העזו בני בנימן . ללכת לעריכם לשמור מבצריכם : בית הכרם . שם מקום הוא : שאו משאת . נס להקבץ ולהלחם על נפשכם :

העיזו . אתם בני בנימין האספו ללכת מקרב ירושלים כי האויב יכבשה ויהרוג עמה : ובתקוע . בעיר תקוע תקעו שופר להזהיר את העם להיות נכונים למלחמה ( ולפי ששם עיר תקוע אמר תקעו שופר לשון נופל על לשון ) : ועל בית הכרם . דרך לבנות בית גבוה ומגדל בכרם אחד לשמור בו כל הכרמים אשר סביבותיו : שאו משאת . הרימו להבת אש להיות נראה למרחוק להזהיר את העם ( וגם שאו משאת הוא לשון נופל על לשון ) : נשקפה . נראתה לבא מבבל העומדת בצפון : ושבר גדול . הרעה ההיא תהיה שבר גדול :

העיזו . ענין אסיפה כמו העוזו אל תעמודו ( לעיל ד ) : ובתקוע . שם מקום כמ''ש וישלח יואב תקועה ( ש''ב יד ) : שאו . הרימו : משאת . ענינו להבת אש וכן וישאם דוד ( ש''ב ה ) : נשקפה . ענין הבטה וראיה כמו וישקף אבימלך ( בראשית כו ) :

העיזו אתם בני בנימין התאספו מקרב ירושלים, כי בני בנימין לא היו מבני העיר ורצו לחסות שם בירושלים, אומר כי יתרחקו משם, וגם בתקוע שהוא בחלק אשר, תקעו שופר. ועל בית הכרם שם מקום שאו משאת נס ודגל לסימן שיברחו, כי הרעה כבר נשקפה מצפון שהכל רואים אותה כי באה ומתקרבת :

העיזו. למקום עז ובטוח : בית הכרם. שם מקום בגבול יהודה (נחמיה ג' י''ד) וכן נדה (דף י''ט) מבקעת בית כרם :

הנוה והמעונגה דמיתי . החרבתי תירגמו יונתן ל' ונדמו נאות השלום ( לקמן כה ) נדמתה אשקלון ( לקמן מז ) :

הנוה והמעונגה וכו' . אני דמיתי את בת ציון לאשה נאוה ומעונגה :

הנוה . כמו הנאוה באל''ף והוא ענין יופי כמו נאוה כירושלים ( ש''ה ו ) : והמעונגה . מלשון עונג ועידון : דמיתי . מלשון דמיון והשוואה : בת ציון . עדת ציון :

הנוה, אני דמיתי והמשלתי את בת ציון כאילו היתה נוה מצד מקומה, נות רועים וצאן, ומצד יושביה דמיתיה כאשה מעונגה, ומבאר ב' הדמיונות האלה.

הנוה. בא תמיד על נאות צאן, מן הנוה מאחרי הצאן (ש''ב ז' ח') נות רועים מרביצים צאן (לקמן ל''ג י''ב) ובא פה ע''מ נקבה. וי''ל שהוא תואר השוכנת בנוה, והנה ירושלים היתה נחלקת לשתים, חלק א' הרים שפלים ועמק וזה קורא נוה, וחלק ב' הר המוריה ומצודת ציון שם ישבו השרים והעשירים וזה קורא מעונגה, וכל זה לכדו האויבים אח''כ כמ''ש (לקמן כ''א י''ג) יושבת העמק צור המישור : דמיתי. מענין דמיון, ובא עומד במקום יוצא. ויל''פ שכן תאמר בת ציון אני דמיתי כנוה, ר''ל חשבתי כן, והוא עומד :

רועים ועדריהם . משל הוא מלכים וחיילותיהם : רעו . אכלו : את ידו . את מקומו סביביו :

אליה . עתה יבואו אליה רועים ועדריהם ר''ל אנשים שפלים ונבזים הם הכשדים אשר אינם יודעים לכבד המכובדים : תקעו . דרך לתקוע שפולי האוהל בארץ על ידי יתדות : רעו . כ''א מהם רעו את מקומו שעמד בו ר''ל כל אחד מגדודי הכשדים החריבו את המקום אשר חנו שמה :

תקעו . עגין תחיבה בדבר מה וכן ותקעתיו יתד ( ישעיה כב ) : רעו . האכילו המרעה : ידו . מקומו :

אליה, נגד הדמיון שדמה אותה כנות רועים, כי כן אליה יבואו גוים ועדריהם, ותקעו אהליהם סביבה, וכל אחד רועה את אשר אצלו, כי כן רעו תחלה והחריבו סביבות ירושלים, ואחרי כלו לרעות ורצו לבא אל ירושלים עצמה, אז דמה את יושביה למעונגה כי המעונגה תתחבא בביתה בצהרים מפני החמה, (כמ''ש איכה תרביץ בצהרים) ותישן אז שינת הצהרים, וכן בלילה תשכב על מטתה, ועתות האלה שמרו האויבים לכבשה, תחלה אמרו זה לזה.

את ידו. את מקומו, כמו ויד תהיה לך (דברים כ''ג), על יד היאור (שמות ב' ה') :

קדשו . זמנו : אוי לנו . לעת פנות היום : כי פנה היום . כאשר פנה לעת ערב הציתו האור בבה''מ :

קדשו . יזרזו אלו לאלו ויאמרו הזמינו עליה מלחמה קומו וגעלה עליה בצהרים והיא העת המוכן ביותר למלחמה : אוי לנו כי פנה היום . וכאשר לא יכבשו העיר ביומו ועל כי יהיה רב חפצם לשחת העיר יתאוננו לומר אוי כי פנה היום ועדיין לא לכדנו העיר : כי ינטו צללי ערב . הצל של ערב נטה כי כאשר קרבה השמש לבית מערבו לשקוע ינטו הצללים למרחוק ויתארכו ביותר והוא כפל ענין במ''ש :

קדשו . ענין הזמנה כמו הקדיש קרואיו ( צפניה א ) : קומו . הוא ענין זרוז : בצהרים . הוא חצי היום : פנה . ענין סבוב : צללי . מלשון צל :

קדשו עליה מלחמה על ירושלים עצמה, קומו ונעלה בצהרים כי המעונגה הזאת ישנה עתה שינת הצהרים ולא תצא מביתה מפני החמה ונוח לעלות שם באין מוחה, אבל בתוך כך עבר זמן הצהרים, אמרו זה לזה אוי לנו כי פנה יום, ועתה תצא המעונגה לחוץ, יען כי ינטו צללי ערב ויש לה צל לחסות תחתיו, ולא נוכל לעלות עתה, לכן.

קדשו הזמנת המלחמה, כמו קדשו עליה גוים (לקמן נ''א) :

קומו . מרוב תאוותם להשחיתה יאמרו קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה ולא נמתין עד יאיר היום :

ארמנותיה . מלשון ארמון ופלטרין :

קומו ונעלה בלילה כי אז תישן המעונגה על מטתה. והנמלץ שאנשי ירושלים לא עמדו נגד האויב והתחבאו בבתיהם בעתים האלה שבא האויב כאילו היו מעונגים ורכים מצאת מבתיהם :

כרתו עצה . לא מפיק ה''א והוא ל' עץ שאין לשון כריתה נופל על העצה ועצה האמור כאן ל' הרבה עצים כמו דגה ל' דגים הרבה : העיר הפקד . שבאה פקודתה :

כרתו עצה . כרתו העץ אשר סביבות ירושלים לתתם עם העפר בסוללה : ושפכו . דרך כובשי העיר לשפוך תל עפר מול העיר ומשימים בה עצים ועולים עליה להלחם על העיר וכן וישפוך סוללה ( דניאל יא ) : הפקד כולה . ר''ל המקום השגיח בכל העיר ומצא עושק בקרבה :

עצה . מלשון עץ : סוללה . הוא תל העפר למול העיר : הפקד . ענין השגחה כמו לא אפקוד ( לעיל ה ) :

כי כה אמר ה' כרתו עצה, ר''ל הגם כי באה מצות התורה שבעת ילחמו על עיר לא ישחיתו כל עץ מאכל לשפוך בו סוללה, למען לא ישחיתו את הישוב, כמ''ש כי ממנו תאכל, לא כן פה אמר ה' בהפך שיכרתו כל עץ הנמצא בה ולשפוך בו סוללה על ירושלים כי הפקידה הזאת אינה על אנשיה לבד כי אם על העיר בכללה, כי היא העיר הפקד כולה הפקידה היא על כל העיר שתוחרב לגמרי, יען כי עושק בקרבה, כמ''ש כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים :

עצה. שם המין והקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור ר''ל כלל העצים : סוללה. ת''י מלייתא, שופכים תל עפר סביב לחומה להלחם משם, כמו ויצבר עפר וילכדה (חבקוק א') : הפקד. זכירת העון ר''ל העיר עצמה מזכרת העונות שנעשו בה,

כהקיר . ל' מקור : ביר . באר : כן הקרה רעתה . כן נובעת רעתם תמיד מוסיפי' ומחדשים : חלי ומכה . ע''כ איתיתי עלה מרע ומחא :

כהקיר ביר . כמו הבאר שמימיו נובעים והולכין כן רעתה נובע ואינה פוסקת : חמס ושוד . זעקת חמס ושוד נשמע בה לפני תמיד לכן אביא עליה חלי ומכה :

כהקיר . ענין נביעה והוא מלשון מקור : ביר . כמו באר : ושוד . עושק : על פני . כמו לפני וכן לא יהיה וכו' על פני ( שמות כ ) :

כהקיר, הרעה הבאה על ירושלים אינה חיצוניית רק היא הרעה שעשתה לה בעצמה ע''י מעשיה הרעים, וממשיל כמו שהבאר של מים חיים תקיר מקור מימיה, לא מים הנשפכים בה ממקום אחר רק הבאים ממקורה, כן הקרה רעתה, הרעה והצרה שבא עליה הקרה ממקורה, כי ממנה נולדה הרעה ושם נהייתה, כי על ידי שחמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, שאנכי בה שוכן בשכינתי ובכ''ז ישמע בה תמיד חמס ושוד, עי''כ (הקרה) חלי ומכה, החמס והשוד הקרו את החלי והמכה, כענין שאמרו לא הערוד ממית אלא החטא ממית, (ומלת הקרה נמשך לשתים), לכן אני אומר לך.

כהקיר. מענין מקור מים, ומלת הקרה נמשך לשנים : ביר מן באר לא מן בור, כי בור זכר ובאר וביר נקבה, והבאר לו מקור מים לא כן הבור (כנ''ל ב' י''ג) :

הוסרי . קבלי מוסר : פן תקע . פן תנתק . הוקע לשון חיבור והוקע אותם ( במדבר כה ) , ויש ל' הסרת החיבור והרבה תיבות משמשות כן :

הוסרי . קבלי מוסר פן תסור נפשי ממך : ארץ לא נושבה . כאלו לא היתה מיושבת מעולם :

הוסרי . מלשון מוסר : תקע . ענין הסרה מן המקום וכן ותקע נפשי מהם ( יחזקאל כג ) :

הוסרי ירושלם קבלי מוסר, פן תקע נפשי ותתרחק שכינתי ממך, אחר שחמס ושוד ישמע בה על פני, ועי''כ אשימך שממה, ותהיה השממה גדולה כ''כ עד שתדמה כארץ לא נושבה מעולם :

תקע נפשי ממך. שרשו יקע, ובא על הסרת הדבר ממקום דבוקו, ותקע כף ירך יעקב, והומלץ פה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, כמו ותקע נפשי מעליה (יחזקאל כ''ג) :

עולל . גרפאי''ן בלעז לאחר שבצרו הכרם ונשארו עוללות והעניים באים ועוללים אותם כן יבוזו ויחזרו ויבוזו : השב ידך . אתה השונא השב ידך לשלול שנית כבוצר המשיב ידו על סלסלות המסלסל ומחפש העוללות וכן היתה משהגלה את יהויקים והרגו והמליך את יכניה חזר לסוף שלשה חדשים והגלהו חזר לסוף עשתי עשרה שנה והגלה את צדקיהו : סלסלות . רבירקר''ש בלעז כמו סלסלה ותרוממך ( משלי ד ) כך פירש דונש ומנחם פירש ל' סל פניר''ש בלעז :

עולל יעוללו כגפן . כמו הגפן אחר שבצרו אותם ונשארו עוללות חוזרים ללקט גם העוללות כן יהיה שארית ישראל כי יחזור האויב לגלות גם אותם : השב ידך . אתה האויב השב שנית ידך לקחת בגולה את הנסתרים כמו הבוצר המשיב שנית ידו בעבור למשמש ולחפש אחר הענבים הנסתרים מעיניו :

עולל יעוללו . כן נקרא הליקוט שאחר הבציר כמו לא תועלל אחריך ( דברים כד ) : כבוצר . כן נקרא תלישת הענבים מן המחובר כמו כי תבצור כרמך ( שם ) : על . בעבור : סלסלות . ענין משמוש וחפוש כמו סלסלה ותרוממך ( משלי ד ) :

כה, תחלה יעוללו את שארית ישראל כמו שמעוללים את הגפן שהגפן אחר שבצרו אותו מחפשים אחר העוללות ולוקטים אותו, כן אחר שלא ישאר בה רק שארית מעט ישוב נבוכדנצר להגלות גם העוללות הנשארים, ואח''כ השב ידך כבוצר על סלסלות, תשב ידך על הענבים הנתונים בסלים שכבר נבצרו ותדמה עליהם כבוצר אותם שנית, ור''ל אחר שיהיו כולם בגולה, ישיב ידו על הגולים להגלותם שנית, כי כן היו בצאתם למצרים אחר החורבן שהשיגה יד האויב אותם שנית להרגם ולהגלותם :

עולל יעוללו, כבוצר. הבוצר הוא בתחלה, והמעולל הוא אחר הבצירה שלוקט העוללות : וסלסלות מענין סל ור''ל סלים הרבה קטנים (לכן בא בכפל פ' ולמ''ד הפעל) ובמשקל נקבה, ר''ל אחר שיהיו העוללות בסלים ישיב ידו עליהם כבוצר בתחלה :

ואעידה . ל' התרא' : ערלה . אטומה וכן כל ל' ערלה : לחרפה . מחרפין אותו :

על מי אדברה . אל מי אדבר ואזהיר וישמעו אלי : ערלה אזנם . כאלו אזנם אטומה ולא יוכלו להקשיב אמרים : לחרפה . שמועת דבר ה' יחשב להם לכלימה לכן לא יחפצו בו :

על מי . אל מי : ואעידה . ענין אזהרה והתראה כי ע''פ רוב מתרין בעדים שלא יכחשו : ערלה . ענין אטום כמו ערלי לב ( לקמן ט ) : להקשיב . ענין שמיעה והאזנה :

על מי, אבל על מי אדברה, או על מי אעידה, אשר ישמעו בין אם אדבר כדרך מוכיח ומורה דעת, או אם אעידה כדרך המתרה ומעיד בעונשים באזהרות, הכי ישמעו? הלא, {{{א}}} אזנם ערלה וסתומה עד שלא יוכלו להקשיב, שטחו אזניהם משמוע, {{{ב}}} הנה דבר ה' היה להם לחרפה, עת ידבר להם הנביא ההתראה בדבר ה', יחשבו שהוא מחרף אותם, כי בהתרות בהם על העונות והם יודעים שחטאו באלה, יחשבו שבא לחרף אותם, הגם שהוא רק דובר בשם ה', ושע''כ לא יחפצו בו :

אדברה ואעידה, הדבור יהיה מצד הערת השכל, וההעדאה (הוא לשון התראה כמו רד העד בעם) יתרה בפחד העונשים וכן ואדברה באזניהם ואעידה בם את השמים (דברים ל''א) ועי' תהלות (נ' ז') :

ואת חמת ה' מלאתי . לבי מלא נבואה לבוא חמת ה' עליהם : הכיל . כמו להכיל אשופרי''ר בלעז : שפוך על עולל . לשפוך על היונקים : בחוץ . בשוק : מלא ימים . קרוב למות והוא יתר על זקן :

ואת חמת ה' . החמה אשר אני רואה עליכם הנה מלאתי ממנה כי רבה היא : נלאתי הכיל . נעשיתי עיף ויגע לסבול הצער בראותי שהחמה היא לשפוך על קבוצת העוללים היושבים בחוץ מקום קבוצת העוללים : ועל סוד . על קבוצת בחורים על כולם יחדיו : ילכדו . ברשת החמה : מלא ימים . מי שנשלם ימיו והוא קרוב למות :

נלאיתי . ענין עייפות ויגיעה כמו ונלאו מצרים ( שמות ז ) : הכיל . ענין הסבלה והחזקה כמו מרבה להכיל ( יחוקאל כג ) : עולל . ילדים רכים : בחוץ . בשוק : סוד . קבוצה הנאספת להמתיק סוד ועצה וכן בסוד משחקים ( לקמן ט ) :

ואת הנה הם חושבים דבר ה' לחרפה, ואנכי נלאיתי הכיל את חמת ה' אשר מלאתי, אנכי מוכרח לדבר כי מלאתי חמת ה' התוכחה והעונשים אשר יעד עליהם, ומה אעשה, על מי אדברה? משיב לו ה', שפוך את החמה הזאת על עולל בחוץ גם על הבחורים הגדולים, וגם איש עם אשה אבי העולל והבחורים ואמותם ילכדו, וגם זקן עם מלא ימים שהוא אבי אביהם ואבי אבי אביהם, ר''ל שיהרגו המשפחה כולה :

שפוך. ציוי, ה' משיב לו, שפוך את החמה על עולל יחיד, וגם על סוד וקבוץ בחורים רבים : מלא ימים. הוא יותר מן זקן, שנמלאו ימיו למות כמ''ש וזקן אשר לא ימלא את ימיו (ישעיה ס''ה) :

שדות ונשים יחדו . יוסבו לאחרים :

ונסבו . יצאו מאתם ויסובב לאחרים : יחדו . בפעם אחת : אטה את ידי וכו' . להכות אותם בה והוא ענין מליצי :

ונסבו, לא יהיה כמו בעת אחר שאם א' מן המשפחה נשבה בשבי ב''ד מעמידים גבאי על שכר הבתים ואת השדות יתנו לקרובים לאכול פירותיהם (ח''מ סי' רפ''ה) כי בתיהם יסבו לאחרים וגם השדות, ואף הנשים ג''כ לא תעגנה על בעליהם, כי אטה את ידי על יושבי הארץ וכולם יפלו בפעם אחת עד שלא ימצא להם יורש עצר :

בוצע בצע . אונס ממון :

בוצע בצע . גוזלים הון מאחרים : ומנביא . מנביא הבעל עד כהני הבמות :

בוצע בצע . גוזלים הון וכן עוכר ביתו בוצע בצע ( משלי טו ) :

כי, אין להם זכות ע''י גדוליהם, כי מקטנם ועד גדולם בוצעים בצע, ואין תקוה שיקבלו מוסר מנביאיהם או תורה מכהניהם כי מנביא ועד כהן וכו' :

מנביא ועד כהן, כמ''ש הנביאים וכו' והכהנים וכו' (למעלה ה' ל''א) :

על נקלה . קל הוא לנביאי השקר להוציא מפיהם ולומר שלום יהיה לכם ובדבר הזה מרפאין בדבורם את השבר העתיד לבא עליהן :

וירפאו . הם מרפאים את שבר עמי ורעתם העתידה לבוא ר''ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה : על נקלה . עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים :

על . הוא כמו עם : נקלה . מלשון קלון ובזיון :

וירפאו, ותחת שהם היו צריכים לרפאות המחלה האנושה הזאת, ותחת שרפואת המחלה הזאת קשה ולא בדברים בעלמא תרפא, הם רוצים לרפאות בדבר קל, במה שאומרים להם שהכל שלום ושהגוף בריא אולם, הגם שאין שלום בעצמות הגויה הזאת הנשברת, ואם היה עכ''פ תקוה, כי.

על נקלה. ברפואה קלה, ויל''פ מלת על מענין רפואה כמו רפואת תעלה :

הובישו . עליהון למיבהת : גם בוש לא יבושו . אינם מתביישין ממעשיהם הרעים . הכלים . כמו להכלים :

הובישו . ר''ל עכ''פ היה להם שאלו לחכמים והם יורו לכם דרך הטוב : ויאמרו . והם השיבו לא נלך לשאול כי דרכם ישרה בעיניהם :

הובישו . מל' בושה : תועבה . דבר אסור וגנאי : הכלים . מל' כלימה : פקדתים . ענין זכרון :

הובישו, שהם עצמם יבושו על כי תועבה עשו, ויתנו מעצמם לב לשוב, אבל גם בוש לא יבושו מעצמם, וגם הכלים אם מכלימים אותם אחרים לא ידעו שהיא כלימה, לכן יפלו בנופלים, ר''ל כי שני אנשים ההולכים ואחד החליק ונפל הלא יזהר השני ע''י בל ילך שם שלא יפול גם הוא, אבל אם השני עור אז יפול ע''י הנופל שגם אם תוסר הסבה שע''י החליק הראשון, יפול ע''י גוף הנופל שיכשל בו בלכתו, כן אחרי שאין שומעים מוסר ולא יזהרו ע''י הנופלים לשוב מדרך החלק הזה, הנה יפלו ע''י הנופלים, כי בעת פקדתם יכשלו בם בגויות הנופלים, ר''ל שהנביאים יענשו על ידי שהעם נפלו על ידם :

הובישו. הפעיל עומד ובא על רוב הבושה, ר''ל היה ראוי שירבה בשתם והם גם בושה קטנה לא יבושו. וכבר בארנו (למעלה ג' כ''ה) ההבדל בין בושה וכלימה הבושה בא מעצמו, והכלימה היא מאחרים, עז''א גם הכלים, אם מכלימים אותם, לא ידעו :

מרגוע . מנוחה :

לנתיבות . ענין שביל ודרך : מרגוע . מנוחה והשקט כמו וזאת המרגעה ( ישעיה כח ) :

כה אמר ה', מצייר אותם כמי שתעה מני דרך והולך בצדי הדרך ומחפש את הדרך, ואומרים לו מה תחפש הלא עת תעמוד על הדרך תראהו. ? למה נטית אל הצד. ? ואם לא תוכל להכירו בעצמך שאל לעוברי דרך ויגידו לך. ? כן ישראל בתעותם מדרך ה' הם מבקשים דרך האושר, בודים לעצמם מצות חדשות לא צוה ה', כמ''ש ויעש החג בחדש השמיני בחדש אשר בדה מלבו, כמבקשים דרך ה', אומר להם מה תבקשו הדרך הלא זה בא יען שנטיתם מדרך אבותיכם דרך הסלולה, אבל עמדו על דרכים ואז תראו את הדרך ותכירו אותו, ר''ל קחו את ספר התורה שם תראו דרך ה' אשר דרכו בו אבותיכם, ואם לא תשכילו להכיר את הדרך, ותורת ה' לא ידעתם, שאלו לנתיבות עולם, שאלו נביאיכם שאלו פי חכמיכם איזה דרך הטוב ולכו בה, כי הוא הדרך אשר בו תמצאו מרגוע לנפשכם הרוחנית, אבל ויאמרו לא נלך מה שהם מבקשים דרך חדש, לא בא מסבת הטעות וחסרון ידיעה רק מסבה שאין רוצים ללכת בדרך ה' בדרך התורה והיראה :

דרכים, נתיבות. דרך הוא דרך הרבים, ונתיבות הם של יחידים, דרך הרבים כבושה לכל, עז''א וראו, והנתיבות אין ידועים לכל אמר ישאלו ר''ל עקרי התורה ושרשיה יודעים הכל ופרטיה ענפיה ישאלו למורים. ואמר עמדו וראו על ידיעת השכל, ועכ''פ ושאלו עפ''י הקבלה :

והקימותי עליכם צופים . הוא שמעמידין אנשים על המגדלים עת החירום איש צופה ורואה אם גייס בא לעיר תוקע בשופר ומזהיר את העם להחלץ ולבא על החומה אף אני העמדתי נביאים המשמיעים אתכם את הפורענו' הבאה להזדרז ולתקן דרכיכם שתנצלו והוא כשופר תקיעות הצופה הקשיבו לקול השופר הזה והחלצו : והקימותי . פירוש העמדתי להם כבר וכן ת''י ואקימית , צופים גיט''ש בלעז :

צופים . בזמן המלחמה הדרך להעמיד צופים לראות אם השונא בא וכשרואה שהם באים תוקע בשופר להזהיר את העם ואמר למשל לומר הנה העמדתי נביאים להזהירם על התשובה כי הצרה קרובה : לא נקשיב . לא נשמע לאזהרת הנביא :

צופים . מביטים במקום גבוה : הקשיבו . ענין האזנה :

והקימותי הנה אחר שראה ה' כי אינכם רוצים לשוב ע''י הערת השכל, רוצה להשיב אתכם בחזקה ע''י פחד העונשים, והקים עליכם צפים (כענין צופה נתתיך לבית ישראל) המביטים על החומות אם האויב בא לעיר, והם השמיעו קולם לאמר הקשיבו לקול שופר, כי האויב מריע למלחמה, וגורו לכם מפני חרב מפני פחד העונש, וגם זאת לא הועיל כי אמרו לא נקשיב :

והקימתי צופים הוא הנבואה : צופים. בעת המלחמה לראות אם בא האויב ולתקוע בשופר (כמ''ש ביחזקאל ל''ג) :

את אשר בם . את הרעה אשר בידם :

שמעו הגוים . אתם עמים שמעו מה שאני מתרה בכם : ודעי עדה . כל עדה דעי את הרעה אשר בידם :

לכן שמעו הגוים אשר מנה ה' אתכם ליסר את ישראל, ודעי עדה דעו את ההתראה שהתריתי בם, את אשר בם את אשר העידותי בם, ודעו כי לא לקיתי אותם בחנם רק התריתי בם תחלה וגם

ודעי עדה. ההתראה, כמו והיתה בכם לעדה, מלת עדה נמשך לשתים את אשר (העידותי) בם, והעדים הם הצופים הנז', או מוסב עמ''ש שמעי הארץ. כי העיד בם את השמים ואת הארץ. והארץ היא עדה בם, ויהיה עדה כדמות פעל לנקבה, את אשר (עדה) בם, ומפרש מי תעיד שמעי הארץ :

פרי מחשבותם . שכר מחשבותם : ותורתי וימאסו בה . הרי זה דוגמת עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ( שמות ט''ו ) שהיה לו לומר היה לי לישועה אף כאן היה לו לומר ותורתי מאסו בה ודרך המקראות לדבר כן :

שמעי הארץ . אתם יושבי הארץ שמעו מה שאני מתרה בהם : פרי מחשבותם . גמול מחשבותם : כי על דברי . כי אל דברי אשר ביד הנביאים לא הקשיבו וגם אל תורתי שנתתי ביד משה לא הקשיבו וימאסו בה :

שמעי הארץ את דברי אלה, כי הרעה אשר הנה אנכי מביא אל העם הזה הוא פרי מחשבתם היא בסבת התפקרותם שחשבו מחשבת מינות, כי על דברי לא הקשיבו ותורתי אחר שלא הקשיבו לדברי שהם דברי הנביאים וגם לא הקשיבו לתורתי שהם דברי התורה, ומלבד שלא הקשיבו עוד וימאסו בה בלב, ששנאו דברי התורה :

על דברי. מלת על ישמש כטעם בעבור שדברי לא הקשיבו, כמו על אשר עזבו את ברית ה' (דברים כ''ט), או בא במקום אל, ור''ל אל דברי ואל תורתי :

למה זה לי לבונה . אשר אתם מקריבים לפני אשר משבא באה : לא ערבו . לא נעמו :

למה זה לי . מה נחת רוח יש לי בהקטרת הלבונה אשר תבוא משבא ובהקטרת קנה הטוב הבא מארץ מרחק : לא לרצון . אינם לי לרצון : לא ערבו לי . לא נעמו לי :

לבונה . מין בושם : משבא . שם מדינה : וקנה . הוא קנמון מסממני הקטורת : ערבו . ענין נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי ( לקמן לא ) :

למה, וא''כ אחר כי מאסתם את דברי התורה והמצוה למה תביאו לבונה משבא, להקריב לפני לבונה בענין שמקטירים שם בשבא, והבאתם קנה הטוב מארץ מרחק, להקריב דברים שמקריבים שם לע''א, למה לי מצות חדשים לא בקשתי אותם מידכם, אחר אשר גם עלותיכם הם לא לרצון, וזה הנמשל של עמדו על דרכים שנדמו כאילו אבדו דרך ובקשו דרכים חדשים ומצות חדשות אשר בדו מלבם, וזה מפני האפקורסים שרצו לפרוק עול ולהמציא להם מצות חדשות כחקות הגוים :

לא לרצון, לא ערבו. העולה בא לרצות על מחשבה רעה, ועל עשה ועל לאו הניתק לעשה, אמר עולותיכם לא לרצון, והזבחים אינם לרצות, אמר לא ערבו לי :

מכשולים . דברים המכשילים : ורעו . חבירו הרגיל אצלו : ואבדו . כולם יאבדו יחד כי בבוא המכשול אל הבית כולם יכשלו בו ויאבדו :

שכן . זהו הדר עמו בבית :

לכן, תחת שלא קבלו מצותיו שנתתי להם אתן להם מכשולים אשר יכשלו איש ע''י אחיו האב ע''י הבן השכן ע''י רעו ויאבדו כולם :

מארץ צפון . הוא בבל : יעור . יהיה נעור לבוא מסוף הארץ ר''ל ממרחק :

יעור . מלשון התעוררות : מירכתי . מסוף וכן ולירכתי המשכן ימה ( שמות כו ) :

עם בא, הם הכשדים, וגוי גדול ר''ל וע''י העם הזה יעור גוי גדול מירכתי ארץ הם שאר עמים שבאו עמו בין בני מלחמתו, והם באו מירכתי ארץ לא מצפון :

עם, גוי. מבואר אצלי (ישעיה א' ד') כי עם חשוב יותר מן גוי, וע''כ קורא כשדים בשם עם לחשיבותם, והבאים לעזרתם בשם גוי : ויעור. נפעל שע''י העם יתעורר גוי גדול, ויהיו מירכתי ארץ לא מצפון לבד, כי העוזרים היו מכל רוחות העולם :

יחזיקו . יקחו כמו וישלח ידו ויחזק בו ( שם ד ) וכן צרה החזיקתני אחזתני :

יחזיקו . יאחזו בידם להלחם בהם : ולא ירחמו . על הנופלים בידם : כים יהמה . כמו הים אשר הומה ע''י גליו המרעישים בקול : ועל סוסים ירכבו . וימהרו לרדוף אחרי הנסים במלחמה . ערוך כאיש . כל אחד מהם ערוך ומוכן והתפלשי באפר . התגלגלי באפר ועשי לך אבל כעל בן יחיד ומספד מר : השודד . זה בבל :

וכידון . הוא כעין רומח וכן נטה בכידון ( יהושע ח' ) : ערוך . מסודר ומוכן . כאיש . ר''ל כגבור חיל :

קשת וכידון יחזיקו, שני מיני כלי זיין ומטבעו יהיה אכזרי, וגם מפיל פחד בקול כי קולם כים יהמה, ויהיו רוכבי סוסים שהם מסוכנים יותר, ערוך שיעורו ירכבו על סוס אשר ערוך כאיש למלחמה, שהסוסים יהיו מלומדי מלחמה כמו אנשים, ולא יבא במקרה רק עליך בת ציון עקר ביאתו יהיה בשבילך :

ערוך כאיש. מוסב על הסוסים, כאילו הסוסים יבינו תכסיסי מלחמה כאנשים :

רפו . מלשון רפיון : החזיקתנו . ענין אחיזה : חיל . חלחלה ורעד :

שמענו. תיכף בעת שמענו שמעו רפו ידינו ולא עשינו שום דבר מחמת יאוש, ואח''כ צרה החזקתנו בעת המצור, ואח''כ חיל כיולדה בעת נבקעה העיר, שזה ידמה כיולדה שנבקעה רחמה להוציא העצמים אשר בתוכה, כי אז ברחו המלך וכל אנשי המלחמה לילה, אבל איעצכם.

מגור . יראה , ל''א ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב ( יחזקאל כא ) וכן תרגם יונתן :

מגור . ענין פחד כמו ויגר מואב ( במדבר כב ) :

אל תצאו השדה, וגם בעיר בדרך אל תלכו רק תתחבאו שם בנקיקים וחורים, ומבאר אל תצאו השדה, כי חרב לאויב וישיגכם שם, ובדרך אל תלכו גם בעיר כי מגור מסביב, כי הפחד והמגור כבר הוא מסביב לדירתכם, כי מוכן לבקוע העיר רק.

מגור. גור. מנע''ו בא על הפחד ועל האסיפה, וגרה מנל''ה בא על התגרות מלחמה, והבא על הפחד אינו מציין היראה רק מה שמתכנס אל עצמו בסבת היראה להסתתר, ואמרו חז''ל לא תגורו מפני איש, אל תכניסו דבריכם מפני איש, וכן גור הבא על האסיפה גדרו שמתאסף סביב אויבו עד שהוא מקיף אותו סביב, וזה מגור מסביב :

והתפלשי . התגלגלי : אבל יחיד . אבל של בן יחיד מי שאין לו אלא בן יחיד ומת : מספד תמרורים . לפי שהוא דבוק נקוד מספד בפתח ואינו נקוד מספד בצירי :

בת עמי . עדת עמי : חגרו . מלשון חגורה ואזור : שק . יריעה עבה : והתפלשי . התגלגלי וכן בעפר התפלשי ( מיכה א ) : תמרורים . מל' מרירות : השודד . העושק :

בת עמי חגרי שק כל אחד יחגור שק להתאבל, ולא שיתאבלו כולם בכנופיא רק, אבל יחיד עשי לך כ''א יתאבל ביחידות בביתו, ויעשה מספד תמרורים כי פתאום ברגע זו יבא השודד :

בחון נתתיך . לירמיה נאמר חזק נתתיך בתוכם ותדע ובחנת את דרכם שתוכיחם והם לא ישמעו , בחון ל' חוזק כמו עופל ובחן ( ישעיה לב ) הקימו בחוניו ( שם כג ) :

בחון . מאמר המקום לירמיה הלא נתתיך בעמי מחוזק כמגדל מבצר ולא תירא מהם להוכיח דרכם על פניהם : ותדע . וא''כ ידעת ובחנת את דרכם כי הרבית להוכיחם ואין מי שומע :

בחון . ענין מגדל חזק וכן עופל ובחן ( ישעיה לב ) : ובחנת . מלשון בחינה :

בחון, יצייר במליצתו את הדור ההוא ככסף סיגים, כמליצת יחזקאל (סי' כ''ב) היו לי בית ישראל לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו, כאילו היו בהם כמה מיני רשעים וכתות הרבה כ''א נבדל מחברו ובלתי משתתף ברשע של חברו רק ירשיע בפנים אחרים, זה נואף וזה רוצח וזה עובד ע''א וכדומה, וכ''א מן הכתות יוציא דבה על רשעת חברו ונחשב בעיניו שהוא כסף טהור, ובאמת גם הוא סיג רק מין אחר, ואת הנביא יצייר כבוחן את הכסף סיגים הזה להסיר ממנו הסיגים ע''י תוכחותיו, וז''ש נתתיך שתהיה בחון מבצר בעמי, ותדע לבחון את דרכם, ואז תראה כי.

בחון, מבצר. שם בחון בא על בחינה ונסיון, ועל מבצר או חוזק, כמו עופל ובחן (ישעיה ל''ב), מבצר מנוסה ונבחן שלא יוכל לכבשו ובא פה במליצה תאומית, נתתיך בחון מבצר, ר''ל מבצר בחון ומנוסה בתקפו, וגם מאתך יצא בחינה אל העם ובחנת את דרכם :

סרי סוררים . סרים מן הדרך : הולכי רכיל . בין הנחשת והברזל מטילי איבה בין שני שרים שיש בהן כח להתגרות יחד כך שמעתי , ואני אומר הולכי רכיל הם וחזקים כנחשת וברזל להחזיק כזביהם , וי''ת רכיל זה ל' נוכל מהלכין בנכילו כמא דמערב נחש עם פרזלא , ונוכל הוא ל' מחשבה כמו ויתנכלו אותו להמיתו ( בראשית לז ) :

סרי סוררים . ר''ל הסרים המיוחדים שבכל הסוררים ודוגמתו שיר השירים ( ש''ה א ) שר''ל השיר המיוחד שבכל השירים : הולכי רכיל . מדברי לה''ר : נחושת וברזל . ר''ל נכונים לאבד אנשים ככלי זיין העשוי מנחושת וברזל מעורב זה בזה שהוא חזק מאד וכן נאמר ברזל מצפון ונחושת ( לקמן טו ) : משחיתים המה . הורגים זה את זה :

סרי סוררים . ענין עוות ועקום כמו סורר ומורה ( דברים כא ) : הולכי רכיל . ענין לה''ר כמו לא תלך רכיל ( ויקרא י''ט ) :

כולם סרי סוררים, כולם מתדמים כי הם סרים מדרך הסוררים ומתרחקים מהם, והם הולכי רכיל אחד על חברו כ''א מלשין על רשעת חברו, אבל באמת הם נחשת וברזל, ר''ל ששתי הכתות אינם כסף, רק שני מיני סיגים כמו נחושת וברזל שכ''א מין סיג מיוחד, ובכ''ז שניהם משתתפים במה שכולם משחיתים המה שהנחשת משחית כמו הברזל, כן כל כת הגם שנבדלת מרשעת חברתה מ''מ היא רעה כמוה, וזאת תדע אם תתנם בכור ומצרף, כי אז תראה כי.

סרי סוררים. ר''ל סוררים היותר גדולים כפירוש המפרש, ולפירושי ר''ל שעושים א''ע כאילו הם סרים מדרכי הסוררים כי הם הולכי רכיל זה על זה, אבל באמת כולם משחיתים המה, כמ''ש בפי' :

נחר מפוח . משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו , נחר לשון חרה אפו ( איוב לב ) ועצמי חרה מני חורב ( שם ל ) אישר''ש בלעז : לשוא . על חנם צרף הצורף כי לא הועיל : ורעים לא נתקו . מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו : נתקו . פורצטראקי''ץ בלעז , ( נ''א ורעים כמו רשעים סא''א ) :

נחר מפוח מאש . דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג לזה אמר הנה המפוח נתייבש מן האש וגם העופרת כבר תם ונשלם כי נשרף הכל אבל בחנם צרף את הכסף כי הסיגים הרעים לא נעתקו מן הכסף והנה מעורב בו כשהיה והוא למשל לומר הנה הנביאים מתייגעים להוכיח את העם ואינם מועילים כי עדיין עומדים במרדם :

נחר . ענין יובש כמו חרה מני חורב ( איוב ל ) : מפוח . שם הכלי שמפיחים בו להבעיר האש : תם . ענין גמר והשלמה : עופרת . מין מתכת : צרף צרוף . ענין זיקוק והתכה : ורעים . הם הסיגים שהוא רע מול הכסף : נתקו . ענין העתק והסרה :

נחר מפוח מאש שמרוב תבערת האש נחר המפוח ונחרך, וגם כבר תם העופרת שהוא סיג הרגיל להמצא בהכסף, ואם כן היה ראוי שיצא לצורף כסף נקי, ובכ''ז לשוא צרף צרוף כי רעים לא נתקו, א''א לנתק ולהסיר הסיגים הרעים כי כולו סיג, ולכן.

צרף. מה שמתיכין הכסף להסיר ממנו הסיגים, כמו ואצרף כבר סיגיך :

כסף נמאס . שאינו נצרף בשום יגיעה :

כסף נמאס קראו להם . קראו שם ישראל כסף נמאס שא''א להפריד מהם את הסיגים הם המעשים המגונים : כי מאס ה' בהם . על אשר אינם עוזבים מעשיהם אשר לא טובים :

כסף נמאס קראו להם כי כסף סיגים הוא, והגם שכ''א פושט טלפיו להצדיק א''ע, לא לה' הוא כי מאס ה' בהם :