ירמיהו-ירמיה פרק-לה{א}
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֧ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֛הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃
{ב}
הָלוֹךְ֮ אֶל־בֵּ֣ית הָרֵכָבִים֒ וְדִבַּרְתָּ֣ אוֹתָ֔ם וַהֲבִֽאוֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֶל־אַחַ֖ת הַלְּשָׁכ֑וֹת וְהִשְׁקִיתָ֥ אוֹתָ֖ם יָֽיִן׃
אל בית הרכבים . בני יונדב בן רכב ומבני יתרו היו :
בית הרכבים . הם בני יונדב בן רכב ומזרע יתרו היו : בית ה' . אל בית ה' : אל אחת הלשכות . אל אחת מן הלשכות : והשקית . השתדל להשקותם יין :
הלשכות . ענין חדר :
ודברת אותם, שידבר עמהם ומתוך הדבור יביאום אל בית היין, בל יבינו שמביא אותם בכיון שאז ישמרו א''ע מלשתות, והביאותם בית ה' לפרסם הדבר, והשקיתם תשתדל להשקותם אם ירצו :
{ג}
וָאֶקַּ֞ח אֶת־יַאֲזַנְיָ֤ה בֶֽן־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בֶּן־חֲבַצִּנְיָ֔ה וְאֶת־אֶחָ֖יו וְאֶת־כָּל־בָּנָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית הָרֵכָבִֽים׃
{ד}
וָאָבִ֤א אֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֶל־לִשְׁכַּ֗ת בְּנֵ֛י חָנָ֥ן בֶּן־יִגְדַּלְיָ֖הוּ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁר־אֵ֙צֶל֙ לִשְׁכַּ֣ת הַשָּׂרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּ֗עַל לְלִשְׁכַּ֛ת מַעֲשֵׂיָ֥הוּ בֶן־שַׁלֻּ֖ם שֹׁמֵ֥ר הַסַּֽף׃
איש האלהים . נביא דה' : שומר הסף . אמרכלא טרשורי''ר בלע''ז :
איש האלהים . נביא ה' : אשר אצל . הלשכה ההיא היתה אצל הלשכה אשר השרים נאספים שמה וממעל ללשכת מעשיהו :
שומר הסף . שומר מזוזות השערים כי סף הוא מזוזה וכן הכהנים שומרי הסף ( מ''ב יג ) :
אצל לשכת שהיה פרסום גדול בדבר, אשר ממעל וידעו כל הנכנסים והיוצאים :
{ה}
וָאֶתֵּ֞ן לִפְנֵ֣י ׀ בְּנֵ֣י בֵית־הָרֵכָבִ֗ים גְּבִעִ֛ים מְלֵאִ֥ים יַ֖יִן וְכֹס֑וֹת וָאֹמַ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם שְׁתוּ־יָֽיִן׃
וכוסות . לשפוך בהם יין מהגביעים לשתות מהם :
גביעים . הם כעין כוסות וגדולים מהם ובהם מביאים היין וכן ואת גביעי גביע הכסף ( בראשית מד ) :
גביעים, וכוסות, כ''א היה לו תבנית אחרת, וכפי הנראה היו הגביעים גדולים ומהם שופכים להכוסות לשתות מהם ע''כ אמר גביעים מלאים יין :
{ו}
וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֣א נִשְׁתֶּה־יָּ֑יִן כִּי֩ יוֹנָדָ֨ב בֶּן־רֵכָ֜ב אָבִ֗ינוּ צִוָּ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֧א תִשְׁתּוּ־יַ֛יִן אַתֶּ֥ם וּבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃
אבינו . ר''ל ראש המשפחה : עד עולם . עד סוף כל הדורות :
{ז}
וּבַ֣יִת לֹֽא־תִבְנ֗וּ וְזֶ֤רַע לֹֽא־תִזְרָ֙עוּ֙ וְכֶ֣רֶם לֹֽא־תִטָּ֔עוּ וְלֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה לָכֶ֑ם כִּ֠י בָּאֳהָלִ֤ים תֵּֽשְׁבוּ֙ כָּל־יְמֵיכֶ֔ם לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ יָמִ֤ים רַבִּים֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם גָּרִ֥ים שָֽׁם׃
באהלימ תשבו . במדבריות אשר אתם גריס שם לא היה להם חלק בארץ שבני גרים היו :
ולא יהיה לכם . אף בקנין או במתנה לא יהיה לכם בית בנוי ושדה זרוע וכרם נטוע : באהלים . העשויים על פני השדה שאפשר להעתיקם ממקום למקום : למען תחיו וכו' . כי בית ושדה וכרם יש בהם סבה המעכבת את האדם במקום שהם ולפעמים יאבד עם אנשי המקום ההוא אבל היושב באהלים ואין לו שדה וכרם בקל יוכל להעתיק ממקום למקום ( וטעם מניעת שתיית היין לא הוצרך לפרש כי ידוע הוא שמביא למעשים מגונים ) : אשר אתם גרים שם . במקום נטיית האהלים :
גרים . כמו עם לבן גרתי ( בראשית לב ) :
ולא יהיה לכם מוסב על כולם, שלא יהיה לכם בית וזרע וכרם אף ע''י קניה מאחרים, כי במ''ש לא תבנו ולא תטעו היה משמע שלקנות בית בנוי וכרם שנטעו אחרים מותר, כי באהלים תשבו שלא תשבו אף בבית של אחרים רק באהלים :
{ח}
וַנִּשְׁמַ֗ע בְּק֨וֹל יְהוֹנָדָ֤ב בֶּן־רֵכָב֙ אָבִ֔ינוּ לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נוּ לְבִלְתִּ֤י שְׁתֽוֹת־יַ֙יִן֙ כָּל־יָמֵ֔ינוּ אֲנַ֣חְנוּ נָשֵׁ֔ינוּ בָּנֵ֖ינוּ וּבְנֹתֵֽינוּ׃
ונשמע בקול . רצה לומר קבלנו מאמריו : בנינו ובנותינו . ר''ל אף הקטנים והקטנות :
(ח-י) ונשמע, ונשמע, כפל, ובארתיו בפי' :
{ט}
וּלְבִלְתִּ֛י בְּנ֥וֹת בָּתִּ֖ים לְשִׁבְתֵּ֑נוּ וְכֶ֧רֶם וְשָׂדֶ֛ה וָזֶ֖רַע לֹ֥א יִֽהְיֶה־לָּֽנוּ׃
לשבתינו . לשבת אנחנו בהם : וזרע . ר''ל כל מין זרע אף גן זרוע :
{י}
וַנֵּ֖שֶׁב בָּֽאֳהָלִ֑ים וַנִּשְׁמַ֣ע וַנַּ֔עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ יוֹנָדָ֥ב אָבִֽינוּ׃
ונשב . עד הנה ישבנו באהלים : ונשמע ונעש . ר''ל כמו שקבלנו על עצמינו כן עשינו ככל אשר וכו' :
ונשב באהלים ונשמע ונעש וכו' ר''ל כי כל מה שאמר להם קיימו עד עתה, אבל הציווי שישבו באהלים הלא לא קיימו עתה כי ישבו בבתים בירושלים, ע''ז השיבו שאחר שכל הציווים צוה סתם, רק בציווי שישבו באהלים אמר באהלים תשבו למען תחיו ימים רבים ע''פ האדמה ממילא היה תנאי בזה, שנשב באהלים שעי''כ נחיה על האדמה, כי כובשי ארצות לא ילכו לכבוש יושבי אהלים, אמנם עתה שבא נבוכדנצר להחריב את הארץ והיתה ישיבתם באהלים בשדה מקום סכנה, א''כ בזה נכלל בציוי אביהם שבאופן זה ישבו בעיר מבצר, כי התנה באהלים תשבו למען תחיו ומכלל הן אתה שומע לאו שאם ישיבת האהלים סכנה לא ישבו בם, וז''ש.
{יא}
וַיְהִ֗י בַּעֲל֨וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ אֶל־הָאָרֶץ֒ וַנֹּ֗אמֶר בֹּ֚אוּ וְנָב֣וֹא יְרוּשָׁלִַ֔ם מִפְּנֵי֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים וּמִפְּנֵ֖י חֵ֣יל אֲרָ֑ם וַנֵּ֖שֶׁב בִּירוּשָׁלִָֽם׃
ויהי בעלות נבוכדראצר . על כרחנו באנו העיר לכך עכשיו אנו יושבים בבתים :
ויהי בעלות . ר''ל ומה שנשב עתה בבתי העיר הסבה היא כי בעלות נ''נ אל הארץ ( וזהו מה שעלה בימי יהויקים כמ''ש במ''ב ) אז אמרנו אלו לאלו בואו ונבוא לירושלים מפחד הכשדים ואנשי ארם אשר עמהם לבל ישללו אותנו ולכן נשב בירושלים :
ונשב באהלים ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו ויהי בעלות נבוכדנצר וכו' ונאמר באו ונבוא ירושלים מפני חיל הכשדים, אחר שהוא עתה מקום סכנה ולכן ונשב בירושלים, וא''כ גם בזה שמענו ונעש ככל אשר צוה אבינו :
{יב}
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
{יג}
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ לְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּלְיֽוֹשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֨וֹא תִקְח֥וּ מוּסָ֛ר לִשְׁמֹ֥עַ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
לאיש יהודה . לאנשי יהודה : הלא תקחו מוסר . רצה לומר באמת מהדבר הזה יש לכם ללמוד לשמוע אל דברי :
{יד}
הוּקַ֡ם אֶת־דִּבְרֵ֣י יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵ֠כָב אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה אֶת־בָּנָ֜יו לְבִלְתִּ֣י שְׁתֽוֹת־יַ֗יִן וְלֹ֤א שָׁתוּ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ אֵ֖ת מִצְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וְאָ֨נֹכִ֜י דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיכֶם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְדַבֵּ֔ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃
הוקם . הנה נתקיים את דברי יהונדב וכו' : ולא שתו . והנה הם לא שתו ( ולא אמר מה שמנעו לקחת בית ושדה וכרם כי מניעת שתיית היין ראו בעיניהם ולא כן אלו ) : כי שמעו . ר''ל לא מנעו מרצון נפשם כי אם לשמוע מצות אביהם : השכם . ר''ל בזריזות רב בהשכמה אני מדבר אליכם ע''י הנביאים ועכ''ז לא שמעתם :
הוקם, {{{א}}} שהיה ציווי של ב''ו והוקמו דבריו, {{{ב}}} שלא שתו עד היום הזה ולא עברו בשום פעם, {{{ג}}} שלא ידעו שום תועלת ממצוה זאת רק כי שמעו את מצות אביהם, ואנכי דברתי, {{{א}}} שהוא דבור אלהים, {{{ב}}} אחר שדברתי בתמידות ולא שמעתם :
{טו}
וָאֶשְׁלַ֣ח אֲלֵיכֶ֣ם אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֣ים ׀ הַשְׁכֵּ֣ים וְשָׁלֹ֣חַ ׀ לֵאמֹ֡ר שֻׁבוּ־נָ֡א אִישׁ֩ מִדַּרְכּ֨וֹ הָרָעָ֜ה וְהֵיטִ֣יבוּ מַֽעַלְלֵיכֶ֗ם וְאַל־תֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לְעָבְדָ֔ם וּשְׁבוּ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹ֤א הִטִּיתֶם֙ אֶֽת־אָזְנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃
ואשלח . רצה לומר ואחר שעברתם על דברי שלחתי אליכם הנביאים בהשכמה ובזריזות לאמר שובו עתה כל איש מדרכו הרעה ומעתה היטיבו מעלליכם : ושבו . ואז תשבו על האדמה וכו' :
נא . עתה : מעלליכם . מעשיכם :
ושלחתי את עבדי הנביאים, שובו מדרכו במצות ל''ת, והטיבו במ''ע, {{{ג}}} שהיא מצוה שיש בה תועלת ושבו אל האדמה, ובכ''ז לא הטיתם אזן לדברי הנביאים ולא שמעתם לדברי התורה :
ולא הטיתם אזנכם ולא שמעתם. בכ''מ אומר ולא שמעו ולא הטו אזנם (למעלה ז' כ''ו כ''ח, י''א ח', י''ז כ''ג, כ''ה ד', ל''ד י''ד, לקמן מ''ד ה'), ובמאמר מחייב אמר בהפך הט אזנך ושמע (מ''ב י''ט ט''ז, תהלות י''ז ו', משלי כ''ב י''ז), כי הטיית אוזן פחות מן השמיעה ופה לבדו הקדים הטיית האוזן, וצל''פ לא הטיתם אזנכם לדברי הנביאים ולא שמעתם אלי דוקא היינו לדברי התורה שנתתי לפניכם :
{טז}
כִּ֣י הֵקִ֗ימוּ בְּנֵי֙ יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵכָ֔ב אֶת־מִצְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑ם וְהָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֵלָֽי׃
כי הקימו . רצה לומר ובעבור כי בני יהונדב הקימו מצות אביהם והעם הזה לא שמעו אלי ולא למדו מהם :
כי הקימו בני יהונדב וכו' והעם וכו', שהגם שי''ל ללמוד מוסר מבני יונדב בכל זה לא שמעו :
{יז}
לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־יְהוּדָ֗ה וְאֶ֤ל כָּל־יֽוֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עֲלֵיהֶ֑ם יַ֣עַן דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ וָאֶקְרָ֥א לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָנֽוּ׃
לכן . הואיל ולא שמעו ולא למדו מהם לכן וכו' : אשר דברתי עליהם . הפורעניות שיעדתי ע''י הנביאי' : יען . בעבור שדברתי עליהם דברי ולא שמעו : ואקרא להם . לשוב אלי :
לכן הנני מביא את כל הרעה אשר דברתי לעונש על שדברתי ולא שמעו :
דברתי. ואקרא. עי' למעלה (ז' י''ג) :
{יח}
וּלְבֵ֨ית הָרֵכָבִ֜ים אָמַ֣ר יִרְמְיָ֗הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר שְׁמַעְתֶּ֔ם עַל־מִצְוַ֖ת יְהוֹנָדָ֣ב אֲבִיכֶ֑ם וַֽתִּשְׁמְרוּ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו וַֽתַּעֲשׂ֔וּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה אֶתְכֶֽם׃
אשר שמעתם . לקבל מאמריו : על מצות . אל מצות : ותשמרו . ר''ל שמרתם בלב ולא שכחתם בהם : ותעשו . וגם עשיתם ככל אשר צוה אתכם עם כי רבים המה :
ותשמרו, הל''ת של שתיית יין ובנות בית ונטיעת כרם, ותעשו העשה לשבת באהלים :
{יט}
לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹֽא־יִכָּרֵ֨ת אִ֜ישׁ לְיוֹנָדָ֧ב בֶּן־רֵכָ֛ב עֹמֵ֥ד לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃
לא יכרת וכו' . ר''ל לא יהיה נפסק מזרע יונדב מלהיות איש מהם עומד לפני כל הימים כלומר עד עולם יהיו מהם יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה כן ארז''ל , או שיהיו יראי ה' וחושבי שמו ונכנעים לעבודתו :
לא יכרת . לא יפסק :