מגילת תענית-תמוז
י. בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא, די לא למספד
תרגום: בארבעה עשר בתמוז נתבטל ספר הגזרות, שלא לספוד
מפני שהיה כתוב ומונח לצדוקים ספר גזרות: אלו שנסקלין ואלו שנשרפין אלו שנהרגין ואלו שנחנקין. וכשהיו יושבין ואדם שואל ומראין לו בספר, אומר להם, מנין שזה חייב סקילה וזה חייב שרפה וזה חייב הרגה וזה חייב חניקה, לא היו יודעין להביא ראיה מן התורה.
אמרו להם חכמים: הלא כתוב על פי התורה אשר יורוך וגו', מלמד שאין כותבין הלכות בספר.
דבר אחר: ספר גזרתא. שהיו ביתוסין אומרים:
עין תחת עין שן תחת שן. הפיל אדם שן חברו יפיל את שנו.
סמא עין חברו יסמא את עינו. יהו שוים כאחד.
ופרשו השמלה לפני זקני העיר דברים ככתבן.
וירקה בפניו שתהא רוקקת בפניו.
אמרו להם חכמים: והלא כתוב התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. התורה אשר כתבתי והמצוה להורותם. וכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. ולמדה את בני ישראל, זה מקרא. שימה בפיהם, אלו הלכות.
יום שבטלוהו עשאוהו יום טוב.