מגילת תענית-אב
יא. בחמשת עשר באב זמן אעי כהניא די לא למספד
תרגום: בחמשה עשר באב זמן עצי כהנים, שלא לספוד
מפני שכשעלתה גולה בראשונה, התקינו להם את יום תשעה באב, שיהו מביאין בו קרבן עצים.
אמרו חכמים: כשיעלו למחר הגליות, הן אף הן צריכין. התקינו להם את יום חמשה עשר באב שיהו מביאין בו קרבן עצים, וכל המתנדב קרבן למקדש, אפילו עצים, פטור מן ההספד באותו יום. ואינו צריך לומר חטאות ואשמות נדרים ונדבות בכורות ומעשרות תודות ושלמים. לכך הוא אומר ואינש דיהוי עלוהי אעין או בכורין.
והאומר הרי עלי עצים למזבח וגיזרין למערכה, אסור בהספד ותענית.
ומהו זמן אעי כהניא?
זהו שאתה אומר, בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה ועמהם בני הכהנים ולויים וגרים ונתינים וממזרים ועבדים משוחררים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ובני שלמי הנטופתי.
מה הם גונבי עלי?
גונבים העלי והבכורים. בימי ירבעם בן נבט שהושיב משמרות שלא יעלו ישראל לרגל, והיו הם מעטרין סליהם בתאנים ועלי עץ על כתפיהם.
מצאו משמרות ואמרו להם, להיכן אתם הולכין?
אמרו להם: למקום פלוני לעשות צמוקין במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו. הגיעו לירושלם הורידום והניחום לפני המזבח. הסלים לבכורים והגוזלות לקיץ המזבח.
על דבר זה נכתב להם שם במגלה לדורות.
ומה הן בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות?
אלא פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעלו בכורים לירושלם והושיבו מלכי יון פרדסיאות על הדרכים, כדרך שהושיב ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלם. ולא היה אדם מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלם.
מה עשו הכשרים שבאותו הדור ויראי חטא שבאותו הדור? הביאו בכורים ונתנום בסלים וחפו אותם בקציעות, ונוטלים את הסלים ועלי על כתפם ועולים.
כיון שהגיעו אצל המשמר אמרו להם: לירושלם אתם עולים?
אמרו להם: לאו, אלא לעשות שני פלחי דבלה במכתשת זו שלפנינו ובעלי הלז שעל כתפנו.
וכיון שעברו מהם עטרום בסלים והעלום לירושלם.
ומה הן בני שלמי הנטופתי?
אלא פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד, שלא יביאו עצים למערכה. והושיבו מלכי יון פרדסיאות על הדרכים, כדרך שהושיב ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלם. ולא היה אדם אחד מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלם.
מה עשו הכשרים באותו הדור ויראי חטא שבאותו הדור? היו מביאין שני גזירין ועושים אותם כמין סולמות, ומניחים אותם על כתפם ועולים.
כיון שהגיעו אצל אותו המשמר, אמרו להם: לירושלם אתם עולין?
אמרו להם: לאו, אלא להביא שתי גוזלות מן השבך הזה שלפנינו בסולם הזה שעל כתפנו. וכיון שעברו מהם התירו השלבים ופרקום והשליכום מעל כתפם, ונטלו הגזירין ועלו לירושלם.
לפי שמסרו עצמם על המצוות לכך נכתב להם שם טוב במגלה הזאת, וזכר טוב לדורות, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר זכר צדיק לברכה, ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב.
ומה ראו בני זתוא בן יהודה ליטול להם שם טוב וזכר טוב לדורות? אלא שכל הרוצה ליטול את השם יטול.
וכשעלו בני הגולה ולא מצאו עצים בלשכה, עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמם, ומסרו אותם לציבור וקרבו מהם קרבנות הצבור. וכך התנו עמהם הנביאים שביניהם, שאפילו הלשכה מלאה עצים, ואפילו משל צבור יהו, אלו מתנדבים עצים זמן הזה ומביאין כל זמן שירצו, ולא יהי קרבן מתקרב אלא משלהם תחלה, שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים והכהנים והלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו בעתים מזומנים שנה בשנה, לבער על מזבח ה' אלהינו, ככתוב בתורה.
דבר אחר: שנתמנו להם הרבים ועשאוהו יום טוב.
ואומר, כי עזרא הכין את לבבו לדרוש את תורת ה' אלהינו ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט.
ואותן הימים אסורים בהספד ובתענית בין משחרב הבית בין שלא חרב.
רבי יוסי אומר: משחרב הבית מתרין מפני שאבל הוא להם.
אמר רבי אלעזר בר צדוק: אני הייתי מבני בניו של מנואה בן בנימן ואירע תשעה באב להיות בשבת, ודחינוהו עד לאחר השבת, והתענינו בו ולא השלמנוהו, מפני שיום טוב שלנו היה.
יב. בעשרין וארבעה ביה תבנא לדיננא
תרגום: בעשרים וארבעה בו חזרנו לדיננו
בימי מלכות יון היו דנין בדיני הגויים. וכשגברה ידם של בית חשמונאי בטלום, חזרו לדון בדיני ישראל.
אותו היום שבטלום עשאוהו יום טוב.
שהיו הצדוקין דנין בדיניהם לאמר: הבת יורשת עם בת הבן.
אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: מנין לכם? ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה.
אלא אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר לו: אם בת הבן הבאה מחמת אביה הבא מכחי יורשתני, בת הבאה מכחי לא כל שכן.
קרא לו רבן יוחנן בן זכאי את המקרא הזה: ואלה בני שעיר החרי יושבי הארץ לוטן שובל וצבעון וענה. וכתוב אחד אומר: הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ברעותו את החמורים לצבעון אביו. אלא מלמד שבא שבעון צבעון על אמו והוליד ממנה ענה.
אמר לו: הרי אתה משחק בנו
אמר לו: שוטה ולא יהו דברי תורה שלנו כשיחה בטלה שלכם!
אמר לו: בכך אתה מוציאני?
אמר לו: ומה בת בני שכן יפה כחה במקום האחים, תאמר בבתי שכן הורע כחה במקום האחין דין הוא שלא תירשני.
יום שנצחום עשאוהו יום טוב.