מגילת תענית-סיון
ז. בארבעת עשר לסיון אחידת מגדל צור
תרגום: בארבעה עשר בסיון כיבוש מגדל צור
היא קסרי בת אדום היושבת בין החולות, והיא הייתה יתד תקועה לישראל בימי יון, מפני שלא היו יכולים לכבשה, מה שהיו בה גיבורים.
וכשגברה יד בני חשמונאי כבשוה, והוציאום משם, והושיבוה ישראל.
יום שכבשוה עשאוהו יום טוב.
ח. בחמיסר ביה ובשתת עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא
תרגום: בחמשה עשר בו ובששה עשר בו גלו אנשי בית שאן ואנשי הבקעה
ואף הם היו לישראל יתד תקועה בימי יון כלפי הערבים, מפני שלא נתחיבו גלות בראשונה ולא הגלה אותם לא יהושע בן נון ולא דוד מלך ישראל. וכיון שנתחיבו גלות, תקפה יד בני חשמונאי עליהם והגלו אותם.
יום שהגלו אותם עשאוהו יום טוב, ששמחה היא לפני המקום שמלכותם מסתלקת מן העולם, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה.
ה' מלך עולם. ועד אימתי? כשיאבדו גוים מארצו. ואומר יתמו חטאים מן הארץ וגומר.
ט. בעשרין וחמשה ביה אתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלם
תרגום: בעשרים וחמישה בו [בסיון] הסתלקו גובי המכס מיהודה ומירושלים
אלו בני אפריקאה שבאו לדון בימי אלסכנדרוס מוקדון, לאמר ארץ כנען שלנו היא, שכן כתוב בתורת משה ארץ כנען לגבולותיה.
אמר להם גביהא בן פסיסא שומר הבית לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמם. אם ניצחתים, יאמרו תורתן של ישראל נצחתנו. אם נצחוני, תאמרו לא נצחתם אלא לאדם הדיוט.
נתנו לו חכמים רשות הלך ודן עמהן.
אמר להם: וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קים? ואם כתוב בתורה ארץ כנען, הרי כתוב בתורה ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. עבד שקנה נכסים, עבד של מי והנכסים של מי? ולא דייכם שאכלתם כל השנים תבואתה ואתם צריכים להעלות לנו שכר מכל אותן שנים.
אמר להם אלכסנדרוס: מה אתם משיבים לו?
אמרו לו: תן לנו זמן עד למחר.
נתן להם זמן הלכו וישבו בינם לבין עצמם וראו שמתחיבין להם עבדים לישראל. והניחו את הארץ שזרעו באותה שנה, וברחו משם. ערב שבת בין השמשות היה.
יום שברחו עשאוהו יום טוב.
אמרו ישמעאלים: כתוב בתורה, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת. ואנו מזרעו של אברהם, שישמעאל בן אברהם, ונחלק עמכם.
השיב להם גביהא בן פסיסא שומר הבית: כתוב בתורה ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. וכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק.
ברחו להם.
אמרו מצריים: כתוב בתורה ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב, החזירו לנו את שלנו.
השיב להם גביהא בן פסיסא: ארבע מאות ושלשים שנה שנשתעבדו ישראל אצלכם שש מאות אלף רגלי, ותנו לכל אחד מהם מאתים זוז בשנה, שהם שמנה מאות וששים רבוא, מנה לכל אחד ואחד, ונחזיר לכם את שלכם.
יצאו כלם בפחי נפש.
בקש אלסכנדרוס מוקדון לעלות לירושלם.
אמרו לו כותיים: שרי יהודה אין מניחין אותך ליכנס לבית קדשי הקדשים שלהם מפני שאתה ערל.
מה עשה גביהא בן פסיסא? עשה שני אנפילאות זהב, ונתן בהם שתי אבנים טובות, [שהן שוות] חמשת רבוא מנה כסף. וכיון שהגיע להר הבית אמר לו: אדוני המלך, אתיר מנעליך ואנעלך האנפילאות הללו, שהרצפה חלקה. משהגיע לבית קדשי הקדשים, אמר לו: מכאן ולפנים אי אפשר ליכנס.
אמר לו: אני נכנס וכשאצא אשוה לך גביהתך.
אמר לו: אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול.
אמרו: לא זזו משם עד שהכישו נחש.
אמרו לו חכמים: עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.
וכתיב חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.