ירמיהו-ירמיה פרק-לד{א}
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וּנְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֣ל ׀ וְכָל־חֵיל֡וֹ וְכָל־מַמְלְכ֣וֹת אֶרֶץ֩ מֶמְשֶׁ֨לֶת יָד֜וֹ וְכָל־הָעַמִּ֗ים נִלְחָמִ֧ים עַל־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְעַל־כָּל־עָרֶ֖יהָ לֵאמֹֽר׃
ממשלת ידו . שהוא מושל עליהם : וכל העמים . כי גם מעמים אחרים באו לעזרתו . עריה . רצה לומר הסמוכים לה : לאמר . מוסב על הדבר וכו' מאת ה' לאמר :
חילו . צבאות עמו :
וכל ממלכות וכל העמים, היינו ממלכות שהיו תחת ממשלתו וגם עמים אחרים שלא היו תחתיו והשתתפו לצור על ירושלים משנאת ישראל :
{ב}
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹךְ֙ וְאָ֣מַרְתָּ֔ אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּשְׂרָפָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃
ואמרת אליו . רצה לומר אליו לבד ולא יהיה עוד מי בדברך אליו :
(ב-ג) ואמרת אל צדקיה ואמרת אליו, צוהו שיאמר זאת בנבואה אל העם וגם שיאמר כן אל צדיקהו בעצמו, ור''ל תאמר פעם אחר פעם להודיע לכל, וזה היה הטעם שכלאו צדקיה עבור נבואה זאת כנ''ל סי' ל''ב, שהנבואה שלמעלה נבא אל העם, שכן הוא סגנון הנבואה שם וסיים שם כי תלחמו לא תצליחו שכ''ז אזהרה אל העם, ולכן כלאו כי על מה שאמר הנבואה אליו בעצמו לא היה ראוי שיחר אפו עליו שהוא עצמו שאלו כ''פ על דבר ה', ולכן ספר פה שמה שנבא ירמיה זאת כמה פעמים גם על זה היה מצווה מאת ה' :
{ג}
וְאַתָּ֗ה לֹ֚א תִמָּלֵט֙ מִיָּד֔וֹ כִּ֚י תָּפֹ֣שׂ תִּתָּפֵ֔שׂ וּבְיָד֖וֹ תִּנָּתֵ֑ן וְֽ֠עֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵ֨י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל תִּרְאֶ֗ינָה וּפִ֛יהוּ אֶת־פִּ֥יךָ יְדַבֵּ֖ר וּבָבֶ֥ל תָּבֽוֹא׃
ובידו תנתן . ולא ימיתו אותך התופשים : ופיהו . של מלך בבל :
תפוש תתפש . ענין האחוזה בחזקה :
{ד}
אַ֚ךְ שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֔ה צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ עָלֶ֔יךָ לֹ֥א תָמ֖וּת בֶּחָֽרֶב׃
לא תמות בחרב . כי גם נ''נ לא ימיתך :
כה אמר ה' עליך, ר''ל הפורעניות הזאת היא בעון הדור, ובעונם תתפש גם אתה, (כי צדקיהו היה צדיק) ובכ''ז עליך ע''י צדקתך אמר ה' שלא תמות בחרב, שהמת בחרב המלך אין מספידים עליו, ואתה.
{ה}
בְּשָׁל֣וֹם תָּמ֗וּת וּֽכְמִשְׂרְפ֣וֹת אֲ֠בוֹתֶיךָ הַמְּלָכִ֨ים הָרִֽאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ כֵּ֚ן יִשְׂרְפוּ־לָ֔ךְ וְה֥וֹי אָד֖וֹן יִסְפְּדוּ־לָ֑ךְ כִּֽי־דָבָ֥ר אֲנִֽי־דִבַּ֖רְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃
בשלום תמות . אמרו רבותינו שמת נבוכדנצר בימיו שכל ימי נ''נ לא יצאו אסיריו מאסיריהם וכשמת נבוכדנצר יצא צדקיה מבית האסורים ולמחרת מת וקברוהו בכבוד : ובמשרפות אבותיך . כך היה דרכם לשרוף על המלכי' מטתן וכלי תשמישן :
בשלום תמות . ארז''ל לאחר שמת נ''נ הוציאו לצדקיה מן המאסר ומת על מטתו : ובמשרפות . כמו ששרפו על אבותיך המלכים מטתן וכלי תשמישן כן ישרפו עליך כי כן היה הדרך לשרוף על המלכים כמ''ש ישרפו לו וכו' ( דה''ב טז ) : והוי אדון . בעת יספדו אותך יאמרו הוי הוי על מיתת האדון : אני דברתי . ובוודאי תקום :
והוי . ענין צעקת יללה :
בשלום תמות ולכן ישרפו לך וכו' ויספדו לך, כי דבר שאף שטבע הענין יחייב שיהרוג אותך ע''פ משפט שעברת על השבועה, תנצל ממות מפני שאני דברתי, וגם ר''ל שהלא דבר ה' לטובה לא תשוב ותתקיים בכל אופן :
{ו}
וַיְדַבֵּר֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּירוּשָׁלִָֽם׃
{ז}
וְחֵ֣יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל נִלְחָמִים֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְעַ֛ל כָּל־עָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה הַנּֽוֹתָר֑וֹת אֶל־לָכִישׁ֙ וְאֶל־עֲזֵקָ֔ה כִּ֣י הֵ֗נָּה נִשְׁאֲר֛וּ בְּעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה עָרֵ֥י מִבְצָֽר׃
הנותרות . מה שלא כבשם עדיין : אל לכיש . על לכיש ועל עזקה כי כולם כבשם ושחת מבצרם :
{ח}
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֡י כְּרֹת֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ בְּרִ֗ית אֶת־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם לִקְרֹ֥א לָהֶ֖ם דְּרֽוֹר׃
אחרי כרות המלך . בשנה השביעית למלכו כך שנינו בסדר עולם ויהי בשנה השביעית באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' אמרו ליחזקאל עבד כהן שמכרו רבו מהו שיאכל בתרומה כלומר לפי שהיו רוצין לומר לא נענש על המצות על שהחזירו את העבדי' :
לקרא להם דרור . ר''ל לקרא לעבדים ולשפחות דרור וכאשר יפרש במקרא שלאחריו :
דרור . ענין חירות וחפשי כמו וקראתם דרור ( ויקרא כה ) :
לקרא להם דרור, שדבר באזני העם שע''י ברית הזה יקראו לעצמם דרור, שעד עתה לא היה אחד מהם בטוח בעצמו פן יעני וימכר לעבד, וע''י תקנה זו יהיו חפשים כל ימי חייהם, והמלך קרא להעם לא להשרים, כי חשב שהשרים לא יתרצו לזה שהם לא ייראו מחשש עניות רק העם יתרצו :
{ט}
לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ׃
לשלח . עכשיו יפרש למי יהיה הדרור ומה היא ואמר לשלח כל איש את עבדו וכו' חפשים ולתוספת ביאור אמר לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש והוא מקרא מסורס ור''ל שום איש לא יעבוד עוד ביהודי אחיו אחר שעבדו שש שנים וכמשפט התורה :
לשלח, תקן שתי תקנות, {{{א}}} לשלח איש את עבדו חפשים, העבדים שהם תחת רשותם ולא עבדו שש שנים, {{{ב}}} על העתיד לבלתי עבד בם איש ביהודי אחיהו בעתיד :
לבלתי. שעורו לבלתי עבד איש ביהודי אחיהו. ומ''ש עבד בם ביהודי, כפול הכינוי עם הפעול, כמו ולאחותו הבתולה לה יטמא, ויל''פ לבלתי עבד בם בהנשלחים לחירות, ולבלתי עבד ביהודי אחיהו מכאן ולהבא :
{י}
וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־הַשָּׂרִ֨ים וְכָל־הָעָ֜ם אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ בַבְּרִ֗ית לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֤ישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ֙ חָפְשִׁ֔ים לְבִלְתִּ֥י עֲבָד־בָּ֖ם ע֑וֹד וַֽיִּשְׁמְע֖וּ וַיְשַׁלֵּֽחוּ׃
וישמעו וכו' . רצה לומר קבלו על עצמן לשלח איש את עבדו וכו' : וישמעו וישלהו . קבלו על עצמן לשלוח וכן שלחום ולפי שארכו הדברים במה שאמר לשלח וכו' לכן חזר ואמר וישמעו וכן דרך המקרא :
וישמעו . ענין קבלת דברים :
וישמעו, ובכ''ז שמעו גם השרים לדבר המלך, {{{א}}} שמעו לכרות את הברית, בין לשלח את העבדים חפשים, בין על העתיד לבלתי עבד בם עוד מכאן ולהבא, וגם וישמעו וישלחו שאחרי שכרתו הברית שמעו ועשו מעשה בפועל וישלחו אותם :
וישמעו, וישמעו. כפול, עי' בפי' :
{יא}
וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּשִׁ֗בוּ אֶת־הָֽעֲבָדִים֙ וְאֶת־הַשְּׁפָח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר שִׁלְּח֖וּ חָפְשִׁ֑ים (ויכבישום) [וַֽיִּכְבְּשׁ֔וּם] לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃
וישובו . אח''ז נתחרטו והחזירו את העבדים וכו' , ותפשו בהם בחזקה להיות להם לעבדים ולשפחות :
ויכבשום . ענין התפיסה בחזקה כמו ויש מבנותינו נכבשות ( נחמיה ה ) :
וישובו, כפי הנראה שבעת ההיא היו רבים מדלת העם נכבשים לעבדים אל הנושים שנשו בהם, ובעת המצור התירא המלך שימרדו אז לצאת אל נבוכדנצר כדי שיפטרו מעבדות ולכן כרתו ברית לשלחם. שכן קרה אל הרומיים בימי קדם שבעת מלחמה הוכרחו לקרא דרור להמשועבדים להם בעד חובותיהם להשקיט המרד כידוע בקורות ימי קדם. ואחר שנסתלק המצור שבו והחזיקו בם לעבדים ושפחות, ובזה חטאו בשתים, {{{א}}} מה שעברו על הברית והשבועה, {{{ב}}} מה שכבשום לעבדים אחר שהיו חפשים וזה גזל גמור גזלת נפשות :
{יב}
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
ויהי דבר ה' . זה הוא האמור בתחילת הענין הדבר אשר היה וכו' ולפי שארכו הדברים חזר לומר ויהי דבר ה' :
{יג}
כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָנֹכִ֗י כָּרַ֤תִּֽי בְרִית֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּי֨וֹם הוֹצִאִ֤י אוֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים לֵאמֹֽר׃
ביום הוציאי . בעת הוציאי וכו' ועל מעמד הר סיני יאמר שאז כרת ברית על כל המצות בכללן :
ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, שכמו שהוצאתים מבית עבדים כן לא יעבדו באחיהם שהם יצאו לחירות כמוהם :
{יד}
מִקֵּ֣ץ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֡ים תְּֽשַׁלְּח֡וּ אִישׁ֩ אֶת־אָחִ֨יו הָעִבְרִ֜י אֲשֶֽׁר־יִמָּכֵ֣ר לְךָ֗ וַעֲבָֽדְךָ֙ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְשִׁלַּחְתּ֥וֹ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָֽם׃
מקץ . ר''ל מתחילה כי הראש יקרא קצה כמו הסוף : שבע שנים . לימי עבדותו וכאשר יפרש אחריו ועבדך שש שנים ואחר כך תשלחו חפשי : ולא שמעו . אל המצוה ההיא וחללוה :
מקץ שבע שנים, ר''ל ממצות התורה הוזהרו לשלחו אחר שש שנים ולא שמעו למצות התורה ולא הטו אזנם לנביאים המוכיחים אותם ע''ז :
ולא שמעו ואף לא הטו את אזנם לשמוע, עי' בפי' :
{טו}
וַתָּשֻׁ֨בוּ אַתֶּ֜ם הַיּ֗וֹם וַתַּעֲשׂ֤וּ אֶת־הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י לִקְרֹ֥א דְר֖וֹר אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ וַתִּכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְפָנַ֔י בַּבַּ֕יִת אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלָֽיו׃
ותשיבו . ואתם שבתם בתשובה היום וכו' : לרעהו . לעבדו העברי : אשר נקרא שמי עליו . כי נקרא בית ה' :
ותשובו, ואתם ברצותכם לתקן חטא אבותיכם שבתם בתשובה אל קצה האחרון, הוספתם גדר לקרא דרור אף קודם שש שנים, שזה אינו חיוב מצד הדין רק ותעשו הישר בעיני לפנים משורת הדין, וגם ותכרתו ברית :
{טז}
וַתָּשֻׁ֙בוּ֙ וַתְּחַלְּל֣וּ אֶת־שְׁמִ֔י וַתָּשִׁ֗בוּ אִ֤ישׁ אֶת־עַבְדּוֹ֙ וְאִ֣ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֔וֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּ֥ם חָפְשִׁ֖ים לְנַפְשָׁ֑ם וַתִּכְבְּשׁ֣וּ אֹתָ֔ם לִֽהְי֣וֹת לָכֶ֔ם לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃
ותחללו את שמי . בעברכם על שבועת הברית : ותשובו . והחזרתם לקחת איש את עבדו וכו' : לנפשם . ללכת לרצונם : ותכבשו . ותפשתם בהם בחזקה :
ותחללו . מל' חלול : לנפשם . ענין רצון כמו אם יש את נפשכם ( בראשית כג ) :
ותשובו ותרעו בשתים, {{{א}}} ותחללו את שמי במה שעברתם על דברי הברית, {{{ב}}} ותשיבו וכו' אשר שלחתם חפשים ותכבשו שזה גזל גמור כנ''ל :
{יז}
לָכֵן֮ כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָה֒ אַתֶּם֙ לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֣ם אֵלַ֔י לִקְרֹ֣א דְר֔וֹר אִ֥ישׁ לְאָחִ֖יו וְאִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ הִנְנִ֣י קֹרֵא֩ לָכֶ֨ם דְּר֜וֹר נְאֻם־יְהוָ֗ה אֶל־הַחֶ֙רֶב֙ אֶל־הַדֶּ֣בֶר וְאֶל־הָרָעָ֔ב וְנָתַתִּ֤י אֶתְכֶם֙ (לזועה) [לְזַעֲוָ֔ה] לְכֹ֖ל מַמְלְכ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
הנני קורא לכם דרור . מאתי שאינו אדון לכם להציל ותהיו הפקר אל החרב ואל הרעב :
לקרא דרור . ר''ל להתקיים קריאת הדרור : הנני קורא לכם דרור . ר''ל אתן אתכם חפשים ממני להיות מופקרים אל החרב וכו' ולא אהיה עוד אדון עליכם למנוע אתכם מידיהם : לזעוה לכל ממלכות הארץ . ר''ל כולם יחרידו אתכם :
לזעוה . ענין חרדה :
הנני קורא לכם דרור, כי מי שהוא עבד ה' הוא חפשי מן המקרים ואין דבר אחר שולט עליו, וכשיוצא חפשי מרשות ה' הוא תחת רשות המקרים כמ''ש (למעלה ט''ו) אנה נצא וכו', אשר לחרב וכו', וז''ש הנני קורא לכם דרור, וזה עונש על שכבשום לעבדים, ועל שעברו את הברית אומר.
{יח}
וְנָתַתִּ֣י אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים הָעֹֽבְרִים֙ אֶת־בְּרִתִ֔י אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־הֵקִ֙ימוּ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁ֥ר כָּרְת֖וּ לְפָנָ֑י הָעֵ֙גֶל֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרְת֣וּ לִשְׁנַ֔יִם וַיַּעַבְר֖וּ בֵּ֥ין בְּתָרָֽיו׃
העגל אשר כרתו לשנים . כשחזרו וכבשום כרתו כולם ברית למרוד במקום וכרתו העגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד בו והיא היתה ברית חזקה וגמורה לאמר ככה יבתר ויחלק העובר עליה :
אשר לא הקימו . כפל הדבר במ''ש : אשר כרתו לפני . וחוזר ומפרש שכרתו העגל לשני חלקים ועברו בין החלקים כי כן היה דרך כורתי ברית וכמ''ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וכו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ( בראשית טו ) והוא היה שלוחו של מקום :
העוברים . המבטלים : הקימו . מל' קיום : בתריו . חלקיו כמו ואת הצפור לא בתר ( שם טו ) :
ונתתי את האנשים שעברו ברית כפול, {{{א}}} ברית התורה אשר מכבר, וז''ש העוברים את בריתי, {{{ב}}} הברית שכרתו עתה, ועז''א אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני :
{יט}
שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וְשָׂרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם הַסָּֽרִסִים֙ וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים וְכֹ֖ל עַ֣ם הָאָ֑רֶץ הָעֹ֣בְרִ֔ים בֵּ֖ין בִּתְרֵ֥י הָעֵֽגֶל׃
שרי יהודה . והם שרי יהודה וכו' אשר עברו בין בתרי העגל :
הסריסים . מין שררה : העוברים . מל' עברה :
{כ}
וְנָתַתִּ֤י אוֹתָם֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהָיְתָ֤ה נִבְלָתָם֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃
ונתתי . לפי שארכו הדברים חזר לומר ונתתי אותם : למאכל וכו' . כי לא יקברום על כי ירבו מאד : ולבהמת הארץ . לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה :
ונתתי אותם ביד אויביהם על העברת ברית התורה, והיתה נבלתם למאכל נגד הברית שכרתו בין בתרי העגל :
{כא}
וְאֶת־צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שָׂרָ֗יו אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וּבְיַד חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל הָעֹלִ֖ים מֵעֲלֵיכֶֽם׃
העולים מעליכם . מפני חיל פרעה שיצא ממצרים כמו שמפורש בספר זה ( ל''ז ) :
וביד חיל וכו' . הם האויבים ומבקשי נפשם והוא כפל ענין במ''ש : העולים מעליכם . אשר נסתלקו מעליכם בשמעם שבאו מצרים לעזור לכם כמ''ש וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים וכו' ויעלו מעל ירושלים ( לקמן לז ) :
העולים . ענין סלוק כמו ויעלו מעל ירושלים ( לקמן לז ) :
ואת צדקיהו, הגם שלא עבר בין בתרי העגל היה בידו למחות ולא מיחה :
{כב}
הִנְנִ֨י מְצַוֶּ֜ה נְאֻם־יְהוָ֗ה וַהֲשִׁ֨בֹתִ֜ים אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְנִלְחֲמ֣וּ עָלֶ֔יהָ וּלְכָד֖וּהָ וּשְׂרָפֻ֣הָ בָאֵ֑שׁ וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מֵאֵ֥ין יֹשֵֽׁב׃
הנני מצוה . ושב חיל פרעה לארצו והכשדים ישובו עליכם :
הנני מצוה . ר''ל אעיר לבם : והשיבותים . אשיב לפה את חיל מלך בבל :