יוציאו . האויבים הבאים יוציאום מקבריהם לבזותם : הכהנים . כהני הבעל : הנביאים . נביאי השקר : יושבי ירושלים . מיתר העם :

בעת ההיא לא לבד שלא יקברו המתים אז כי גם יוציאו העצמות מקבריהם :

ושטחום לשמש . והכשדים ישכנו לצור על העיר בקברי השרים שהיו נאים כפלטין : לדומן . לזבל :

ושטחום . ויפרשו אותם אל מול השמש וכו' לבזותם : אשר אהבום . לקבלם לאלהות : ואשר וכו' . כפל הדבר במ''ש להתמדת הדבר : לא יאספו . לא יכניסום אל הקבר : ולא יקברו . כפל הדבר במ''ש : לדומן . יהיו מונחים ע''פ האדמה דומה לדומן :

ושטחום . ענין פרישה כמו משטח חרמים ( יחזקאל כו ) : צבא השמים . הם העכו''ם : יאספו . ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים יט ) : לדומן . לזבל כמו כדומן על פני השדה ( לקמן ט ) :

ושטחום לשמש וכו' אשר אהבום, כי היה להם עבודות חלוקות, היו אצלם אלהות שאהבו אותם ויחסו להם השפע והטוב והיופי וכל הצלחות. ויש שיראו מפניהם, כי יחסו להם כל רע חולי ודבר וחרב והיו עובדים אותם בקרבנות וזבחי אדם לשכך חמתם ולהסיר הרעה, עז''א אשר אהבום ואשר עבדום, שהוא מאהבה או מיראה. ויש שהיו דורשים מהם לדעת עתידות ונסתרות. ויש שהלכו אחריהם להתדמות למדותיהם ודרכיהם שהיו מיחסים להם. ויש שהשתחוו להם לבד, לרוממם ולכבדם. לא יאספו, דרך לאסוף עצמות השרים לארונות נכבדים, והם לא יאספו ויותר מזה שגם לא יקברו כלל :

עבדום, השתחוו להם. מצאנו במקומות רבות סדר, עבודה ואח''כ השתחויה, ובכ''מ מקדים השתחויה לעבודה ואחרי הדיוק, בעבודת השמש וצבא מעלה מקדים השתחויה ואח''כ עבודה, כי בקל יותר להשתחוות להם ממעלתם ועבודה הוא רבותא יותר, ובעובד דברים השפלים ההשתחויה הוא רבותא יותר ויקדים עבודה להשתחויה, ובשלילה יתפוס בהפך בכ''א, ופה שמדבר מצבא השמים, בהכרח ילך מן החמור אל הקל אשר אהבום, ואף אשר עבדום מיראה שהיא קלה מאהבה, ואף אשר דרשום כדרוש אוב וידעוני, או כמו לדרוש בבעל זבוב, אף אשר רק הלכו אחריהם, ואף אשר רק השתחוו לחלק להם כבוד :

ונבחר מות מחיים . אע''פ שהם רואים את המתים נתונין בבזיון צרת החיים גדולה הימנה ויבחרו את המות :

ונבחר מות מחיים . הנשארים מן המיתה ההולכים בגולה יהיו בצרה גדולה עד שיבחרו המיתה : המשפחה הרעה . אשר עבדו לבעל : בכל המקומות הנשארים . הוא הפוך כמו הנשארים בכל המקומות אשר הדחתים שם בגולה :

הדחתים . מלשון דחיה :

ונבחר, והגם שיראו בזיון המתים יבחרו יותר במות מבחיים, וזה יהיה לכל השארית מן המשפחה שעבדו ע''א, ולא לבד בא''י כי גם בכל המקומות אף בח''ל, וזה יהיה לכל הנשארים באין הבדל :

היפלו ולא יקומו . הטוב להם שיפילו את עצמם לנפילה שאין להם תקומה : אם ישוב ולא ישוב . לכשירצו לשוב מרעתם לא ישוב הקב''ה מגזירתו , ד''א אף אם ישובו בתשובה לא תתקיים בידם כי ימהרו לשוב לרשעתם וכן ת''י אם למיתב גלי קדמי דלא יתובון :

היפלו . וכי בעוונם יפלו ולא יוכלו לקום ר''ל וכי אין תשובה מועלת לשיקומו מנפילתם : אם ישוב . וכי אם מי מהם ישוב בתשובה האם לא ישוב ה' מחרון אפו בתמיה דרך המקרא כשאומר שני תמיהות זא''ז נאמר בראשונה ה''א התימה ובשנייה מלת אם וכן המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך ( לקמן יד ) :

היפלו, (ה' אומר) וכי היו נופלים בלי תקומה אם ישוב ולא ישוב שנית, ר''ל כי השב מדרך הרע לדרך הטוב נקרא שב מדרכו, ואם חוזר ושב אל דרך הרע הנהו שב שנית, וישראל שבים וחוזרים ושבים, שבים מדרך הרע וחוזרים ושבים אליו, ועי''ז אין תקומה למפלתם. ה' שואל.

משובה נצחת . משובת עולם כמו נצח : החזיקו . אחזו : בתרמית . במרמה :

מדוע . למה מרדה העם הזה מרידה מתמדת עד העולם : העם הזה ירושלים . חסר הנסמך העם הזה עם ירושלים ורבים כמוהו : החזיקו . אוחזים בערמה וממאנים לשוב כאלו אין תשובה מועלת :

שובבה . משובה , ענין מרד והליכה בדרכי הלב : נצחת . מלשון נצח ולעולם : החזיקו . ענין אחוזה : בתרמית . ענין מרמה וכן שקר תרמיתם ( תהלים קיט ) : מאנו . מל' מיאון :

מדוע שובבה, שהם שבים תשובה נצחת, ר''ל שהם שבים לנצח מדרכם, שבים מדרך הרע אל הטוב ושוב שבים מדרך הטוב אל דרך הרע, מה הסבה לזה. ? משיב, שזה הוא מפני שהחזיקו בתרמית ומאנו לשוב, רק ששבים תשובה של רמאות, אומרים ששבים והוא רמאות וזיוף כי לבם על דרכם הרע, כי הנה.

שובבה. (מרובע מנחי העי''ן) מענין תשובה, כמו לשובב יעקב אליו, וכן משובה מענין שובה, כמו ועמי תלואים למשובתי, ור''ל ששבים לנצח. וי''ל שובבה פעל יוצא ומוסב על ירושלים, ירושלים היא תשובב את העם תשובה נצחת, ר''ל שמן ירושלים תצא חנופה אל כל העם שישובו תשובה של רמאות, לכן בא לשון נקבה על ירושלים והעם הוא המקבל הפעולה :

לא כן . לא בדין כמו כן בנות צלפחד ( במדבר כז ) : כלה שב במרצותם . בדרך הראשון חוטאים וחוזרים וחוטאים , מרוצתם קורש''י בלעז : שוטף . אישפרידי''ן בלעז :

הקשבתי . אני מקשיב ושומע אשר לא ידברו כן לומר שממאנים לשוב בעבור כי חושבים שאין תשובה מועלת אבל גם אין איש מהם מתחרט על הרעה שעשה לאמר מה עשיתי הלא פגמתי בנפשי : כלה שב . ר''ל לא די שאין מי מתחרט אלא אפילו כולם כאיש אחד שב לרוץ במרוצתם שרצו מאז כמו שהיו רודפים מאז אחר הרעות כן הם רודפים גם עתה : כסוס . כמו הסוס הרודף במלחמה כנחל שוטף ועם כי הוא בנפשו כן הם רודפים אחר הרעות עם כי מאבדים נפשם בזה :

הקשבתי . ענין האזנה : נחם . ענין חרטה והפוך מחשבה כמו פן ינחם העם ( שמות יג ) : במרוצתם . ענין רדיפה ומהירת ההליכה : שוטף . ענין רדיפה ואמר בלשון שאלה מרדיפת המים :

הקשבתי השם אומר אני הקשבתי דברי תשובתם ואשמע ואבין כי לא כן ידברו הוידוי שמתודים בעת התשובה אינה כראוי ונכון, אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, ר''ל כי בבוא עליהם פורעניות אז הם שבים מדרכם, אבל אין מתחרטים על רוע מעשיהם מצד עצמם, עד שיתודה על מעשיו הרעים מצד עצמם, רק מתחרטים ומתאוננים על הנזק שהגיע להם ע''י מעשיהם, כגנב שנתפס במחתרת ואינו מתחרט על מה שגנב רק ע''מ שנמצא, ולכן כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, הם דומים לסוס שבעת יפגע את האויב במלחמה וירוץ לאחור עקר תכלית מרוצתו לאחור הוא כדי שיוכל לחזור וליפול על האויב בכח יותר נמרץ, כן מה ששבים מן עונותיהם אינו על מנת שלא לשוב ושלא לעשותם עוד רק על מנת שישובו לעשותם שנית ביתר שאת עת ינוח להם מצרותיהם :

הקשבתי ואשמע. השמיעה הוא אחר ההקשבה ובא ג''כ על ההבנה : לא כן. לא נכון כמו כן בנות צלפחד דוברות :

חסידה . ציגוניא''ה בלעז : מועדיה . עת עברם אל איי הים מפני הצנה ועת שובם : שמרו . המתינו : ותור וסיס ועגור . ושפנינא וכורכיא וסנוניתא , כורכיא גרוא''ה בלעז סנונית ארונדיל''א בלעז :

גם חסידה בשמים . אפי' עוף החסידה השטה באויר השמים אשר איננה ברשות אדם הלא תדע זמניה מתי תלך ומתי תשוב כי דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמים בזמן הקיץ תשוב לארצות הקרים : שמרו . גם המה בלכתם לארצות החמים ממתינים את עת בואם ולא יקדימו ולא יאחרו : ועמי וכו' . ר''ל העופות ההם יודעים דרך מנהג העולם ועמי לא ידעו משפט והנהגת המקום ב''ה שמשלם לאיש כמפעלו :

חסידה . שם עוף מה : מועדיה . ענין זמן כמו למועד אשוב אליך ( בראשית יח ) : ותור . שם תורים ידוע : וסיס ועגור . גם הם שמות עופות וכן כסוס עגור ( ישעיה לח ) : שמרו . ענין המתנה כמו ואביו שמר את הדבר ( בראשית לז ) :

גם, הם גרועים אפי' מבע''ח, שהעופות הנוסעים מרגישים בטבע עת החורף והשלג, עת שלא ימצאו מחסה ומזון, ומתרחקים אז אל ארצות החמות ולא ישובו עד בוא האביב, ועמי לא ידעו את משפט ה', להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם המשפט לפני בואה, ולדעת זמן העונש ולעזוב דרכם הרע לפני בוא יום המשפט :

ידעה מועדיה, שמרו את עת באנה. מבואר אצלי שיש הבדל בין עת ובין מועד. עת, מציין עת הטבעי, ומועד מציין הזמן ההסכמי או הדתיי המיועד ונזמן לאיזה דבר, והתור וסיס ועגור שהם עופות נוסעים ישובו תמיד בזמן הטבעי בר''ח ניסן, הגם שעדיין מיועד להיות עת קר, ועז''א ששמרו עת בואנה ולא ישנוה. אבל החסידה תאחר או תקדים העת, כי תדע המועד שאם האביב מתאחר ועתיד להיות קור תתאחר מלשוב ואם יקדים האביב תקדים לשוב כנודע, ולזה צריך ידיעה כמ''ש ידעה מועדיה. וכן במשפטי ה' יש עת קבוע, וגם יש מועד, שלפעמים יקדים המשפט קודם הזמן אם תתמלא הסאה, והם לא לבד שלא ידעו המועד, לא ישמרו גם העת לשוב לפני בוא יום המוגבל לרעה :

אכן הנה לשקר . הנה חכמתכם לשקר בכם לרפאותכ' על נקלה : עשה עט שקר סופרים . נביאכם :

ותורת וכו' . ר''ל יודעים אנו את התורה : אכן . באמת הנה לחנם עשה העושה את הקולמוס לכתוב ספר התורה ולחנם היו הסופרים שכתבו את התורה הואיל ואינכם מקיימים אותה :

איכה . כמו איך : לשקר . על חנם : עט . קולמוס כמו עט סופר מהיר ( תהלים מה ) :

איכה תאמרו, הדור ההוא היו אומרים כי התורה והמצוה הוא דבר הנתון בשכל האדם, ר''ל שאמרו שא''א שיקבל אדם תורה ומצות בקבלה או בנבואה ושיקבל עליו דברים שאינו משיג בשכלו, והתורה והמצוה אינו דבר הבא אל האדם מחוצה לו ע''י תורה כתובה בספר ובדיו רק היא נמצאת בתבונתו ובהרגש לבו, וז''ש איכה תאמרו חכמים אנחנו שהחכמה נמצאת אתכם בטבע ובשכל, ותורת ה' אתנו התורה נמצאת אתנו בטבע הנפש והשכל, אכן אך לשקר עשה עט, אבל העט שעשה כותב התורה לכתוב בה תורה מקובלת מה', עשה לשקר, כי לא יקבל אדם תורה ע''י נבואה וקבלה, וכן שקר סופרים, כל הנביאים שכתבו ספרים ע''פ ה' בנבואה הוא שקר, כן אתם אומרים ומכחישים העקר של נבואה ותורה מן השמים, משיב להם.

סופרים. יש הבדל בין כותב ובין סופר, הכותב יהיה על כל דבר, וכתבתם על מזוזת, כתבם על לוח, וכתבת על האבנים. והסופר כותב בספרים, ולא תמצא שם תואר כותב בשום מקום :

הובישו חכמים . כמותכם ומה הבושת הנה בדברי ה' מאסו וחכמת מה להם :

הובישו חכמים . הם המחזיקים עצמם לחכמים הלא יבושו בעת יחתו וילכדו ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם : וחכמת מה להם . ר''ל מה היא החכמה שבידם הלא בחכמת התורה מאסו ואף לא יוכלו להציל נפשם בחכמה א''כ במה יתפארו :

הובישו . מל' בושה : חתו . ענין שבר ופחד :

הובישו חכמים, כבר התבאר שהחכמה שעקרה היא ידיעת ההנהגה בין טוב ורע, ולדעת מה טוב ומה רע בכל פרטי המדות וההנהגה, א''א שישיג האדם ארחותיה מעצמו, כי אין על חקי החכמה מופתי הדעת, וא''א שידע האדם בארחות הנהגת הנפש מה חכמה ומה סכלות, ואיך וכמה ומתי ישתמש בכחות נפשו לעשות או שלא לעשות, (כמו שהתבאר בארך בספר משלי) וחקי החכמה כולם נתנו מה' ע''י נביא ונכתבו בספר התורה, וא''כ אלה שמאסו בדבר ה' אין להם היסודות שעליהם תשען החכמה, שיסוד החכמה אינה בשכל האדם רק בתורת ה', וז''ש הובישו חכמים שאחר שמאסו בדבר ה' א''כ חכמת מה להם, מהיכן ישיגו חקי החכמה ומי יודיעוה להם, אחר שאינם נודעים מעצמם :

הובישו. ההפעיל מורה הבושה היתרה וחתת הוא השפלת הנפש, ובא כ''פ אחר בושה :

לאחרים . לעם אחר : ליורשים . כל מי שירצו לרשת : כלה בוצע בצע . כולם גוזלים הון : מנביא . נביא השקר : כהן . כהן הבעל :

בוצע בצע . גוזל הון :

(י-יב) לכן אתן את נשיהם לאחרים ר''ל כי מי שלא נפל ברשת הכפירה, הגם שיחטא מצד התאוה יוכל להרפא ע''י מוסרי הנביאים ותוכחת התורה, אבל אחרי שמאסו בדבר התורה וכופרים בנבואה אין להם תקנה, שאם ירצו להתרפאות ע''י שיפקח עיני שכלו לראות כי חולה הוא בחולי הנפש, הלא הוא נדמה לו שהוא בריא אולם כמ''ש וירפאו את שבר עמי על נקלה, ואם ירצה להתרפאות ע''י מוסרי הנביאים שיבוש מדרכו, הלא יכחיש את הנבואה, ועל זה אמר הובישו וכו' גם בוש לא יבושו, וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה (ו' י''ג ט''ז) :

וירפו . כמו וירפאו :

וירפו . הם מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבוא ר''ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה : על נקלה . עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבוא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים :

וירפו . מל' רפואה : בת עמי . עדת עמי : על . הוא כמו עם : נקלה . מלשון קלון ובזיון :

הובישו . בושת וכלימה תבוא להם : גם בוש לא יבושו . אינם מתביישים במעשיהם הרעים לתת לב לשוב :

הובישו . ר''ל עכ''פ היה להם להנביאים והכהנים להיות נכלמים כאשר עשו דבר תועבה כדרך החשובים אשר יכלמו אם בא לידם דבר תועבה במקרה : גם בוש וכו' . ר''ל עשו התועבה וגם לא יבושו בעבורה : והכלם וכו' . אינם יודעים מה היא כלימה וכפל הדבר במ''ש : לכן יפלו . הנביאים והכהנים ההם יפלו בעת יפלו כל הנופלים ע''י האויבים : בעת פקודתם . בעת שאזכור עליהם עוונם להפרע מהם והוא בזמן החורבן אז יכשלו גם המה :

תועבה . דבר איסור וגנאי : והכלם . מלשון כלימה : פקודתם . ענין זכרון :

אסוף אסיפם . ל' כלייה כמו אסוף אסף כל מעל פני האדמה ( צפניה א ) : אין ענבים בגפן . לא יותר דבר : והעלה נבל . ל' כמוש פליישטי''ש בלעז כמו וכנובלת מתאנה ( ישעיה לד ) כאלה נובלת עליה ( שם א ) : ואתן להם יעברום . כל זאת תהיה להם על כי נתתי להם חוקים ועברו עליהם :

אסף אסיפם . אכלה אותם מן העולם : אין ענבים בגפן . באילני הגפן לא ישאר ענבים ר''ל לא יותר דבר : בתאנה . באילני תאנה : והעלה נבל . גם העלים יכמשו ור''ל לא ישאר שארית מה : ואתן להם יעברום . אזמין להם אויבים אשר יעברו אותם מן העולם :

אסף אסיפם . ענין כליה כמו אסף אדם ובהמה ( צפניה א ) : נבל . ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול ( תהלים א ) : יעברום . ענין העברה מן העולם :

אסף אסיפם, החוזה שם דבריו בפי מדברים שונים, הנביא והעם מדברים ומתוכחים, וה' מדבר ג''כ עמהם, (ה' אומר) , אני אאסוף אותם, שיתאספו להתיעץ מה לעשות, ובאר שהאסיפה תהיה מפני שרצוני לעשות עמהם סוף וכלה. (דברי העם) הלא אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, ואין אוכל להשיב נפש, (תשובת השם) ואתן להם יעברום, איך אתן להם ענבים ותאנים, הלא יעברו את מה שנתתי להם, שהוא התורה והמצוה :

אסף אסיפם. הראשון שרשו אסף מענין אסיפה וקיבוץ והשני מנע''ו סוף וקץ ובא לשון נופל על הלשון : יעברום. יעברו אותם, כמו כי עברתי את פי ה'. ויל''פ שר''ל שאתן ענבים ותאנים להאומות שיעברום מארצם לגולה, או ר''ל אחר שאין להם מה לאכול אתן להם אומות שיעברום מארצם לארץ אחרת :

ונדמה שם . ונדום שם , נשב שם דומים ואבלים : מי ראש . כס דלווט ביש כרישי חיון ראש פתנים הוא ארס שבשיניו :

על מה וכו' . כשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות על מה אנחנו יושבים בשדות להיות נמסרים ביד האויב הבא : ונדמה שם . כאומר אבל קרוב הדבר שגם בערי המבצר נהיה נכרתים ואבודים כי ה' הכרית אותנו ואין עצה נגד גזרת המקום : וישקנו . הוא השקה אותנו מים הנסחטים מעשב מר ר''ל המקום הכין לנו פורעניות ולא על חנם כי באמת חטאנו לה' ובגמול הוא :

ונדמה , הדמנו . ענין כריתה כמו אל תדמו בעונה ( לקמן לא ) : ראש . שם עשב מר וכן שורש פורה ראש ולענה ( דברים כט ) :

על מה, (דברי העם) , הנאספים אומרים על מה אנחנו יושבים ואין אנו מכינים עצה וגבורה למלחמה? האספו ונבא אל ערי המבצר להלחם משם עם האויב, (תשובת הנביא) , ונדמה שם, אבל שם בערי המבצר נשתוק ולא נעשה מאומה, כי ה' אלהינו הדמנו, מדמה אותם שם לאבלים היושבים ודוממים, ותחת שדרך להשקות את האבלים כוס תנחומים השקנו מי ראש, וזה יען שחטאנו לה' :

ונדמה. מענין שתיקה, וכן הדימני, ושורש דום, דמם, משתתפים במובנם כנודע, ומלת ונדמה י''מ נפעל משורש דמם, וי''מ שהוא מן הקל, ממשקל ישום וישרוק :

קוה לשלום . הם יקוו לשלום ולא יהיה טוב כי לא יבוא השלום : לעת מרפה . יקוו לעת מרפא והנה בא בעתה ורעד :

מרפה . מל' רפואה ועם היא בה''א : בעתה . מל' בעתה וחרדה :

קוה לשלום, (דברי העם) , הלא ראוי לקוות לשלום, ומדוע אין טוב?, (תשובת הנביא) , מפני שהיה ראוי לקוות לעת מרפא, שהחולים בחולי הנפש יעסקו ברפואה ובתשובה, והנה בעתה כי עודם מחזיקים ברעתם :

קוה. מקור, ראוי לקוות : ומרפה. כמו מרפא :

נחרת סוסיו . עטישות נחיריו : מדן נשמע . על דפלחו לעגלא דבדן : מצהלות אביריו . צהלות משחק סוסיו ומצינו במקום אחר סוסים נקראים אבירים מדהרות דהרות אביריו ( שופטים ה ) ל' סוס דוהר ( נחום ג ) וי''ת מקל פסיעות גברוהי :

מדן . בעוד יהיה האויב בדן בקצה גבול ארץ ישראל יהיה נשמע נחרת סוסיו : מקול מצהלות . מהרמת קול גבוריו רעשה כל הארץ : ומלואה . הדברים שהארץ מלאה מהם : עיר . יאבדו כל עיר והיושבים בה :

נחרת . הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן הוד נחרו אימה ( איוב ל''ט ) : מצהלות . ענין הרמת קול גדול כמו אל אשת רעהו יצהלו ( לעיל ה ) : אביריו . מלשון אביר וחוזק :

(דברי העם) , מדן, ר''ל כי בברכת יעקב לבניו אמר, יהי דן נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, שבני דן היו מלומדים ללחום עם רוכבי סוסים (ולכן היה דן המאסף לכל המחנות כי דרך הרוכבים ליפול על אחורי המחנה ברדפם אחריהם), עפ''ז ישאלו איך היה עתה להפך שנחרת סוסי האויב נשמע מדן, ובכ''ז לא נשך הנחש עקבי סוס ורוכבו, כי מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ, וגם באו לתוך הארץ ויאכלו ארץ ומלואה?

מצהלות. נופל על קול האבירים סוסים החזקים המזוינים לתשמיש. וכן ותצהלי כאבירים (לקמן נ') :

נחשים צפעונים . לסוף שבעים שנה נעשה צפע ואוטם אזנו שלא ישמע לקול חבר המלחשו שנאמר כמו פתן חרש יאטם אזנו ( תהלים נח ) הוא שנאמר אשר אין להם לחש :

משלח בכם . אגרה בהם נחשים רעים אשר אין מועיל להם לחש והם ינשכו אתכם ר''ל לא תוכלו לרצות את האויב בדברים רכים ותחנונים :

משלח . ענין גרוי והשסה כמו ושן בהמות אשלח בם ( דברים לב ) : צפעונים . מין נחש רע : ונשכו . מלשון נשיכה וכן אם ישך הנחש בלא לחש ( קהלת י ) :

(תשובת ה') , כי הנני משלח בכם, מה שאתם חושבים שדן דומה כנחש נהיה בהפך, כי אני השולח בכם נחשים צפענים שהם קשים מנחש והם נשכו אתכם עצמכם, לא את סוסיכם :

צפעונים. בא פה תואר לנחשים :

מבליגיתי עלי יגון . כמו הבלגתי ושם דבר הוא מישאיטינמנ''ץ בלעז כלומר אם אמרתי אבליגה ואתאפק עלי יגוני : עלי לבי דוי . מקול נבואות הנגלות אלי בפורעניות הבאות :

מבליגיתי . ר''ל אם אמרתי אתחזק על היגון לבל אתמיד בה אבל לא אוכל כי עלי לבי דוי :

מבליגיתי . ענין התחזקות כמו ואבליגה מעט ( איוב י ) : דוי . מל' מדוה וחולי :

מבליגיתי, (דברי העם) , עתה אני רואה שמה שהתחזקתי עלי היגון, והייתי חושב שיש תקוה, זה בא מצד כי עלי לבי דוי, שאני דומה כחולה שהמדוה נוגע עד לבו, שאז אינו מרגיש בחליו כלל, וזה עצמו שאינו מרגיש בחליו הוא סימן שאבדו הרגשותיו ונגע החולי עד הנפש :

מבליגיתי. שם, משקלו מַבְלִיגִית, בפלס מַרְבִית, שראוי מַרְבִייִת, ולמדבר בעדו מבליגיתי. (ר''מ קמחי) : מבליג. מענין חיזוק, והבדלו מן מתחזק מתאמץ, שעקרו בא על התחזקות כחות החיים, אעזבה פני ואבליגה (איוב ט' כ''ז), השע ממני ואבליגה (תהלות ל''ג י''ג), ומ''ש המבליג שוד על עז (עמוס ה' ט') בא בדרך מליצה כאילו העיר הוא גוף פרטי שיתגברו בו כחות המתפעלים על הפועלים בעת החולי והמות :

הנה קול שועת בת עמי . אני שומע שסופן לצעוק בארץ מרחקים ולמה כל זאת הלא ה' בציון ואם ישובו אליו ימצא להם :

הנה קול . ר''ל איך לא ידוה לבי הלא הגליות בעיני כאלו כבר נעשה וכאלו אני שומע קול צעקת בת עמי מארץ מרחקים אשר הלכו שם בגלות בבל והלא בידם היה לתקן הדבר כי האם אין ה' בציון וכו' ולמה א''כ לא התפללו אליו לבטל הגזרה ומדוע הוסיפו עוד להכעיסני בפסיליהם בהבלי אל נכר הם העכו''ם :

שועת . צעקת :

הנה קול שועת בת עמי (דברי השם) , יספר הויכוח שהיה לו עם עשרת השבטים שהם עתה בארץ מרחקים מעבר לנהרי כוש והם היו מצפים להגאל ולשוב אל ארץ אבותם ונשמע להם הבשורה הרעה מגלות יהודה וחורבן בהמ''ק, שעי''ז אבד מהם תקוה, (עשרת השבטים אומרים) , הה' אין בציון, הלא בציון מקום שכינת ה' וראוי שיושעו בדרך הנס וההשגחה ע''י ה' מעוזם, וגם אם עזב ה' אותם והסתיר פנים, האם מלכה אין בה וראוי שינצלו בדרך הטבע ע''י מלחמה? (תשובת השם) מדוע הכעיסוני בפסיליהם שבא להם עונש השגחיי, {{{א}}} על שהמירו אותו באלהים אחרים, {{{ב}}} שהמירוהו בהבלי נכר, כמ''ש הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, כמש''פ שם :

שועת. גדרו שצועק לישועה :

עבר קציר כלה קיץ . צפינו לעזרת מצרים ולא באה אמרנו יעבור הקציר ויהיו פנויין ויבאו והנה עבר זמן הקציר באייר וזמן הקיץ בתמוז ולא באו :

עבר קציר . מצפים אנו לתשועה והיא מתאחרת לבוא כי כבר עבר הקציר וכבר כלה זמן הקיץ ועדיין לא נושענו ר''ל זה זמן רב אנו בתוחלת ממושכה :

כלה . מל' כליון : קיץ . היא עת שטיחת התאנים ליבשם וכן כשלג בקיץ ( משלי כו ) :

(דברי עשרת השבטים) , עבר, הלא כבר עבר קציר וגם הקיץ ובכ''ז אנחנו לא נושענו עדיין, ועתה אחרי צפינו לישועה ימים רבים, הנה.

קציר, קיץ. הקיץ הוא אחר הקציר, וכלה הוא יותר מן עבר, שכלה לגמרי, ובזה מוסיף והולך במליצתו : השברתי. השבר יצוייר גם בחלק מן הדבר שבר יד או רגל והקדירה תופס בכל העצם, שנשחר ונכהה מראיתו, ומוסיף שמה החזיקתני, שהוא השממה לגמרי :

קדרתי . לשון שחרות ואופל : שמה . תמהון : החזיקתני . אחזתני :

על שבר . על הפורעניות העתידה לבוא השברתי גם אני : קדרתי . הושחר תארי והתמהון אחז אותי :

השברתי . מלשון שברון : קדרתי . ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : שמה . תמהון ובלבול כמו ונשמו הכהנים ( לעיל ד ) : החזיקתני . ענין אחיזה :

על שבר בת עמי שהם שבט יהודה, השברתי לגמרי כי מעתה אין עוד תקוה? ושילש לשונו נגד ג' פעמים שבא נ''נ על ירושלים והגלה אותם :

הצרי אין בגלעד . שהצרי בא משם כמו שנאמר עלי גלעד וקחי צרי ( לקמן מה ) כלומר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם : ארוכת . רפואת אינפלשטר''א בלעז :

הצרי אין בגלעד . וכי אין בגלעד צרי לרפאות בו החלי הלא שם הוא מקום הצרי וכי אין שם רופא לדעת אופן הרפואה ומדוע לא נתרפאת בת עמי ר''ל וכי אין בידם תורה ומצות וכי אין להם חכמים להורותם הדרך ומדוע א''כ לא החזירום למוטב לבטל את הגזרה :

הצרי . הוא נטף המוזכר בסממני הקטורת והוא שרף אילן והוא מיוחד לרפואה וכן קחו צרי למכאובה ( לקמן נא ) : ארוכת . ענין רפואה כמו הנני מעלה לה ארוכה ( לקמן לג ) :

(תשובת ה') , הצרי, וכי היו שבט יהודה צריכים לרפואתם סמים ותרופות מארץ מרחקים, הלא הצרי, שבו ירפאו נמצא בגלעד ששם מקום הצרי, וכן הרופא המסדר איך יקחו את הצרי ואיך ירפאו בו ג''כ נמצא שם, וא''כ מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי? ר''ל הלא רפואת העם תלוי בשייטיבו מעשיהם וישובו ללכת בתורת ה' ובקרבם נמצא בין התורה והמצוה שנתתי לפניהם שהוא הצרי, בין הנביאים והחכמים המישרים ומלמדים אותם דרכי ה' שהוא הרופא, ומדוע לא נרפאו. ? וא''כ הם עצמם אשמים בדבר, שלא אבו להרפא מחלים :

ארוכת. מענין רפואה (ע''ל ל' י''ז) :

מי יתן . הלואי והיה ראשי מלא מי בכי ועיני היה מקור הנובע דמעה והייתי אז בוכה יומם ולילה על חללי בת עמי :

מי יתן . עניינו כמו הלואי וכן מי יתן והיה לבבם וכו' ( דברים ה ) : מקור . מעין : את חללי . על חללי כי ויתנכלו אותו ( בראשית לז ) ת''א וחשיבו עלוהי :

(דברי הנביא) , מי יתן וכו', מי יתנני וכו', יאמר בצד אחד כי מרוב אהבתו את עמו מתאוה לבכות יומם ולילה על חלליהם, ובצד השני יאמר כי משנאתו את מעשיהם הרעים מתאוה להתרחק מהם אל המדבר, מי יתן שראשי יהיה מים שיהיה מלא מי דמעה, ושעיני יהיו מקור דמעה, שמן המקור ההוא יזלו לחוץ כדי שאוכל לבכות יומם ולילה, והטבעיים כתבו כי התמדת הבכי מיבש את המוח עד שיכלו הדמעות, ע''כ מבקש שהגם שיבכה יומם ולילה יהיה ראשו מיסוד המים, שיביע תמיד דמעות אל המקור שהם העינים :