מגלת ספר . הקלף קרוי מגלה וכשהיא כתובה קרויה מגלת ספר וקראה ע''ש סופה כי כשלקחה עדיין לא כתב בה וכן וטחני קמח ( ישעיה מו ) : אליה . כמו עליה : את כל הדברים . ארז''ל שזאת היתה מגלת איכה ומה שאמר את כל הדברים וכו' ר''ל שיזכיר בה את כל המאורעות רעות אשר ייעד מאז על ישראל ועל יהודה אשר כן באו וגם היעודים העתידים לבוא : מיום דברתי . רצה לומר כל היעודים אשר דברתי אליך מיום שהתחלתי לדבר אליך והוא מימי יאשיהו ועד היום הזה את כולם תזכור בה :

אולי ישמעו . ר''ל כשתזכור במגלה ההיא כאלו כבר נעשו היעודים ההם אולי יתבוננו את כל רעה וכו' ויהיה תועלת בדבר למען ישובו כל איש מדרכו הרעה ואז אסלח לעוונם ולא תבוא אם כן הרעה ההיא :

אשר אנכי חושב לעשות להם למען ישובו, ר''ל שמה שאני חושב לעשות להם הרעה אינו כדי להרע להם רק התכלית היא למען ישובו בתשובה ועי''כ וסלחתי לעונם ולחטאתם ולא אעשה הרעה כמ''ש הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה (למעלה י''ח) :

מפי ירמיהו . ר''ל ירמיהו אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב בספר : את כל דברי ה' . ר''ל כפי כל הענין אשר צוה לו ה' : על מגלת ספר . מוסב על ויכתוב לומר שברוך כתבם על מגלת ספר :

ויקרא ירמיה את ברוך, פי' הרי''א שכל דברי נבואותיו כתב על ספר בעצמו בלשון צח, לא כן מגלת קינות שלא נכתבו בנבואה רק ברוה''ק שהיא מדרגה למטה מהנבואה הוצרך להקל מעליו את המלאכה לכתבה ע''י ברוך, ועז''א אח''כ ויקרא ברוך את דברי ירמיה שאם היו דברי נבואה היה קוראם דברי ה' לא דברי ירמיה :

עצור . בבית הכלא :

אני עצור . אני כלוא במאסר ולא אוכל לבוא בעצמי בבית ה' ( כי גם יהויקים כלאו במאסר עם כי לא נזכר ) :

עצור . כלוא כמו והוא עודנו עצור ( לעיל לג ) :

את דברי ה' . רצה לומר הענין אשר צוה לו ה' וגם לפי שירמיה אמרם ברה''ק יקראו דברי ה' עם כי לא אמרם בנבואה ממש : ביום צום . כי אז יתקבצו שמה עם רב מירושלים ומערי יהודה :

צום . תענית :

אולי . כשישמעו הדברים האלה אולי יכנע לבם ותפול תחנתם וכו' : אל העם . על העם :

תפול . ענין נטיה וכן ותפול מעל הגמל ( בראשית כד ) :

אולי תפול תחנתם, ר''ל כי הם מתחננים על הרע ההוה וע''י שתקרא באזניהם ישימו על לבם ויתחננו על העתיד, וישובו איש מדרכו הרעה כי על העתיד יתקנו בתשובה, כי גדול האף והחמה אשר דבר ה' לעשות להם בעתיד :

ויעש ברוך, ר''ל כי ירמיה צוהו בשנה הרביעית ליהויקים והוא לא קרא עד השנה החמישית בחדש התשיעי, מבאר שזה היה מפני שעשה ככל אשר צוהו ירמיה ר''ל כפי התנאים שצוהו באיזה אופן יקרא דברי ה' בבית ה' שהיה הציוי שיהיה בבית ה' וביום צום, ובעת שמתקבצים גם מן הערים כמ''ש וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם, ולכן.

קראו צום . גזרו תענית והכריזו ברבים : כל העם בירושלים וכו' . ר''ל אנשי ירושלים ואנשי ערי יהודה אשר באו אז והיו בירושלים :

ויהי בשנה החמישית, {{{א}}} שאז קראו צום, {{{ב}}} שהיה לפני ה' (בבית ה'), {{{ג}}} שהיו שם כל העם שבירושלים, {{{ד}}} וכל העם הבאים מערי יהודה, לכן המתין עד הזמן ההוא :

פתח שער בית ה' החדש . הוא שער המזרחי כן תירגם יונתן :

את דברי ירמיהו . מה שדבר ברוה''ק : בחצר העליון . היא עזרת כהנים שעמדה במעלה ההר מול עזרת ישראל : פתח שער . ר''ל הלשכה ההיא עמדה בחלל השער : החדש . יתכן שנפל וחדשו אותו בבנין :

את כל דברי ה' . האמורים ברה''ק : מעל הספר . הנקראים מעל הספר :

על לשכת . אל לשכת :

ולך . ר''ל לך ממקומך ובוא אלינו :

הגיד נגיד למלך . אולי ישמע :

פחדו איש אל רעהו . פחדו להעלים הדבר מלפני המלך כי כל אחד פחד מרעהו שלא יגלה הוא ויאשם המעלים על בלי הגיד לו : הגיד נגיד . דע לך שנגיד הדברים לפני המלך :

פחדו איש אל רעהו, ר''ל שפחדו כל א' מפני רעהו פן יגיד אחד מהם למלך ויקצוף עליהם על שלא הודיעוהו, לכן אמרו הגיד נגיד למלך שאנו מוכרחים להגיד :

איך כתבת וכו' מפיו . ר''ל איך היה הכתיבה מפיו וכאומר אם ירמיה אמר מפיו גם פרטי הדברים כמו שהם ואם כן יש לחשוש הרבה גם על הפרטים או שאמר רק כללות הענין ואתה סדרת הפרטים ואין לחשוש עליהן כ''כ :

ואת ברוך שאלו, כי השרים בימי יהויקים כבר החליטו שאין משפט מות לירמיה על נבואתו כי בשם ה' דבר כמ''ש למעלה סי' כ''ו, רק על ברוך נסתפקו פן העתיק הוא את הדברים מספרו של ירמיה מדעתו בלי שליחות מה' ובזה יתחייב מיתה, וע''ז שאלו איך כתבת, וגם כללו בזה אם לא הוסיף בה דברים מדעתו :

מפיו וכו' . ר''ל כל פרטי הדברים קרא אלי מפיו ובעת שקרא כתבתי על הספר בדיו וכאומר לא המתנתי עד שיגמר כל דבריו אלא מיד כשאמר דבר כתבתיו למען לא אשנה דבר ממה שסדר הוא ולא שמתי דבר במגילה ההיא אלא הדיו והכתיבה בלבד : על הספר . קראו ספר ע''ש סופו שאחר הכתיבה נעשה ספר :

בדיו . מי השחור העשוי לכתיבה :

ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ר''ל שקרא הדברים מפיו בדרך נבואה, והראיה שאני כותב על הספר ובדיו, כי כתבי הקדש אין נכתבים אלא מתוך הכתב כמ''ש במגלה ואיך כתבתי מפיו, וע''כ שקריאתו הוא קריאת ה' בעצמו בנבואה כמ''ש בפ''ק דב''ב הקב''ה אומר ומשה כותב, ומזה בעצמו נודע ג''כ שהוא מכלל כתבי הקדש שלכן כתב על הספר ובדיו כדין כתבי הקדש דבעי ספר ודיו, וגם ר''ל שלא הוסיף דבר רק מה שקרא מפיו כתב על הספר :

לך הסתר וכו' . כי פן יבקש המלך להרוג אתכם : ואיש אל ידע . כי פן יגלה למלך :

איפה . איה פה :

לך הסתר אתה וירמיהו כי רצו להצילו, יצוו שיסתר גם ירמיה, שאם היה אומר שהעתיק מספר שכתב ירמיה לעצמו לא היה ירמיה מתחייב למלך ע''מ שכתב זכרון דברים לעצמו, אבל אחר שאמר שהוא נשלח בשליחות מירמיה הלא יתחייב גם ירמיה, וכבר אמרו חז''ל שיהויקים היה רשע ודורו היו צדיקים וההפך בצדקיהו, שכן תראה שהם רצו להציל את ירמיהו, והמלך רצה להרגו, ובימי צדקיהו היה בהפך שהשרים רצו להרגו והמלך הצילו :

חצרה . אל החצר כל תיבה שצריכה למ''ד בתחלתה הטיל לה ה''א בסופה :

חצרה . אל חצר המלך :

הפקידו . מל' פקדון וגניזה :

מעל המלך . סמוכים אל המלך :

העומדים מעל למלך, הם שרים אחרים שעמדו עליו אז כי השרים שחושב בפסוק י''ב כבר שמעו מברוך :

ואת האח . פירשו רבותינו עצים על שם שנדלקים באחוה ( כלומר שנדלקים זה מזה כאחים ש ( שמהנים זה לזה סא''א ) ולפי פשוטו משמע שהוא כלי שמבערין עליו אור לפני השרים :

בית החורף . בבית העשוי לשבת בו בחורף כי הדבר היה בחדש התשיעי והוא כסליו ואז הזמן קר : ואת האח . הכלי העשויה להדליק בה האש היתה לפניו מבוערת להתחמם נגדה :

האח . כך שם הכלי שמבערין בו האש : מבוערת . דולקת :

ואת האח. הלשון ותרעינה באחו, מיבשים האחו ומבעיר בם את האש בעצים, ופי' ואת האח שעם האח מבעירים, וע''י האש מבוערת, וחז''ל פי' עצים שנדלקים באחונא :

שלש דלתות . רבותינו אמרו מגלת קינות היתה קראו לפניו איכה בכה תבכה גלחה יהודה דרכי ציון אבילות בכל זה לא חש אמר אני מלך על הנותרים כיון שקרא היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך מיד ויקרעה בתער הסופר : יקרעה . כמו קרעה :

שלש דלתות וארבעה . ר''ל כשקרא שלשה פסוקים וגמר לקרות הרביעי : יקרעה . היה קורע וחותך אותם בתער הסופר והיה משליך על האש אשר על האח וארז''ל כשקרא לפניו איכה ישבה וכו' בכה תבכה וכו' גלתה יהודה וכו' דרכי ציון וכו' עדיין לא חש כי אמר אף על פי כן אני מלך על הנשארים וכשקרא לפניו פסוק היו צריה לראש אמר אם כן מעתה איני מלך מיד קרעה ושרפה : עד תום . היה קורע ומשליך עד שהשליך את כל המגלה על האש וכו' :

דלתות . הוא לשון שאלה על הפסוקים : בתער . סכין חריף ושנון : תום . ענין השלמה :

דלתות. י''מ דפים, וחז''ל פי' פסוקים, מפני שיש פתח והפסק בין פסוק לפסוק, והפסוק עצמו הוא הדלת הסוגר הפתחים :

ולא פחדו . מהדברים הנאמרים במגלה ולא קרעו בגדיהם דרך צער ואבל כאשר היה מהראוי : המלך . ר''ל לא המלך ולא כל עבדיו וכו' :

ולא פחדו מן הדברים, ולא קרעו בגדיהם על שריפת המגלה, שהרואה כתבי הקדש נשרפין צריך לקרוע וכל עבדיו השומעים הם השרים העומדים מעל למלך :

הפגיעו . התחננו . ( לב ) דברים רבים כהמה . מתחלה היו שלש אלפא ביתין איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם והוסיף עליה אני הגבר שכל אות משולשת בה :

וגם . ר''ל ועם כי אלנתן וכו' התחננו לפניו לבל ישרוף עכ''ז לא שמע אליהם :

הפגיעו . ענין תחנה ובקשה כמו ופגעו לי ( שם כג ) :

לקחת . כי רצה להרגם על דבר המגלה : ויסתרם ה' . דרך נס היו נסתרים מעיניהם :

את המגלה . ר''ל גליון הכתב והכתב עצמו : לאמר . מוסב על תחלת המקרא :

ועל יהויקים . ואל יהויקים : לאמר . ר''ל כי אמרת מדוע כתבת על המגלה דברים המורים שמלך בבל ישחית את הארץ וכו' :

והשבית . ענין ביטול ומניעה :

לא יהיה לו . ר''ל לא יהיה לו בן אשר יתמיד לשבת על כסא המלוכה כי יכניה בנו לא מלך כי אם שלשה חדשים ועשרה ימים : נבלתו וכו' . כי לא יקבר אחר מותו כי בדרך ימות כשיוליכוהו בגולה : לחורב ביום . יתבזה בשכבו ביום מול חום השמש ובלילה לקרח בעת יגלדו המים מתוקף הקור :

לחורב . ענין חמימות כמו חורב בצל עב ( ישעיה כה ) : ולקרח . ענין גליד הנקרח מן המים בימי הקור כמו משליך קרחו ( תהלים קמז ) :

ופקדתי . אזכור עליו וכו' את עון שריפת המגלה : את כל הרעה . ר''ל הרעה האמורה בהמגלה ההיא : אשר דברתי וכו' . רצה לומר על אשר דברתי אליהם דברי והמה לא שמעו לי :

ופקדתי . ענין זכרון : איש יהודה . אנשי יהודה :

ועוד נוסף עליהם . מפי ירמיה היה עוד נוסף עליהם מדעתו דברים רבים כשעור שהיה בראשונה כי מתחלה אמר שלשה אלפ''א בית''א איכה ישבה בדד איכה יעיב באפו איכה יועם זהב והוסיף עוד אני הגבר ראה עני שהוא מתלתא תלתא :