בית קודם הבא סימניה

ירמיהו-ירמיה פרק-מו

ירמיהו-ירמיה פרק-מו

{א}
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא עַל־הַגּוֹיִֽם׃
אשר היה . כאומר עתה יספר אשר היה וכו' :
אשר היה, הנבואות שמכאן עד סי' נ''ב, נבא על הגוים שכבש נבוכדנצר :

{ב}
לְמִצְרַ֗יִם עַל־חֵ֨יל פַּרְעֹ֤ה נְכוֹ֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁר־הָיָ֥ה עַל־נְהַר־פְּרָ֖ת בְּכַרְכְּמִ֑שׁ אֲשֶׁ֣ר הִכָּ֗ה נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַת֙ הָֽרְבִיעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
למצרים . ר''ל זהו אמר על מצרים ולתוספת ביאור אמר על חיל פרעה נכו שהוא מלך בימים ההם : אשר היה . ר''ל על הדבר אשר היה אצל נהר פרת במקום כרכמוש אשר הכם שם נ''נ וכו' :
נכו . תירגם יונתן חגירא וכן בן נכה רגלים ( שמואל ב ד ) : בכרכמיש . שם מקום :
למצרים, נבואה שבסימן זה נבא על מצרים שהוכו מנבוכדנצר שתי פעמים, ועד פסוק י''ג נבא ע''מ שהכה את חיל פרעה נכו על נהר פרת בשנה הרביעית ליהויקים :

{ג}
עִרְכ֤וּ מָגֵן֙ וְצִנָּ֔ה וּגְשׁ֖וּ לַמִּלְחָמָֽה׃
מגן . של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ' למלחמה מושחו בשמן : צנה . של עץ דמות תריסין שלנו :
ערכו . על מצרים יאמר בדרך לעג סדרו עצמיכם בלבישת מגן וצנה והתחזקו וגשו למלחמה מול הכשדים הנלחמים בכם :
ערכו . ענין סדור : מגן . הוא מכלי המלחמה עשוי להגן בעליו ממכת חרב וחנית : וצנה . הוא כעין מגן אבל בתכונה אחרת :
ערכו, יצייר במליצתו שמצרים לא יתחיל עוד לצאת למלחמה כלל, כמ''ש (מ''ב כ''ד ז') ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת, ואומר אליו שיערכו מגן וצנה ויגשו למלחמה, ומוסיף או עכ''פ.
מגן וצנה. מגן מפני קשת, וצנה מפני חרב וחנית ומקיף מג' רוחות :

{ד}
אִסְר֣וּ הַסּוּסִ֗ים וַֽעֲלוּ֙ הַפָּ֣רָשִׁ֔ים וְהִֽתְיַצְּב֖וּ בְּכ֥וֹבָעִ֑ים מִרְקוּ֙ הָֽרְמָחִ֔ים לִבְשׁ֖וּ הַסִּרְיֹנֹֽת׃
מרקו הרמחים . כמו ומורק ושוטף ( ויקרא ז ) פורביר בלע''ז :
אסרו . קשרו הסוסים ברכב ועלו הפרשים על הסוסים והתיצבו במערכה בכובעים : מרקו . צחצחו הרמחים מן החלודה למען היות להם ברק ולבשו הסריונות להגן ממכת חרב וחנית :
אסרו . ענין קשירה : הפרשים . הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה : בכובעים . כעין כובע עשוי מנחושת להגן על הראש וכן וכובע נחושת על ראשו ( ש''א וז ) : מרקו . ענין לטוש וזכוך כמו ומורק ושוטף במים ( ויקרא ו ) : הרמחים . כעין חנית : הסריונית . הוא כעין מלבוש עשוי מברזל להגן ממכת חרב וחנית כמו ושריון קשקשים ( ש''א יז ) :
אסרו הסוסים והפרשים יעלו עליהם לרכוב, והתיצבו בכובעים כאילו מתחילים לצאת, הגם שלא יגשו למלחמה עצמה, או עכ''פ מרקו הרמחים ולבשו הסריונות כמי שעושה תחילת ההכנה :
עלו אתם הפרשים רוכבי הסוסים :

{ה}
מַדּ֣וּעַ רָאִ֗יתִי הֵ֣מָּה חַתִּים֮ נְסֹגִ֣ים אָחוֹר֒ וְגִבּוֹרֵיהֶ֣ם יֻכַּ֔תּוּ וּמָנ֥וֹס נָ֖סוּ וְלֹ֣א הִפְנ֑וּ מָג֥וֹר מִסָּבִ֖יב נְאֻם־יְהוָֽה׃
המה חתים . מצרים : ולא הפנו . עוד לעמוד במלחמה לא היה להם פנאי :
מדוע . למה ראיתי שהמה מתפחדים וחוזרים לאחור לברוח מן המלחמה : וגבוריהם . אף הגבורים שבהם המה כתותים ונסים מן הכשדים ולא פנו אליהם להלחם בם : מגור מסביב . פחד אחזתם מסביב , ר''ל את כולם אחז הפחד איש לא נעדר :
חתים . ענין אימה ופחד כמו ואל תחת ( יהושע א ) : נסוגים אחור . ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו ( ישעיה נט ) : יכתו . מלשון כתיתה ושבירה : ומנוס נסו . ענין בריחה : הפנו . מלשון הפנה : מגור . ענין פחד כמו ויגר מואב ( במדבר כב ) :
מדוע ראיתי המה חתים שי''ל מורך לב, ויותר מזה כי נסוגים אחור, כמראה המורך בפועל, ויותר מזה שגם גבוריהם יוכתו באמת, ונסו וגם לא הפנו לראות אם יש רודף מרוב הפחד, מדוע היה זה?, משיב יען מגור מסביב נאום ה' ה' הביא עליהם מגור ופחד :

{ו}
אַל־יָנ֣וּס הַקַּ֔ל וְאַל־יִמָּלֵ֖ט הַגִּבּ֑וֹר צָפ֙וֹנָה֙ עַל־יַ֣ד נְהַר־פְּרָ֔ת כָּשְׁל֖וּ וְנָפָֽלוּ׃
אל ינוס הקל . אף הקל ברגליו לא ינוס למלט נפשו כי האויב ישיגו : צפונה . בפאת צפון אצל מקום נהר פרת שמה כשלו ונפלו :
על יד . אצל מקום וכן כל יד נחל יבוק ( דברים ב ) :
אל, אבל לחנם מנוס נסו, כי גם הקל ברגליו אל ינוס, והגבור לא ימלט ע''י גבורתו כי צפונה על יד נהר פרת כשלו, שתחת שהיה להם לברוח לצד דרום שהוא צד מצרים יברחו לצד צפון אל יד הנהר, שבא האויב מאחוריהם ולחצם אל יד הנהר ושם נפלו כולם, כי הנהר סגר בעדם את הדרך :
ינוס ימלט. ההמלטה היא ההצלה גם במקומו ע''י גבורתו :

{ז}
מִי־זֶ֖ה כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֑ה כַּנְּהָר֕וֹת יִֽתְגָּעֲשׁ֖וּ מֵימָֽיו׃
כיאור יעלה . שהיה רגיל להעלות גייסות סביביו כמו נהר לשטף סביביו : יתגעשו מימיו . דמטרפין מוהי :
מי זה . אמר המלעיג מי זה העם שהיה עולה ומתפשט כמו היאור העולה ומתפשט על כל פני האדמה ומי הוא העם המרים קול שאון כמו הנהרות אשר מימיו נעים בתנועה חזקה ומרימים קול שאון :
יתגעשו . ענין תנועה חזקה כמו ותגעש הארץ ( תהלים יח ) :
מי זה אשר כיאור יעלה, שכמו שהיאור נילוס בעת יעלה יכסה את כל הארץ בריבוי מימיו כן כסה את עין הארץ בריבוי מחנותיו, וכנהרות יתגעשו מימיו, וכמו שהנהר המושך מימיו חדים ושוטפים כל אשר בדרכם כן היו אנשים גבורים שוטפים את כל הממלכות :
כיאור יעלה כנהרות יתגעשו מימיו. יש הבדל בין נהר, נחל, יאור, שהיאור הוא המתמלא ממי גשמים ומכסה את כל הארץ כמו יאור הנילוס שעליו נאמר שם יאור לרוב (וכמ''ש בישעיה י''ט), והנהר והנחל אין יוצאים מגדותיהם, רק הנהר מושך בכח ושוטף כל אשר בדרכו ועז''א כיאור יעלה כנהרות יתגעשו :

{ח}
מִצְרַ֙יִם֙ כַּיְאֹ֣ר יַֽעֲלֶ֔ה וְכַנְּהָר֖וֹת יִתְגֹּ֣עֲשׁוּ מָ֑יִם וַיֹּ֗אמֶר אַֽעֲלֶה֙ אֲכַסֶּה־אֶ֔רֶץ אֹבִ֥ידָה עִ֖יר וְיֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃
כיאור יעלה . היה רגיל לעלות : אובידה . כמו אאבד :
מצרים . כאלו משיב לעצמו הנה זהו מצרים כי היה עולה ומתפשט ברוב חיילותיו כמו היאור המתפשט והיה מרים קול שאון כמו הנהרות אשר ינידו המים בחוזק רב ובהרמת קול : ויאמר . היה חושב בלבו אעלה ואכסה ארץ ברוב חיילותי ואובידה עיר זהו כרכמיש שהיתה ביד מלך אשור :
מצרים, משיב מצרים הוא הרגיל לעלות כיאור, והמאמרים מקבילים כיאור יעלה ויאמר אעלה אכסה ארץ כנילוס שמכסה ארץ במים, וכנהרות יתגעשו מימיו (ויאמר) אובידה עיר ויושבי בה כנהר השוטף ומאבד הכל :

{ט}
עֲל֤וּ הַסּוּסִים֙ וְהִתְהֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב וְיֵצְא֖וּ הַגִּבּוֹרִ֑ים כּ֤וּשׁ וּפוּט֙ תֹּפְשֵׂ֣י מָגֵ֔ן וְלוּדִ֕ים תֹּפְשֵׂ֖י דֹּ֥רְכֵי קָֽשֶׁת׃
והתהוללו . לשון סכלות :
עלו הסוסים . אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן : כוש ופוט . כי גם המה באו בעזרתה : תופשי דורכי קשת . ר''ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק :
והתהוללו . מלשון הוללות ושגעון כי ברוב המרוצה נראים כמשתגעים וכן בחוצות יתהוללו הרכב ( נחום ב ) : כוש ופוט . ולודים . שמות אומות : דורכי . שדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחה היטב :
עלו ואני מצוה לכם שתעלו על הסוסים והרכב יתהוללו והגבורים יצאו, ועמהם יצאו עוזריהם כוש ופוט וכו', אבל.

{י}
וְֽהַיּ֨וֹם הַה֜וּא לַאדֹנָ֧י יְהוִ֣ה צְבָא֗וֹת י֤וֹם נְקָמָה֙ לְהִנָּקֵ֣ם מִצָּרָ֔יו וְאָכְלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ וְשָׂ֣בְעָ֔ה וְרָוְתָ֖ה מִדָּמָ֑ם כִּ֣י זֶ֠בַח לַאדֹנָ֨י יְהוִ֧ה צְבָא֛וֹת בְּאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן אֶל־נְהַר־פְּרָֽת׃
ורותה . לשון שובע , ל''א לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי : בארץ צפון . שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה :
והיום וכו' . ר''ל אבל לא יהיה כמחשבתו כי ארכו לו ימי המצור עד שבא עליה נ''נ מלך בבל ( והיתה בגזירת המקום לנקום ממנו נקמת יאשיהו מלך יהודה שהרגו כמ''ש במ''ב ) : ואכלה חרב . של הכשדים : כי זבח לאד' . ר''ל בגזירת המקום באה הזבח : אל נהר פרת . סמוך לנהר פרת כי שם היתה המלחמה :
ושבעה . ענין שביעת הרעב : ורותה . ענין שביעת הצמאון כמו כגן רוה ( ישעיה נח ) :
והיום ההוא לה' יום נקמה, וע''כ נתן בלבם שיצאו למלחמה לקראת נבוכדנצר ואכלה חרב ושבעה מבשרם, ורותה מדמם, כי זבח גדול לה' מצייר כאילו ה' הכין זבח אל נהר פרת (שהיה דרכם לזבוח אל הנהר) והקדיש קרואיו עם כשדים לאכול ולשבוע :

{יא}
עֲלִ֤י גִלְעָד֙ וּקְחִ֣י צֳרִ֔י בְּתוּלַ֖ת בַּת־מִצְרָ֑יִם לַשָּׁוְא֙ (הרביתי) [הִרְבֵּ֣ית] רְפֻא֔וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ׃
עלי גלעד . אמר בדרך לעג את מצרים עלי לגלעד מקום הצרי וקחי שמה צרי לרפאות את תחלואיך : בתולת . קראה בתולה על שלא נכבשה עדיין משום אומה כבתולה שלא משל בה איש לשכב עמה : לשוא הרבית . על חנם הרבית מיני רפואות כי אין לך בהם תעלה ומרפא והוא ענין מליצה :
צרי . הוא שרף הנוטף מעצי הקטף וכן ודבש ושמן וצרי ( יחזקאל כז ) : תעלה . ענין רפואה כמו רפואות תעלה אין לך ( לעיל ל ) וכפל המלה בשמות נרדפים :
עלי גלעד, אחר מפלת פרעה רצה עדיין להתחזק בממשלתו שהיה לו בארץ סוריא עד עבר הירדן שגלעד היה ראש לממלכה זאת, וע''ז ימליץ שרצה לקחת צרי למכתו מגלעד ששם גדל הצרי, אבל לשוא הרבית רפואות ע''י סמים, אחר שתעלה אין לך, שכלה הליחות השרשי והבריאות, ר''ל א''א שתתחזק על ידי עמים אחרים אחר שנפלו מבחר גבוריך, כי.
תעלה. המוח שבעצמות ולחות הטבעי :

{יב}
שָׁמְע֤וּ גוֹיִם֙ קְלוֹנֵ֔ךְ וְצִוְחָתֵ֖ךְ מָלְאָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גִבּ֤וֹר בְּגִבּוֹר֙ כָּשָׁ֔לוּ יַחְדָּ֖יו נָפְל֥וּ שְׁנֵיהֶֽם׃
גבור בגבור כשלו . כשהיו בורחים היו נכשלים ונתקלים זה בזה :
קלונך . מה שנמסרת ביד בבל : מלאה הארץ . ר''ל בכל מקום יהיה נשמע צעקתם כי כשינוסו הנה והנה יכשלו גבור בגבור בדרך מרוצתם ושניהם יחדיו יפלו ויאבדו :
קלונך . מלשון קלון ובזיון : וצוחתך . מלשון צוחה וזעקה :
שמעו גוים קלונך ולא יתחזקו להיות בעוזריך, וחוץ מן השמועה גם צוחתך בעצמך מלאה הארץ, כי גבור בגבור כשלו שהיה מהומה בין גבוריו והרגו זה את זה :

{יג}
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הַנָּבִ֑יא לָב֗וֹא נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל לְהַכּ֖וֹת אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
לבא נבוכדראצר . זו מכה שניי' שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו ( יחזקאל כט ) כמו ששנינו בסדר עולם :
לבוא . שיבוא נבוכדנאצר על ארץ מצרים להכות אותם בארצם :
הדבר, עתה ינבא על מה שהוכו שנית ע''י נבוכדנצר שבא אל ארץ מצרים להכותה :

{יד}
הַגִּ֤ידוּ בְמִצְרַ֙יִם֙ וְהַשְׁמִ֣יעוּ בְמִגְדּ֔וֹל וְהַשְׁמִ֥יעוּ בְנֹ֖ף וּבְתַחְפַּנְחֵ֑ס אִמְר֗וּ הִתְיַצֵּב֙ וְהָכֵ֣ן לָ֔ךְ כִּֽי־אָכְלָ֥ה חֶ֖רֶב סְבִיבֶֽיךָ׃
התיצב והכן לך . כנגד המלחמה , והכן ואתקין :
הגידו וכו' . אשר נבוכדנאצר מעותד לבוא עליהם : אמרו . אתם המשמיעים קול אמרו למלך מצרים התיצב לעמוד בקשרי המלחמה והכן לך כל צרכי המלחמה כי חרב האויב אכלה אותך מסביב :
במגדול . בנוף ובתחפנחס . שמות מקומות בארץ מצרים :
הגידו, תחלה יגידו במצרים שנבוכדנצר בא עליו, ואח''כ יכריזו במגדול ובנוף שהם ערי מבצר שיתיצבו במבצריהם ושם יכינו כלי נשק, וההכרזה תהיה שיעמדו במקומם ללחום על עריהם, לא שיצאו לקראת האויב כי כבר אכלה חרב סביביך :

{טו}
מַדּ֖וּעַ נִסְחַ֣ף אַבִּירֶ֑יךָ לֹ֣א עָמַ֔ד כִּ֥י יְהוָ֖ה הֲדָפֽוֹ׃
נסחף . נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף ( משלי כח ) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה ( ישעיה י ) :
נסחף אביריך . הגבורים שבך מדוע כל אחד נשטף ונגרף לבל יוכל לעמוד על רגליו : לא עמד . כאלו משיב בעבור זה לא עמד כי ה' הדפו והוא נלחם בו :
נסחף . ענין שטיפה וגריפה כמו מטר סוחף ( משלי כח ) : אביריך . ענין חוזק וגבורה כמו דהרות אביריו ( שופטים ה ) : הדפו . ענין כתישה ודחיה כמו אל ידפנו ( איוב לב ) :
מדוע, שואל אבל מדוע נשטפו הגבורים ולא עמדו במלחמה בערי מבצר? משיב לא עמד, מפני שה' הדפו :

{טז}
הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה ׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה׃
הרבה כושל . הקב''ה שהדפו והרבה לו מכשול : גם נפל . נתקבצו איש אל רעהו לאמר נקומה ונשובה אל עמנו ממקום שיצאנו משם להלחם : חרב היונה . חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא , היונה לשון יין ל''א לשון אונאה :
הרבה כושל . הוא הרבה לו מכשולים : גם נפל איש וכו' . ר''ל העכו''ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וכו' : מפני חרב היונה . זה חרב נ''נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון :
נפל . ענין נטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל ( לעיל לז ) : היונה . מלשון אונאה וענינו עושק הגוף והממון וכן העיר היונה ( צפניה ג ) :
ה' הרבה כושל, וע''י המכשול נפל איש אל רעהו שנעשה ביניהם מלחמה פנימיית ואחד הכשיל את חבירו, ועי''כ נתפזרו העמים עוזריהם, ויאמרו איש אל רעהו קומה ונשובה אל עמנו מפני חרב היונה היא חרב של נבוכדנצר :
חרב היונה. ידוע שמלכי אשור ובבל היה להם צורת יונה על דגלם, והיו מיחסים נצחון המלחמה אל היונה :

{יז}
קָרְא֖וּ שָׁ֑ם פַּרְעֹ֤ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ שָׁא֔וֹן הֶעֱבִ֖יר הַמּוֹעֵֽד׃
קראו שם . במלחמה הכריזו משל של חרפה : פרעה מלך מצרים שאון . שהיה מגביה קול שאונו תשואות להתהלל בחיילותיו : העביר המועד . שייעד היום מלחמה קבוע לצאת ולהלחם ולא יצא ועבר יום זמן המועד :
קראו שם . במעדכת צבא כשדים הכריזו לומר אשר פרעה מלך מצרים המרים קול שאון בגאוה ובגודל לבב הנה עתה העביר המועד ר''ל לא בא להלחם מערכה מול מערכה ביום המיועד והקבוע כי בא מורך בלבבו :
שאון . ענין המייה : המועד . ענין זמן קבוע כמו למועד שמור לך ( ש''א ח ) :
קראו שם, תחלה קראו ופרסמו שפרעה בא בשאון גדול ועם רב, ואח''כ קראו כי העביר המועד, שקבע מועד אחר שבו בזמן יבא, וה' אומר שלא יבא כלל :

{יח}
חַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ כִּ֚י כְּתָב֣וֹר בֶּֽהָרִ֔ים וּכְכַרְמֶ֖ל בַּיָּ֥ם יָבֽוֹא׃
כי כתבור בהרים . כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים :
כי כתבור בהרים . כמו הר תבור הוא קבוע בהרים ולא יזוז ממקומו וכמו שהר ככרמל עומד על הים ולא ימוש משם כן יבוא נ''נ על מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה :
כתבור . וככרמל . שמות הרים נודעים ומפורסמים :
חי אני כי כתבור בהרים, שהר תבור הגם שיושב בין ההרים, והר הכרמל הוא סמוך לים, (כמ''ש במס' שבת דף ל''ד) כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד לים ויטבול, זה שיעור בין השמשות ובכ''ז א''א שיבא תבור בין ההרים שאצלו ושיבא הכרמל בים, כי ה' קבעו שלא ימוש ממקומו, כן פרעה הגם שהוא קרוב למקום המלחמה לא ימוש ממקומו ולא יבא :

{יט}
כְּלֵ֤י גוֹלָה֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־מִצְרָ֑יִם כִּֽי־נֹף֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְנִצְּתָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
כלי גולה . אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה : ונצתה . לשון ציה :
כלי גולה . דרך הולכי גולה לתקן לעצמם כלי לשתות בו וכלי ללוש בו עיסה וכדומה : לשמה תהיה . כי תגלו ממנה : ונצתה . תהיה שממה מבלי ישאר מי יושב בה :
לשמה . לשממה : ונצתה . מלשון ציה ושממה :
כלי גולה עשי לך, אולם לענין זה תמוש ממקומך שתצא ללכת לגולה כי נוף לשמה תהיה :

{כ}
עֶגְלָ֥ה יְפֵֽה־פִיָּ֖ה מִצְרָ֑יִם קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽא׃
עגלה יפהפיה . מלכותא יאייא : קרץ . עממין קטולין קרץ לשון חתוך וכן מחומר קרצתי ( איוב לג ) : מצפון . מבבל :
עגלה . מצרים שהיתה מלכות יפה כעגלה היפה מאד הנה מפאת צפון יבוא עליה נ''נ המחתך וכורת אותה : בא בא . כפל המלה לחזק ולומר שבודאי יבוא :
יפה פיה . פתרונו כמלה אחת ור''ל יפה ביותר ולזה נכפל העי''ן והלמ''ד הפעל וכמו ירקרק אדמדם : קרץ . ענין חתוך וכריתה כמו מחומר קרצתי ( איוב לג ) :
עגלה יפה פיה, מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף, וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד, ובא לו הקרץ והשחיטה מצפון מעם כשדים :
יפה פיה. הוכפל העי''ן והלמ''ד ר''ל יפה מאד, והיא כמלה אחת, ורמז ג''כ כי נודע בספורי ימות עולם כי בהשור שבחרו לאלהות היה להם סימן מיוחד בפיו, לכן אמר שפיו יפה : קרץ. מענין חתיכה וכריתה כמו מחומר קורצתי (איוב ל''ג ו'). ויל''פ מענין רמז כמו קורץ בעיניו, כי המצרים היו מנחשים ע''י תהלוכות השור על עניניהם, והיה להם רמז בהשור, שבא בא מצפון שהיו מניחים אותו ללכת ובא בכל פעם מצפון, והיה להם בזה קריצה ורמיזה שהאויב מצפון יבא עליהם :

{כא}
גַּם־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃
שכיריה . שריה כמו בתער השכירה ( ישעיה ז ) : מרבק . קופל''א בלעז : הפנו . פנו עורף לבקש לנוס :
גם שכיריה . גם השרים הגדולים אשר בקרבה יובלו לטבח כעגלים המפוטמים במרבק שאחר שנעשו שמנים מוצאים לטבח : כי גם המה . אף שדרך השרים להיות אמיצי לבב לעמוד בקשרי המלחמה הנה המה לא כן עשו כי פנו מן המלחמה ונסו יחדיו ולא עמדו על עמדם ולזה כאשר השיגם האויב נפלו בנופלים ולא לקחום בשבי כדרך השרים : כי יום אידם . ר''ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם :
שכיריה . ענינו גדולים ונכבדים וכן בתער השכירה ( ישעיה ז ) : מרבק . הוא הרפת מקום יפטמו שם העגלים וכן ועגלים מתוך מרבק ( עמוס ו ) : הפנו . מלשון פניה והליכה : אידם . ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול ( איוב לא ) : פקודתם . על המיתה יאמר שהוא פקודת וזכרון השגחת כל חי כמו ופקודת כל האדם ( במדבר טז ) :
גם שכיריה, ועפ''ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים כעגלי מרבק, שהיו ג''כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים, ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים גם המה הפנו ללכת לארצם ונסו ולא עמדו, כי בא גם עליהם יום אידם וגם עת פקודתם בעבור עונותיהם :
כעגלי מרבק. מפוטמים, כמו ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו' ד') : בא יום אידם עת פקודתם. יום אידם הוא יום המוגבל מאת המערכה והטבע כמה יארך ימי הצלחתו ומתי ישבר, ועת הפקודה הוא המוגבל מאת ההשגחה על פקודת העון, אמר שבאו שניהם עד קצם, (וכן לקמן מ''ט ח', נ' כ''ז ל''א) :

{כב}
קוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹטְבֵ֖י עֵצִֽים׃
קולה כנחש ילך . הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד למדנו מכאן שכשאמר הקב''ה לנחש על גחונך תלך ( בראשית ג ) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל''ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי : כי בחיל ילכו . אליה :
קולה . קול של מצרים ילך להיות נשמע למרחוק כמו קול הנחש הנשמע למרחוק : כי בחיל ילכו . הכשדים ילכו עליהם בחיל רב ובקרדמות יבואו עליהם לכרתם כחוטבי עצים ר''ל כמו שאין ביד העצים למנוע מעצמם כריתת החוטבים כן לא יוכלו מצרים למנוע מעצמם חרב הכשדים :
ובקרדומות . הוא הגרזן החותך עצים כמו ויקח אבימלך את הקרדומות ( שופטים ט ) : כחוטבי . כן נקראים כורתי העצים וכן מחוטב עציך ( דברים כט ) :
קולה, ציור הנחש הוא שהיו לו רגלים ונקצצו ע''י חטאו, ובזה מצייר את מצרים שקצצו את רגליהם לבל יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם, כי בחיל ילכו האויבים והחיל באו לה בקרדומות לקצץ רגליהם, ועם ציור הקרדומות יתפוס המליץ ציור אחר מה שעושים עם הקרדום שבו חוטבים העצים, ועז''א כחוטבי עצים, ועפ''ז יצייר ארץ מצרים כיער, שבאים בקרדומות לכרתו, ואומר כי.

{כג}
כָּרְת֤וּ יַעְרָהּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֖י לֹ֣א יֵֽחָקֵ֑ר כִּ֤י רַבּוּ֙ מֵֽאַרְבֶּ֔ה וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מִסְפָּֽר׃
כרתו יערה . כח יש בהן לכרות כל יערה : כי לא יחקר . מספר צבאם :
כרתו יערה . ר''ל אתם בני כשדים הרגו כל אנשי מצרים כי הכח בכם לכרות הכל כי לא יחקר מספר אנשי כשדים כי רבו מארבה :
כרתו יערה נאום ה', ר''ל שחוטבי עצים האלה והקרדומות הם כרתו את יערה כי לא יחקר והוא עצום מאד, כי רבו, והגם שלא יחקר בכ''ז כרתוהו כו', כי החוטבי עצים שבאו רבו מארבה ואין להם מספר, והיה בידם לחטוב את היער כולו :
כרתו. הוא פעל עבר :

{כד}
הֹבִ֖ישָׁה בַּת־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם־צָפֽוֹן׃
הובישה . הכלמי עדת מצרים כי הנה נמסרה ביד עם צפון הם הכשדים :
הובישה . מלשון בושה וכלימה :
הבישה בת מצרים, ואח''ז נשאר לה בושה גדולה כי נתנה ביד עם צפון להיות עבדים לעם צפון :

{כה}
אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י פוֹקֵד֙ אֶל־אָמ֣וֹן מִנֹּ֔א וְעַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם וְעַל־אֱלֹהֶ֖יהָ וְעַל־מְלָכֶ֑יהָ וְעַ֨ל־פַּרְעֹ֔ה וְעַ֥ל הַבֹּטְחִ֖ים בּֽוֹ׃
אל אמון . על אמון , על השר אמון יש שהוא לשון גדולה כמו התטבי מנא אמון ( נחום ג ) : מנא . אלכסנדרי' רבת' לאשיניוריא''ה דלישנדר''א בלע''ז :
הנני פוקד . אשגיח להביא פורעניות על המון עם של נא שהיתה בת רבת עם וכן נאמר את המון נא ( יחזקאל ל ) : ועל מלכיה . ממלכות רבות היו בארץ מצרים כמ''ש ממלכה בממלכה ( ישעיה יט ) : ועל פרעה וכו' . ר''ל וכמו שאפקוד על פרעה כן אפקוד על העכו''ם הבוטחים בו :
פוקד . ענין השגחת הבאת הרעה : אמון . כמו המון והוא ענין עם רב , וכן ואת יתר האמון ( לקמן נב ) : מנא . נוא הוא אלכסנדריא כן ת''י :
אמר ה', הנני פוקד אל אמון מנא, שהיה שם מושב הע''ז אמון, ועל פרעה שנלקח ארצו, ועל מדינת מצרים ויתר אלהיה ויתר מלכיה. ואחר כך יפקוד שנית על פרעה, שנלחם שנית ונובכדנצר הרג אותו, וז''ש.

{כו}
וּנְתַתִּ֗ים בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֔ם וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַד־עֲבָדָ֑יו וְאַחֲרֵי־כֵ֛ן תִּשְׁכֹּ֥ן כִּֽימֵי־קֶ֖דֶם נְאֻם־יְהוָֽה׃
ואחרי כן . מקץ ארבעים שנה כמו שאמר ( יחזקאל כ''ט ) :
ואחרי כן . מקץ ארבעים שנה תשכון בארצם בלי גלות כימי קדם וכמ''ש ביחזקאל :
ונתתים ביד מבקשי נפשם להרגם, ואחרי כן תשכן כימי קדם כמ''ש ביחזקאל שזה היה אחר ארבעים שנה שאז כלתה מלכות בבל :

{כז}
וְ֠אַתָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲק֛וֹב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
ואתה אל תירא . צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם :
ואתה אל תירא וכו' . בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וכו' : מרחוק . מארץ מרחק שגליתם שמה : ושב יעקב . יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו :
תחת . ענין פחד ושבר כמו ואל תחת מפניהם ( לעיל א ) : ושב . ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת ( ישעיה ל ) : ושאנן . ענין שלוה כמו שאנן מואב ( לקמן מח ) וכפל במ''ש לרוב השלוה וההשקט :
ואתה אל תירא עבדי יעקב אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש, אומר שגם יעקב לא יירא ואל תחת ישראל הגדולים כי הנני מושיעך וכו', וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סי' למ''ד :
אל תירא וכו'. פסוק זה כפול למעלה (ל' י') ושם התבאר :

{כח}
אַ֠תָּה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אִתְּךָ֖ אָ֑נִי כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ אֲשֶׁ֧ר הִדַּחְתִּ֣יךָ שָׁ֗מָּה וְאֹֽתְךָ֙ לֹא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃
למשפט . בדין חסוך מעט מעט : ונקה . לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה :
כי אעשה כלה . ר''ל אף אם אעשה כלה וכו' הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם : ויסרתיך למשפט . אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר''ל לא ארכיתך מן העולם :
למשפט . כמו במשפט ובאה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ור''ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה' אך במשפט ( לעיל ו ) :
אתה אל תירא הגם שבעת כבש נבוכדנצר את מצרים נהרגו כל בני ישראל שהיו במצרים (כנ''ל סי' מ''ג מ''ד) בכ''ז אתה כלל יעקב לא תירא כי ישארו אלה שנפוצו בין יתר העמים חוץ ממצרים, שהגם שאעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם אותך לא אעשה כלה ויסרתיך ביסורים רק למשפט כפי עונך כדי שלא אנקך ותקבל עונש עונך לכלא פשע ולהתם חטאת :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור