מצא חן . בעיני דור המדבר : שרידי חרב . מצרים והעמלקי והכנעני : הלוך להרגיעו ישראל . בהוליכם לנחול ארץ מרגועם :

עם שרידי חרב . עם ישראל הנשארים מחרב מצרים המתנכלים אותם להמיתם העם ההוא מצא חן בעיני בעת שהלכו אחרי במדבר ארץ לא זרועה : הלוך . לכן הלך ישראל למקום מרגועם לרשת את הארץ לשבת בה בהשקט :

שרידי . ענין שארית ושיור כמו שריד ופליט ( לקמן מב ) : להרגיעו . ענין מנוחה וההשקט כמו ומצאו מרגוע לנפשכם ( לעיל ו ) :

כה אמר ה' מצא חן במדבר, עתה יספר איך יהיה החסד הזה שיתעורר אז להקדים אלהותו עליהם מצד החסד מבלי השקף על הכנתם, והדברים מגבילים, נגד מ''ש למעלה (סי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר, שישראל הקדימו לה' תחלה חסד במה שהכירו אלהותו בעוד לא קבלו טובה מאתו, ואח''ז אהבת כלולים בעת שנתקשרו עמו בברית כלולות ועשה להם טובות ונפלאות, ואח''ז הלכו אחריו אל המדבר בגודל בטחונם, וה' ישיב להם גמולם ג''כ, אבל בהפך הסדר מלמעלה למטה, תחלה מצא עם שרידי חרב חן במדבר, שהנביאים המליצו את הגלות בשם מדבר, כמ''ש והוצאת אותם אל מדבר העמים (יחזקאל סי' כ') והולכתיה המדבר (הושע ב') ושם אחרי שנשארו מהם שרידי חרב, אחרי ההרג והשמדות שיעשו בהם לבסוף ימצא חן במדבר ויוקל הגלות מעליהם, וה' הלוך להרגיעו, ילך אליהם אל המדבר להמציא להם מרגוע, וזה נגד מ''ש לכתך אחרי במדבר, וכן ילך ה' אליהם אל המדבר, שהוא הגלות שהוא מדבר העמים :

ישראל הוא נושא המאמר. ישראל עם שרידי חרב מצא חן במדבר :

מרחוק . בזכות אבות : נראה לי . אני הנביא ואמר לי לאמר לכנסת ישראל אהבת עולם אהבתיך :

מרחוק . אמר הנביא מזמן רחוק עוד היינו במצרים נראה לי ה' ר''ל נגלה אז לנביאי ישראל הם משה ואהרן : ואהבת עולם . ר''ל וכן יאמר תמיד הנה אהבת עולם אהבתיך על כן אמשיך לך חסד :

מרחוק ה' נראה לי ואז יראה להם מרחוק, שהגם שיעמוד עוד מרחוק וההשגחה תהיה מעוטפת בנסים נסתרים, כבר יראוהו מרחוק ויכירו כי משגיח עליהם, ע''י שיקל מעליהם עול הגלות וימצאו מרגוע, ואז יאמר ה' עליהם אהבת עולם אהבתיך, כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם מעולם, וע''י האהבה הזאת משכתיך מן הגלות במדת החסד, וזה נגד אהבת כלולתיך וחסד נעוריך, שהחסד יבא לבסוף ע''י אהבת עולם, והאהבה תבא ע''י מציאת חן במדבר, שימצאו חן בעיניו ע''י אורך הגלות וע''י מה שסבלו על דבר כבוד שמו, ויגאלם ויהיה להם לאלהים בחסדו :

נראה לי. נראה בנפעל בא אחריו תמיד מלת אל, וירא ה' אל אברם, ומורה שה' התראה אליו, אבל מלת לי מציין את הרואה שהוא ישיג את הדבר לא את העצם הנראה, כנגע נראה לי בבית, ולא יראה לך חמץ :

עוד אבנך ונבנית . בניינים שנים היו לך על ידי אדם לכך חרבו עוד אבנך אני בעצמי בנין שלישי ונבנית לעולם תעדי תתקשטי :

עוד אבנך ונבנית . ר''ל הנה הבית הראשון והשני בנו בני אדם ונחרבו ועוד אבנך אני את השלישי ותשאר בנויה עד עולם : בתולת ישראל . את עדת ישראל החביבה עלי כבתולה אשר לא ידעה איש שהיא חביבה לבעלה : תעדי תפיך . תקשטי תופיך לייפותם כדרך המתענגים שמייפים כלי הנגון בכל מיני פאר : ויצאת . ותצא ברקוד של שמחה ולפי שהמשיל את ישראל לבתולה אמר ענין שמחת הבתולה ותענוגיה ור''ל הרבה טובה יבוא לך :

אבנך ונבנית . מלשון בנין : תעדי . מלשון עדי וקשוט : תופיך . שם כלי נגון : במחול . ענין רקוד השמחה כמו הפכת מספדי למחול לי ( תהלים ל ) ולזה יש כלי נגון נקראת מחול כמ''ש הללוהו בתוף ומחול ( שם קנ ) לפי שהיא מעוררת רקוד השמחה :

עוד אבנך, בנין המלוכה ובנין הבית, עוד תעדי תופיך על הנסים שאעשה לך תצאי בתוף ובמחולות כמו שיצאו הנשים אחרי מרים בתופים ובמחולות על נס קריעת ים סוף :

תופיך, התוף היה עם המחול, בתפים ובמחולות (שמות ט''ו) בתוף ומחול (תהלים ק''נ) :

וחללו . בשנה הרביעית יחללו את פרים לפדותו בכסף :

בהרי שמרון . עם כי עתה המה שוממין : נטעו . עבר במקום עתיד ור''ל הנוטעים ינטעו הכרמים והם יחללוה בשנה הד' כמ''ש ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה' ( ויקרא יט ) שצריך להביא הפירות לירושלים ולאוכלן שם או לפדותן ולחללן על כסף ויוציא הכסף בירושלים ואמר שהנוטעים יחללום ולא יקחם האויב כמאז ומגודל הרבוי לא יוכלו להביאם לירושלים ויחללום על כסף :

וחללו . ענין פדיון כמו נטע כרם ולא חללו ( דברים כ ) :

עוד תטעי כרמים, תחת ששומרון היתה לעי השדה למטעי כרם (מיכה א' ו') שנטעו שם הכותים שהושיב סנחריב, תטעי אתה כרמים במקום אשר נטעו נוטעים וחללו שהשמרונים נטעו שם כרמים והוציאום לחולין שלא הוליכו את הפירות לירושלים לאכלם שם :

נטעו. פעל עבר : וחללו, הוציאו לחולין, כמו אשר נטע כרם ולא חללו :

נוצרים . צופים בראשי מגדלים גבוהים להכריז קול נשמע למרחוק ל''א נוצרים כמו נוצר חסד לאלפים ( שמות ל''ד ) לשון שמירה כלומר יש יום שיקראו אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו וכת''י ארי אית אריכות יומיא וסגי טובא דעתיד למיתי לצדיקיא דנטרו אורייתי מלקדמין :

כי יש יום . הנה יום מוכן אשר הצופים העומדים בהרים יקראו בקול קומו ונעלה אל ציון אל ה' כי באה הגאולה וחזרה השכינה למקומה לציון :

נוצרים . ענין שמירה ועל הצופים יאמר שדרכם לעמוד במקום גבוה לראות מי ומי הבאים לשמור את העיר מן הנזק :

כי יש יום, שתחת שתחלה היו מעמידים שומרים בהר אפרים בל יעלו ישראל לירושלים, יבא יום שיעמדו נוצרים ושומרים ויקראו קומו ונעלה ציון, וישמרו בהפך שכל אחד יעלה פירות נטע רבעי לירושלים לאכלם שם :

נוצרים. כמו שומרים, רק הנוצר הוא יותר מן השומר :

וצהלו בראש הגוים . במגדלות גבוהים כדי שישמעו למרחוק :

רנו ליעקב שמחה . הוא הפוך ה' אמר ליעקב רנו בקול שמחה : וצהלו . השמיעו קול גדול : בראש הגוים . רצה לומר במקומות הגבוהות שבארצות הגוים להיות הקול נשמע למרחוק : השמיעו הללו וכו' . השמיעו קול והללו את ה' ואמרו אתה ה' הנה הושעת את עמך וכו' :

וצהלו . ענין השמעת קול גרול כמו פצחי רנה וצהלי ( ישעיה נד ) :

רנו ליעקב שמחה תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה וצהלו בראש הגוים שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא השמיעו והכריזו בפרסום והללו את ה' ע''י מה שתאמרו הושע ה' את עמך הצדיקים את שארית ישראל, שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם :

יעקב, ישראל. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז') :

בם עור ופסח . אפילו הנכשלים שבהם לא אמאס :

הנני מביא . כי הנני מביא אותם מארץ צפון הם שגלו לבבל : מירכתי ארץ . הם בני עשרת השבטים שגלו למרחוק לקצות הארץ : בם . בהבאים יהיה עור ופסח וכו' ר''ל כולם ישובו איש לא נעדר : קהל גדול . קבוץ גדול :

מירכתי . מסוף : ופסח . חגר :

הנני מביא אותם מארץ צפון, ששם הם ביחד ואין חסרים רק שיביאם למקומם, וקבצתים מירכתי ארץ שהם מפוזרים שם בין העמים אקבצם, בם עור ופסח ר''ל אף במקומות בירכתי ארץ שלא ימצא בם רק עור א' ופסח א', רק שני אנשים מישראל והם בעלי מום, ר''ל הגם שיהיו מעטים, וחסרי כח, בכ''ז אעשה נס כי הרה ויולדת יחדו שהאומה תהר ותיכף תלד קהל גדול ר''ל שפתאום יולדו קהל גדול כאילו נולדו ביום אחד עד שקהל גדול ישובו הנה, והיא מליצה נפלאה שגם ממקומות שידמה שלא נמצא שם מבני ישראל רק מעטים וגם אלה א''א בדרך הטבע שילכו בדרך כמו עור ופסח, בכ''ז יתרבו פתאום ע''י רבים שילוו עליהם וישובו משם קהל גדול :

בם. ר''ל בירכתי ארץ, שירכתי לשון רבים, ופעל הרה על הארץ, או על הכנסיה שהיא בלשון נקבה :

בבכי יבאו . על ידי תפלה ותשובה :

בבכי יבואו . ר''ל ע''י תשובה ותפלה אגאלם : אל נחלי מים . אצל נחלי מים למען ימצאו לרוות הצמאון : בדרך ישר . בדרך שוה מבלי עקמימות למען לא יכשלו בם : לאב . לחשוש בתקנתם כאב החושש בתקנת בנו : בכורי הוא . חביב עלי כבן בכור לאביו :

אובילם . ענין הבאה כמו יובל שי ( שם יח ) : אל נחלי מים . על נחלי מים :

בבכי יבאו, יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו, (אחר שנגרש מביתו על חטאו), ואני אמלא בקשתם כי אוליכם אל נחלי מים, כמ''ש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, ובדרך ישר כמש''ש ושמתי כל הרי לדרך, כי הייתי לישראל לאב וארחם עליהם, גם הם יהיו כבן לנהוג בי כיבוד אב, ועז''א ואפרים בכורי הוא :

אובילם אוליכם. המוביל נושא דבר שא''י ללכת ברגליו, והושאל על נשיאת האדם כאילו נשא על כנפי רוח, והמוליך הוא דבר שהולך ברגליו, שאח''כ ילכו ברגליהם ואני אוליכם :

מזרה . ספריינ''ש בלע''ז :

והגידו . מה שתשמעו הגידו באיים הרחוקים : ואמרו . כה תאמרו הנה ישראל המפוזר באומות המקום יקבץ אותו וישמרו כרועה השומר עדרו :

מזרה . ענין פזור כמו וזריתים לכל רוח ( לקמן מט ) :

שמעו וכו' והגידו, כי הוא דבר חידוש מאד כי מזרה ישראל יקבצנו, ה' בעצמו אשר זרה את ישראל הוא עצמו יקבצנו, וכמו שהזריה היתה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ ענין נסיי, וגם שהזריה עצמה היתה תכליתה לצורך הקיבוץ, כמ''ש על וזרעתיה לי בארץ, שהזריעה היא לתכלית הקצירה. ושמרו כרועה עדרו כרועה השומר את העדר שהוא שלו לא עדר של אחרים, שישגיח על כל אחד מן הצאן בל יפקד :

כי פדה . מן הגולה : ממנו . מישראל המסור בידו . ( יא ) במרום ציון . בהר ציון שהוא רם ונשא : ונהרו . ימשכו לבוא אל טוב ה' ר''ל לקבל טובה מרובה וחוזר ומפרש על דגן וכו' : כגן רוה . יהיו שביעים בטובה כגן הירק השביעה בכל עת כי הדרך להשקותה ברגל : ולא יוסיפו לדאבה עוד . לא יוסיפו להיות בעצבון ודאגה כמאז :

כי פדה ה' את יעקב שיפדנו מצרותיו, וגאלו מצד הקורבה שי''ל עמהם, הגם שהאויב אשר יחזיק בם יהיה חזק מהם :

פדה וגאלו. הפדיה היא ההצלה מצד הרחמים. והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, לא כן הפודה שיתן רק ממון פדיון נפשו, ועמ''ש (ישעיה ס''ס ל''ה) :

ונהרו . יאספו כמו נהר :

ונהרו . ימשכו כנהר וכן ונהרו אליו כל הגוים ( ישעיה ב ) : תירוש . כן יקרא ענבי היין : יצהר . הוא השמן : רוה . שבעה כמו הרוה את הארץ ( שם נה ) . לדאבה . ענין עצבון ודאגה כמו ודאבון נפש ( דברים כח ) :

על טוב ה' הרוחני, וגם על הצלחה הגשמיית על דגן וכו', ומצד שינהרו על טוב ה' תהיה נפשם הרוחניות כגן רוה שבעה מטוב ה', ומצד ההצלחה הגשמיית לא יוסיפו לדאבה עוד מני עוני ומחסור, כמ''ש עיני דאבה מני עוני :

ובחורים וזקנים יחדיו . לרוב השמחה יהיו הזקנים נמשכים אחר הבחורים לעשות כמעשיהם לשמוח במחול : והפכתי . האבל שהיה להם מאז אהפוך לששון ובזה יהיו מנוחמים על האבל שמאז : ושמחתים מיגונם . ר''ל ערך השמחה יהיה יותר מערך היגון שהיה להם מאז :

במחול . ריקוד של שמחה :

אז, ובחורים וזקנים ישמחו יחדו בשוה לא כמו בבנין בית שני שהזקנים בכו בכי גדול כי נזכרו בכבוד הבית הראשון, והפכתי אבלם החיצוני לששון שגדר הששון הם הסימנים שנעשו להוראת השמחה כמו לבישת בגדי יו''ט ודומיה וזה הפך האבל החיצוני שילבוש בגדי אבל, וגם ונחמתים על הצרות שסבלו בעבר, ושמחתים שמחת הלב מיגונם שהיה להם בעבר, שכל שיזכרו היגון העבר תגדל השמחה עתה :

אבלם לששון. ושמחתים מיגונם. ההבדל בין ששון לשמחה. השמחה היא בלב, והששון הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות השמחה כמו לבישת בגדי יו''ט ודומיהם, וכן האבל הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות האבל, והיגון הוא בלב, וע''כ מגביל אבל נגד ששון, ושמחה נגד יגון, ועמ''ש (ישעיה ס''ס ל''ה) :

דשן . שמן :

ורויתי . לפי שבעת החורבן היה נעדר מהכהנים מיתר אשי ה' לכן אמר הנה אז אשביע נפש הכהנים דשן כי יאכלו בשר הקדשים : את טובי . את הטוב הבא להם מאתי :

ורויתי . ענין שביעה : דשן . ענין שומן :

ורויתי נפש הכהנים דשן, שהכהנים העוסקים בעבודה תרוה נפשם הרוחנית מדשן השפעת הקרבנות, ועי''כ עמי את טובי ישבעו שיהיה להם כל טוב לשובע :

קול ברמה נשמע . קלא ברום עלמא אישתמע קל בית ישראל דבכן על ירמיה נבייא כד שלח יתיה נבוזראדן מרמתא לשוב מאחר הגולים אל גדליה בן אחיקם כמו שאמר בספר זה ( לקמן לט ) : רחל מבכה על בניה . מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב''ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב''ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך :

קול ברמה נשמע . הנה בשמי מרום נשמע קול והוא יללת בכי מר : רחל מבכה . הקול ההוא של רחל אמנו אשר מבכה על בניה שגלו לבין האומות : מאנה . ממאנת לקבל תנחומין כי אין מי נשאר בארצם כי כולם גלו :

ברמה . בשמים הרמים : נהי . ענין יללה : תמרורים . מלשון מרירות : מאנה . מל' מיאון :

קול ברמה נשמע היא עיר בארץ בנימין, רחל מבכה על בניה, מצייר כי רחל אם הבנים צועקת בקול על שני בניה שגלו שהם בני יוסף ובני בינימין. והנה בני בנימין שגלו עם יהודה לבבל עתידים לחזור בימי כורש, והיא מבכה על בניה שהלכו בגלות עתה אבל בני יוסף שגלו לחלח וחבור, ואין עתידים לחזור, עליהם מאנה להנחם שהגם שתקבל תנחומים על בני בנימין בשובם בבית שני, לא תנחם על בניה אשר איננו שהוא על בני יוסף :

על בניה. כבר בארתי באילת השחר (כלל קל''ח) ששם הבא כפול מורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון, ור''ל על בניה בני יוסף :

ועיניך . מנעי עיניך מדמעה : כי יש שכר לפעולתך . ארז''ל בשעה שהעמיד מנשה דמות בהיכל נכנסה רחל לפני המקום ואמרה הלוא רחמיך מרובים מרחמי בשר ודם ואני הלא הכנסתי צרתי בתוך ביתי כי בעצמי מסרתי הסימנים ביד לאה אחותי ואף אתה אם בניך הכניסו צרתך בביתך מחול להם ואמר לה המקום הנה עתה תקבל שכר על פעולתך שמסרת הסימנים ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב , או ר''ל לפעולת בניך שעם קושי גלות בבל לא כחשו בה' ועשו מצותיו ובגמול זה ישובו מארץ אויב :

כה אמר ה' מנעי קולך מבכי על בני בנימין ועיניך מדמעה על בני יוסף, ונגד בני בנימין אמר כי יש שכר לפעולתך מה שאת מתפללת בעדם יש בזה שכר כי ישובו מארץ אויב מגלות בבל ונגד בני יוסף שהם לא ישובו, בכ''ז.

שכר לפעולתך. השכר הוא יותר מן הפעולה, שבהפעולה יביט ע''מ שפעל ועשה ובהשכר יביט על הריוח (כמ''ש בס' התו''ה קדושים סי' ל') :

ויש תקוה . יש לך מקום לצפות לאחרית טוב לבניך כי בגמול זה ישובו בניך לגבולם וכפל הדבר במלות שונות :

יש תקוה לאחריתך יש תקוה על אחרית הימים בעת קץ שאז ושבו בנים לגבולם, ר''ל הגם שהם עצמם לא ישובו, הבנים שלהם שהם הדור האחרון, ישובו לגבולם, (ובזה לא אמר ושבו מארץ אויב כי עשרת השבטים אינם בארץ אויב כי שוכנים לעצמם בארץ רחוקה מגבולם, וישובו באחרית לגבולם) :

ויש תקוה לאחריתך. עי' למעלה (כ''ט י''א) :

מתנודד . קומפליינ''ט בלע''ז לשון מי ינוד לך ( לעיל יט ) : יסרתני . ביסורין אתה הקב''ה : כעגל לא לומד . פושאגויילונ''י בלע''ז לשון מלמד הבקר ( שופטים ד ) הייתי בתחלה לכך חטאתי לך :

שמוע שמעתי . הוא מאמר המקום שמעתי אשר מלכות עשרת השבטים הנקראים ע''ש אפרים הנה הוא מתנודד בראש כדרך המצטער ומקונן ואומר הנה יסרתני ביסורין לגלות אזני למוסר והנה קבלתי המוסר כעגל הזה אשר לא הורגל למשוך בעול וכאשר ירגילהו יחזור וימשך כן אני כמוהו : השיבני . אתה תעורר לבי לשוב אליך וכן אעשה ואשוב אליך : כי אתה ה' אלהי . אם כן מהראוי לשוב אליך :

מתנודד . מל' הנדה והנעה : לומד . ענין ההרגל כמו פרא למד מדבר ( לעיל ב ) :

שמוע שמעתי אפרים מתנודד, אפרים יתאונן ויתוכח עם ה', יסרתני וכו', ר''ל כי יש שני דרכים להשיב את העם בתשובה, {{{א}}} ע''י יסורים שאז ישובו מיראה, {{{ב}}} ע''י שיגלה להם אלהותו בנסים ונפלאותיו עד שיכירו השגחתו ועי''ז ישובו אל ה' מאהבה, והנה ה' רצה להשיב את אפרים ע''י יסורים שהביא עליו, והוא מתאונן ע''ז שזה לא הועיל, כי יסרתני ואוסר במה שהבאת עלי יסורים לא פעלת מאומה רק ואוסר שנתיסרתי ביסורים. אבל לא הועלת שאשוב עי''כ בתשובה, כי אני דומה כעגל לא לומד, שהשור המלומד לחרישה כשיטה מן התלם ויכהו ישוב אל תלם המחרישה, אבל העגל שאינו מלומד כשיכהו יעות דרכו עוד יותר, וכן ע''י היסורים סרתי עוד יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש השיבני ואשובה ע''י מה שתראני כי אתה ה' אלהי ע''י שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים :

מתנודד. נד בראשו על עצמו (מן מנוד ראש בלאומים) וההתפעל מורה עשית הפעולה בעצמו :

נחמתי . אני מתחרט על תועבותי : הודעי . שהתבוננתי בעצמי שמעלתי אפרינו''יי בלעז : חרפת נעורי . שיכולים אויבי לחרפני על חטאת נעורי :

כי אחרי שובי . אחרי ששבתי מדרכי הרעים אני תוהא ומתחרט על העונות שעשיתי : ואחרי הודעי . אחרי שהתבוננתי בעצמי שלא עשיתי הטוב ספקתי ביד על הירך כדרך אדם המתחרט : כי נשאתי חרפת נעורי . ר''ל כאשר חטאתי עתה היו נזכרים עלי חרפת העונות שעשיתי מאז כי כן הדרך כשיתמיד האדם ללכת בדרך רשע כשאדם רואהו עובר עבירה יאמר עליו הנה זה רשע מנערותו :

נחמתי . ענין הפוך מחשבה וחרטה : ספקתי . ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו ( במדבר כד ) : ירך . צד הגוף : נשאתו . מל' משא וסבל :

כי אחרי שובי נחמתי כי עתה שאתה משתדל להשיבני ע''י יסורים גם בעת אשוב לפעמים מתוך היסורים, אתנחם אח''כ על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה, ואחרי הודעי, ואחר שתיסרני שנית, ספקתי על ירך ואקונן שנית על עונותי, ובכ''ז בושתי וגם נכלמתי כי עדיין נשאתי חרפת נעורי שהעבירות שעשיתי בימי נעורי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, וא''כ אחר שהיסורים אינם מועילים טוב יותר שתשיבני ע''י שתראני אלהותך כמו שעשית בימי קדם :

הודעי. מענין השחתה ויסורים, כמו ויודע בם את אנשי סכות. וענינו שיתודע לו חטאו ע''י המכות : ספקתי, בא על הספק, וספק מואב בקיאו (לקמן מ''ח), תחת רשעים ספקם (איוב ל''ד), ועל הכאת כף אל כף או אל ירך. ולדעתי במקום שבא על הכאת כף הוא בדבר שיש לו ספק והוא מתמה על הדבר, ויספק את כפיו, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך (במדבר כ''ד). ספקו עליך כפים הזאת העיר (איכה ב'), וכן פה ר''ל שאני מכה על ירך דרך ספק ותמיה ואיני מאמין בעונשי ה' : בושתי וגם נכלמתי, הבושה מעצמו והכלימה ע''י אחרים, וחרפה גדולה מכלימה (כנ''ל ג' כ''ה) :

הבן יקיר לי אפרים . הן דברי שכינה כלומר הוא מתנודד ואני לבי נהפך עלי לרחם שמא בני יקירי הוא כמו שאין לו אלא בן אחד שהוא עושה לו כל רצונו . שעשועים . אישבניימני''ץ בלעז : מדי דברי בו . בכל עת שאני מדבר בו ומדרש ויקרא רבה די דבורי שנתתי בו שלימדתיו תורתי לרחם עליו :

הבן יקיר . זהו מאמר המקום שאמר וכי אפרים הוא לי לבן יקיר וכי הוא לי לילד נחמד שאביו משעשע עמו אשר מתי שאני מדבר בו לא אפסוק מיד כי אם אזכרנו עוד זמן רב כדרך האב המדבר בבנו החביב לו שלא יפסוק מלזכרו עד זמן רב כי יתענג בזכרון שמו : על כן . הואיל ואני זוכר בו זמן מרובה לכן המו מעי לו וארחם עליו :

יקיר . מלשון יקר וחשוב : שעשועים . ענין התעסקות לשמוח וכן ושעשע יונק ( ישעיה יא ) : מדי . מתי וכן מדי עברו ( שם כח ) : עוד . הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד ( בראשית מז ) : המו . מל' המייה והוא ענין הכמרת רחמים וחמלה וכן המון מעיך ( ישעיה סג ) :

הבן יקיר, משיב להם ה' כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע''י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה, ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים, ילד שעשועים הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכ''ז יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, והבן יקיר הוא הבן הגדול שי''ל מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכ''ז יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו, והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמ''ש כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא''י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם הוא ילד שעשועים, הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, והמאמרים מקבילים הבן יקיר לי אפרים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד, (כל דבור שאחריו ב', הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר, אם ילד שעשועים על כן המו מעי לו שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא''כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם :

בן, ילד. ילד הוא הקטן, ובן גדול : דברי בו. כל דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, כמו כי דברנו בה' ובך, וידבר העם באלהים ובמשה :

הציבי לך ציונים . סימנים בדרכי אבותיך הטובים : תמרורים . תמרים קטנים נטועים לסימן בדרך ופשוטו של מקרא עשי סימנים לדעת הדרך שהלכת בה מארץ ישראל לבבל שתחזירי באותו דרך כלומר כי ודאי תשובי משם : דרך הלכת . הלכתי כתיב וכל מקום שהלכת הלכתי אני עמך ויונתן תרגם שימי לך תמרורים התפלל במרר נפשך ( ומנחם פירש תמרורין ענין מועל וכן פירש ותמרות עשן ( יואל ג ) סא''א ) :

הציבי . אתה ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען תכיר את הדרך לשוב דרך בה והוא ענין מליצה והפלגה : שימי . נטעי לך הרבה אילני תומר להכיר הדרך וכפל הדבר במלות שונות : שתי לבך וכו' . תן לבך על המסילה שהלכת דרך בה לזכור אותה : שובי . ובדרך הזה תשובי בתולת ישראל , ר''ל החביבה עלי כבתולה על הנושאה : שובי וכו' . כפל הדבר במ''ש :

הציבי . ענין העמדה : ציונים . ענין סימן ואות כמו ובנה אצלו ציון ( יחזקאל לט ) : תמרורים . אילני תומר : שתי . ענין שימה : למסילה . ענין שביל ודרך :

הציבי לך ציונים כשמתקנים דרך הרבים מציבים ציונים שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו להיכן הדרך הולך, וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים תמרורים שהם עצי תמרים מצידי הדרך מכאן ומכאן שאז יודע כי בין התמרים הוא הדרך, וכשהוא מתוקן עוד יותר סוללים מסלה, מרימים וכובשים את הדרך באבנים שיהיה דרך ישר, ועז''א לבני ישראל שמבקשים הדרך לארץ ישראל, הלא תמצאוהו ע''י הציונים, ויותר מזה ע''י התמרורים, ויותר מזה אם תשית לבך למסלה של אבנים שכל אלה נמצאים על דרך אשר הלכת, וע''י תדע את הדרך, א''כ שובי בתולת ישראל, מן הגולה, ומוסיף שובי אל עריך אלה הנה עריך עומדים לפניך למראה עיניך שובי אליהם :

תמרורים. אילני תומר קטנים, והוכפל למ''ד הפעל. למסלה. הרמת הדרך באבנים, כמו סולו המסלה, ור''ל מסלה של דרך הלכת :

תתחמקין . תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון ואסובבה בעיר אבקשה וגו' ( שה''ש ג ) ; ומשום רבי יהודה הדרשן שמעתי נקבה תסובב להיות גבר , אני נתתיך כבת הנוטלת עישור נכסים שבעה אומות משבעים סוף שתטלי הכל כבן זכר שהוא יורש הכל :

עד מתי תתחמקין . את הבת השובבה עד מתי תהיה עוד מסובבת מארצך להיות בעוונך : כי ברא . כי אז יברא ה' דבר חדש שעם היות שעתה נמשלת לנקבה שימשול בה בעלה לפי שבעלוך הנה אז תסובב להיות גבר למשול עוד על הכשדים כגבר על אשה :

תתחמקין . ענין סבוב כמו חמק עבר ( ש''ה ה ) : השובבה . ענין מרד כמו מדוע שובבה העם ( לעיל ח ) :

עד מתי תתחמקין הבת השובבה אומר אל ארץ ישראל עד מתי תסתתר מבני הגולה, כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, המליצה תצייר את המדינה כנקבה, ואת העם היושב עליה כזכר הבועל אותה, כמ''ש כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, וכמו שמנהג העולם שהאיש יחזור ויסובב לבקש את האשה ולא בהפך, כן ישתדלו העם לכבוש את הארץ שירצו לשבת עליה ע''י כיבוש ומלחמה, אולם בימי בית שני ששבו לארצם בלא כיבוש ומלחמה, וכאילו הארץ תבקש אותם ותכין את עצמה לקראת הגבר שיבא אליה, אמר כי בארץ ברא ה' חדשה, שהגם שנקבה אחרת תבוקש ותסובב מן הגבר, הנקבה הזאת שהיא הארץ ברא לה ה' טבע חדשה שהיא תסובב את הגבר ותבקש אותו שיבא אליה והוא לא יבקש אותה ע''י השתדלות של כיבוש ומלחמה :

תתחמקין. מסתתר מעין הרואה ובת השובבה קורא להארץ, וכן (לקמן מ''ט ד') קורא את ארץ בני עמון, בת השובבה :

עוד יאמרו וכו' . עוד יבוא זמן אשר הכל יאמרו : בשובי . בעת אשיב בני השבי למקומם יאמרו יברכך ה' אתה נוה הצדק והוא ירושלים : הר הקדש . זהו בית המקדש :

בשובי . מלשון השבה : שבותם . מלשון שבי : נוה . ענין מדור :

עוד יאמרו בשובי את שבותם ר''ל שבות של הערים, כשישובו הערים למעלתם הראשונה, יברכך ה' נוה צדק, שלכן יברכך ה' מפני שאתה נוה צדק, מצייר כאילו הצדק נטע נוהו ומשכנו בערים האלה והם נוהו והר ציון יקרא הר הקדש, ששם יגור בקדש וישכן שם :

נוה צדק. מציין הצדק בעצם מופשט שוכן בנוה, ומ''ש וישבו בה, היינו בהנוה :

וישבו בה . בירושלים הנקראת נוה הצדק : וכל עריו . ובכל ערי יהודה בכולם יחדיו ישבו : אכרים . שם יהיו עובדי האדמה בחרישה ורועי העדר יסעו שם ממקום למקום עם עדריהם לבקש מרעה ולא יפחדו מן האויב :

אכרים . הם עובדי האדמה בחרישה כמו בושו אכרים ( לעיל יד ) : בעדר . עם עדר ובאה בי''ת במקום עם וכן הרק אך במשה דבר ה' ( במדבר יב ) ומשפטו עם משה :

וישבו בה, בהצדק ונוהו, ישבו יהודה וכל עריו, ימליץ כאילו הערים והאנשים כולם ישבו בנוה צדק, ר''ל יהיו מלאי צדק, וגם האכרים עובדי האדמה, ואף גם אלה אשר נסעו תמיד בעדר ממקום למקום שסתם רועים גזלנים שרועים בשדות אחרים, עתה לא יסעו ממקום למקום רק ישבו בקביעות בנוה צדק :

ונסעו. פעל עבר :

כי הרויתי . כי אז אשביע נפש העיפה וצמאה למים וכל נפש עצבה אמלא טובה :

הרויתי . ענין שביעה : עיפה . ר''ל צמאה כי העיף צמא למים : דאבה . ענין עצבון :

כי הרויתי נפש עיפה מי שהיה עיף מרוב עבודה, ונפש דאבה מאשר חסר לו צרכיו, מלאתי כל צרכיו, ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול וידורו במכון הצדק :

על זאת הקיצותי . כך אמר ירמיה כל מה שהייתי ישן ונרדם בנבואת פורענות בנבואה הזאת הקיצותי מתרדמתי : ערבה . נעמה :

על זאת . בעבור הנבואה הטובה הזאת הקיצותי מן השינה כי בחלום ראה הנבואה ההיא ומרוב התעוררות השמחה הקיץ מן השינה : הקיצותי ואראה . ר''ל הנה הקיצותי מן השינה וההקצה היתה בעבור כי ראיתי הנבואה ההיא בחלום ודוגמתן הן אתה קצפת ונחטא ( ישעיה סד ) ורצה לומר והקצף היה על כי חטאנו : ושנתי ערבה לי . משכב השינה היתה מתוקה עלי כי נבואה טובה ראיתי בחלום :

הקיצותי . מלשון יקיצה והערה מן השינה : ושנתי . מל' שינה : ערבה . ענין מתיקות כמו וערבה שנתך ( משלי ג ) :

על זאת הקיצותי ואראה, שירמיה לא היה יכול לראות נבואתו בהקיץ כי מרוב צערו שראה תמיד פורעניות לא חל עליו הרוח בהקיץ רק בחלום, שאז הראהו נבואותיו ונטרד שנתו תמיד ונבעת מחזיונות מבהילות, אבל על נבואה זאת שהיא בשורות טובות הקיצותי ואראה ראיתי אותה בעת היקיצה, (שנבואה בהקיץ גדלה מעלתה מנבואה בחלום), ושנתי ערבה לי כי לא נגזלה שנתי :

זרע אדם וזרע בהמה . הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי , זרע אדם וזרע בהמה תרגם יונתן אקימינון כבני אנשא ואצלחינון כבעיר' שאין עונותיה נפקדין עליה :

וזרעתי . כמו הזורע תבואה הנה תצמח יותר ממה שזרע כן יתרבו בכל עת : זרע וכו' . גם בני אדם יתרבו גם הבהמות ולא תהיה בם משכלה ועקרה :

הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל, ר''ל שידמו בגלותם כמו הזרע שטרם שיתחיל לצמוח יפסד ויעדר תחלה, וההעדר הזה הוא לצורך הצמיחה ועל ידו יפרה יבול ותבואה, כן ישראל הגם שזרעתים והפיצותים בארץ עד שנעדר ישותם ונתבטלו מהיות עם, בכ''ז יהיה זה לצורך שיצמחו ויפרו ויהיו לגוי גדול, וזה יהיה בין בזרע אדם בין בזרע בהמה, ר''ל בין בהחשובים שבהם ובין בהפחותים שנדמו כבהמה, ומפרש כי.

כאשר שקדתי . כמו שהייתי ממהר ומשתדל להרע להם כן אמהר ואשתדל להיטיב להם :

שקדתי . ענין מהירות והתמדה כמו שוקד אני על דברי ( לעיל א ) : לנתוש . ענין עקירה : ולנתוץ . ענין שבירה : ולהרוס . מלשון הריסה וקלקול . לבנות . מל' בנין :

והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ וכו' כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע, כי הנתישה היא לצורך הנטיעה, והנתיצה לצורך הבנין, עד ששניהם מיוחסים לי ושקדתי עליהם בשקידה רבה ששקדתי לנתוש ולנתוץ כדי שאוכל לשקוד לבנות ולנטוע, כמו שישקוד הזורע שתרקב הזרע בארץ כדי שתצמח ותפרה, בשקידתו :

לנתוש ולנתוץ. התבאר למעלה (א' י') :

בוסר . פרי שלא נגמר והוא מקהה את השינים : ושני בנים תקהינה . הבנים ילקו בעון אבות :

לא יאמרו עוד . לא יתרעמו עוד לומר הנה האבות אכלו בוסר וכו' והלא הנכון מי שאכל הבוסר יקהו שיניו ר''ל האבות חטאו והנה הבנים מקבלים העונש הלא הנכון שהחוטא יקבל בעצמו העונש וכן נאמר שאמרו כמתרעמים אבות יאכלו בוסר וכו' ( יחזקאל יח ) :

בוסר . כן נקרא הפרי שלא נגמר הבישול והוא חמוץ ומקהה את השנים כמו ובוסר גומל יהיה נצה ( ישעיה יח ) : תקהינה . ענין חלישת השנים לחתך המאכל וכן אם קהה הברזל ( קהלת י ) ור''ל שנחלש הברזל לכרות העץ :

(כח-כט) בימים ההם, ר''ל ואז לא יפחדו עוד שאעניש אותם בעון אבותיהם כמו שהיה מקדם, כי אז איש בעונו ימות ולא יענשו בנים בעון אבות, ודבר זה התבאר אצלי ביחזקאל סימן י''ח טעם הדבר עיין שם, זאת שנית לא יפחדו שיחטאו בעצמם ואעניש אותם, כי.

כי אם . כי אז לא כן תהיה כי כ''א ימות בעוונו ולא יענשו בניו אחריו וכמו האוכל הבוסר אשר תקהינה שיניו לבדם ולא שיני בניו כן יהיה בדבר העונש ( וזהו לפי שלעתיד לא יתגבר עליהם היצה''ר כ''כ לעשות עבירות חמורות ושיאחזו הבנים גם המה בהם עד שיענשו גם בעוון אביהם ) :

ברית חדשה . ר''ל ענין הברית יהיה חדש מה שלא היה מאז :

הנה ימים באים וכרתי ברית חדשה. כי הברית הקודם היה על תנאי שלא יחטאו שאז יופר הברית, כי בזמן העבר היה אפשריות לחטא, אבל לעתיד לא יהיה אפשר כלל שיחטאו, כמו שיבאר :

לא כברית . לא יהיה כמו הברית אשר כרתי עם אבותם וכו' : אשר המה . הברית ההוא הפרו הם : ואנכי . אבל אנכי לא הפרתי כי הייתי להם לאדון להושיעם מכף האויב :

החזיקי . ענין אחיזה : הפרו . ענין ביטול : בעלתי . ענין אדון כמו אם בעליו עמו ( שמות כב ) :

לא כברית אשר כרתי את אבותם שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתקון, כי זה היה ביום החזיקי בידים להוציאם מארץ מצרים שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראוים אז רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, אשר המה הפרו את בריתי שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיתה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בשבטלו את התנאי, ואנכי בעלתי בם בעל כרחם :

החזיקי בידם. להקימם מנפילתם. כמו ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה (ישעיה נ''א י''ח) : בעלתי בם. עי' למעלה (ג' י''ד) :

אהרי הימים ההם . אחר שישובו מן הגולה : נתתי . עבר במקום עתיד ר''ל אתן תורתי בקרבם כלומר אטה לבם לקיים את התורה : ועל לבם אכתבנה . ר''ל לא תשכח מלבם כאלו היתה חקוקה שמה : והייתי וכו' : והמה וכו' . ר''ל כמוני כמוהם לא תופר הברית ההיא כי אני אהיה להם לאלהים להושיעם ולהצילם והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי :

כי זאת הברית וכו' נתתי את תורתי בקרבם, שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, ועל לבם אכתבנה שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם, שהלב מצייר כח הבחירה והממשלה אשר בנפש שלא תתעורר אצלם בחירה הפך התורה, כי לבם יהיה מלא מחקי התורה הטבועה בלבם, והייתי להם לאלהים תחלה ואח''כ והמה יהיו לי לעם שדבקות האלהות עמהם לא תהיה נתלה עוד ממעשיהם ע''י אתערותא דלמטה, אחר שלא יצוייר כלל שיבחרו ברע, רק תתעורר מלמעלה מצד חסדי ה' אשר לא יופסק בשום אופן, {{{ג}}} לא יצוייר שיתעו מני דרך מחסרון המורים והמלמדים, או מורים מתעים, כי.

ולא ילמדו . לא יצטרכו עוד ללמד איש את רעהו ולזרז לאמר דעו את ה' כי כולם מעצמם ידעו אותי מן הקטנים עד הגדולים : כי אסלח וכו' . והכל יהיו אם כן טהורים ומנוקים מעון ולכן כולם ישיגו ההשגה ההיא שה' הוא האלהים :

לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה', ולא יצטרכו למלמד דעת, {{{ד}}} בל יפחדו שאשמור להם עונותיהם הקודמים, כי אסלח לעונם שעשו במזיד, ולחטאתם השוגגים לא אזכר עוד, עד שעל השוגגים לא יצטרכו סליחה כלל :

עונם חטאתם. עי' ישעיה (א' ד') :

לאור . איאקלארזי''ר בלעז , וכן ת''י לאנהרא : רוגע הים . מנידו ומרתיחו ונעשה קמטים קמטים כמו עורי רגע ( איוב ז ) :

נותן שמש . הנותן את השמש להאיר בכל יום ונותן חוקות ירח וכוכבים להאיר בכל לילה : רוגע הים . הבוקע הים לפני בני ישראל בצאתם ממצרים : ויהמו גליו . רצה לומר עם כי גליו היו הומים בקול גדול והיו שואפים והולכים עכ''ז בקעו ולא הלכו הגלים כדרכם :

חוקת . ענין דבר קבוע : רוגע . ענין בקיעה כמו עורי רגע ( איוב ו ) :

כה אמר ה' מבאר בפרטות שני דברים אלה, {{{א}}} שאז לא יהיה להם אפשרות לעשות רע כלל, וכמו שחקי הטבע קבועים בלתי משתנים כן מעשי ישראל לא ישתנו, כאילו מעשיהם טבעיים מוכרחים לעשות טוב לא בחיריים, וז''ש כמו שמה שנותן שמש לאור יומם וחקות ירח וכו' שכל אלה חקים טבעיים :

רוגע. מענין מרגוע. מניחו מזעפו :

ימושו . כמו לא ימיש :

אם ימושו החוקים . אם חוקות השמש והירח יסורו מלפני לבל יאיר כי אם בזמנו הקבוע לו אז גם זרע ישראל ישבתו וכו' ור''ל כמו שהחוקים האלה לא ימושו כן זרע ישראל לא ישבתו : מהיות גוי לפני . לבלי היות לפני גוי ר''ל עם מיוחד : כל הימים . ר''ל כל הימים ישבתו וכו' כמו החוקים האלה כלומר כמו שהם לא ימושו כן וכו' :

ימושו . ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן ( שמות יג ) : ישבתו . ענין ביטול :

אם ימשו החקים האלה מלפני שהם טבעיים קבועים לנצח, כן גם זרע ישראל לא ישבתו מהיות גוי לפני שלא תשתנה בחירתם מלהיות גוי קדוש עומד לפני :

אם ימדו שמים . כמה גובהם : גם אני אמאס . בישראל . כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו :

אם ימדו . אם יהיה נמדד גובה השמים אשר הוא ממעל ואם יהיה נחקר במדידה עומק יסוד הארץ אשר היא מלמטה אז גם אני אמאס בכל זרע ישראל בעבור כל הפשעים אשר עשו ור''ל כמו שא''א למדוד גובה השמים ולחקור במדידה עומק יסוד הארץ כן לא אמאס בישראל בעבור פשעם :

מוסדי . מלשון יסוד והוא מרכז כדור הארצי : על כל . בעבור כל :

כה אמר ה' (ענין ב') כמו שהם לא ישתנו במעשיהם, כן אני לא אשתנה למאס אותם ע''י עונותיהם הקודמים, כי אהבתי אותם אין לה תכלית בכמות כמו שלא ימדו שמים מלמעלה מצד שאין להם שיעור, וכן אין לה חקר להשיג אותה ע''פ החקירה מדוע אני אוהב אותם כמו שלא יחקרו מוסדי ארץ למטה, שהם הגם שימדו בכמות לא יושג עניניהם ודבר שאין לו תכלית בכמות לא יבוטל מפני עונות שי''ל תכלית, וכן דבר שאין לו חקר וטעם כדבר סגוליי א''א שיבטל, כי דבר שי''ל טעם יבטל עת יבטל הטעם והסבה שגורם את הדבר, לא כן דבר סגוליי, וא''כ א''א שאמאס אותם על עונותיהם הקודמים, וז''ש כן גם אני אמאס וכו' על כל אשר עשו :

ונבנתה העיר . ר''ל ירושלים תתרחב ממה שהיתה ותהיה בנויה להיות קודש לה' ממגדל חננאל עד שער הפנה וזהו הרוחב מצפון לדרום :

שער הפנה . שער העומד בזוית :

ונבנתה העיר לה' שלא תהיה עוד לחלק יהודה ובנימין רק לה' כמ''ש ביחזקאל שתהיה תרומת ה' מן הארץ, ותהיה קדש לה' :

ויצא עוד . רצה לומר נגד כל הרוחב ההוא יצא עוד קו המדה למדוד ארכו עד גבעת גרב ויסבב גועתה והם שמות מקומות :

קו המדה . חבל המיוחד למדוד בו : על גבעת גרב . עד גבעת גרב וכן וירכתו על צידון ( בראשית מט ) : ונסב . מלשון סבוב :

העמק הפגרים . עמק שנפלו שם פגרי מחנה סנחריב : והדשן . מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלים יוסיפו על העיר ויכניסו כל זה לתוך חומותיה ונבואה זו עתידה לבא : השדמות . קנפני''א בלעז :

וכל העמק הפגרים . גם יסבב העמק שנפלו שם פגרי מחנה סנחריב : והדשן . מקום שפך הדשן שהיה מחוץ לעיר : וכל השדמות . מקום השדות : עד נחל קדרון . העומד מהעבר מזה : עד וכו' . עד זוית שער אשר הסוסים באים בו העומד מהעבר מזה ברוחב ההוספה כלפי המזרח : קדש לה' . כל הרוחב והאורך הזה יהיה קדש לה' קדוש בקדושת העיר : לא ינתש . מאז והלאה לא יעקר ולא יהרס עד עולם כי לא יכבשה עוד האויב :

הפגרים . ההרוגים : והדשן . אפר המזבח : השדמות . מלשון שדה וכן שדמות חשבון ( ישעיה טז ) : קדרון . כן שם הנחל : ינתש . ענין עקירה : יהרס . מלשון הריסה וקלקול :