מגילת תענית-אלול
יג. בשבעה באלול חנכת שור ירושלם ודילא למספד
תרגום: בשבעה באלול יום חנוכת חומת ירושלים, שלא למספד
שסתרוהו גויים וגברה ידם של ישראל ובנאוהו. שכן הוא אומר ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול. ואף על פי שנבנתה החומה, עדיין השערים לא נבנו, שכן הוא אומר הוא יבננו ויטללנו. ואומר ויפקדו השוערים והמשוררים ועושי המלאכה, שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ובכהן גדול ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר. שנאמר והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה [נחמיה יב,לח]. ובית דין מודדין והולכין אחריהן, שנאמר וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה וגומר. הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת, ואם לא נתקדשה בכל אלו, הנכנס לשם אינו חייב.
אבא שאול אומר: שתי בצעין היו בהר המשחה, אחת למעלה ואחת למטה. התחתונה נתקדשה בכל אלו, והעליונה לא נתקדשה אלא בבני הגולה, שלא במלך ושלא באורים ותומים.
התחתונה שהיתה קדושתה גמורה, חברים ועמי הארץ נכנסין לשם, ואין אוכלין שם קדשים קלים, לא כל שכן מעשר שני.
העליונה, חברים נכנסין לשם, ואין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני. אלא למה לא קדשה? מפני שהיא תרפה של ירושלם, ולשם היו מוציאין כל תרפות של ירושלם.
כשגמרו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב.
יד. בשיבסר ביה אתנטילו רומאי מן ירושלם
תרגום: בשבעה עשר בו [באלול] יצאו הרומאים מירושלים
מפני שהיו מצרין לבני ירושלם, ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה. ובמה היו מצרים להם? מלכי יון היו מושיבין קסטריאות בעירות להיות מענין את הכלות, ואחר כך היו נשואות לבעליהן. ומנעו את ישראל שלא לשמח עם נשותיהם, לקיים מה שנאמר אשה תארש ואיש אחר ישכבנה. ולא היה אדם מבקש לישא אשה מפני הקסטריאות.
חזרו, מכניסין אותן בחשאי, שנאמר והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר. וכשהיו שומעין קול רחים בבורני, היו אומרים שבוע הבן שבוע הבן. וכשהיו רואים אור נר בברור חיל, היו אומרים משתה שם משתה שם.
ובת אחת הייתה למתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול, וכשהגיע זמנה לינשא בא הקסטרין לטמאה, ולא הניחו אותו, וקנאו מתתיהו ובניו, וגברה ידם על מלכות יון ונמסרו בידן והרגום.
ואת היום שבטלום עשאוהו יום טוב.
טו. בעשרין ותרין ביה תבנא לקטלא משמדיא [נ"א: רשעיא]
תרגום: בעשרים ושנים בו שבנו להרוג משומדים
מפני שהיו גוים שרויים בארץ ישראל, ולא יכלו ישראל לשלח יד ברשעים שבהם, עד שיצאו משם. וכיון שיצאו משם, המתינו להם שלשה ימים אם יעשו תשובה. כשראו שאין עושין תשובה, נמנו עליהם והרגום.
יום שהרגום עשאוהו יום טוב.
אמר רבי אליעזר בן יעקב: שמעתי שבית דין מלקין והורגין שלא מן התורה.
דבית לוי אמר רבי שמעון: שמעתי שבית דין עונשין ממון ומכים שלא מן התורה. לא מפני שכתוב בתורה, אלא משום שנאמר ובערת הרע מקרבך.
ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והלקוהו בית דין. וכי חייב היה? אלא שהיתה השעה צריכה לכך, כדי שילמדו אחרים, מפני שנהגו מנהג זנות.
שוב מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. וכי חייב היה? אלא שהייתה השעה צריכה לכך.
שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון. וכי חיבות הריגה ותליה היו? אלא שהייתה השעה צריכה, לכך כדי שילמדו ממנו וכל ישראל ישמעו וייראו.