עצרת בוגדים . כנסיות בוגדים :

מי יתנני במדבר . מי יתן לי לצרכי להיות במדבר מקום מלון להולכי אורח : ואעזבה . אז הייתי עוזב את עמי ללכת מאתם אל מלון המדבר : עצרת . קבוצת אנשים בוגדים :

מלון . מקום ללון : אורחים . הולכי אורח : עצרת . קבוצת וכן קראו עצרה ( יואל ב ) :

מי יתנני, מי יתן אותי שאני בעצמי אהיה מלון ארחים במדבר, עד שבבואי במדבר אלין במלוני בעצמי, והיא מליצה נשגבה שאמצא שם צרכי בעצמי מבלי צירוף איש אחר, ואעזבה את עמי ללכת להתבודד במדבר, כי כלם מנאפים, ובכ''ז הם עצרת בגדים הם מתעצרים לפני ה' לעבוד ולהתפלל, אבל הוא בבגידה, כי לבם מלא און, כמ''ש לא אוכל און ועצרה (ישעיה א') עי''ש :

יתנני. יתן אותי, (ולדעת מפ' היל''ל מי יתן לי) ? : עצרת. בא תמיד על הנעצר להתפלל ולעבוד. עצרת לה'. קראו עצרה לבעל :

וידרכו . לשון זה נופל בהזמנת הקשת לירות חץ וקשת הי' ארבלישט''א בלעז וברגלים דורכין אותה לכך קורא אותה דריכה והנביא המשיל לשונם לקשת שקר שדרכו לשונם קשת בשקר : מרעה אל רעה . מעבירה אל עבירה :

וידרכו . הזמינו את לשונם שהיא להם לקשת להרוג אנשים ממרחק כמו שהורגין בקשת אותם הזמינו לדבר שקר ולפי שהמשילם לקשת אמר לשון הדרכה הנופל בקשת : ולא לאמונה גברו בארץ . מה שמקצתן מתגברים על קצתם אין דעתם למען תחזק ידם לעשות אמונה : כי מרעה וכו' . כי יוצאים מעבירה אחת אל עבירה שנית ואינם נותנים לב לדעת אותי ולעשות אמונה :

וידרכו . הדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחו היטב לירות למרחוק :

וידרכו, ר''ל כי בנים זרים ילדו בשני מיני התולדות המיוחדים לאדם, {{{א}}} התולדות אשר יוליד מצד שהוא בעל חי, שהוא הולדת בנים להשאיר מינם, כולם מנאפים ובנים זרים ילדו, {{{ב}}} התולדות שיוליד מצד שהוא מדבר, שהם דבוריו ומשפטיו והיקשיו שהם תולדות הנפש המדברת, שגם בזה ילדו בנים כחשים (ר''ל שפגמו ברית הלשון וברית המעור), וידרכו את לשונם, חושב בחטא הלשון שני ענינים, {{{א}}} מה שנוגע בין אדם למקום, {{{ב}}} מה שנוגע בין אדם לחבירו, נגד מה שבין אדם למקום דרכו לשונם קשתם שקר, הלשון יצייר תמיד הדבור התבוניי, ויצייר את הלשון כקשת, כי כמו שבקשת ינצחו את אויבים בשער, כן יערכו בלשון ווכוחים וינצחו את אויבי האמת בדעות ואמונות, והראיות והמופתים שבם יתוכח הם חצי הקשת הזה, שבם יורה אל לבם לבטל דעותיהם, אבל הם דרכו קשתם שקר, ר''ל שיעמידו מופתים שקרים וראיות כזבים, ולא לאמונה, ר''ל שלפעמים ינצחו במופתים מזויפים כדי להעמיד את האמונה, כמו שעשו המדברים שהביא המורה שהעמידו מופתים מבודים להעמיד אמונות נחלו מאבותיהם, אבל הם גברו בארץ עם חצי שקר אלה לא להעמיד אמונה אמתית, כי מרעה אל רעה יצאו, הם דומים כמי שמעמיד מופתים נגד אמונת הפרסיים שהאמינו בשניות כדי להעמיד אמונת ההודיים שהאמינו בארבע אלהות, שהגם שיצאו מרעה א' שהוא אמונת השניות נפלו באחרת, כי בין כך וכך אתי לא ידעו ואין מכירים אמונת האחדות והאמתיית :

לשונם. מבואר אצלי ההבדל בין שפה ולשון, שהלשון מצייר הדבור התבוניי בראיות ומופתים כמ''ש בכ''מ :

עקוב יעקב . ארוב יארוב :

השמרו . היו נשמרים זה מזה לבל הגלות מסתרי לבבו : ועל כל אח . על שום אח : עקוב יעקב . יעקם ויעוות דרכו מול אחיו : רכיל יהלוך . מדבר רכילות על רעהו :

עקוב יעקב . ענין עקום ועיוות וכן והיה העקוב למישור ( ישעיה מ ) :

איש, (בדברים שבין אדם לאדם) הבגידה רבה ביניהם כ''כ עד שאני מצוה לכל איש שישמר מרעו בל יגלה לו סודו ולא תבטחו גם על אח, וגם על כל אח אף אח מאב ואם, והטעם שלא יבטח על אח כי כל אח עקב יעקב וירמה, ושישמר מן הרע כי הרע רכיל יהלך ויגלה סודותיו, (ור''ל הגם שא''צ להשמר מן האח שלא יעשה לו רעה בפועל, עכ''פ אין לבטוח עליו להשיג מאתו טובה, ומן הריע לא לבד שלא יבטיח עליו כי גם צריך להשמר מרעתו) :

עקוב יעקב. מענין מרמה, וענינו שמסבב אותו במעגלים סבוכים לרמאות (ולקח מליצתו מן האח שאמר עליו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני) :

העוה נלאו . יגעו וטרחו לעוות את דרכם : העוה . כמו הכבד את לבו ( שמות ח ) להעוות :

ואיש . כל איש מהתל ומלעיג ברעהו : למדו . הרגילו את לשונם לדבר שקר כי מתמידים בזה : העוה נלאו . כאלו נתייגעו לעוות דרכם כי הרבה עוות עשו והוא ענין מליציי :

יהתלו . ענין לעג כמו הנה התלת בי ( שופטים וז ) : למדו . ענין ההרגל כמו פרה למד מדבר ( לעיל ב ) : העוה . מל' עוות ועקום : נלאו . ענין יגיעה כמו ונלאתי כלכל ( לקמן כ ) :

ואיש, ר''ל והגם שאיש מרעהו ישמרו בכל זאת איש ברעהו יהתלו, להוציא עליו רכיל ודבה שלא שמע ממנו כלל, כי כ''ז שדרכם שלא לשקר לא יוכל להוציא דבה רק אם שמע ממנו איזה דבר שאז יעוה ויעקש את דבריו להוסיף או לגרוע דבר לספר אותו באופן שיגיע נזק לחבירו, וכשישמר ממנו לא יוכל לילך עליו רכיל כיון שאין בדבורו שום דבר אמת, אבל הם יהתלו להוציא דבה הגם שלא דבר עמו כלל כי אמת לא ידברו כלל, כי למדו לשונם דבר שקר לגמרי שאין בו אף קצת אמת, כי כבר נלאו להעוה ולעקם הדברים, שזה טורח רב אצלם, רק בודים מלבם שקרים גמורים :

שבתך בתוך מרמה . כשהן יושבים חושבין מחשבות מרמה ובמרמה החליפו יראתי ומאנו דעת אותי : במרמה . בשביל המרמה :

שבתך בתוך מרמה . ר''ל המרמה מקפת אותך מסביב וכאלו א''א לך להפרד ממנו ובעבור עסקם במרמה ממאנים לדעת אותי כי המרמה נוח להם מלדעת את ה' :

שבתך בתוך מרמה, שעור הכתוב, אתה מרמה, שבתך הוא בתוך, מצייר את המרמה כעצם מופשט, אשר שם שבתו תוך לב האנשים האלה, ר''ל כי שכונת המרמה היא תמיד בפה הרמאי ובלשונו לא בלבו, כי האדם לא ירמה א''ע רק את חברו, כי בלבו יודע האמת, אבל עתה תשב אתה מרמה בתוך הלב לא בשפה ולשון, (כי בשפה ולשון לא ירמאו כלל כי בם ידברו שקרים גלוים) רק בלב ירמאו, כי ירמאו את עצמם, ומבאר כי בערמה מאנו דעת אותי, שמראים א''ע בענין ידיעת דרכי ה' ואמתתו, שהגם שיוכלו להגיע אל ידיעת האמת הם אינם רוצים לדעת את ה', וזה מרמה צפונה בקרב איש ולב עמוק לרמאות א''ע בעניני האמונה :

שבתך בתוך מרמה, מרמה ותוך הם שמות נרדפים כמ''ש אלה פיהו מלא ומרמות ותוך. והבדלם שהתוך הוא ענין רימוי בדבר שי''ל שתי פנים, דבורים בעלי שני פרושים, שבזה ירמה את השומע, והתוך שוכן תמיד תוך המרמה, כי המרמה הוא הדבור החיצוני שבו יתלבש התוך שהוא הפנים הצפונים בדבורו, וממליץ שאצלם המרמה יושב תוך התוך, וירמה א''ע במצפוני לב :

הנני צורפם . ביסורין : מפני בת עמי . מן קדם חובי כנישתא דישראל :

צורפם ובחנתים . כדרך הכסף שצורפים אותו בכור להסיר הסיג ולבחון הכסף הטוב הוא אם רע כן אביא עליהם פורעניות למרק ולהסיר מהם סיגי העון : כי איך אעשה וכו' . ר''ל אם אניחם להיות משוקעים בעון הלא המה עדת עמי וראוים המה להיות עם קדוש אם אעשה עמהם כלייה הלא המה עדת עמי ורחמי עליהם ולכן אצרפם ביסורים למרק מהם העון למען ישארו מנוקים מעון :

צורפם . ענין זקוק : ובחנתים . מל' בחינה :

לכן הנני צורפם ובחנתים, אחר שאצרוף אותם באש להסיר הסיגים אבחן אותם שנית אם נצרפו כהוגן, כי איך אעשה מפני בת עמי, מפני שאיני יודע איך לעשות שיהיו נקיים מכל סיג, כי גם אחרי הצירוף ר''ל אחרי האש והיסורים הם עדיין מלאים סיג וחלאה, לכן צריך לחזור ולבחנם ולצרפם פעם אחר פעם :

צורפם ובחנתים. הצירוף היא ההתכה באש להסיר הסיגים. והבחינה הוא שמנסה אותו אם יש בו סיג, והבחינה קודם הצירוף, שאחר שבחן וראה שיש בו סיג אז מצרפו, כמ''ש כי בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף כסף (תהלות ס''ו י'), וכן בחנני ה' ונסני צרפה כליותי (שם כ''ו ב'). והבחינה הבא אחר הצירוף הוא אם א''י אם נצרף כראוי בוחן שנית, ואם מוצא סיג צורף שנית :

חץ שחוט לשונם . משוך כמו זהב שחוט ( מלכים א י ) וכן ושחטה שטים ( הושע ה ) טריי''ט בלעז לישנא אחרינא ל' שחיטה ממש טראנקא''ט בלעז וכן חברו מנחם וכן ת''י כגיר די מחריף : ובקרבו . ת''י ובמעוהי :

חץ שחוט לשונם . נדמה לשונם לחץ הנמשך על יתר הקשת כי בלה''ר הורגים למרחוק כמו חצי הקשת : מרמה דבר . כל אחד מדבר מרמה כי בפיו ידבר שלום עם רעהו ובקרב לבו ישים מארב עליו :

שחוט . משוך כמו זהב שחוט ( מ''א י ) . ארבו . מל מארב . ( ח ) אפקד . ענין השגחה כמו פקדו נא וראו ( ש''א יד ) :

חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ר''ל כי הלשון מדברת תמיד ברצונה ובבחירתה, ובכחה לדבר או לחדול, ועל פי זה תדמה הלשון כקשת הרובה את החצים שהם הדבורים, והדבורים הם כחצים, אבל הם כבר שב ההרגל אצלם לדבר רמיה תמיד עד שאין הלשון ברשותם רק הוא כחץ ביד מרמה, המרמה הוא המדבר והוא המניע את לשונם עד שהמרמה ימליץ אצלם כקשת הרובה בחצים, והלשון נמשלת כחץ שחוט ומשוך, שא''א עוד לעכב אותו, ומפרש כי מרמה דבר, מצייר את המרמה כעצם מופשט ומיחס אליו את הדבור, המרמה הוא העצם המדבר וכבר דבר ושחט ומשך את החץ שהוא לשונם, ואין בידם לעכב את הלשון עוד, ר''ל שכבר שב אצלם דבור המרמה כטבע שני עד שאין בכחם להרגיל א''ע לדבר אמת, כי הגם שבפיו שלום את רעהו ידבר בקרבו ישים ארבו בקרב הדבור האורב יושב בחדר לארוב על רעהו ולהרע לו :

חץ שחוט. משוך, כמו זהב שחוט, מרמה דבר, למפרשים היל''ל דברה כי הלשון נקבה תמיד או מרמה דברו ויסב על העם, ולדעתי המרמה הוא העצם המדבר :

העל אלה . וכי על מעשים כאלה לא אשגיח בם להפרע מהם : אם בגוי . וכי בגוי אשר וכו' :

העל אלה, וא''כ ראוי שאפקוד בין מצד המעשים עצמם, שעז''א העל אלה לא אפקד, בין מצד הנקמה על תכונת רוע נפש הפועל כזאת ורוע טבעו, ועז''א אם בגוי אשר כזה וכנ''ל :

על ההרים . על חורבן ההרים : ועל נאות מדבר . נוה רועים שבמדברות נאות ל' נוה וכן נאות אלהים ( תהלים פג ) וכן לביתך נאוה קודש ( שם צג ) : נצתו . לשון ציה וכן נצתה : נדדו הלכו . סופן לילך , חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה מגלות צדקיהו עד פקודת כורש מלך פרס חמשים ושתים שנה היו ורמז לדבר ועד בהמה חשבונה בגימטריא נ''ב והחשבון מכוון במסכת מגילה :

על ההרים . על חורבן ההרים אשר לא צמחו ארים קול בכי ויללה : ועל נאות מדבר . על חורבן אהלי הרועים אשר במדבר ארים קינה כי נעשו שממה ואין איש עובר שם ולא נשמע קול מקנה כי האויב שללם עצמו : נדדו הלכו . נדדו ממקומם והלכו להם כי רוב העופות ישכנו במקום אנשים כי שם ימצאו פירות ופרחי אילנות וזרעים למאכלם וכאשר יהיה שממה ילכו להם והבהמות יקחם האויב :

ונהי . ענין יללה כמו יודעי נהי ( עמוס ה ) : נאות . ענין מדור כמו בנאות דשא ( תהלים כג ) : מדבר . לפעמים מקום המרעה סמוך למדבר וכן הצאן ההנה במדבר ( ש''א וז ) : נצתו . מל' ציה ושממה :

על ההרים, ר''ל על הפורענות שבאה עליהם לא אבכה כי בהפך בם תתנקם נפשי, וכגמול ידם יעשה להם, רק על ההרים שהם לא חטאו, עליהם אשא בכי ונהי, והמאמר מקביל על ההרים אשא בכי כי נצתו מבלי איש עובר, שדרך הוא שיעברו אנשים על ההרים לטייל שם, ועל נאות מדבר [אשא] קינה כי לא שמעו קול מקנה, כי בנאות מדבר שם מרעה עדרים תמיד, ועתה מעוף השמים וכו', נדדו הלכו :

נאות מדבר. הנוה הוא מקום מרעה צאן לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן : נצתו. שרשו יצת. ורובו בא על הכליון שנעשה ע''י האש, ומזה הושאל על כליון של חורבן ושממה :

לגלים . דגורין :

לגלים . כי ינתצו הבתים ויהיו גלי אבנים ויהיו מדור לתנים כי דרכם לשכון בין גלי אבנים : מבלי יושב . כי כולם ילכו בגלות :

לגלים . ענין תל ודגור כמו עד הגל הזה ( בראשית לא ) : מעון . מדור כמו למעון קדשו ( דה''ב ל ) : תנים . מין נחש :

ונתתי ר''ל רק על ההרים ועל נאות מדבר אשא קינה, לא על ירושלים וערי יהודה שאתן אותם בעצמי שממה, כמ''ש אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי :

מי [ האיש ] החכם . שיבין זאת ומי הנביא אשר דבר פי ה' אליו : ויגידה . ומי יגיד על מה אבדה הארץ ובא כל הפורענות הזה :

ויבן את זאת . האמור למטה על מה אבדה וכו' : ואשר דבר . ר''ל ומי האיש אשר ה' דבר בו הוא הנביא : ויגידה . ויגיד מדעתו בעבור מה אבדה הארץ ונעשה שממה כמדבר מבלי מי עובר שמה ר''ל מהו הדבר העיקרי בדבר החורבן וכאומר אין מי בהם יגיד זאת :

נצתה . מלשון ציה ושממה :

מי האיש החכם, שיודע חקי החכמה ויבן את זאת בתבונתו, או אשר דבר פי ה' אליו בנבואה, ויגידה, כי הנביא הוא שליח להגיד דברי ה' אל העם, על מה אבדה הארץ, השאלה הוא על אבדת הארץ ושממותה עד שדומה שאבדה מן הישוב לגמרי, כי הגם שענש ה' את ישראל בעבור עונותיהם, לא היה ראוי שתאבד הארץ לגמרי עד שלא תהיה ראויה לישוב כלל, שזה מורה שקצף עליהם קצף עולם ואין להם תקוה עוד לשוב אל ארצם כשייטיבו מעשיהם, וכמ''ש וראו את מכות הארץ וכו' גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכו' ואמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, וז''ש ע''מ נצתה כמדבר עד שאינה ראויה לישוב כלל?

ויאמר ה' . המקום בעצמו אמר שהעיקר הוא על אשר עזבו את תורתי וכו' ר''ל שלא למדו את התורה ולכן לא שמעו בקולי בכל הדברים ולא הלכו בדרך התורה לקיים מצוותיה כי אם עסקו בתורה היה המאור שבה מחזיר אותם למוטב אבל בעבור שלא עסקו בה באו לכל אלה הפשעים ואבדה הארץ בעונם :

ויאמר ה' ובאה התשובה ע''ז מאת ה', שהסבה לזה כי עזבו את תורתי, ר''ל כי בשמירת התורה יש ג' מדרגות זו למטה מזו, {{{א}}} אשר דבק בתורת ה' באהבה וחשק נפלא, ונגד זה אמר שעזבו תורתי אשר נתתי לפניהם, שתהיה לפניהם לשעשועים ואהבת נפש, {{{ב}}} למטה מזה אשר ישמור המצות מצד שה' צוה עליהם ויירא מפחד ענשו מצד מורא המצוה, ונגד זה אמר לא שמעו בקולי, כשומע לקול פקודת האדון המצוה, {{{ג}}} למטה מזה, מי שעושה עכ''פ מצד המנהג וההרגל מצות אנשים מלומדה, לנגד זה אמר ולא הלכו בה, מצד ההילוך וההרגל ונגד זה בחרו באלהים אחרים בכל ענינים אלה, נגד האהבה והחשק אל הדבר, אמר.

שרירות לבם . מה שלבם ראה וחמד : אשר למדום אבותם . אשר הרגילום אבותם :

שרירות . ענין ראיה כמו אשר שוררו אנשים ( איוב לו ) : למדום . ענין הרגל כמו פרה למוד מדבר ( לעיל ב ) :

וילכו אחרי שרירות לבם הרע, שעבדו הע''א מצד שרירות לבם וחפץ הלב, ונגד המנהג וההרגל, אמר וילכו אחרי הבעלים אשר למדום אבותם, ולפ''ז בין שכלם בין הרגל מעשיהם הטה אותם מתורת ה' אל עבודת נכר ואין להם עוד תקנה :

לענה . עשב מר : מי ראש . ארס נחש :

הנני מאכילם וכו' . ר''ל אביא עליהם צרות שונות :

לענה . שם עשב מר : מי ראש . מי סחיטת ראש והוא שם עשב מר :

לכן, הנני מאכילם לענה, כמו שזנו את נפשם במאכלים מרים ואמונות ארסיות המשחיתים אותה :

מאכילם את העם הזה. בא הכינוי עם הפעול, כמו ותראהו את הילד, וי''ל שר''ל שיאכיל אותם בעצמם לא את בניהם כי בהרבה פעמים תמשך יעוד הנביאים לדורות הבאים, כמ''ש כי לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא :

והפיצותים . אפזר אותם במקומות אשר לא הכירו מעולם גם המה גם אבותם : ושלחתי . אל המקומות אשר ינוסו ויתפזרו הנה והנה שמה אשלח את חרב האויב עד אכלה אותם :

והפיצותים . ענין פזור : כלותי . מל' כליון :

והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם כמו שעבדו אלהים לא ידעום ולא שערום אבותם :

התבוננו . תנו לב להבין בהרעה הזאת המעותדת לבוא ומעתה קראו למקוננות הם הנשים היודעות לספוד ולקונן על המתים : ותבואינה . אליכם לעורר קינות ויללות : ואל החכמות . הן הבקיאות למהר לסדר אמרי עצבון רוח ויגון להדאיב נפשות השומעים :

למקוננות . מל' קינה :

כה אמר ה' התבוננו, ר''ל ההרג והאבדון אשר השיגם עתה, אינו דומה כמו בעתים אחרים שהנשארים נשארו בארצם ולא היה להם רק לשאת קינה ולבכות על אלה שנהרגו לבד, כי עתה עקר הקינה והבכי הוא על הנשארים שהם עתידים לרעות רבות וצרות, לכן התבוננו היטב על מעשיכם, לחשוב מחשבות לרפא את המחלה אשר חלו בה אלה אשר הם חיים עודנה, לא לבכות על המתים שכבר מתו, ובעת אשר תקראו למקוננות ותבאנה לקונן על המתים, שלחו ג''כ אל החכמות ותבאנה, אשר הם יתיעצו בחכמתן מה לעשות להחיות את החיים בל ימותו ובל יאבדו ברעה המוצאת אותם :

וקראו למקוננות, ואל החכמות שלחו, המקוננות נמצאות בכל עיר ועיר וא''צ רק קריאה, והחכמות הן מועטות במדינה שלחו, לקרותן מרחוק, וע''ז כפל מלת ותבואנה כי המקוננות תבואנה תחלה בהיותן קרוב :

ותמהרנה . הן תמהרנה להרים בעבורינו קול יללה למען יתעוררו לבבינו ותרדנה עינינו דמעה : יזלו מים . יטיפו מי דמעת הבכי וכפל הדבר במ''ש :

ותשנה . כמו ותשאנה באל''ף : ותרדנה . מל' ירידה : ועפעפינו . הוא אישון העין : יזלו . מלשון הזלה ונטיפה :

ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי, ועת יתיעצו המקוננות עם החכמות אז לא ישאו נהי על המתים, רק עלינו על החיים, וגם לא יאחרו הדבר רק ימהרו לעשות זאת, כמו שממהרים לעסוק ברפואות החולה אשר עוד רוח חיים בו ואשר הוא מסוכן מאד, ותרדנה וכו' (העפעפים יציינו העינים הסגורות ע''י העפעף), עת נפקח עינינו להביט על החללים השוכבים לפנינו תרדנה עינינו דמעה, אבל עת נשמש בעפעפינו שהוא שנעצים את עינינו ולא נביט על אשר לפנינו רק לעיין במחשבותינו על אחריתנו, אז יזלו מים בשפע רב, לא דמעות לבד, כי אז נראה בעין השכל כי נבחר מות מחיי הבוז והקלון האלה :

עינינו, ועפעפינו. העפעף בו סוגרים את העין מראות, כמו התעיף עיניך בו (משלי כ''ג), ועמ''ש (תהלות י''א ד', משלי ד' כ''ה) :

כי השליכו משכנותינו . את שוכניהם . ויש עוד לומר כי השליכו האויבים את משכנותינו לארץ :

כי קול . כי מציון נשמע קול יללה שאומרים איך שדדנו ובושנו מאד כי חשבנו להשגב בציון ועתה לא כן היה כי עזבנו ארץ נחלתנו כי השליכו משכנותינו את השוכנים בהם חוצה וכענין שנאמר ולא תקיא הארץ אתכם וכו' כאשר קאה וכו' :

שדדנו . ענין עושק : משכנותינו . מלשון משכן ומקום מדור :

כי קול נהי מבאר מדוע ישלחו אחרי החכמות, מפני שקול הנהי אשר נשמע מציון, היה מה שאמרו איך שודדנו, שנשאו נהי על השוד והשבר שקרה להם בעבר, וזה אינו עקר הנהי שצריכים לקונן כי עקר הנהי צריך להיות על החיים עודנה, כי בושנו מאד כי עזבנו ארץ לצאת בגולה, ולא למקום קרוב, כי השליכו משכנותינו לשכון במקום רחוק כמ''ש וישליכם אל ארץ אחרת, והבושה והרע שישיג את החיים עליו צריך לספוד ולבכות :

השליכו. מוסב על האויבים. וכבר בארתי (התו''ה ויקרא סימן פ''ו) שפעל שלך הוא מרחוק :

דבר ה' . שאמר שהפורענות מעותדות לבוא : ותקח וכו' . כפל הדבר במ''ש : נהי . דברי יללה : ואשה רעותה . ואשה תלמד את רעותה קינה :

ותקח . ר''ל תקבל : רעותה . חברתה :

כי שמענה חוץ מזה שמענה אתן נשים המקוננות דבר ה', שהוא ילמד אתכם איך לקונן ולשאת נהי, וע''פ מה שתשמעו דבר ה' למדנה בנותיכם נהי למדו אתהן אופן הנהי והקינה, כי אתן תולים את הדבר במקרה וכשתשמעו דבר ה' תדעו לקונן על שהיה הדבר בהשגחה :

שמענה דבר ה', ותקח אזנכם דבר פיו. כבר בארתי באילת השחר (כלל י''ג) כי בפעלים המיוחדים לאבר מיוחד כשיזכיר את האבר שבו יעשה הפעל הוא לכונה מיוחדת. והוסיף דבר פיו, שלא לבד שתשמעו דבר ה' ע''י נביא רק תשמעו מפי ה' בעצמו, ולא ע''י אחרים רק תקח אזנכם בעצמו בבלי אמצעי : בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. הנשים הנשואות מדברות הקינה, והבנות הקטנות עונות נהי, שנהי הוא מה שאומרות הוי הוי, כמ''ש בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו הוי הוי (עמוס ה') כמש''פ שם :

להכרית עולל מחוץ . מן השוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק ( מלכים א כ ) :

כי עלה וכו' . אף כי סגרנו שערי הארמון לבלי תת לבוא האויב הממית הנה עלה דרך החלונות ודרך שם בא אל הארמונות ור''ל לא הועלנו בכל התחבולות וההתחכמות למנוע האויב : להכרית . והיה בדעתו להכרית קבוצת העוללים מן החוץ שהוא מקום ששוחקים שם התינוקות כי הרג כולם ואין מי ישחק בחוצות : בחורים . וכן הכרית הבחורים מן הרחובות ששם מנהגם ללכת תמיד :

בארמנותינו . מלשון ארמון ופלטרין : עולל . כן יקרא רכים כמו עוללים שאלו לחם ( איכה ד ) : מחוץ . משוק :

כי, ר''ל המורגל בפיכן בקינתכם הוא לאמר שעלה המות בחלונינו, ר''ל אתם מציירים כאילו המות עלה מעצמו וכאילו בא כגנב הבא בהצנע דרך החלון, ואתם מקוננות שעלה אל החלונות ומשם בא אל הארמונות להכרית עולל ובחורים :

עולל מחוץ בחורים מרחובות. הרחוב הוא מקום השוק שם נמצאו הבחורים והחוץ הוא אחורי הבתים (כנ''ל ה' א'), ושם נמצאו עוללים ויונקי שדים :

דבר כה . מאמר ה' אל הנביא כה דבר אל ישראל נאם ה' וכו' : ונפלה . הרבה פגרי אדם יפלו על הארץ כמרבית הזבל על פני השדה וכמרבית עומרי התבואה המושלכים מאחרי הקוצר אשר דרכו לעשות עומרים ומניחם ע''פ השדה והולך להלן לקצור עוד : ואין מאסף . אין מי יכנס את ההרוגים אל הקבר כי הנשארים יתפחדו לצאת ממקום מחבואם :

נבלת . כן נקרא פגר המת : כדומן . כזבל : וכעמיר . כן נקרא אגודת שבלי התבואה כמו ושכחת עומר ( דברים כד ) : מאסף . ענין הכנסה :

דבר כה נאום ה', ר''ל ואני מצוכם בשם ה' לא כן תדברו בקינתכם, אל תאמרו שהמות עשה זאת, ושבא דרך חלון כגנב, רק דבר ואמור בקינה, שכה נאום ה', ה' דבר כה, והוא שלח את המשחית ולא בא מעצמו, ולא בא דרך חלונות רק ה' דבר שתפול נבלת האדם על פני השדה, כדומן וכעמיר, ר''ל העמיר נופל ע''י הקוצר ולעומת זה מאספים אותו הביתה, והדומן נופל מעצמו ואין מאסף אותו, ונבלתם תפול כעמיר שיהיה ע''י הקוצר שהוא האויב, ועכ''ז ואין מאסף כי יהיה כדומן על פני השדה :

אל יתהלל חכם . אל תתהללו לומר חכמים אנחנו הנה בדברי מאסתם וחכמת מה לכם אם השכלתם וידעתם אותי אז תתהללו בחכמתכם : בלע''ז :

אל יתהלל חכם . כי לא יוכל להציל נפשו בחכמתו והגבור לא יוכל להציל נפשו בגבורתו והעשיר לא יפדה נפשו בעשרו וא''כ אין להם להתהלל באלו כי לא יבוא להם אז תועלת מאלה :

יתהלל . מלשון הלול והתפארות :

כה אמר ה', מוסב למעלה שא''ל שידברו כה נאום ה' שהדבר נעשה ע''י פקודת ה', באר הטעם שכה אמר ה' שאל יתהלל חכם בחכמתו שידעו שאין חכמה ואין עצה ואין גבורה לנגד ה', ומה שהאדם חושב להנצל ע''י חכמתו ותחבולותיו או ע''י עשרו שיפדה א''ע בממון או ע''י גבורתו כ''ז לא יועיל אם ה' יעץ עליהם רעה, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, אולם יש מציאות שיוכל האדם להתהלל בחכמה וגבורה ועושר, אם ישתמש בהם לתכלית מועיל, ואם יהיו אצלו ככלים ואמצעיים להשיג על ידם שלמותו, שהוא אם ישתמש בחכמתו להשכיל וידוע אותי כי אני ה', שע''י שיודע חקי החכמה ישיג לדעת את ה', ובגבורתו ועשרו הוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ שע''י גבורתו יעשה משפט לעשוקים, וע''י עשרו יעשה חסד וצדקה, כי באלה חפצתי והוא התכלית המבוקש אצלי, (ויש להוסיף בדרך הדרוש, כי המתהלל בחכמה גבורה ועושר הוא מתהלל בדבר שלא קנאו ע''י בחירתו, כי זה ישיג מאת ה', שהכין טבע מוחו מוכן אל החכמה, וטבע גופו מוכן אל הגבורה, ומזלו מוכן אל העושר, והוא דומה כמי שי''ל פקדון מאת אחרים ומתהלל בו, שההילול אינו של המתהלל, רק עקר ההילול ראוי לבעל הפקדון לא להנפקד, אבל אם משתמש בג' מתנות אלה לדעת את ה' ולעשות חסד משפט וצדקה, שזה תלוי בבחירתו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ההילול הוא שלו, וז''ש כי אם בזאת יתהלל המתהלל, שאז ראוי ההילול להמתהלל בעצמו, ועז''א כי באלה חפצתי, כי אצל ה' לא יצדק לאמר שחפץ בדבר, כי חפצו יוציא תיכף הדבר אל הפועל ומי יעכב בידו, ע''ד ונפשו אותה ויעש אולם יצוייר אצלו חפץ שהאדם יהיה ירא ה' שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובזה שייך לאמר כי חפצתי) :

כי אם בזאת יתהלל המתהלל . המשבח את עצמו ישבח את עצמו בזאת וחוזר ומפרש במה שהשכיל ויודע אותי אשר אני ה' ואין עוד מלבדי ואני הוא העושה חסד לאוהבי ולשומרי מצותי ואני הוא העושה משפט להפרע מן הרשעים ואני הוא העושה צדקה לקבל את השבים ולהסיר מעליהם המשפט ולא שיש ח''ו פועל טוב ופועל רע כי בכל אלה חפצתי אני לתת לכ''א כגמולו והמשכיל את זאת ראוי להתהלל בעצמו כי בזה יבוא לו תועלת רב :

השכל וידוע אותי. ההשכלה הוא מן הקודם אל המאוחר, והדעת הוא ע''י החוש או במופתים מן המאוחר אל הקודם כמ''ש (ישעיה מ''א כ') ובכ''מ : עושה מוסב על המתהלל, אם הוא עושה :

על כל מול בערלה . על כל מול שיש לו ערלה אפילו ערלת לב :

הנה ימים באים . זהו בעת התגברות נ''נ : ופקדתי . אשגיח לענוש ולהביא גמול :

ופקדתי . ענין השגחה : מול . מלשון מילה : בערלה . עד שלא נמול :

הנה וכו' ופקדתי על כל מול בערלה. ר''ל שיפקוד על המולים ועל הערלים יחדיו, ומפרש.

על כל מול בערלה על כל מול, ועל כל אשר בערלה ועל כל נמשך לשנים :

על מצרים וגו' . שכיני א''י היו ולקו אחריה בסמוך לה כמו שכתוב ( ביחזקאל כט ) ומפרש בסדר עולם : קצוצי פאה . ל' קצה המוקצין בפאת מדבר :

על מצרים . עתה מפרש מי הם המקבלים העונש והגמול ליפול ביד נ''נ : קצוצי פאה . הנפרדים ומפוזרים בהעבר ההיא היושבים במדבר :

קצוצי . ענין חתוך כמו וקצץ פתילים ( שמות לט ) ור''ל נפרדים וכאלו הם קצוצים אלה מאלה : פאה . ענין עבר וצד וכן על ארבע הפאות ( שם כה ) : ערלי לב . אטומי לב כאלו מכוסה בשומן :

על מצרים שהם ערלים, ועל יהודה שהם מולים, ועל אדום עמון ומואב שהם ערלים, ועל כל קצוצי פאה היינו בני קטורה בני ישמעאל, כי כל הגוים ערלים, שאף מילת בני ישמעאל וקטורה לערלה תחשב כמ''ש חז''ל נדרים (דף ל''א), וכל ישראל אף שהם מולים בבשר ערלתם הם ערלים ערלת הלב, ומן סמיכות הענין שהזהירם בל יחתו מאותות השמים נראה שהאצטגנינים היו אומרים שנבוכדנצר ימשול על הערלים לא על המולים, לעומת זה א''ל בשם ה' כי הוא יפקוד על שניהם מולים וערלים, כי גם ישראל ערלי לב, ולכן יזהיר אותם בל יאמינו בדרכי האצטגנינים כי ישראל הם תחת השגחת ה' :

קצוצי פאה כינוי בני ישמעאל ובני קטורה שכן לקמן (כ''ה כ''ג) את דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה, ודדן מבני קטורה ותימא מבני ישמעאל, והוסיף את כל קצוצי פאה ר''ל בני ישמעאל וב''ק הקוצצים ערלותיהם. וכן לקמן (מ''ט ל''ב) אמר על בני קדר קצוצי פאה, והם מבני ישמעאל :