עמד בשער בית ה' כי היתה הנבואה מיוחדת אל הבאים בשער להקריב קרבנות, ועז''א שמעו דבר ה' הבאים בשערים האלה להשתחות לה' וחושבים כי הקרבנות וההשתחויה הוא עיקר המעשה הנרצה :

ואשכנה . אשכין אתכם במקום הזה ולא תגלו ממנו :

היטיבו . מלשון טוב ותקון וכן ותיטב את ראשה ( מ''ב ט ) : ומעלליכם . מעשיכם :

כה אמר ה' לא הביאה להעזרה הוא המעשה הטוב והנרצה, רק המעשים הטובים הם תנאי אל הביאה לעזרה, וז''ש היטיבו דרכיכם תחלה ואז ואשכנה אתכם במקום הזה (ואמר ואשכנה אתכם ר''ל אתכם עצמכם אשכן פה, שעל ידכם אשכון בבית לא על הבית רק עליכם, כענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם), אבל.

דרכיכם ומעלליכם. הבדלם בארתי למעלה (ד' י''ח) :

היכל ה' היכל ה' היכל ה' . תלת זימנין בשעתא אתון מתחזין קדמוהי :

אל דברי השקר . אל דבר שאין בו ממש שהם אומרים היכל ה' וכו' המה ר''ל הלא היכל ה' המה בתוכנו ולא יחריב ה' את היכלו ואמר שלשה פעמים היכל ה' על האולם וההיכל והדביר שכולם נקראים בשם היכל ולזה אמר המה בלשון רבים כי שלשה המה :

אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר, אל תאמרו, כי היכל ה' הוא היכל ה' ר''ל אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' עי''כ הוא היכלו, ר''ל שעי''כ ישכן בו, לא כן. כי היכל ה' המה, ר''ל דרכיכם ומעלליכם הטובים (הנז' בכתוב הקודם) הם היכל ה', ועל ידם ישכן שם בקדש, ומפרש. (ה-ו-ז) כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ע''י שתעשו משפט בין איש ובין רעהו וכו' אז ושכנתי אתכם במקום הזה כי מעשיכם הטובים הם המעון לשכינת ה', היכל ה' המה, וע''י כן תשכנו גם אתם בארץ עד עולם ולא תגלו ממנה, (ומ''ש גר יתום ואלמנה לא תעשקו, הוא מאמר מוסגר כאומר אם תעשו משפט כ''ש שלא תעשקו גר יתום ואלמנה, וכ''ש שלא תשפכו דם נקי וכו', כי בהפך אם לא תעשו משפט סוף שתעשקו ויותר מזה שתשפכו דם נקי, ויותר מזה שתעבדו אלהים אחרים, ור''ל כי העושה הטוב בעבור שהוא טוב בעצמו שלא מיראת עונש כ''ש שימנע א''ע מהרע שיודע שיגיע לו ממנו נזק, וז''ש שאם תעשו משפט כ''ש שלא תעשקו ותשפכו דם נקי לרע לכם ר''ל שעי''ז בודאי יגיע לכם רע) :

המה. מוסב על הדרכים, הדרכים והמעללים הטובים הם היכל ה' :

לרע לכם . אשר מעבודתם תמשך לכם רעה ולא טובה :

לא תעשקו ודם נקי וכו'. דרך המליצה לדבר בדרך לא זו אף זו ולא בהפך, ואיך אחר שצוה שיעשו משפט וצדקה, צוה על עשק ורציחה ? אולם כבר בארתי באילת השחר (כלל ר''א) שלפעמים הפך הסדר לפי הסבות ומסובביהן, כמו לא תגנבו (ועי''כ) לא תכחשו. וכן ביהושע (כ''ג) לבלתי בא בגוים (ועי''כ) בשם אלהיהם לא תזכירו (ועי''כ) ולא תשבעו וכו', ועל כונה זו בא פה, וכן לקמן (כ''ב ג') :

ושכנתי . כאשר כן תעשו אז אשכין אתכם במקום הזה ולא בזולת זה : למן עולם . מעת בואכם שמה עד ימות עולם :

על דברי השקר . הוא בטחון ההיכל שאין תועלת בבטחון הזה :

לבלתי . עניינו כמו לא : הועיל . מלשון תועלת :

הנה, אבל אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, כי לפעמים יבטח על שקר בעבור תועלת, שיעשה עבירה שירויח על ידה ממון וא''כ בטח על התועלת שהגיע לו מזה הגם שהדבר שקר, אבל אתם בוטחים על דבר שהוא שקר וגם אין בו תועלת :

הגנוב רצוח וגו' . בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם :

הגנוב . וכי תגנבו ותרצחו וגו' :

(ט-י) הגנב רצח וכו' ובאתם ועמדתם, וכי אפשר שאתם תתמידו לעשות כל העבירות וע''י שתעמדו בבית הזה יען אשר שמי נקרא עליו תאמרו נצלנו ולא ישיגנו עונש, שתחשבו, {{{א}}} שאחפה על הבא אל ביתי, {{{ב}}} שלא אחריב הבית יען ששמי עליו, ויותר מזה כי לא תבואו שם ע''מ לשוב רק ע''מ לחזור לעשות הרע ותסמכו על זכות הבית לעשות כל התועבות, עד שתאמרו שלא לבד שע''י הבית תשיגו סליחה על העבר כי גם על העתיד למען עשות את כל התועבות האלה בעתיד, עד שע''י המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה :

ובאתם . אחר המעשים האלה תבואו אל ההיכל להתפלל שמה ותאמרו הנה בזה נצלנו מהעונש הראוי לבוא על מעשים כאלה : למען עשות . למען תשובו לחטוא ולעשות שוב המעשים האלה ותהיה בית ה' סיבה ועזר לעשות התועבות בבוטחכם בו :

נצלנו . מל' הצלה :

המערת פריצים . היה בעיניכם הבית הזה בתמיה : הנה ראיתי . שכך הוא בעיניכם :

המערת . האם חשבתם שהיה הבית הזה וכו' בעיניכם כמערת הפריצים שכאשר יעשו התועבות ילכו להחבא במערה : גם אנכי . ר''ל כמו שיש הדבר הזה עם לבבכם לעשות התועבות על בטחון ביאת הבית גם כן אני רואה שכן הוא עם לבבכם ולא נכחד ממני :

המערת . ענין חפירה בקרקע : פריצים . רשעים וקלי הדעת :

המערת, אתם מחשיבים ביתי כמערה שהפריצים מתחבאים שם בל ימצאום, כי כן ע''י הבית תרצו להסתיר מעשיכם, כי הנה כן היה הבית הזה בעיניכם, שאם תראו איש משתחוה לאלהיו שם, תחשבו אותו לצדיק גמור, ותועבותיו יסתרו מעיניכם, אבל גם אם יסתר מעיניכם שאינכם יודעים נסתרות, הלא גם אנכי הנה ראיתי, ואני רואה תעלומות, ומי יסתר מפני?, ואם תחשבו שבכל זה לא אחריב ביתי, זה טעות :

לכו נא אל מקומי . ר''ל התבוננו עתה אל המשכן אשר עמד בשילו : בראשונה . עד לא נבחר ירושלים : את אשר עשיתי לו . שהחרבתי אותו מפני רעת ישראל בימי עלי הכהן ולא חששתי עליו :

כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שם שכנתי שמי בראשונה והחרבתיו מפני רעת עמי ישראל, וכ''ש זה שהוא השני שאין הקביעות כ''כ כמו הראשון, (ועז''א אצל שילה שכנתי שמי, ואצל בהמ''ק אמר אשר נקרא שמי עליו ר''ל שאין שמי שוכן רק נקרא עליו לבד, כי כבר נסתלקה שכינה ע''י עונותיכם) :

השכם ודבר . אני משכים ומדבר ע''י הנביאים : ואקרא אתכם . לשוב אלי בתשובה :

עניתם . מל' עניה ותשובה :

ועתה שהחטא יותר גדול, {{{א}}} שהיה לכם ללמוד משילה, {{{ב}}} יען עשותכם את כל המעשים האלה גנוב רצוח שלא היה בשילה, {{{ג}}} ואדבר השכם ודבר שג''כ לא היה בשילה :

ואדבר, ואקרא, תחלה דברתי מקרוב ואחר שלא שמעתם ונתרחקתי מכם עדן קראתי מרחוק. וכן לקמן (ל''ה י''ז) ובישעיה (ס''ה י''ב, ס''ו ד') אמר בהפך קראתי דברתי, כי אז לא התרחקה שכינה מצייר שקרא תחלה מרחוק ואח''כ התקרב ודבר מקרוב :

כאשר עשיתי לשילו . בימי עלי :

ועשיתי . ולכן אעשה לבית וכו' : ולמקום וכו' . הוא ירושלים :

ועשיתי, לכן אעשה לבית, יען אשר אתם בטחים בו וחוטאים ע''י הבטחון הזה, וגם למקום שהוא לכל א''י שאחריב אותה :

כאשר השלכתי וגו' . עשרת השבטים :

והשלכתי וכו' . לארץ אחרת : כל אחיכם . וחוזר ומפרש את כל זרע אפרים והם בני עשרת השבטים וקראם ע''ש אפרים כי ירבעם שמלך בהם ראשונה היה מזרע אפרים :

והשלכתי אתכם לגולה כמו שהגליתי עשרת השבטים :

ואתה . לירמיה ידבר שאל יתפלל בעדם : ואל תשא וכו' . כפל הדבר במ''ש : כי אינני . כי אין אני שומע אליך :

ואל תשא . ענין הרמת קול : בעדם . בעבור' : רנה . הוא ענין ל' תפלה : תפגע . ענין בקשה וכן ופגעו לי ( בראשית כג ) :

ואתה, ר''ל לך צויתי רק שתעמוד בשער בית ה' שהם באים להשתחוות ותוכיחם, אבל לא שאתה תתפלל בעדם, וגם אם ירצו המה להתפלל ואתה תהיה הש''ץ לשאת בעדם רנה ותפלה, כדרך שהש''ץ מרנן והקהל עונים אחריו, לא תעשה זאת, וגם אל תפגע בי שאעשה בזכותך כי אינני שמע אתך כלל, כי איך תוכל לבקש ולהתפלל בעדם :

ואל תפגע בי. גדר הפגיעה אם יתפלל בעד עצמו מורה שמרבה תפלה עד שלא יוכל להשיב פניו ריקם מפני ריבוי בקשתו, ואם מתפלל בעד חברו, היינו שיעשה לו כזכות המבקש אף שאין חברו ראוי לכך : אינני שומע אותך. שמע שאחריו את מורה שמיעת הקול לבד, ר''ל שאאטום אזני בל אשמע קולך כלל וכ''ש שלא אעשה בקשתך :

האינך . וכי אין אתה רואה מה המה עושים וכו' :

האינך . האין אתה וכן אינך יודע אי זה יכשר ( קהלת יא ) : ובחוצות . בשוקים :

האינך רואה, {{{א}}} מה המה עושים גוף המעשה, {{{ב}}} איכות המעשה שאין עושים בצנעה רק בפרהסיא בערי יהודה ובערי ירושלים, ולא שיעשו זה יחידים, כי.

לעשות כוונים . דפוס הכוכב : למלכת השמים . כוכב הגדול היו קורין מלכת השמים ל' מלוכה וכן ת''י לכוכבת שמיא :

הבנים וכו' . ר''ל כ''א מהם מסייע לעבירה : לעשות כונים . לעשות מיני מאכלים להגיש מנחה למלכת שמים ר''ל לכוכב גדול שבשמים והוא השמש וכאלו מולך על כולם : והסך . ולהסך אז נסכים וכו' : למען הכעיסני . ר''ל יודעים הם שאין תועלת בעבודתם אבל כל מעשיהם להכעיסני :

מלקטים . מל' לקיטה : מבערים . מדליקים : לשות . מל' לישה והוא גלגול העיסה : בצק . עיסה כמו מלוש בצק עד חמצתו ( הושע ז ) ואמר בצק ע''ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם ( ישעיה מד ) : כונים . מין מאכל ויתכן שנקרא כן על כי עשאום בכוונת הלב בתקון רב וכן עשינו לה כונים להעציבה ( לקמן מד ) : למלכת השמים . הוא השמש וכן מקטרים למלכת השמים ( שם ) :

הבנים מלקטים עצים שכולם עוסקים בדבר, וגם מלאכה שאחד יכול לעשותה כמו עשיית הכונים הם מחלקים אותה ביניהם האבות והבנים והנשים כדי שיהיה לכולם חלק במעשה, ואין עושים זאת לתיאבון רק למען הכעיסני :

כונים. צורה מכוונת למלכת השמים שהוא השמש, שקראוהו מלך בשמים, שמולך על כל הכוכבים ומנהיג אותם, ואליו היה עבודת המולך, והיה אצלם מולך זכר ומלכת נקבה, ועז''א (בעמוס ה') את סוכות מלככם ואת כיון צלמיכם, ולקמן (מ''ד י''ח) עשינו לה כונים להעציבה. וי''מ מענין מלאכה או מלאך ושליחות ע''ש עבודתה ושליחותה בהנהגת השפלים, ואל''ף עי''ן הפעל נפל מן היסוד, כמו אם לא שריתך לטוב (לקמן ט''ו י''א), יתן ה' את שלתך (ש''א א') :

האותי . ר''ל וכי הכעס הוא בעבורי כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי הלא הכעס יזיק להם כי יהיה להם לבושת ולכלימה :

האותי הם מכעיסים, הלא ה' לא יתפעל והכעס הנאמר אצל ה' הוא מה שהמקבל מקבל עונש ובו יתראה רושם הכעס לא בה', וז''ש הלוא אתם, הם מקבלים הכעס ומתפעלים ממנו לא אנכי, כי מה שהם עושים למען הכעיסני הוא למען בשת פניהם, כי עי''ז.

נתכת . יורדת ומגעת כמו ומטר לא נתך ארצה ( שמות ט ) לא מטא :

נתכת . תהיה נשפכת אל המקום הזה וחוזר ומפרש על האדם וכו' : ולא תכבה . ר''ל לא תפסק החמה עד תכלה הכל :

נתכת . ענין התכה והרקה כמו ותתך חמתי באפי ( שם ) : תכבה . מלשון כבה :

הנה אפי וחמתי נתכת למטה על המכעיסים, ועי''כ יוחרב המקום הזה, וכל אשר בו אדם ובהמה וצומח פרי העץ ופרי האדמה, והאש יהיה תמיד כי לא תכבה, (והנה בעת החולי יקבלו תרופה מהמאכלים והעשבים, אבל בשיהיה החמה גם על הצומח ויתעפשו יכלה האדם והבהמה באין תרופה) :

עולותיכם . שאתם מקריבים כליל טוב לכם שתוסיפו אותם על שלמיכם ותקריבו אותם שלמים ותאכלו הבשר שהרי אינם מקובלות לפני ולמה תפסידום :

עולותיכם ספו וכו' . העולות שאתם מביאים שהמה כולם כליל הוסיפו אותם על זבחי שלמיכם ואכלו הבשר ר''ל הואיל ואין העולות לרצון לפני למה תפסידו הבשר :

ספו . ל' הוספה :

כה אמר ה', שב לענין הראשון, מ''ש אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר היכל ה', אין ה' רוצה בקרבנותיכם, רק ספו וכלו והשביתו את עלותיכם עם זבחיכם, בל תביאו עולות וזבחים לה' ואכלו אתם את הבשר :

ספו. למפרשים שרשו יסף, כמו ספו שנה על שנה (ישעיה כ''ט). ולפ''ז י''ל זבחיכם זבחי חול, וי''ל ששרשו ספה, כמו וספו בתים רבים (עמוס ג'), ר''ל כלו והכריתו את העולות עם הזבחים, ומלת על כטעם עם, כמו ויבואו האנשים על הנשים :

ביום הוציאי אותם . תחלת תנאי לא היתה אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגול' ( שם יט ) :

כי לא דברתי וכו' . ביום שהוצאתים ממצרים לא דברתי עמהם אז על דבר עולה וזבח ואם היה עיקר ההוצאה בעבור הבאת הקרבנות כי בזה הכל תלוי אף בזולת שמוע בקול ה' היה אם כן מהראוי להצטוות עליה ביום שהוצאתים ממצרים :

על דברי . על ענין וכן על דבר כזבי ( במדבר כה ) :

(כב-כג) כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם וכו' כי אם את הדבר הזה, ר''ל בעת שדברתי וצויתי את אבותיכם בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים שיביאו עולה וזבח כי כל ספר תו''כ מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות רק את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי, שעקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן, שמעו בקולי, ר''ל בתכליות של הקרבנות כונתי ג' דברים, {{{א}}} שישמעו בקולי כמ''ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, {{{ב}}} והייתי לכם לאלהים שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו, {{{ג}}} והלכתם בכל הדרך שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ''ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם למען ייטב לכם :

כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים כי אם את הדבר הזה צויתי אותם. לפירוש המפ' יקשה מאד איך אמר שלא דבר ולא צוה על דברי עולה, והלא כל ספר ויקרא מלא מהלכות הקרבנות ומדיניהם, וע''כ מוכרח לפרש כמש''פ שר''ל לא דברתי כי אם את הדבר הזה, רק דבר זה היה עקר הדבור שישמעו בקולי. אולם מלת צויתי אותם נראה כמיותר לפ''ז, כי כבר כללתי באילת השחר (כלל רכ''ט) שכ''מ שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת (שיציינו במלת כי אם) אין דרך להזכיר את הפעל שנית, אם לא לצורך דרוש. אולם הדבר נכון מאד, בשתדע ההבדל בין דבור ובין ציוי, שהדבור יבא גם על דבר הרשות, והציוי בא על דבר חובה, שהמצוה מכריח לעשות פקודתו, ובקרבנות יש דבורים וציויים, כי קרבנות נדבה דבר ולא צוה כמ''ש אדם כי יקריב כשרוצה להקריב, וקרבנות חובה צוה, כמ''ש צו את ב''י זאת תורת העולה, צו וכו' את קרבני לחמי. אמנם הגם שבדבור הבאת הקרבנות יש דבור וציוי בתכליות של הקרבנות שהוא שישמעו בקול ה' לא יצדק דבור של רשות רק ציוי של חובה וז''ש הגם שדברתי וגם צויתי על דברי עולה וזבח, דברתי על קרבנות נדבה, וצויתי על קרבנות חובה, בכ''ז בשתיהם היה רק ציוי שישמעו בקולי ועז''א צויתי אותם כי השמיעה בקול ה' הוא ציוי וחובה :

כי אם וכו' . שמעו בקולי . רק הדבר הזה צויתים אז שמעו בקולי וכו' כמ''ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ( שמות יט ) א''כ זה העיקר והבאת הקרבנות היא כאחד מכל המצות שאין נחת בהם בזולת שמוע בקול ה' : והייתי לכם לאלהים . ר''ל אני בעצמי אשפיע לכם טובה בזולת אמצעי : למען ייטב לכם . ר''ל לא יבוא לי תועלת מזה רק למען ייטב לכם :

בשרירות לבם . במראה לבם ל' אשורנו ( במדבר כד ) :

ולא שמעו . אף יוצאי מצרים לא שמעו וכו' : במועצות . בעצתם מה שהראה להם לבם הרע ר''ל מה שחמדו והתאוו : ויהיו לאחור . הלכו לאחור ולא לפנים ר''ל בכל יום היו פוחתים והולכים בעבודת ה' ולא היו מוסיפים והולכים :

במועצות . מל' עצה : בשרירות . ענין הבטה וראי' כמו אשר שוררו אנשים ( איוב לו ) : לפנים . להלן מול פנים :

ולא שמעו, ר''ל ותכליות אלה שכונתי בציוי הקרבנות לא השגתי, שהגם שהרבו להביא קרבנות לא הביאום לתכלית הנרצה, לא עמ''ש שמעו בקולי כי לא שמעו וגם לא הטו את אזנם כלל, ולא שילכו בדרך אשר צויתי אותם כי הלכו במועצות שלא היה החטא בשגגה רק אחרי העצה והסכמת השכל ועם שרירות הלב והמינות, ולא שאהיה להם לאלהים כי היו לאחור ולא לפנים, ר''ל שהכונה האלהית היתה שילכו העם בשלמותם ממדרגה למדרגה לפנים עד שישרה שכינתו עליהם בתמידות ויהיה להם לאלהים, אבל הם היו לאחור ששבו לאחוריהם ממדרגה שהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד המדרגה השפלה שירדו ממדרגת המין האנושי ונמשלו כבהמות, כמ''ש בפי' ישעיה (א' ד') על מ''ש נזורו אחור, ולא הלכו כלל לפנים, שלא תאמר שהיו כמי שהולך אל השלמות וחוזר לאחוריו ושוב חוזר לפניו כי הם היו לאחור, כי כן היה.

יום השכם ושלוח . מידי יום ביום השכם ושלוח :

למן היום וכו' . מאז ועד הנה המה פוחתים והולכים : יום השכם ושלוח . בכל יום אני משכים ומשלח :

למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה לא הלכו אף פעם אחת לפנים, ולא תאמר שלא הוכחתים ע''י הנביאים, כי ואשלח אליהם, ולא נביא אחד רק את כל עבדי הנביאים, ולא פעם א' לפרקים רק יום יום השכם ושלח, ובכ''ז.

ולא שמעו אלי . אנשי הדור הזה : ויקשו את ערפם . הוא ענין מליצי כאלו נתקשה ערפם עד שא''א להם להחזיר הפנים מול המקום ואחז במשל מבן אדם לחבירו שאינו רוצה להחזיר הפנים מול חבירו לשמוע דבריו : הרעו . עשו רעות עוד יותר מאבותם :

ויקשו . מל' קשה : ערפם . הוא מול הפנים :

ולא שמעו וגם לא הטו את אזנם, שאם היו עכ''פ מטים אזן ולא שומעים הייתי אומר שלא הוטבו הדברים בעיניהם. אבל הם לא רצו כלל לבחון דברי הנביאים, וגם אם הראו להם עונשי ה' ומופתיו הקשו את ערפם ולא הסבו אותו לאחוריהם לראות, ובזה הרעו מאבותם, כי אבותיהם הלכו במועצות בשרירות לבם הרע, רצה לומר שחקרו והתיעצו על דרכם ונטו לשרירות לבם אחרי החקירה, והם לא רצו לדרוש ולהאזין ואף לא לראות בעיניהם :

ודברת . אמר ה' לירמיהו כאשר תדבר אליהם את כל הדברים האלה ידעתי אשר לא ישמעו אליך ויברחו להם ואם תקרא אליהם ידעתי אשר לא יענו לך :

יענוכה . מל' ענייה ותשובה :

ודברת, אחר שתדבר אליהם ולא ישמעו ויתרחקו ממך, ואז תקרא שיתקרבו אליך ולא יענוך, אז.

ודברת, וקראת, (כנ''ל פסוק י''ג) :

ואמרת אליהם . אז תאמר אליהם זה הגוי וכו' ר''ל אין אלה מבני ישראל אשר שמעו דבר ה' בסיני אלא כאלו אשר לא שמעו בקול ה' וכאלו לא למדו מעולם מוסר . אבדה האמונה . אמונת האל אבדה מלבותם וגם נכרתה מפיהם ולא יזכרו בה :

לקחו . ענין למוד : ונכרתה . ר''ל נפסקה :

ואמרת אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול ה' אלהיו שדבר עליהם מצד הערת השכל, וגם לא לקחו מוסר אחר שייסרם בעונשין, א''כ אבדה האמונה, מלבם וגם נכרתה מפיהם, שאין אף מעשה אבותיהם בידיהם, לכן.

גזי נזרך . תלשי שערך כמו ויגז שלוים ( שם ט ) ויגז את ראשו ( איוב א ) ל''א נזרך כתרך ל' גדולה וכן תרגם יונתן רברביך וכן חיברו מנחם : ויטוש . ויעזוב :

גזי נזרך . לכן תלוש שער ראשך והשלך אותם והוא דרך צער ואבלות : שאי . הרימי קול קינה על מקומות הגבוהות להיות נשמע למרחוק : ויטוש . עזב את הדור ששפך עליו עברתו :

גזי . ענין תלישה כמו קרחי וגוזי ( מיכה א ) : נזרך . גדול השער יקרא נזר כמו נזר אלהיו על ראשו ( במדבר ו ) : ושאי . ענין הרמה : שפים . כן נקראו מקומות הגבוהות : ויטוש . ענין עזיבה כמו ויטוש משכן שלו ( תהלים עח ) : עברתו . מל' עברה וזעם :

גזי, תלשי שער ראשך לסימן היאוש ואבילות, ושאי קינה, בפרהסיא על שפים כי אין לך תקוה, ועקר הקינה יהיה על שמאס ה' ויטוש, שלא היתה הנטישה לפי שעה לבד כי היתה מחמת מאוס ואם מאיסה לית סבר, וזה היה בסבת ע''א :

גזי נזרך. פירשו המפרשים שער הראש, ובא המליצה מן הנזיר שגוזז שערו עת טמא ראש נזרו, והנמשל כי האמונה הוא נזר הקדש על ראש ישראל ואם אבדה האמונה הורד עדיך מעליך :

שמו שקוציהם . עכו''ם המתועב שמו בבה''מ לטמא אותו :

שקוציהם . מל' שקץ ותועבה :

כי עשו בני יהודה וכו'. ויותר מזה ששמו שקוציהם בבית כמושיב צרתה בצדה, ויותר מזה שקבלו ע''ע עבודות חמורות לע''א.

במות התופת . הוא המולך שהיה של נחשת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות ונותנין את הילד על ידיו והוא נכוה ונוהם והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו , תופת על שם התוף : הנם . על שם נהמת הבן : לא צויתי . במצות שיקריבו בניהם לקרבן ולא דברתי לאחד מן הנביאים וכשדברתי לאברהם לשחוט את בנו לא עלתה על לבי שישחוט אלא להודיע צדקו :

במות התופת . במות של התופת אשר עמד בגיא בן הנום לשרוף על הבמות את בניהם וכו' ( ולפי שהיו מקישין בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו קראו בית הבמות תופת ע''ש התופים ולהגיא קראו בן הנום ע''ש נהמת הבן ) : אשר לא צויתי . אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות : ולא עלתה על לבי . לשאול דבר כזאת :

במות . מל' במה : בגיא . בעמק :

שבנו במות התופת לשרוף את בניהם. אשר אנכי לא צויתי שיעשו לי עבודות כאלה, ולא תאמר שלא צויתי מפני שחשבתי שלא ישמעו לי לעשות זאת אבל הדבר עלה על לבי לצוות בעד שאדע שישמעון, כי לא עלתה על לבי כי היא עבודה משוקצת אצלי :

ולא יאמר עוד . אז לא יקרא עוד בית הבמות בשם תופת והגיא בן הנום כי אם יקרא גיא ההרגה כי שמה יפלו הרוגים רבים : וקברו . ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד :

מאין מקום, עד שלא ישאר מקום לקבר עוד, ואז.

ואין מחריד . את העופות מעל הפגרים :

והיתה נבלת העם . הנשארים אשר לא יקברו יהיה למאכל לעוף השמים וכו' : ואין מחריד . לא יהיה מי להחרידם ללכת מן הנבלות :

נבלת . כן נקרא גוף ההרוג : מחריד . מל' @ חרדה ופחד :

והיתה נבלת העם למאכל כי לא ימצאו מקום קבר :

והשבתי וכו' . ר''ל לא ישמעו עוד שמה קול ששון וכו' כי לחרבה תהיה ולא ישאר בה איש :

והשבתי . ענין בטול כמו שבת נוגש ( ישעיה יד ) : לחרבה . מל' חורבן :

והשבתי, כי הדרך הוא שאחרי המלחמות הגדולות והרג רב יתהוו זווגים רבים מהאלמנות שנהרגו בעליהם ואנשים שמתו נשיהם וישתדלו לקחת נשים ולהוליד בנים לישב את הארץ החרבה, כמ''ש (לקמן ל''ג) עוד ישמע במקום הזה קול ששון וקול שמחה וכו' כי אשיב שבות הארץ כבראשונה, עתה לא יהיה כן כי לחרבה תהיה הארץ :