שוטטו . לכו בחוצות ירושלים אנה ואנה וראו עתה בהם ותנו לב לדעת מעשה האנשים ובקשו ברחובותיה אם תמצאו שם איש ישר אם יש מי עושה משפט ומבקש אמונה : ואסלח לה . אם תמצאו אף איש יחידי כזה אז אסלח לכל העיר :

שוטטו . ענין ההליכה אנה אנה וכן משוט בארץ ( איוב א ) : בחוצות . בשוקים וכן וחוצות תשים לך בדמשק ( מלכים א כ ) : ברחובותיה . מלשון רחוב : איש . ר''ל גדול ובעל מעשים טובים וכן הלא איש אתה ( ש''א כו ) :

שוטטו, דברי השם, אומר אל תתמהו כי הבאתי על ירושלים הרעה הזאת, כי הנה שוטטו בחוצות ירושלים, החוץ הוא אצל הבתים והרחוב הוא מקום השוק שבו יתאספו כל העם, ובזה מוסיף כי לא לבד בחוצות כי גם בקשו ברחובותיה מקמות האסיפה, אם תמצאו איש אם יש עשה משפט, ר''ל שהחוצות והרחובות שהם מלאים אנשים תמיד, בעת שיש שם מי שעושה משפט או מבקש אמונה ראו נא אם תמצאו אז אף איש אחד בחוץ או ברחוב? כי אם יראו שיוצא אחד מן השופטים לעשות משפט או אחד מן הנביאים המבקש אמונה אז יסתתרו כולם בבתיהם, ולא נמצא איש. ושיעור הכתוב אם תמצאו איש בעת שיש עושה משפט אז אסלח לה :

בחוצות, ברחובותיה. החוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום השוק רחב ששם הרבים מתאספים, כמ''ש ישעיה (ט''ו ג') : וראו ודעו. הסדר תמיד ודעו וראו שהראיה מוסיף על הידיעה (ש''א י''ב י''ז, י''ד מ', כ''ד י''א, כ''ה י''ז. ש''ב כ''ד י''ג, מ''א כ' ז' וכ''ב, מ''ב ה' ז'. ירמיה ב' י''ט) ופה הכונה בהפך ראו ועכ''פ ודעו עפ''י הודעת אחרים. ומוסיף ובקשו, ובשמואל א' (כ''ג) ודעו וראו את מקומו וכו' וראו ודעו מכל המחבאים, שתחלה צוה שלא די הודעת אחרים רק יראו בעיניהם, ואז מן הראיה ידעו עפ''י השכל מכל המחבאים וכו' : משפט, אמונה. משפט בין אדם לחברו. ואמונה בין אדם למקום, בכ''מ, כמ''ש בישעיה (א' כ''א) :

ואם חי ה' . ואם יאמרו בשבועתם חי ה' לא הוא בעבור שהם מאמינים בו אבל באמת כשרוצים להשבע בשקר נשבעין בה' :

ואם חי ה' יאמרו, והגם שתשמעו לפעמים שבדברי ריבות שבין אדם לחבירו מטילים עליהם שבועה והם נשבעים אז בה', שאז ידמה לך שיש ביניהם משפט וגם אמונה, כי מה שנשבעים להכחיש שכנגדם היא כמשפט התורה, ''שבועת ה' תהיה בין שניהם'', והשבועה עצמה בשם ה' יעיד שמאמינים בה' ונשבעים בשמו הגדול, מזה אל תקח ראיה, כי זה האות להפך כי לכן לשקר ישבעו, וזה האות שאין משפט כי יעשוק חברו על ידי שבועת שקר, ואין אמונה אחר שיבטא בשפתים שאמתת הדבר שהוא מקיים הוא אמת כמציאות ה' ובהיות הדבר שקר הוא העד שמכחיש מציאות ה' :

ה' עיניך . הלא הם בעלי אמונה להטיב ולמה בגדו אלה בך ואין מבקשין אמונה : הכיתה אותם . ולא נעשו חולים על המכה לשום על לבם לשוב מרעתם : קחת . כמו לקחת :

עיניך הלא לאמונה . הוא מאמר הנביא אל מול ה' לומר הנה השגחתך בהם הלא היא על דבר המתקיים ולא על דבר בטל שאין בו תועלת : הכיתה אותם . בהשגחתך הכית אותם למען יווסרו לטוב להם : ולא חלו . לא נעשו חולים מן ההכאה ר''ל לא הרגישו שבא עליהם לעורר לבם לתשובה : כליתם . הבאתם קרוב אל הכליון ועכ''ז ממאנים לקחת מוסר : חזקו פניהם מסלע . הקשו פניהם יותר מן הסלע ר''ל לא נכנעו אבל העיזו פניהם וממאנים לשוב :

עיניך . ר''ל השגחתך : לאמונה . ענין דבר המתקיים וכן יתד במקום נאמן ( ישעיה כב ) : חלו . מלשון חולי : כליתם . מלשון כליון : מאנו . מלשון מיאון :

ה', אלה דברי הנביא, (ומפה עד פסוק ז' הוא מאמר מוסגר) הנביא השיב אל ה', הלא מה שאתה מעניש אותם ושולח אותי אליהם עיקר תכליתך הוא שישובו בתשובה. ועיקר הקוטב היא האמונה שאם אין מאמינים שאתה המעניש ואתה השולח העונש והשליחות הוא בחנם, וז''ש עיניך הלא הם רק לאמונה רק היא התכלית שאליה תשקפנה עיניך. וא''כ ראוי שתבחר באמצעיים להשיג התכלית הזה, כי העונש והתוכחה לא יפעלו מאומה, כי הלא תחלה הכיתה אותם כאשר ייסר איש בנו ולא חלו ולא הרגישו, ואח''ז כליתם בכליון עד שחלו והרגישו, ובכ''ז מאנו קחת מסר (ודומה כמליצה זו בישעיה (מ''ב כ''ה) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב), גם דברי הנביאים אין מועילים, כי חזקו פניהם מסלע נגדם ומאנו לשוב, אבל בכל זה

ואני אמרתי . הנביא אומר כך אך דלים הם מחכמ' אלו שאני מדבר עמהם : נואלו . לשון אויל כתרגומו איטפשו :

ואני אמרתי . כשהוכחתים ולא קבלו מוסר אמרתי בתחילה אין תבונה בהם ואך דלים המה מחכמה : נואלו . נשתטו בדעתם כי לא ידעו דרך ה' וכו' שמביא פורענות לגלות אוזן למוסר :

נואלו . ענין סכלות וטפשות כמו נואלו שרי צוען ( שם יח ) :

ואני אמרתי שזה לא בא מצד המרד בזדון רק מצד חסרון ידיעה כי דלים המה ונואלו, כי לא ידעו דרך ה' ר''ל כי לשיכירו שהעונש בא בעבור המרי, וצריך {{{א}}} שיכירו שחטאו, אבל הם לא ידעו דרך ה' אין יודעים כלל מה היא מצוה ומה היא עבירה, {{{ב}}} שיכירו שהעונש אינו מקרי רק השגחיי לעומת החטא והם אינם יודעים משפט אלהיהם אין מבינים להבחין שהעונש השגחיי, (וזה מקביל נגד אך דלים הם נואלו. שמצד שנואלו אינם יודעים דרך ה', ומצד שדלים הם אין מכירים משפט אלהיהם כי חושבים שדלותם ועניים הסבה להם את כל הרעה), וא''כ אחר שזה בא מצד חסרון ידיעה לא תפעל אצלם לא בעונש ולא בתוכחה, ולכן אמרתי.

דרך ה' משפט אלהיהם, כבר כללתי שכל מקום שמזכיר שם הויה ידבר על ההנהגה הכללית, וכ''מ שמזכיר שם אלהים בכינוי אל ישראל מדבר מן ההשגחה הפרטית המיוחדת לישראל, וע''כ על דרך ה' הכללי אמר דרך ה', ועל משפטיו שהם מצד השגחתו המיוחדת לישראל כמ''ש רק אתכם ידעתי וכו' ע''כ אפקד עליכם וכו' אמר אלהיהם :

אלכה לי אל הגדולים . הם ישמעו אך לא הועלתי וגם המה יחדו שברו עולו של הקב''ה מעליהם :

אל הגדולים . בדבר החכמה : ואדברה אותם . אדבר עמהם דברי תוכחתי : כי המה ידעו וכו' . שהפורעניות בא לגלות אוזן למוסר : המה יחדיו . הדלים עם הגדולים : שברו עול . ר''ל אינם רוצים להיות נכנעים למקום : נתקו . העתיקו מעליהם מוסרי העול והוא כפל ענין במ''ש :

אותם . עמהם : עול . הוא ההושם על צואר בהמה החורשת : נתקו . ענין העתק והסרה : מוסרות . קשורי רצועות העול :

אלכה לי אל הגדולים כי הם יודעים שני אלה הדברים שהם דרך ה' ומשפט אלהיהם ויודעים שהעונש הוא השגחיי לעומת החטא. אבל פה נודע לי כי מרים הוא במרד ובמעל יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו, כי אך המה הגדולים האלה שברו עול בזדון. וזה מקביל נגד דרך ה' ומשפט אלהיהם כי התורה והמצוה שהוא דרך ה' מדמה שהוא כעול על צוארם ושברו אותו ופרקו עולו מעליהם. והיסורים והעונשים שהוא משפט אלהיהם מדמה כמוסרות שבהם ועל ידם רצה לאסרם במוסרות הברית נתקו אותם ולא שמו על לב למוסר ה' וענשיו :

אריה . מלכות בבל : זאב . מלכות מדי : נמר . מלכות אשור . זאב ערבות . לשון ערבה ושוחה זאב המדבר : שוקד . ממהר ומנחם חברו עם ל' שמירה כמו לשקוד על דלתותי ( משלי ח ) י''ת לשון אריבה :

על כן . בעבור שאינם רוצים להיות נכנעים למקום לכן מסרם ביד האומות : הכם אריה מיער . זה משל על האומות : זאב ערבות . זאב היושב במדבר יעשוק נפשותם : שוקד . ימהר לבוא על עריהם להשחיתם : כל היוצא מהנה . מן העיירות ההנה : יטרוף . ע''י אחד מהחיות ההם : עצמו . חזקו בדבר המרידה :

ערבות . ענינו כמו מדבר וכן במדבר בערבה ( דברים א ) : ישדדם . ענין עושק הגוף : נמר . שם חיה מה : שוקד . ענין מהירות כמו כי שוקד אני ( לעיל א ) : עצמו . ענין חוזק : משובותיהם . ענין מרד וסרוב :

על כן אחר שחטאם הוא מצד המרד לא מצד הסכלות, הכם אריה ואחר כך זאב ערבות (הוא היענע) שיוצא על טרפו בערב ודרכו לאכול את הנבלות, ישודדו את אשר הכה האריה, והנמר שדרכו לשקוד אצל הערים לארוב על האנשים שקד על עריהם, והנמשל על שלש פעמים שבא נבוכדנצר עם מחנהו והחריב אותם, וזה בא על כי רבו פשעיהם בכמות ועצמו באיכות כי אינם מצד התאוה רק מצד המרד שעז''א משבותיהם :

זאב ערבות. מענין ערבה ומדבר, או מענין ערב שהזאבים יפולו בעיר בלילה, ישדדם, מבנין פועל הכבד הדומה למרובע מן ישודד מצבותם (בן מלך). רבו פשעיהם, עצמו משובותיהם. הפשעים הם המרדים במעשה אמר רבו בכמות. השובבות הוא ענין נפשיי, שרוחו שובב (כנ''ל ב' י''ט, ג' ו') אמר עצמו באיכות :

אי לזאת . אסלח לך . בתמיה שמא לזאת אסלח לך ומנחם פירש אי כמו אין אשר בניך עזבוני ואשביע אותם כל טוב : יתגודדו . יתקבצו גדודים :

אי לזאת אנה הזכות אשר לזאת אסלח לך הלא בניך עזבוני : בלא אלהים . העכו''ם שאין בו ממש בו האמינו ונשבעו בו : ואשביע . אני השבעתי אותם בכל טוב ומרוב טובה ותאות הלב פנו אל הזנות : ובית זונה . לבית זונה הלכו גדודים יחד ולא יתבוששו אלה מאלה :

אי . ענינו כמו אנה וכן אי הבל אחיך ( בראשית ד ) : ובית . כמו ולבית : יתגודדו . מלשון גדוד ומחנה :

אי לזאת, עתה שב אל דברי ה' שאומר שוטטו בחוצות ירושלים אם תמצאו איש אם יש עושה משפט ואסלח לה, אומר אבל אם לא נמצא בכם משפט ואמונה שבעבורם אסלח לכם וא''כ איה דבר אחר אמצא תמורתו אשר עבורו אסלח לך, הכי בעבור זה שבניך עזבוני אסלח לך, והשבועה שלהם היה בע''א שהמה לא אלהים. ותחת שאני השבעתי אותם בכל טוב נאפו, ולא לבד יחידים ובהצנע רק בית זונה יתגודדו גדודים רבים ובפרהסיא, ולא לבד שנאפו למלא תאותם, כי גם אחר אשר,

אי. כמו אי הבל אחיך, איה הזכות :

סוסים מיוזנים משכים היו . בכל בקר היו משכים לאור בקר בהשכמה : יצהלו . ל' זה נופל על הסוסים מקול מצהלות אביריו ( לקמן ח ) לשון צהלה אנוויישמינ''ט בלעז :

סוסים מיוזנים . הם היו כמו הסוסים שנתנו להם מזון הרבה בלילה והמה שבעים לתאותם שכאשר ישכימו בבוקר יצאו ויצהלו וכן המה ימלאו תאותם וינאפו עם אשת ריעיהם כל הלילה וכאשר ישכימו בבקר יצהלו איש אל אשת רעהו מרוב שמחה והשגת תאות הלב :

סוסים . כסוסים : מיוזנים . מלשון מזון : משכים . מלשון השכמה : יצהלו . ענין הרמת קול גדול וכן צהלו מים ( ישעיה כד ) :

סוסים מיוזנים משכים היו שאחר שנאפו בלילה והיו דומים בבקר השכם כסוסים מיוזנים ושבעים מתאותם, בכ''ז לא הניחו מעשיהם רק איש אל אשת רעהו יצהלו, וא''כ הכי בעבור זה אסלח לך, הרי.

מיוזנים משכים, מענין זיון (כי נחי פ''י ונחי ע''ו משתתפים), בהשכמה הם מיוזנים בקישוי אבר, י''מ מענין מזון. וי''מ משכים כמו מאשכים מן מרוח אשך, מיוזנים בביצי ההולדה המרבים התאוה, ויצהלו בא על קול הסוס :

העל אלה . וכי על מעשים כאלה לא ישגיח להפרע מהם בתמיה : אשר כזה . אשר עושה כדבר הזה :

אפקוד . ענין השגחה וכן ופקיד גפן זאת ( תהלים פ ) : תתנקם . מל' נקמה :

העל אלה ר''ל הלא ראוי שאפקוד עליך בין מצד המעשים עצמם שעז''א העל אלה לא אפקד, בין מצד תכונת העם והשחתתם שהוא בהשקף על העושה עצמו, ועז''א אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, ולכן אני מכריז אל האויבים

בשרותיה . ל' מישור ומנחם חברו ל' חומה עם אדלג שור ( תהלים יח ) אך לא יתכנו נטישותיה צי''ש בלעז שהם שרשי כרם להיות נחשבים עם החומות ולא עם המישור , ואני אומר שרותיה ל' שורות הכרם וי''ת בשרותיה בקירוהא ונטישותיה ברניתהא :

עלו בשרותיה . אתם משחיתי ארץ ישראל עלו בין שורות כרמיה ושחתו אותם אבל לא תכלו את הכל ור''ל שחתו בעם ואל תאבדו את כולם : הסירו נטישותיה כי לא לה' המה . כי אינם עם ה' כי פשעו בו :

בשרותיה . מל' שורה וידוע הוא בדרז''ל וכן בין שורתם יצהירו ( איוב כד ) : נטישותיה . הם הענפים הגדולים המתפשטים למרחוק כמו ואת הנטישות הסיר התז ( ישעיה יח ) :

עלו בשרותיה, שהם שורות הכרם, ובכ''ז כלה אל תעשו רק הסירו נטישותיה שהם הענפים המתפשטים מן הכרם לחוץ שהם מכחישים את הגפנים, כי הם לוא לה' המה הגם שהכרם בעצמו הוא כרם ה' צבאות, ר''ל שיסירו את הרשעים, כמ''ש (ישעיה י''ח) ואת הנטישות הסיר התז, עיין פי' שם :

בשרותיה. בשורות הכרם, כמו בין שורותם יצהירו (איוב כ''ד י''א). ונטישות הם ענפי הגפן המתפשטים ברוחב בין שורות הכרם (ישעיה י''ח ה') :

כי בגוד וכו' . כי בגדו בי אלה כאלה כמו שבגד ישראל כן בגד יהודה :

כי בגוד, מפרש מדוע לא לה' המה כי בגדו כמה בגידות, והנה יחשוב בגידותיהם שכוללים כל עקרי הדת, הנכללים (לפי מה שבאר העקרים) בשלשה עקרים שהם מציאות ה', תורה מן השמים, שכר ועונש, ונגד מציאות ה' אומר.

ויאמרו לא הוא . לא מן קדמוהי אתיא עלנא טבתא :

כחשו בה' . כחשו בהשגחת המקום : לוא הוא . ר''ל אין הוא משגיח : ולא תבוא עלינו רעה . כי הואיל ואין משגיח אין שכר ועונש :

כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ונגד השכר והעונש אמרו ולא תבא עלינו רעה ר''ל אחר שאין המעניש במציאות ממילא לא תבא הרעה שיעדו הנביאים בשמו, ונגד תורה מן השמים שלא תצוייר רק במציאות הנבואה אמרו.

והנביאים יהיו לרוח . כתרגומו ונביי שקרא יהון ללמא כלומר הנבואה שניבאים לנו נביאי שקר בשמו של הקב''ה דבריהם יהפכו להבל והדבור של קדושה שהם אומרים לנו בשם הקב''ה אינן בהם : כה יעשה להם . הנביא אומר לאומרים זאת כה יעשה להם כאשר אמר ה' לי ומה אמר ה' לי יען דברכם את הדבר הזה וגו' :

והנביאים . ר''ל דברי הנביאים יהיו דומים לדברי רוח שאין בהם ממש : והדבר אין בהם . לא ה' דבר בם כי היו מכחישים דברי הנבואה : כה יעשה . היו מקללים את הנביאים לאמר להם כה יעשה ה' להם כפי הרעות אשר הם מתנבאים עלינו :

והנביאים יהיו לרוח, ר''ל אחר שיתברר שהעונש שיעדו בשם ה' לא יבא, יתברר כי לא ברוח ה' דברו רק ברוח ודבר ה' אין בהם, ואז אחר שיתברר זה כה יעשה להם כמו שדברו אל העם, אחר שדברו שקר להפחיד את העם יקבלו עונשם מן העם :

ואכלתם . ותאכל אותם :

יען . בעון אשר דברתם הדבר הזה להכחיש ההשגחה והנבואה : הנני נותן וכו' . דברי הנבואה אשר נתתי בפיך תהיה כאש השורף והעם הזה יהיה נוח להשרף כעצים : ואכלתם . דבר הנבואה תשרוף אותם ר''ל דבר הנבואה תבוא עליהם :

ואכלתם . ותשרפם וכן ואש מפיו תאכל ( תהלים יח ) :

לכן, דברי הנביא שבאו להאיר אל העם ההולכים בחשך יתהפכו לאש, והם יהיו כעצים המוכנים להדלק מן האש, ר''ל שהעונש יבא תיכף עם דבר הנביא כמו שהאש מדליקה העצים תיכף בנגעה בם, אחר שכופרים ובלתי מאמינים אין להם תקנה :

איתן . תקיף : גוי מעולם הוא . מימי קדם התחיל למרוד בי בדור הפלגה בארץ שנער :

הנני וכו בית ישראל . ר''ל אתם בית ישראל הנני מביא עליכם וכו' : גוי איתן הוא . גוי חזק : גוי מעולם הוא . ר''ל מזמן רב הוא מבצריך אשר אתה בוטח בהנה להשגב בהן מפני האויב : בחרב . ר''ל בעת יבוא עליך בחרב מלחמה :

איתן . ענין חוזק כמו איתן מושבך ( במדבר כד ) : תשמע . ענין הבנה כמו כי שומע יוסף ( בראשית מב ) :

הנני מביא עליכם גוי ממרחק, כי השכן אל הארץ לא ישחיתנה רק יאחדנה עם גבול מלכותו לא כן אם הצר הוא ממרחק שמחריב הכל, ומגלה לגולה, ואל תאמרו כי תעמדו נגדו כי הוא גוי איתן וחזק, ואל תאמרו כי לא יארכו ימיו ותגאלו בקרוב מידו, כי גוי מעולם הוא שמתמיד בממשלתו מעולם מימים רבים, ואל תחשבו כי תמצאו חן בעיניו ע''י חכמתכם ובינתכם כי לא תדע לשונו :

לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר. כמו בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה (ישעיה כ''ח), לא תדע לשונו הוא לשון אחרת, ולא תשמע מה ידבר, הוא לעגי שפה, שהמבטא שלו משונה עד שגם היודע הלשון לא יבין דבריו :

אשפתו . מקום נרתק החצים :

אשפתו . הוא נרתק החצים כמו עליו תרנה אשפה ( איוב טו ) :

אשפתו, החץ ממית מרחוק והגבור הורג בחרב מקרוב, והוא רובה קשת וקולע אל השערה עד שאשפתו עת יפתח הוא כקבר שלא יחטיא מבלי להביא חללים אל קברו. וגם בקרב אליהם ללחום מקרוב כלם גבורים :

ירושש ערי מבצריך וגו' . הרי זה מקרא מסורס ירושש בחרב את ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה : ירושש . ימסכן : בחרב . על ידי גייסות וכן הוא אומר וחרב לא תעבור בארצכם ( ויקרא כו ) :

לחמך . כל המאכל קרוי בל' לחם כמו ונחש עפר לחמו ( ישעיה סה ) : ירושש . מל' רש ועני :

ואכל, ונגד שאמרתם חרב ורעב לא נראה, יבואו עליכם שני אלה, כי האויב הזה יאכל תחלה קצירך ולחמך אשר היה מיועד למאכל בניך ובנותיך, ואח''כ יאכל גם צאנך ובקרך, שאתה לא היית אוכל אותם, ואח''כ יאכל גם גפנך ותאנתך, ר''ל לא לבד פרי גפנך רק גפנך בעצמו שישחית הכל, עד שתסבלו חרפת רעב, וערי מבצריך ירושש בחרב :

יאכלו בניך. נעלם מלת אשר, אשר יאכלו בניך :

וגם בימים ההמה . שיבוא עליך צרות מרובות מ''מ לא אכלה הכל כי ישאר ממך שארית ללכת גולה :

וגם, הבטחה זו שלא יעשה עמהם כלה הזכיר פה ג''פ, שתחלה בעת הזכיר חורבן הארץ (ד' כ''ו) אמר שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה. ואח''כ בהזכירו ההרג שיעשו בעם ה' (למעלה י') אמר עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל תעשו, ופה שהזכיר בזת ממונם ורכושם, שזה יהיה אחרי הגלות שיחזיקו בם שוביהם לעבדים עם כל קניניהם, הבטיח כי גם זה מצד שלא יעשה עמם כלה, כי האויב יחזיק אותם כצאן לגוזזים ויתרפס ברצי כסף וכלה לא יעשה בם :

כי תאמרו . אתם ההולכים גולה : תחת מה . בעבור מה עשה וכו' את כל אלה להיות מקצתם נהרגים ומקצתם גולים : ואמרת . אתה ירמיה תאמר להם שבא מדה במדה כפי אשר עזבתם את ה' ועבדתם אלהי נכר בארצכם כן תהיו נעזבים מה' ותלכו בגולה לארץ אחרת ותעבדו גויי הארץ ההיא :

תחת . במקום : זרים . נכרים :

והיה בעת תהיו בגולה וכבר תפקחו עיניכם ותאמינו בה' ובעונשיו, תשאלו לדעת איך היה העונש הזה של הגלות והעבדות מדה כנגד מדה, ולאיזה חטא יתיחס העונש הזה, כי ע''ז מורה מלת תחת, ואז תאמרו כי זה במדה מכוונת כמו שבארצכם שהיא נתונה תחת השגחת ה' עזבתם אותו וקבלתם עליכם עבדות של אלהי נכר, וכן בארץ לא לכם תעבדו זרים, כי כן אהבתם לעבוד זרים :

תחת מה. מלת תחת הנרדף עם מלת יען מורה שהיו התשלומין מדה כנגד מדה, עין תחת עין, זאת להם תחת גאונם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה :

הגידו זאת . את האמור למטה : והשמיעוה . את הדבר הזאת :

הגידו בבית יעקב והשמיעוה ביהודה. ההגדה הוא המגיד דבר חדש, וההשמעה הוא הפרסום (כנ''ל ד' ה'), ובית יעקב הם ההמון מעשרת השבטים, שאין יודעים זאת, להם יגידו, ובית יהודה, שהם יודעים זאת, ישמיע ויפרסם ברבים :

עם סכל . עם טפש ואין להם לב משכיל : ולא יראו . מפלאות המקום : ולא ישמעו . פלאי מעשיו :

שמעו זאת עם סכל האדם ישיג את ה' בשלשה דרכים, {{{א}}} על ידי מופתי התבונה והדעת, ועז''א עם סכל ואין לב, {{{ב}}} ע''י הבחינה בחוש, עז''א עינים להם ולא יראו, {{{ג}}} ע''י הקבלה, עז''א אזנים להם, כמ''ש פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין (ישעיה ו') ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע (דברים כ''ט), הלא תדעו הלא תשמעו הלא הבינותם מוסדות הארץ (ישעיה מ') שהם מושכלות מוחשות מקובלות, ור''ל כי פה יתוכח עמהם, {{{א}}} מצד המושכל, האותי לא תיראו, {{{ב}}} מצד המורגש אם מפני לא תחילו :

האותי לא תיראו . הלא הים שאינו דואג מפני הפורעות ואינו מצפה לקיבול שכר ירא מפני ואינו עובר הגבול אשר שמתי סביביו : תחילו . ל' פחד : ויתגעשו . גליו . ומרומם לעבור הגבול ולא יוכלו לעבור : והמו גליו . שאון קול גדול : ולא יעברנהו . הגלים לא יעברו הגבול :

האותי . וכי לא תיראו ממני וכי לא תרעדו מפני : גבול לים . להיות גבול לים שעד החול יבוא : חק עולם . החק הזה הוא כל ימות עולם : ולא יעברנהו . אין מי הים עוברים את הגבול : ויתגעשו . אף כי ינודו בתנועה חזקה עכ''ז לא יוכלו לעבור הגבול : והמו גליו . אף כי ירוצו גליו עד כי נשמע קול המייתם עכ''ז לא יעברו הגבול וכ''ז הוא מפחד ה' ומהדר גאונו :

תחילו . מלשון חיל ורעדה : חק . דבר קבוע : ויתגעשו . ענין נדנוד ותנועה חזקה וכן ותגעש ותרעש הארץ ( תהלים יח ) : יוכלו . מלשון יכולת : והמו . מלשון המייה :

האותי, ר''ל כי יש יראה טבעית ויראה בחירית, ר''ל כי יראת אלהים שתולה בטבע האדם בכח שכלו שיכנע מפני עלת העלות ויירא מפניו מצד עצמו, וחוץ מזה יוכל להתעורר אל יראה זו מצד יראת נזק שיירא מפני עונשי ה' בהכירו כי הוא המשגיח עליו להטיב או להריע לו לפי מעשיו, הראשון הוא הערת השכל, והשני הוא ההערה התוריית שדבר עליהם בחובת הלבבות שער ג', וז''ש האותי לא תיראו היא היראה השכליית שיירא אותו מצד עצמו יראת הרוממות, ועכ''פ הכי מפני לא תחילו וכי לא יאחזכם חיל ורעדה מפני, מקצפי בהשגחתי מפחד עונשי, עתה מבאר שני מיני היראות שהזכיר, ויבאר תחלה מ''ש האותי לא תיראו, ודע כי האדם מצד שכלו הוא כלליי וסוגיי, ומצד גופו וטבעו הוא פרטיי ואישיי, רצוני כי החק השכליי הנטוע באדם, לא ימצאו בו מצד שהוא איש פרטי מיוחד, רק מצד שהוא משכיל בכלל, כמו החק הנטוע בשכל האדם לירא את ה' מצד עצמו מצד שהוא עלת הנבראים, הוא כולל כל משכיל יהיה אדם או מלאך, בעל חומר או שכל מופשט מחומר, עד שהחק השכלי אינו אפשרי רק מוכרח, ולא פרטי רק כולל, כי א''א לצייר שלא ימצא בו החק הזה, שא''כ אינו שכל, לא כן חקי הגוף וטבעיו הם אפשריים משתנים לפי תכונת כל גוף מיוחד, למשל יש מתאוה יש מקנא מתגאה לפי תכונת גופו, ואפשר לו שלא יקנא ושלא יתגאה וכדומה, והנה החק השכלי הנטוע באדם יתחייב שלא יעשה אך טוב וילך ביראת ה' כל היום לא להשיג עי''ז איזה תועלת רק מצד השכל לבד, וזה החק כולל כל בעל שכל בכלל, רק האדם מצד טבע גופו שנמצא בו כמה תאוות מדות ותכונות, יסור לפעמים מן החק העליון השכלי ויטה ממנו למלאות חפץ גופו ותכונותיו, אולם משאלות הגוף הם אפשריים לא מוכרחים כי יוכל שלא יעשם, וכן הם פרטיים לא כלליים, כי לא נמצאו בו מצד סוגו רק מצד אישו, וכן הם רבים מאד וצומחות מתכונות רבות משונות אשר בגופו, כמו יש רוצה למרות ע''י הקנאה או התאוה החמה האכזריות וכדומה, וצריך שהאדם יכריח כל תאוותו ומשאלות גופו תחת החק העליון המיוחד השכלי שהוא חק כולל ומוכרח, והוא ליראה את ה', לא מצד יראת העונש שזה ג''כ תכונה גופנית פרטיית אפשריית, רק בצד שהוא עלת העלות. וע''ז הביא משל מן הים, הנה החק העליון הטבעי עוצר בעד הים בל יעבור גבולו הכללי הטבעיי המוכרח ובלתי משתנה כי הוא חק עולם אשר נטע בו ה' לצורך קיום הבריאה בכלל, ובכ''ז המים מצד עצמם וטבעם המיוחד יתגעשו לעבור את החק הזה כי יתנשאו דכים אם ע''י הרוח אם ע''י כח המושך אשר לירח אם ע''י סבות אחרות ידועות לחכמי הטבע, ובכ''ז אחר שהסבות האלה הם פרטיים אפשריים הם נכנעים תחת החק הכולל, שהוא חק עולם. וז''ש אשר שמתי חול גבול לים חק עולם, הוא החק הכולל הנצחי אשר שם ה' לים, והחק הזה לא יעברנהו בשום פעם, הגם שהים מצד פרטיו יתנשא כמה פעמים נגד החק הזה כי לפעמים יתגעשו מימיו ע''י רעש או שטף ומשיכת הירח ובכ''ז ולא יוכלו כי החק הכולל יעמוד נגד הפרטיים, והמו גליו ע''י רוח וסערה ובכל זאת ולא יעברונהו, שאף גל אחד לא יעבור את השפה, מבואר כי הטבעיים החלקיים האפשריים יבטלו נגד הטבע הכולל המוכרח, וא''כ היה ראוי שכן יהיה אצל האדם ג''כ, שהגם שטבעיו החלקיים שהם תכונות גופו יתנשאו למרות ולעבור חק השכלי, ולמרות פי עליון, ראוי שיכנעו מפני החק העליון השכלי, המחייב שייראו את ה' מצד גדולתו ורוממותו, ולבטל עבור רצונו כל תאוות הגוף, ומשאלותיו המתגעשים כגלי הים נגד רצונו אשר הוא חק התבונה הכללית, אבל לא כן היה, כי.

האותי לא תיראו. כבר התבאר אצלי (התו''ה קדושים סי' ד') שיש הבדל בין ירא את ה' ובין ירא מה', שירא את מורה על יראת הרוממות ע''ש, והחילה מפניו, מורה יראת העונש :

ולעם הזה . אבל לעם הזה היה לב מעוות וממרה : סרו וילכו . סרו מה' והלכו להם :

סורר . מעוות : ומורה . ענין מרי ומרד וכן בן סורר ומורה ( דברים כא ) :

ולעם הזה היה לב סורר ומורה, הלב מציין הכח המתעורר אשר ממנו יצאו כל התכונות והמדות אשר בנפש, והוא שורש לכל תאוות הגוף וחמדותיו בכל ענין שיהיה, והנה גם להם יש לב סורר הרוצה לסור ולמרות נגד החק התבוניי הכללי, ע''י גלי התאוות והמדות אשר יהמו ויתנשאו לסור מן החק הכללי. והיה ראוי שיהיה כמו בים שהמיית הים המסובב ע''י חלקיו הפרטים לא יוכלו לעבור נגד החק הכללי, אבל הם לא כן היו רק כי סרו וילכו, ויעברו את החק הכללי אשר הוא האדם האמתי הסוגיי :

לב סורר. הלב יציין כח הממשלה אשר בנפש וגם הכח המתעורר אשר ינהיג כל כחות הנפש לטוב או לרע, והתבאר בפרטות בפי' ספר משלי :

יורה ומלקוש . כתרגום בכיר ולקיש : שבועות חוקות קציר . שבעה שבועות שחקק לנו בהן שתי חוקות קציר חק העומר וחק שתי הלחם : ישמר לנו . שיהא הקציר בזמנו :

נירא נא . ר''ל אם עד הנה לא היה פחד אלהים לנגד עינינו הנה עתה נשים על לב לירא את ה' הנותן גשם וחוזר ומפרש שנותן יורה ומלקוש . כ''א בזמן הצורך : שבועות חקות קציר . ר''ל החוק של שבועות ימי הקציר ישמר לנו שלא היה מוריד גשמים בא''י כל ימי הקציר שהוא סימן קללה וזש''ה הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ( שמואל א' י''ב ) :

יורה . הוא המטר היורד על הזרעים המרוה הזרעים והאדמה : ומלקוש . הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות וכן ונתתי מטר וכו' יורה ומלקוש ( שם יא ) : שבועות . הוא מל' מלא שבוע זאת ( בראשית כט ) : חוקות . מלשון חק ודבר קבוע :

ולא אמרו, אחר שבאר מ''ש האותי לא תיראו, שראוי שייראו מפניו יראת הרוממות מצד הערת השכל והתבונה, אשר ראוי שיבטלו נגדו כל עניני הגוף הפרטיים האפשריים ומשתנים, יאמר עכ''פ אם מפני לא תחילו, הלא ראוי לכם לירא מפני פחד העונש ומניעת הטוב מכם, אשר יראה זו גם הלב וכחותיו הגופנים נתונים תחתיה, כי הלב עצמו אשר יעוררנו למלאות תשוקת הגויה ועניניה ראוי שיכיר כי ע''י החטא יפסיד ההצלחה הגופנית וימצא עוני ומחסור, ועז''א ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו. שגם הלב והכח המתעורר הגופניי ראוי שיסכים על יראה זו מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו וכל צרכינו תלוים ממנו ומושגים מאתו, וזה יהיה בשני פנים, {{{א}}} הצרכים אשר נשיג מאתו בבלתי אמצעי, שיתיחסו אליו כאילו הוא נותנם לנו בכל פעם ע''י השגחתו המיוחדת, כמו המטר בעתו שהוא לא טבעי רק השגחיי, וז''ש הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו, הנותן במתנת ידו בכל פעם ע''י השגחתו, {{{ב}}} הצרכים אשר נשיג ע''י הטבע הקבועה מששת ימי בראשית, כמו שבועות חקות קציר, שיהיה חום ושמש בימי הקציר ולא ירדו גשמים אז, שזה מצד טבע הזמן, וגם בזה אנו צריכים אליו שלא ישנה את הטבע הכולל ע''י רוע מעשינו רק יניח הטבע כמו שהוא, וז''ש ששבועות חקות קציר (הם שבעה שבועות מן הפסח עד העצרת שהם ימי הקציר), ישמר לנו שישמור הטבע ולא ישנה, ולפ''ז יש בידו לענוש אותנו אם ע''י פעולה בדברים טבעיים כמו חקות קציר שישנה הטבע למען יעניש, אם ע''י הנחת הפעולה ומניעת הטוב בדברים השגחיים כמו המטר, וז''ש הלא.

נירא את ה' אלהינו. מבואר אצלנו בכ''מ ששם אלהים הבא בכינוי מורה על ההשגחה הפרטית להשכיר או להעניש : שבועות. מענין מלא שבוע זאת : ישמר. שלא ירד הגשם אז. (כמ''ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר) שלא ירד מטר בימי הקציר :

הטו אלה . הטו החוקות האלה מעליכם שאינם שומרים לכם ואתם כלים ברעב :

הטו אלה . הטו מכם הידיעה וההשכלה : מנעו הטוב . היא תבונת הלב המביא טובה :

עונותיכם הטו אלה, ידוע שהעון הוא החטא הנעשה ע''י כפירה וזדון, והחטא הוא הנעשה ע''י התאוה או השגגה, ומבואר שהעון גדול מן החטא, וכן עונש העון הוא שיעניש ה' בפעולה, מה שישדד הטבע וישנהו לרעתנו, וז''ש עונותיכם הטו אלה, שע''י העונות במזיד גרמנו להטות חקות קציר, הגם שהם חקים טבעיים שינה ה' הטבע לרעתנו, וזה עונש גדול, וחטאתיכם מנעו הטוב מכם החטאים השוגגים הגם שלא הספיקו לשיפעל ה' פעולה וישנה הטבע לרעה, עכ''פ גרמו מניעת הטוב בשב ואל תעשה שהיא עצירת הגשמים שהם השגחיים, כמ''ש הנותן גשם :

עונותיכם וחטאתיכם. הבדלם מבואר בכ''מ, שהעון מזיד או בסבת עוות השכל, והחטא שוגג או בסבת התאוה : הטו אלה. הוא בקום ועשה, מנעו הטוב הוא בשב ואל תעשה. כפי חומר החטא כן העונש :

ישור . יארוב וכן למען שוררי ( תהלים ה ) ל' אשורנו ולא קרוב ( במדבר כד ) . כשך יקושים . כאשר ישוך היקוש שעושין ללכוד צביים ביער כשרגלו בא לתוכו והוא נושכו ומחזיקו ברגלו ונלכד וקורין לו פיי''ד בלעז : הציבו משחית . צינבי''ל בלעז כן עושין אורבים על עיר או על דרך : הציבו . כמו מצב פלשתים ( סא''א ) :

כי נמצאו בעמי רשעים . ומעשיהם הם המטמטמים את הלב : ישור . יביט לארוב על אנשים כאדם המניח פח יקושים ללכוד עופות כן הציבו הם פח משחית וילכדו אנשים לגזול הונם ולהרגם :

ישור . ענין הבטה וראיה כמו לעמן שוררי ( תהלים כז ) : כשך . ענין הנחה כי וישכו המים ( בראשית ח ) ת''א ונחו מיא : יקושים . פח מוקשים : משחית . פח משחית : ילכדו . יתפשו :

כי יבאר מה הם החטאים שבעבורם ישנה חקות קציר ועצר את השמים, שהם עון גזל ורציחה, כמו שבארתי בפרשת בראשית, כי העונות שהם נגד חקי הטבע וקיום העולם כמו רציחה, תעניש הטבע בעצמה ותפרע מן החוטאים, כמ''ש קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, עי''ש : ישור, מדמה צידתם את האנשים בפח יקוש כציידי עופות, שבעת שפורשים הרשת והעופות נופלים לתוכה, הציד עומד מרחוק עד שהעוף שנוקש ונלכד ישוך וישתוק שאז יציב המשחית שנית ללכוד אחרים, כי כל עוד שהיקושים ר''ל העופות הנלכדים ברשת לא שככו ועודם מתנודדים בהרשת לא יוכל להציב המשחית שנית כי העופות הבאים ירגישו תנועת הנלכדים, וז''ש ישור ויביט כשך יקושים בעת ישוכו וישתקו העופות הנוקשים ברשת, אז הציבו המשחית שנית ללכוד אחרים, אבל זאת לא יעשו הרשעים בצידת עופות, רק כי באופן זה אנשים ילכדו, שבעת נלכד אחד ברשתם ימתינו עד שימיתוהו וישוכך הדבר ואז ילכדו אנשים אחרים :

ישר. מענין הבטה מרחוק. כמו שור שחקים (איוב ל''ה) : כשך. כמו כשוך חמת המלך. והוא פעל עבר מן הכפולים כמו יען רך לבבך, וחם השמש : יקושים. הם הנוקשים ונלכדים ברשת : כלוב. סל שמשימין שם ציד העופות :

ככלוב . הוא מקום שמפטמין בו עופות וכן תרגמו יונתן כבית פיטמא ובלעז פרנ''ק :

ככלוב . כמו הכלוב הוא מלא מן העופות כן בתיהם המה מלאים מן המרמה : גדלו . בהון רב ולתוספת ביאור אמר ויעשירו :

ככלוב . מעשהו כעין סל ועשוי לעופות ודומה לו כלוב קיץ ( עמוס ח ) :

ככלוב, וכמו שהציד אחר גמר מעשהו ישים את העופות שצד בכלוב והוא מלא עוף מרוב הציד, כן אחר גמר מעשיהם ימלאו את בתיהם מן המרמה שהוא הממון שגזלו. על כן גדלו, ר''ל מה שגדלו ויעשירו אינו מיגיע כפם רק על כן על כל הרצח הזה, ולא היה כמו במדינה שיש בה משפט שהרוצחים יתחבאו במערות וצחיחים כל היום כי יראים מן השופט, אבל הם.

עשתו . ל' עשת שן ( שיר ה ) גוף עב ובלעז אישפישור''ט : עברו דברי רע . אם באת רעה או עבירה לידם לא נטו ממנה אלא עברו בה ועשאוה : לא דנו דין יתום . למען יצליחו :

שמנו . נעשו שמנים וצחו בבהירות רב : גם עברו . ר''ל גם כל דברי רע הבא לידם עברו עליהם : דין לא דנו . לא דנו דין אמת ואפילו דין יתום ואעפ''כ הצליחו ולא נפרעתי עדיין מהם : ומשפט . ר''ל בעבור כי הצליחו אחזו בדרכם ולא שפטו משפט האביונים אשר יצעקו מפני נוגשיהם :

שמנו . מלשון שומן : עשתו . ענין צחות ובהירות כמו מעיו עשת שן ( ש''ה ה ) :

שמנו עשתו מכל טוב שגזלו, ולא לבד שאין יראים מעונש, גם עברו דברי רע שגם אין מדברים עליהם רע כלל, כי הם עוברים על דברי רע אלה בלתי חוששים להם, אחר כי דין לא דנו אחר שלא נמצא דין עליהם לכן אין יראים, כי הוא דין יתום לכן לא דנו אותו, כי התובע הדין עליהם הוא או היתום של הנרצח, או האביונים קרוביו, והנה דין יתום לא דנו ולכן ויצליחו כי לא מצאו דין כנגדם, וכן משפט אביונים לא שפטו :

עשתו מענין עשת שן. ויל''פ מלשון עשתות שאנן (איוב י''ב), עשתונות ומחשבות. ר''ל שחשבו דברי רע גם עברו עליו ועשאוהו בפועל : ויצליחו. כי דין לא דנו :

העל אלה . וכי על מעשיהם כאלה לא אשגיח להפרע מהם בתמיה : אשר כזה . אשר עושה כדבר הזה :

העל אלה, בקאפיטל זה חשב ג' עבירות החמורות, ע''א גלוי עריות ושפיכות דמים, תחלה חשב ג''ע איש אל אשת רעהו יצהלו ואמר העל אלה לא אפקוד כמו שפרשתי שם, ואח''כ חשב ע''א כחשו בה' וכו' וענשם הנני מביא עליהם גוי ממרחק וכו', ופה חשב ש''ד, וע''כ אמר.

שמה . תמהון : ושערורה . דבר מגונה לכל ומהו דבר התמהון הנביאים נבאים שקר ואומרים הוו גוזלין ואונסין והכהנים שהם שופטי העם ונוגשיהם ירדו את העם על ידי הנביאים כלומר לאחריהם כמו ( שמואל ב טז ) והמלך עובר וכל העם עוברים על ידו ( רודף ) ( ס''א דדוד ) אחריו אף כאן על ידיהם אחריהם לעשות כדברי הנביאים :

שמה . דבר תמהון ומגונה נהיתה בארץ :

שמה . ענין תמהון : ושערורה . ענין דבר מגונה ומאוס וכן ראיתי שערוריה ( לקמן כג ) : נהיתה . מלשון היה :

שמה ושערורה נהיתה בארץ שע''י שפיכת דמים וגזל נהיה שמה וע''י הנאוף וע''א נהיה שערורה וגיעול, ואין תקוה שישובו למוטב על ידי התוכחה של הנביאים, כי.

הנביאים . נביאי הבעל : בשקר . בשם הבעל שהוא דבר שקר : והכהנים . כהני הבעל : ירדו . ימשלו בכח הנביאים כי הם המשילום : אהבו כן . להיות הם המושלים : ומה תעשו . הנביא אומר להם ומה תעשו בבוא אחרית הדבר הוא גמול התשלומין וכי בידם להציל אתכם :

ירדו . ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך ( תהלים קי ) : על ידיהם . בעבור כוחם של הנביאים :

הנביאים נבאו בשקר, וגם לא בחזקה ע''י הכהנים הרודים בחזקה לענוש עוברי עבירה, כי הכהנים ירדו רק על ידיהם כפי דבר הנביאים, עד שלא ירדום אל התורה והעבודה רק אל השקר, וגם אין תקוה שהעם בעצמם יתנו לב לשוב, כי עמי אהבו כן, וא''כ מה תעשו לאחריתה עת יהיה האחרית של השמה הזאת שתהיה הארץ שממה לגמרי מפני רוע מעלליכם :