אם תשוב ישראל . בתשובה זו אלי תשוב לכבודך וגדולתך הראשונה : ואם תסיר שקוציך מפני . אז לא תנוד לצאת בגולה :

אם תשוב . מוסב למעלה לומר אם אתה ישראל תשוב בוידוי ופיוסים כאלה אז החזור ותשוב אלי להיות לפני כמאז סגולה מכל : ואם תסיר . אם תעביר הפסילים מארצי ומירושלים עירי אז לא תנוד ללכת בגולה :

שקוציך . ענין תעוב כמו שקץ תשקצנו ( דברים ז ) : ולא . הוי''ו הוא במקום אז וכן אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ( ויקרא כז ) : תנוד . מלשון הנדה והנעה :

אם תשוב, רוח הקדש משיב לעומת שתי הטענות הנ''ל, לעומת הטענה כי רוצים לשוב רק שהמון הרים והד גבעות מתעה אותם אל שקר עד שאין יודעים לאן ישובו. משיב אם רק תשוב אתה ישראל אז ממילא אלי תשוב, איישר דרכך עד שיתכוון אלי. ואם רק תסיר שקוציך מפני, ולא תנוד הנה והנה, כאילו אתה שב וחוזר אל דרכך הקודם, כי אז אם תשליך דרכך הרעים תגיע אל ה' ואל טובו :

ונשבעת חי ה' באמת . כשתשבע בשמי תשבע באמת ולא כאשר עתה שכתוב בכם ( לקמן ה ) אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו : והתברכו בו גוים . אם תעשו כן אז יתברכו בישראל הגוים כל גוי יאמר לבנו תהא כפלוני ישראל : יתהללו . יגידו שבחכם ד''א יתהללו מי שיוכל להדבק בישראל יתפאר בדבר פורוונטי''ר בלעז :

ונשבעת וכו' . ואם תשבע חי ה' באמת לא כמו שאתם נשבעים עתה לשקר כמ''ש ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו ( לקמן ה ) : במשפט ובצדקה . הענין כפול במ''ש : והתברכו . אז יתגדל מאד עד שהעמים יתברכו בו לאמר בברכתם ישימך אלהים כישראל : ובו יתהללו . המהלל עצמו יאמר הנה אני מוצלח כישראל :

יתהללו . מלשון הלול ושבח :

ונשבעת ונגד הטענה הב' כי הבושת אכלה יגיע אבותיכם, שהיא היאוש והרפיון שאתה מיאש א''ע, איעצך כי תשבע חי ה', תחזק הדבר בשבועה כי תבחר מעתה באמת במשפט ובצדקה, שהם שלשה דברים שהעולם עומד עליהם, האמת היא האמונה בדברים העיונים, כמו ידיעת האחדות וההשגחה והגמול ויתר פנות האמתיות, ומשפט וצדקה כוללים המעשים, משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, אם תחזק א''ע בשבועה לבחור שלשה אלה שהם תורה ועבודה וג''ח שדברו חז''ל באבות, ואז לא תאמר עוד נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו שהיא הבושה מעצמך והכלימה מאחרים שיש לך מן האליל שעבדת, לא כן מעבודת ה' יתברכו בו גוים גם יתהללו, הברכה הוא השפע שיקבל המתברך המאמין בו, והוא הפך מן בושה, וההילול הוא מה שיתפאר בשפע זאת לעיני כל, וזה הפך מן כלימה :

באמת במשפט ובצדקה, שם אמת בא גם על דברים העיונים, כמ''ש ראש דברך אמת, תורת אמת. ומשפט וצדקה מובדלים, משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום, והתבאר (ישעיה א' כ''ז) :

כי כה אמר ה' וגו' . נירו לכם ניר . הוו למידין מעובדי אדמה שנרים אותה בימי הקיץ להמית שרשי העשבים שלא תהא מעלה קוצים בעת הזרע בחורף אף אתם הטיבו מעשיכם בטרם תבא עליכם הרעה שלא תהא תפלתכם נמאסת כשתצעקו : ואל תזרעו אל קוצים . ואל תהי צעקתכם לפני מתוך הרשע כי אם מתוך תשובה שלא תהיו דומים לזורע בלא ניר והיא נהפכת לקוצים קרדונ''ש בלעז :

לאיש יהודה . כמו לאנשי יהודה : נירו לכם ניר . מתחלה חרשו השדה לחתוך שרשי הקוצים ואח''ז זרעו על שדה נקיה ולא תזרעו על הקוצים בעודם מחוברים בארץ כי לא תצלח הזריעה ור''ל מתחילה הסירו הפסילים ואחר זה יקובל תפלתכם לפני ולא כשעדיין לא עזבתם הפסילים :

נירו . ענין חרישה כמו רב אוכל ניר ראשים ( משלי יג ) : אל קוצים . על קוצים :

כי, נגד שתי טענות אלה הנזכרים שהם צומחים משני תכונות רעות, כי הטענה הראשונה שאמרו שהם נעים ונדים פוסחים על שתי הסעיפים, ששומעים קול ה' וקול הד הרים ואין יודעים איזה דרך יבחרו, וזה בא ע''י שלא שרשו מלבם הקוצים והדרדרים שהם התכונות הרעות וציורים הרעים שצמחו על תלמי לבבם, עד שגם עת יזרעו לצדקה ויתנו לב לשוב, יעלו מדין ועמלק וישחיתו את יבול הארץ, והציורים האלה ישובו להצמיח את הקוצים בין התבואה ויחנקו אותה, ועז''א נירו לכם ניר הניר הוא מה שחורש בעומק עד ישרישו הזרעים בחוזק בהסיר הקוצים בל יחנקו את התבואה :

ניר. הוא החורש בעומק להסיר הקוצים ועי''ז תגדל תבואה הרבה, כמ''ש רב אוכל ניר ראשים (משלי י''ג) :

המולו לה' . בטרם תצא חמתי כאש זהו כניר לפני הזרע :

המלו לה' . ולתוספות ביאור אמר הסירו אוטם לבבכם לשם ה' להתבונן בדרכיו ולדבקה בו : איש יהודה . אתם אנשי יהודה ויושבי ירושלים : פן תצא וכו' . פן תצא חמתי כאש הדולק ובערה בכם ואין מי יכבה אותה ר''ל לא ימצא מי מעביר החמה מפני רוע מעלליכם אשר גברו ואין במי זכות להעביר החמה :

המולו . ענין חתוך וכריתה וכן ומל ה' אלהיך ( דברים ל ) : ערלות . ענין אוטם וכן ערלי לב ( לקמן ט ) : מעלליכם . מעשיכם :

המלו ונגד הטענה הב' של היאוש שזה בא מסבת הסכלות והענן והערפל אשר כסה אור נפשם, עד שיתיאשו מהביט אל האור, וזה ידמה במליצה אל ערלת הלב המכסה והמעטיף את הלב מהרגיש ומהתעורר עוד אל הטוב, אומר שיסירו ערלת לבבם, עד שיתרגש לבבם ויתעורר לקראת דבר ה' ופקודיו, פן תצא חמתי כאש :

ואמרו תקעו שופר . הזהירו את יושבי הארץ שיתקעו בשופר לברוח : מלאו . לשון אסיפה והרבה יש במקרא אשר יקרא עליו מלא רועים ( ישעיה לא ) יקראו אחריך מלא ( לקמן יב ) יחד עלי יתמלאון ( איוב טז ) :

הגידו . כאלו לשרי העם יאמר הגידו ביהודה וכו' : תקעו שופר . להשמיע ולזרז . קראו מלאו . קראו את העם ואספו אותם ואמרו להם האספו וכו' להשגב שם מפני האויב :

מלאו . ענין אסיפה כמו קראו אחריך מלא ( לקמן יב ) :

הגידו, מצייר ביאת האויב אל ציון פתאום, עד שלא היה להם עת להכין א''ע למלחמה, מצייר כי באה ההגדה ביהודה, ותיכף השמיעו זאת בירושלים עיר הממלכה, עד שהתפשט השמועה מן יהודה אל עיר הממלכה, (לא מן עיר הממלכה אל המדינה כדרך המלחמה הרגילה, שיודעים בעיר המלוכה תחילה, כי האויב נפל פתאום) והיתה ההכרזה הראשונה לאמר תקעו שופר בארץ שיצאו לקראת האויב אל שדה המערכה, אבל עודם משמיעים זה קראו מלאו דבריכם ואמרו לאמר אל תצאו לקראת האויב כי חזק הוא, רק האספו אל ערי המבצר להשגב שם, אבל עודם מדברים זה, תבא פקודה אחרת :

הגידו, השמיעו, המגיד הוא בצינעה, והמשמיע הוא בפרהסיא (ישעיה מ''א כ''ו, מ''ה כ''א, מ''ח ג') וע' עוד לקמן (ה' כ', מ''ו י''ד, נ' ב'). מלאו, כמו ומלאתי את דבריך (מ''א א' י''ד) :

שאו נס . לברוח לציון : העיזו . האספו כמו שלח העז ( שמות ט ) :

שאו נס . הרימו נס לרמז להתאסף לציון להשגב בה : מביא . על הארץ ההיא : מצפון . זה בבל העומדת מצפון לא''י : ושבר גדול . הרעה ההיא תהיה שבר גדול :

נס . כלונס ארוך ובראשו וילון לרמז להתאסף : העיזו . ענין אסיפה כמו שלח העז ( שמות ט ) :

שאו נס לאמר אל תלכו אל ערי המבצר שהם חלשים נגד האויב רק ציונה העיזו ואל תעמדו בדרך בערי מבצר הקטנים רק מהרו לציון שהיא מבצר נשגב ובית המקדש מלך, מבאר תכיפות הכרוזים האלה כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול אשר לא יוכל להלחם נגדו, כי (ז-ח) עלה אמנם יאמר הגם שכבר עלה האריה מסבכו לשום ארצך לשמה והגם שודאי עריך תצינה מאין יושב בכ''ז לא ע''ז תספדו ותילילו, רק על זאת ספדו והילילו יען כי לא שב חרון אף ה' ממנו, מציין כי האריה עלה מסבכו, כי בערים החרבות המלאים פגרי אדם ימצא שם האריה ויתר הטורפים לאכול את הפגרים ומצייר כי בעת נסע המשחית ממקומו עלה ג''כ האריה מסבכו, כאילו בכל מקום שידעו האריות וחיתו טרף כי נבוכדנצר הולך לשם הם נוסעים אחריו לאכול את החללים בערים החרבות כי יודעים שלא ישאיר תקומה לארץ אשר הוא הולך שמה, ואמר לשום ארצך לשמה ומוסיף עריך הפרטים ג''כ תצינה בדרך לא זו אף זו, כמ''ש בישעיה על פסוק ארצכם שממה ומוסיף עריכם שרופות אש :

העיזו, הבדלו מן אסף כנס ודומיהן, שנאסף למקום עוז וחזק :

עלה אריה . נבוכדנצר : מסובכו . דרך אריה לישב במארב סבכי היער אשפיישי''ש בלעז : תצינה . לשון ציה :

עלה אריה מסבכו . דרך האריה לשבת בתוך סבכי האילנות ועל נ''נ יאמר : ומשחית גוים . זהו נ''נ שהשחית כל העכו''ם וכפל הדבר במ''ש : עריך תצינה . הערים שלך תהיינה שממה מאין מי יושב בהן :

מסובכו . ענינו ענפים אחוזים אלה באלה כמו עד סירים סבוכים ( נחום א ) . תצינה . מלשון ציה ושממון :

נסע יצא. הנסיעה קודמת אל היציאה וההליכה, שהיא עקירת המחנה ממקומה :

על זאת . מה הוא זאת כי לא שב וגו' ואע''פ שדבר למעלה בנבוכדנאצר על החורבן כאן חזר לדבר במיתת יאשיהו : כי לא שב חרון אף וגו' . ואע''פ ששב יאשיהו בכל לב נאמר בו ( מלכים ב כב ) לא שב ה' מחרון אפו על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה :

על זאת . על השמועה הזאת : ממנו . ישראל :

חגרו . מלשון חגורה ואזור : ספדו . מלשון הספד : והילילו . מלשון יללה :

והיה ביום ההוא . ביומו של יאשיהו יתמהו למה עלתה בו כל כך והם אין יודעין שאין דורו חוזר יפה כשבא לבער את עכו''ם מה היו ליצני הדור עושין חוקקין צורת עכו''ם על דלתותיהן חציה בדלת זה וחציה בדלת זה כשהיה פותחו לא היתה נכרת וכשהלך משם סוגרה והיא מתחברת :

יאבד לב המלך . ר''ל יבוא בו מורך לב : ונשמו . ר''ל לא ידעו מה לעשות :

ונשמו . ענין תמהון כמו על יומו נשמו ( איוב יח ) :

והיה ביום ההוא, הנה במלחמה המלך והשרים יכינו עצה וגבורה למלחמה, ובעת צר להם יעמדו הכהנים בבית המקדש להתפלל, ואת הנביאים ישאלו בדבר ה', אולם ביום ההוא לב המלך והשרים יאבד, שלא ימצאו עצה וגבורה, וגם הכהנים ישמו, והנביאים אשר ישאלו דבר ה' מאתם יתמהו כי הם הבטיחו אותם תחלה על שקר לאמר כי שלום יהיה להם ולא ידעו עתה מה להשיב :

השא השאת . אטינטא''ר בלעז לשון הנחש השיאני ( בראשית ג ) שנביאי השקר נבאים לכם שלום יהיה לכם :

ואומר . זהו מאמר הנביא שאמר אתה ה' באמת כאלו אתה הסתה את העם הזה לאמר להם שלום יהיה לכם אל תיראו כי כן נבאו להם נביאי השקר ועל כי לא עשית בהם משפט חשבו העם שהאמת אתם וכאלו אתה פתית אותם : ונגעה . ר''ל בעבור זה לא שבו לה' והנה נגעה החרב עד הנפש כי הפורענות קרובה לבוא :

אהה . הוא ענין ל' יללה : השא השאת . ענין הסתה והפתוי כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) :

ואמר, על פי הדבור הזה שנביאיהם יתמהו, ממליץ כי ירמיה שהוא היה מגיד להם האמת בדבר ה' אמר אל ה', אהה אתה ה' ומה יתמהו אלה, וכי אתה השא השאת לעם הזה שהם נביאי השקר, ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם, הלא כן יאמרו נביאיהם עתה שרוחך היה רוח שקר בפיהם כאילו לכן השאת להם בל ייראו מפני מלך בבל, כדי שעי''כ נגעה חרב עד הנפש, כי אם לא היו נפתים לדברי נביאיהם לא היה החרב נוגע רק אל הממון והקנינים שהיו צריכים לתת לו מנחה ושוחד ומס, לא כן על ידי הבטחת נביאיהם נגעה החרב עד נפשם להרגם, ע''ז השיב לו ה' לאמר.

לעם הזה . על העם הזה כשיגלו כולם : צח שפים . מכבד ומטאטא אף את שדות יבלי המים לשיתם מדבר , ל''א צח ל' צמא דמתרגמינן צחותא : דרך בת עמי . אותו רוח בא וגם לא לזרות מוץ מגורן אהבוניי''ר בלעז כמו ויזרם במזרה ( לקמן כא ) : ולא להבר . ולנקות תבואה הוא בא כלומר לא לטובה כי אם לרעה להגלות את אנשים ( ונשים ) טף ובהמה :

בעת ההיא . בעת בא הפורענות יאמר לעם וכו' הנה רוח יבש סוער במקומות גבוהות אשר במדבר שמטאטא ומכבד הכל הואיל ואין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו והרוח הוא יבוא דרך בת עמי לטאטא את כולם ללכת גולה : לא לזרות . לא יבוא הרוח לזרות המוץ מן הגורן ולא לנקות את התבואה מן העפר ר''ל לא יבוא לטובה כ''א לרעה :

צח . ענין יובש כמו צחה צמא ( ישעיה ה ) : שפיים . מקומות גבוהים : בת עמי . עדת עמי וכן בת בבל ( תהלים קלז ) : לזרות . ענין פזור וזריקה וכן ואזרם במזרה ( לקמן טו ) : להבר . מלשון ברור ונקי :

בעת ההיא, ר''ל אז יודע כי הרוח שבו התפארו נביאיהם היה רוח צח שפיים במדבר, המליץ השתמש פה בשיתוף שם רוח שמורה על האויר הנושב ועל הנבואה, הנה הרוח יפזר העננים ויטהר את השמים, לא כן הרוח הצח ובעת שאין האויר מלא אדים רק הוא צח ובהיר לא ימצאו בו התועלת לפזר העננים, {{{ב}}} יועיל הרוח לזרות בו התבואה להסיר המוץ, לא כן הרוח הבא על שפיים במדבר ששם לא נמצא תבואה. ור''ל הרוח בעיר הגם שיפזר העננים יועיל אף לזרות התבואה, ובמדבר הגם שא''צ לו יועיל לטהר האויר, להסיר הגשם, אבל רוח הצח במדבר הוא מזיק משני הפנים, כי הוא לוא לזרות מוץ מגורן כי לא נמצא שם תבואה, ולוא להבר לטהר השחקים ולהוציא אור בהיר אחר שהוא רוח צח. ובנמשל כי רוח הנבואה עת יוכיח וייסר ויודיע האמת מועיל, {{{א}}} אם הוא בעיר והוא עת ששומעים בקולו יסיר המוץ מן הדגן ויבדיל הרשעים והרשע מן הצדיקים, וגם בעת שאין שומעים לו והוא במדבר באין איש שומע, יועיל לטהר הרקיע שיראו מכתב אלהי' הכתוב עליהם למעלה וידעו הגזרה החרוצה עליהם מן הרקיע, אבל הרוח שקר שבו נבאו להם נביאים חוזי שוא וקוסמי כזב היה רוח צח ובמדבר, שלא מצאו בו תועלת לא לדעת העתיד ולא לשוב בתשובה :

צח. מורה על היובש, ועל הזכות ובהירות, שבעת יבשות האויר בהיר הוא בשחקים. ושם רוח משותף על הרוח הנושב ועל הנבואה. ולזרות, בא על התבואה, הנה זורה את גורן השעורים. והבר, מענין בהיר הוא בשחקים, בר, וברה, ובהיר, כמו הברו נושאי כלי ה' :

רוח מלא . מאלה הפורענות יבא לי . רוח מלא רוח שלם שלא אחזור בו ולא אנחם . רוח טלנ''ט בלעז : משפטים . לשון ויכוח :

רוח מלא . רוח שלם מאלה הרוחות הנושבות במקומות הגבוהות שבמדבר הנה יבוא לצרכי להפרע מהם : עתה . ר''ל בזמן קרוב אתווכח עמהם גם אני כי עד הנה היה הנביא מתווכח עמהם להגיד להם פשעם ומעתה אתווכח גם אני כי בהביאי עליהם הפורעניות כאילו אגיד להם בזה פשעם אשר גברו למעלה :

רוח מלא . רוח שלם וכן ומלוא החבל ( שמואל ב ח ) : משפטים . ענין ויכוח :

רוח מלא אלה דברי הנביא ירמיהו, ושיעור הכתוב, עתה גם אני אדבר משפטים אותם, רוח מלא מאלה יבוא לי הנה כעננים יעלה וכו'. (מאמר עתה גם אני אדבר משפטים הוא מאמר מוסגר) אומר לעומת הרוח צח של נביאי השקר שהוא רוח ריק מנבואה ולבלי תועלת, קורא נביא האמת עתה גם אני אדבר משפטים ווכוחים אתם אל נביאי שקר אלה והשומעים בקולם. הלא רוח מלא מאלה יבוא לי, לי יבא רוח נבואה מלא מאלה (מן המשחית גוים והאריה שהזכיר תחלה שמוכנים להחריב את הארץ) הרוח שלי מלא מחזיונות אלה, והרוח הזה אומר אלי לאמר.

וכסופה . איקומאטרובילו בלעז :

כעננים יעלה . האויב יעלה עליהם חיש מהר כעננים העול ם ברוב השמ ם . וכסופה . כרוח סופה כן ימהרו מרכבותיו : כי שדדנו . קרובים אנו להיות נעשקים ביד האויב :

כעננים . כעבים : וכסופה . רוח חזק : קלו . מלשון קלות : שדדנו . ענין עושק וגזל :

הנה כעננים יעלה המשחית הזה (ותפס מליצה זאת נגד ציור הרוח שהזכיר) ר''ל הרוח הזה לא יפזר את העננים רק יבא בקלות כענן, ומרכבותיו יהיו דומים כסופה שהוא גדול מרוח, וסוסיו יקלו לדאות על כנפי רוח יותר מנשרים, כל זה באתנו ברוח הנבואה, וא''כ אוי לנו כי שדדנו, מה ששדדנו אוי לנו ע''ז, כי אנחנו בעצמנו גרמנו לנו זאת במה שלא שמענו לקול נביא ה' רק לקול מורה שקר :

אונך . חמסך :

כבסי . לכן עשי תשובה וכבסי לבך מן הרעה למען יבוא לך תשועה : תלין בקרבך . תתמיד להיות בקרבך מחשבות עמל ואון שאתה רגילה בהם :

תלין . ענין התמדה כמו צדק ילין בה ( ישעיה א ) : אונך . מלשון און ועם שהוי''ו נחה וכן ועולתה קפצה פיה ( איוב ה ) שהוי''ו נחה עם כי היא נעה בכ''מ :

כבסי, את ירושלם אם תרצי להושע, לא די במה שתכבס את גופך ובגדיך החיצונים, שהוא במה שתצדיק א''ע לפני בני אדם, רק את לבך כבסי מרעה, כי בזה תלוי תנאי התשובה, אבל עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך, כי גם בעת תכבסי למראה עינים הלא בקרבך ובפנימותיך תלין בהסתר מחשבות של און :

אונך, און בחולם בא על הכח המתגלה, ונגזר ממנו אָוֶן על הכח שלא במשפט, ובכינוי אונך, לפעמים נגזר מן און, כחי וראשית אוני ולפעמים מן אָוֶן, וישב עליהם את אונָם (תהלות צ''ד). אלוה יצפן לבניו אונו (איוב כ''א י''ט) ומזה בא פה, כמ''ש אח''ז משמיע און מהר אפרים :

כי קול מגיד מדן . ארי קל נבייא מתנבן עליהון דיגלון על דפלחו לעגלה דבדן ומבשרן בשורן בישן ייתון עליהון על דאשתעבדו לצלמא דאקים מיכה בטורא דבית אפרים ואע''פ שכבר גלו העגלים מימות סנחרב עדיין עוונם קיים גדולה היא עבירה ששוברת לפניה ולאחריה לפניה מימות אברהם שנאמר וירדוף עד דן ( בראשית יד ) כיון שהגיע לדן תשש כחו שעתידין בניו לעבוד שם עכו''ם ולאחריה בחורבן הבית שנאמר כי קול מגיד מדן : ומשמיע און . און שבר :

קול מגיד מדן . קול שמועה מגיד מדן שהוא בקצה ארץ ישראל ומשם יבוא השמועה כי בא האויב ומהר אפרים משמיע הקול שבא העמל והצער :

און . עמל :

כי קול מגיד מדן שאתה שומע לקול מגיד הבא מדן שהוא הנביא שקר הבא מדן ששם עמד עגלו של ירבעם והוא ינבא לך שלום, וקול משמיע און בא מהר אפרים ששם היה עגל השני בבית אל שהיה בהר אפרים (שופטים ד') ואתה מאמין בלבך לקול און שלהם ואינך רוצה לשוב בתשובה :

מגיד, משמיע און. ההשמעה היא ההכרזה כנ''ל (פסוק ה') כי בבית אל פרסמו יותר עבודת העגלים מבדן, שעקר העבודה להעגל היה בבית אל כמ''ש מ''א (י''ב ל''ב) :

נוצרים . נותני מצור עליהם :

הזכירו . כאלו הקול אומר הזכירו אלה לאלה בעבור העמים הבאים למלחמה להיות נשמרים מהם כי הנה הם נאספו לבוא על ירושלים : נוצרים . בעלי מצור באים מארץ מרחק לצור ועל ערי יהודה נתנו קולם לאיימם ולהפחידם :

השמיעו . ענין אסיפה הבאה בהשמעת קול המאסף וכן וישמע שאול ( ש''א טו ) : נוצרים . בעלי מצור הצרים על העיר וכן ונצורת לב ( משלי ז ) :

הזכירו, אומר, {{{א}}} שתזכירו את הגוים מה שאומר להם, {{{ב}}} השמיעו לירושלם ומפרש תחלה הזכירו לגוים. נצרים יש הבדל בין נוצר לשומר כי הנוצר הוא יותר מן השומר, ושם נוצרים ביחוד נופל על עיר נצורה במצור, ושם שומר על שדי תבואה, בא להזכיר את הגוים איך נבדל מחשבת ביאתם מן גמר מעשיהם, כי הם בבואם חשבו כי יצטרכו לצור על הערים הבצורות ימים רבים, ועז''א נצרים באים, {{{ב}}} חשבו כי לא יוכלו לצור תיכף על ירושלים כי יצטרכו לצור תחלה על שאר ערי יהודה הבצורות, וע''ז אמר ויתנו על הרי יהודה קולם :

השמיעו על, כמו השמיעו על ארמנות באשדוד (עמוס ג' ט'), להכריז על גפי מרומי קרת :

שדי . כמו שדה : אותי מרתה . הקניטה כמו ממרים הייתם ( דברים ט ) מרגזין :

כשומרי שדי . כשומרי שדות אשר יסבבום מסביב כן היו האויבים על ירושלים מסביב : כי אותי מרתה . כי הקניטה אותי במעשיה ולכן באה עליה האויב מסביב :

שדי . כמו שדה : מרתה . ענין מרד והקנטה :

אבל איך היה הכיבוש פתאום שלא בדרך הטבע, כי לא היו עתה כנוצרי עיר בצורה רק כשמרי שדי שאין בה איש כי כולם ברחו מן העיר ויבקעו דרך חומת יריחו כנזכר לקמן (סי' נ''ב) עד שלא על העיר נצרו רק את השדה הצטרכו לשמור, ולא ביתר ערי יהודה, רק עליה על ירושלים, ולא בשער העיר רק מסביב לעיר כי תפשו אותם אצל יריחו, וכ''ז היה תיכף בבואם כי לא ארכו ימי המצור, ועז''א נצרים באים הגם שזה מקרוב באו, והגם שהם מארץ המרחק שהתלבטו בדרך ובכ''ז כבשום בלא מצור רב ובלא מלחמה, ומדוע היה זה, הלא סבת זה לא היה חולשת העם וגבורת הנוצרים רק יען כי אתי מרתה, כמ''ש לו חכמו ישכילו זאת איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם, ועז''א הזכירו לגוים, שיזכרו וישימו על לב שזה סימן כי אותי מרתה. עתה מתחיל לבאר מ''ש השמיעו על ירושלים שמן ראיה זאת בעצמו ישמיעו דברי תוכחה אל ירושלים, וזה נוסחה.

נוצרים, כשומרי שדי. הנוצר הוא יותר מן השומר, וגם משתתף עם המצור, נצור מצורה (נחום ב' א') כעיר נצורה (ישעיה א'). אתי מרתה, פעל מרה נקשר לרוב עם ב', וכשנקשר עם את מורה שממרה דברו ופקודיו, שזה נקשר עם את, ולא מרו את דברו (תהלות ק''ח) כאשר מריתם פי :

עשו אלה . לעשות אלה לך :

עשו אלה לך . ר''ל הם גרמו לך מרבית הצרות האלה : זאת רעתך . הפורעניות הזאת היא על רעתך כי בעבורה יימר לך : כי נגע . ר''ל קרובה היא והגישה אליך ונגע עד לבך :

מעלליך . מעשיך : מר . מלשון מרירות :

דרכך, ר''ל לא הרעה והצרה שבאה עליך היא הרעה אשר מצאתך כי מי שבאה עליו רעה שלא ע''י מעשיו הרעים, יתנחם לבו כי יש לו תקוה בה' המושיע נדכאים כי אלהי משפט הוא, אבל עקר הרעה והצרה היא מה שהצרה באה עליך על ידי מעשיך הרעים, וז''ש מה שדרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת היא רעתך וצרתך האמתית אשר היא רע ומר באמת, כי עי''ז נגע הצרה עד לבך, שהצרה הבאה שלא ע''י מעללי האדם ומעשיו לא תבא רק על גופו לא על לבו המלא תקוה ויחול, אבל עתה נגע הצרה עד לבך היודעת שאת גרמת זאת לך :

דרכך, ומעלליך. הדרכים הם המנהגים, והעלילות הם הפעולות ששרשם בתכונות המוסריות ומדות האדם לטוב או לרע :

אוחילה . לשון חיל ורתת : קירות . אנטינא''ש בלעז : שמעת נפשי . מאחורי הפרגוד באתני בשורת קול מתרועת מלחמה :

מעי מעי . כפל המלה כדרך הנוהים וצועקים מכאב וכן ראשי ראשי ( מ''ב ד ) ור''ל בעבור הכאב שיש לי במעי מצער דאגת הפורעניות המעותד לבוא לכן אהיה מלא מחלחלה : קירות לבי . מגודל התוגה מקשקש לבי בקרבי וכתלי הלב משמיעים לי קול הומיה : לבי לא אחריש . לא אוכל להחריש ולהשתיק את לבי מהמייתו : שמעת נפשי . בנבואה שמעה נפשי שיבוא קול שופר ולתוספת ביאור אמר תרועת מלחמה ר''ל שיבוא האויב ויריע בשופר כדרך הנלחמים :

אוחילה . מלשון חיל וחלחלה : קירות לבי . כתלי לבי ואמר בדרך השאלה לפי שהלב יש בו דפנות וחללים :

מעי יש הבדל בין התחלחלות המעיים להמיית הלב, כי המעיים לא יתפעלו רק מן הטבע מן הפחד והיגון אשר אין בחירת האדם יכול עליו, והלב יתפעל מן הרצון ויהמה על דבר שאדם יכול עליו לשנותו לקרבו או לרחקו. אומר פה מעי יחילו וגם קירות לבי יהמו, והוא בענין אשר לבי לא אחריש שלא אוכל להחריש את לבי ולהשתיק המייתו כי אנכי סבותי ועודני מסבב הרעה עלי, כי אחר שראו שנחרבו הערים ונבוכדנצר הגלה את יהויכין בבלה מרד בו צדקיהו שנית ותקע בשופר להלחם עם בבל הגם שהיה לו לדעת שלא יצליח, וז''ש הנה נפשי שומעת קול שופר, והקול הזה היה תרועת מלחמה, (כי לפעמים יתקעו בשופר לסימנים אחרים לשמחה לאסיפה אבל פה היה תרועה המיוחדת לצאת לקראת נשק להלחם נגד בבל), וע''ז יהמה לבבי לאמר מדוע ילחמו, הלא כבר.

מעי אוחילה. שרשו יחל, ומשתתף עם חיל, כדרך נחי פ''י ונחי עי''ן שמשתתפים (כנ''ל ב' ל''א). ויל''פ מענין יחול ותקוה, שהגם שאני רוצה ליחל את מעי ולהשקיטם בתקוה טובה, אבל לבי הצופה ומרגיש העתיד הומה, ואותו לא אחריש (פעל יוצא) לא אוכל להשקיט אותו :

שבר על שבר . חרבות ירושלים על גלות יכניה : רגע יריעותי . רגע שודדו יריעותי :

שבר על שבר נקרא . פורעניות על פורעניות יבוא במקרה רעה כי בראשונה גלו עשרת השבטים ועתה יגלה יהודה : כי שדדה . בזה יפרש מהו השבר על שבר ואמר כי ראשונה שדדה כל הארץ היא ארץ עשרת השבטים ועתה פתאום שודדו אהלי וזהו בה''מ : רגע . ברגע אחת שודדו יריעותי והוא כפל ענין במ''ש :

נקרא . מל' מקרה ועם הוא באל''ף : שדדה . נעשקה : פתאום . ענין מהירות רב : יריעותי . ענין וילון הנטוי כאוהל :

שבר על שבר נקרא, הלא כבר נשברו די והותר ע''י גליות הראשונות אשר ראו כי לא יוכלו נגד האויב שמצליח שלא כדרך הטבע, כי פתאום שדדו אהלי שהיה פתאום מבלי שהכין את עצמו לכך ובכ''ז היה כרגע ובקל מאד, וא''כ אחר שכבר נשברת עד השברים, אשאל.

עד מתי אראה . האסיפות האלה הנושאים נס להקבץ לבוא להלחם :

עד מתי . ר''ל עד מתי תעמוד הגזירה במקומה ואראה במראה הנבואה כאלו האויב בא ונושא הנס לפניהם וקול שופר מתרועת מלחמה אשמע בנבואה :

נס . כלונס ארוך :

עד מתי אראה נס למה ירים המלך נס מלחמה ויריע בשופר הלא לא יצליחו :

נס קול שופר, הנס הוא לקבץ הרחוקים, ואחר הקיבוץ יתקעו בשופר לעוררם אל הנשק, כמ''ש כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (ישעיה י''ח) וכן לקמן (נ''א כ''ז) :

כי אויל עמי . אמר במקום ה' כמשיב על דבריו לומר הלא זה הוא בעבור כי עמי הוא אויל ואינם נותנים לב לדעת אותי : בנים וכו' . כפל הדבר במ''ש : להרע . להערים לעשות הרע : לא ידעו . אינם נותנים לב להערים לעשות הטוב :

אויל . שוטה : סכלים . טפשים :

כי אויל עמי כי חסר להם הדעת שהוא שישיגו את השם ומשפטיו בידיעה ברורה כי עמי אויל שהאויל הוא המסתפק על כל דבר שזה הפך הדעת, וע''כ אותי לא ידעו, וכן חסר להם הבינה שהוא שישיגו את השם ע''י מופתי התבונה והחקירה, כי הם בנים סכלים המה ולא נבונים, וכן חסר להם החכמה שידעו ע''י קבלה, ועקר דרכי החכמה הוא בהנהגת הנפש לדעת את הטוב ואת הרע והם חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו :

אויל, סכל, לא ידעו, לא נבונים, חכמים, ההבדל שביניהם, כי גדר האויל הוא המסתפק בכל דבר, וגדר הדעת שידע ידיעה ברורה כדבר הנודע בחוש או במושכל ראשון, וזה הפך האולת שהוא הספק. והסכל הוא הפך הנבון, שאינו יכול להבין דבר מתוך דבר, וגדר החכם הוא בדברים שיש בהם שני דרכים במציאות טוב ורע, והם אינם יודעים להיטיב, וכ''ז התבאר באורך בפירוש ספר משלי :

ראיתי . זה מאמר הנביא שאמר לכן ראיתי במראה הנבואה את הארץ והנה היא תוהו ובהו כי גלו אנשיה : ואין אורם . האור שהיה בהם מאז הלך לו והוא משל על הצרה כי מי שהוא בצרה העולם חשוך בעדו :

תהו . שממה : ובהו . ענין ריקות וכן והארץ היתה תהו ובהו ( בראשית א ) : ואל השמים . כמו ואת השמים וכן אספרה אל חוק ( תהלים ב ) :

ראיתי את הארץ, החוזה מצייר חורבן המציאות כולו וכל הבריאה אשר יצאה לפועל בששת ימי המעשה, ומצייר תחלה חורבן השמים והארץ בכלל כפי שנסדרה בריאתם בשני ימי הבריאה הראשונים, ביום הראשון החל רוח אלהים לרחף על הארץ שהיתה תהו ובהו ומכוסה במים, ועתה ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו כבראשונה, ואח''כ ויאמר אלהים יהי אור, ועתה ראיתי את השמים ואין אורם, ואח''כ ביום השני והשלישי החל בהויית היבשה ע''י שנפרדו המים וע''י שנתהוו אז הרים וגבעות על פני המים, כמ''ש יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם כמו שבארתי בפי' מ''ב, ועתה.

ואל השמים. פעל ראה נקשר תמיד עם מלת את, ופה ר''ל שלא ראה השמים עצמם מפני החשך רק ראה אליהם אל הרום :

התקלקלו . נתקו ונזרקו ממקומן ועם קלקל בחצים ( יחזקאל כא ) חברו מנחם :

והנה רועשים . הוא משל על אבדון השרים והגבורים :

רעשים . מלשון רעש ותנועה חזקה : התקלקלו . ענין השחתה ובדרז''ל וכל המקלקלין פטורין ( שבת קו ) :

ראיתי ההרים והנה רועשים, כאילו ישובו המים לכסות הארץ שתשוב כמישור ובקעה כבראשונה. עתה החל לסדר החורבן שהתהווה על פני הארץ מהנמצאים אשר עליה שנבראו מיום ג' ואילך, דומם וצומח וחי ומדבר, אולם בזה תפס הסדר כפי התכלית, אחר שהאדם הוא תכלית הנמצאים האלה, וכל אשר על פני האדמה צומח וחי וכל הדומם המלאכתי כמו בנין הבתים וכדומה הכל למענו ובעבורו, לכן החל החורבן מן האדם שהוא התכלית וישוב לאחור מן מעשה יום הששי עד מעשה יום ג', וע''ז סדר.

התקלקלו. מענין קלקל בחצים (יחזקאל כ''א), שמשליך החצים הנה והנה מבלי יריה למטרה, ומבואר (ישעיה ב' ב') שהגבעות קטנות מן ההרים, והם הושלכו הנה והנה :

אין האדם . אין מי מבני האדם שהיו בה כי כולם גלו : נדדו . הלכו להם מן הארץ לגודל השממון :

ראיתי והנה אין האדם, הוא כליון מין המדבר, וכל עוף השמים נדדו כליון מין החי אשר ביבשה שהמין הראשון השפל ממנו במדרגה והרחוק יותר מן האדם הוא עוף השמים שנברא בחמישי, (כמו שבארתי בפי' בראשית ובתהלות קאפיטל ח') עתה מבאר כליון הצומח :

והנה הכרמל . ארץ הנטוע כל טוב ככרמל נהיה מדבר מדרש אגדה ראיתי ההרים אלו האבות וכל הגבעות אלו אמהות כלומר זכותן תמה , אין האדם , זכות משה שנאמר בו עניו מכל האדם ( במדבר יב ) והנה הכרמל אליהו :

הכרמל המדבר . מקום הכרמל נתהפך להיות מדבר : וכל עריו . כל ערי הכרמל נתצו ונהרסו מפני ה' וחוזר ומפרש מפני חרון אפו ולא במקרה תהיה כל זאת :

הכרמל . כן נקרא מקום שדות וכרמים וכן ונוער בשן וכרמל ( ישעיה לג ) : נצתו . מלשון נתיצה והריסה :

ראיתי והנה הכרמל שב כמדבר, כי נעדר כל צומח וכל ירק עשב. עתה מבאר כליון הדומם אשר נשתנה במלאכה ע''י האדם, וכל עריו נתצו שהערים בנוים ע''י מלאכה מן הדומם. וכל חורבן הכללי הזה היה מפני ה' לא טבעי רק השגחיי בפקודת ה', והסבה לזה הוא מפני חרון אפו :

וכלה לא אעשה . ביושביה כי אותיר פליטים שילכו בגולה :

וכלה . אבל לא אעשה כלה ביושביה :

כי, ובכל זאת אמר ה' כי רק שממה תהיה הארץ וכלה לא אעשה כי יכלה חמתו על העצים והאבנים ועל שוממות הארץ, וליושביה ישאיר פליטה, שהגם שראיתי במראה כי נחרב הכל, בכל זה אמר ה' שישאיר שארית :

תאבל . תחרב . זמותי . ל' מחשבה : על כי דברתי . הפורענות הזה ואקיימנה : ולא אשוב . ולא אנחם לחשוב מחשבות טובות עליהם :

על זאת . על הדבר האמור למטה תאבל הארץ וחשכו השמים אשר ממעל : על כי וכו' . ר''ל בעבור זה תאבל הארץ וכו' על אשר דברתי מחשבתי לעשות הארץ שממה ולא נחמתי על הדבר ההוא ולא אשוב ממנה וכפל הדבר במ''ש :

תאבל . ענין השחתה כמו אבל אומללה ארץ ( שם ) : וקדרו . ענין חשך ושחרות וכן שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : זמותי . ענין מחשבה כמו זממו אל תפק ( תהלים קמ ) : נחמתי . ענין הפוך מחשבה :

על, אך על זאת תאבל הארץ, על כי דברתי זמתי ולא נחמתי, ר''ל כי יש הבדל בין יעידת הטוב ובין יעידת הרע, כי הטוב המיועד מאת ה', הוא נרצה אצלו מצד עצמו מצד שרוצה להטיב, אבל הרע הנגזר מאתו לא יֵרָצה אצלו מצד עצמו כי אינו חפץ במות המת, רק כדי להשיג על ידו דבר אחר נרצה אצלו שהוא שע''י העונש ישובו העם בתשובה, ולכן עת ידבר ה' ויודיע את הטוב שיביא אז פיו ומחשבתו שוים, אבל עת ידבר את הרע שיביא אז אמירתו בלתי שוה עם מחשבתו, כי בפיו יאמר שיביא הרע, ובמחשבתו חושב שלא יביאנו, ר''ל שחושב שרוצה שעל ידי זה ישובו העם מדרכם ולא יביא את הרע, וע''כ תמצא (לקמן י''ח) שאמר רגע אדבר לנתוש ולנתוץ ושב הגוי ההוא וגו' ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני וגו' ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו. שתפס בהרע מחשבה ובהטוב אמירה, כי מן הטוב יתנחם רק ממה שאמר לא ממה שחשב, כי במחשבתו עדיין רוצה להביא הטוב אם לא יהיה סבה מעכבת אותו שהיא רעת העם, אבל מן הרע יתנחם רק מן המחשבה. לא מן האמירה, כי האמירה היתה בהחלט, ולא יצדק שיתנחם, כי לא אדם הוא להנחם רק יתנחם מן המחשבה, כי המחשבה היתה תיכף בתנאי הזה שלא ירצה להרע להם רק רוצה שייטיבו מעשיהם, לפ''ז כל מחשבה שיחשוב ה' להביא הרע קשור עמה החרטה וההתנחמות שהוא שחושב תיכף שיתחרט על הרע אם ייטיבו מעשיהם, כי הרע הנחשב הוא תנאי לא החלטי, כי אם היה החלטי לא היה מועיל תשובה לשנות את הגזירה. עפ''ז אומר כי יעידת הרע שיעד עתה, שהוא חורבן הארץ, נבדל מיתר הגזירות, כי בו גזר הדין בהחלט בלי התנחמות, באופן שלא ישוב מן הגזרה הזאת אף אם ייטיבו מעשיהם, כי בעת דבר את מחשבתו והודיעה אל הנביא לא נחמתי לא היה קשור חרטה עם המחשבה, וז''ש על כן דברתי זמתי ולא נחמתי. ולכן ולא אשוב ממנה א''א עוד שאשוב מן הגזירה (וזה יומתק בדברי חז''ל שחורבן הארץ גרם שלא יכלה חמתו בישראל עצמו כי שפך חמתו על העצים והאבנים, כמ''ש שממה תהיה כל הארץ ועי''כ וכלה לא אעשה, וא''כ גזירה זו מצד עקרה ותכליתה לא רעה היא רק טובה לכלות חמתו בארץ ובעצים ובאבנים לא בעמו), וע''כ דברה וחשבה בלי התנחמות וע''כ לא ישוב ממנה :

תאבל הארץ. נגד מ''ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו : וקדרו השמים. נגד מ''ש ואל השמים ואין אורם : זמתי. שרשו זמם, ועקרו על המעמיק מחשבות, ואם הוא על חברו, הוא תמיד להרע לו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו :

ורומה . כמו רמה בים ( שמות ט ) : באו בעבים . ביערות עבים מקום סיבוך קוצים להטמן : ובכפים עלו . סלע מתורגם בכיפיא :

מקול פרש . מקול קבוצת הפרשים והמורים חצים בקשת יברחו כל אנשי העיר : באו בעבים . יבואו להסתתר ביערים העבים והמסובכים באילנות : ובכפים עלו . יעלו בין הסלעים להסתתר שמה : עזובה . מיושבים ולתוספת ביאור אמר ואין יושב בהן איש :

פרש . כן יקרא רוכב הסוס הרגיל בזה : ורומה . ענין השלכה וכן ונושקי רומי קשת ( שם עח ) : בעבים . מלשון עב ור''ל ביערים עבים ומסובכים : ובכפים . תרגום של סלע היא כיפא וכן חורי עפר וכפים ( איוב ל ) :

מקול, אחר שחרבו כל הערים סביבות ירושלים וגם ירושלים ובנותיה נסו מפני האויב עוד שגבו את עצמם במצודת ציון, בוטחים בלתי בורחים, עפ''ז מצייר את ציון בתוך הערים החרבות, כעיר שאנשיה רכי לבב ובשמעם קול פרש ורומה קשת אחד ברחו כולם, רק זונה אחת מבטחונה על יפיה נשארה בעיר בחשבה כי האויב הבא יחמוד יפיה ויחמול עליה. אומר הלא מקול פרש ורומה קשת, הגם שהוא פרש אחד, והגם שלא ראוהו רק שמעו קולו, זה לבדו מספיק שברחה כל העיר, ולא שברחו על פני השדה רק באו בעבים ביערות העבים המכוסים באילנות, ומשם עלו בכפים שהם סלעים הגבוהים, ולא שישבו שם לפי שעה כי כל העיר עזובה לגמרי באין איש, וא''כ אשאלך.

פרש. לדעת המפרשים הוא שם המין ר''ל פרשים. וכן כל העיר, כל הערים, ולפירושי הוא כפשוטו פרש אחד, וכן כל העיר ירושלים : בעבים יערות עבים כמו צלעות הבית והעובים : כפים. סלעים גבוהים וכפופים. וחברו חורי עפר וכיפים (איוב ל') ומשתתף עם כפף :

כי תלבשי שני . להתנאות ולמצוא רחמים לפני השודד : תקרעי בפוך . לשון קריעה שהפוך נראה כמרחיב קרע העין כך שמעתי וגם מנחם לא חלק במחברת קרע : פוך . ל' כחול : עוגבים . המשחקים עם הנשים בצדי מיני ניאוף כמו ותעגבה על פלגשיהם ( יחזקאל כג ) : נפשך יבקשו . מבקשים להרגך :

ואת שדוד . אתה יהודה שסופך להיות עשוק ביד האומות : מה תעשי וכו' . ר''ל מה תועיל אשר תלבשי מלבושי תולעת שני אשר תקשטי עצמך בעדי זהב אשר תתמידי לצבוע עיניך בצבע הפוך להיות נראית יפה להלהיב לבות הנואפים : לשוא תתיפי . על חנם עשית עצמך יפה ומהודרת כי החושקים מאסו בך מעתה ומבקשים לקחת נפשך ממך והוא ענין משל לומר מה תתרצי אל העובדי כוכבים בשוחד הנה כל זה לא יועיל לך כי נהפכו לך לאויבים :

שדוד . עשוק : שני . תולעת שני והוא מין צבע אדומה : תעדי . מלשון עדי וקשוט : תקרעי . מרוב ההתמדה לכחול העינים נראה כאלו קורעת פתיחת בית העין : בפוך . הוא הכחל שצובעין בו העינים וכן ותשם בפוך עיניה ( מ''ב ט ) . לשוא . לחנם : תתיפי . מל' יפה : עוגבים . חושקים ואוהבי הניאוף כמו ותעגב על מאהביה ( יחזקאל כג ) :

את שדוד את האשה השדודה שכבר שדדו כל אשר היה לך ולא נשאר לך רק מלבוש שני ותכשיט ועדי זהב, מה תעשי כי תלבשי שני ותעדי עדי זהב אשר ודאי יקחוהו השודדים, ומה שתקרעי בפוך עיניך בחשבך שתמצאי חן בעיניהם, אני אומר לשוא תתיפי כי בך מאסו העוגבים מה שיבקשו אותך לא את יפיך יבקשו, לא לאהבה רק את נפשך יבקשו להרגך :

כמבכיר' . כאשה המבכרת תחלת לידתה : תתיפח . תייליל ותצעק גניחו' קונפליינ''ט בלעז כמו ויפח חמס ( תהלים כז ) ל' דיבור : אוי נא לי . כך אומרת :

כי קול . שמעתי קול כקול מצודת דוד חולה : צרה . צעקת צרה שמעתי כאשה שמבכרת שחבליה חזקים : קול בת ציון . והוא הקול של עדת ציון אשר תרבה אמרים כדרך המקונן : תפרש כפיה . משברת כפיה זה בזה כדרך המצטער : אוי נא לי . צועקת מר ואומרת אוי עתה לי כי נפשי עיפה בעבור ההורגים אותנו :

כמבכירה . יולדת בכור : תתיפח . ענין אמירה ודבור כמו ויפח חמס ( תהלים כז ) : תפרש . מלשון פרוסה ושבירה כמו פרשה ציון בידיה ( איכה א ) : נא . עתה . עיפה . ענין יגיעה : להרגים . בא הלמ''ד ובמקום בעבור וכן פתח פיך לאלם ( משלי לא ) ור''ל בעבור האלה :

כי, עתה יגיד הנמשל כי בת ציון שהיא נשארה אחר שברחו כל הערים בחשבה כי האויב יחמול על תפארת ציון והדרה ולא ישחיתנה, שגו בזה, כי בעת נבקעה חומת העיר (לקמן נ''א) שזה דומה לאשה היולדת המוציאה מבטנה העצמים אשר בבטן המלאה. אז שמענו קול כחולה, והיה עת צרה כאשה המבכירה ללדת, כי ציון לא נכבשה עד עתה, והיתה דומה בזה כמקשה לילד שיצאו מתוכה דמים רבים, כן שמענו קול בת ציון תתיפח ותאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים, כי אז בא לשם נבוזראדן רב טבחים לטבוח טבח רב :