנין דבר שלא נאמר בו זהב מדבר שלא נאמר בו זהב ואין דנין אותו מדבר שנאמר בו זהב. אדרבה דנין בגד מבגד לאפוקי פרכת דאהל הוא. אלא מאבנט דנין בגד שלא נאמר בו זהב מבגד שלא נאמר בו זהב. רב מרי אמר תעשנו לזה ולא לאחר. רב אשי אמר ועשית שיהו כל עשיותיו שוות. היכי נעביד תלתא עשרה עשרה הוו תלתין. נעביד תרי דתשעה וחד דעשרה ועשית אמר רחמנא שיהו כל עשיותיו שוות. מעיל שנים עשר מנלן דכתיב ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת ויליף תכלת תכלת מפרכת מה להלן ששה אף כאן תשעה (דהוו להו כל חד וחד תריסר). ונילף משוליו מה להלן שמונה אף כאן שמונה. דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט כלי. אדרבא דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא היינו דאמרינן חד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש. פרוכת עשרים וארבעה דשיתא שיתא לא דינא ולא דיינא. חשן ואפוד עשרים ושמונה מנלן דכתיב ועשית חשן משפט וגו' כמעשה אפוד תעשנו ארבעה דשיתא שיתא הא עשרים וארבעה וזהב ארבעה הא עשרים ושמונה. ואימא זהב נמי ששה אמר קרא וקצץ פתילים פתיל פתילים ארבע. רב אשי אמר אמר קרא ועשית שיהיו כל עשיותיו שוות הלכך לא אפשר. אמר ר' אליעזר המזיח את החשן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה שנאמר ולא יזח החשן ולא יסורו ממנו. ודילמא הכי קאמר רחמנא חדקינהו ועבדינהו (שפה) [שפיר] כי היכי דלא יזח ולא יסורו מי כתיב שלא יזח ושלא יסורו. אמר רבי יהודה המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע. ודילמא הכי קאמר רחמנא עביד שפה כי היכי דלא יקרע מי כתיב שלא יקרע. איני והאמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתנת מכפרת על שפיכות דמים וכן הוא אומר ויטבלו את הכתנת בדם. מכנסים מכפרים על גלוי עריות וכן הוא אומר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח דאמר רבי חנינא יבוא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב מהיכא דאיתיה דכתיב על לב אהרן. חשן מכפר על הדינין דכתיב חשן משפט. אפוד מכפר על עבודת אלילים דכתיב און אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע אמר רבי חנינא יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול. ציץ מכפר על עזי פנים כתיב הכא והיה על מצח אהרן וכתיב התם ומצח אשה זונה היה לך. לא קשיא הא דלא אהנו מעשיו הא דאהנו מעשיו. אי אהנו מעשיו נגעים באין עליו לא אהנו מעשיו מעיל מכפר. והאמר רבי (שמעון) [סימון] אמר רבי יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות ומצינו להן כפרה ב

דבר אחר שפיכות דמים ולשון הרע שפיכות דמים בעגלה ערופה ולשון הרע בקטרת:

ואמר רבי חנינא למדנו לקטרת שמכפרת שנאמר ויתן את הקטרת וגו'. תנא דבי רבי ישמעאל קטרת מכפרת על לשון הרע אמר הקב"ה יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים וקשיא לשון הרע אלשון הרע. שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא הא דידיע מאן קטליה הא דלא ידיע מאן קטליה. דידיע מאן קטליה בר קטלא הוא. במזיד ולא אתרי ביה. לשון הרע אלשון הרע לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסיא:

חשן המשפט על לבו אמר רבי שמלאי בשכר וראך ושמח בלבו זכה בחשן המשפט על לבו. אמר ריש לקיש מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכניסו משום שנאמר לא יקרע. מתיב רב אדא בר אהבה העבין והרכין אין בהן משום שלש על שלש אגב עביין חשיבי והא בעי שבעה סממנין דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דם חטאת ומראות נגעים צריכין שבעה סממנין ותניא אלא שאין מכניסין מי רגלים במקדש. וכי תימא דמבלע להו בהדי שבעה סממנין דמעבר להו לכולהו בחד והתנן העבירן שלא כסדרן או שהעבירן שבעתן כאחד לא עשה כלום. וכי תימא דמבלע להו בהדי חד מסממנין והא צריך לכסכס שלש פעמים בכל אחד ואחד דמבלע להו ברוק תפל דאמר ריש לקיש רוק צריך שיהא עם כל אחד ואחד:

תנו רבנן בגדי כהונה אין עושין אותו מעשה מחט אלא מעשה אורג שנאמר מעשה אורג. נתגעלו אין מכבסין אותן לא בנתר ולא באהל הא במים מכבסין אמר אביי הכי קאמר הוגעלו במים מכבסין אותן בנתר ואהל הוגעלו בנתר ואהל אף במים אין מכבסין אותן. ויש אומרים אין מכבסין אותן כל עיקר שאין עניות במקום עשירות. תנו רבנן מעיל כלו של תכלת שנאמר כליל תכלת הא כיצד מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין ועושין אותן כמין רמונים שלא פתחו פיהן וכמין קתאות של קובעות שבראשי תינוקות ותולה בו ומביא שנים ושבעים זגין ובהן שבעים ושנים עינבלין ותולה בו שלושים וששה מצד זה ושלושים וששה מצד זה. רבי דוסא אומר בשם רבי יהודה שלושים וששה היו שמונה עשרה מצד זה ושמונה עשרה מצד זה. אמר רבי ענני בר ששון כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים דתנן מראות נגעים רבי דוסא בן הרכינס אומר שלושים וששה היו עקיבא בן מהללאל אומר שבעים ושנים היו:

ונשמע קולו בבואו אל הקדש. רבי יוחנן כד הוה סליק למשאל בשלמיה דרבי חנינא היה מנענע על שם ונשמע קולו. רבי חנניא בן חכינאי ורבי שמעון בן יוחאי אזלי ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברק שהו שם שלש עשרה שנה, רבי שמעון בן יוחאי שלח וידע מה גו ביתיה, רבי חנניא בן חכינאי לא הוה ידע מה גו ביתיה שלחה לו אשתו בתך בגרה בוא והשיאה כו'. אף על פי כן צפה רבי עקיבא ברוח הקדש ואמר להן כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישיאנה. קם נסב רשותא ואזל בעא לה בגו ביתא ואשכח דפניית לזוית אוחרי מה עבד אזל יתיב ליה על מלייתהן דנשיא ושמע קלא דברייתא אמרין ברת חכינאי מלי קולתיך וסוק ליך היה מהלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו ונכנס אחריה פתאום, לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצתה נשמתה, אמר לפניו רבונו של עולם עניה זו זו שכרה לאחר שלש עשרה שנה חזרה נשמתה לגופה. אמר רבי שמעון ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן האוחז באמתו ומשתין והמשמש מטתו ערום והאומר דברים שבינו לבין אשתו בפרהסיא והנכנס פתאום לביתו של חברו. פתוחי חותם קדש לה' ציץ דומה כמין טס של זהב ורוחב שתי אצבעות מוקף מאזן לאזן וכתוב עליו שני שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקדש מלמטה. ואמר רבי אלעזר בר' יוסי ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת. כי אתא רב דימי אמר מנין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא מציץ. אריג כל שהוא טמא מאו בגד. אריג ותכשיט כל שהוא מכל כלי. ואף על גב דבמדין כתיב גמר כלי כלי מהתם מוסיף שק על הבגד אף על פי שאינו אריג טמא. למאי חזו אמר ר' יוחנן שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו. תניא כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת:

ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' וכי איזה עון הוא נושא אם עון פגול הרי כבר נאמר לא ירצה אם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בצבור. מאי טומאה אילימא שרץ היכא אישתראי אלא לאו טומאת מת ולאו כגון שנטמאה בעלים במת אלמא נטמאו בעלים במת משלחין קרבנותיהן ובמאי אי בנזיר וכי ימות מת עליו כתיב אלא לאו לעושה פסח ולאו כגון שנטמאו בעלים במת. לעולם טומאת שרץ ושם טומאה בעולם. ואיכא דדייקי ומייתי הכי עון הקדשים אין עון מקדישים לא מאי טומאה אילימא טומאת שרץ מי אישתראי בצבור אלא לאו טומאת מת ועון קדשים אין עון מקדישים לא לעולם טומאת שרץ ושם טומאה בעולם. מתקיף לה רבי זירא אימא עון יוצא שהותר מכללו בבמה אמר אביי אמר קרא לרצון להם לפני ה' עון דלפני ה' אין דיוצא לא. מתקיף לה רבי אילפא אימא עון שמאל שהותר מכללו ביום הכפורים אמר ליה אביי אמר קרא עון עון שהיתה בו ודחיתיו לאפוקי יום הכפורים דהכשרו בשמאל הוא. רב אשי אמר אמר קרא עון הקדשים ולא עון המקדישים. אמר ליה רב סמא בריה דרב אידי לרב אשי ואימא עון בעלי מום שהותר מכללו בעופות אמר ליה עליך אמר קרא לא ירצה ולא לרצון יהיה לכם. תנו רבנן דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה במה דברים אמורים ביחיד אבל בצבור בין שוגג בין מזיד הורצה. ובכותי בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון לא הורצה ורמינהו על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור. אמר רב יוסף לא קשיא הא רבנן הא רבי יוסי דתניא אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד אין תרומתו תרומה. רבי יוסי אומר בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה. והתניא רבי אליעזר אומר הציץ מרצה על אכילות רבי יוסי אומר אין הציץ מרצה על אכילות איפוך. רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה. ורב שילא אמר זריקתו בין בשוגג בין במזיד הורצה. טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה. ולרב שילא הא קתני שנטמאו בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא בשוגג זורקו בין בשוגג בין במזיד לרצון להם כתיב. וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם מנא ידעי העבירום לפני הציץ כל שפניה מוריקות בידוע שהגיע זמנה להבעל, אין פניה מוריקות בידוע שלא הגיע זמנה ליבעל. סימן לעבירה הדרוקן, כיוצא בדבר אתה אומר וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש משכב זכר מנא ידעו הושיבן על פי חביות של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף, ונעברינהו לפני ציץ אמר קרא לרצון ולא לפורענות. אי הכי במדין נמי אמר ר' אשי כתיב להם לרצון ולא לפורענות לאומות העולם אפילו לפורענות. ציץ לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינר זהב דבולט ולא כדינר דאילו התם מגואי ואילו הכא מאבראי:

והיה על מצחו תמיד תנא דבי רבי ישמעאל יוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשכה מאי טעמא כיון דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה קל וחומר מציץ. ומה ציץ שאין בו אלא הזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד תפילין שיש בהן הזכרות הרבה על אחת כמה וכמה הלכך מדבר דכיר להו. תניא ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר עודנו על מצחו מרצה אינו על מצחו אינו מרצה, אמר ליה רבי שמעון כהן גדול ביום הכפורים יוכיח שאינו על מצחו ומרצה. אמר ליה רבי יהודה הנח לכהן גדול ביום הכפורים שטומאה הותרה בצבור. מכלל דרבי שמעון סבר טומאה דחויה היא בצבור אמר אביי בנשבר הציץ כולי עלמא לא פליגי דלא מרצה כי פליגי דתלא בסיכתא רבי יהודה סבר על מצחו ונשא. רבי שמעון סבר תמיד לרצון להם. מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי משכחת לה מי לא בעי מינם. מי לא בעי למיעל לבית הכסא. אלא תמיד מרצה הוא. ולרבי יהודה נמי הא כתיב תמיד ההוא שלא יסיח דעתו ממנו. דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין וכו'. ולרבי שמעון דאמר תמיד מרצה והא כתיב על מצחו ונשא ההוא לקבוע לו מקום הוא דאתא. ורבי יהודה לקבוע לו מקום מנא ליה מעל מצחו. ורבי שמעון נמי תיפוק ליה מעל מצחו אין הכי נמי. אלא על מצחו ונשא מאי עביד ליה אמר לך ראוי למצח מרצה לאפוקי נשבר הציץ דלא מרצה. ורבי יהודה נשבר הציץ מנא ליה נפקא ליה ממצח מצחו. ורבי שמעון מצח מצחו לא משמע ליה:

ועשה להם מכנסי בד. תניא מכנסי כהנים למה הם דומים כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה. והיו על אהרן ועל בניו כל הזבחים שקבל דמן מחוסר בגדים פסולים מנלן דכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו בזמן שבגדיהם עליהם כהונתן עליהן. והא מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד חלל תלמוד לומר יין ושכר אל תשת ולהבדיל בין הקדש ובין החול. מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים מנין תלמוד לומר חוקה חוקה לגזרה שוה. אי מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דזר חייב עליה מיתה אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא קא משמע לן. ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא ונתנו בני אהרן הכהן וגו', כהן בכהונו כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה. אי מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דמעכבה כפרה אבל עבודה דלא מעכבה כפרה לא. ואכתי מהתם נפקא וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים כהנים בכהונן כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה. אי מהתם הוה אמינא חסור אבל יתור לא קא משמע לן. תנו רבנן היו בגדיו מסולקים מרושלים משוחקים ועבד עבודתו כשרה, לבש שתי כתנות שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת או יתר אחת או שהיתה רטיה על בשרו תחת בגדו או שהיו מטושטשים מרוקעים ועבד עבודתו פסולה. אמר רב יהודה אמר שמואל מרושלים כשרים מסולקים פסולים. והתניא מסולקים כשרים אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן שסלקן על ידי אבנט כאן דליתנהו מעיקרא. רב אמר אחד זה ואחד זה פסולין. בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא כיון דלא מפסיק ולא מידי שפיר דמי. לישנא אחרינא כנה מהו שתחוץ. מתה לא תיבעי לך דודאי חייצא. חיה מאי מי אמרינן כיון דאזלא ואתיא רביתא היא ולא חייצא או דילמא כיון דקפיד עלה חייצא. עפר מהו שיחוץ עפר ודאי חייץ אלא אבק עפר מהו. בית השחי מהו שיחוץ על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך, הכניס ידו (לחו) [לתוך חיקו] מהו גופו חייץ או לא חייץ נימא ודאי חייץ מדולדלת מהו. בעי מר בר רב אשי יצא שערו בבגדו מהו שער כגופו דמי או לא. בעי רבי זירא תפילין מהו שיחוצו אליבא דמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא לא תבעי לך דאי לילה חייצי ביום נמי חייצי כי תיבעיא לך אליבא דמאן דאמר לילה זמן תפילין מאי מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי אמר ליה תלמוד ערוך הוא תפילין דיד חוצצת. מאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. דראש נמי הכתיב ושמת המצנפת על ראשו. תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין. כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא. לעתיד לבוא נמי כשיבוא אהרן ובניו ומשה רבינו עמהן יאמרו אלא כיצד הלבישן למיסבר קראי. בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר אהרן ואחר כך בניו וחד אמר אהרן ובניו בבת אחת. אמר אביי בכתנת ומצנפת דכולי עלמא לא פליגי דאהרן ואחר כך בניו בין בצוואה בין בעשיה אהרן קודם. כי פליגי באבנט מאן דאמר אהרן ואחר כך בניו דכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם אבנט. ומאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת דכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. ולמאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת הא כתיב ויחגור אותו באבנט [והדר כתיב] ויחגור אותם אבנט אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. ולמאן דאמר אהרן ואחר כך בניו הכתיב וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול זהו של כהן הדיוט. ויחגור אותם אבנט למה לי שמע מינה אהרן ואחר כך בניו. ובבת אחת מי משכחת לה לא צריכא דאקדים. תניא כשהן חוגרין אין חוגרין לא ממטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהן שנאמר לא יחגרו ביזע אמר אביי במקום שמזיעין:

ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנות המזבח באצבעך. תנו רבנן באצבעו ולקח מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין. באצבעו ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין. אמר רבי שמעון וכי נאמרה יד בקבלה הואיל ולא נאמר יד בקבלה קבל בשמאל כשר. אמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי אמר אביי הא דרבי אלעזר בר רבי שמעון מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן. דתניא רבי אלעזר בר' שמעון אומר כל מקום שנאמר אצבע בקבלה שינה בקבלה פסול בנתינה כשר וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כשר. והיכן נאמר אצבע בנתינה. דכתיב ולקחת מדם הפר ונתתה על קרבנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו אבל לא לפני פניו ולא לאחריו. אמר רבה אמר רבי שמעון בן לקיש כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין אצבע לא בעיא כהונה כהונה בעיא אצבע אלא כהן למה לי בכהונו:

ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם. אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלין אלא צלי ואין נאכלין אלא בחרדל מאי טעמא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. והיתה לאהרן ולבניו תנו רבנן כהן גדול כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני מקריב ואוכל ונוטל חלה אחת משתי חלות ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים רבי אומר לעולם חמש שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:

ההוא קיסר דהוה סני ליהודאי אמר להו לחשיבי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו ליה יקטענה ויחיה אמר ליה קטיעא בר שלום חדא דלא מצית מכלת להו לכולהו דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם ועוד קרו לך מלכותא קטיעא אמר ליה מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לישדי לקמוניא חלילא כד נקטין ליה ואזלי אמרה ליה ההיא מטרוניתא ווי לה לאילפא דאזלא בלא מכסה נפל על רישא וקטע אמר יהבית מיכסאי חלפית ועברית כי שדו ליה אמר כל נכסי לרבי עקיבא וחבריו. יצא רבי עקיבא ודרש והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו יצתה בת קול ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא, בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים:

ההוא גברא דאמר לה לדביתהו נכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קנאי פלגא. אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה קנין ומחצה. איתמר מלואים רבי יוחנן ורבי חנינא חד אמר כל הכתוב בהן מעכב בהן וחד אמר דבר המעכב לדורות מעכב בהן שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן וכו'. מאי בינייהו אמר רב יוסף סמיכה איכא בינייהו. למאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב מעכבא. למאן דאמר דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן לא מעכבא. ולדורות מנלן דלא מעכבא דתניא וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר ומה תלמוד לומר וסמך ונרצה שאם עשאה לסמיכה שיירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר וכפר רב נחמן בר יצחק אמר תנופה איכא בינייהו. למאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב בהן מעכבא וכו'. ולדורות מנלן דלא מעכב דתניא לתנופה לכפר עליו וכי תנופה מכפרת וכו'. רב פפא אמר פרישת שבעה איכא בינייהו. למאן דאמר כל הכתוב בהן וכו'. ולדורות מנלן דלא מעכבא מדקתני סיפא מתקינין ולא קתני מפרישין רבינא אמר רבוי שבעה ומשיחת שבעה איכא בינייהו וכו'. ולדורות מנלן דלא מעכבא דכתיב וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו. ילבש מה תלמוד לומר לפי שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, אין לי אלא שנתרבה שבעה ונמשח שבעה נתרבה שבעה ונמשח יום אחד נתרבה יום אחד ונמשח שבעה נתרבה יום אחד ונמשח יום אחד ואפילו שעה אחת מנין תלמוד לומר אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו מכל מקום. הא אשכחן רבוי שבעה לכתחלה משיחת שבעה לכתחלה מנלן. אי בעית אימא מדאיצטריך קרא למעוטי. ואי בעית אימא דאמר קרא ובגדי הקדש אשר לאהרן וגו' איתקש משיחה לרבוי. מה רבוי שבעה אף משיחה שבעה. מאי טעמא דמאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב בהן אמר קרא ועשית לאהרן ולבניו ככה עכובא. התינח כל מלתא דכתיבא בהאי ענינא כל מלתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנלן. גמר פתח פתח. רב משרשיא אמר ושמרתם את משמרת ה' עכובא. רב אשי אמר כי כן צויתי עכובא. רבי עקיבא איקלע לגינזק בעו מניה קנקנים של גוים אסורין או מותרין. מתענין לשעות או אין מתענין לשעות. במה שמש משה שבעת ימי המלואים. לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה הלכתא מתענין לשעות. קנקנים של גוים לאחר שנים עשר חודש מותרין. ובמה שמש משה שבעת ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא:

ואכלו אותם אשר כפר בהם. מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין. ושרפת את הנותר באש אמר רבי סימאי אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא בגזרה שוה. מאי טעמא יליף קדש קדש כתיב הכא ואוכליו עונו ישא כי את קדש וגו' וכתיב התם ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא. לא יאכל כי קדש הוא תנן התם הפגול והנותר אין מצטרפין. אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת ידים ומדרבנן הוא אבל לענין אכילה מצטרפין. דתניא רבי אלעזר אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו:

תניא רבי יוסי אומר מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין שראוין בין שאינן ראוין תלמוד לומר כבשים מה כבשים מיוחדים שהן ראוין אף כל דבר שהוא ראוי. ורבי עקיבא אומר עולה מה עולה הראויה אף כל בראוי. מאי בינייהו אמר רב אדא בר אהבה עולת העוף פסולה איכא ביניהו. מר מייתי לה מעולה ומר מייתי לה מכבשים. ולמאן דמייתי לה מכבשים הא כתיב עולה. אי כתיב כבשים ולא כתיב עולה הוה אמינא אפילו מחיים כתב רחמנא עולה. ולמאן דמייתי מעולה הא כתיב כבשים. אי כתיב עולה ולא כתיב כבשים הוא אמינא אפילו מנחה כתב רחמנא כבשים. מאי איכא בין הני תנאי להני תנאי דמתניתין דתנן המזבח מקדש את הראוי לאישים אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד אף כל דבר שראוי לאישים אם עלה לא ירד. רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח וכו' מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד אף כל דבר שראוי למזבח אם עלה לא ירד. אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים שרבן גמליאל אומר לא ירדו ורבי יהושע אומר ירדו. רבי שמעון אומר הזבח כשר והנסכים פסולין. הנסכים כשרין והזבח פסול. אפילו זה וזה פסולים הזבח לא ירד והנסכים ירדו. מאי איכא בין הני תנאי לתנאי דמתניתין אמר רב פפא קמצים שקדשו בכלים איכא בינייהו. לתנאי דידן לא ירד וכו'. אלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא וכו'. פרשה זו יפה נדרשת בפרשת פנחס. וזה אשר תעשה על המזבח (כתוב ברמז קפח):

שני כבשים מיעוט כבשים שנים מה תלמוד לומר שני שיהו שניהם שוין. מנין שאף על פי שאינן שוין כשרין תלמוד לומר כבש כבש ריבה למצוה הכי נמי דבעינן. ההוא מבעיא ליה לכדתניא שנים ליום כנגד היום. הא כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית ושל בין הערבים על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה. מוספין ודאי צריכין שיהיו שניהן שוין. את הכבש האחד (כתוב בפסוק וחם השמש ונמס ברמז רס"א) ועשרון סלת (כתוב לעיל בפסוק שמן זית זך). ונסך רביעית ההין לכבש האחד ילמד שחרית משל ערבית רבי אומר של ערבית משל שחרית. בשלמא רבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב אלא רבי מאי טעמא. אמר קרא לכבש האחד כבש שנאמר בו אחד הוי אומר זה תמיד של שחרית. ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו. האי ממבחר נדריך נפקא חד בחובה וחד בנדבה וצריכי. לדבר אליך שם, ונועדתי שמה לבני ישראל (כתוב ברמז רפ"ה):

ועשית מזבח מקטר קטרת. מזבח הקטרת ארכו אמה ורחבו אמה גבהו שתי אמות שנאמר ועשית מזבח וכו' היה מצופה זהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור. שלשה שמות נקראו לו מזבח הקטרת מזבח הזהב מזבח הפנימי. מזבח העולה שעשה משה גבהו עשר אמות חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. מחוט הסיקרא ולמטה חמש אמות אמה ביסוד ושלש אמות כרכוב ואמה סובב ושם היו נותנין דמים הנתנין למטה. מחוט הסיקרא ולמעלה חמש אמות אמה קרנות ושלש אמות בריקים (כרכב) ואמה כליא עורב ושמה היו נותנין דמים הנתנין למעלה. דמים הנתנין מחוט הסיקרא ולמטה אם נתן מחוט הסיקרא ולמעלה פסולין. ודמים הנתנים מחוט הסיקרא ולמעלה שנתנן מחוט הסיקרא ולמטה פסולין. מזבח שעשה שלמה גבהו עשר אמות ושעשו בני הגולה עשר אמות היה נתון באמצע העזרה כבש לדרומו כיור למערבו בית המטבחים לצפונו וכל ישראל למזרחו שנאמר ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' אף לעתיד לבוא גבוה עשר אמות. שלשה שמות נקראו לו מזבח הנחשת מזבח החיצון:

והקטיר עליו אמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן קל וחומר ממזבח הזהב וכו' כדלעיל:

בבקר בבקר בהיטיבו. תנן לא ייטיב ואחר כך יקטיר אלא יקטיר ואחר כך ייטיב אבא שאול אומר מיטיב ואחר כך מקטיר. מאי טעמא דאבא שאול דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות ואחר כך יקטירנה. ורבנן מאי קאמר רחמנא בעידן הטבה תהא מקטיר קטרת דאי לא תימא הכי בין הערבים דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטרנה התם הכי נמי מדליק נרות והדר מקטיר קטרת של בין הערבים. וכי תימא אין הכי נמי והתניא מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב ועד בוקר.

דבר אחר אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד אלא מאי קאמר רחמנא בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת. הטבת חמש נרות קודם להטבת שתי נרות ריש לקיש אמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה כולה. ורבי יוחנן אמר בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים. לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים. אמר רבי שמעון כולה היתה קרבה בין הערבים שאין מחנכין את המזבח הזהב אלא בקטרת הסמים ולא את מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים. אמר רבי שמעון וכולה לא היתה קרבה וכו'. והתניא בקטרת סמים של שחר תנאי היא. אמר אביי מסתברא כמאן דאמר בקטרת סמים של בין הערבים דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה, ואי לא עביד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא. ולמאן דאמר בקטרת סמים של שחר גמר ממזבח העולה מה להלן בתמיד של שחר אף כאן בקטרת הסמים של שחר. אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר בשחרית לשמו והא כתיב בין הערבים בין שני ערבים קטורת הכי נמי דכולי יומא שאני קטורת דאיתקש לנרות:

וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד. אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר מלבד חטאת הכפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה אף החיצון אינו מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה. מכדי איתקש להדדי וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון. ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון אי נמי להגן עליו ביני וביני אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אלא למאי הלכתא איתקש חיצון לפנימי מה פנימי אינו מכפר בשאר עבירות אף חיצון אינו מכפר בשאר עבירות. רבי שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא. ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושל יום הכפורים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמר לו מהו שיקריבו זה בזה אמר לו יקריבו אמר לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך קרבין זה בזה אמר לו כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. בשלמא דראשי חדשים לא מכפרי אדרגלים דאמר קרא עון. עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות. אלא דרגלים ניכפרו אדראשי חדשים. אמר קרא אותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. בשלמא דרגלים לא מכפרי אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אלא דיום הכפורים ניכפרו אדרגלים אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואין מכפר שתי כפרות. והא כי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. אמר קרא מלבד חטאת הכפורים ואיתקש חיצון לפנימי. רבי שמעון בן יהודה אומר משמו שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא מוסף עליהן של רגלים שהן מכפרין על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסף עליהן של יום הכפורים שמכפר על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמר ליה מהו שיקריבו זה בזה אמר ליה הן. אמר ליה אם כן יהו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהן. אמר ליה כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. מאי שנא דראשי חדשים דלא מכפרי אדרגלים דאמר קרא עון עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות. דרגלים נמי לא ניכפרו אדראשי חדשים דאמר קרא אותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. אותה לא משמע ליה. מאי שנא דרגלים דלא מכפרי אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אי הכי דיום הכפורים נמי לא ניכפרו אדרגלים דאמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. אחת לא משמע ליה. אמאי דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. אי הכי דרגלים נמי ניכפרו אדיום הכפורים דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. לעולם אחת משמע ליה ושאני הכא דכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הא דחיצון אפילו שתי כפרות:

וכפר אהרן על קרנותיו וסמיך ליה כי תשא זה שאמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחיר את לשונו ואמר למשה כי תשא אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שיש להן זכות לישראל הנח להן ובשעה שאין להן זכות הנשא להן פעם אחת כדי שיבא יום הכפורים ויכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (כתוב ברמז תקע"ו):