ד"א ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור מה ראה להזכיר כאן חור אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים נתן נפשו על הקב"ה ולא הניחן עמדו והרגוהו אמר לו הקב"ה חייך שאני פורע לך משל למלך שמרדו עליו לגיונותיו עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם אמר להם על המלך אתם מורדים עמדו והרגו אותו אמר המלך אילו ממון נתן לא הייתי צריך לפרוע לו עאכ"ו שנפשו נתן עלי מה אני עושה לו אלא כל בנים שיצאו ממנו אני מעמידם דוכסים ואפרכים כך בשעה שעשו ישראל העגל עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה אמר לו חייך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל וימלא אותו רוח אלהים ולא זה בלבד אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת שנאמר (שמות לו) ויעשו כל חכם לב ולא בבני אדם אלא אפי' בבהמה ובחיה שנאמר (שם) חכמה ותבונה בהמה בהמה כתיב שנתנה חכמה באדם ובבהמה ולא נתפרסם מכלם אלא בצלאל הוי קרא ה' בשם בצלאל:
וכל השבח הזה מנין לו משבט יהודה ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת בזכות מרים שנאמר (שם א) ויעש להם בתים ומה היו הבתים בית הכהונה ובית המלכות יוכבד נטלה כהונה ומלכות אהרן כ"ג משה מלך שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך ומרים נטלה חכמה שהעמידה בצלאל ויצא ממנו דוד שהיה מלך שנא' (דה"א ב) ותלד לו (אפרת) את חור וכתיב (ש"א יז) ודוד בן איש אפרתי שבא מן מרים שנקראת אפרת בג' דברים הללו נברא העולם שנאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (שם) בדעתו תהומות נבקעו ובג' דברים הללו נעשה המשכן שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש שנא' (מ"א ז) בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת וכן כשיעמוד הקב"ה לבנותו לעתיד לבא בג' דברים הללו נבנה שנא' (משלי כד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן וכתיב (שם) ובדעת חדרים ימלאו. ד"א ואמלא אותו כל החכמה הזה מנין מן הקב"ה רוח אלהים וכן אתה מוצא ביהושע שהוא בא מיוסף ומה כתיב בו (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכן אתה מוצא בעתניאל בן קנז שבא מיהודה מה כתיב בו (שופטים ג) ותהי עליו רוח ה' וכל הנסים שנעשו להם בזכות הברכה שברך משה את השבטים שנאמר (דברים לג) וזאת ליהודה ויאמר בשעה שנכנסים בצרה ועזר מצריו תהיה. ד"א שמע ה' קול יהודה שנתן בו רוח הקודש לגדולה ומתגבר בה אמר ר' חנינא הה"ד (איוב לב) אכן רוח היא באנוש וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שדי היא הוי ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה שהיה חכם בתורה ובתבונה שהיה מבין בהלכה ובדעת שהיה מלא דעת בתלמוד אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם שנאמר (יחזקאל לז) ונתתי רוחי בכם וחייתם:
ד"א ראו קרא ה' בשם הה"ד (ישעיה נד) הנה אנכי בראתי חרש זה בצלאל נופח באש פחם חטאו ישראל באש שנאמר (שמות לב) ואשליכהו באש ויצא העגל הזה בא בצלאל ורפא את המכה משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת והיו מקלסין אותו אמר להם רבו קלסו לי שלמדתיו כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן אמר הקב"ה אני הוא שבראתיו ולמדתיו שנאמר הנה אנכי בראתי חרש לפיכך אמר משה ראו קרא ה' בשם:
ד"א ראו קרא ה' בשם בצלאל הה"ד (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה מה כתיב למעלה הביאו בני ישראל נדבה לה' ואח"כ ראו קרא ה' בשם בצלאל אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לי וגו' אמר לו בדוק אותן שיעשו את המשכן מה כתיב באותו קלקלה פרקו נזמי הזהב ומה הביאו נזמים וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה ומה כתיב כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (שם ב) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי אמר משה לפני הקב"ה כתבת (שמות כא) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור הרי הביאו ה' חח ונזם טבעת עגיל וכומז:
ד"א כל חכם לב הה"ד (שיר א) שחורה אני ונאוה אם שחורה למה נאוה וכי יש שחורה נאוה אלא אמרה כנסת ישראל שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי שחורה אני במצרים ונאוה אני באמרי בסיני (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שחורה אני על הים שנאמר (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף ונאוה אני באמרי (שמות טז) זה אלי ואנוהו שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן שחורה אני בשור שנא' (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור ונאוה אני בשור (ויקרא טז) שור או כשב או עז שחורה אני במשכן שנאמר (יחזקאל כג) טמאו את מקדשי ונאוה אני במשכן ויעשו כל חכם לב מה מלאכה היו עושין אלא ראה מה כתיב (שמות כה) וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר (ירמיה ב) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה זהב וכסף זו כנסת ישראל שנא' (תהלים סח) כנפי יונה נחפה בכסף ונחשת זו א"י שנאמר (דברים ח) ומהרריה תחצב נחשת תכלת זו כנסת ישראל שנא' (במדבר טו) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וארגמן ותולעת שני זו כנסת ישראל שנאמר (ישעיה מא) אל תיראי תולעת יעקב וכן כחוט השני שפתותיך ואומר (תהלים סח) שרי יהודה רגמתם ד"א זהב זה אברהם שנבחן בכבשן האש כזהב וכסף זה יצחק שנצרף ככסף ע"ג המזבח ונחשת זה יעקב שנאמר (בראשית לב) נחשתי ויברכני ה' בגללך:
הה"ד (משלי ט) תן לחכם ויחכם עוד זה נח שא"ל הקב"ה (בראשית ז) מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו' וכשיצא מה כתיב (שם ח) ויבן נח מזבח לה' מאי ויבן נתבונן ואמר מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים לא שהיה רוצה להקריב לו מהן מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה הוי תן לחכם ויחכם עוד לפי שהחכם שומע דבר ומקיימו ומוסיף עליו. ד"א תן לחכם ויחכם עוד זה משה שנאמר (משלי כא) עיר גבורים עלה חכם שהיה למד תורה מפי הגבורה ובא ואמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים הוי תן לחכם ויחכם עוד. ד"א תן לחכם זה בצלאל אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מהו המשכן הזה אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה אמר לו בצלאל והיכן התורה נתונה אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון:
ד"א ויעש בצלאל הה"ד (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם מדת ב"ו שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר (שמות טו) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה למה כי מרים הם א"ר לוי הדור היה מר במעשיו ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ומה היה יש אומרים זית וי"א ערבה ויש אומרים הרדופני היה וי"א עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה ונטלו והשליכו למים מיד וימתקו המים הוי (ירמיה ל) וממכותיך ארפאך וכן אתה מוצא במימי אלישע מה כתיב (מ"ב ב) והמים רעים והארץ משכלת אמר להם קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו ומה כתיב (שם) וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר וכן אתה מוצא בישראל בלכן הוכיחן שנאמר (יחזקאל טז) לכן זונה שמעי דבר ה' ובלכן עתיד להחזירן שנאמר (הושע ב) לכן הנה אנכי מפתיה ואין מפתין אלא לבתולה שנאמר (שמות כב) כי יפתה איש בתולה אף כך ישראל חטאו בשטים שנאמר (במדבר כה) וישב ישראל בשטים ונרפאו בשטים שנאמר ויעש בצלאל את הארון עצי שטים:
מה כתיב למעלה ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן ושנו רבותינו פרוכת היה עוביו טפח ועל ע"ב נירים נארגת ולא היה בה קשר ושתים עושים בכל שנה ושנה וש' כהנים מטבילין אותה והכהנים יורדין ומטבילין אותה בחוץ ועולין ושוטחין אותה ע"ג החיל ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה בתחלה עשה את הקרשים וחברם ואחר כך היריעות ופרסן עליו שנאמר ויעש יריעות עזים לאהל על המשכן ואח"כ עשה את הפרוכת שתהא נמתח בפני הארון ואח"כ עשה את הארון ואת הכפורת שיהא ניתן על הארון א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתי את הפרוכת ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים ושאלתי ואמרו לי מדם יום הכפורים שהיה כהן עושה ולמה נקרא כפורת שהיה מכפר לישראל ומשעשה הכפורת עשה השולחן שהיה לחם הפנים ניתן עליו שהיה ניתן לפני הארון ואחר כך עשה את המנורה שהיתה למעלה מן השולחן:
ד"א ויעש בצלאל וכי בצלאל עשה לעצמו שבכל דבר ודבר הוא אומר ויעש בצלאל אלא על שנתן נפשו עליו ביותר לא קיפח הקב"ה שכרו ופרסמו הכתוב על כל דבר ודבר כיוצא בדבר אתה אומר (עזרא י) אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת ומשלם ושבתי הלוי עזרום אלא יונתן נתן נפשו על הדבר הרבה ולפי שבאו וסיעוהו העלה עליהם הקב"ה כאלו עשו הם המעשה אבל יונתן ע"י שנתן נפשו בדבר פרסמו הכתוב אמר להם הקב"ה עשיתם יריעות עזים אני מגין עליכם לעוה"ב בענן שנאמר (ישעיה ד) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם עשיתם כפורת אני מכפר לכם עונותיכם עשיתם שולחן אני מציל אתכם מן הערוכה ואערוך לפניכם שולחן לעתיד לבא עשיתם לפני מנורה אני מאיר לכם שבעתים לעוה"ב שנאמר (שם ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים עשיתם לפני ארון שהתורה ניתנת בתוכו אתן לכם שכר טוב שאין בו הפסק שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך: