"הכמכת מכהו הכהו" ר' יהודה אומר במקל שהכו המצריים את ישראל בו לקו. ר' נחמיה אומר באיספטי שהכו את ישראל בו לקו. בסאסאה בשלחה תריבנה תנא בשם ר' מאיר במדה שאדם מודד בה מודדין לו. בשלחה תריבנה לקה ואחרי כן שלח לכך נאמר ויהי בשלח. זה שאמר הכתוב שלחיך פרדס רמונים משל למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא נפנה להשיאן והלך לו למדינת הים ושהה שם שנים הרבה עמדו הבנות ונתעסקו בעצמן ונשאו לאנשים והיתה כל אחת ואחת נוטלת חותמו של בעלה וסמנטרין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע הבריות מליזין על בנותיו ואומרים שזנו בנותיו של מלך. מה עשה הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקומפון קראו לחתנו הראשון אמר לו מי את אמר לו חתנך הוציא חותמו אמר של מי הוא זה אמר לו שלי הוציא סמנטרין שלו אמר לו של מי הוא זה אמר לו שלי וכן לשני וכן לשלישי אמר המלך בנותי נתעסקו בעצמן ונשאו ואתם אומרים שזנו בנותי כך לפי שהיו אומות העולם מונין לישראל ואומרים שהן בניהן של מצריים והיו אומרים בנפשותיהן של ישראל היו שליטין לא כל שכן בנשותיהן. אמר ר' אושעיא באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון אמר לו צייר צורת הולד בדמות אבותם הדא הוא דכתיב לראובן משפחת הראובני לשמעון משפחת השמעוני אמר ר' מרינוס בר ר' אושעיא כאינש דאמר ברוני סברוני סבוני. אמר ר' אידי ה' ברישא דתיבותא וי' בסופה יה מעיד עליהן שהן בניהן של אבותיהן. רבנן אמרי גן נעול אלו הבתולות גל נעול אלו [הבעולות] מעין חתום אלו הזכרים. תני בשם רבי נתן גן נעול גל נעול שני פעמים כדרכה ושלא כדרכה. רב הונא בשם רבי חייא באתה שרה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה. אברהם ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל האנשים בזכותו. אמר ר' חייא בר אבא כדאי הוא גדור ערוה שיגאלו ישראל ממצרים בזכותו. רב הונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם ראובן ושמעון נחתון ראובן ושמעון סלקון. שלא שינו את לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש היה מדבר. ושלא היה בהן לשון הרע דבר נא באזני העם וישאלו את מוצא שהדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חבירו. שלא היה בהן פרוץ בערוה תדע לך שהרי בת אחת היתה ופרסמה הכתוב שנאמר ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. ר' פנחס בשם ר' חייא בזכות שגדרו עצמן מן הערוה בזכות כן שלחיך פרדס רמונים שלוחיך לכך נאמר ויהי בשלח. אין שלוח בכל מקום אלא לויה שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם ומה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי. הפה שאמר לא ידעתי את ה' הוא הפה שאמר אנוסה מפני ישראל ומה שכר נטלו על כך ביום ההוא יהיה מזבח לה' וגו'. הפה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר ה' הצדיק ומה שכר נטלו על כך שניתן להם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך וגו'. ולא נחם אלקים אין נחום בכל מקום אלא נהוג שנאמר נחית כצאן עמך. וכתיב וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש.

דבר אחר ולא נחם אלקים לפי שהקב"ה אמר לנביא בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו. התחיל פרעה מתגאה ואמר אני יורד אצלם א"ל ממי נעמת. ממי את יפה טוב אתה ממלך אשור או ממלך צור וצידון. רדה והשכבה את ערלים שם אשור וכל קהלה וגו' שם עילם וכל המונה וגו' שם משך תובל וכל המונה וגו' שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה וגו' שמה נסיכי צפון. באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם שנאמר אותם יראה פרעה ונחם וגו'. אמר לו הקב"ה פרעה אתה מתנחם אני איני מתנחם ממה שעשית לבני ולא נחם אלקים.

דבר אחר ולא נחם אלקים אף על פי שיצאו ישראל ממצרים לא קיבל הקב"ה תנחומין על בני אפרים שנהרגו שמנו הקץ וטעו ויצאו שלושים שנה קודם הקץ, שמנו לבין הבתרים והקץ היה משנולד יצחק, משל למלך שהיה משיא בנו ומתוך החופה מת לו בן אחד אמר אי אפשי בשמחה מפני בני המת ואי אפשי להתאבל מפני שמחת בני החי ומה עשה התחיל מרקד בידו אחת וסופד בידו אחרת הוי ולא נחם,

דבר אחר ולא נחם אלקים כדרך כל הארץ דרך ארץ העבד טוען את רבו שמא אדונו טוענו. הקב"ה לא נהג עמהן כך אלא ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך ואומר ואשא אתכם על כנפי נשרים. דרך ארץ המים מלמעלה והלחם מלמטה. ברם הכא הלחם מלמעלה והמים מלמטה. הלחם מלמעלה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והמים מלמטה אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר. דרך ארץ תלמיד טוען פנס ומהלך לפני הרב ברם הכא לא ימיש עמוד הענן יומם. דרך ארץ תלמיד מלביש את הרב ברם הכא ואלבישך רקמה. ר' סימון אומר פורפירון. דרך ארץ תלמיד מנעיל את הרב ברם הכא ואנעלך תחש. דרך ארץ הרב ישן ותלמיד עומד על גביו ברם הכא הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכל כך למה כי קרוב הוא שנאמר לבני ישראל עם קרובו. דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא קרוב הדבר שאמר המקום למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'.

דבר אחר כי קרוב הוא קרוב הדרך לחזור למצרים שנאמר שלשת ימים וגו'.

דבר אחר כי קרוב הוא קרובה שבועה שנשבע אברהם אבינו לאבימלך ועתה השבעה לי באלקים הנה וגו' ועדיין נכדו קיים.

דבר אחר כי קרוב הוא קרובה מלחמה ראשונה לשניה.

דבר אחר כי קרוב הוא בקרוב ירשו כנענים את הארץ שנאמר ודור רביעי ישובו הנה [ועדיין לא היה להם דור רביעי].

דבר אחר כל שכן למה לא הביאן הקב"ה בפשוטה אלא אמר הקב"ה אם מכניס אני את ישראל בפשוטה מיד הם מחזיקין איש בשדהו ובכרמו ובטלין מן התורה. אלא הרי אני מקיפן במדבר ארבעים שנה כדי שיאכלו את המן ושותין מי באר והתורה נבללת בגופן, מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן שניה להם אוכלי תרומה.

דבר אחר כל שכן למה לא הביאן בפשוטה אלא כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקצצו את הנטיעות וסתרו את הבנינים וסתמו את המעינות. אמר הקב"ה לא הבטחתי לאברהם אביהם שאני מכניסם לארץ חרבה אלא לארץ מלאה כל טוב שנאמר ובתים מלאים כל טוב אלא הריני מקיפן במדבר ארבעים שנה כדי שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו:

דבר אחר כי קרוב הוא קרובה היא פורענות של פרעה הרשע שיפרע הקב"ה ממנו.

דבר אחר כי קרוב הוא קרוב החסד שעשו כנעניים עם אבינו יעקב הדא הוא דכתיב וירא יושב הארץ הכנעני את האבל. ר' אלעזר אומר שהתירו אזוריהן. ר' שמעון בן לקיש אמר על ידי שהתירו קשרי כתפותיהם. ורבנן אמרין על ידי שזקפו קומתן. ר' יודן אומר על ידי שהראו באצבע והלא דברים קל וחומר ומה אם הכנענים שלא עשו חסד לא בידיהן ולא ברגליהן אלא על ידי שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות. ישראל שהן עושין חסד עם גדוליהן ועם קטניהן לא כל שכן.

דבר אחר כי קרוב הוא קרובה מלחמה ראשונה. רבי אליעזר אומר כל אותן השנים שהיו ישראל יושבין [במצרים היו יושבין] בטח ושאנן ושלו. עד שבא גאון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם ממצרים, בני אפרים בגאות לבם שהם מזרע המלוכה ושהן גבורי כח במלחמה עמדו ולקחו נשיהן בניהן ובנותיהן ויצאו ממצרים ועמדו המצריים והרגו כל גבוריהם שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב וגו'. כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה זו מלחמת בני אפרים שנאמר ובני אפרים שותלח וגו' וזבד בנו וגו' והרגום אנשי גת (מאתים אלף) על לא שמרו ברית אלקים על שעברו על הקץ ועל שעברו על השבועה.

דבר אחר כדי שלא יראו את עצמות אחיהם מושלכים בפלשת ויחזרו להם. דבר אחר כדי שלא יחזרו לאחוריהם והרי דברים קל וחומר אם כשהקיפם דרך (רחוקה) [עקומה] אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה על אחת כמה וכמה אילו הביאן בפשוטה. דבר אחר בראותם מלחמה זו מלחמת עמלק שנאמר וירד העמלקי והכנעני:

ויסב אלקים את העם מפני מה כדי לעשות להם נסים וגבורות. ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגען שנאמר ענה בדרך כחי. המדבר כדי לצרפן שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו'. ים סוף לנסותן שנאמר וימרו על ים בים סוף. ר' יהושע אומר דרך כדי ליתן להם את התורה שנאמר בכל הדרך אשר צוה ה' אלקינו אתכם תלכו ואומר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים. המדבר כדי להאכילן המן שנאמר המאכילך מן במדבר. ים סוף כדי לעשות להם נסים וגבורות שנאמר נוראות על ים סוף ונאמר ויגער בים סוף ויחרב. וחמושים אין חמושים אלא מזויינים שנאמר ואתם תעברו חמושים מלמד שהיו מצויינין בחמשה מיני זיין.

דבר אחר אין חמושים אלא מזורזים שנאמר ויעברו בני גד ובני ראובן חמושים כארבעים אלף חלוצי צבא.

דבר אחר וחמושים אחד מחמשה עלו.

דבר אחר אחד מחמשים. ויש אומרים אחד מחמש מאות. ר' נהוראי אומר העבודה לא אחד מחמש מאות עלו שנאמר רבבה כצמח השדה וגו' ואומר ובני ישראל פרו וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד ואת אמרת אחד מחמש מאות עלו. ואימתי מתו בשלשת ימי אפלה שנאמר לא ראו איש את אחיו שהיו קוברין את מתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויביהם וששו במפלתם. ר' יוסי אומר לחמשה דורות עלו (כתוב ברמז תקס"ד):

ויקח משה את עצמות יוסף משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול הימנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. תנו רבנן בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצוות. ומנין היה יודע משה היכן יוסף קבור. אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור. אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים ושקעוהו בנהר נילוס כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שגואל את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה. מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר וגו' אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל. והרי דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף מפניו. מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה. רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד שם ואמר יוסף יוסף וכו' מיד נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו. קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל (כתוב ברמז קמ"ה). אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף בחייו עצמות מפני שלא מיחה בכבוד אביו דאמרו לו עבדך עבדך ולא קאמר להו מידי. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו אלא על הצדיקים כולן שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. שלשה מחנות הם תני טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. עמד לו על נילוס הנהר ואמר יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו השכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבים לך אם מודיע אתה את עצמך הרי יפה וכו'. ויש אומרים נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבים דחרשין שרון נבחין במשה. אמר משה איתון [חמון] כלבין קושטא לא נבחין וכלביא דשקרא ודחרשין נבחין. אמר רבי כלבא מלחית בלישניה ברם הכא ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מרים המתינה למשה שעה אחת (כתוב ברמז קס"ד). ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים וישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך עם ארון חי העולם והיו אומות העולם אומרים להם מה טיבן של שני ארונות הללו והן אומרים זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים. והיו אומרים להן אומות העולם מה טיבו של מת מהלך עם ארון חי עולמים. והן אומרים המונח בארון זה קיים מה שכתוב בזה. בזה כתיב אנכי ה' אלקיך וביוסף כתיב התחת אלקים אנכי. בזה כתיב לא יהיה לך אלקים אחרים וביוסף כתיב את האלקים אני ירא. בזה כתיב לא תשא וביוסף כתיב חי פרעה אם תצאו. בזה כתיב זכור את יום השבת וביוסף כתיב וטבוח טבח והכן. ואין הכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו. בזה כתיב כבד את אביך וביוסף כתיב ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם וגו'. בזה כתיב לא תרצח לא רצח לפוטיפרע. בזה כתיב לא תגנוב לא גנב כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. בזה כתיב לא תנאף לא נאף עם אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תחמוד לא חמד אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תענה והרי דברים קל וחומר ומה דברים של אמת לא הגיד קל וחומר של שקר. בזה כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך וכתיב וינחם אותם וידבר על לבם. בזה לא תקום ולא תטור וכתיב ואתם חשבתם עלי רעה. בזה וחי אחיך עמך וכתיב ויכלכל יוסף את אחיו. כי השבע השביע השביען שישביעו לבניהן. רבי נתן אומר מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו. אמר אם משביע אני את בני אין מצריים מניחין אותן. ואם אומרים להם אבינו העלה את אביו אומרים להם אביכם מלך היה לפיכך השביע את אחיו ולא השביע את בניו.

דבר אחר אמר להם יוסף אבי ירד כאן לרצונו ואני העליתיו אני ירדתי על כרחי משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני לשם תחזירוני וכן עשו לו. כענין שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל קברו בשכם. פקוד יפקוד אלקים אתכם פקד אתכם במצרים ויפקוד אתכם על הים. פקד אתכם על הים ויפקוד אתכם במדבר. פקד אתכם במדבר ויפקוד בנחלי ארנון. פקד אתכם בעולם הזה ויפקוד אתכם לעולם הבא. פקידה במצרים פקידה בסיני פקידה בניסן פקידה בתשרי. והעליתם את עצמותי מזה שומע אני מיד תלמוד לומר אתכם כשתהיו עולין. ומנין שאף עצמות השבטים העלו עמהם תלמוד לומר מזה אתכם ז"ה תרי עשר. ויסעו מסכות ויחנו באתם מה אתם מקום אף סכות מקום רבי עקיבא אומר ענני כבוד היו שנאמר על כל כבוד חופה. אין לי אלא לשעבר לעתיד לבוא מנין תלמוד לומר וסכה תהיה לצל יומם ואומר ופדויי ה' ישובון:

וה' הולך לפניהם יומם נמצאת אומר שבעה עננים הן. וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן. ובהאריך הענן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. כי ענן ה' על המשכן. הא שבעה עננים הן ארבע מארבע רוחות ואחד מלמעלן ואחד מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם. כל הנמוך מגביהו וכל הגבוה מנמיכו שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וגו'. והיה מכה נחשים ועקרבים מכבד ומרבץ לפניהם. ר' יהודה אומר שלש עשרה. שנים לכל רוח שנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד היה מהלך לפניהם. ר' יאשיה אומר ארבעה. רבי אומר שנים. וה' הולך לפניהם יומם ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. אברהם לוה את מלאכי השרת שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם והקב"ה לוה את בניו במדבר ארבעים שנה. באברהם כתיב יוקח נא מעט מים והקב"ה העלה לבניו את הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. באברהם כתיב ואקחה פת לחם והקב"ה הוריד לבניו מן שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. באברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם והקב"ה הגיז לבניו את השלו שנאמר ורוח נסע מאת ה'. באברהם כתיב והשענו תחת העץ והקב"ה פרש לבניו שבעה ענני כבוד שנאמר פרש ענן למסך. באברהם כתיב והוא עומד עליהם והקב"ה הגין על בתיהם במצרים כדי שלא ינגפו שנאמר ופסח ה' על הפתח. וה' הולך לפניהם אפשר לומר כן והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואומר וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה שם כבוד אלקי ישראל וגו' ומה תלמוד לומר וה' הולך לפניהם. רבי אומר אנטונינוס פעמים שהיה דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו מאחר שנפטר מן הבימה היה נוטל את הפנס ומאיר לפני בניו והיו גדולי מלכותו קרבין אצלו ואומרין לו אנו נוטלין את הפנס ונאיר לפני בניך והוא אומר להם לאו אלא אני אטול את הפנס ומאיר לפני בני כדי להודיע לכם חבתן של בני שתהיו נוהגין עמהן בכבוד. כך הודיעם הקב"ה חיבתן של ישראל לפני אומות העולם שיהיו נוהגין עמהן בכבוד. ולא דיין שאינן נוהגין עמהן בכבוד אלא ממיתין אותן מיתות חמורות ומשונות זו מזו לענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגו'. יכול על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים תלמוד לומר על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים (ואל מצרים לשמה תהיה) [מצרים לשממה תהיה] וגו' באותה שעה (וה' לעולם ישב) [ויהודה לעולם תשב] ואומר ונקיתי דמם לא נקיתי אימתי וה' שוכן בציון. אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול. הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם קודשא בריך הוא דעלמא דיליה הוא מחיל ליה דידיה הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא אין, תורה דיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה. ואפילו הכי הדור מיבעיא ליה למעבד. אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע ור' צדוק שהיו מסובין בבית המשתה של בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהן נתן לו כוס לרבי אליעזר ולא קיבל לרבי יהושע וקיבל. אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו אמר ליה מצינו גדול (ממשה רבינו) [ממנו] שהיה עומד ומשמש עליהם אברהם אבינו גדול הדור היה וכתיב והוא עומד עליהם ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו לא נדמו לו אלא כערביים ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו אמר להם ר' צדוק עד מתי אתם מניחין כבודו של מקום ועוסקין בכבוד הבריות הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו. מנא הא מילתא דאמרי אינשי כי הוינא זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי דכתיב מעיקרא וה' הולך לפניהם יומם ולבסוף כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת וכו' כדכתוב באברהם. אונקלוס בר קלוניקוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי בתריה. משכינהו בקראי וגיירינהו. הדר שדר גונדא דרומאי בתריה אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי, אמר להו אימא לכו מלתא בהדי דשקלי ואזלי וכו' מי נקט נורא מקמי אינשי אמרו ליה לא אמר להו ובהקב"ה כתיב וה' הולך לפניהם יומם איגיור. שדר גונדא אחרינא בתריה אמר להו לא תשתעו בהדיה כלל. כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא אותיב ידיה עלה אמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את. אמר להו מנהגו של עולם מלך יושב בפנים ועבדיו יושבין בחוץ ומשמרים אותו. ואילו הקב"ה משמר את ישראל מבחוץ והן יושבין מבפנים שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך וגו' איגיור:

לא ימיש עמוד הענן מגיד הכתוב שעדיין עמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח.

דבר אחר בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח. דביתהו דרב יוסף מאחרת ומדלקת אמר לה רב יוסף תנינא לא ימיש עמוד הענן מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש. סברה לאקדומי אמר ההוא סבא ובלבד שלא יקדים. אמר רב הונא הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים. הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. הרגיל בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן. דמוקיר רבנן הוו ליה חתנותא רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמען מליה כצורבא מרבנן:

וישובו ויחנו לפני פי החירות כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אמר הקב"ה זו היא הבטחה שהבטחתי לו יחזרו לאחוריהם. שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון וכשחזרו נטלוהו שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו ר' שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם לדורות. וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זו לשעה. רבי אומר אף בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי הוא לדורות חוץ משלשה מקומות. וישובו ויחנו לפני פי החירות מה היו חירות הללו. לא היו משופעות אלא גדודיות, לא היו תרוטות אלא מוקפות לא היו עגולות אלא מרובעות. לא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים ועינים להם פתוחות כמין זכר וכמין נקבה היו דברי רבי אליעזר. ר' יהושע אומר החירות מצד זה ומגדל מצד זה והים לפניהם ומצריים מאחוריהם.

דבר אחר אין חירות אלא מקום חירותן. מקום אטלס. מקום בית עבודה זרה שלהן לשעבר היה נקרא פתום שנאמר ויבן ערי מסכנות וגו' חזרו להן ונקראת פי החירות שהיא מאחרת עובדיה:

ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאתם ומאתם לפני פי החירות נסעו בערב שבת ושבת ובאחד בשבת. שני בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנים את כליהם ומציעים את בהמתן לצאת אמרו להם האוקטורין הגיע פרוטגמא שלכם לחזור למצרים שנאמר דרך שלשת ימים וגו'. אמרו להן ישראל וכשיצאנו ברשות מי יצאנו שנאמר ממחרת הפסח וגו'. אמרו להן האוקטורין רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דברי מלכות. עמדו עליהן ישראל הכו מהן פצעו מהן והרגו מהן הלכו והגידו לפרעה. אמר להן משה חזרו לאחוריכן כיון שתקע קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבישראל מתלשין בשערן ומקרעים לכסותן עד שאמר להם משה מפי הקב"ה נאמר לי שאתם בני חורין לכך נאמר ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים. שם גדולם של מצרים. שם היתה תפארתם. שם היתה מקום מיוחס שלהם. שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב כענין שנאמר וילקט יוסף וגו'. לפני בעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצריים. עליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם. נכחו תחנו על הים בשביל לפתות לבם של מצריים. ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ אין נבוכים אלא מטורפים שנאמר מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר וגו'.

דבר אחר אין נבוכים אלא מעורבין שנאמר והמלך והמן ישבו לשתות וגו'.

דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר. משה הטעה אותם ולא היה יודע להיכן מוליכן שנאמר נבוכים הם ואין נבוכים אלא משה שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו.

דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר ראה שעתידין ישראל לבכות במדבר שנאמר ותשא כל העדה.

דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר ראה שישראל עתידין ליפול במדבר שנאמר במדבר הזה יפלו. סגר עליהם המדבר כיון שראו ישראל הים סוער ושונא רודף הפכו פניהם למדבר זימן להם המקום חיות רעות ולא היו מניחין אותן לעבור שנאמר סגר עליהם המדבר. ואין סגירה אלא חיה רעה כענין שנאמר אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:

וחזקתי את לב פרעה שהיה לבן חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף. ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה תחילה וממנו התחילה הפורענות כיוצא בו וימח את כל היקום וגו'. כיוצא בו והכיתי כל בכור כיוצא בו הכה תכה וגו' כיוצא בו וצבתה בטנה אבר שהתחילה בעבירה תחילה ממנה התחילה הפורענות. והרי דברים קל וחומר ומה אם מדת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפרוענות קל וחומר למדת הטובה מרובה.

דבר אחר ואכבדה בפרעה מגיד הכתוב כשיבוא הקב"ה לפרוע מן האומות שמו מתגדל בעולם שנאמר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגו' כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש. אחריו מהו אומר אכן אתה אל מסתתר. וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם אחר כך והתגדלתי והתקדשתי. ויהי בשלם סכו וגו' שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב מה הוא אומר נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו לכך וידעו מצרים כי אני ה'. לשעבר לא היו יודעים את ה' אבל מכאן ואילך וידעו מצרים כי אני ה'. ויעשו כן להודיע חכמתן של ישראל שלא אמרו היאך אנו חוזרין לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים שעמם.

דבר אחר ויעשו כן אמרו רוצים ולא רוצים אין לנו אלא לקיים דברי בן עמרם. ויוגד למלך מצרים האוקטורין שלו הגידו לו. ויש אומרים דירכאות היו לו. ויש אומרים עמלק הגיד לו. כי ברח העם וכי בורחים היו והלא כבר נאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה ומה תלמוד לומר כי ברח העם. אלא מתוך שהכו את האוקטורים הלכו והגידו לפרעה אמרו הכו ממנו פצעו ממנו והרגו ממנו ולא מיחה אדם בידם אין להם לא מושל ולא שר כענין שנאמר מלך אין לארבה. ויהפך לבב פרעה ועבדיו לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו וגו' ועכשיו ויהפך לבב פרעה ועבדיו. אמרו אילו לא לקינו ושלחנו די הוא אלא לקינו ושלחנו. או אילו לקינו ושלחנו ולא נטלו את ממוננו די הוא אלא לקינו ושלחנו ונטלו את ממוננו. משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו הבא לי דג מן השוק וכו' (במכילתא).

דבר אחר ויהפך מגיד הכתוב שכשיצאו ישראל ממצרים בטלה מלכותן של מצרים שנאמר מעבדנו, אמרו עכשיו כל האומות מקישות עלינו בזוג. לומר מה אלו שהיו ברשותם הניחום והלכו להם עכשיו היאך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים להביא לנו עבדים ושפחות ללמדך שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו והיו לו שולטנות על כל העולם כולו בשביל כבודן של ישראל. עליו הוא אומר שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו וכן אתה מוצא בכל מלכות ששעבדה את ישראל ששלטה על כל העולם כולו בשביל כבודן של ישראל. במלכות בבל מהו אומר והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר מלך בבל. במלכות אשור מהו אומר ותמצא כקן ידי וגו'. במלכות מדי ופרס מהו אומר באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולשניא. במלכות יון מהו אומר וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה. במלכות רביעית מהו אומר ותאכל כל ארעא ללמדך שכל מלכות ומלכות ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבודן של ישראל.

דבר אחר ויהפך אמרו בשבילם היתה טובה באה עלינו. ר' יוסי הגלילי אומר משל למה הדבר דומה לאחד שנפלה לו בית כור בירושה וכו' (במכילתא) כך נעשה למצרים שלחו ולא ידעו מה שלחו. דכתיב ויאמרו מה זאת עשינו. ויאסר את רכבו בידו אסרו אמר דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם אבל כאן בידו אסרו. כיון שראו גדולי מלכות שהוא עומד ומציע לעצמו עמד כל אחד והציע לעצמו. ארבעה אסרו בשמחה (כתוב ברמז צ"ו). ואת עמו לקח עמו לקחן בדברים אמר להן דרך מלכים להיות מנהיגים בסוף וחיילותיהם מקדימים לפניהן אני אקדים לפניכם שנאמר ופרעה הקריב. דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש אני אשוה לכם בביזה שנאמר אחלק שלל. ולא עוד אלא שאני פותח לכם אוצרות של כסף ושל זהב ומחלק לכם לכך נאמר ואת עמו לקח עמו לקחם בדברים. ויקח שש מאות רכב בחור משל מי (כתוב ברמז קפ"ו). בסיסרא אומר תשע מאות רכב ברזל. אמר ר' שמעון משל לשור הבר שהיו הכל בורחין ממנו אמרו נוציא לו את הארי שהיה דר עמו במדינה יצא הארי וחתכו אברים אברים. כך היה סיסרא מתגאה בברזל אמר לו הקב"ה בברזל אתה מתגאה חייך האש מפעפעו שנאמר הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ר' שמעון בן גמליאל אומר בוא וראה גדלה ועושרה של מלכות חייבת שאין להן (לא) נומוין אחת בטלה שכולן רצות ביום ובלילה וכנגדן של מצרים (שלהן) [כולהון] עומדות בטלות. ושלשים אין שלשים אלא גבורים שנאמר שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם.

דבר אחר שלשים שהיו משולשין בזיין. ר' שמעון בן גמליאל אומר שלשים שעל המרכב לשעבר לא היו אלא שנים ופרעה הוסיף עליהם עוד אחת בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל. רבי אנטונינוס אומר שלשה היו הוסיף עליהן עוד אחד.

דבר אחר ושלשים על כולו שלשה על כל אחד ואחד. ויש אומרים שלשים על כל אחד. ויש אומרים שלש מאות על כל אחד ואחד. וכי מנין היה יודע כמה מתו מישראל בשלשת ימי אפלה אלא הוציא טימוסין שלהן ולפי הטימוסין הוציא עליהן חיילות.כיוצא בו דרש ר' ירמיה ויצא אליהם זרח (מלך) הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות, ולפי מרכבות הוציא עליהם חיילות

דבר אחר ושלישים על כולו על מנת לכלות. לשעבר כל הבן הילוד וגו' אבל כאן ושלשים על כולו על מנת לכלות שנאמר אריק חרבי. ויחזק ה' את לב פרעה שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף. וירדוף אחרי בני ישראל להודיע שבחן של ישראל שאילו היתה אומה אחרת לא היה פרעה רודף אחריה. ובני ישראל יוצאים ביד רמה מגיד הכתוב שכשהיו מצרים רודפים אחרי ישראל היו מחרפים ומנאצים ומגדפים אבל ישראל מפארים ומרוממים ומשבחים ונותנין שיר ושבח גדולה תהלה ותפארת למי שהמלחמות שלו. כענין שנאמר רוממות אל בגרונם רומה על שמים אלקים ואומר ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך. ובני ישראל יוצאים ביד רמה שהיתה ידן רמה על המצריים. וירדפו מצרים אחריהם מגיד שלא נכשל אחד מהם שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהם וכן מצינו בכל מקום הגוים מנחשים שנאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ואת בלעם בן בעור הקוסם:

ופרעה הקריב הוא הקריב את הפורענות לבוא עליו כיון שראה פרעה שישראל חונים על הים אמר בעל צפון הסכים על דעת גזרתי. אני חשבתי לאבדן במים והוא התחיל לאבדן במים התחיל מזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו לכך נאמר ופרעה הקריב הקריב לזבח ולקטר.

דבר אחר הקריב מה שהלכו ישראל בשלשת ימים הלכו האוקטורין ביום ומחצה [ומה שהלכו האוקטורין ביום ומחצה] הלך פרעה ביום אחד לכך נאמר ופרעה הקריב. וישאו בני ישראל כיון שהכו את האוקטורין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהן. והנה מצרים נוסע אחריהם נוסעים אינו אומר אלא נוסע אחריהם מלמד שעשו כולן טורמיות טורמיות כאיש אחד. מכאן למדה מלכות להיות מתנהגת טורמיות:

וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו להם אומנות אבותם. באברהם מהו אומר בית אל מים והעי מקדם וגו' ויטע אשל בבאר שבע. ביצחק מהו אומר ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה אשפוך לפניו שיחי תפלה לעני כי יעטוף וכו'. ביעקב מהו אומר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא לשון תפלה שנאמר אל תתפלל בעד העם הזה וגו'. וכן הוא אומר אל תיראי תולעת יעקב מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה כך אין להן לישראל אלא תפלה. וכן הוא אומר ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך. וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא באברהם נאמר כי לא בקשתי אבטח מה תלמוד לומר בחרבי ובקשתי זו תפלה. וכן הוא אומר גור אריה יהודה ואומר וזאת ליהודה ויאמר וגו'. וכן ירמיה אמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית ואומר אלה ברכב ואלה בסוסים המה כרעו ונפלו וגו' ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. וכן אסא הוא אומר ויקרא אסא אל ה' אלקיו וגו' כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון (הגדול) הזה ה' אלקינו אתה אל יעצור עמך אנוש. במשה מהו אומר וישלח משה מלאכים מקדש וגו' וירדו אבותינו מצרימה וגו' ונצעק אל ה' (אלקי אבותינו) וישמע (ה' את) קולנו. אמרו להם אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם הקול קול יעקב וישמע ה' את קולנו ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו והידים ידי עשו על חרבך תחיה מהו אומר לא תעבור בי פן בחרב וגו' אף כאן אתה אומר ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו להם אומנות אבותם אומנות אברהם יצחק ויעקב:

ויאמרו אל משה המבלי אין קברים מאחר שנתנו שאור בעיסה באו (להם) אצל משה אמרו הלא זה הדבר וגו' וכי מה אמרו ישראל למשה במצרים הרי הוא אומר ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים וגו' ויאמרו אלהם ירא ה' עליכם וישפוט היינו מצטערין על שעבודנו במצרים מיתת אחינו באפלה קשה ממנו. היינו מצטערין על מיתת אחינו באפלה מיתתנו במדבר קשה לנו ממיתת אחינו באפלה שאחינו נספדו ונקברו ואנו תהא נבלתנו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה:

תניא אמר ר' יהודה עשרה נסיונות נסו אבותינו למקום במדבר. שנים בים שנים במים. שנים במן שנים בשלו. אחד בעגל. ואחד במדבר פארן. שנים בים אחת בירידה ואחת בעליה. בירידה דכתיב ויאמרו אל משה המבלי אין קברים. בעליה כדרב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו. כדדרש רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהמרו ישראל על הים ואמרו כשם שאנחנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר. אמר הקב"ה לשר של ים פלט אותם ליבשה. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שנתן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר הקב"ה אני נותן לך אחד ומחצה שבהן. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהא ערב מיד פלטן ליבשה היינו דכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. שנים במים אחת במרה ואחת ברפידים. במרה דכתיב ויבאו מרתה וכתיב וילונו העם. ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים וכתיב וירב העם עם משה. ב' במן שנאמר אל (תצא) [יצא] ויצאו לא תותירו והותירו. שנים בשלו בשלו ראשון דכתיב בשבתנו על סיר הבשר. בשלו שני דכתיב והאספסף אשר בקרבו. עגל כדאיתיה. במדבר פארן כדאיתיה. ויאמר משה אל העם אל תיראו הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה משה עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם התיצבו וראו את ישועת ה' אמרו לן אימתי אמר להם היום ישלח עליכם רוח הקדש ואין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח. ואומר ויבוא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם ואומר קרא את יהושע והתיצבו למה היו ישראל דומין באותה שעה ליונה שברחה מפני בן הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה אם תכנס לפנים וכו' יצתה לחוץ הרי בא בן הנץ לתפשה. כך היו ישראל דומין באותה שעה הים סוגר ושונא רודף ונתנו עיניהן בתפלה. עליהן מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע וגו' כי קולך ערב בתפלה ומראיך נאוה בתלמוד תורה.

דבר אחר התיצבו וראו אמרו לו אימתי אמר להם למחר אמרו לן משה רבינו אין בנו כח לסבול התפלל משה באותה שעה והראה להם המקום טורמיות של מלאכי השרת עומדין לפניהם כענין שנאמר וישכם משרת איש האלקים וגו' ויאמר אל תירא כי רבים וגו' ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו וגו'. כך התפלל משה באותה שעה והראה להם המקום טורמיות של מלאכי השרת עומדין לפניהם. וכן הוא אומר מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש. עביו כנגד טורמיות שלהן. ברד כנגד אבני בליסטראות שלהן. גחלי אש כנגד טרמנה שלהן. אש כנגד נפט שלהן. ירעם מן שמים כנגד הגפת תריסין ושפעת קלגסין שלהן. ועליון יתן קולו כנגד צחצוח הזיין שלהן. וישלח חציו ויפיצם כנגד חצים שלהן. וברקים רב ויהומם כנגד צווחות שלהם.

דבר אחר וישלח חציו ויפיצם שהיו חציו מפזרן וברקים מכנסן. ויהומם הממם ערבבם נטל סיגניות שלהן ולא היו יודעין מה הם עושין.

דבר אחר ויהומם אין הממה אלא מגפה כענין שנאמר והמם מהומה גדולה:

כי אשר ראיתם את מצרים היום בשלשה מקומות הזכיר הקב"ה שלא לחזור למצרים שנאמר כי אשר ראיתם את מצרים ואומר וה' אמר אלי לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ואומר בדרך אשר אמרתי לך וגו'. בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו. הראשונה בימי סנחריב שנאמר הוי ביורדים מצרים לעזרה. השניה בימי יוחנן בן קרח שנאמר והיתה החרב אשר אתם יראים וגו' והשלישית בימי טרגנוס בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו. ארבע כתות נעשו ישראל על הים אחת אומרת נפול לים. ואחת אומרת נחזור למצרים. ואחת אומרת נעשה מלחמה כנגדן. ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאומרת נפול לים נאמר להם התיצבו וראו. זו שאומרת נחזור למצרים נאמר להם כי אשר ראיתם. זו שאומרת נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם ה' ילחם וזו שאמרת נצווח כנגדן נאמר להם ואתם תחרישון:

ה' ילחם לכם לא לשעה אלא לעולם שנאמר ה' ילחם לכם. רבי מאיר אומר ה' ילחם לכם אם כשתהיו שותקין קל וחומר כשתהיו נותנין שבח והלל. רבי אומר ה' ילחם לכם המקום יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדין ושותקין. אמרו ישראל למשה משה רבינו מה עלינו לעשות אמר להם אתם תהיו מפארין מרוממין ומשבחין וכו'. באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה אשירה לה' כי גאה גאה:

מה תצעק אלי אמר לפניו רבונו של עולם למה אני דומה לרועה שמסר לו רבו צאן ופשע בהן העלן לראשי צוקין ולא היה יודע איך להורידן. נתעטף בבגדו והתחיל יושב ותמיה מה תהא עליהן כך אם אני בא להחזירן למצרים הרי פרעה ומצריים. ואם אני מוליכן לדרום הרי בעל צפון. ואם אני מוליכן לצפון הרי מגדול. ואם אני מוליכן למזרח הרי הים. ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי רבי יהושע אומר אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בני נתונין בצרה והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי. יש שעה לקצר ויש שעה להאריך. אל נא רפא נא לה הרי זה לקצר. ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום הרי זה להאריך. רבי מאיר אומר אם לאדם יחידי עשיתי יבשה שנאמר ויאמר אלקים יקוו המים וגו' לעדת קדושים אלו איני עושה להם יבשה. מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו רבי ישמעאל אומר בזכות ירושלים אני קורע להם את הים שנאמר עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחרבת ים וגו' דרך לעבור גאולים:

דבר אחר עושה אני להם הבטחה שהבטחתי לאבותיהם שבזכותן אני קורע את הים שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. רבי יהודה בן בתירה אומר כבר עשיתי ההבטחה שהבטחתי את אבותיהם שנאמר וישם את הים לחרבה וגו'. ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. רבי שמעון בן יוחאי אומר כבר חמה ולבנה מעידה שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וגו' רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. רבי בנאה אומר בזכות מצות שעשה אביהם אברהם אני קורע להם את הים שנאמר ויבקע עצי עולה וכאן נאמר ויבקעו המים. שמעון התימני אומר בזכות המילה אני קורע להם את הים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' אמרת צא וראה איזו ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה אין אתה מצא אלא מילה רבי [אבטולס] אומר משלו משל למה הדבר דומה לאחד שכעס על בנו וטורפו נכנס אפוטרופוס לבקש עליו אמר ליה כלום אתה מבקש ממני אלא מפני בני כבר נתרציתי עמו. כך אמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי כבר נתרציתי להם דבר אל בני ישראל ויסעו:

דבר אחר דבר אל בני ישראל ויסעו אמש היית אומר ומאז באתי אל פרעה ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו אמור להם שיסיעו דברים מלבן אמש היו אומרים המבלי אין קברים במצרים ועכשיו אתה מרבה בתפלה וחכמים אומרים למען שמו עשה עמהן שנאמר למעני למעני אעשה וגו' מה תלמוד לומר בוקע מים מפניהם מפני מה לעשות לו שם עולם. רבי אומר כדאי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להן את הים שנאמר וישובו ויחנו לפני פי החירות. רבי אלעזר בן עזריה אומר בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים שנאמר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ואומר ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו. אמר רבי אלעזר בן עזריה איש כפר ביתר בזכות השבטים קרע להן את הים שנאמר נקבת במטיו וגו' ואומר לגוזר ים סוף לגזרים. שמעיה אומר כדאי היא האמנה שהאמין אברהם שאקרע להם את הים שנאמר והאמן בה' ויחשבה לו צדקה. אבטליון אומר כדאי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להן את הים שנאמר ויאמן העם. שמעון איש קטרון אומר בזכות עצמות יוסף אני קורע להם את הים שנאמר וינס החוצה ואומר הים ראה וינוס. רבי יונתן אומר משום אבא יוסף המחוזי והלא כבר כתבתי בתורתי בכל ביתי נאמן הוא הים ברשותי ואני עשיתיך גזבר עליו. ר' חנניה בן חכינאי אומר והלא כבר כתבתי אח לצרה יולד אח אני לישראל בשעת צרתן אחים אלו ישראל שנאמר למען אחי ורעי. רבי שמעון בן יהודה אומר מה תצעק כבר צעקתם קדמה לצעקתך שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'. רבי אחא אמר אילולי צעקתך כבר אבדתי אותם מן העולם שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. רבי אלעזר המודעי אומר מה תצעק על בני אני צריך צווי שנאמר על בני ועל פועל ידי תצוני. והלא כבר מוכנים לפני מששת ימי בראשית שנאמר אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבות מהיות גוי לפני נאם ה'. אחרים אומרים כדאי הוא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאין למדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחרי משה עליהם מפורש בקבלה על ידי ירמיהו הנביא הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו' מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. רבי יוסי הגלילי אומר כבר היה הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו ויצחק כאלו עקוד ונתון על גבי המזבח ואברהם כאלו פושט ידו ולוקח המאכלת לשחוט את בנו אמר המקום למשה משה בני נתונים בצרה הים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומאריך בתפלה שנאמר מה תצעק אלי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ומה עלי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך אתה מרומם ומפאר ומשבח ונותן שיר ושבח ותהלה ותפארת הודיה והלל למי שהמלוכה שלו:

ואתה הרם את מטך עשרה נסים נעשו לישראל על הים. נבקעו המים ונעשו כמין כיפה שנאמר נקבת במטיו. נחלק לשנים שנאמר נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשה כמין טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר וגו'. ונעשה פרורים פרורים שנאמר אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים סלעים שנאמר ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, נעשה ערמות ערמות שנאמר וברוח אפיך נערמו מים. נעשו כמו נד שנאמר נצבו כמו נד נוזלים. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים שנאמר ויוציא נוזלים מסלע. קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בלוס של זכוכית שנאמר קפאו תהומות:

ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם מה תלמוד לומר ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם אלא אותה מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה כנגד המצרים. ויסע מלאך האלקים רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך והיה בנו מהלך לפניו באו לסטים לתפסו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו בא זאב ליטלו מאחריו נטלו ונתנו על זרועותיו שנאמר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו. התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו שנאמר פרש ענן למסך. נרעב האכילו לחם שנאמר הנני ממטיר לכם לחם. צמא השקהו מים שנאמר ויוציא נוזלים מסלע ואין נוזלים אלא מים חיים שנאמר מעין גנים וגו' ואומר שתה מים מבורך וגו'. שאל רבי נתן את רבי שמעון בן יוחאי בכל מקום הוא אומר וימצאה מלאך ה' ויאמר לה מלאך ה' וירא מלאך ה' וכאן הוא אומר מלאך האלקים. אמר לו אין אלקים בכל מקום אלא דין מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה אם להנצל אם ליאבד עם מצריים:

ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך הענן על ישראל והחשך על המצריים. מגיד הכתוב שהיו ישראל באורה ומצרים באפלה. וכן במצרים לא ראו איש את אחיו. וכן אתה מוצא לעתיד לבוא קומי אורי כי בא אורך מפני מה כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'. ולא עוד אלא כל שהוא נתון באפלה רואה מה שהוא נתון באורה. מצרים שהיו נתונים באפלה רואין את ישראל נתונין באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו מזרקין בהם חצים ואבני בליסטראות והענן (מקבלן מהן) [מגין עליהם] שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך ונאמר מגני וקרן ישעי. ואומר מגן הוא לכל החוסים בו. ולא קרב זה אל זה כל הלילה מגיד הכתוב שהיה המצרי עומד ואינו יכול לישב יושב ואינו יכול לעמוד פורק ואין יכול לטעון טוען ואינו יכול לפרוק מפני שהיה ממשות באפלה שנאמר וימש חשך.

דבר אחר ולא קרב זה אל זה לא מחנה מצרים אל מחנה ישראל ולא מחנה ישראל אל מחנה מצרים:

אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני:

ויט משה את ידו על הים התחיל הים עומד כנגדו אמר לו משה תקרע בשם הקב"ה ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו. משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר הפנימית בא הלוקח להכנס בתוכו ולא הניחו השומר. אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו את הטבעת ולא קבל עליו עד שנהג המלך ובא כיון שנהג המלך ובא התחיל השומר לברוח. אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך. כך בא משה ועמד על הים ואמר בשם הקב"ה ולא קבל עליו. הראהו את המטה ולא קבל עליו עד שנגלה עליו הקב"ה בכבודו. כיון שנגלה עליו הקב"ה בכבודו התחיל הים בורח שנאמר הים ראה וינוס. אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך ועכשיו מה לך הים כי תנוס. אמר לו לא מפניך בן עמרם אלא מלפני אדון חולי ארץ:

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מדורו של מבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים שנאמר מנשמת אלוה יאבדו זה דור המבול ומרוח אפו יכלו אלו אנשי סדום. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים שנאמר ומשם הפיצם ה'. ואין הפצה אלא רוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא במצריים שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים שנאמר וה' נהג רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (משבט יהודה ובנימין) [מעשרת השבטים] אלא ברוח קדים שנאמר כי הוא בין אלים יפריא יבוא קדים רוח ה'. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (מעשרת השבטים) [משבט יהודה ובנימין] אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא בצור שלא נפרע מהם הקב"ה אלא ברוח קדים שנאמר רוח הקדים שברך בלב ימים. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבוא אלא ברוח קדים שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה וגו' הגה ברוחו הקשה ביום קדים, אף כאן אתה מוצא ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח הקדים. וישם את הים לחרבה כמין חרבה עשאו. ויבקעו המים כל המים שבעולם נבקעו. ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות (ושבככר) [ושבכד] ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו תלמוד לומר ויבקעו המים כל המים שבעולם. ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנאמר ראוך מים אלקים וגו' יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים. וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים. אף חצציך יתהלכו אלו התחתונים. תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ואומר נתן תהום קולו וכשחזרו כל המים שבעולם חזרו שנאמר וישובו המים וכו' כל המים שבעולם חזרו:

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ר' מאיר אומר בלשון אחד. ר' יהודה אומר בלשון אחר. ר' מאיר אומר כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד ומתוך שהן עומדין וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחלה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים שנאמר שרי יהודה רגמתם. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן תעמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול תעמידני בשלש שעות. בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול. אמר לו לא אמר לי אלא עד שלש שעות. והקטן אמר לא אמר לי אלא עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין וצוהבין נעור אביהם אמר להם בני כל שניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם. כך מה שכר נטל שבטו של בנימן שירד לים תחלה זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף. ואומר לבנימין אמר ידיד ה' וגו'. ומה שכר נטל שבטו של יהודה זכה למלכות שנאמר שרי יהודה רגמתם ואין רגמה אלא מלכות שנאמר באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא. ואומר ורגם המלך ואנשיו ואומר שרי זבולון שרי נפתלי מלמד שכשם שנעשו נסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין כך נעשה להם נסים על ידי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק שנאמר ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא. ואומר זבולון עם חרף נפשו למות וגו'. ר' יהודה אומר כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו'. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים עליו הוא אומר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה אל תשטפני שבולת מים. באותה שעה אמר הקב"ה למשה משה ידידי (אתם) משוקעים במים והים סוגר ושונא רודף ואת עומד ומרבה בתפלה. אמר לו ומה עלי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך, ומה אמרו משה וישראל על הים ה' ימלוך לעולם ועד אמר הקב"ה מי שהמליכני תחלה על הים אעשנו מלך על ישראל . וכבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם מאי דכתיב וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להודיע זכות של צדיקים עד כמה הוא מסייען. שאילו ירד הידיד האהוב הזה עם ערביים לא היו ממיתין אותו מריח גמלים ומריח העטרן. אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו למדנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמר להם בורא נפשות רבות וחסרונם. אמרו לו למדנו רבינו באיזה זכות זכה יהודה למלכות אמר להם אמרו אתם. אמרו לו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' אמר להם דיה להצלה שתכפר על המכירה. אמרו לו אם כן בזכות שאמר צדקה ממני אמר להם דיה שתכפר על הביאה. אמרו לו עם כן בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער. אמר להם מצינו שהערב משלם בכל מקום. אמרו לו רבי למדנו באיזה זכות אמר להם כשעמדו ישראל על הים וכו':

והמים להם חומה כמין חומה עשאן. מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין:

והמים להם חומה בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ושמרם כחומה והיה מכריז (בין מים למים) [במים, לימין] הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקב"ה. ולשמאל היה אומר הזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין בשמאל. ולמים שלפניהם היה אומר הזהרו באלו שעתידין שיהו חותמין לפניהן בברית. ושלאחריהם היה אומר הזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף ציציותיהן מאחריהן.

דבר אחר והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבונו של עולם לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים. והיה משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען. מיד השיב לו הקב"ה שוטה שבעולם וכי לדעתם עבדוה והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. כיון ששמע שר של ים אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים שנאמר וישובו המים ששבו מישראל על מצרים:

ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' בלילה רצה גבריאל להרוג את מצרים אמר לו הקב"ה המתן להם עד אותה שעה שפעל אביהם עמי שנאמר וישכם אברהם בבקר. כיון ששמע גבריאל כך לא נגע בהן כל הלילה שנאמר ולא קרב זה אל זה. היו המצריים עושין כשפים ועולין מן הים אמר הים פקדון שהפקיד לי הקב"ה היאך אניחנו מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי ומורידן לים שנאמר ומצרים נסים וגו' לקראתם לא נאמר אלא לקראתו של כל מצרי ומצרי. שני מכשפים היו במצרים יוחני וממרא ועשו להן כנפים בכשפים ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם. אמר גבריאל ברוב גאונך תהרוס קמיך. מיד אמר הקב"ה למיכאל לך ועשה בהם דין. תפסן מיכאל בציצית ראשן וקעקען על פני הים הדא הוא דכתיב אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים:

ויהי באשמורת הבקר אתה מוצא שתפלתן של צדיקים נשמעין בבקר. בוקרו של אברהם וישכם אברהם בבקר, בוקרו של שמואל וישכם שמואל לקראת שאול בבקר. בוקרן של נביאים שעתידין לעמוד שנאמר ה' בקר תשמע קולי. בוקרו של עולם הבא שנאמר חדשים לבקרים:

דבר אחר ויהי באשמורת הבקר עם שהאיר המזרח שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים וגו'. הקב"ה קרוי רופא לכל באי עולם שנאמר כי אני ה' רופאך רפאני ה' וארפא שובו בנים שובבים ארפא וגו'. בוא וראה הוא רפא את איוב בסערה ובסערה הכהו שנאמר אשר בשערה ישופני. ובסערה רפאהו שנאמר ויען ה' את איוב מן הסערה. ובעבים הגלה הקב"ה את ישראל שנאמר איכה יעיב. ובעבים גאלן מי אלה כעב תעופינה. וכשפזרן לא פזרן אלא כיונים שנאמר ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם הומות איש בעונו. וכשמחזירן אין מחזירן אלא כיונים שנאמר וכיונים אל ארובותיהם. וכשהוא מברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה שנאמר השקיפה ממעון קדשך.בהשקפה גאלנו ונפרע ממצרים שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן שהיה עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד האש מרתיחו וטלפות סוסים משתמטות:

ויסר את אופן מרכבותיו ר' יהודה אומר מחמת האש שלמעלן נשרפו גלגלין שלמטן והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טוענות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכו'. ר' נתן אומר מקול רעם שלמעלה נתזו צנורות מלמטה שנאמר קול רעמך וגו' והיו מוטות וכו' ונכנסות בעל כרחן. דרך ארץ המרכבות נמשכות אחר הפרדים עכשיו מרכבות מושכות את הפרדים. וינהגהו בכבדות ר' יהודה אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו תכבד העבודה ובאותה מדה מדד להם לכך נאמר ונהגהו וגו':

אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם, אמרו מי שעשה להם נסים במצרים הוא עושה להם נסים על הים. ר' יוסי אומר מנין אתה אומר שבמכות שהיו אלו שעל הים לוקים כך היו במצרים לוקין והיו רואין זה את זה וכו' ואומר צרי ואויבי לי ועל צריהם אשיב ידי ואומר עשרת בני המן וגו' ואומר לשבור אשור (באפי) בארצי ואומר וסרה קנאת אפרים וגו' כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות זאת העצה היעוצה על כל הארץ מפני מה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם על פני כל הדורות. לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים:

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים אין הים עומד כנגדך וישובו על מצרים ויחזור עליהם הגלגל ויחזור עליהן זדונם. שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני מאבדן. הם חשבו לאבד את בני במים אף אני לא אפרע מהן אלא במים. בור כרה ויחפרהו וגו' ישוב עמלו בראשו וגו' ואומר כורה שחת בה יפול ואומר חופר גומץ בו יפול מסיע אבנים יעצב בהם. וכן שלמה אמר מפרי פי איש ישבע נפשו וכן ישעיה אמר כעל גמולות כעל ישלם ואומר ומדותי פעולתם ראשונה. וכן ירמיה אמר גדול העצה ורב העליליה ואומר שלמו לה כפעלה. וכן אמר יתרו למשה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו. מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם הקב"ה שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם. וישב הים לפנות בקר לאיתנו אמר ר' יונתן התנה הקב"ה תנאים עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו שהתנה הקב"ה עמו. וכתיב יקוו המים יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם:

אמר ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא מששת ימי בראשית. הדא הוא דכתיב ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי. צויתי את הים שיקרע לפני ישראל. צויתי את השמים ואת הארץ שישתקקו לפני משה שנאמר האזינו השמים. צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע שנאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו שנאמר והעורבים צויתי לכלכלך שם. צויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל. צויתי את הדג להקיא את יונה שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה. וישב הים לפנות בקר לאיתנו אין איתנו אלא תקפו שנאמר איתן מושבך. ר' נתן אומר אין איתן אלא לשון קשה שנאמר גוי איתן הוא. ומצרים נסים לקראתו מלמד שבכל מקום שהיה מצרי נס היה הים רץ כנגדו. משלו משל למה הדבר דומה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לטרקלין פתח המלך חלון מזרחית יצאה והלכה לה. נכנס הנץ אחריה ונעל המלך בפניו את כל החלונות והתחיל מורה בו את החצים. כך כשעלה האחרון מישראל מן הים ירד האחרון של מצרים בתוך הים והתחילו מלאכי השרת זורקין בהן את החצים ואבני אלגביש אש וגפרית שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש. וינער ה' את מצרים כאדם שהוא מנער את הקדרה התחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה.

דבר אחר וינער מסר אלו בידי מלאכים נערים ואלו בידי מלאכים אכזרים שנאמר ומלאך אכזרי ישולח בו תמות בנוער נפשם וגו':

וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים ואף פרעה דברי ר' יהודה שנאמר מרכבות פרעה וחילו. ר' נתן אומר חוץ מפרעה עליו הוא אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך. ויש אומרים באחרונה ירד וטבע שנאמר כי בא סוס פרעה. ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והיו מלאכי השרת תמהין לומר בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכים ביבשה. ומנין שאף הים נתמלא עליהן חמה שלמעלה הוא אומר והמים להם חומה חמה כתיב. ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות התורה שהן עתידין לקבל שנאמר מימינו אש דת למו. ומשמאלם זו תפילין.

דבר אחר מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין. דרש ר' פפוס לסוסתי ברכבי פרעה רכב פרעה על סוס זכר. כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס זכר שנאמר דרכת בים סוסיך. רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו על סוס נקבה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה. אמר ליה רבי עקיבא דייך פפוס לססתי כתיב אמר הקב"ה כשם שששתי על מצרים לאבדן כך ששתי על ישראל לאבדן. ומי גרם להן להנצל בזכות מימינם ומשמאלם בזכות התורה שהן עתידין לקבל מימינם שנאמר מימינו אש דת למו ומשמאלם זו תפילין וכו' כדלעיל:

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כצפור שהיא נתונה ביד אדם שאם יכבוש ידו מעט מיד היא נחנקת שנאמר נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים וגו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם. וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה שנאמר או הנסה אלהים. שאין תלמוד לומר מקרב גוי אלא כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה שנאמר ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם וגו':

וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים ראו ישראל את מצרים מתים כדי שלא יאמרו כשם שעלינו מצד זה כך עלו מצריים מצד זה. וכדי שלא יהו מצרים אומרים כשם שאנו אבודים בים כך אבדו ישראל בים. וכדי שיקחו ישראל את הבזה שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. וכדי שיהו ישראל נותנין את עיניהם בהן ומכירין אותן ומוכיחין אותן שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך ותרא אויבתי ותכסה בושה. וירא ישראל את מצרים מתים אינו אומר אלא מת. מתים ולא מתים כענין שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מתה ולא מתה:

וירא ישראל את היד הגדולה מיתות חמורות מיתות משונות זו מזו. ר' יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות וכו'. רבי אליעזר אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של ארבע מכות וכו' ר' עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות וכו'. וייראו העם את ה' לשעבר לא היו יראים את ה' אבל כאן וייראו העם את ה'. ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו קל וחומר בה' ומה תלמוד לומר [בי"י] (ובמשה) ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם. כיוצא בו אתה אומר וידבר העם באלהים ובמשה אם באלהים דברו קל וחומר במשה ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם:

ויאמינו בה' בשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה אז ישיר משה ובני ישראל. ר' נחמיה אומר מנין אתה אומר שכל המקבל עליו מצוה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו וכו'. אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין שנאמר והאמין בה'. וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמנה שהאמינו שנאמר ויאמן העם. וכן הוא אומר אמונים נוצר ה'. וירא ישראל את מצרים מת מה היו עושין היה כל אחד ואחד מישראל נוטל את כלבו והולך ונותן את רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי אכול מן הזרועים הללו שלא חסו עלי. תדע לך שכן הוא שכן כתיב למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו. אמרו ישראל עשית לנו כל הניסים האלו אף אנו לא נהיה כפויי טובה ומה יש לנו לומר שירות ותשבחות וכו' אז ישיר משה. מזכירין אמונת אבות אהרן וחור תמכו בידיו וגו' זה השער לה' צדיקים יבואו בו בבעלי אמונה מהו אומר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכן הוא אומר טוב להודות לה' וגו' מי גרם להם לבוא לידי שמחה זו אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותיהם בעולם הזה שכולו לילות לכך נאמר להגיד בבקר חסדך. וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו ותצליחו וכתיב עיניך הלא לאמונה וצדיק באמונתו יחיה חדשים לבקרים רבה וגו' וכן אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה שנאמר אתי מלבנון כלה וגו'. וארשתיך לי לעולם [וגו' וארשתיך] לי באמונה. הא גדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

דבר אחר ויושע ה' ביום ההוא וכי ישראל ביד מצרים היו אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין יבוא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי. באותה שעה אמר הקב"ה (הוא) למיכאל בוא ודון עמו פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו רבונו של עולם אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ארבע מאות שנה שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' ועדיין לא עבדו בהן אלא שמונים ושש שנה משנולדה מרים ועדיין לא הגיע זמנם לצאת אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד ארבע מאות שנה כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת. באותה שעה אמר לו הקב"ה למיכאל להחזיר לו תשובה מיד שתק מיכאל. באותה שעה השיב הקב"ה ואמר לעוזא יש לי ללמד זכות על בני כלום נתחייבו בני שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי שאמר לפני במה אדע כי אירשנה ואמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כלום אמרתי בארץ מצרים בארץ לא להם דברתי וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים וכבר שלמו ארבע מאות שנה אין לך לשעבד על בני כלום. באותה שעה הציל הקב"ה את ישראל לכך נאמר ויושע ה' ביום ההוא וגו'. וירא ישראל את היד הגדולה בשעה שבקש הקב"ה להטביע את מצרים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משוא פנים ולא מקח שחד למה אתה רוצה להטביע מצרים כלום הטביעו בני מבניך או הרגו מהם בשביל ששעבדו בהן אתה רוצה לטבען כבר נטלו שכרן כל כסף וכל זהב שלהן. באותה שעה כנס הקב"ה כל פמליא של מעלה ואמר להם הוו דנין ביני ובין עוזא שר של מצרים בתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף הבין בחכמתו ונעשו כולן עבדיו ולבסוף באו בני כגרים ושעבדו בהם שעבוד קשה עד שעלתה צעקתם לפני ושלחתי להם משה ואהרן עבדי ואמרו למלך שלהם כה אמר ה' אלהי העברים והיו יושבין לפניו כל מלכי מזרח ומערב והתחיל מתגאה לפניהן ואמר מי ה' שלא הביא דורון כל אותן השנים כדרך כל אלהות לא ידעתי את ה' אלא המתינו ואבדוק בספרים שלי אם שמו כתוב אצלי. בדק ולא מצא השיבו משה ואהרן ואמרו ליה הוא ברא שמים וארץ והוא צר העובר במעי אמו והוא משיב רוחות ומוריד גשמים ומפריח טללים ומצמיח אילנות ועשבים וממית ומחיה נפש כל חי בידו. השיב לשלוחי אין אלוה בעולם שיעשה מעשים הללו אלא אני בראתי עצמי ואת נילוס נהרי שנאמר לי יאורי ואני עשיתני. השיב ואמר לחכמיו שמעתם אלוה זה מעולם אמרו ליה שמענו שבן חכמים הוא [בן] מלכי קדם שנאמר איך תאמרו אל פרעה בן חכמים וגו' השיב לשלוחי לא ידעתי כיון שכפר בי שלחתי לו עשר מכות ולא הועלתי וכל כך כפר בי והוסיף לשעבד את בני ולאחר שהודעתי לו את כחי וגבורתי שלח בעל כרחו ועכשיו רדף אחריהם להחזירם לשעבוד מי עשה כזה ולא הבין אינו ראוי לטבעו בים הוא וכל חילו. השיבו לו כל פמליא של מעלה הדין עמך ועשה מה שאתה חפץ. באותה שעה ענה עוזא ואמר רבונו של עולם יודע אני בעצמי שהן חייבין אלא שב עליהם במדת רחמים. באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ועמד לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם הלא שעבדו בניך שעבוד קשה כזה תרחם עליהם מיד חזר הקב"ה וישב עליהן במדת הדין וחזר וטבעם בים לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה:

אז ישיר משה זה שאמר הכתוב קוה קויתי ה' אמר ר' פנחס הכהן בשם ר' חמא אם קוית ולא בא חזור וקוה אמר דוד קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' אם בא קוויך יפה ואם לאו חזור וקוה. אמר דוד קוה קויתי (אל) ה' מתוך הקווי ויט אלי וישמע שועתי וישמע אלהים את נאקתם. ויעלני מבור שאון מטיט היון מטיט לבנים. ויקם על סלע רגלי שנתן לי בזת מצרים ובזת הים. כונן אשורי ויתן בפי שיר חדש אז ישיר משה מהו אז עשה הקב"ה לדורו של אנוש היבשה ים שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' ולנו עשה הים יבשה באז אנו מקלסין אותו.

דבר אחר למה באז אמר משה באז קראתי תגר לפני הקב"ה שנאמר ומאז באתי אל פרעה. בלשון שסרחתי בו בלשון אני מתקן ואקלס אותך.

דבר אחר א' אחד ז' שבעה הרי שמונה אמר משה בזכות המילה שנתנה לשמונה נקרע הים באז נקלס. אמר רבי לוי לגוזר ים סוף לגזרים שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורין בזכות המילה נקרע הים:

יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבוא אז הוחל לקרוא בשם ה' אז אמרה חתן דמים אז ישיר ישראל אז ישיר משה אז ידבר יהושע אז אמר דויד אז אמר שלמה הרי אלו לשעבר. ויש אז לעתיד לבוא אז תראי ונהרת אז יבקע כשחר אורך אז ידלג כאיל אז תפקחנה אז תשמח בתולה אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים הרי אלו לעתיד לבוא:

אמר רבי עקיבא בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקב"ה חלוק של תפארת שהיו חקוקין עליו כל אז שבתורה אז תשמח בתולה אז ידלג כאיל פסח אז תפקחנה עיני עורים אז ידבר יהושע אז תראי ונהרת את ה' האמרת היום וה' האמירך היום וכיון שחטאו חזר וקרעו שנאמר בצע אמרתו. ועתיד הקב"ה להחזירו שנאמר אז ימלא שחוק פינו. רבנן אמרי כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא באז. הצלת נפשו באז וירף ממנו אז אמרה חתן דמים וגו', קנטורו באז ומאז באתי אל פרעה. שירתו באז אז ישיר משה, אף הפרשת ערים באז אז יבדיל משה שלש ערים:

תניא ר' מאיר אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר משה שר לא נאמר אלא ישיר. כיוצא בדבר אתה אומר אז יבנה יהושע מזבח בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחית המתים מן התורה. בו ביום דרש רבי עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל שאין תלמוד לומר לאמר מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה שירה על כל דבר ודבר כקורין את ההלל. רבי נחמיה אומר כקורין את שמע ולא כקורין את ההלל. דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים. משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה' וכו'. רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו מה שהוא אומר . במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר לאמר אמילתא קמייתא. ור' אליעזר סבר לאמר אכל מילתא ומילתא. ורבי נחמיה סבר ויאמר דאמרו כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא. דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. משה ובני ישראל משה שקול כישראל וישראל כמשה בשעה שאמרו שירה.

דבר אחר משה ובני ישראל מגיד שהיה משה שקול כנגד כל ישראל לפי שכל העולם כלו שלך ואין לך עם אלא ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי וגו'. וכן הוא אומר ששים המה מלכות (אלו ששים רבוא ושמונים פילגשים אלו מבן עשרים שנה ומעלה) [אלו ששים רבוא מבן עשרים שנה ומעלה. ושמונים פילגשים אלו שמונים רבוא מבן עשרים שנה ולמטה] ועלמות אין מספר אלו קטנים שאין להם מנין. אף על פי כן אחת היא יונתי תמתי זה משה שהוא שקול כנגד הכל. וכבר היה רבי יושב ודורש שילדה אשה במצרים ששים רבוא נענה תלמיד אחד מלפניו ואמר ליה רבי ומה מי גדול העולם או הצדיק אמר ליה הצדיק למה אמר ליה שכשילדה יוכבד אם משה את משה היה שקול כנגד הכל. וכי היכן מצינו שהוא שקול כנגד הכל שנאמר אשר צוה משה ובני ישראל. ואומר אז ישיר משה ובני ישראל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ויאמרו לאמר מהו לאמר לאמר לדורות הנסים שעשה הקב"ה עם ישראל.

דבר אחר אז ישיר בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה ולא הניחן שנאמר ולא קרב זה אל זה ואומר וקרא זה אל זה. למי היו דומין למלך שנשבה לו בנו לבש נקמה באויביו והלך והביא אותו ובאו הבריות לומר לו הימנון אמר להם לשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי כך ישראל היו נתונין בצרה בים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה נזף בהם אמר להם הקב"ה בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי. כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר רבי אבין הלוי משל למה הדבר דומה למלך שירד למלחמה ונצח ובאו בנו ועבדיו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך באו למלך אמרו לו בנך ועבדיך עומדים ועטרה בידם מי יכנס תחלה אמר להם שוטים שבעולם עבדי קודם לבני יכנס בני תחלה. כך כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו ישראל תחלה שנאמר אז ישיר משה. נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים מי יקלס תחלה. אמר רבי חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים. קדמו שרים אלו ישראל ואחר כך נוגנים אלו המלאכים. בתוך עלמות תופפות אלו הנשים. אמר רבי לוי השמים לא אקבל את הדבר הזה אלא הנשים קלסו תחלה דכתיב בתוך עלמות תופפות העלמות בתוך. התחילו מלאכי השרת להתרעם אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים אמר להם הקב"ה חייכם כן מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי מהו אחרי אחרי שקלסתי אני וחברים שלי אחר כך אמרו מלאכי השרת ברוך כבוד ה' ממקומו. מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן מהו בעמדם וכי יש ישיבה למעלה והכתיב שרפים עומדים ממעל לו וכן הוא אומר קרבת על חד מן קאמיא. אלא בעמדם בעם דם כשישראל עומדין ומקלסין להקב"ה אותה שעה תרפינה כנפיהן (כתוב בפסוק הקול קול יעקב):

את השירה הזאת וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן הראשונה במצרים שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. השניה שנאמרה על הים שנאמר אז ישיר משה. שלישית שנאמרה על הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. ושאמר משה שנאמר ויהי ככלות משה לכתוב. ושאמר יהושע שנאמר אז ידבר יהושע. ושאמרו דבורה וברק שנאמר ותשר דבורה. ושאמר דוד וידבר דוד לה' מזמור שיר חנוכת הבית. ושאמר שלמה שנאמר אז אמר שלמה. ושאמר יהושפט שנאמר בצאת לפני החלוץ [אומרים] הודו לה' כי לעולם חסדו. מה נשתנה הודאה זאת מכל הודאות שבתורה שבכולן נאמר כי טוב וכאן לא נאמר כי טוב מלמד כביכול לא היתה שמחה במרום על אבדן של רשעים. וקל וחומר על אבדתו של צדיק אחד שהוא שקול כנגד כל העולם כולו שנאמר וצדיק יסוד עולם. העשירית לעתיד לבוא שנאמר שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ ואומר שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסדים. כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד. אבל התשועה שהיא עתידה לבוא קרויה בלשון זכר שנאמר שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך התשועה העתידה לבוא אין אחריה שעבוד שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים. את השירה הזאת לה' לה' אמרוה ולא אמרו לבשר ודם. כמה שנאמר ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות וגו' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם. ויאמרו לאמר רבי נחמיה אומר רוח הקדש שרתה על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהם קוראים את שמע. רבי עקיבא אומר כבני אדם שהן קורין את ההלל. ורבי אלעזר בן עזריה אומר משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו אשירה לה' כי גאה גאה. משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין ה' איש מלחמה ה' שמו. אשירה לה' לה' נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' נאה התפארת והנצח וההוד. וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה. אשירה לה' משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש שהוא עשיר ואינו אלא עני שהוא חכם ואינו אלא טפש שהוא רחמני ואינו אלא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחנפין אותו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אשירה לה' שהוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור והנורא ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ואומר ה' כגבור יצא ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. אשירה לה' שהוא עשיר שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' ואומר אשר לו הים והוא עשהו וגו' ואומר לה' הארץ ומלואה ואומר לי הכסף ולי הזהב ואומר הן כל הנפשות לי המה. אשירה לה' שהוא חכם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ ואומר עמו חכמה וגבורה ואומר כי ה' יתן חכמה ואומר יהב חכמתא לחכימין ואומר כי בכל חכמי הגוים. אשירה לה' שהוא רחמן שנאמר ה' ה' אל רחום ואומר רחום וחנון ה' ואומר כי אל רחום ה' אלהיך ואומר זכור רחמיך ה' ואומר טוב ה' לכל ורחמיו וגו' ואומר לאדני אלהינו הרחמים וגו', אשירה לה' שהוא דיין שנאמר כי המשפט לאלהים הוא אלהים נצב בעדת אל ואומר הצור תמים פעלו. אשירה לה' שהוא נאמן שנאמר האל הנאמן שומר וגו' ואומר אל אמונה ואין עול. אשירה לה' שהוא נאה לו גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' וגו' אל נערץ בסוד קדושים רבה. ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו. וכן הוא אומר ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש שלו. וכן דוד הוא אומר אין כמוך באלהים ה' וכן הוא אומר דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז ואומר עיניו כיונים ואומר לחיו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש. רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנאמר או כנפל טמון לא אהיה וגו' ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר מפי עוללים ויונקים. רבי אומר עוללים אלו שבחוץ שנאמר להכרית עולל מחוץ ואומר עוללים שאלו לחם. ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר אספו עוללים ויונקי שדים. אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר אשירה לה'. רבי מאיר אומר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף מלאכי השרת שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. כי גאה גאה גאני וגאיתיו גאני במצרים כה אמר ה' בני בכורי ישראל אף אני גאיתיו במצרים שנאמר השיר יהיה לכם וגו'. גאני על הים ויסע מלאך האלהים וגו' אף אני גאיתיו על הים ואמרתי לפניו שירה.

דבר אחר גאה גאה גאה ועתיד להתגאות שנאמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם וגו' ועל כל ארזי הלבנון וגו' ועל כל ההרים הרמים וגו' ועל כל מגדל גבוה וגו' ועל כל אניות תרשיש ואומר ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ואומר והאלילים כליל יחלוף:

דבר אחר גאה גאה מתגאה הוא על כל המתגאים שבמה שאומות מתגאים לפניו בו נפרע מהן שכן הוא אומר בדורו של מבול שורו עבר ולא יגעיל וגו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו בתוף וכנור וגו' מה נאמר שם ויאמרו לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו אמרו לא טיפת גשמים היא אין אנו צריכין לה אלא ואד יעלה מן הארץ. אמר להם המקום שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים בה אני נפרע מכם שנאמר ויהי הגשם על הארץ. ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעושת תאותן והמקום פתח עליהם מעינות מלמטה ומלמעלה כדי לאבדן שנאמר ביום הזה נבקעו וגו'. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו בו נפרע מהן שנאמר הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ אחריו מה כתיב ויפץ ה' אותם משם. וכן אתה מוצא באנשי סדום שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן שנאמר ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכהו בני שחץ. אמרו הסדומים אין אנו צריכין שיבוא אדם אצלנו שהרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצא מאצלנו בואו ונשכח הרגל מבינינו, אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים ואתם אומרים נשכח הרגל אף אני אשכח אתכם מן העולם שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל לפיד בוז לעשתות שאנן וגו' ישליו אהלים לשודדים וגו' מי גרם להם לאשר הביא אלוה בידו. וכן הוא אומר ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני. מי גרם להם ואסיר אתהן כאשר ראיתי. וכן הוא אומר הנה זה היה עון סדום אחותך וגו' לכך מה גרם להם ויד עני ואביון לא החזיקה וכן הוא אומר לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה. ואחריו מה כתיב ותשקין את אביהן יין וכי מנין היה להם יין במערה אלא שזימן להם הקב"ה יין כענין שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כך זימן המקום למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. וכן את מוצא במצרים שבמה שנתגאו לפניו בו נפלו שנאמר ויקח שש מאות רכב בחור וכתיב אחריו מרכבות פרעה וחילו וגו'. וכן אתה מוצא בסיסרא במה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנאמר ויזעק סיסרא את כל רכבו מה כתיב אחריו מן השמים נלחמו. וכן אתה מוצא בשמשון שבמה שנתגאה לפניו בו נפל ונפרע ממנו שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אחריו מה כתיב ויאחזהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידוהו עזתה. רבי יהודה אומר תחלת קלקלתו בעזה לפיכך היה עונשו בעזה. וכן אתה מוצא באבשלום במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנאמר וכאבשלום לא היה איש יפה ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים. ר' יהודה אומר נזיר עולם היה והיה מגלח אחד לשנים עשר חדש שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וגו' כי נדר נדר עבדך וגו'. ר' יוסי אומר נזיר ימים היה והיה מגלח אחד לשלשים יום שנאמר מקץ ימים לימים אשר יגלח. רבי אומר כל ערב שבת היה מגלח שכן דרך בני מלכים להיות מגלחים מערב שבת לערב שבת. וכן הוא אומר ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד. וכן אתה מוצא בסנחרב שנאמר ביד מלאכיך חרפת ה' וכתיב אני קרתי ושתיתי מים מהו אומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. אמרו הגדול שבהן היה ממונה על קפ"א אלף והקטן שבהן לא היה על פחות משני אלפים שנאמר ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני ואתנה לך אלפים סוס ואומר זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך וגו' את מי חרפת וגדפת ואומר עוד היום בנוב לעמוד. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שבמה שנתגאה בו נפל שנאמר ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה אעלה על במתי עב וכתיב אחריו אך אל שאול תורד. וכן אתה מוצא בכרך צור במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנאמר את אמרת אני כלילת יופי בלב ימים גבולך וכתיב הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו. וכן אתה מוצא בנגיד צור שנאמר בן אדם אמור לנגיד צור וגו' יען גבה לבך ותאמר אל אני מהו אומר מותי ערלים תמות ביד זרים הא במה שאומות העולם מתגאים לפניו בו נפרע מהן שנאמר כי גאה גאה. אמר ר' חמא בר חנינא בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד שר של מצרים ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם במדת רחמים בראת עולמך ואת מתגאה בחזקה מיד קרא הקב"ה לכל שרי האומות והיה מסדר לפניהם כל המאורע אמר שפטו נא ביני ובין זה שבתחלה ירדו בני למצרים ולא ירדו אלא לגור שנאמר ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו עמד פרעה וכבשן לעבדים בתחלה עשאם רועים שנאמר ואם ידעת ויש בם אנשי חיל וגו' חזר ועשאם בנאים שנאמר ויבן ערי מסכנות למעטן מפריה ורביה וחזר וגזר עליהן כל הבן הילוד חזר ואמר אם בן הוא והמתן אותו. אמר לפניו רבונו של עולם הדין עמך ועמך האמת אלא אם רצונך תושיע את ישראל ולא תאבד את מצרים. אמר ר' יהושע בן לוי כיון שראה מיכאל ששרי האומות מלמדין סניגוריא על מצרים רמז לגבריאל וטס למצרים טיסה אחת ושמט לבנה עם טיטה ותינוק אחד מה ששקעוהו כבנין, עמד לו לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם בזה ענין שעבדו בניך. כיון שראתה מדת הדין אמרה עשה דין לבניך במצרים שרובן חייבין מיד טבעו מצרים שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים אותו חומר שהביא גבריאל גרם למצרים לטבען:

אמר ריש לקיש מאי דכתיב שירו לה' כי גאה גאה שירו למי שמתגאה על גאים. ארבעה גאים הם בעולם אריה בחיות שור בבהמות ונשר בעופות ואדם גאה על כולם נטלן הקב"ה וקבען בכסא הכבוד שמתגאה על הגאים. סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד היה שכתוב סוס ורוכבו אלא כולן לא היו ספונים לפני הקב"ה אלא כאחד.

דבר אחר סוס ורוכבו קשרם הקב"ה זה בזה כדי שיהנו ישראל בבזה למה כיון שיצאו ישראל ממצרים ויצאו המצריים לרדוף אחריהם אמר להם פרעה יודע אני שנטלו כספיכם וזהביכם אלא אל תתנו דעתכם בבזה. מה עשה פתח להם אוצרות של יוסף אמר להם טלו לכם כסף וזהב ונטלו ועטרו את סוסיהם שנאמר כל סוס רכב פרעה לפיכך היו קשורין זה בזה כדי שיהנו ישראל ולעולם הבא כל מה שאומות העולם מסגלין לישראל הוא שנאמר והיה סחרה ואתננה וגו'.

דבר אחר וכי סוס אחד הוא ורכב אחד הוא והלא כבר נאמר ויקח שש מאות רכב מרכבות פרעה וחילו. אלא כשישראל עושין רצונו של מקום אין אויביהן לפניהן אלא כסוס אחד ורוכבו. כיוצא בדבר אתה אומר כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב וכי סוס אחד ורכב אחד הוא והלא כבר נאמר עם רב ממך אלא כשישראל עושין וכו'. סוס ורוכבו מגיד שהסוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס ועולין למרום ויורדין לתהום ואין נפרדין זה מזה. משל אדם זורק שני כלים לאויר סוף אחד מהן להפרד מחברו.אבל כאן רמה וירה. רמה שהיו עולין למרום. ירה שהיו יורדין לתהום ואינן נפרדין זה מזה. כתוב אחד אומר רמה וכתוב אחד אומר ירה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא רמה שהיו עולין למעלה ירה שהיו יורדין למטה.

דבר אחר רמה כיון שראו ישראל שרה של מלכות מצרים נופל התחילו נותנין שבח לכך נאמר רמה. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבוא עד שיפרע משריהם תחלה שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה וגו' ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים ואומר כי רותה בשמים חרבי ואחר כך על אדום תרד. סוס ורוכבו רמה בים לעתיד לבוא הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין אומר לסוס למה רצת אחר בני והוא אומר מצרי הריצני על כרחי וכו' שנאמר כי בא סוס פרעה. שאל אנטונינוס את רבינו בשעה שאדם מת והגוף כלה והקב"ה מעמידו בדין, אמר לו עד שאתה שואלני על הגוף שהוא טמא שאלני על הנשמה שהיא טהורה, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והושיב המלך בה שומרים אחד חגר ואחד סומא וכו' ר' איסי בן עזאי אומר נאמר כאן סוס סתום ונאמר להלן סוס מפורש שנאמר והיה ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ואומר זאת תהיה המגפה ואומר וכן תהיה מגפת הסוס בא מפורש ולימד על הסתום מה מפורש בחמשים מכות אף סתום בחמשים מכות:

עזי וזמרת יה אין עזי אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן ואומר ועוז מלך משפט אהב.

דבר אחר אין עזי אלא מלכות שנאמר ה' בעזך ישמח מלך ואומר ה' עוז לעמו יתן ואומר ויתן עוז למלכו.

דבר אחר אין עזי אלא תוקף שנאמר ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה ואומר עוזי ומגני בו בטח לבי וגו'.

דבר אחר עוזר ומסמך אתה לכל באי עולם אבל לי ביותר עשאני אמירה שנאמר וה' האמירך היום ואף אני עשיתיו אמירה דכתיב את ה' האמרת היום. והרי כל האומות שבחו את מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו שנאמר ונעים זמירות ישראל. ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ורוח הקדש צווחת מן השמים ואומרת ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ישראל אומרים מי כמכה באלם ה' ורוח הקדש צווחת מן השמים ואומרת אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אומרים כה' אלקינו בכל קראנו אליו ורוח הקדש צווחת ואומרת כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו. ישראל אומרים כי תפארת עוזמו אתה ורוח הקודש צווחת ואומרת ישראל אשר בך אתפאר.

דבר אחר עזי וזמרת יה משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מרגלית אחת בא בנו ואמר לו תן אותה לי אמר לו אינה שלך הטריח עליו ונתנה לו. כך ישראל אמרו שירה עזי וזמרת והיו מבקשין מן הקב"ה שיתן להם את התורה אמר להם אינה שלכם של עליונים היא כיון שהטריחו עליו נתנה להם שנאמר ה' עוז לעמו יתן:

ויהי לי לישועה היה לי ויהיה לי לעתיד לבוא. זה אלי ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעיה שנאמר וביד הנביאים אדמה וכתיב נפתחו השמים ואראה וגו' משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבוריו מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין לומר אי זה המלך מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא הוצרך אחד מהן לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן ואמרו זה אלי ואנוהו. ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לו לבשר ודם להשוות לקונו אלא אתנאה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפילין נאה. אבא שאול אומר נדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה תהא חנון ורחום. ר"י אומר אגיד נאותיו ושבחו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אומות העולם. ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו בית המקדש שנאמר ואת נוהו השמו ואומר חזה ציון קרית מועדנו וגו'. רבי עקיבא אומר אדבר בנאותיו ושבחיו בפני כל אומות העולם שהרי אומות העולם שואלין לומר מה דודך מדוד שאתם מתים עליו וכך אתם נהרגין עליו שנאמר על כן עלמות אהבוך אהבנוך עד מות. וכתיב כי עליך הורגנו כל היום הרי אתם גבורים בואו התערבו עמנו. וישראל אומרים לאומות העולם מכירים אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום דגול מרבבה. כיון ששומעין אומות העולם שבחו של מי שאמר והיה העולם אומרים להם לישראל נלכה עמכם שנאמר אנה הלך דודך וגו' וישראל אומרים לאומות העולם אין לכם חלק בו אלא דודי לי ואני לו אני לדודי ודודי לי. וחכמים אומרים עד שאבוא עמו לבית מקדשו. משל למה הדבר דומה למלך שהיה בנו במדינת הים יצא אחריו הלך לו למדינה אחרת יצא אחריו עד שעמד עליו כך כשירדו ישראל למצרים שכינה ירדה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה. עלו עלתה השכינה עמהן שנאמר ואנכי אעלך גם עלה. ירדו לים שכינה עמהן שנאמר ויסע מלאך האלקים. יצאו למדבר שכינה עמהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם עד שאבוא עמו לבית מקדשו. וכן הוא אומר כמעט שעברתי מהם. זה אלי עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדת רחמים. ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנאמר אלי אלי למה עזבתני ואומר אל נא רפא נא לה ואומר אל ה' ויאר לנו:

זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה סוכה נאה ולולב נאה שופר נאה כתוב ספר תורה לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראות נאין. אבא שאול אומר הוי דומה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון. מאן תנא להא דתנו רבנן לולב מצוה לאגדו לא אגדו כשר אי כרבי יהודה כי לא אגדו אמאי כשר ואי כרבנן מאי מצוה. לעולם כרבנן ומאי מצוה משום זה אלי ואנוהו. תניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדש דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים אין השם מן המובחר בעינא זה אלי ואנוהו וליכא:

דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו וכו' עד ויניקהו דבש מסלע והם הכירוהו תחלה זה אלי ואנוהו. דרש ר' יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים וכו' כיון שראו השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר מפי עוללים וגו'. תניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ספר תורה נאה וכו'. אמר ר' זירא הדור מצוה עד שליש במצוה. בעי רב אשי שליש מלגיו או שליש מלבר תיקו. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה:

תמן תנינן אלו דברים שאין להם שעור גמילות חסדים וכו' הא דאתמר בגופו אבל בממונו יש לו שעור ואתיא כדאמר ריש לקיש נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה, עד היכן ר' גמליאל בר איניא ורבי אבא בר כהנא חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר וחד אמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך. רבן גמליאל בר איניא בעא קומי ר' מנא מה חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה אמר ליה לכתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר. רב הונא אמר למצות מה לכל המצות עד שליש או למצוה אחת עד שליש סברין מימר לכל המצות עד שליש. ר' אבין אמר אף למצוה אחת. ר' חנינא בשם רבנן דתמן שליש לדמים היך עבידא לוקח אדם מצוה אחת וראה מצוה אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחים עליו עד שליש. תני ר' ישמעאל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכו':

אלקי אבי וארוממנהו אני מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים קדושה בת קדושים טהורה בת טהורים משל לאדם שהלך לקדש אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני איני בוש מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים. אלקי אבי וארוממנהו רבי שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום מתגדל שמו בעולם שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי. וכן רחב הזונה אמרה כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום שמו מתחלל בעולם שנאמר ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו וגו' לכן אמור לבית ישראל כה אמר אדני אלקים לא למענכם אני עושה וגו' וקדשתי את שמי הגדול. אלקי אבי וארוממנהו לא על הנסים שעשית עמי בלבד אני אומר לפניך שירה ושבח אלא על הנסים שעשית עמי ועם אבותי ועושה עמי בכל דור ודור אלקי אבי וארוממנהו:

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

מרכבות פרעה וחילו ירה בים במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו מי ה' אשר אשמע בקולו ואף אתה באותה מדה מדדת להם לכך נאמר ירה בים. כתוב אחד אומר ירה וכתוב אחד אומר רמה וכו'.

דבר אחר מרכבות וגו' במדה שמדדו בה מדדת להם. הן אמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וגו' אף אתה באותה מדה מדדת להם לכך נאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים.

דבר אחר הם אמרו ויקח שש מאות רכב אף אתה מרכבות פרעה וחילו. הם אמרו ושלשים על כלו אף אתה מבחר שלשיו טבעו בים סוף. הם מררו את חייהם בטיט אף אתה באותה מדה עשית להם מים בטיט והיו משתקעין בהם לכך נאמר טבעו בים סוף ואין טביעה אלא טיט שנאמר ויטבע ירמיהו בטיט ואומר טבעתי ביון מצולה לכך נאמר טבעו בים סוף:

תהומות יכסימו וכי תהומות יש שם והלא עשונית היא אלא מלמד שעלו תהום העליון ותהום התחתון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר תהומות יכסימו.

דבר אחר שעלה תהום התחתון על תהום העליון וחפה עליהם את הרקיע והקדיר עליהם את הכוכבים וכל מאורי אור בשמים מפני מה ונתתי חשך על ארצך נאם ה'. וכן הוא אומר כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם מפני מה חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו. וכן הוא אומר ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עוזה מפני מה כי היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה. וכן הוא אומר ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם. יונה ירד לתהום אחד שנאמר תהום יסובבני והם ירדו לשני תהומות שנאמר תהומות יכסימו. יונה ירד למצולה אחת שנאמר ותשליכני מצולה והן ירדו לשני מצולות שנאמר ירדו במצולות ואין מצולה אלא מים עזים שנאמר ותשליכני מצולה וכתיב ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים. וכי מצולות יש שם והלא עשונית היא אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר ירדו במצולות. במדה שמדדו מדד להם הם אמרו וראיתן על האבנים ואף אתה עשית להן מים כאבנים והיו מים מכין על מקום האבנים לכך נאמר כמו אבן,

דבר אחר כמו אבן היא היתה מיתה בינונית הרשעים שבהן היו מטורפין כקש הבינונים כאבן. הפקחין שבהן צללו כעופרת במים אדירים.

דבר אחר כמו אבן על שהקשו לבן כמו אבן. אבל אתה חסדך וטובך ורחמיך הרבים וימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם שנאמר ימינך ה' ימינך ה' שני פעמים כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם בי נשבעתי יצא מפי צדקה. נאדרי בכח נאה אתה ואדיר בכח שנתת ארוכה לדורו של מבול לעשות תשובה ולא עשו שנאמר ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם וגו' ולא גמרת עליהם כליה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שנתת להם ארוכה שנאמר ויאמר ה' הן עם אחד וגו' ואין עתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך לא גמרת עליהם כליה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן אתה מוצא באנשי סדום שנתת להם ארוכה לעשות תשובה ולא עשו שנאמר ויאמר ה' זעקת סדום וגו' ארדה נא ואראה מה נאמר שם וה' המטיר על סדום וגו' אם יעשו תשובה הרי מטר ואם לאו הרי גפרית ואש ולא גמרת עליהם וכו'. ימינך ה' כשישראל עושין רצונו של מקום הן עושין שמאל ימין שנאמר ימינך ה' שני פעמים וכשאין עושין רצונו של מקום עושין ימין שמאל שנאמר השיב אחור ימינו. כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול שינה לפניו שנאמר ויקץ כישן ה'. כשישראל עושין רצונו של מקום אין חמה לפניו שנאמר חמה אין לי וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול חמה לפניו שנאמר וחרה אף ה'. כשישראל עושין רצונו של מקום הוא נלחם להם שנאמר ה' ילחם לכם וכשאין עושין רצונו של מקום הוא נלחם בם שנאמר ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם ולא עוד אלא שהן עושין רחמן אכזרי שנאמר היה ה' כאויב. תרעץ אויב רעצת אויב אינו אומר כאן אלא תרעץ אויב לעתיד לבוא שנאמר בזעם תצעד ארץ וגו'. תרעץ אויב זה פרעה שנאמר אמר אויב.

דבר אחר זה עשו שנאמר יען אמר האויב. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח. לא קשיא כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה:

וברוב גאונך וגו' הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך. ומי הם שקמו כנגדך מי שקמו כנגד בניך. תהרוס קמינו לא נאמר אלא תהרוס קמיך מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל כאלו קם כנגד מי שאמר והיה העולם. וכן הוא אומר אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד כי הנה אויביך יהמיון מפני מה על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך הלא משנאיך ה' אשנא מפני מה תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. ר' יהודה אומר בבבת עין אינו אומר אלא בבבת עינו כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר בעון אשר ידע כי מקללים להם אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר הלא אתה הוא מקדם ה' אלקי קדושי לא נמות אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו ההימיר גוי אלקים וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו וימירו את כבודם וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו ואם ככה את עושה לי וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אין לנו חלק בדוד וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אשר בצאתו מרחם אמו וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו והנה שולחים את הזמורה אל אפם אלא שכנה הכתוב. אף כאן אתה אומר כי (כל) הנוגע בכם וכו' (כתוב ברמז קפ"א). וכל מי שהוא עוזר לישראל כאלו עוזר להקב"ה שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. הרבית להתגאות כנגד מי שקם כנגדך ומי הם שקמו כנגדך מי שקמו כנגד ידידיך. ומה טיבן את כדרלעומר מלך עילם וגו' ויחלק עליהם לילה וגו' מי העיר ממזרח וגו' יתן כעפר חרבו וגו' ירדפם יעבור שלום וכן הוא אומר נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון עמך נדבות ביום חילך נשבע ה' ולא ינחם. הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך ומי הן מי שקמו כנגד בניך, פרעה וכל חילו שנאמר ויקח שש מאות רכב מהו אומר מרכבות פרעה וחילו. סיסרא וכל רכבו שנאמר ויזעק סיסרא את כל רכבו מהו אומר מן שמים נלחמו וגו'. סנחרב וכל אגפיו שנאמר ביד עבדיך חרפת ה' אני קרתי ושתיתי מים וגו' מהו אומר וישלח ה' מלאך (ויך) [ויכחד] כל גבור חיל וגו'. נבוכדנצר וכל המונו שנאמר ואתה אמרת השמים אעלה וגו' אמר נבוכדנצר אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה שנאמר אעלה על במתי עב. אמר לו הקב"ה אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם סוף בני אדם נפרשין ממך שנאמר לקצת ירחין תרי עשר וגו' ענה מלכא ואמר וגו' עוד מלתא בפום מלכא וגו' ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר וגו' כולא מטא על נבוכדנצר וגו' בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אמר בטעם חמרא וגו' היתיו מאני דהבא וגו' אישתי חמרא ושבחו לאלקי דהבא וככפא וגו' בה שעתא נפקה אצבען וגו' אדין מלכא וגו' זיוהי שנין עלוהי. וכן הוא אומר הוי משקה רעהו וגו' שבעת (כבוד מקלון) [קלון מכבוד] וגו' ביה בליליא קטיל בלשאצר. הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא. שנאמר אלקים הרס שנימו בפימו. מפני מה כי לא יבינו אל פעולות ה' וגו'. יהרסם בעולם הזה ולא יבנם לעולם הבא. שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך לעתיד לבוא שנאמר שפך עליהם זעמך וגו' ואומר שפוך חמתך אל הגוים מפני מה כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו נוה שאנן. יאכלמו כקש לעתיד לבוא שנאמר והיה בית יעקב אש ואומר ביום ההוא אשים את אלופי יהודה וגו' כל העצים דולקין ואין קולן הולך אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך כך היה קולן של מצרים הולך מפני הפורענות שהבאת עליהן. כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש שנאמר ויקח שש מאות רכב. שומע אני שהיה בהן ממש תלמוד לומר יאכלמו כקש מה הקש הזה כשהוא דולק אין בו ממש כך לא היה בהן ממש מפני הפורענות שהבאת עליהן. וכן הוא אומר יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו. ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל. וכשהוא מושל את המלכות אינו מושלן אלא בארזים שנאמר הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף ואומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו ואומר אילנא די חזית די רבה וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כקש שנאמר יאכלמו כקש. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף ובזהב שנאמר אנת הוא ראשה די דהבא וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כעופרת שנאמר צללו כעופרת. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא כחיות שנאמר וארבע חיון רברבן וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כשועלים שנאמר אחזו לנו שועלים. שאל אנטונינוס את רבינו אני מבקש לילך לאלכסנדריא שמא יעמוד (עליו וינציה) [עלי וינצחני] אמר לו איני יודע מכל מקום כתיב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מושל ולא שר שנאמר מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים:

וברוח אפיך נערמו מים במדה שמדדו בה מדדת להם הם אמרו הבה נתחכמה לו אף אתה נתת ערמומית במים והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פורענות לכך נאמר וברוח אפיך נערמו מים.

דבר אחר עשאן כמין ערמות. נצבו כמו נד מה נד צרור ואינו מוציא ומכניס כך היתה נפשם צרורה בהן בישראל אוכלין ושותין ושמחין ויצאו להם כדי מים מתוקים מתוך מים מלוחין שנאמר ויוציא נוזלים אין נוזלים אלא מים חיים כענין שנאמר מעין גנים באר מים חיים וכתיב שתה מים מבורך.

דבר אחר נצבו כמו נד מה נוד צרור עומד לא מוציא ולא מכניס כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהן לא מוציאין ולא מכניסין מעולפין מריח המים שנאמר ירתיח כסיר מצולה. וישראל נעשה להם הים כל מיני בשמים שנאמר ים ישים כמרקחה ואומר עורי צפון ובואי תימן וגו'. קפאו תהומות בלב ים עשאן כמין כיפה. בלב ים היאך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלה כיפה כך נקפה להם הים משני חלקים ולמעלה. הים לא היה לו לב ונתן לו לב שנאמר בלב ים. האלה לא היה לה לב ונתן לה לב שנאמר בלב האלה. השמים לא היה להם לב ונתן להם לב שנאמר עד לב השמים. יבוא הים שלא היה לו לב ויפרע מן המצריים שהיה להן לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פורעניות שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. תבא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב ותפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש לבבות. גנב לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל שנאמר ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל. יבואו השמים שלא היה להם לב ונתן להם לב ויורידו המן לישראל שהיה להם לב ועסקו בתורה בכל לבבם ובכל נפשם שנאמר ואהבת את ה' אלקיך. ולא השמים בלבד שמחים בגאולתן של ישראל אף ההרים והגבעות עץ פרי וכל ארזים שנאמר רנו שמים כי עשה ה' וגו' מפני מה כי גאל ה' (את) יעקב רנו שמים וגילי ארץ ופצחו הרים רנה כי (גאל ה' את יעקב) [נחם ה' עמו] וענייו ירחם:

אמר אויב זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה כיוצא בו ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו בשנת מות המלך עוזיהו זה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו בן אדם עמוד על רגליך ויש אומרים בן אדם חוד חידה זה היה תחלת הפרשה וכו' כיוצא בו הלוך וקראת באזני ירושלים זה היה וכו'. כיוצא בו אני קהלת הייתי מלך זה היה וכו'. אמר אויב זה פרעה וכו'. מנין היו ישראל יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים. אלא רוח הקדש שרתה על ישראל והיו יודעין מה פרעה חשב עליהן במצרים. כיון שראה פרעה שיצאו ישראל אמר דיינו שנלך לרדוף אחרי ישראל אלא בשביל כסף וזהב שלקחו ממנו כדאי הוא. כיון שראו מקצת העם שאבדו ממון מועט אמרי (הוו יתרתה) נרדוף אחרי ישראל. כיון שראה פרעה כן אמר כולנו שוין בבזה שנאמר אחלק שלל. ולא עוד אלא שאני פותח לכם תסבריות של כסף וזהב ומחלק לכם אבנים טובות ומרגליות.

דבר אחר אמר אויב ולא ידע מאי אמר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל מורדף אני להם מותפס אני להם מחלק אני להם שלל וממוני להם. תמלאם אינו אומר כאן אלא תמלאמו נפשי ממלאין הן נפשן ממני. תורישם ידי אינו אומר כאן אלא תורישמו מוריש אני עשרי וכבודי להם. לשעבר הייתם בוזזין בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות. אבל כאן אריק חרבי תורישמו ידי. לשעבר הייתם רוצים לאנוס נשיהן ובנותיהן והייתי תובע מידכם אבל כאן אריק חרבי. ויש אומרים אתן חרבי אין כתיב כאן אלא אריק חרבי אמר לבעול את זכוריהן כענין שנאמר [והריקו חרבותם] על יפי חכמתך לפי שנאמר גבה לבך כנגד כן השפילו המקום ובאו עליו כל אומות העולם. שלש כתות נעשו מצרים על ישראל על הים אחת אומרת נטול ממונם ולא נהרגם ואחת אומרת נהרגם ולא נטול ממונם ואחת אומרת נהרגם ונטול ממונם. זו שאמרה נטול ממונם ולא נהרגם אמר אחלק שלל וזו שאמרה נהרגם ולא נטול ממונם אמר תמלאמו נפשי. וזו שאמרה נהרגם ונטול ממונם תורישמו ידי. חמשה דברים היה פרעה עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים שנאמר אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל וכו'. וכנגדן של חמש דברים השיבה אותו רוח הקודש ואומרת נשפת ברוחך ימינך ה' תרעץ אויב וברוב גאונך תשלח חרונך:

נטית ימינך משל למה הדבר דומה ללסטים שהיה עומד ומנאץ אחר פלטין של מלך אמר אם אני מוציא את בן המלך אני תופסו ואני הורגו וצולבו ואני ממית אותו מיתות חמורות כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל ורוח הקדש מלעגת עליו ואומרת לו נשפת ברוחך ואומר נטית ימינך. וכן הוא אומר למה רגשו גוים וגו' יתיצבו מלכי ארץ ננתקה יושב בשמים וגו' ואומר הנה יביעון בפיהם ואחריו מה כתיב ואתה ה' תלעג למו תשחק וגו' וכן הוא אומר שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה ואומר והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו' ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וגו' ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וגו' הא כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות צללו כעופרת . ארבעה נקראו אדירים (כתוב ברמז קס"ה):

מי כמכה באלם ה' כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים ובטלה מלכותן של מצרים ושפטים נעשו באלקיהם שלהם פתחו כולם פיהם ואמרו מי כמכה וגו' ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף אומות העולם כיון ששמעו שאבד וכו' כפרו כולן באלקיהם שלהם ואמרו מי כמכה וגו'. אתה מוצא שעתידין אומות העולם לכפור באלקיהם שלהם שנאמר ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה וגו' ואומר היעשה לו אדם אלקים ואומר (והיה) ביום ההוא ישליך האדם וגו' ואומר לבוא בנקרות הצורים וגו' (ואחריו מה כתיב) [ומה כתיב שם] והאלילים כליל יחלוף.

דבר אחר מי כמכה בנסים וגבורות שעשית על הים שנאמר נוראות על ים בים סוף ויגער בים סוף ויוליכם בתהומות. מי כמכה באלם מי כמוכה רואה בעלבון בניך ושותק שנאמר החשיתי מעולם. לשעבר אחריש אתאפק מכאן ואילך כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. מי כמכה באלים כאלו שהן משמשין לפניו במרום שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלקי צבאות מי כמוך חסין יה. מי כמכה באלים מי כמכה באותן שקורין עצמן אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה שנאמר יען אמר יאור לי ואני עשיתני. סנחריב קרא עצמו אלוה שנאמר מי בכל אלקי הארצות וגו'. נבוכדנצר קרא עצמו אלוה שנאמר אעלה על במתי עב. נגיד צור קרא עצמו אלוה שנאמר אמור לנגיד צור. מי כמוכה לא כאלו שאחרים קוראין אותן אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו וגו' לא יהגו בגרונם אלו פה להם ולא ידברו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי וגו' הלוא כה דברי כאש וגו' עד והגה מפיו יצא. מי כמכה נאדר בקדש נאה אתה ואדיר בקדש. שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה. בשר ודם אינו יכול לומר שני דברים כאחד. אבל מי שאמר והיה העולם אמר י' דברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. דרך בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת אבל מי שאמר והיה העולם אפילו כל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתן שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. נורא תהלות לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות.

דבר אחר נורא תהלות מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מן הקרובים אבל מדת הקב"ה אינו כן אלא מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים שנאמר בקרובי אקדש וכתיב וסביביו נשערה מאד ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלקי צבאות מי כמוך חסין יה. מדת בשר ודם פועל עושה אצל בעל הבית חורש עמו וזורע עמו מנכש עמו מעדר עמו מטבע אחד נותן והולך לו. אבל הקב"ה אינו כן אלא תאב לבנים נותן לו שנאמר הנה נחלת ה' בנים. תאב לחכמה נותן לו כתיב כי ה' יתן חכמה. תאב לנכסים נותן לו שנאמר והעושר והכבוד מלפניך. מדת בשר ודם כשהוא בונה בונה את התחתון ואחר כך בונה את העליון. אבל הקב"ה אינו כן ברא את העליון ואחר כך התחתון שנאמר בראשית ברא אלקים וגו'. מדת בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ובאבנים ובעפר שמא במים אבל הקב"ה אינו כן קירה את עולמו במים שנאמר המקרה במים עליותיו. מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה במים אבל הקב"ה אינו כן אלא צר צורה במים שנאמר ישרצו המים. מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה בעפר אבל הקב"ה צר צורה בעפר שנאמר אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ. מדת בשר ודם כשהוא בא לצור צורה מתחיל בראשה או באחד מהצדדים ואחר כך גומרה אבל הקב"ה אינו כן צר צורה כולה כאחת שנאמר כי יוצר הכל הוא ואומר אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו. בשר ודם הולך אצל עושה צלמים ואומר לו עשה לי צורתו של אבא והוא אומר לו יבוא אביך ויעמוד לפני או הבא לי איקונין שלו ואני עושה לו צורתו אבל הקב"ה אינו כן אלא נותן לאדם בן מטפה של מים ודומה לצורתו של אביו. עושה פלא עשה פלא אין כתיב כאן אלא עושה פלא לעתיד לבוא שנאמר לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו'.

דבר אחר עושה פלא עשה עמנו פלא ועושה עמנו בכל דור ודור שנאמר נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד רבות עשית אתה ה' נפלאותיך.

דבר אחר עשה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראנו מה שלא הראיתי לאבות שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות. וכן הוא אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. ר' ישמעאל תנא מי כמכה באלם מי כמכה באלמים. אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה חסין קשה שאתה שומע נאוצו וגדופו של אותו רשע ואמר אי אלקימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחרף וגדף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדש הקדשים וכו':

נטית ימינך מגיד שכל הנפשות בכף הקב"ה שנאמר אשר בידו נפש כל חי בידך אפקיד רוחי. תבלעמו ארץ באיזה זכות נתן להם המקום קבורה בזכות שאמרו ה' הצדיק. אמר להם המקום אתם צדקתם עליכם את הדין אף אני לא אקפח שכרכם ואתן לכם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך.

דבר אחר נטית ימינך מגיד שהים זרקן ליבשה ויבשה זרקתן לים אמרה היבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי נאמר לי (ועתה) ארורה האדמה ועכשיו היאך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין. עד שנשבע לה הקב"ה שאינה מעמידה בדין שנאמר נטית ימינך ואין ימין אלא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו:

נטית ימינך מגיד הכתוב שכשהמקום מטה את ידו רשעים כלים מן העולם שנאמר ויט ידו על צפון ויאבד את אשור. ואומר הנני נוטה (את) ידי על פלשתים ואומר ונטיתי ידי על יהודה ואומר ונטיתי ידי על אדום. משל למה הדבר דומה לביצים שהן נתונים בידי אדם שאם מטה את ידו מעט כולן נופלות ומשתברות שנאמר וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדו כלם יכליון:

נחית בחסדך חסד עשית עמנו שלא היו בידינו מעשים שנאמר חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו'. חסדי ה' עולם אשירה והעולם לא נבנה מתחלתו אלא בחסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. עם זו גאלת לפי שכל העולם כולו שלך ואין לך עם אלא ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי (כתוב בפסוק אז ישיר משה ובני ישראל):

נהלת בעזך בזכות התורה שהן עתידין לקבל ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן. ואומר ועוז מלך משפט אהב.

דבר אחר נהלת בעזך בזכות מלכות בית דוד שהן עתידין לקבל ואין עוזך אלא מלכות שנאמר ה' בעזך ישמח מלך ואומר ה' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא ואומר ויתן עוז למלכו. אל נוה קדשך בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות ואין נוה אלא בית המקדש שנאמר ואת נוהו השמו ואומר חזה ציון קרית מועדנו וגו':

תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ר' הונא בשם ר' אחא עוברי הים פירשו אותו נחית בחסדך זו גמילות חסדים. נהלת בעזך זו תורה. עדיין היה העולם מתמוטט ואימתי נתבסס כשבאו אל נוה קדשך. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ואשים דברי בפיך אלו תורה. ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים. ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו של הקב"ה הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. אמר ר' הונא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון והיכן מצינו כאן ולאמר לציון עמי אתה:

שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו אומות העולם שאבד פרעה וחילו בים ובטלה מלכות של מצרים ושפטים נעשו בעבודה זרה שלהן התחילו מתרגזין לכך נאמר שמעו עמים ירגזון.

דבר אחר כיון ששמעו אומות העולם שהקב"ה הרים קרנם של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין. אמר להם המקום שוטים שבעולם כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו בני ישראל שנאמר ואלה המלכים. כמה שלטונים שלטו מכם ולא כעסו בני ישראל אלוף לוטן ועכשיו אתם כועסים אף אני נותן לכם כעס שאין בו רצון שנאמר ה' מלך ירגזו עמים. חיל אחז יושבי פלשת כיון ששמעו שישראל נכנסין לארץ אמרו עכשיו הן באין לעורר עברתם של בני אפרים שנאמר ובני אפרים שותלח וברד בנו עד מאתים אלף בני אפרים רומי קשת מפני מה על לא שמרו ברית אלקים ובתורתו מאנו ללכת. על שעברו על הקץ על שעברו על השבועה.

דבר אחר אמרו אין להם דרך בכל מקום אלא עלינו שעכשיו הן באין ובוזזין את כל נכסינו ומחריבים את ארצנו:

אז נבהלו אלופי אדום אם תאמר שהן באין לירש את ארצם הלא כבר נאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' ונשמרתם מאד אל תתגרו בם הא מה תלמוד לומר אז נבהלו אלופי אדום מפני אנינות.

דבר אחר אמרו עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם שנאמר וישטום עשו וגו'. אילי מואב יאחזמו רעד אם תאמר שהן באין לירש את ארצם והלא כבר נאמר ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואומר וקרבת מול בני עמון הא מה תלמוד לומר אילי מואב יאחזמו רעד מפני אנינות.

דבר אחר אמרו עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאברהם שנאמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו':

נמוגו כל יושבי כנען כיון ששמעו יושבי כנען שאמר המקום למשה רק מערי העמים האלה וגו' כי החרם תחרימם וגו' אמרו אלו ואלו לא היו מתיראים אלא מפני ממונם ומפני נכסיהם אבל עלינו אין באין אלא לכלותנו ולירש את ארצנו התחילו נמסין שנאמר נמוגו אין נמיגה אלא מסיה שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה ואומר למען למוג לב (נמוגו כל יושבי כנען):

תפול עליהם אימתה ופחד אימתה על הרחוקים ופחד על הקרובים כענין שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו'. וכן רחב אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' ונשמע וימס לבבנו:

בגדול זרועך ידמו כאבן כיון שיצאו ישראל מן הים כנס עמלק את כל אומות העולם ובא ועשה מלחמה עם ישראל והתפלל משה בעד העם באותה שעה דממו כלם כאבן לכך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן.

דבר אחר כיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שהיה אומר אלו מרגלי ישראל היה דומם כאבן.

דבר אחר כיון שעברו ישראל הירדן נכנסו כל מלכי כנען ועשו מלחמה עם ישראל שנאמר ויהי כשמוע יבין מלך חצור וישלח אל יובב וגו' ואלה המלכים אשר מצפון ויצאו הם וכל מחניהם עמם וגו' ויתקבצו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד. באותה שעה התפלל יהושע ודממו כלם כאבן:

עד יעבור עמך ה' את הים עד יעבור את הירדן עד יעבור נחלי ארנון:

עם זו קנית (לפיכך כל) [לפי שכל] העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי. ארבעה נקראו קנין. ישראל שנאמר עם זו קנית. ארץ ישראל נקראת קנין שנאמר הר זה קנתה ימינו. אברהם נקרא קנין שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. התורה נקראת קנין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות התורה שנקראתראת קנין לכך נאמר עם זו קנית (כתוב בפסוק אברם):

תבאמו ותטעמו נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו תביאנו ותטענו אין כתיב כאן אלא תבאמו ותטעמו אמרו הבנים נכנסים ואין האבות נכנסין. וכן הוא אומר אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו' אמרו הגדיים נכנסין ואין התישים נכנסין.

דבר אחר תבאמו ותטעמו ככרם זה שהוא נטוע שורות שורות שנאמר מפאת קדימה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד נפתלי אחד.

דבר אחר תבאמו ותטעמו נטיעה שאין בה נטישה שנאמר ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש כי בהר קדשי בהר מרום ישראל בהר נחלתך בהר שהבטחתנו בו שנאמר בהר מרום ישראל. ד' נקראו נחלה ישראל נקראו נחלה שנאמר והם עמך ונחלתך. ארץ ישראל נקראת נחלה שנאמר בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה. בית המקדש נקרא נחלה שנאמר בהר נחלתך. התורה נקראת נחלה שנאמר וממתנה נחליאל. אמר הקב"ה יבואו ישראל שנקראו נחלה לארץ שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה. מכון לשבתך זה אחד מן הדברם שכסא של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה. וכן הוא אומר ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו. ואומר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. פעלת ה' חביב בית המקדש לפי המקום כשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא במאמר שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וגו' וכשבנה בית המקדש כביכול פעולה לפניו שנאמר פעלת ה' אוי להם לאומות העולם מה הן שומעין באזניהם הרי בית המקדש קרוי פעולה לפניו ועמדו והחריבו אותו. והם אמרו ערו ערו עד היסוד בה לענין כן מהו אומר ה' ממרום ישאג וגו' שאוג ישאג על נוהו עד נוהו השמו. מקדש אדני כוננו ידיך חביב בית המקדש לפני הקב"ה שכשברא את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנאמר אף ידי יסדה ארץ וכשברא בית המקדש כביכול בשתי ידו שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך אימתי תבנהו בשתי ידיך. משל למה הדבר דומה ללסטים שנכנסו לפלטין של מלך (והחזירו) [והחריבו] פלטין של מלך ובזזו והרגו בנו של מלך לאחר זמן ישב עליהם המלך בדין תפס מהן הרג מהם צלב מהם ישב בפלטין שלו ואחר כך נתודע מלכותו בעולם לך נאמר מקדש אדני כוננו ידיך:

ה' ימלך לעלם ועד רבי יוסי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היתה אומה שולטת בהן לעולם אלא אמרו ה' ימלך לעלם ועד לעתיד לבוא. אבל אנחנו עמך עדרך צאן מרעיתך זרע אברהם אוהבך בני יצחק יחידך עדת יעקב בנך בכורך גפן שהסעתם ממצרים וכנה אשר נטעה ימינך. ה' ימלך לעלם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה וגו' רבי איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זמרא פסקו ליה תריסר שנין למיזל לבי רב אחלפוה קמיה אמר להו [ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו] איכנוס והדר איזיל הוה קא מיכסיף מאביה א"ל בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב תבאמו ותטעמו ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם] נסבה אזל יתיב תריסר שני בבי רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעבדי נגרשה יאמרו עניה זו לשוא שמרה לנסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעא עלה רחמי ואיתסיאת. אמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו שזה ניתן בין שתי שמות שנאמר כי אל דעות ה' וזה ניתן בין שתי שמות שנאמר פעלת ה' מקדש ה':

ותקח מרים הנביאה את התוף בידה וכי מנין היה להם לישראל תופים ומחולות במדבר אלא שהצדיקים מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות עם יציאת מצרים והתקינו להם תופים ומחולות. ותען להם מרים מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים שנאמר שירו לה' כי גאה גאה:

ויסע משה את ישראל אמר רבי סימון לא כל שרוצה לומר שירה אומר שירה אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו להן עונותיהן שנאמר ויסע משה את ישראל שהסיען מעונותיהן. וכן אתה מוצא בדבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה. ומנין שנמחלו עונותיהן רבי איבו בשם רבי אבא בכל מקום נאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע וכאן כתיב ויעשו בני ישראל תחלת עשיה והיכן הן מה שעשו לשעבר אלא מחל להן הקב"ה מה שעשו לשעבר. וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה ומנין שנמחל לו על כל עונותיו דכתיב בתר שירתו ואלה דברי דוד האחרונים היכן הן הראשונים אלא מלמד שמחל לו הקב"ה ויסע משה את ישראל רבי יהושע אומר נסיעה זו נסעו ישראל על פי משה ושאר כל המסעות נסעו על פי הגבורה שנאמר ועל פי ה' יסעו אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה לכך נאמר ויסע משה את ישראל. רבי אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה ומה תלמוד לומר ויסע משה אלא להודיע שבחן של ישראל שכיון שאמר להן משה קומו סעו לא אמרו היאך אנו נוסעין במדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחרי משה ועליהן מפורש בקבלה הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'. וכן מצינו שחזרו לאחוריהן שלש מסעות שנאמר ויסעו מפני החירות ויעברו בתוך הים ויסעו ממרה ויבואו אילמה ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף, וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות שנאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת והלא לא מת אלא בהר ההר שנאמר ויעל אהרן הכהן אל הר ההר ומה תלמוד לומר שם מת אהרן אלא מלמד שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות. ר' אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו ומה תלמוד לומר ויסע משה אלא מלמד שהסיען משה בעל כרחן שכיון שראו בפגרי האנשים שהיו מעבידין בהן בפרך ובעבודה קשה כולם פגרים מתים מוטלים על שפת הים אמרו כמדומין אנו שלא נשתייר אדם במצרים שנאמר נתנה ראש ונשובה מצרימה ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים יכול שאמרו ולא עשו הרי הוא אומר וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם. רבי יהודה בר אילעאי אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים והסיעם משה באותה שעה שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף מדבר שהיה עמהם בים סוף:

ויסע משה את ישראל זה שאמר הכתוב ויסע כצאן עמו מה הצאן מתרדפת והרועה מכנסם כך היו ישראל במדבר מתלחמין ובוכין ומתרעמים כמה שנאמר כמה ימרוהו במדבר כביכול לא נסתלק מעליהם הקב"ה אלא נהגם כצאן שנאמר ויסע משה

דבר אחר מה הצאן משברת את האילנות ואף על פי כן אין בעליה מקפיד עליה כך ואתנה צאני וגו' צאן לעונשים ואדם למתן שכר.

דבר אחר למה כצאן כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום מפני החמה ובלילה מפני הזאבים כך היה הקב"ה לא ימיש עמוד הענן וגו' ואומר וסכה תהיה לצל יומם ואומר נחית כצאן עמך וגו'. מהו ויסע שהסיען בעל כרחן דכתיב ויקח שש מאות רכב עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות וכשנטבעו בים היו צפין על שפת הים והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהן ולא היו מבקשין לזוז משם כיון שראה משה כך א"ל מה אתם סבורים שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות עמד והסיען בעל כרחן:

ויצאו אל מדבר שור זה מדבר כוב. אמרו עליו על מדבר כוב שהוא ת"ת פרסה על ת"ת פרסה כלו מלא נחשים ועקרבים שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואומר משא (מדבר) [בהמות] נגב בארץ צרה וצוקה [לביא וליש מהם אפעה] וגו' ואין אפעה אלא עכס. אמרו כשעכס זה רואה צל עוף פורח באויר מיד מת ונושר אברים אברים אף על פי כן ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים וגו' בארץ ציה וצלמות מהו צלמות מקום צל ועמו מות. אמר ר' אבא הדבר הזה הסיח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קורין אותו מרוטה פעם אחת הלך ללקט עצים בראש ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו מיד נשרו שער ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורין אותו מרוטה. אמר רבי יוסי מדבר שור היו שם נחשים כקורת בית הבד ועקרבים כמלא הבית:

מעשה בשבור המלך שהיה עובר שם עברה שיירא ראשונה ובלעה הנחש ועברה שניה ושלישית ובלעה היה המלך יושב ומצר היה שם עמו ארכיסטרטיגוס אמרו לו מה אתה עומד הבא עשרה גבורים והביא אמר לו ימלאו סדירות של תבן עשו כן ומגלגלין לפיו והוא בולע עד שנפחה כרסו ולא היה יכול להן ועמדו והרגו אותו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא גדול הוא אלהינו שהצילנו מן המדבר ההוא:

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים רבי יהושע אומר כמשמעו. רבי אליעזר אומר והלא המים תחת רגלי ישראל היו והארץ אינה צפה אלא על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים הא מה תלמוד לומר לא מצאו מים אלא כדי ליגען. אחרים אומרים מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהם באותה שעה הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים אף בכליהם לא מצאו כענין שנאמר ואדיריהם שלחו צעיריהם וגו'. דורשי רשומות אומרים לא מצאו מים דברי תורה שנמשלו למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו. לפיכך התקינו הנביאים והזקנים שיהו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי כיצד מפסיקין אחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בה' ומפסיקין בששי מעיקרא תקינו חד גברא תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים אתא עזרא תקן תלתא גברי עשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנים:

ויבואו מרתה ר' יהושע אומר לג' מקומות באו ישראל באותה שעה שנאמר ויבואו מרתה וגו'. ר' אלעזר המודעי אומר לא באו אלא למקום אחד בלבד. וילונו העם ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך בגדול שבהן תחלה לאמר מה נשתה אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה. רבי אלעזר המודעי אומר למדים היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומות על משה ולא על משה בלבד אמרו אלא כלפי הגבורה לכן נאמר לאמר מה נשתה:

ויצעק אל ה' וגו' מכאן שאין הצדיקים קשין לקבל תפלתן לפי דרכך אתה למד שתפלת הצדיק קצרה. מעשה בתלמיד א' שעבר לפני ר' אליעזר וקצר בברכותיו א"ל תלמידיו ר' ראית פלוני שקצר בברכותיו והיו אומרים עליו תלמיד חכם קצרן הוא זה א"ל לא קצר זה יותר ממשה שנאמר אל נא רפא נא לה. שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אליעזר והאריך בברכותיו א"ל רבי ראית פלוני שהאריך בברכותיו והיו אומרים עליו ארכן הוא זה. א"ל לא האריך יותר ממשה רבינו שנאמר ואתנפל לפי ה' את ארבעים היום שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך. ויורהו ה' עץ ר' יהושע אומר זה עץ של ערבה. ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית שאין לך מר יותר מזית. ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ של הרדופני ר' שמעון בן יוחאי אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה' עץ כענין שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך וכתיב עץ חיים היא למחזיקים. ר' נתן אומר זה עץ של קתרוס ויש אומרים עיקר תאנה ועיקר רמון. ר' שמעון בן גמליאל אומר בוא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקב"ה אינו כן אלא במר מרפא את המר הא כיצד נתן המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס. כיוצא בו ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים והלא בשר חי שאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח. הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס בתוך נס. כיוצא בו ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה'. והרי מים מתוקין כיון שאתה נותן בהן מלח מיד הן נמלחים הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס. וישלך אל המים אחרים אומרים היו ישראל מתחננים ומתגוררים לפני אביהם שבשמים כבן שהוא מתחנן לפני אביו וכתלמיד שהוא מתגורר לפני רבו כך היו ישראל מתחננין ומתגוררין לפני אביהן שבשמים ואמרו לפניו רבונו של עולם חטאנו לפניך שהתרעמנו על הים. וימתקו המים ר' יהושע אומר מרים היו לפי שעה ונמתקו. ר' אלעזר המודעי אומר מרים הן בתחלה שנאמר המים המים שני פעמים. כתיב יעשו עץ גבוה חמשים אמה והקב"ה צוח לא יהיה קלווסן. ומה אני עושה לאברהם והוא עומד עליהם תחת העץ ומה אני מפיייס למשה ויורהו ה' עץ. ההוא אמר ולא יעשה והיה המן מבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בביתו שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקדרוניא ונטל נסר א' מתבתו של נח שעשה הקב"ה זכרון לעולם שידעו דורות עולם שהביא מבול לעולם שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו וכן כשנהפכו סדום ועמורה כתיב ותבט אשתו מאחריו ועד עכשיו היא עומדת נציב מלח. למה זכר עשה לנפלאותיו שיהיו הדורות מתנין שבחו של הקב"ה:

שם שם לו חק ומשפט שם ניתן לישראל אחת עשרה מצות שבע שנצטוו בני נח ואברהם על המילה ויעקב על גיד הנשה הוסיפו לישראל שבת וכבוד אב ואם. תניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני חת והוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך אמר ר' יהודה אמר רב כאשר צוך במרה (כתוב ברמז נ"ב):

שם שם לו חק ומשפט זה כבוד אב ואם דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר חק אלו עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות. ומשפט אלו עונשין ודיני קנסות ודיני חבלות. ושם נסהו שם נשא לו גדולה דברי ר' יהושע שנאמר נשא אויל מרודך את ראש יהויכין מלך יהודה ואומר נשא את ראש בני גרשון. א"ל ר' אלעזר המודעי והלא גדולה אינה תלויה אלא בשי"ן וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך הא מה תלמוד לומר ושם נסהו שם נסה המקום את ישראל:

ויאמר אם שמוע תשמע אמר ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה אינו כן אלא מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע.

דבר אחר אם שמוע בחדש תשמע בישן ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה שנאמר אם שמוע תשמע. אם שכח מצוה אחת משכחין אותו מצות הרבה שנאמר אם שכח תשכח. לקול ה' אלהיך אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות. והישר בעיניו תעשה אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם. והאזנת למצותיו אלו גזרות שוות. ושמרת כל חקיו אלו הלכות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך הא אם אשים אני ה' רופאך דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר אם שמוע שומע אני רשות תלמוד לומר תשמע חובה ולא רשות. תשמע זה הכלל שכל התורה כלולה בה. לקול ה' אלהיך מלמד שכל מי שהוא שומע לקול הגבורה מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולמים. והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן, מלמד שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו ומעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה. והאזנת למצותיו אלו הלכות. ושמרת כל חקיו אלו עריות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ומה תלמוד לומר כי אני ה' רופאך אלא אמר המקום לישראל דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם רפואה היא לכם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ואומר רפאות תהי לשרך וגו'. ר' יצחק אומר אם אין בהן חולי מפני מה הן צריכין רפואה אלא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בעולם הזה ואם אשים כי אני ה' רופאך לעולם הבא. שמעון בן עזאי אומר שמוע מה תלמוד לומר תשמע מכאן אמרו רוצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד. לשכח משכחין אותו מיד. הוא היה אומר רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו [לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו] הרשות נתונה שנאמר אם ללצים הוא יליץ אחרים אומרים אם חבול תחבול אם חבלת חבולה אחת סוף שחובלין בך חבולות הרבה. א"ל רבא לרבה בר מרי כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וכי מאחר שלא שם מחלה רפואה למה א"ל הכי אמר ר' יוחנן מקרא זה מעצמו נדרש אם תשמע לא אשים ואם לא תשמע אשים ואף על פי כן אני ה' רופאך (כתוב ברמז תתמ"ח):

ויבואו אילמה ושם שתים עשרה וגו' מגיד שאותו מקום מהולל במים יותר מכל המקומות תדע שכן שהרי היו שם שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים וכון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא אדם וספקו להם לנו ושנו ושלשו. ויחנו שם על המים לעולם אין ישראל שורין אלא על המים דברי רבי יהושע. רבי אלעזר אומר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים שבעים דקלים כנגד שבעים זקנים ומה תלמוד לומר ויחנו שם על המים אלא מלמד שהיו עוסקין בדברי תורה שנתנו להן במרה:

ויסעו מאילם ויבואו כל עדת בני ישראל למה נאמר יום מגיד שבאותו היום אירע שבת להיות שהיא סדורה ובאה מיום שברא הקב"ה עד שנתנה להן בעשרים ושנים באייר.

דבר אחר בחמשה עשר יום לחדש למה נאמר יום לידע באיזה [יום] נתנה תורה לישראל. ניסן שיצאו בו ישראל ממצרים אירע להיות בחמשה בשבת, השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת, חסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת, ואומר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ואומר בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים ואומר בחדש השלישי לצאת בני ישראל [נמצאת אומר] בשלישי לחדשים בששי בחדש בששי בשבת.

דבר אחר בחמשה עשר יום לחדש למה נאמר יום לידע באיזה יום ירד המן לישראל חררה שהוציאו ישראל ממצרים אכלו ממנה שלשים ואחד יום שנאמר ויאפו את הבצק ואומר בחדש השני לצאת בני ישראל ובצדו מהו אומר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ר' שילא אמר נתפרנסו ממנה ששים יום וסעודה אחת. וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר. ר' יהושע אומר היה להן ישראל לימלך בגדול שבהן מה נאכל אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה. רבי אלעזר המודעי אומר למדים היו ישראל לאמר דברי תרעומות על משה ולא על משה בלבד אלא אף על אהרן. ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו וגו' אמרו להן הלואי מתנו בשלשת ימי אפלה של מצרים. בשבתנו על סיר הבשר ר' יהושע אומר וכי תאבים היו לאכול. ר' אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל למלכים במצרים יוצאין לשוק נוטלים פת ובשר ודגים וכל דבר ואין בריה מוחה בידן. יוצאין לשדה נוטלין תאנים וענבים ורמונים ואין בריה מוחה בידם. ר' יוסי אומר תדע שלא ניתן להם אלא [קשואים] באחרונה. לכך נאמר את הקשואים שהן קשים למעיהן. כי הוצאתם אותנו אמרו להן הוצאתם אותנו אל המדבר הזה תהו שאין בו כלום. להמית את כל הקהל הזה ברעב ר' יהושע אומר אין לך מיתה קשה ממיתת רעב שנאמר טובים היו חללי חרב וגו'. רבי אלעזר המודעי אומר ברעב בא עלינו רעב אחר רעב,

דבר אחר דבר, חשך אחר חשך:

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם זה שאמר הכתוב כי בם ידין עמים יתן אוכל למכביר השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהן שנאמר ימטר על רשעים פחים אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים שנאמר וה' המטיר על סדום. סיסרא כשחטא דנו בשמים שנאמר מן שמים נלחמו. יתן אוכל למכביר מהן נתן מזון לישראל שנאמר הנני ממטיר לכם לחם. משל למה הדבר דומה לנחתום שהיה עומד על הכבשן נכנס שונאו וחתה גחלים ונתן על ראשו נכנס אוהבו ורדה פת חמה ונתן לו הגחלים והפת שניהם יצאו מתוך הכבשן כך הקדוש ברוך הוא הוריד אש על הסדומים ושרפן מן השמים הוריד מן לישראל.

דבר אחר לא היה צריך לומר מן השמים אלא מן הארץ שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ זה שאמר הכתוב כל אשר חפץ ה' עשה כשבקש קרע הים לפני ישראל ועשאו יבשה וכשבקש עשאו ים. דרכן של שמים להוריד טל ומטר והארץ להוציא לחם שנאמר ארץ ממנה יצא לחם וכשבקש הוריד הלחם מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים והטל עלה מן הארץ שנאמר ותעל שכבת הטל. כתיב ויתן להם המלך וגו' במדה אבל כשהורדתי להם מן היה יורד כשם שהמטר יורד ואין לו קצבה. זבדי בן לוי אמר אלפים אמה היה יורד המן בכל יום היה עומד עד ארבע שעות כיון שהיה השמש באה עליו היה נימוק ונעשה נחלים נחלים ושוטף ויורד. ולמי הוא מתוקן עכשיו לצדיקים לעולם הבא מי שהוא מאמין זוכה ואוכל ממנו ומי שאין מאמין אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה. וכיון שהיה יורד בנחלים היו אומות העולם באים לשתות ממנו והוא נעשה בפיהם מר כלענה שנאמר והמן כזרע גד הוא אבל לישראל נעשה בתוך פיהם כדבש שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש, ואמר רבי יהודה הלוי בר רבי שלום חשבון הוא שהיה המן יורד לישראל בכל יום מזון שני אלפים שנה וגבהו ששים אמה כתיב במבול ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו וכתיב במן ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. מה היו אומות העולם עושין צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא לא כשם שהזקן טועם ממנו היו התינוקות טועמין, התינוקות היו טועמין אותו טעם חלב שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן והבחורים היו טועמין בו כדבש שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש והזקנים היו טועמין בו כלחם שנאמר הנני ממטיר לכם לחם והחולה היה טועמו כסולת מעורב בשמן ודבש כטיסני זו שעושין לחולה שנאמר ובשלו בפרור ומנין שהיה בו טעם סלת ודבש שנאמר ולחמי אשר נתתי לך סלת שמן ודבש. מי שהיה זריז היה יוצא ומלקט מן השדה שנאמר ויצא העם ולקטו והבינונים היו יוצאין לפתח אהליהם ומלקטים והעצלים היו רובצים על מטותיהן ופושטין ידיהן והוא יורד לתוך ידיהן שנאמר ותעל שכבת הטל:

אמר רבי יוחנן מטר בשביל יחיד שנאמר לתת מטר ארצך בעתו. פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ופרנסה בשביל יחיד לא והתניא רבי יוסי בר רבי יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו להם לישראל וכו'. שאני משה כיון דלרבים הוא צריך כרבים דמי. הנני ממטיר לכם לחם לכם נותן ולא לכל אומה ולשון שאם יתכנסו כל האומות לספות מן המן אפילו משהו אינן יכולין. ואין לי אלא המן הבאר מנין תלמוד לומר באר חפרוה שרים שאם יתכנסו כל אומות העולם למלאות קיתון אחד מן הבאר לא היו יכולין. לחם שלשה שמות נקרא המן לחם דבש שמן לחם לנערים שמן לקטנים דבש לזקנים. ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו אמר רבי אלעזר ברבי שמעון מזון אלפים שנה היה מן יורד בכל יום דכתיב דבר יום ביומו ולהלן הוא אומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול אם כן למה היה יורד בכל יום והמותר וחם השמש ונמס מפני משאוי הדרך.

דבר אחר שהיו אוכלין אותו חם ולא צונן.

דבר אחר שיהיו ישראל נושאין עיניהן בכל יום לאביהן שבשמים

דבר אחר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר' יהושע אומר אמר הקב"ה למשה הרי אני נגלה מיד ואיני מעכב. רבי אלעזר המודעי אומר איני אומר לכם הנני אלא בזכות אבותיכם. לכם רבי יהושע אומר בודאי איני אומר לכם הנני אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב. מן השמים מן אוצר טוב שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'. ר' שמעון בן גמליאל אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום ששנה להם מעשה בראשית לשעבר היה לחם עולה מן הארץ והטל יורד וכו'. ויצא העם ולקטו שלא יהיו יוצאים לחצרות ומלקטין אלא יהיו יוצאים למדברות ומלקטין. דבר יום ביומו רבי יהושע אומר כדי שילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לשבת. רבי אלעזר המודעי אומר כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לשבת שנאמר דבר יום ביומו. מי שברא היום ברא פרנסתו. מכאן היה רבי אליעזר אומר כל מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר מה אני אוכל למחר הרי מחוסר אמנה שנאמר למען אנסנו הילך בתורתי. רבי יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועוסק במלאכתו כל היום מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה. מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לידרש אלא לאוכלי המן. הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן הוא אוכל ושותה ומהיכן הוא לובש ומתכסה הא לא נתנה תורה לידרש אלא לאוכלי המן ושניים להם לאוכלי תרומה:

והיה ביום הששי אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והכינו לאלתר. אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות דכתיב לחם משנה. רב כהנא נקט תרתי ובצע חדא אמר לקטו כתיב. רבי זירא בצע אכולא שירותא. אמר ליה רבינא לרב אשי הא מחזי כרעבתנותא וכו'. תנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ויאמר משה אכלהו היום. רבי חדקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא. ורבנן סברי בהדי אורתא. בר קפרא אומר כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנני שולח לכם את אליה וגו'. מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא. וממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בוא גוג. אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבוא עמלק:

ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל אמר רבה בתרנגולת העומדת לאכילה וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקנין ומשום הכנה וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה רבה לטעמיה דאמר רבה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת ואין שבת מכין ליום טוב ואין ייו טוב מכין לשבת. ונזרינן יום טוב דעלמא משום יום טוב אחר השבת ושבת דעלמא אטו שבת אחר יום טוב. והיה ביום הששי והכינו מכאן שיערב אדם מערב שבת לשבת. והיה משנה, לחם משונה. או אינו אלא לחם כפול כשהוא אומר שני העומר לאחד הרי לחם כפול אמור הא מה תלמוד לומר לחם משנה לחם שהוא משונה הא כיצד בכל יום היה בא עומר אחד ובשבת שני עומרים. בכל יום היה ריחו נודף ובשבת היה ביותר. בכל יום היה מוזהב כזהב ובשבת ביותר. ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם אמרו להם עד שאתם ישנים במטותיכם המקום מפרנס אתכם. וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים מכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל. ובקר וראיתם את כבוד ה' מכאן אתה למד שבפנים מאירות ניתן המן לישראל. השלו ששאלו אותו ממלא מעים ניתן להם בפנים חשוכות אבל המן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות. כשמוע ה' את תלונותיכם וגו' ונחנו מה כי תלינו עלינו. אמרו וכי מה אנו ספונים שאתם עומדים ומתרעמים עלינו אמרו אילו עלינו הייתם עומדים ומתרעמים היינו סובלים אלא שאתם עומדים ומתרעמים לפני מלך חי וקים לעולמים. ויסעו מאילם אותו היום שבת היה ובו ביום נתרעמו וילונו העם על משה והבטיחם להוריד להם מן למחרת דכתיב ובקר וראיתם את כבוד ה' בחד בשבת ירד להם המן תחלה דכתיב ששת ימים תלקטוהו:

ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול תנא לחם ששאלו ישראל כהוגן ניתן להם כהוגן. בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן. מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה. והא אמר אביי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכליה אלא ביממא כעין יומא בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולין המנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה. כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש לנערים לחם לזקנים שמן ולתינוקות דבש. אמר רבי חמא בר חנינא כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמר רב חסדא כל החולק על רבו כאילו חולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה'. אמר רבי חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם שכינה שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני בני ישראל את ה'. אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחרי שכינה שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה:

ויאמר משה אל אהרן אמור אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני ה', רבי יהושע אומר קרבו על שנתגלתה שכינה. רבי אלעזר המודעי אומר קרבו כדי ליתן הדין. ויהי כדבר אהרן מה תלמוד לומר ויהי מלמד שכשם שגזר המקום כך היה. ויפנו אל המדבר רבי יהושע אומר לא הפנו עד שנתגלתה גבורה. רבי אלעזר המודעי אומר לא הפנו אלא על מעשה אבות שנאמר המדבר מה מדבר אין בו לא עון ולא חטא כך אבות הראשונים אין בהן לא עון ולא חטא. והנה כבוד ה' נראה בענן ר' יוסי בן שמוע אומר כל זמן שהיו ישראל מבקשים לסקול משה ואהרן מיד וכבוד ה' נראה בענן להלן הוא אומר ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכאן הוא אומר וכבוד ה' נראה בענן. וכל כך למה א"ל המקום מוטב שילקה עמוד הענן ואל יסקלו משה ואהרן:

וידבר ה' אל משה לאמר שמעתי את תלונות בני ישראל ר' יהושע אומר אמר הקב"ה למשה גלוי לפני מה שישראל אמרו ומה שהן עתידים לומר, דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר אמור להם בין שני דברים אתם עומדים ששאלתם לחם לפי שאי אפשר לבשר ודם לחיות בלא לחם נתתיו לכם חזרתם ושאלתם בשר ממלא מעים הרי אני נותנו לכם שמא תאמרו שאין ספק בידי ליתנו לכם ובסוף אני נפרע מכם וידעתם כי אני ה' אלקיכם דיין אני לפרוע מכם. ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה מכאן אתה למד שבפנים חשוכות ניתן השלו לישראל. ותכס את המחנה איני יודע כמה תלמוד לומר וכאמתים על פני הארץ שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ כדי שיהא אדם עומד כנגד לבו ונוטל שלא בצער בקומה זקופה שמלבו ולמטן שתי אמות ומלבו ולמעלן אמה אחת. ר' יוסי הגלילי אומר ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה ג' פרסאות לכל רוח. וכאמתים על פני הארץ סביבות המחנה ואומר ויפל בקרב מחנהו. ר' יאשיה אומר הרי הוא אומר ויטש על המחנה שלש פרסאות לכל רוח. ומה תלמוד לומר כדרך יום, שלשה. שלשה על שלשה הרי תשעה. תשעה (על) ותשעה הרי שמונה עשר. וכאמתים על פני הארץ סביבות המחנה, ואומר ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותיו. אחרים אומרים ויטש על המחנה כדרך יום כה דרך בינונית עשר פרסאות וכדרך יום כה הרי עשרים יום. וכאמתים על פני הארץ סביבות המחנה ואומר תערוך לפני שלחן נגד צוררי יכול שיהו איסטרטיאות מקולקלות תלמוד לומר על פני הארץ על פנוי שבארץ. כתוב אחד אומר סביבות המחנה וכתוב אחד אומר סביב למשכנותיו אלא שהיה חבור למשכנותיו. ר' אלעזר המודעי אומר וכאמתים על פני הארץ שתי אמות היה המן גבוה מן הארץ ולא נטלו אותו ישראל אלא מן הגבוה. אמרת צא וראה כיצד היה המן יורד להן לישראל יוצא רוח צפונית ומכבד את המדבר יורד מטר ומכבש את הארץ והטל עולה והרוח מנשב בו ועושה אותו כמין שלחנות של זהב והמן היה יורד עליהן ומהן היו נוטלין ישראל ואומרין אם כן זימן המקום למכעיסיו על אחת כמה וכמה ישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא:

ויהי בערב ותעל השלו כתיב שלו וקרינן סלו צדקים אוכלין אותו בשלוה ורשעים אוכלין אותו ודומה עליהם כסילוים. ארבעה מיני שלו הן שבלי וקיבלי ופסיוני ושלו. מעליא דכולהו שבלי. גריעא דכולהו שלו, כי ציפרתא הוו ושחיט לה ומותבין לה בתנורא ותפח והוי מלא תנורא, ומותבין אתליסר ריפתי ותחתונה אינה נאכלת אלא על ידי תערובות. רב יהודה משתכח ליה בדני. רב חסדא משתכח ליה בי ציבי. רבא אייתי ליה ציידא כל יומא מאגמא. יומא חד לא אייתי ליה. אמר מאי האי סליק לאגרא שמעיה לינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי אמר שמע מינה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא. כתיב ותעל שכבת הטל וכתיב וברדת הטל טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בקופסא. דק מחספס אמר ריש לקיש דבר שנמוח על פסת היד ור' יוחנן אמר דבר שנבלע ברמ"ח אברים. מחספ"ס בגימטריא הכי הוי. מחוספס טובא הוו אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב. תנו רבנן לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא. כשנאמר דבר לפני ר' ישמעאל אמר להו צאו ואמרו לר' עקיבא טעית וכי מלאכים אוכלים והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי אלא אל תקרי אבירים אלא אברים דבר שנבלע ברמ"ח אברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך דברים שתגרי אומות מוכרין להן לישראל [רבי אומר אף אותן דברים] מן מפיגן. אלא מה אני מקים ויתד תהיה לך על אזנך לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת והם לא רצו עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות היינו דכתיב ויחנו על הירדן וגו'. ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי. תני כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדיהן אלא לאחוריהן. שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה לא ירד מן לישראל פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. חזר וקבע לו בכל יום והיה מקביל פניו בכל יום. אף ישראל מי שהיו לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא למחר לא ירד מן ונמצאו כלם מתים ברעב ונמצאו כלם מכוונים את לבם לאביהם שבשמים.

דבר אחר כדי שיאכלו אותו חם.

דבר אחר מפני משאוי הדרך. וכבר היה רבי טרפון והזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה ר' אלעזר המודעי יושב לפניהם נענה ר' אלעזר המודעי ואמר מן שהיה יורד לישראל היה גבוה ששים אמה. אמר ליה ר' טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא אמר ליה ר' מקרא אני דורש חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה. במדת פורענות הוא אומר וארבת השמים נפתחו. במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. כמה ארובות בדלת ארבע. ארבע על ארבע הרי כאן שמונה. נמצא מן שירד לישראל גבוה ששים אמה. מי דמי התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכולי עלמא הכא לישראל לחודייהו אם כן נפיש ליה טפי. אלא רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמיר. איסי בן יהודה אומר מן שירד להן לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. אמר אביי שמע מינה כסי דדוד לעלמא דאתי מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגי שנאמר כוסי רויה רוי"ה בגימטריא הכי הוי:

ותעל שכבת הטל הרי למדך הכתוב כיצד המן יורד לישראל. והנה על פני המדבר ולא על המדבר כולו אלא מקצתו. דק מלמד שהוא דק. מחספס מגיד שהיה יורד כגליד על הארץ דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר ותעל שכבת הטל עלה פלול תפלתן של אבות שהיו שוכבין כטל על הארץ. והנה על פני המדבר לא על המדבר כלו אלא מקצתו. דק מלמד שהיה יורד מן הרקיע שנאמר הנוטה כדוק שמים, ולפי שהיה יורד מן הרקיע יכול יהא יורד צונן תלמוד לומר חם ומנין שאין יורד אלא על הכלים תלמוד לומר ככפור. רבי טרפון אומר אינו יורד אלא על האופסים. כביכול פשט הקב"ה את ידו ונטל תפלתם של אבותינו שהן שוכבין בעפר על הארץ והוריד מן לישראל כענין שנאמר מצאתי כפר. ויראו בני ישראל ויאמרו וגו' מה הוא כאדם שאומר לחבירו מהו כך אמרו זה לזה מהו. דורשי רשומות אמרו ישראל קראו שמו מן ויאמר משה אליהם רבי יהושע אומר משה אמר לזקנים וזקנים לכל ישראל. ר' אלעזר המודעי אומר משה אמר לזקנים ולכל ישראל. הוא הלחם מכאן היה ר' יוסי ור' שמעון אומרים כסוסים נתפטמו ישראל באותה שעה. נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן לחם אבירים אכל איש אל תקרי אבירים אלא אברים לחם שנמוח באברים אמר להם המן שאתם אוכלין נמוח באבריכם צדה שלח להם לשובע זה יהושע בן נון שירד לו מן כנגד כל ישראל ויש אומרים על אבריו היה יורד ומן אבריו היה נוטל ואוכל לכך נאמר לחם אבירים אכל איש:

זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו אמרו עכשיו יצא נחשון בן עמינדב וביתו ומלקט הרבה יצא עני שבישראל ומלקט קמעא וכשהן באין לידי מדה ונמצאו כלם שוים שנאמר וימודו בעומר וגו' אמרו זה שאוכל כשעור הזה הרי זה בריא ומבורך. פחות מכאן מקולקל במעים יותר מכאן הרי זה רעבתן. ויעשו כן בני ישראל עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה:

ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בקר ולא שמעו אל משה אלו מחוסרי אמנה שבישראל. ויותירו אנשים, אמרו אנשים טובים לא הותירו. ושאינם אנשים טובים הותירו. וירם תולעים ויבאש הרי מקרא מסורס וכי מאחר שמרחיש הוא מבאיש אלא הבאיש ואחר כך מרחיש כענין שנאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. ויקצוף עליהם משה כעס עליהן ואמר להם מפני מה עשיתם כן:

וילקטו אותו בבקר בבקר וכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מלמד שירד להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשיאים הביאו את אבני השהם תנא נשיאים נשיאים ממש וכן הוא אומר נשיאם ורוח וגשם אין. תנו רבנן וחם השמש ונמס בד' שעות. אתה אומר בד' או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס איזו שעה שהשמש חם והיום צונן הוי אומר בארבע. מני לא רבי יהודה ולא רבנן אי רבי יהודה כולי בארבע שעות נמי צפרא הוא דרבי יהודה קאמר תפלת השחר עד ארבע שעות דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר והכא קאמר וילקטו אותו בבקר בבקר ואחר כך וחם השמש בארבע שעות. ואי רבנן כולהו שש נמי צפרא אי תימא רבנן אמר קרא בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ואי תימא ר' יהודה אהניא ליה האי בקר יתירה להקדים לו שעה אחת קודם לבקר. ויבואו כל נשיאי העדה וגו' אמרו לו משה רבינו מה נשתנה היום הזה מכל הימים. ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה' אמרו לו אימתי אמר להם מחר. את אשר תאפו אפו רבי יהושע אומר הרוצה לאפוי היה מתאפה לו והרוצה לאכול דבר מבושל היה מתבשל לו. ר' אלעזר המודעי אומר הרוצה לאכול בו אפוי היה טועם בו טעם כל אפוים שבעולם והרוצה לאכול דבר מבושל היה טועם בו טעם כל בשילים שבעולם. יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל לכתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא זכור את ים השבת זוכרהו מאחר שבאת להשכיחו. מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב. רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול. תנן עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא אלא לרבא מאי איריא מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי. אין הכי נמי אלא גזירה שמא יפשע. ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו ובשלו מכאן אמר ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מכאן סמכו חכמים לערובי תבשלין מן התורה:

ויאמר משה אכלוהו היום לפי שהיו רגילין לצאת בשחרית וכו' אמרו ליה הואיל ולא יצאנו שחרית נצא בין הערבים אמר להם כי שבת היום לה'. מה תלמוד לומר היום לא תמצאוהו בשדה. אמרו בקע לבן של אבותינו באותה שעה שהיו אומרים הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאנו למחר א"ל היום הזה אי אתם מוצאין אותו אבל למחר אתם מוצאין אותו. ר' אלעזר בן חסמא אומר בעולם הזה אין אתם מוצאין אותו אבל לעולם הבא אתם מוצאין אותו.

דבר אחר ויאמר משה אכלוהו היום רב יהושע אומר אם תזכו לשמור את השבת עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות. אי אפשר ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד והכהונה ולויה לכך נאמר אכלוהו היום. רבי אליעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות. מיומו של גוג ומגוג. ומחבלו של משיח. ומיום הדין הגדול. לכך נאמר אכלוהו היום ששת ימים תלקטוהו. ר' יהושע אומר למדנו שאינו יורד בשבת. בים טוב מנין תלמוד לומר שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין תלמוד לומר לא יהיה בו. ביום הכפורים מנין תלמוד לומר שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם אלו מחוסרי אמנה שבישראל:

ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם ר' יהושע אומר א"ל הקב"ה למשה אמור לישראל הוצאתי אתכם ממצרים קרעתי לכם את הים הורדתי לכם המן העליתי לכם הבאר הגזתי לכם השלו )נלחמתי לכם את עמלק(ועשיתי לכם נסים עד מתי אתם ממאנין לשמור מצותי. שמא תאמרו מצות הרבה הטלתי לכם והלא במרה צויתי לכם מצוה אחת לשמרה ולא שמרתם אותה. שמא תאמרו שכל מי שהוא משמר את השבת מה שכר נוטל עליו תלמוד לומר אשרי אנוש יעשה זארת וגו' הא למדנו שכל מי שמשמר השבת מרוחק מן העבירה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א"ל דכתיב למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא עד אנה מאנתם לשמור מצותי וגו':

תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ומעשה בר"ג שאמר השכימו לי שבעה לעליה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות. מיד עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר את השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. א"ל שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אבל אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולאו שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא הוה ומחמת כסופא הוא דעבד. כי הא דיתיב רבי )חייא(וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא. עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון ]ברבי[לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שצערת לאבא אמר ליה חס ושלום לא תהא כזאת בישראל. ורבי חייא מהיכא גמר לה ממעשה דרבי מאיר דתניא מעשה באשה שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר אמרה להם רבי אחד מכם קדשני בביאה. עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כולן וכתבו לה גט כריתות ונתנו לה. ורבי מאיר מהיכא גמר לה משמואל הקטן. ושמואל הקטן מהיכא גמר לה משכניה בן יחיאל דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות. ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני. לך והטל גורלות. ואי בעית אימא ממשה דכתיב עד אנה מאנתם. תנו רבנן משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו יושבין בעלית בן גוריא ביריחו ונתנה עליהם בת קול משמים יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה אלא שאין דורו ראוי לכך. נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו אי עניו אי הסיד תלמידו של עזרא. שוב פעם אחת היו יושבין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול משמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן. וכשמת אמרו עליו אי עניו אי חסיד תלמידו של הלל. אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטליא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי על עלמא. ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה השעה שאין מספידין על הרוגי מלכות:

עמד שמואל הקטן על רגליו א"ל רבי הלכה נכנסתי לישראל א"ל מה לך אלדד ומידד שכל ישראל יודעין שאילו אמרתי שלא יכנסו אלא שנים שהיית אחד מהם. אמר תולין מפתחו ופנקסו של מת מפני עגמת נפש וכשמת שמואל הקטן תלו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן.והיה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה מספידין עליו ואמרו על זה נאה לבכות על זה נאה להתאבל מליכם מתים מניחין כתריהן לבניהם עשירים מתים מניחין עשרן לבניהן שמואל הקטן נטל חמודות של עולם והלך לו:

ראו כי ה' נתן לכם )את(השבת ראו מרגליתא דיהבית לכון לחם יומים. כל עסקה של שבת כפול. עומר כפול שני העומר לאחד. קרבנם כפול וביום השבת שני כבשים. ענשה כפול מחלליה מות יומת. שכרה כפול וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד. אזהרתה כפול זכור ושמור. מזמורה כפול מזמור שיר ליום השבת. ראו כי ה' נתן לכם )את(השבת הזהרו כי ה' נותנה לכם שתשמרו אותה. על כן הוא נותן לכם וגו' זה הוא שהיה רבי יהושע אומר זה הוא הלחם כפול שנאמר שני העומר לאחד. שבו איש תחתיו אלו ד' אמות. אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אלו אלפים אמה וכיון ששמעו את הדבר הזה קבלו עליהם ושבתו שנאמר וישבתו העם ביום השביעי.

דבר אחר וישבתו העם רבי יהושע אומר א"ל אם תשמרו שבת זו עתיד הקב"ה ליתן לכם שלשה מועדים טובים חג של ניסן חג של עצרת חג של תשרי וכיון ששמעו את הדבר הזה קבלו עליהן ושבתו שנאמר וישבתו העם. ר' אלעזר המודעי אומר א"ל אם תשמרו שבת זו עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות ארץ ישראל עולם הבא וכו' וכיון ששמעו קבלו ושבתו וגו':

תני ר' חייא לוקין על ערובי תחומין דבר תורה. מתקיף לה רבי יונתן וכי לוקין על לאו שבאל. מתקיף לה רב אחא בר יעקב אל תפנו אל האובות הכי נמי דלא לקי. רבי יונתן הכי קא קשיא ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו. ] אמר ר' אליעזר[מי כתיב אל יוצא אל יצא כתיב והוא כזרע גד אמר רב אסי עגול ] כגידא[ולבן כמרגלית. תניא נמי הכי גד שדומה לזרע פשתן בגבעולין. אחרים אומרים גד שדומה לאגדה שממשכת לבו של אדם כמעין. תניא אידך ]גד[שהיה מגיד להם לישראל בין בן תשעה לראשון ובין בן שבעה לאחרון. לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר ר' יוסי כשם שהנביא מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין אף מן מגיד וכו'. הא כיצד שנים ביאן לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרת לי א"ל דינו לבקר משפט. למחר נמצא עומרו בית רבו הראשון בידוע שזה גנבו ואם נמצא בבית שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אמרה הוא סרח עלי. א"ל משה דינו לבקר משפט. למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב וברדת הטל על המחנה וגו' וכתיב ויצא העם ולקטו וגו' וכתיב שטו העם ולקטו הא כיצד לצדיקים יורד להם על פתח ביתם בינונים יצאו ולקטו כו'. ויקראו בית ישראל את שמו מן דורשי רשומות אומרים בני ישראל קראו את שמו מן. והוא כזרע גד לבן איני יודע של מי רבי יהושע אמר דומה לזרע פשתן. יכול כשם שזרעפשתן אדום כך זה אדום תלמוד לומר לבן. רבי אלעזר המודעי אומר דומה לדבר אגדה שהאו מושך לב בני אדם. אחרים אומרים הוא מעיד על עצמו שהוא מן, שאינו יורד לא בשבת ולא ביום הכפורים. ר' יוסי אומר כשם שהנביא הזה הגיד להן לישראל חדרים וסתרים כך המן מגיד וכו'. וטעמו כצפיחת וגו' רבי יהושע אומר כאילפם וכעין אסקריטון. ר' אליעזר אומר כסולת זו שהיא צפה על גבי נפה ונלושית בדבש וחמאה. זה הדבר אשר צוה ה' יכול לא הניחו אלא בשנת המ' לצאת תלמוד לומר ויניחהו אהרן וגו' ואימתי נעשה הארון בשנה שניה כך לא הניחו אהרן אלא בשנה שניה. וזה אחד מי' דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב ולוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו.

דבר אחר אף בגדיו של אדם הראשון ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו. ז' דברים מכוסין מבני אדם יום מיתה ויום נחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חברו ומלכות בית דוד מתי תחזור למקומה ומלכות כותיים מתי תעקר:

ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת איני יודע של מה היא אם של כסף אם של זהב אם של נחשת אם של ברזל אם של בדיל אם של עופרת תלמוד לומר צנצנת לא אמרתי אלא דבר שהוא מציץ מחבירו אי אתה מוצא אלא כלי חרש. ותן שמה מלא העומר וגו' רבי יהושע אומר לאבות. רבי אלעזר המודעי אומר לדורות. רבי אליעזר אומר לימות ירמיהו. שבשעה שאמר ירמיהו לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה אמרו לו אם אנו מתעסקין בתורה במה נתפרנס. באותה שעה הוציא להם ירמיהו צלוחית של מן ואמר להם הדור אתם ראו דבר ה' וגו' אבותיכם שהיו עוסקין בדברי תורה ראו במה נתפרנסו אף אתם עסקו בתורה והקב"ה מפרנס אתכם מזה. וזה אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד לישראל צלוחית של מן וצלוחית של מי נדה ושל שמן המשחה ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו שנאמר השב את מטה אהרן:

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שהרי כבר נאמר אל קצה ארץ כנען ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר אל ארץ נושבת הא כיצד בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקים מן מן שבכלים עד ט"ו בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו וגו' וכי ארבעים שנה אכלו אלא עוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בה טעם מן. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים יום לאחר מיתתו של משה כיצד משה מת בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה של אדר ושבעה עשר של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה. הא כיצד מת משה בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה יום של אדר הראשון ושלושים של אדר השני ששנת עבור היתה ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אליעזר אומר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה כיצד משה מת בשבעה בשבט ואכלו הימנו עשרים וארבעה של שבט ושלושים של אדר ואותה שנה לא היתה מעוברת ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן. רבי אומר חמישים וארבע שנים אכלו ישראל את המן ארבעים שנה בחייו של משה שנאמר ובני ישראל אכלו את המן שאין תלמוד לומר את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אלא אלו ארבעה עשרה שנה אחר מיתתו של משה ואלו הן שבע שכבשו ושבע שחלקו. מתה מרים נסתלקה הבאר, מת אהרן נסתלק עמוד הענן, מת משה נסתלקו כולן. רבי יהושע אומר מתה מרים נסתלק הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו והצרעה לא עברה עמהן את הירדן:

והעומר איני יודע כמה הוא תלמוד לומר והעומר עשירית האיפה וכמה הוא עשירית האיפה אחד משבעה רבעים ועוד ועוד זה איני יודע כמה הוא אחד משבעה ברביעית. ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין לפי שפרשו ישראל מדברי תורה בא עליהן השונא שאין השונא בא אלא על חטא ועל עבירה:

וירב העם עם משה עברו על שורת הדין דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אינו נותן עיניו אלא בקטן אבל אלו לא נתנו עינם אלא בגדול לכך נאמר וירב העם עם משה ולא עם אהרן שהיה אהרן חביב עליהם שהיה אוהב שלום ורודף שלום. זה שאמר הכתוב שפתי כסיל יבואו בריב היו תובעין מי יתן מותנו ביד ה' ולו גוענו. מהו לפני ה' משל לבן מלכים שלא היה לו תרבות והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער כך היו אלו אומרים אנו מתים שיהא מצטער עלינו ולא עוד אלא שנשבע לאבותינו לתת לנו הארץ:

ויאמר להם משה מה תריבון עמדי אמר להם כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסים למקום שנאמר מה תנסון את ה'.

דבר אחר כל זמן שאתם מדיינים עמי המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמי מתגדל:

ויצמא שם העם למים ובמקום אחר מהו אומר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה עד כאן לא נגע בהן צמאון אבל כאן נגע בהן צמאון. וירב העם עם משה מכאן היה רבי יהושע אומר נפל ביתא ווי לה לכוותא . השוו בהמתן לגופן מכאן אמרו בהמתו של אדם הוא חייו. אדם המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא. ויצעק משה וגו' להודיע שבחו של משה שלא אמר הואיל והן מדיינין עמי איני מבקש עליהן רחמים אלא ויצעק משה אל ה', אמר לפני המקום רבונו של עולם בינך ובינם אני הרוג אתה אמרת אל תקפיד כנגדן שנאמר כי תאמר אלי שאהו בחיקך והם בקשו להרגני כאן המקום ממיך ומשה מגביה ובמקום אחר המקום מגביה ומשה ממיך כענין שנאמר ועתה הניחה לי אחריו מהו אומר ויחל משה וגו':

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם עבור על דבריהם. רבי יהודה אומר עבור מהם שאתה מוציא להם את המים. רבי נחמיה אומר עבור על חטא שלהן.

דבר אחר עבור לפני העם ודרגש ליה ימלל. וקח אתך מזקני ישראל לעדות שלא יהיו אומרים מעינו היו שם. ומטך אשר הכית מפני התרעומות. וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין עליהן והיו אומרים מיני פורעניות הן ואלו הם הקטרת והארון והמטה. אמרו הקטרת הזה של פורענות הרגה נדב ואביהוא שנאמר ויקחו שני בני אהרן וגו' לכך ידעו שהוא כפרה שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם. הארון אמרו שהוא של פורענות הוא הכה את עוזה ואנשי בית שמש שנאמר ויחר אף ה' בעוזה וכתיב ויך באנשי בית שמש לפיכך ידעו שהוא של ברכה שנאמר וישב ארון ה' בית עובד אדום וגו' ויברך ה' את (בית) עובד אדום. אמרו המטה הזה של סנפירינון הוא הביא עשר מכות על המצרים ועשר על הים לפיכך ידעו שהוא של נסים. ומטך אשר הכית בו את היאור מפני התרעומת. אמר רבי אבהו כל המנהיג את חברו בדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר ומטך אשר הכית בו את היאור, וכי משה הכה והלא אהרן הכה אלא לומר לך שכל המנהיג את חברו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו:

הנני עומד לפניך (כתוב בפסוק ורחצו רגליכם) אמר ליה הקב"ה כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם שם אני לפניך. והכית בצור מכאן היה ר' יוסי בן זמרא אומר המטה הזה של סנפירינון הוא שנאמר והכית בצור על הצור אינו אומר אלא והכית בצור. ויקרא שם המקום מסה ומריבה. רבי יהושע אומר משה קראו מסה ומריבה שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה. רבי אלעזר המודעי אומר הקב"ה קראו מסה ומריבה שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה. מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום . על ריב בני ישראל ר יהושע אומר אמרו ישראל אם הוא רבון כל העולמים כשם שהוא רבון עלינו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. רבי אליעזר אומר אמרו אם מספיק לנו את צרכנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו לכך נאמר על ריב בני ישראל. כתיב לץ תכה ופתי יערים לץ תכה זה עמלק ופתי יערים זה יתרו. בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל מה כתיב ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות שהכתוב אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה התחיל הקב"ה צוח על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'. אמר רבי לוי למה היו ישראל דומין לאחד שהיה לו בן והרכיבהו על כתפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי והוא לוקח לו פעם ראשונה ושניה ושלישית ראה הבן אדם אחד אמר ליה ראית את אבא אמר לו שוטה אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך ואת אומר לזה ראית את אבי מה עשה אביו השליכו מעל כתפו בא כלב ונשכו. כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקב"ה בשבעה ענני כבוד שנאמר יסובבנהו יבוננהו. בקשו מן נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו אמר להם הקב"ה הרהרתם עלי חייכם שאני מודיע לכם הרי הכלב בא ונושך אתכם ואי זה זה עמלק שנאמר ויבוא עמלק פרח כהדין זחלא .

דבר אחר עמלק עם לק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. רבי שמעון בן חלפתא אומר למה היה עמלק דומה לזבוב שהוא להוט אחר המכה כך היה עמלק להוט אחר ישראל. משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושך אמר המלך כל מי שיבוא ויפרוץ הגדר ינשכנו הכלב ובא בנו של מלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה הוא אומר לו זכור את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים שאמרו היש ה' בקרבנו הוא אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר אמרו ישראל אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. ורבי נחמיה אומר אם מספיק הוא לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסרה כלום נעבדנו ואם לאו נמרוד בו. ורבנן אמרין אם מסיחין אנו בלבבנו והוא יודע מה אנו מסיחין נעבדנו אם לאו נמרוד בו. ר' ברכיה בשם ר' לוי בלבם היו מסיחין והקב"ה נותן להם שאלתם מה טעם וינסו אל בלבבם מה כתיב תמן ויאכלו וישבעו מאד:

ויבוא עמלק רבי יהושע ור' חסמא אומר המקרא הזה סתום ומפורש על ידי איוב היגאה גמא בלא בצה וגו' וכי אפשר לגומא זה להתגדל בלא בצה ובלא מים וכי אפשר לאחו זה להיות בלא מים כך אי אפשר לישראל להיות אלא אם כן עוסקים בתורה ולפי שפרשו מדברי תורה לכך בא השונא עליהן שאין השונא בא אלא על חטא ועל עבירה לכך נאמר ויבוא עמלק. רבי אלעזר המודעי אומר ויבוא לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן וגונב נפשות מישראל והורגן שנאמר אשר קרך בדרך וגו'. ואחרים אומרים ולא ירא אלקים אלו ישראל שלא היו בידן מצות. רבי אליעזר אומר ויבוא עמלק שבא בגלוי פנים לפי שכל הבאות שבא לא בא אלא במטמוניות שנאמר אשר קרך בדרך. אבל ביאה זו לא בא אלא בגלוי פנים. רבי יוסי בן חלפתא אומר ויבוא עמלק שבא בעצה מלמד שכנס עמלק את כל אומות העולם ואמר להם בואו וסייעוני על ישראל אמרו אין אנו יכולין לעמוד כנגדן שהרי פרעה עמד כנגדן וטבעו הוא וחילו בים סוף שנאמר ונער פרעה וחילו והיאך אנו יכולין לעמוד כנגדן אמר להם אני אתן לכם עצה מה תעשו אם ינצחוני ברחו לכם ואם לאו בואו וסייעוני על ישראל לכך נאמר ויבוא עמלק שבא בעצה. רבי יהודה הנשיא אומר חמשה עממין פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל שנאמר ויבוא עמלק וכתיב עמלק יושב בארץ הנגב שהיה לפנים מכולן. ??בי נתן אומר לא בא עמלק אלא מהררי הר שעיר ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל. אחרים אומרים ויבוא עמלק יבוא כפוי טובה ויפרע מישראל שהיו כפויי טובה. כתיב ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית יבואו אלה כפויי טובה ויפרעו מיואש כפוי טובה שנאמר ולא זכר יואש המלך החסד [אשר עשה] יהוידע אביו. מאי עונשו של דבר ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבואו אל יהודה וירושלים וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שללם שלחו [למלך דרמשק] וכתיב וה' נתן בידם חיל לרוב מאד מפני מה כי עזבו את ה' [אלקי אבותיהם] ואת יואש עשו שפטים. אל תקרא שפטים אלא שפוטים. וכי מה שפוטים עשו בו אמרו העמידו עליו בריונות קשים אשר לא ידעו אשה מימיהם וענו אותו במשכב זכור כענין שנאמר וענה גאון ישראל ובלכתם ממנו כי עזבו אותו [במחלויים] רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת:

וילחם עם ישראל ברפידים אמר רבי חנינא הדבר הזה שאלתי את רבי אליעזר שהיה יושב במתיבתא רבה מהו רפידים אמר לי כמשמעו. ועוד אמר רבי חנינא שאלתי את רבי אליעזר מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא לפדות פטרי סוסים ולא פטרי גמלים אמר לי גזרת המלך היא [ועוד] שלא היו בידן של ישראל אלא חמורים בלבד באותה שעה לפי שאין כל אחד מישראל שלא עלו בידו תשעים חמורים טעונים כסף וזהב, אחרים אומרים אין רפידים אלא רפיון ידים לפי שרפו ידיהם מדברי תורה לכך בא השונא עליהם לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה שנאמר ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו ומה הוא עונשו של דבר ויהי בשנה החמישית [למלך] חבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו' ויקח את אוצרות בית ה'. וזו היא אחד משלושה שחזרו למקומן. גלות יהודה חזרה למקומה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכתיב וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל. כתב שמים חזר למקומו שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו. כסף מצרים חזר למקומו:

ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים מכאן שהיה משה עושה אותו כמותו. ילמדו כל העולם ממשה דרך ארץ שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים מכאן שעשאו כמותו. ומנין שיהא כבוד חברו של אדם חביב עליו כמורא רבו שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדוני והלא אחיו היה וגדול ממנו ומה תלמוד לומר בי אדוני עשאו כרבו. ומנין שיהא כבוד רבו של אדם חביב עליו כמורא שמים שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם, אמר לו רבינו משה כשם שהמקום כלאם כך אתה כלאם. וכן אתה מוצא בגיחזי בשעה שאמר לו אלישע חגור מתניך וקח משענתי בידך וגו' [שרי] למסתמך על מקלו והולך אמרו לו להיכן אתה הולך גיחזי אמר להם להחיות את המת. אמרו לו וכי אתה יכול להחיות את המת והלא הקב"ה ממית ומחיה שנאמר ה' ממית ומחיה אמר להם אף רבי ממית ומחיה. בחר לנו רבי יהושע אומר אנשים גבורים. רבי אלעזר המודעי אומר בחר לנו יראי חטא. וצא הלחם בעמלק אמר רבי יהושע אמר לו משה יהושע צא מתחת הענן והלחם בעמלק. רבי אלעזר המודעי אומר אמר לו יהושע ראשך למה אתה משמרו לא לכתר צא מתחת הענן והלחם בעמלק. מחר אנכי נצב על ראש הגבעה מחר נהא מעותדים ועומדים על ראש הגבעה כמשמעו דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר מחר נגזור תענית ונהא מעותדים על מעשה אבות. ראש אלו מעשה אבות. הגבעה אלו מעשה אמהות. ומטה האלהים בידי אמר משה לפני המקום רבונו של עולם במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים במטה הזה קרעת את הים במטה הזה עשית נסים וגבורות במטה הזה תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת:

ויאמר משה אל יהושע ולמה אמר ליהושע מפני שבא משבטו של יוסף. כתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו זה יהושע שהרג עמלק. ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל דכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן. ולמה קוראם כך שהן קטנים של שבטים. וכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. וכתיב וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. זה כתיב בו קטן הנה קטן נתתיך בגוים. וזה כתיב בו נער והוא נער את בני בלהה. זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן. וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן. זה חס על כבוד קונו וזה בזה על כבוד קונו. זה כתיב בו ולא ירא אלהים וזה כתיב בו את האלהים אני ירא. יבוא זה ויפול ביד זה. הנה אנכי נצב מכאן שהצדיקים משכימין לצרכי צבור. אנכי נצב בתפלה כמה דאת אמר ויתיצב עמו שם. על ראש אני מזכיר זכות אבות שנאמר כי מראש צורים אראנו. הגבעה אני מזכיר זכות אמהות שנאמר ומגבעות אשורנו. ומטה האלהים בידי שיש בו שבעים שמות אמר יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה אהרן וחור ושבעים זקנים ולא צוה משה אלא לי לא על חנם צוני אלא שראה שנופל בידי מיד ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה מכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה שליח צבור ושנים מסייעין:

ויעש יהושע כאשר וגו' מה שנתפקד ולא עבר על גזרת משה. ומשה אהרן וחור עלו לענין שאמרנו להזכיר מעשה אבות ומעשה אמהות. והיה כאשר ירים משה וכי ידיו של משה מגברות את ישראל או ידיו שוברות את עמלק אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן והמקום עושה להם נסים וגבורות:

כיוצא בו ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וכי הנחש ממית ומחיה אלא היו ישראל מסתכלים בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן והמקום שולח להן רפואות. כיוצא בו והיה הדם לכם לאות וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה להן לישראל אלא כל זמן שהיו ישראל נותנים מן הדם על פתחיהן המקום נגלה וחס עליהן שנאמר ופסח ה' על הפתח. רבי אליעזר אומר מה תלמוד לומר וגבר ישראל או מה תלמוד לומר וגבר עמלק. אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה הקב"ה זוכר את ישראל שעתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו. וכשהוא ממיך את ידיו עתידין ישראל להמיך בדברי תורה:

וידי משה כבדים אמר רבי בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור וכל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהן בצער. שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אומר שני מלאכים המלוין לאדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו'. רבי חייא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר אתם עדי נאם ה'. וידי משה כבדים מכאן שלא ישהה אדם במצות אילולי שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא היה מצטער כך אמרו יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בידיו שני כדים מים. ואהרן וחור תמכו בידיו שהיה מעלן ומורידן. ויהי ידיו אמונה מגיד שהיו בתענית דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא היה יכול לעמוד בו מה עשה הפנה אל מעשה אבות שנאמר ויקחו אבן אלו מעשה אבות. וישב עליה אלו מעשה אמהות. ואהרן וחור וגו' מה תלמוד לומר אחד אחד אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי וחור מעשה יהודה מכאן אמרו אין פוחתין משלושה בני אדם העוברין לפני התיבה. ויהי ידיו אמונה בידו אחת שלא קבל בה מישראל כלום ובידו אחרת אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם על ידי הוצאת ישראל ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים ועל ידי עשית להם נסים וגבורות וכן על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת. עד בא השמש לפי שלמדנו על המלכיות כולן שאין עושין מלחמה אלא עד שש שעות אבל מלכות חייבת זו עושה מלחמה מבקר עד ערב:

ואהרן וחור תמכו בידיו מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו אמרו ישראל יצאו חוץ לאהליהם ויראו את משה כורע על ברכיו והם כורעין על ברכיהם ונפל על פניו ארצה והן נופלין על פניהן ארצה כשם ששליח צבור מתפלל כך העם עונים. ויהי ידיו אמונה עד בא השמש וכי עד אותו יום לא בא השמש. אלא מכאן שעמדה לו השמש. זה שאמר הכתוב יום ליום יביע אומר זה יומו של משה שבשר יומו של יהושע אמר יהי רצון שתעמוד לך חמה כשם שעמדה לי לכך נאמר ושים באזני יהושע:

ויחלוש יהושע רבי יהושע אומר ירד וחתך ראשי גבורים שעמו העומדים בשורות המלחמה. רבי אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקון ויחל ויזע וישבר. עמלק כמשמעו. ואת, אלו אשתו ובניו. עמו, אלו חיילות שעמו וכשהוא אומר ואת אלו חיילים שעם בניו. לפי חרב רבי אומר לא נוולום אלא דנום ברחמים. ר' אלעזר אומר לפי חרב למה נאמר למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. אחרים אומרים נתקיים עליהם המקרא הזה לכן חי אני נאם ה' צבאות כי לדם אעשך ודם ירדפך. ויחלוש יהושע רבותינו אומרים הפיל עליהן גורלות כמה דאת אמר מטילין חלשים על המנות. ארבע שמות נקראו לגורל חלש פור גורל חבל ובכלן לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק שנאמר ויחלוש יהושע. בגורל ובפור לקה המן שנאמר הפיל פור הוא הגורל. בחבל עתיד ללקות מלכות רביעית שנאמר חבלי יולדה יבואו לו:

ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זקנים הראשונים אומרים כך מדה מהלכת על פני כל הדורות שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות. ילמד כל אדם דרך ארץ מעמלק שבא להזיק ישראל ואבדו הקב"ה מחיי העולם הזה והעולם הבא שנאמר כי מחה אמחה. וכן ופרעה שבא להזיק את ישראל טבעו המקום בים סוף שנאמר ונער פרעה וחילו. וכן כל אומה ומלכות שבא להזיק את ישראל בו בדין דנן. לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם. שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים עד שמצאו מקרא בתורה כתוב זאת זכרון בספר זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה דברי רבי אלעזר המודעי. רבי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן, זכרון מה שכתוב במשנה תורה, בספר מה שכתוב בנביאים. קראה על פה לא יצא אתיא זכירה זכירה. כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. וממאי דקריאה היא דלמא עיוני בעלמא. לא סלקא דעתך דתניא זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור ומה אני מקיים זכור בפה:

ושים באזני יהושע מגיד שבאותו היום נמשח יהושע דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר זה אחד מארבעה צדיקים שניתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו. משה ניתן לו רמז ולא חש. יעקב ניתן לו רמז ולא חש. דוד ומרדכי ניתן להם רמזו וחשו. משה מנין ושים באזני יהושע אמר לו יהושע מנחיל את ישראל הארץ ובסוף היה עומד ומתחנן שנאמר ואתחנן אל ה'. יעקב ניתן לו רמז ולא חש שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ובסוף היה ירא ומתפחד שנאמר ויירא יעקב מאד אדם שהבטיחו המקום היה מתפחד אלא שאמר שמא יגרום החטא. דוד ניתן לו רמז וחש שנאמר גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך אמר דוד וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות הללו אלא אמר שמא דבר עתיד לארע את ישראל והן עתידין להנצל על ידי. מרדכי ניתן לו רמז וחש שנאמר ובכל יום ויום מרדכי מתהלך אלא אמר מרדכי וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לרשע ערל הזה אלא שמא עתיד לארע את ישראל והן עתידין להנצל על ידה. כי מחה אמחה מחה בעולם הזה אמחה לעולם הבא. זכר זה המן. עמלק כמשמעו.

דבר אחר מחה לו ולכל תולדותיו (ולכל דורותיו).אמחה לו ולכל משפחתו דברי רבי יהושע רבי אלעזר המודעי אומר זכר אגג. עמלק כמשמעו. מחה לו ולכל (דורותיו) [תולדותיו]. אמחה לו ולכל הדור ההוא. מתחת השמים שלא יהא נין ונכד לעמלק תחת השמים. רבי יהושע אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה רבונו של עולם הרי רשע זה בא לאבד את בניך מתחת כנפיך ספר תורה (שנתת) [שתתן] להם מי יקרא בו. רבי אליעזר אומר כשבא עמלק להזיק להם לישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני המקום רבונו של עולם בניך שאתה עתיד לפזרן לארבע רוחות השמים שנאמר כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם רשע זה בא לאבד אותם מתחת כנפיך ספר תורה (שנתת) [שתתן] לבניך מי יקרא בו. רבי אליעזר אומר אימתי יאבד שמם של אלו בשעה שתעקר עבודת אלילים ועובדיה ויהיה המקום יחיד בעולם ותהא מלכותו לעולם ולעולמי עולמים. באותה שעה ויצא ה' ונלחם וגו' והיה ה' למלך ואומר תרדוף באף ותשמידם וגו'. ר' נתן אומר לא בא המן אלא זכר לדורות שנאמר וימי הפורים האלה וגו':

ויבן משה מזבח ויקרא שמו וגו' ר' אלעזר המודעי אומר אמר משה הנס הזה שעשה המקום בגינו עשאו, וכן אתה מוצא שכל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפניו שנאמר ה' נסי. צרה לישראל כאילו צרה לפניו שנאמר בכל צרתם לו צר. שמחה לישראל שמחה לפניו שנאמר כי שמחתי בישועתך. כתוב אחד אומר תמחה את זכר עמלק וכתוב אחד אומר מחה אמחה את זכר עמלק. עד שלא פשט ידו בכסא תמחה את זכר עמלק ומשפשט ידו בכסא כי מחה אמחה את זכר עמלק. וכי בשר ודם יש בו כח לפשוט ידו בכסאו של הקב"ה אלא על ידי שהוא עתיד להחריב את ירושלים דכתיב בעת ההיא ויקראו לירושלים כסא ה' לפיכך מחה אמחה את זכר עמלק:

ויאמר כי יד על כס יה רבי יהושע אומר לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהא הממשלה שלו באותה שעה מלחמה לה' בעמלק. רבי אליעזר אומר נשבע המקום בכסא כבוד שלו אם מניח אני נין ונכד לעמלק (מפריס) תחת כל השמים שלא יהו אומרים גמל זה של עמלק רחל זו של עמלק. ר' אליעזר אומר נשבע המקום בכסאו שאם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי. נזכר דוד באותה שעה שנאמר למשה רבינו אם יבוא אחד מכל אומות העולם שיקבלו ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו ויאמר אליו דמך על ראשך כי פיך ענה בך לכך נאמר מדור דור. אמר ר' יצחק דואג האדומי היה דמיך כתיב א"ל הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים.

דבר אחר מדור דור מדור חיי העולם הזה ומדור חיי העולם הבא. רבי אלעזר המודעי אומר מדורו של משה ומדורו של שמואל. רבי אליעזר אומר מדורו של משיח שהם שלשה דורות שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:

תניא רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזו תחלה, כשהוא אומר כי יד כל כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה אם לבנות להם בית הבחירה תחלה. כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם הא למדת להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר ויהי כי ישב המלך (דוד) בביתו וה' הניח לו מסביב וגו' ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה:

מדור דור אמר הקב"ה מדר דר אנא בתריה לדרי דרין מדורו של משה לדורו של שמואל לדורו של מרדכי ואסתר. רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים. אבד זרע של עמלק מן העולם ניטלה הכנף שנאמר ולא יכנף עוד (את) מוריך. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם שנאמר כי יד על כס יה מלחמה לה'. אבד זרעו מן העולם השם שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו:

ויבוא עמלק כתיב אל תתן ה' מאויי רשע בוא וראה מה בין כחן של יוצאי מצרים לזרעו של עשו, יוצאי מצרים נתקבצו וישבו מצוה אחת היתה בידם שהיו מלין במצרים את בניהם אמרו להם מצריים מפני מה אתם מלין אותם יהיו כבני מצרים ותקל עבודה קשה מכם. משיבין ישראל להם שמא שכחו אברהם יצחק ויעקב את אלהיהם שבשמים שישכחו בניהם אחריהם. אמרו להן מצרים מפני מה אתם מלין אותם ולאחר שעה אנו משליכים אותם ליאור. משיבין ישראל ואומרין להם נמול אותם ואחר כך עשו מה שאתם רוצים. אבל זרעו של עשו אינו כן אלא כל זמן שהיה יצחק קיים קיימו עליהם את המילה וכיון שמת בטלו את המילה. משלו למה הדבר דומה למלך שנתן כתרו לאוהבו אמר לו יהא זה מונח בראשך ובראש בניך לעולם הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו. אחר כך אמר המלך אלך ואראה בן אוהבי מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו והלך מצאו שהוא מושלך באשפה הלך לאחוריו בקצף גדול שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' הרים נזלו מפני ה'. למה נדמו עשו הרשע ואליפז ועמלק בנו וירבעם בן נבט והמן האגגי ונבוכדנצר. לאחד שמצא כסות בדרך תפסה בידו והכניסה לתוך העיר והיה מכריז ואומר אבדה זו של מי נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו אמרו ראיתם את איש פלוני כמה צדיק הוא כמה חסיד הוא מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם בשנה בשתים בשלש עד שהחריב כל העיר כולה. לכך נדמו הרשעים בשכר שתי דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם. בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו עשרת שבטים. בשכר מרודך שנהג כבוד לאבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר. בשכר אגג שהיה בוכה ומתחנן בשעה שהיה חבוש בבית האסורים אמר אוי לי שמא אבד זרעי מן העולם יצא ממנו המן. אליפז התימני אמר לעמלק בנו בשעה שאמר לו אבא מי יורש העולם הזה והעולם הבא אמר לו (שיאמר) בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא (אלא) צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים אם תעשה כן ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו שנאמר ויבוא עמלק וילחם אמר לו הקב"ה רשע אני יצרתיך לאחר שבעים לשונות ועכשיו תהא לי ראש לפורענות לכל יורדי גיהנם שנאמר ראשית גוים עמלק וגו' ואומר כי מחה אמחה וגו':