ד"א קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן אלא ראה קראתי אתה מוצא כשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן ואמר לו כך וכך עשה ועשית מנורת ועשית שלחן ועשית מזבח כך כל מעשה המשכן בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו קרא לו הקב"ה א"ל משה מלך עשיתיך אין דרך המלך לעשות דבר אלא גוזר ואחרים עושים אף אתה אין לך רשות לעשות דבר אלא אמור להם והם עושין ולא אמר לו למי יאמר אמר משה למי אומר אמר לו אני מראה לך ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדה"ר והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים דור ודור ומלכיו דור ודור ומנהיגיו דור ודור ונביאיו אמר לו כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו הוי ראה קראתי בשם בצלאל:
ד"א ראה קראתי בשם בצלאל הה"ד (קהלת ז) מה שהיה כבר נקרא שמו אמר הקב"ה מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן כבר קראתי לו שם מהו ונודע אשר הוא אדם עד שאדה"ר מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בעיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזנו ויש במלתין (זה מקום הנזם) ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה ואמר (איוב כג) מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט הקב"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי (שם לח) איפה הייתי ביסדי ארץ מהו איפה א"ר שמעון בן לקיש אמר לו הקב"ה איוב אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך אתה מתוכח עמי הוי איפה היית הראה לו הקב"ה לאברהם ע"י שאמר דבר אחד בניו יורדין למצרים ומשתעבדין במצרים הראה אותו למשה עומד וגואלם הראה לו ליוסף זן את השבטים הראה לו למשה מושח נביאים הראה לו לשמואל מושח מלכים ליהושע מכניס ישראל לארץ לדוד מייסד הבית לשלמה בונהו לעתליה אם אחזיה ובניה מנתקין את מסמרות הזהב של בהמ"ק יהוידע מתקן אמון עושה עבודת כוכבים יאשיה מבערה נ"נ מחריב הבית דריוש בונה אותו והראהו לבצלאל עושה המשכן הוי ראה קראתי בשם בצלאל:
ד"א ראה קראתי בשם זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות יש שנקראו לו ארבעה זה אליהו בצלאל ו' ויהושע ו' ומשה ז' מרדכי ב' דניאל ה' חנניה מישאל ועזריה ד' אליהו ד' א"ר אלעזר בן פדת אליהו ירושלמי היה ומיושבי לשכת הגזית היה ומכרך של יהודה היה ובשני שבטים היה חלקו חמשה בבנימין שנאמר (יהושע יח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים שלשה ביהודה שנא' צנה וחדשה ומגדל גד א"ר חנינא בר פפא צנן שהיא צנה וחדשה שהקב"ה מחדשה לע"ל ומגדל גד שמשם הקב"ה יוצא ומגיד משתיתן של עשו ונקראו לו לאליהו ד' שמות שכן כתיב (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם למה נקרא שמו כן אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו הוא עומד ומזכיר זכות אבות ואלהים מרחם על עולמו ובצלאל נקראו לו ששה שמות ואת מייחסו ובא משבטו של יהודה שנאמר (שם ד) ובני יהודה פרץ וחצרון וכרמי וחור ושובל וראיה וגו' ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה שנא' (בראשית מו) ויהיו בני פרץ חצרון וחמול וכתיב ואחר מות חצרון בכלב אפרתה וכי יש אדם מת באדם שכתוב ואחר מות חצרון בכלב אמר ריש לקיש מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו' משמת חצרון בא כלב אל אפרת זו מרים שהיה שמה אפרת ולמה נקרא שמה כן שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד בצלאל מה שקרא לו אומתו שלו והקב"ה קרא לו חמשה שמות של חבה על שם המשכן ראיה שהראהו הקב"ה למשה ולכל ישראל ואמר להם מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן ושובל שהעמיד שובך לאלהים זה המשכן שהיה עומד כשובך א"ר יהודה ב"ר סימון העמיד הקב"ה משכן כשובך יחת שנתן חתיתו על ישראל אחומי שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא ועשאן כאחים למקום. ד"א אחומי שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל להד שנתן הוד והדר על ישראל שהיה המשכן הדרן דבר אחר להד א"ר אבא בר חייא שהדל שבשבטים מדבק לו א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית מו) ובני דן חושים אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו אמר ר' חנינא הגדול והקטן שוים לעולם אל יהא אדם מניח בצרו המשכן בשני שבטים אלו נעשה וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם (מלכים א ז) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי אמר הקב"ה אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם אף אתם אל תניחו אותו דכתיב (איוב כב) והיה שדי בצריך עשה אותו בצרך שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם שנא' (תהלים צא) עמו אנכי בצרה ד"א בצריך שאם באו שונאים אהא כנגדן שנא' והיה שדי בצריך. ד"א שנעשה חומותיך ואין בצריך אלא חומה כד"א (ישעיה כה) ומבצר משגב חומותיך אמר הקב"ה בעוה"ז אני חומה לכם וכן לע"ל כשיבנה ציון אני נעשה לה חומה שנאמר (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה וכן קראתי בשמך לי אתה:
ד"א ויתן אל משה הה"ד (משלי יח) מתן אדם ירחיב לו מתנה שאדם נותן משלו ירחיב לו מעשה באבין רמאה וכו' (כמו שכתוב במגילת אסתר במדרש) עד שנטלו אותו והושיבוהו אצלם לקיים מתן אדם ירחיב לו. ד"א מתן אדם ירחיב לו זה אברהם כשרדף אחר המלכים יצא מלך סדום לקראתו א"ל (בראשית יד) תן לי הנפש והרכוש קח לך אמר אברהם הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל אמר לו הקב"ה אתה אומר אם מחוט חייך בו בלשון אני מקלס את בניך שנאמר (שיר ד) כחוט השני שפתותיך אתה אמרת עד שרוך נעל בו בלשון אני מקלס את בניך שנאמר (שם ז) מה יפו פעמיך בנעלים הוי מתן אדם ירחיב לו. ד"א מתן אדם ירחיב לו אלו ישראל בשעה שאמר להם משה להביא נדבה למשכן מה כתיב (שמות לו) והם הביאו אליו עוד נדבה א"ר יוחנן לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן מה זכו להרחיב הקב"ה את גבולן שנאמר (דברים יב) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך של כל אחד ואחד הוי מתן אדם ירחיב לו ר' יונתן אומר ג' דברים נתנו מתנה הגשמים והמאורות והתורה גשמים מנין שנא' (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם מאורות מנין דכתיב (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים תורה מנין שנאמר ויתן אל משה ור' עזריה בשם רבי שמעון אומר אף שלום שנאמר (ויקרא כו) ונתתי שלום בארץ:
ד"א ויתן אל משה הה"ד (משלי ב) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת ותבונה הוי כי ה' יתן חכמה אבל למי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה ר' יצחק ור' לוי חד מנהון אמר למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו בן בא בנו מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך מה עשה נתנו לו ולמה על שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו הוי כי ה' יתן חכמה וכל מי שהוא מחבבו יותר מפיו דעת ותבונה והא' אומר משל לעשיר שהיה לו בן בא מבית הספר ונתן לו מנה א"ל בנו איני מבקש אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך נטל ונתן לו מתוך פיו הוי כי ה' יתן חכמה אלא מפיו דעת ותבונה. ד"א כי ה' יתן חכמה אתה מוצא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה היו מבקשים לשמוע הדברות מפי הקב"ה א"ר פנחס הכהן בן חמא שני דברים שאלו ישראל מן הקב"ה לראות דמותו ולשמוע מפיו הדברות כמו שכתוב (שיר א) ישקני מנשיקות פיהו א"ר פנחס הכהן בן חמא שומעין לשוטה מה שהוא מבקש אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל אחר מ' יום לעשות העגל אמר הקב"ה אם איני שומע להם עתידין הם לומר לא תבענו ביד משה אלא שיראנו הקב"ה דמותו וידבר עמנו אמר הקב"ה שלא יהא להם פתחון פה לומר שמפני שלא שמענו מפיו ולא ראינו דמותו לפיכך עשינו לנו אלהים אלא מה אעשה הריני מראה להם דמותי ומדבר עמהם פה אל פה כמה דאת אמר (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר הוי כי ה' יתן חכמה ויתן אל משה הוי מפיו דעת ותבונה שנתנה להם תורה מפיו של הקב"ה:
ד"א ויתן אל משה הה"ד (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך מדבר בישראל שהם בוטחים בהקב"ה והוא מגן להם כדכתיב (שם) מגן הוא לכל החוסים בו וימינך תסעדני זו תורה דכתיב (דברים לג) מימינו אש דת למו וענותך תרבני וכי יש ענין גדול מן הקב"ה א"ר אבא בר אחא בנוהג שבעולם התלמיד יושב לפני רבו ומשהוא גומר התלמיד אומר לרב יגעתיך וכל הענין כמו שכתוב בבראשית רבה עד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים יש עניו גדול מזה הוי וענותך תרבני אמר ר' סימון בא וראה מה כתיב (בראשית יח) ויקמו משם האנשים וישקיפו על פני סדום וגו' לא היה צריך לומר אלא וה' עודנו עומד לפני אברהם אלא תקון סופרים הוא הוי וענותך תרבני. ד"א וענותך תרבני אמר בן עזאי בא וראה ענוה שביד הקב"ה ב"ו (כמו שכתוב שם וכו'). ד"א וענותך תרבני בנוהג שבעולם מלך ב"ו כל הימים שהבריות מושלמים לו הוא נזקק ליתן להם דונטיבא לחלק להם אנונות והוא זקוק לחייהם אבל אם מרדו בו ח"ו אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם אלא פוסק אנונות שלהם למה שכפרו במלכותו והקב"ה אינו כן אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה והוא עוסק למעלה ליתן להם את התורה שכלה חיים הוי ויתן אל משה ככלותו יש עניו גדול מזה הוי וענותך תרבני:
ד"א ויתן אל משה רבנין אמרי אלו עשו ישראל אותו מעשה עד שלא ניתנו הלוחות למשה לא היו יורדין בידו ר' לוי אמר משעשו אותו מעשה נתן הקב"ה למשה את הלוחות כמו שכתוב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו אמר ר' שמעון בן לקיש מהו לדבר אתו משל לתלמיד שלמדו רבו תורה עד שלא למדו היה הרב אומר והוא עונה אחריו משלמד אותו אומר לו רבו בא ונאמר אני ואתה כך כשעלה משה לשמים התחיל לומר אחר בוראו התורה כשלמדה אמר בא ונאמרה אני ואתה הוי לדבר אתו מהו ככלותו אר"ש בן לקיש כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה נוח לו שלא אמרן למה שבשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה מנין שנא' ויתן אל משה ככלותו א"ר לוי א"ר שמעון בן לקיש מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים ככלותו אמר רשב"ל מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה וכשבאת ליכנס לחופתה היא מגלה פניה כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבא ויעיד עלי כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו ומפורסם במעשים טובים ככלה הזו שהיא מפרסמת עצמה הוי ויתן אל משה ככלותו:
ד"א ויתן אל משה אמר ר' אבהו כל מ' יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח א"ל רבון העולם יש לי מ' יום ואיני יודע דבר מה עשה הקב"ה משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה שנאמר ויתן אל משה וכי כל התורה למד משה כתיב בתורה (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ולארבעים יום למדה משה אלא כללים למדהו הקב"ה למשה הוי ככלותו לדבר אתו שני לוחות העדות מהו שני לוחות כנגד שמים וארץ כנגד חתן וכלה כנגד שני שושבינין כנגד העולם הזה והעוה"ב שני לוחות העדות א"ר חנינא לחת כתיב לא זו גדולה מזו לוחות אבן ולמה של אבן שרובן של עונשין שבתורה בסקילה לכך נאמר לחות אבן. ד"א לוחות אבן בזכות יעקב שנקרא אבן שנאמר (בראשית מט) משם רועה אבן ישראל. ד"א לוחות אבן כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזו אינו זוכה לתורה:
והלוחות מעשה אלהים המה א"ר יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקב"ה שנא' והלוחות מעשה אלהים המה חרות על הלוחות מהו חרות ר' יהודה ור' ירמיה ורבנן ר' יהודה אומר אל תקרי חרות אלא חירות מן גליות ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות ורבותינו אומרים חירות מן היסורין א"ר אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אם יבא מלאך המות ויאמר לפני הקב"ה על חנם בראתני בעולם הוא אומר על כל אומה שבעולם השלטתי אותך חוץ מאומה זו שנתתי לה חירות הוי חרות על הלוחות וירא העם כי בושש משה מהו כי בושש באו שש שעות ולא ירד למה שהתנה עמהם למ' יום אני מביא לכם את התורה וכיון שבאו שש שעות ולא ירד משה מיד ויקהל העם על אהרן רבנן אמרי השטן מצא את ידיו אותה שעה שהיה משה נראה תלוי בין השמים והארץ והיו מראין אותו באצבע ואומר כי זה משה האיש אותה שעה עמד עליהם חור ואמר להם קציעי צואריא אין אתם נזכרים מה נסים עשה לכם הקב"ה מיד עמדו עליו והרגוהו נכנסו על אהרן שנאמר ויקהל העם על אהרן ואמרו לו כשם שעשינו לזה כך אנו עושים לך כיון שראה אהרן כך נתיירא שנאמר (שמות לב) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מהו מזבח מן הזבוח שלפניו. ד"א ויבן מזבח בקשו לבנות מזבח עמו ולא הניח להם אמר להם הניחו לי ואני בונהו לעצמי שאין כבודו של מזבח שיבנה אותו אחר ואהרן נתכוון כדי לאחר הדברים אמר עד שאני בונהו לעצמי משה ירד בנה אותו ולא ירד מיד וישכימו ממחרת והנביא צווח (צפניה א) אכן השכימו השחיתו כל עלילותם וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק בעבודת כוכבים כ"מ שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם תקלה שכן מצינו בדור המגדל שנא' (בראשית יא) וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ומה תקלה היתה שם (שם) ויאמר הבה נבנה לנו עיר (שם לז) וישבו לאכל לחם וכתיב וימכרו את יוסף (במדבר כה) וישב ישראל בשטים מה תקלה היתה שם ויחל העם לזנות אל בנות מואב ומה היה בסופן (שם) ויהיה המתים וגו' ואף כאן ישיבה של עבודת כוכבים וישב העם לאכול וגו' אמר הקב"ה למשה הם קמו לצחק בעבודת כוכבים ואתה יושב כאן רד אותה שעה ביקש משה לירד ומצא מלאכי חבלה ונתיירא מהם ולא ירד כמו שכתוב (דברים ט) כי יגורתי מפני האף והחמה מה עשה משה הלך ואחז את הכסא שנא' (איוב כו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו פרש והגין עליו הקב"ה אמר לו קום רד מהר מזה א"ל מתיירא אני בא וראה כמה גדולים העונות אתמול מנגח אותם ועתה מתיירא מהם כי יגורתי מפני האף והחמה חמשה מלאכי חבלה היו שם אף וחמה וקצף והשמד והשחת אותה שעה באו שלשה האבות ועמדו בשלשה מהם נשתיירו אף וחמה אמר משה רבון העולמים בבקשה מכסא כבודך עמוד אתה באחד ואני באחד שנא' (תהלים ז) קומה ה' באפך ואני אעמוד בחמה שנאמר (שם קו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מיד אמר לו הקב"ה רד ירידה היא לך אמר לו למה ששחת עמך אמר לו משה עכשיו אתה קורא אותם עמי אינן אלא עמך שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך אמר רבי שמעון בן יוחאי לא זז משה מתפלה עד שקראן הקב"ה עמו שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו אמר הקב"ה למשה בעוה"ז ע"י שהיה בהם יצה"ר עושין עבודת כוכבים אבל לע"ל אני עוקר מהם יצר הרע ונותן להם לב בשר כד"א (יחזקאל ל) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:
התחיל הקב"ה ליתן למשה שבילים שיבקש עליהם רחמים מנין אמר ר' יוחנן למעלה כתוב לך רד ואחר כך הוא אומר ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה ואין אמירה אלא לשון רך כאדם שיש בלבו על חברו והוא מבקש להתפייס לו והוא אומר לו אמור לי מה עשיתי לך שכן עשית כיון ששמע משה מן הקב"ה דברים רכים התחיל מבקש עליהם רחמים שנאמר ויחל משה וגו' לך רד אמר לו רבון העולם אתמול אמרת לי (שם יט) ועלית אתה ואהרן עמך וכן ואל משה אמר עלה אל ה' וכאן אתה אומר לך רד אמר לו לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן אלא בשביל כבוד בני אמרתי לזקן שלהם (בראשית כח) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו מהו בו אלא כך אמרתי לו כשיהיו בניך צדיקים הם מתרוממים בעולם ועולים וכן שלוחיהם מתעלים עמהם וכשהם יורדים הם ושלוחיהם בירידה לך רד למה כי שחת עמך אמר לו הואיל וחטאו אתה והם בירידה:
ד"א לך רד א"ר ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן נתנדה משה ונזעף ואין רד אלא נידוי ומהיכן אתה למד בשעה שאחיו של יוסף מכרוהו והלכו לנחם אביהם ולא נתנחם אמרו כל הדברים הללו עשה לנו יהודה שאלולי בקש לא מכרנו אותו כשם שאמר לנו אל תהרגוהו ושמענו לו אלו אמר לנו אל תמכרוהו נשמע לו אלא אמר לנו לכו ונמכרנו לישמעאלים ועמדו ונדוהו שנאמר (שם לח) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ולא היה לו לומר אלא וילך יהודה שהיה לו ירידה מצד אחיו ומה וירד האמור להלן נדוי אף רד האמור כאן נידוי משל למדינה ששלחה פרוזבוטיס לעטר למלך עד שהוא הולך עמדו בני המדינה וכפו את הצלמים ורגמו את האיקונין עמדו גדולי המדינה וכתבו למלך ונכנסו הכתבים עד שלא הלך הפרוזבוטיס להכנס לעטר למלך אמר לו המלך וכו' כי שחת עמך וכי עמו של משה היו אלא זהו שאמר הכתוב (הושע ז) אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים ממני היו פורשים שנא' אוי להם כי נדדו ממני יש אדם מחליף דבר רע בדבר טוב אדם שנותנין לפניו מרגליות ושיחור מניח המרגליות ונוטל השיחור והם מניחים לחיים של עולם ובוחרים במתים שנאמר (תהלים קטו) עינים להם ולא יראו שוד להם שבר עתיד להגיעם והמה דברו עלי כזבים ומה כזבים דברו על הקב"ה דרש רבי עקיבא אמרו וכי עמנו היה עסוק עם עצמו היה עסוק לעצמו פדה ולא פדה אותנו שנאמר (ד"ה א ט) מפני עמך אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו רבנין אמרי זה אלהיך פדה אותנו ר' חגי בן אלעזר אומר זה אלהיך אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך שיתפו אותו עמהם ואמרו אלוה והעגל פדה אותנו ומכזבים בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים אף אני אומר שאינם עמי לכך נאמר כי שחת עמך:
ד"א לך רד ר' יצחק פתח (צפניה א) והצירותי לאדם זה משה והלכו כעורים אלו ישראל למה כי לה' חטאו שאמרו אלה אלהיך ושופך דמם כעפר שנאמר (שמות לב) עברו ושובו משער לשער במחנה ולחומם כגללים שנהרגו והיה בשרם מושלך כגללים הללו א"ר לוי בערביא קורין לבשרא לחמא אמר ר' יצחק בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות ולא היה יודע מאיזה מקום לירד והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו אמרו הרי השעה להרגו ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו מה עשה הקב"ה א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם רב חנן בר יוסף בשם ר' אבא בר איבו פתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו ואמר לך רד שנא' (דברים ט) ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון בשם ר' יהודה בר' אלעאי אמר כיון שבא משה לירד באו המלאכים להרגו מה עשה אחז בכסא של הקב"ה ופרש הקב"ה טליתו עליו שלא יחבלוהו שנאמר (איוב כו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו מהו פרשז נוטריקון "פרש "רחום "שדי "זיו עננו עליו:
ד"א לך רד ר"מ אומר מרדות הם צריכים ומנין שאמר לו כן ממה שהקב"ה אומר לו אתה יודע שנאמר (שמות לב) ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא אין אדם אומר פלוני קשה אלא שהוא צריך מרדות ורבותינו אמרו מהו לך רד מרדות הם צריכים מסייע ליה לר' מאיר ותדע לך שכן בא וראה כיון שירד משה מה אמר להם ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' ויאמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל והיכן אתה מוצא שאמר לו כך לך רד מהו רד מרדות הם צריכין. ד"א לך רד א"ר אבין א"ל הקב"ה למשה אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד מכאן שהרי ב' ג' פעמים כביכול ירדתי מן השמים לארץ בשביל לראות בקלקלת הבריות שנאמר (בראשית יא) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל הבה נרדה ארדה נא ואראה אף אתה לך רד דיו לעבד להיות שוה לקונו כיון שראה משה כן אמר אין סליחה ידע הקב"ה מה בלבו של משה וקרא אותו לפייסו אמר לא אמרתי לך עד שאתה בסנה מה שעתידין לעשות שנא' (שמות ג) ויאמר ה' ראה ראיתי אמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות רואה אתה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי ואני רואה אותם שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה ואני חוזר בטטראמילין שלי שהן מתבוננין בו ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו שנאמר (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל לארבעתן והם מכעיסים אותי בו שנאמר (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור. ד"א ראה ראיתי וגו' מהו עני עמי זה קהל העגל ראה ראיתי היא הראיה שלהלן היא הראיה שכאן:
לך רד כי שחת עמך העם אין כתיב כאן אלא עמך אמר משה רבון העולם מנין הם עמי אמר לו הקב"ה עמך הם שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך לכך הקב"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך:
עברו מן הדרך אשר צויתים אין כתיב כאן אלא סרו מהר מן הדרך כשהיו בסיני היו שושנים וורדין עכשיו נעשו סריות נעשו כזבים לא עשו לא שעה ולא שתים אלא מיד סרו אמר ר' שמעון בן יוחאי י"א יום היו עם הקב"ה וכ"ט יום היו מתחשבים היאך לעשות את העגל כמו שכתוב (דברים א) אחד עשר יום מחורב ואחר באו לדרכי עשו דרך הר שעיר ור"א בן יעקב אומר כ"ט יום היו עם הקב"ה וי"א יום היו מתחשבין היאך לעשות העגל כמו שכתוב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר שעשו מעשה שעיר. דבר אחר הר שעיר מה עשו מחרף ומגדף אף הם מחרפים ומגדפים לפני עבודת כוכבים מה עשו עובד עבודת כוכבים אף הם עשו כן ור' יהודה ב"ר אלעאי אומר יום אחד היו עם הקב"ה מנין שכן מיכה מפרש (מיכה ב) ואתמול עמי לאויב יקומם א"ל הקב"ה אתמול אמרתם (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והיום אלה אלהיך ישראל ור"ש בן חלפתא אמר שני ימים שנאמר (ירמיה ב) ועמי שכחוני ימים אין מספר כמה ימים שנים ורבי יונה אמר טעמא מפסוק אחר שנאמר (ישעיה נח) ואותי יום יום ירדושון:
ד"א סרו מהר אמר ר"ש בן חלפתא הקשתם את הדרך על ראשו אדם שהוא יוצא לדרך מהלך ב' או ג' מילין וטועה בשלישי שמא מן הראשון הוא טועה כך א"ל הקב"ה לא היה לכם לסרוח לא בשני ולא בשלישי אלא מן הראשון אתמהא ר"מ אומר אף לא יום אחד היה אלא היו עומדים בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים שנאמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ר' הונא בשם ר' אידי אמר וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם בלה' אלהיכם חטאתם אמר הקב"ה עשרת הדברות נתתי לכם לכבודכם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וכן כולם לא היה להן לחטוא אלא בשלי שנאמר (דברים ט) וארא והנה חטאתם לה' אתמהא ר' אבהו אמר אחד עשר יום מחורב במיוחד שבעשרה חטאתם בשמי שהוא אחד שהוא ראש לכל הדברות (שמות כ) אנכי ה' אלהיך. ד"א סרו מהר ר' יונה בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כל נביא שהיה עומד היה אומר נבואתו של חבירו ולמה היה אומר דבר חבירו לברר נבואתו וריב"ל אמר לנבואתו הוא נזקק חוץ ממשה שאמר כל דברי הנביאים ושלו וכל שהיה מתנבא מעין נבואתו של משה היה וכל הדברות הוא אומר חוץ משנים שהקדוש ברוך הוא אמרן לישראל מפיו אנכי ולא יהיה לך אמר הקב"ה לא היה לכם לחטוא אלא במה שצויתי אתכם אמר רבי שמעון בשם ריב"ל משל למלך שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד וחזר ושלח לה עוד שמונה על ידי שלוחו עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את ב' המרגליות שנתן לה המלך כיון שידע המלך שאבדה אותן טרדה מביתו בא לו שושבינה לפייס למלך אמר אדוני המלך אימתי אתה מוצא משובחת ונאה כמותה אמר המלך אי שמים ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה ושלחתי לה על ידך שמונה לא היה לה לאבד את שלך או ג' או אפילו כולם אלא כך היתה בוסרת עלי שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מידי ליד איבדה אותן הוא שהקב"ה אומר לירמיה (ירמיה ב) כי שתים רעות עשה עמי ושתי רעות עשו לכך ויתר על כ"ב ומהו כי שתים רעות עשה עמי אנכי ולא יהיה לך הוי סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה ר' תנחום בר חנילאי אמר קכ"ה קנטרין של זהב היה בעגל מנין מסכ"ה מ' ארבעים ס' ששים כ' עשרים ה' חמשה ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אומר ק"כ קנטרין מנין מס"ך שהוא מעביר ה'. דבר אחר א"ר אמי מסכה רעה הסכתן לדורות משתי בישתא אישתיתין לדרייא ור' יצחק אמר לשון סרדיוטין הוא מסכה אמר הקב"ה כך אני מרפא אותן שנאמר עשו להם עגל מסכה:
ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה מהו והנה עם קשה עורף הוא אמר ר' יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר ראוים הן להערף אמר רב יקים ג' חצופים הם חצוף בחיה כלב בעוף תרנגול ובאומות ישראל אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן או יהודי או צלוב א"ר אבין עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה לארץ האומה של קשה עורף אמר רב נחמן תדע לך שהם קשים כשבא הקב"ה ליתן להם את התורה מה כתיב בהם (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר אמר הקב"ה אראה להם כל נסי ולואי ליהני והנה עם קשה עורף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וכי משה היה תופש בהקב"ה שהוא אומר הניחה לי אלא למה"ד למלך שכעס על בנו והכניסו לקיטון ומתחיל לבקש להכותו והיה המלך מצעק מן הקיטון הניחה לי שאכנו והיה פדגוג עומד בחוץ אמר הפדגוג המלך ובנו לפנים בקיטון למה הוא אומר הניחה לי אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו לכך הוא מצעק הניחה לי כך אמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לי אמר משה מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל לפיכך הוא אומר ועתה הניחה לי מיד התחיל לבקש עליהם רחמים הוי ויחל משה את פני ה' אלהיו:
ד"א ויחל משה הה"ד (משלי יז) חמת מלך מלאכי מות מדבר במשה כשעשו ישראל אותו מעשה עלתה חמתו של הקב"ה ושלח מלאכי חבלה לחבל ישראל הוי חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה זה משה שנקרא חכם שנאמר (שם כא) עיר גבורים עלה חכם שעמד ולמד סנגוריא על ישראל וריצה אותם לאביהם שבשמים הוי ויחל משה. ד"א ויחל משה הה"ד (שם כט) אנשי לצון יפיחו קריה אלו ישראל שנתנו פיחה בעולם בעגל שעשו דא"ר אסי אין דור ודור שאינו נוטל אוקיא ממעשה העגל וחכמים ישיבו אף זה משה שהשיב אפו של הקב"ה בסניגוריא שלמד על ישראל הוי ויחל משה:
ד"א ויחל משה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר חלה משה כשעשו אותו מעשה ר' נחמיה אומר מהו ויחל משה שהכניס לאלהים כמין דורון ואין הלשון הזה אלא לשון דורון כמה דאת אמר (תהלים מה) ובת צור במנחה פניך יחלו וגו' וכן (מלאכי א) ועתה חלו נא פני אל וגו' ורבנן אמרין מהו ויחל משה עשה את המר מתוק ויחל לשון חלוי כיצד אמר ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אדא דיפו בשם ר' שמואל בר נחמן כיון שבאו ישראל למרה מה כתיב שם ויבאו מרתה התחיל משה מהרהר בלבו ואמר המים הללו למה נבראו מה הניה יש לעולם בהן מוטב היה אלו לא נבראו ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו א"ל הקב"ה לא תאמר כן ולא מעשי ידי הן יש דבר בעולם שלא נברא לצורך אלא אני מלמדך היאך תהא אומר אמור כך עשה את המר מתוק ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך ראה מה כתיב (שמות טו) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב כאן אלא ויורהו אין ויורהו אלא לשון למוד שנאמר (משלי ד) ויורני ויאמר לי וכתיב (שמות לה) ולהורות נתן בלבו היה הדבר מסורת ביד משה ולא עשה ולמה עשה אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן אמר לו משה רבש"ע בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם לא כך אמרת לי במרה הוי מתפלל ואמור עשה את המר מתוק ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן הוי ויחל משה א"ר אבין בשם ר' לוי בר פרטא בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו הוי ויחל משה אבל בימי דניאל לא היה לנו מי שיחלה המרירות שנאמר (דניאל ט) ולא חלינו את פני ה' אלהינו:
ד"א ויחל משה מהו כן אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' יצחק שהתיר נדרו של יוצרו כיצד אלא בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה מפייס האלהים שימחול להם אמר האלהים משה כבר נשבעתי (שמות כב) זובח לאלהים יחרם ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו אמר משה רבון העולם ולא נתתי לי הפרה של נדרים ואמרת (במדבר ל) איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו וכל זקן שמורה הוראה אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו צריך הוא לקיימה תחלה ואתה צויתני על הפרת נדרים דין הוא שתתיר את נדרך כאשר צויתני להתיר לאחרים מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן והקב"ה עומד כשואל נדרו וכה"א (דברים ט) ואשב בהר ואפשר שהיה משה יושב והאלהים יתברך שמו עומד אמר ר' דרוסאי קתדרא עשה לו כקתדרא של אסטליסטקין הללו בשעה שהן נכנסין לפני השלטון והן נראין עומדין ואינן אלא יושבין ואף כאן כך ישיבה שהיא נראה עמידה הוי ואשב בהר. ד"א ואשב בהר וכי יש ישיבה למעלה אתה מוצא שכולם עומדין שנא' (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו וכן (יחזקאל א) בעמדם תרפינה כנפיהם וכן (דניאל ז) קרבית על חד מן קאמייא וכן אפילו משה כשעלה למרום היה עומד שנאמר (דברים י) ואנכי עמדתי בהר וכתיב (שם ה) ואנכי עומד בין ה' וביניכם ואין יושב שם אלא הקב"ה לבדו שנאמר (ד"ה ב יח) ראיתי את ה' יושב על כסאו והוא אומר ואשב בהר ומהו כן א"ר הונא בר אחא שישב להתיר נדרו של יוצרו ומה אמר לו דבר קשה א"ר יוחנן דבר קשה אמר לפניו תהית אתמהא א"ל תוהא אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי אותה שעה אמר משה מותר לך מותר לך אין כאן נדר ואין כאן שבועה הוי ויחל משה שהפר נדרו ליוצרו כד"א (במדבר ל) ולא יחל דברו אר"ש בן לקיש לפיכך נקרא שמו איש האלהים לומר שהתיר נדר לאלהים וכן ויחל משה:
אמר ריב"ל בשם רשב"י פתח של תשובה פתח לו הקב"ה (שמות כ) אנכי ה' אלהיך בסיני למשה בשעה שעשו ישראל העגל היה משה מפייס את האלהים ולא היה שומע לו אמר לו אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדיבור אמר משה רבון העולם כך אמרת בסיני אנכי ה' אלהיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדבור אתמהא לי הוי ויחל משה וגו' אר"ש דסכנין בשם ר' לוי לפיכך חזר וכתבה בלשון רבים (ויקרא כט) אני ה' אלהיכם וכן בכל המצות אומר אני ה' אלהיכם ולא אמר עוד אני ה' אלהיך:
ד"א ויחל משה מהו למה ה' יחרה אפך בעמך ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר למה"ד למלך שהיה לו בן בית והשליטו על כל מה שהיה לו הלך אותו בן בית והלוה לבני אדם ע"י ערבים הלוה לזה נ' זהובים ולזה ק' ולזה מאתים ברחו הלווים אחר זמן שמע המלך ורע לו א"ל השלטתיך על שלי אלא לאבדן א"ל בן בית אני הלויתי ובאחריותי הם לשלם אני מעמידך על הכל הרי פלוני ערב יש בידו ק' זהובים וביד פלוני נ' כך אמר משה להקב"ה למה אתה כועס לא בשביל תורתך באחריותי היא שאני וחבירי נקיים אותה אהרן ובניו יקיימוה יהושע וכלב יקיימוה יאיר ומכיר יקיימוה הצדיקים יקיימוה ואני אקיימנה הוי למה ה' יחרה אפך ורבי נחמיה אמר בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד לו משה מפייס את האלהים אמר רבון העולם עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם העגל הזה שעשו יהיה מסייעך אתה מזריח את החמה והוא הלבנה אתה הכוכבים והוא המזלות אתה מוריד את הטל והוא משיב רוחות אתה מוריד גשמים והוא מגדל צמחים אמר הקב"ה משה אף אתה טועה כמותם והלא אין בו ממש אמר לו א"כ למה אתה כועס על בניך הוי למה ה' יחרה אפך בעמך:
ד"א למה ה' יחרה אפך בעמך אמר משה לא כך אמרת לי כי שחת עמך עמך חטאו ולא עמי אם עמי חטאו לא עמך חטאו הוי למה ה' יחרה אפך בעמך. ד"א למה ה' יחרה אפך בעמך משל לטפסר שנכנס לביתו ומצא אשתו מגפפת לדלפקי וכעס אמר לו שושבינו אם היה מוליד יפה היית כועס אמר לו הטפסר אין בו כח לדבר זה אלא ללמדה שלא תעשה כך כך אמר האלהים יודע אני שאין בו ממש אלא שלא יאמרו לעשות עבודת כוכבים אמר לו ואם אין בו ממש למה אתה כועס על בניך הוי למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים אלא אמר משה רבון העולם מהיכן הוצאת אותם ממצרים שהיו כולם עובדי טלאים א"ר הונא בשם ר' יוחנן משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות המבוי עשה שלו והאומנות עשתה שלה והנער כבחור עשה שלו יצא לתרבות רעה בא אביו ותפסו עם הזונות התחיל האב צועק ואומר הורגך אני היה שם אוהבו אמר לו אתה איבדת את הנער ואתה צועק כנגדו הנחת כל האומניות ולא למדתו אלא בשם והנחת כל המובאות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות כך אמר משה רבון העולם הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהיו עובדין טלאים ולמדו מהם בניך ואף הם עשו העגל לפיכך אמר אשר הוצאת מארץ מצרים דע מהיכן הוצאת אותם:
ד"א אשר הוצאת מארץ מצרים מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים א"ר יהודה בר שלום בשם ר' יהודה בר סימון בשם ר' לוי בן פרטא למה"ד לאחד שבא ליקח עבד אמר לאדוניו העבד הזה שאתה מוכר קאקגריסין הוא או קאלוחסין הוא אמר לו קאקגריסין הוא ועל זה אני מוכרו לקחו והוליכו לביתו פעם א' סרח אותו העבד התחיל אדונו מכהו אמר לו הורגך אני מה אני מבקש עבד רע התחיל העבד צווח בייא מעביר עלי א"ל אדוניו סרחת כל הסרחון הזה ואתה צווח בייא העברת לי אמר העבד באמת בייא העברת עלי א"ל מרי היאך לקחת אותי בעבד טוב או בעבד רע א"ל בעבד רע אמר לו בעבד רע אתה לקחתני ותבקשני עבד טוב כך אמר משה רבון העולם לא כך אמרת לי (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה ואמרתי לך באיזה זכות אתה גואלן הם עובדים עבודת כוכבים ואמרת לי אתה עכשיו רואה אותם עובדים עבודת כוכבים ואני עומד ורואה אותם שהן יוצאין ממצרים ואקרע להם את הים ואביאם אל המדבר ואתן להם את התורה ואראה להם את כבודי פנים בפנים והם מקבלים מלכותי וכופרים בי בסוף ארבעים יום ועושין את העגל הוא שאומר (שם ג) ראה ראיתי את עני עמי וזהו קול של עגל קול ענות אנכי שומע ועד שלא גאלתם אמרת לי שהם עושים את העגל ועכשיו שעשו אותו אתה מבקש להרגן לכך הזכיר יציאת מצרים בסניגוריא שלו אמר רבי פנחס הכהן בן חמא בשם רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא מהו ראה ראיתי אמר הקדוש ברוך הוא למשה אתה רואה אותן עכשיו ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי אני יוצא בקרוכין שלי שאתן להם את התורה שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן והם שומטין אחד מן טטראמולין שלי שכתוב (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל לפיכך אמר משה למה ה' יחרה אפך אתה היית יודע אותם ועכשיו אתה כועס עליהם על שעשו העגל:
ד"א אשר הוצאת מארץ מצרים מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים א"ר אבין בשם ר' שמעון בן יהוצדק משל למה"ד למלך שהיה לו שדה בור אמר לאריס לך פרנסה ועשה אותה כרם הלך האריס ופרנס אותה שדה ונטעה כרם הגדיל הכרם ועשה יין והחמיץ כיון שראה המלך שהחמיץ היין אמר לאריס לך וקוץ אותה מה אני מבקש מן הכרם עושה חומץ אמר האריס אדוני המלך כמה יציאות הוצאת על הכרם עד שלא עמד ועכשיו אתה מבקש לקצצו וא"ת בשביל שהחמיץ יינו בשביל שהוא נער לכך החמיץ ואינו עושה יין יפה כך כשעשו ישראל אותו מעשה בקש הקב"ה לכלותם אמר משה רבון העולם לא ממצרים הוצאתם ממקום עובדי עבודת כוכבים ועכשיו נערים הם שנאמר (הושע יא) כי נער ישראל ואוהבהו המתן מעט להם ולך עמהם ועושין לפניך מעשים טובים הוי אשר הוצאת ממצרים למה יאמרו מצרים והנחם על הרעה לעמך אמר ר' חנינא בר אבא תהא התהות מצויה לפניך אמר לו הקב"ה מה אמרת והנחם על הרעה לעמך חייך כך אני עושה שנאמר וינחם ה' על הרעה:
ד"א זכור לאברהם הה"ד (קהלת ד) ושבח אני את המתים שכבר מתו כנגד מי אמר שלמה מקרא זה ריב"ל ור' שמואל בר נחמן ר' יהושע אומר לא אמרו אלא כנגד דוד אביו כיצד אתה מוצא כשבנה שלמה בית המקדש התפלל לפני האלהים שתרד האש ולא נענה אלא כיון שהזכיר את המת דוד אביו מיד נענה שנאמר (ד"ה ב ו) זכרה לחסדי דויד עבדך מיד וככלות שלמה להתפלל אל ה' (שם ו) והאש ירדה מן השמים כיון שראה שלמה שהזכיר אותן תפלות ולא נענה וכיון שהזכיר דוד אביו מיד ירדה התחיל אומר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה על עצמו אמרו ור' שמואל בר נחמן אמר על משה אמרו כיצד כיון שראה משה עומד ומתפלל מ' יום ומ' לילה על ישראל שימחול להם הקב"ה על אותו מעשה שעשו ומזכיר זכותו ולא היה האלהים מתרצה להם וכיון שהזכיר את המתים מיד נענה מה כתיב אחריו וינחם ה' הוי ושבח אני את המתים מן החיים זה משה:
ד"א זכור לאברהם הה"ד (משלי יא) יד ליד לא ינקה רע אמר ר' פנחס הכהן בן חמא אם עשית מצוה אל תבקש מתן שכרה מיד ליד למה שלא תנקה שאין אתה מתנקה מעונותיך ורשע אתה נקרא שלא בקשת להנחיל לבניך כלום שאלו בקשו אברהם יצחק ויעקב מתן שכרן של מצות שעשו היאך היה זרע צדיקים נמלט היאך היה מזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל מיד וינחם ה' הוי יד ליד לא ינקה רע:
ד"א זכור לאברהם א"ר אבין בשם ר' אחא משל למלך שהפקיד לו אוהבו אצלו עשרה מרגליות מת אוהבו והניח בת אחת עמד המלך ונטלה לאשה ועשאה מטרונה ונתן לה שלשלת אחת של י' מרגליות ונתנה אותה בצוארה לאחר ימים אבדה השלשלת התחיל המלך מבקש להוציאה אמר מגרשה אני מביתי אוציאה מאצלי נכנס שושבינה אצל המלך והיה מפייסו ולא היה המלך נשמע לו אלא היה אומר מגרשה אני מאצלי א"ל למה אדוני המלך אמר שנתתי לה י' מרגליות ואבדתן אמר חי מרי המלך אעפ"כ צריך אתה להתפייס ולרצותה לא היה המלך שומע לו כיון שראה השושבין מה שבקש לעשות עמה ואינו מתרצה אלא מתריס ואומר אגרשנה אני אמר לו בשביל י' מרגליות שאבדה אתה מבקש להוציאה אין אתה יודע שאני יודע שהפקיד אביה אצלך י' מרגליות יוצאות י' בי' כך כיון שעשו ישראל אותו מעשה היה האלהים כועס עליהם התחיל אומר הקב"ה הרף ממני ואשמידם אמר משה רבון העולם על מה אתה כועס על ישראל אמר בשביל שבטלו עשרת הדברות א"ל יש להן מהיכן ליפרע אמר לו מנין אמר הזכר שנסית אברהם בי' נסיונות ויצאו עשר בעשר הוי זכור לאברהם ליצחק ולישראל:
ד"א זכור לאברהם למה מזכיר כאן שלשת אבות אמרין רבנן אמר משה אם שריפה הם חייבים זכור לאברהם שנתן נפשו לכבשן האש לישרף על שמך ותצא שריפתו לשריפת בניו ואם הריגה הם חייבים זכור ליצחק אביהם שפשט צוארו ע"ג המזבח לישחט על שמך ותצא הריגתו להריגת בניו ואם גלות הם חייבין זכור ליעקב אביהן שגלה מבית אביו לחרן ויצאו אלו באלו הוי זכור לאברהם ליצחק ולישראל:
ד"א זכור לאברהם למה הזכיר ג' אבות א"ר לוי אמר משה רבון העולם חיים הם המתים א"ל משה נעשית מין א"ל משה אם אין המתים חיים לעתיד לבא יפה את עושה להם כל מה שתבקש אבל אם חיים המתים מה יש לך לומר לאבות לעתיד לבא כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם מה יש לך להשיבם לא כך הבטחתם שאתה מרבה בניהם ככוכבי השמים ועכשיו תבקש לכלותן הוי זכור לאברהם:
ד"א זכור לאברהם למה הזכיר כאן משה ג' אבות א"ר אבין אמר הקב"ה למשה אני מבקש מידך כשם שבקשתי מסדום עשרה העמיד לי מהם עשרה צדיקים ואיני מכלה אותם אמר רבון העולם אני מעמיד לך הרי אני ואהרן ואלעזר ואיתמר ופנחס ויהושע וכלב אמר לו האלהים הרי ז' והיכן הג' לא היה יודע מה לעשות אמר לו משה רבון העולם חיים הם המתים אמר לו הן אמר אם חיים הם המתים זכור לאברהם ליצחק ולישראל הרי עשרה לכך הזכיר ג' אבות:
ד"א זכור לאברהם מה ראה להזכיר ג' אבות א"ר אלוני בן טברי בשם ר' יצחק כיון שעשו אותו מעשה יצאו ה' מלאכי חבלה לכלותן אף וחמה וקצף והשמד והשחת כמו שכתוב (דברים ט) כי יגורתי מפני האף והחמה אמר רבון העולם אתה עומד באחד ואני בא' אתה עומד באף שנא' (תהלים ז) קומה ה' באפך ואני בחמה שנא' (שם קו) להשיב חמתו מהשחית אמר לו הקב"ה הרי עמדתי באחד ואתה באחד לג' מה תעשה א"ל משה הרי ג' האבות עומדין לשלשתן לפיכך הוא מזכירן:
ד"א זכור לאברהם א"ר זבידא אמר ריב"ל אמר משה רבון העולם אבות העולם היו צדיקים או רשעים הפרש בין אלו לאלו אם היו רשעים יפה אתה עושה לבניהם כך למה שלא היה לאבותם אצלך מעשים ואם צדיקים הם תן להם מעשה אבותם הוי זכור לאברהם א"ר שמואל אמר לו משה רבון העולם תן לי רשות שאדבר אמר לו הקב"ה אמור כל מה שתבקש אמר הם בטלו ראשו של דבור (שמות כ) לא יהיה לך וגו' ועברו עליו שעשו את העגל ואתה מבקש לבטל סופו שנא' ועושה חסד לאלפים לאוהבי וכתיב (ישעיה מא) זרע אברהם אוהבי אמרת לאברהם אני שומר לבניך חסד עד ב' אלפים דור שנא' ועושה חסד לאלפים וכמה דורות מאברהם עד עכשיו שבעה אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ולשבעה אי אתה עושה חסד לב' אלפים דור היאך אתה עושה חסד הרי הן בטלו ראשו של דבור ואתה מבקש לבטל סופו אמר הקב"ה למשה ואין אתה מזרע בני בניהם אני הורג את אלו ואעשה אותך יותר מהן ונמצאת שבועתי מתקיימת א"ר יצחק אמר משה רבון העולם איזה שטר מקוים יפה הנחתם בג' או הנחתם באחד הוי אומר אותו שנחתם בג' איזה דין מקוים יפה הנדון בג' או באחד הוי אומר זה שנדון בג' איזה עדות מקוים עדות של אחד או של ג' הוי אומר עדות של ג' כך אמר משה רבון העולם הדבר שנשבעת לג' אין אתה מקיים אלא אתה מבקש לבטלו של אחד היאך אתה מקיים כשם שכעסת על בניהן ואתה מבקש להרגם כך על בני ולא עוד אלא כשם שנשבעת לאבות וקיימת עמהן ברית שנאמר (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב כך אף לשבטים נשבעת וקיימת עמהם ברית ומנין שהקב"ה נשבע לשבטים שנא' (חבקוק ג) שבועות מטות אומר סלה ומניין שקיים הקב"ה עמהן ברית שנא' (ויקרא כו) וזכרתי להם ברית ראשונים זו ברית השבטים ולדברך הרי אתה מעמיד משבט לוי שאני משבטו מה יש לך לומר לשבט ראובן ולשבטים אחרים א"ר יצחק אותה שעה לא היה יכול להשיבו אמר הקב"ה יפה אמרת מיד וינחם ה' אמר לו האלהים אף הראשונות תהיתי עליהן:
מהו אשר נשבעת להם בך חזקיה ורבי וריב"ל חזקיה אמר אמר משה אלו בשמים ובארץ נשבעת לאבותם יפה אתה עושה להם שהיית אתה מכלה את בניהם למה כשם שהשמים והארץ בטלים אף השבועה שלהם עוברת רבון העולם לא בך נשבעת לאבותם שאין אתה מכלה את בניהם לא אמרת לאברהם (בראשית כב) בי נשבעתי מהו בי נשבעתי אמר הקב"ה לאברהם כשם שאני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתי קיימת לעולם ולעולמי עולמים הוי יפה אמר משה כשאמר אשר נשבעת להם בך בעבור קדושת שמך עשה ולא תחלל שמך וריב"ל אמר בשביל זכות האבות ובזכות השבטים עשה הקב"ה ומנין אתה יודע שהזכיר משה השבטים כאן בא ישעיה ופירשה שנא' (ישעיה סג) שוב למען עבדיך שבטי נחלתך מכאן שהשבטים נקראו עבדים לפיכך אתה דורש (שמות לב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל אלו ג' האבות עבדיך אלו השבטים מיד נתרצה להם שנא' וינחם ה' על הרעה כיון שראה הנביא כך התחיל אומר (מ"ב יד) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל א"ר אחא בשם רבי יונתן דבית גברין אנו מוצאין דבר ה' למחות את ישראל בעגל ומרגלים והוא אומר ולא דבר ה' למחות א"ר לוי כיון שאמר למשה הרף ממני שפתח לו פתח שיבקש עליהן רחמים הוי ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ור"ת אמר כיון שא"ל (שמות לב) ואעשה אותך לגוי גדול הוי ולא דבר ה' למחות את שם ישראל למה שמשה מישראל הוא:
מה כתיב למעלה (שמות לג) ויתנצלו בני ישראל את עדים ר' חנין דציפורין אמר עטרה שנתן בראשם שנאמר (יחזקאל טז) ועטרת תפארת בראשך ור"ש בן יוחאי אומר זינאות שחגר להם ור' סימי אמר פורפראות שנאמר (שם) ואעדך עדי וכה"א (דברים כו) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום באותה שעה כעס עליהם משה ונטל האהל והלך לו שנאמר (שמות לג) ומשה יקח את האהל ר' יהודה ב"ר אמר ראה כבוד שחלק הקב"ה למשה שהניח את העליונים ובא אצל משה והיו מלאכי השרת באין לומר הימנון לפניו והוא נתון אצל משה וכן השמש והירח והכוכבים באים להשתחוות לפניו וליטול רשות לצאת להאיר לעולם שאלולי שהן נוטלין רשות ומשתחוים לא היו יוצאין שנאמר (נחמיה ט) וצבא השמים לך משתחוים שאלו לחיות איפוא הוא כסא הכבוד א"ל לכו אצל משה מנין שכן הוא שנא' (שמות לג) והיה כל מבקש ה' מבקש משה אין כתיב כאן אלא מבקש ה' מה כתיב שם ודבר ה' אל משה פנים אל פנים א"ל הקב"ה לא כך התניתי עמך כשיהיו פניך כעוסות יהיו פני מרצין את פניך וכשיהיו פני כעוסות יהיו פניך מרצין את פני חזור בך והכנס למחנה שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ד"א ראה אתה אומר אלי הה"ד (תהלים עז) חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע יושבת אני ומחשבת לכמה שנים גאלתנו ממצרים וחוזרת ואומרת לכמה שנים גאלתנו מבבל ומחשבת אני ואומרת כמה שנים יש לי מיון לכך נאמר חשבתי ימים מקדם ואומר (שם) חלותי היא ארשב"ל אם חלאים הם יכולין להתרפאות ואם אינן חלאים איני יודעת מה לעשות לכך נאמר חלותי היא א"ר אלכסנדרי כל הדברים הללו באו עלינו ע"י שלא חלינו מלפני הקב"ה ואין לשון חלותי אלא תפלה כד"א (מלאכי א) חלו נא פני אל ויחננו (תהלים עז) השכח חנות אל שכחת אותן הדברים שאמרת וחנותי את אשר אחון (שם) האפס לנצח חסדו לשון יוני אפס הניח לכך נאמר האפס לנצח חסדו הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד בראשונה כשהיה משה כועס על ישראל היה הקב"ה מרצה אותו כשהיה הקב"ה כועס על ישראל היה משה מרצהו שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אמר הקב"ה תרתין אפין מזגין רותחים לא כן אמרתי כשאהיה בכעס אתה מרצה אותי וכשתהיה בכעס אהיה מרצך אמר לפניו רבון העולם לא אתה הוא שכעסת עליהם תחלה א"ל לך והתרצה להם שוב אל המחנה א"ר אחא אותה שעה מצא משה ידו לדבר לפני הקב"ה אמר לו ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהן אפילו שעה אחת שנאמר ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי:
אתה מוצא וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה וכן אתה מוצא ויאמר משה אל ה' וידבר משה אל ה' משל למערה שהיא נתונה לשפת הים עלה הים ומלאה לא היה הים זז משם אלא מכאן ואילך הים נותן למערה והמערה לים כך וידבר ה' אל משה ויאמר משה אל ה' מה כתיב למעלה הורד עדיך רשב"י אומר כלי הזין שנתן להם הקב"ה ושם המפורש חקוק עליו ומשה יקח את האהל כיון שראה משה המתנה טובה שהיתה בידם ואבדוה אף הוא כעס עליהם שנאמר ומשה יקח את האהל כמה היה רחוק א"ר יצחק מיל נאמר כאן הרחק ונאמר להלן (יהושע ו) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה ולמה כעס עליהם ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר כך דרש משה מנודה לרב מנודה לתלמיד לפיכך ומשה יקח את האהל ר"ש בן לקיש אמר משל למלך שהיה לו לגיון אחד ומרד עליו מה עשה שר צבא שלו נטל סגנוס של מלך וברח כך משה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה נטל את האהל ויצא לכך נאמר ומשה יקח את האהל:
והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם עומדין מכאן ומכאן ומכבדין אותו שנאמר (שמות לג) ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה מה היו אומרים א"ר יצחק אשרי יולדתו מה רואה בו והיה כבוא משה האהלה כיון שהיו ישראל רואין עמוד הענן היו יודעין שהשכינה נגלית על משה וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו אמר לו הקב"ה שוב אל המחנה א"ל איני חוזר א"ל אם אין אתה חוזר הרי יהושע הוי יודע שהוא באהל משל למטרונה שכעסה על בת המלך ויצאה חוץ לפלטרין והיתה יתומה אחת מתגדלת עמה בפלטין של מלך אמר לה חזרי למקומך ולא בקשה אמר לה אם אין אתה חוזרת הוי יודעת שאותה היתומה נתונה בפלטין כך אמר הקב"ה למשה שוב אל המחנה אם לאו יהושע בתוך האהל מי גרם למשה ששב אל המחנה משרתו יהושע בן נון אמר משה רבון העולם לכבודך כעסתי עליהן ראה אתה אומר אלי ראה שאין אתה יכול להניחם ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי א"ל הקב"ה כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך אמר לפניו רבש"ע למלאך אתה מוסרני אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה:
ויאמר הראני נא את כבודך רבי תנחומא בר אבא פתח (משלי כה) כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך הלל אומר השפלתי זו הגבהתי והגבהתי היא השפלתי מוטב לאדם שיאמרו לו עלה למעלן ולא יאמרו לו רד למטן אמר דוד (תהלים קיג) המגביהי לשבת כשאני מגביה את עצמי הם משפילים ישיבתי הוי המגביהי לשבת וכשאני משפיל את עצמי הם מגביהין אותי שנאמר (שם) המשפילי לראות מי גרם לי לראות כל הארצות שכתוב (ד"ה א יא) ויצא שם דויד בכל הארצות על שהשפלתי את עצמי. ד"א כי טוב אמר לך עלה הנה זה משה כשנגלה עליו הקב"ה בסנה כמה דתימא (שמות ג) וירא מלאך ה' וגו' א"ר יהודה בר נחמיה טירון היה משה לנבואה אמר הקב"ה אם נגלה אני עליו בקול גבוה אני מבעתו ואם בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה מה עשה הקב"ה נגלה עליו בקולו של אביו אמר בא אבי ממצרים אמר לו איני אביך אלא אלהי אביך ויסתר משה פניו ר' יהושע בן קרחה אמר לא עשה משה יפה שהסתיר פניו שאלולי שהסתיר פניו היה מגלה לו הקב"ה מה למעלן ומה למטן ומה שהיה ומה עתיד להיות ובאחרונה בקש לראות שנאמר הראני נא את כבודך אמר הקב"ה כשבקשתי לא בקשת עכשיו שבקשת איני מבקש א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אעפ"כ הראה לו שלש בשכר שלש זכה לשלש בשכר ויסתר וידבר ה' אל משה בשכר כי ירא וייראו מגשת אליו בשכר מהביט ותמונת ה' יביט ר' הושעיא רבה אמר כבוד גדול עשה משה שהסתיר פניו אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מן השכינה שנאמר (שם כד) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ד"א ויאמר הראני נא את כבודך נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ושלותן של רשעים ומנין שמתן שכרן של צדיקים נקרא כבוד שנאמר (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו וכה"א (ישעיה כד) ונגד זקניו כבוד ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד שנאמר (תהלים עג) ואחר כבוד תקחני מה הקב"ה משיבו ויאמר לא תוכל לראות את פני אין לשון פני האמור כאן אלא שלותן של רשעים כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:
ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור א"ר יוסי בר ר' חנינא הנה אנכי במקום הזה אין כתיב כאן אלא הנה מקום אתי אתרי טפלה לי ואין אני טפל לאתרי והסירותי את כפי אמר לו הקב"ה אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים א"ר אסי הסעודה של ג"ע ראו נביאים ומתן שכרן לא ראו שנאמר (ישעיה סד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו וכן דוד אמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך מה כתיב למעלה ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך מדת הטוב ומדת הפורענות וחנותי את אשר אחון באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים והוא אומר האוצר הזה של מי הוא והוא אומר של עושי מצות והאוצר הזה של מי הוא של מגדלי יתומים וכל אוצר ואוצר ואח"כ ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא א"ל מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון וכן ורחמתי את אשר ארחם:
דבר אחר פסל לך. הה"ד (קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ עת ללדת ועת למות מכאן אמרו רבותינו ז"ל ישבה אשה על המשבר תשעה ותשעים חלקים למות ואחד לחיים שנאמר עת ללדת שהוא עת למות וכולהו עד שאתה מגיע עת להשליך אבנים (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש ועת כנוס אבנים (תהלים קמז) בונה ירושלים ה' (זכריה ט) כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. ד"א עת להשליך אבנים ויחר אף משה וישלך מידיו ועת כנוס אבנים פסל לך הפסולת שלך משם העשיר משה אמר הקב"ה דין הוא שיטול אותן פסולת משה למה אלא ישראל שלא נתעסקו במצות נתתי להן כל טוב ארץ מצרים שנאמר (שמות יב) וה' נתן את חן העם והעשירו ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף יהא עני אתן לו את הפסולת שיעשיר:
זה אחד מג' דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת הקב"ה פרש מן האשה ר' שמעון בן יוחאי אומר דרש ואמר מה אם הר סיני שקדושתו לשעה נאמר בו (שם יט) אל תגשו אל אשה אני שבכל שעה הוא מדבר עמי אינו דין שאהיה פרוש מהאשה ר' עקיבא אומר מפי הקב"ה נאמר לו (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו ר' יהודה אמר מפי הקב"ה נאמר לו אל תגשו אל אשה אף משה בכלל עמהם הרי נאסרו כולם וכשהוא אומר שובו לכם לאהליכם הרי התירן א"ל משה אף אני עמהם א"ל לאו אלא (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי ועוד דרש ואמר מה אם הר סיני שהיה לשעה לא היה מדבר עמי עד שקראני שנאמר (שמות יט) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר אהל מועד עאכ"ו ידע הקב"ה וקרא לו שנאמר ויקרא אל משה ועוד דרש ואמר ומה הפסח שהוא קדשים קלים נאמר (שם יב) כל בן נכר לא יאכל בו לוחות מעשה אלהים יהיו עובדי כוכבים משתמשים בהם לכך שברם ראה שבחו של משה אהרן ושבעים זקנים אחוזים בידיו של משה ולא יכלו לו ולא אלו בלבד אלא אף רצונו של הקב"ה היה שלא ישברם שנאמר (דברים לד) לכל האותות והמופתים אמר לו הקב"ה יהא שלום באותו היד שנאמר (שם) ולכל היד החזקה:
ד"א פסל לך הה"ד (ישעיה סד) ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו אמר הקב"ה לישראל עכשיו אני אביכם כשראיתם עצמכם בצרה קראתם אותי אבינו אמרו לו הן שנא' (תהלים עז) ביום צרתי ה' דרשתי משל לבן ארכיאטוס שפגע בסמדרקוס והתחיל לשאול בשלומו א"ל קירי מרי אבי שמע אביו וכעס עליו אמר לא יראה פני הואיל וקראו לסמדרקוס אבי אחר ימים חלה הבן אמר בבקשה קראו לאבי שיראני באו ואמרו לאביו מיד נכמרו רחמיו עליו ועלה אצלו וא"ל עתה בבקשה ממך אבי הסתכל בי אמר לו עתה אני אביך אתמול היית קורא לסמדרקוס אבי עכשיו שנכנסת לצרה אתה קוראני אבי כך אמר הקב"ה לישראל עתה אתם קוראים אותי אבי אתמול הייתם עובדים עבודת כוכבים וקוראים אותה אבי שנאמר (ירמיה ב) אומרים לעץ אבי אתה ובעת רעתם יאמרו וגו' לכך נאמר ועתה ה' אבינו אתה. ד"א ועתה ה' אבינו אתה וגו' הה"ד (מלאכי א) בן יכבד אב זה עשו שכבד אביו הרבה שהיה יוצא לשדות וצד ציד ומביא ומבשל ומכניס ומאכיל לאביו בכל יום ועבד אדוניו זה נבוזראדן שנקרא עבד שנאמר (מ"ב כה) בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל שבשעה שבא לירושלים הביא עמו איקונין של נבוכדנצר והיה עומד לפניו באימה וביראה כעבד ואתם לא כבדתם אותי כאב ולא כאדון יראתם מפני הוי (מלאכי א) ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אלא בשעה שאתם רואים עצמכם בצרה אתם קוראים לי אביכם לכך נאמר ועתה ה' אבינו אתה מהו אנחנו החומר ואתה יוצרנו אמרו ישראל רבון העולם אתה הכתבת לנו (ירמיה יח) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל לכך אע"פ שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך אל תסתלק מעלינו למה שאנחנו החומר ואתה יוצרנו בא וראה היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור כיון שיוצאה מן הכבשן אם יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה היוצר שהניח בו את הצרור כך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולם בראת בנו יצר הרע מנעורינו שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה מסלק ממנו את החטייא אלא בבקשה ממך העבירהו ממנו כדי שנהא עושים רצונך אמר להם כך אני עושה לע"ל שנאמר (מיכה ד) ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי מהו אשר הרעותי זה יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ד"א (ישעיה סד) ועתה ה' אבינו אתה הה"ד (שם כו) ה' בצר פקדוך אלא כיון שהם נכנסים לצרה הן מבקשים אותך שנאמר ה' בצר פקדוך משל לסנקליטוס שהיו לו בנים נדבקו לבני אדם רעים ויצאו לתרבות רעה הפשיטן והשליכן כיון שראו עצמם בצרה בקשו מבני אדם גדולים שיבקשו עליהם רחמים אמר להם אביהם על מה אתם מבקשים אמרו לו על בניך שתתרצה להם אמר אינם בני ואיני מכירם זנתה אמם וילדה אותם אמר לו אין אתה יכול לכחש אותם למה שהכל יודעים שהם בניך שהם דומים לך כך סנקליטוס זה הקב"ה בניו אלו ישראל שנאמר (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם נתערבו בעובדי כוכבים ויצאו לתרבות רעה שנא' (תהלים קו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם מה עשה להם הפשיטן והשליכן שנאמר (יחזקאל כג) והפשיטוך את בגדיך וכתיב (ירמיה טו) שלח מעל פני ויצאו כיון שראו עצמן בצרה התחילו מבקשים מהנביאים שיבקשו עליהם רחמים מן הקב"ה התחילו מבקשים עליהם רחמים שנאמר (יואל ב) חוסה ה' על עמך אמר הקב"ה על מי אתם מבקשים אמרו לו על בניך אמר להם אינן בני אם עושין רצוני הם בני ואם לאו אינן בני שנאמר (הושע ב) זנתה אמם הובישה הורתם למה כי אמרה אלכה אחרי מאהבי זו עבודת כוכבים לפיכך אמר הקב"ה (שם) ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהבי זו עבודת כוכבים שהיא אומרת עליה נותני לחמי ומימי והיא יש לה עינים ואינה רואה אזנים ואינה שומעת ולא זנה את עצמה היאך זנה לאחרים והפשיטה הקב"ה שנאמר (שם) פן אפשיטנה ערומה אמרו הנביאים להקב"ה הרי אתה אומר שאינן בניך ובפניהם הם ניכרים שנאמר (ישעיה סא) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' מה דרכו של אב שמרחם על בניו אע"פ שסרחו כך אתה צריך לרחם עליהם הוי ועתה ה' אבינו אתה וכן אתה מוצא כשעשו העגל כעס עליהם הקב"ה בא משה לרצותו וקרא אותם אינן עמי שנאמר כי שחת עמך והפשיטן הקב"ה שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב אמר משה עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם שנאמר למה ה' יחרה אפך בעמך התרצה להם שהם בניך מיד נתרצה להם שנאמר וינחם ה' והראה למשה שנתרצה להם שהחזיר להם הדברות שנאמר פסל לך:
ד"א ועתה ה' אבינו אתה אמר להם הקב"ה מה ראיתם עכשיו לדרשני למעלן כתיב (שם סד) ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עונינו כיון שראיתם עצמכם בצרה אתם באים ואומרים אבינו אתה אלא אע"פ שהכל מעשי ידי הן איני מבקש להראות אב ויוצר אלא למי שהוא עושה רצוני שנאמר (שם מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ד"א ועתה ה' אבינו אתה אמר להם הקב"ה הנחתם אבותיכם אברהם יצחק ויעקב ולי אתם קוראים אב אמרו לו לך אנו מכירים כאב משל ליתומה שהיתה מתגדלת אצל אפוטרופוס והיה אדם טוב ונאמן גדלה ושמרה כראוי בקש להשיאה עלה הלבלר לכתוב הכתובה אמר לה מה שמך אמרה פלנית א"ל ומה שם אביך התחילה שותקת אמר לה אפוטרופוס שלה למה את שותקת אמרה לו מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך שהמגדל נקרא אב ולא המוליד כך היתומים אלו ישראל שנאמר (איכה ד) יתומים היינו ואין אב אפוטרופוס שלהם הטוב הנאמן זה הקב"ה התחילו ישראל קורין אותו אבינו שנאמר (ישעיה סד) ועתה ה' אבינו אתה אמר הקב"ה הנחתם את אבותיכם ולי אתם קוראים אבינו שנאמר (שם נא) הביטו אל אברהם אביכם אמרו לו רבון העולם המגדל אב ולא המוליד שנאמר (שם סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו:
ד"א כתב לך אמר הקב"ה למשה הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם כדכתיב שם לא) כתובים באצבע אלהים אבל השניים כתוב אתה ולואי אתן בו ידי משל למלך שנשא את האשה וכתב לה גמיסקוס משלו לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו בא שושבינה וריצה אותה למלך אמר המלך לשושבין הרי נתרציתי לה אלא עשה לה גמיסקוס ולואי אתן בו ידי הה"ד (דברים י) ואכתוב על הלוחות:
ד"א כתב לה בזכותך אני נותן להם את התורה אמר ר' שמעון בן חלפתא הוא שמשה אומר להן לישראל (שם) ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ויתנם ה' אלי לי נתנם ואני נהגתי עמכם עין טובה ונתתי אותה לכם לכך נאמר כתוב לך בזכותך:
את הדברים האלה כל מקום שכתוב דבר דברים הדברים אלות ותוכחות הם ר' יוחנן ור' יהודה ב"ר שמעון ר' יוחנן אמר כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה תורה שבכתב ותורה שבעל פה כרתי אתך ברית ואם המרת אותה ועשית אותה מה שבעל פה בכתב ומה שבכתב בעל פה אינך מקבל שכר למה שכך נתתיה תורה בכתב ותורה בעל פה ור' יהודה ב"ר שמעון אומר כתב לך וגו' כי על פי וגו' תורה בכתב ותורה בעל פה כרתי אתך ברית על מנת שתהא קורא בהם כך אבל אם המרת אותם הוי יודע שאתה מבטל הברית לכך נאמר כתב לך את הדברים האלה וכן משה אומר לישראל (שם ד) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים מהו את הדברים אלו דברים שאתה רואה אותן שהם כתובים בכתב ופן יסורו מלבבך אלו הדברים שנתתי לך על פה לכך נאמר כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה שאלולי תורתי שקבלתם לא הייתי מכיר אתכם ולא הייתי מביט בכם משאר עובדי כוכבים לפיכך כרתי אתך ברית ואת ישראל ר' יהודה ב"ר סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי אמר להם הקב"ה לשעבר הייתם נקראין כשאר אומות כמו סבתא ורעמא וסבתכא ומשקבלתם תורתי כרתי ברית עמכם ועליתי אתכם ולא ישראל בלבד אלא אף אתה מלכם לא גדלתיך בעולם אלא בזכות התורה ומה גדלו הקב"ה א"ר ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כל הכבוד שראה משה בעולם הזה אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא:
ד"א כי על פי הדברים האלה שתהא יגע בהם בפיך וכה"א (שם ל) בפיך ובלבבך לעשותו ומהו כרתי אתך ברית ואת ישראל שאלולי שקבלתם תורתי הייתי מחזיר העולם לתוהו ובוהו שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה וגו' למה שבתורה בראתי שמים וארץ שנאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ (שם) בדעתו תהומות נבקעו אם בטלת הברית את גורם לי להחזיר את העליונים והתחתונים לתוהו ובוהו לפיכך כי על פי הדברים האלה:
ויהי שם עם ה' וכי אפשר לו לאדם להיות מ' יום בלא מאכל ובלא משתה ר' תנחומא בשם ר"א ב"ר אבין בשם ר' מאיר אומר המשל אומר אזלת לקרתא הלך בנימוסיה למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם למטה שיש אכילה ושתיה ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו שנאמר (בראשית יח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו אמר רבי יוחנן נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק דבר אחר ויהי שם עם ה' מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי היה רבי חייא תלמידו אצלו והיה רבי יוחנן רואה כרם אמר לרבי חייא אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי ומכרתי אותו בכך וכך אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא ואמר לו לא הנחת לעת זקנותך כלום אמר לו וכי קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים אבל התורה ניתנה לארבעים יום לחם לא אכל אבל מלחמה של תורה אכל ומים לא שתה אבל מימיה של תורה שתה והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה ולמה היה עושה כך אלא ללמד את ישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה רשב"ל היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דשחרין ודקרין בלילה ורבי יוחנן היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דאימטין אלא אעפ"כ מודה היה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה שנא' (איכה ב) קומי רוני בלילה וכה"א (משלי לא) ותקם בעוד לילה רבנין אמרי ביום ובלילה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לכך התקינו חכמים שיהיו המשנין יושבין בבקר ובערב לקיים מה שנאמר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה וגו'. ד"א ויהי שם עם ה' לחם לא אכל ומים לא שתה בעולם הזה אבל לעולם הבא הוא אוכל מלחמה של תורה והוא שותה מימיה לפיכך לחם לא אכל אלא מאין היה אוכל מזיו השכינה היה ניזון ואל תתמה החיות שנושאות את הכסא מזיו השכינה הן ניזונות:
ויכתוב על הלוחות מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים עשרת הדברות כיצד היו עשויין ה' על לוח זה וה' על לוח זה כדברי ר' יהודה ור' נחמיה אומר י' על לוח זה וי' על לוח זה שנא' (שמות לד) ויהי ברדת משה מהר סיני והכתובים הם טוענים אותן והיו נראין כאלו הם ביד משה שנאמר ושני לוחות העדות ביד משה ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ומהיכן נטל משה קרני ההוד רבנן אמרי מן המערה שנא' והיה בעבור כבודי ר' ברכיה הכהן בשם רבי שמואל אמר הלוחות היו ארכן ו' טפחים ורחבן ו' והיה משה אוחז בטפחיים והשכינה בטפחיים וטפחיים באמצע ומשם נטל משה קרני ההוד ר' יהודה בר נחמן בשם רשב"ל אומר עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קימעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני ההוד שנא' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו:
ד"א ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה הה"ד (תהלים קיט) טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך לטובתו של משה נתענה ק"כ יום שקבל את התורה ומאין היה משה אוכל מזיו השכינה שנאמר (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם. ד"א מאין היה אוכל מן התורה שנאמר (יחזקאל ג) בן אדם את אשר אתה תמצא אכול ואוכלה למה שהתורה מתוקה שנאמר (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים. ד"א מלחמה של תורה כדכתיב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי מנין שלא ישן ולא נתנמנם משל למלך שהיה אוהב לתיסומן אמר לו מדוד לך דינרי זהב משמחתו לא בקש לא לאכול ולא לשתות ביקש לישן אמר אם אישן אני מפסיד אלו כך משה מודד התורה שכח ולא אכל ולא שתה ביקש לישן אמר אם אישן אני מפסיד שלא אמר לי אלא מ' יום בלבד אמר הקב"ה נצטערת חייך אין אתה מפסיד בלוחות הראשונות לא היו אלא י' הדברות בלבד עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות שנאמר כתב לך את הדברים האלה למה אמר הקב"ה כתב לך והכתיב (שמות לב) והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות וכתיב (שם לד) ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון אלא כך אמר לו הקב"ה כתוב לך תורה נביאים וכתובים שיהיו בכתב אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד יהיו על פה כיון שידע משה התחיל אומר (תהלים קיט) טוב לי כי עניתי טוב לי תורת פיך:
ד"א מנין היה משה יודע כמה ימים עשה כתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ומנין שאין למעלה לילה שנא' (שם קלט) גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ומנין היה יודע שנא' (דברים ז) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וכתיב ואשב בהר אמור מעתה בשעה שמדבר עמו היה עומד ובשעה שמסתלק ממנו היה יושב ושונה מה שלמד נמצאת מקיים ואנכי עמדתי בהר ואשב בהר בשעה שהיה מדבר עמו היה יודע שהוא יום ובשעה שהיה אומר לו למוד תורתך היה יודע שהוא לילה וכן דוד אומר (תהלים יט) יום ליום יביע אומר:
ד"א כתב לך כל הצדיקים באו באומניות על הקב"ה באברהם כתיב (שיר ז) מה יפו פעמיך בנעלים מעשה ידי אמן בא באומניות ויגש אברהם וכן דוד אומר (תהלים לב) חטאתי אודיעך בתחלה עשה אותו חטא אחד ועון אחד ולבסוף אמר ואתה נשאת עון חטאתי סלה וכן משה קטרג על ישראל שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה כשראו מלאכי חבלה שהוא מקטרג אותן אמרו לא יהיה לנו עסק לקטרג כל ימים שזה מקטרג יפלו ביד זה שלא יעמדו אבותיהם עלינו למה קטרגתם את בנינו נסתלקו מלאכי חבלה כשראה משה שנסתלקו אמר להקב"ה ועתה אם תשא חטאתם אמר לפני הקב"ה כל התורה שנתת לי היא וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל אמור אל בני ישראל אם הם כלים מה אני עושה בתורתך לכך אמר אם אין מחני נא מספרך. ד"א אמר משה לפני הקב"ה למה אתה כועס עליהם לא שעשו עבודת כוכבים לא צויתם אמר לו הקב"ה בדיבור שני לא אמרתי לא יהיה לך אמר לפניו לא צוית אותם לי צוית שמא אמרת להם לא יהיה לכם לי צוית אם עשיתי עבודת כוכבים מחני נא מספרך כשראה הקב"ה שנתן נפשו עליהם אמר בשבילך אני נותן להם את התורה שנאמר כתב לך את הדברים האלה. ד"א כתב לך התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה אני הוא שכתבתי ונתתי לכם אמר להם הקב"ה ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה ואפילו עושה נאמן הוא שנאמר (במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא: