אשר ירמיה מדבר . בהיותו בחצר המטרה היה מדבר כן אל העם הבאים שמה :

והיתה לו נפשו לשלל . והיו לו חייו הצלה כאילו שלל נפשו כאדם השולל שלל ומשתכר כך ישתכר זה נפשו :

אל הכשדים . למסור עצמו בידם : וחיה . ישאר חי : לשלל . כאילו שלל נפשו להחזיקה לעצמו :

לשלל . ענין בזה :

והיוצא וחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי, ר''ל כי שומרי המלך היו הורגים את כל היוצא אל הכשדים, לכן אמר שמי שיצא ויחיה ולא יהרג ע''י שומרי המלך תהיה לו נפשו לשלל וחי שהכשדים לא יהרגוהו, (ויען שהיוצא אל האויב יוצא ללחום ולשלול שלל אמר במליצה שהשלל שיבוז הוא יהיה הצלת נפשו) :

וחיה וחי. כפל מיותר, ועי' בפי' :

כה אמר ה' מפני שרבים יבחרו יותר לסבול רעב ודבר בעיר כדי להציל את העיר ולא יצאו אל האויב, אמר שהעיר תנתן ביד האויב בכל אופן :

על כן הוא מרפא . אלאקנ''ץ בלע''ז לשון רפיון :

יומת נא . לפי שצדקיהו צוה להוציאו מן המאסר הקשה למען לא ימות לזה אמרו לו עתה יומת ומה בכך : כי על כן וכו' . ר''ל כי ראוי הוא למיתה על אשר הוא מרפה ומחליש ידי אנשי המלחמה לבל ילחמו באומץ הלב כי המה מתייאשים מן הנצחון : כל העם . שאינם מאנשי המלחמה : לדבר . במה שמדבר אליהם כדברים האלה : איננו דורש לשלום . איננו מבקש להיות להם שלום כי אם מבקש להיות להם רע ולזה ידבר כדברים האלה למען ירפו ידיהם ויפלו ביד הכשדים :

מרפא . מלשון רפיון וחלשות : לדבר . בדבר הלמ''ד במקום בי ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ומשפטו בכסא :

כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה וכו' כי האיש הזה וכו', ר''ל מפני שירמיה אמר שהוא מרפא ידי אנשי המלחמה לטובתם שע''י שלא ילחמו ינצלו, והם אמרו שמה שהוא מרפא ידיהם הוא מפני שאיננו דורש לשלום כדבריו, רק לרעה שיכבשם נבוכדנצר ויגלם בגולה :

כי על כן. מלת על כן זרה. ועי' בפי' :

יוכל . כמו יכול על אשר הוא מרפא את וגו' :

כי אין המלך יוכל אתכם דבר . כאומר אתם ממרים במלך ואין לו עמכם יכולת מה למחות בידכם :

יוכל . מלשון יכולת :

הנה הוא בידכם כי צדקיהו הוציאו חפשי (כנ''ל סי' הקודם) אבל אחר שאין כח למלך עליכם בשום דבר, והוא בידכם, תעשו כאשר תרצו :

כי אין המלך יוכל, מלת אין לא תבא על פעל עבר ועתיד, וע''כ שמלת אין נקשרה עם המלך, אם יוכל אתכם דבר, ר''ל אם יעשה דבר שלא כרצונכם לנצח אתכם, אז הוא איננו המלך, כי תמרדו בו :

הבור מלכיהו . של מלכיהו :

אל הבור מלכיהו . אל הבור של מלכיהו אשר היה בחצר המטרה : וישלחו . לפי שהיה הבור עמוק לזה הורידהו על ידי חבלים : ויטבע . מקצת גופו נטבע בטיט כי היה רך ולח :

וישלחו . ענין הושטה וכן תשלח קציריה עד ים ( שם ) :

אל הבור מלכיהו. כמו העם המלחמה, ופירושו הבור בור מלכיהו :

עבד מלך . ברוך בן נריה : הכושי . צדקיהו מה כושי משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מכל דורו ויש מדרש דורש הכושי על ברוך : איש סריס . גבר רב :

עבד מלך . כן שמו העצמי : הכושי . שהיה ככושי בעורו : איש סריס . איש שר . והוא בבית המלך . כששמע היה בבית המלך : כי נתנו . מוסב על וישמע : והמלך . ואז היה המלך יושב בשער הנקרא שער בנימין :

עבד מלך. כך שמו והיה כושי בעורו או שדר בכוש והיה סריס :

ויצא . לבוא לשער בנימין אל המלך :

וימת תחתיו וגו' . אילו הניחו אותו במקומו היה מת מאליו ברעב והם הריעו לקרב מיתתו :

הרעו . ר''ל כל מה שעשו את ירמיהו עשו רע ואף כי את אשר השליכוהו אל הבור : וימת תחתיו . ר''ל ואם כוונתם שימות ולא יתנבא עוד להיות מרפא את ידי אנשי המלחמה עכ''ז יניחו לו והוא מעצמו ימות במקומו מפני הרעב כי אין עוד לחם בעיר :

הרעו . מלשון רע : תחתיו . במקומו :

הרעו האנשים וימת תחתיו ר''ל הלא גם בל''ז כבר היה מת תחתיו במקום שהיה מפני הרעב, והיה מיתתו בשב ואל תעשה, וא''כ הרעו את אשר השליכו אותו אל הבור להמיתו בקום ועשה :

וימת מפני הרעב. הלא ימות מפני הבור והטיט לא ברעב, לכן פירשתי שר''ל בל''ז כבר היה מת מפני הרעב, עי' בפי' :

שלשים אנשים . מתוך שכחן תש ברעב נצרכו כולן :

קח בידך מזה . מן המקום הזה קח עמך שלשים אנשים ועל ידם תוצא את ירמיה מן הבור עד לא ימות ( ולפי שהיו תשושי כח מעקת הרעבון הוצרכו שלשים ) :

בידך . עמך ברשותך לעשות מצותך וכן אנשי המלחמה אשר בידינו ( במדבר לא ) :

קח שלשים אנשים, מפני שהמלך כבר סלק א''ע מזה כמ''ש הנה הוא בידכם, ויוכלו אנשי המשמר למחות בידו, לכן צוה שיקח שלשים אנשים להוציאו ביד חזקה :

בלויי סחבות . בלואי בגדים הנסחבים :

בידו . ר''ל עמו וברשותו : אל תחת האוצר . מקום ימצא שם בגדים שחקים ובלוים : בלוי סחבות . בגדים בלוים הראוים לגררם להשליכם אל החוץ : ובלוי מלחים . בגדים בלוים הנשחתים : וישלחם . הורידם אל ירמיה על ידי חבלים ולא זרקם למטה למען לא יטבעו בטיט גם המה :

בלוי . מלשון בליה ורקבון : סחבות . ענין גרירה והמשכה בארץ כמו סחוב והשלך ( לעיל כב ) : מלחים . ענין השחתה כמו כי שמים כעשן נמלחו ( ישעיה נא ) : וישלחם . ענין הושטה :

בלוי סחבות. בגדים בלוים הנגררים בארץ : ובלוי מלחים. בלויי בגדים שהם נשחתים, כמו שמים כעשן נמלחו (ישעיה ל''א) :

והמלחים . לשון רקבון כמו כעשן נמלחו ( ישעיה נא ) : תחת אצילות ידיך . שלא יזיקוך החבלים : אצילות . איישילא''ש בלעז :

תחת אצילות ידיך . כי שם החבלים תחת בית השחי להעלותו בזה ולכן צוה לו להשים שמה הבגדים הבלוים מתחת לחבלים למען לא יזיקו לו החבלים :

אצילות ידיך . הם בתי השחי כמו על כל אצילי ידי ( יחזקאל יג ) :

אצילות. בתי השחי :

מבוא השלישי . לא ידעתי היכן הוא ושמא בעזרת ישראל היא לומר שהחיל ועזרת נשים לפניה :

מבוא השלישי . תחת עזרת ישראל שהחיל ועזרת נשים לפניה : שואל אני אותך דבר . ר''ל מה דבר ה' ונבואתו אשר ראית ואל תמנע מלהגיד לי דבר ה' :

מבוא . פתח שבאים דרך בו : תכחד . ענין מניעה והעלמה :

שואל אני אותך דבר, ר''ל כי רצה לשאלו כמה פרטים, וא''ל אני שואל אותך דבר אחד כולל כל השאלות, והוא בל תכחד ממני דבר באופן שתגיד כל הפרטים שידעת :

כי אגיד . אם אגיד וכאומר למה אגיד לך הלא לי יש סכנה בדבר וגם לך אין תועלת כי אם איעצך בדבר ה' הנה לא תשמע לי :

כי אגיד וכי איעצך, ר''ל יש לי הגדה מהרע העתיד לבא, וי''ל עצה איך תנצל ממנו, ואם אגיד לך הרע המעותד תמיתני, ואם איעצך להנצל לא תשמע :

את הנפש הזאת . הנתונה בגוף כל אחד מאתנו :

אם אמיתך בעצמי, ואם אתנך ביד האנשים שהם ימיתו אותך :

אם יצא תצא התחיל בהעצה שאם תצא וחיתה נפשך, {{{א}}} שלא תאשם נפשך נגד ה' על שתגרום רעות רבות, {{{ב}}} שלא תשרף העיר, {{{ג}}} וחיית אתה וביתך שלא יהרגוך :

ואם לא תצא, זה הוא ההגדה :

דואג . ירא : פן יתנו אותי . הכשדים ביד היהודים לומר מלככם יהי עבדכם על שקדמתם להשלים עמנו : והתעללו בי . היהודים איגברונ''ט בלע''ז :

את היהודים . מן היהודים אשר נטו מאז אל הכשדים : פן יתנו . פן הכשדים ימסרו אותי בידם על שהקדימו להשלים עמהם והיהודים ההם יתעללו בי :

דואג . ענין פחד ומורא : את היהודים . מן היהודים וכן כצאתי את העיר ( שמות ט ) ומשפטו מן העיר : נפלו . ענין חניה והתחברות : והתעללו . ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי ( במדבר כב ) :

אני דאג את היהודים, מפני שהיו בירושלים שתי כתות, כת א' שרצו להשלים עם הכשדים, וכת השרים עם המלך שרצו להלחם, ושתי הכתות נלחמו זה בזה כמ''ש ביחזקאל סי' כ''א, וע''כ היהודים שנפלו אל הכשדים היו שונאים את צדקיהו וירא פן יתנו אותו בידם, והנה הנביא אמר לו אם יצא תצא וחיתה נפשך, ולא אמר וייטב לך ותחי נפשך כמ''ש אח''ז, וא''כ לא הבטיח לו רק שיחיה, והתירא פן יתנהו ביד היהודים ויחיה חיי הבוז והקלון :

לא יתנו . לא ימסרוך הכשדים בידי היהודים :

ויאמר ירמיהו לא יתנו והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה' שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועי''ז יצא זכאי בהשפטו, וז''ש שמע בקול ה' לאשר אני דובר אליך הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי וייטב לך ותחי נפשך, שחוץ מן החיים ייטב לך ג''כ, ובאר לו הדבור השני.

זה הדבר . ר''ל אגיד לך דבר ה' וזה הדבר אשר הראני ה' :

ואם מאן אתה לצאת כה הראני ה', שמן הדבור הזה יבין שאם יצא ייטב לו כי יצא זכאי אם יצא בעצמו :

אנשי שלומך . נביאי השקר שאמרו לך לא תלכד : בבוץ . טיט לשון היגאה גומא בלי בצה :

כל הנשים . נשי המלך יהויכין אשר נשארו פה ולא יצאו להמסר ביד מלך בבל בעת שיצא יהויכין : מוצאות . תהיינה מוצאות : והנה . הנשים ההנה תאמרנה עליך הנה הסיתו אותך אנשי שלומך הם נביאי השקר שהיה לך שלום עמהם הם הסיתו אותך לבל הכנע למלך בבל כי נבאו לך בשקר והנה יכלו לך כי נמשכת אחריהם : הטבעו . הם הטבעו רגליך בבוץ ר''ל הם גרמו לך הצער הזה והמה חזרו אחור לעמוד מנגד כי אין בידם להושיעך :

הסיתוך . מל' הסתה ופתוי : ויכלו . מלשון יכולת : הטבעו . מל' טביעה . בבוץ . ענינו טיט הלח וכן היגאה גומא בלי בצה ( איוב ח ) : נסוגו אחור . ענין הפרישה לאחור וכן ונסוג מאחר אלהינו ( ישעי' נט ) :

כל הנשים מוצאות והנה אומרות, ר''ל שידרשו מאת הנשים שהן המשרתות בבית המלך מה היה סבת המרד, והם ילמדו עליך זכות ויאמרו שהמלך אינו אשם בדבר כי אנשי שלומך הם השיאו ופתו אותך תחלה, ואח''כ אף שהמלך רצה לחזור ולהשלים עם נבוכדנצר לא יכול, כי הטבעו בבוץ רגליך שהיה דומה כנטבע בבוץ שאינו יכול לצאת, כמ''ש כי אין המלך יוכל אתכם דבר, כי כבר היה ביד השרים, כן ילמדו עליך זכות, ועי''כ.

בבוץ. רקק עב, כמו היגאה גומא בלא בצה :

ואת העיר הזאת תשרף באש . הרי אתה כאילו שורפה בידים שאתה גורם לה :

מוציאים . יהיו מוציאים : תשרוף . כאלו אתה תשרוף כי אתה הוא הגורם על שאינך יוצא להשלים עם הכשדים :

תתפש . ענין האחיזה בחזקה :

ואת כל נשיך ובניך מוצאים אל הכשדים לעשות בהם שפטים על שהם הסיתו אותך, כי לכן המית את בני צדקיהו, וגם אתה לא תמלט כי לכן עור את עיניו על שלא ראה האמת והלך בחשך. ואת העיר תשרף שדומה כאילו אתה שרפת, ע''י שלא השלמת אותו :

בדברים האלה . מה שדברתי עמך : ולא תמות . ואז לא תמות ביד השרים כי כשידעו מהדברים ההם ימיתוך :

וכי ישמעו . ואם ישמעו אשר דברתי מה עמך וישאלוך לומר הגד לנו מה המה ולא נמיתך בעבור זה : ומה . אמור לנו מה דבר לך המלך :

מה דברת אל המלך ומה דבר אליך המלך, ר''ל כי צדקיהו ידע שירמיה לא יוציא דבר שקר מפיו, והשרים ישאלוהו שתי שאלות ביחד מה שדבר אל המלך ומה שדבר המלך אליו, ואמר לו המלך שישיב להם.

מפיל אני . מבקש הייתי לפני המלך שלא ישיב אותי אל בית יהונתן שהייתי אסור שמה בראשונה למות שם מגודל עקת המאסר :

מפיל . ענין נטיה וחניה :

מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן והם יבינו שהיא תשובה על שאלה מה דברת אל המלך, ובאמת יהיה זה תשובת ירמיה על שאלת מה דבר אליך המלך כי המלך דבר אליו שיאמר מפיל אני תחנתי לפני המלך וכו', ובזה לא ידבר שקר, וז''ש.

ויחרישו ממנו . שתקו ממנו ולא עשו לו מאומה רע כי האמינו לו : הדבר . הדברים שהיה מדבר עם המלך לא היה נשמע לשום אדם לזה האמינו לו כי לא היה מי יוכל לכחשו :

ויחרישו . שתקו כמו ואם החרש יחריש ( במדבר ל ) :

ויבוא וישאלו, ר''ל ששאלו אותו שתי השאלות הנ''ל, ויגד להם ככל הדברים אשר צוהו המלך ולא היה שקר, והם לא הבינו וחשבו שזה תשובה על השאלה מה דברת אל המלך, ולכן החרישו ולא שאלו עוד מה דבר אליך המלך שאז לא מצא תשובה, אבל הם החרישו כי לא נשמע הדבר ר''ל שלא הבינו תשובתו וטעו :

והיה וכו' . ר''ל גם בעת כאשר נלכדה ירושלים היה שם ולא זז מעצמו משם :

והיה כאשר נלכדה ירושלים, זה מוסב למ''ש בסי' שאח''ז פסוק ג' כאשר נלכדה ירושלים ויבואו כל שרי מלך בבל, ושני פסוקים הראשונים מסי' הבא הוא מאמר מוסגר, וגם י''ל שרמז בזה שמעת ההיא כבר נחתם גזר דין אחר שצדקיה הקשה ערפו ולא שת לבו גם לזאת וכמ''ש לקמן ל''ט ט''ז הנני מביא דברי על העיר הזאת לרעה ולא לטובה וכמו שפירשתי שם, ומעת ההיא כבר היה דומה כאילו כבר נלכדה ירושלים :