אשר דברתי אליך . הם הדברים האמורים במקראות שלאחריו וכמ''ש ואלה הדברים וכו' ולפי שיכתבם אחר שידבר אליו לכן אמר אשר דברתי : אל ספר . על ספר וקראו ספר ע''ש סופו שאחר שיכתב יהיה ספר וכן וטחני קמח ( ישעיה מו ) :

כתב לך. ר''ל כי נבואות האלה לא שלחו בשליחות פרטית לנבא אותם אל העם, רק הודיעם לירמיה בדרך הודעה, וצוהו שיכתוב אותם על ספר למזכרת לדור אחרון, כי הם דברי תנחומים, וכמו שיתקיימו היעודים הרעים כן יתקיימו הטובים :

אל ספר. כמו בספר, וי''ל שרמז שדבר אל ספר, ר''ל לא לצורך שליחות עתה, רק בעבור שיכתוב בספר למשמרת לעת קץ :

כי הנה ימים באים . ולא תאמר למה אכתבנו כי יאבדו כולם ואין קורא בו ואין זוכרו עוד כי הנה ימים באים וגו' :

ושבתי את שבות . אשיב בהשקט ובמנוחה את בני השבי של עמי ישראל ויהודה והיא הגאולה האחרונה בימי המשיח ר''ל לכן כתוב הדברים בספר למען יקראו בו ויקוו אליה :

ושבתי . ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת תושעון ( ישעיה ל ) : שבות . מל' שביה : והשיבותים . מל' השבה :

כי הנה ימים באים, ולכן יכתוב אותם שידעו דור אחרון הבא, ושבתי למעלתם, והשיבותים לארצם :

ושבתי את שבות. כבר כתבתי (כ''ט י''ד) ששב בקל (והוא פעל יוצא) מורה השבת המדרגה והמנוחה, והשיב בהפעיל מורה השבה למקום, ובמלת שבות ששרשו שבה פי' המפ' מענין שביה, אולם איך נפרש וה' שב את שבות איוב (איוב מ''ב י') כי אשיב את שבות הארץ (לקמן ל''ג י''א), ושבתי את שבות סדום (יחזקאל ט''ז נ''ג). ולדעתי משתתף עם שוב מנע''ו, שנחי העי''ן והלמ''ד יבואו זה תחת זה, וע''כ לא נמצא שם זה במשקל נחי העי''ן רק פעם אחד (בשוב ה' את שיבת ציון) כדי שלא יתחלף עם בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל'), ופירושו מענין השבה בכ''מ :

אל ישראל . על ישראל ועל יהודה :

קול חרדה שמענו . יש פותרין על שמועת בבל שהיו חרידים ממנה אותם שגלו שם ומדרש אגדה על מלחמת גוג ומגוג :

כי כה . אשר כה אמר ה' הנה שמענו קול חרדה והיא בעת בוא גוג ומגוג : פחד ואין שלום . כפל הדבר במ''ש לגודל הפחד שיהיה אז :

קול חרדה שמענו, בעת מפלת בבל חרדו ישראל מאד, וגם אח''כ פחדו פחד מחרב אויב, כי לא היה שלום בארץ אז :

חרדה, פחד. בארתי הבדלם (ישעיה י''ט ט''ז) :

אם יולד זכר . אם דרך לזכרים ללדת שיאחזום חבלים כיולדה : חלציו . כמו מתניו :

שאלו נא וראו . אמר בדרך מליצה שאלו עתה לאנשים וראו מה הנעשה בעולם אם דרך הזכר ללדת בנים להיות לו חבלי יולדה וכאומר הלא זה לא יהיה מעולם ומדוע א''כ ראיתי כל גבר תומך ידיו על חלציו כדרך היולדה בעת יבואו לה חבלים וכל פני האנשים נהפכו למראה ירוק כדרך האשה הכורעת ללדת :

כל גבר . כל איש : חלציו . מתניו : לירקון . למראה ירוק :

שאלו נא וראו אם יולד זכר, יאמר להם למה תפחדו אתם, והמליצה תמליץ מדינה הנכבשת מני צר כאשה הרה שבאו לה חבלי יולדה, כי כן תפלט האם, שהיא העיר, את בניה מבטנה, ותפתח את מקור דמיה, אולם הזכר שהוא גרם ההריון שע''י באו לה חבלי יולדה הוא לא יחיל ויכאב בעת הולדת, וכן ימשיל שישראל הם גרמו החבלים לבבל והם כדוגמת הזכר שהוא גורם החבלים ואין להם לחיל ולזעוק בחבליהם. ועז''א וכי הזכר יוליד ויבא עד משבר בחבלי יולדה, וא''כ מדוע ראיתי כל גבר מישראל ידיו על חלציו כיולדה, ולמה יחרדו מן החבלים שבאו על בבל :

אם יולד זכר. המליצה תדמה בקיעת עיר מבצר והוצאת אנשיה להרג, כלידה, וכן אמר על בבל עצמה כיולדה יחילון (ישעיה י''ג), צירים אחזוני כצירי יולדה (שם כ''א), ולקמן (מ''ט כ''ד, נ' מ''ג) :

היום ההוא . יום הריגת בלשאצר ומפלת בבל , ע''א יום מפלת גוג :

הוי . יש להתאונן כי היום ההוא יהיה גדול מאד רצה לומר צרות גדולות ומרובות יהיו אז : מאין כמוהו . ר''ל כמה שאנו רואים בו שאין כמוהו לכן יקרא גדול ודוגמתו מאין כמוך ה' ( לעיל י ) : ועת צרה . אז יהיה עת צרה לישראל אבל מן הצרה ההיא תצא לו עוד תשועה :

הוי, ר''ל כי גבר ידיו על חלציו צועק הוי כי גדול היום ההוא וגם הזמן שאחריו עת צרה היא ליעקב, משיב להם הנביא הלא ממנה יושע, כי.

אשבור עולו . עול הכשדים אשבור מעל צואריך וקשורי רצועות העול אעתיק ואסיר ממך ר''ל האומות לא ישעבדו עוד עמך ולתוספת ביאור אמר ולא יעבדו בו עוד אומות אחרות ( ט ) ועבדו וכו' . רק את ה' יעבדו : ואת דוד מלכם . זהו מלך המשיח הבא מזרע דוד : אשר אקים להם . אשר אעמיד עליהם :

ומוסרותיך . הם קשורי רצועות העול : אנתק . ענין העתק והסרה : זרים . נכרים :

והיה ביום ההוא אשבור עלו מעל צוארך, שמאז נשבר עול גלות בבל, והעול הוא כובד המס והעבודה, ולפעמים ישבר העול ועדיין אסורים במוסרות השיעבוד, שהם תחת ממשלתו, כמו שהיו תחת מוסרות כורש בלא עול כבד, אומר שאח''כ גם מוסרותיך אנתק כי לא יעבדו בו עוד זרים :

ולא יעבדו בו. היל''ל בך בנוכח, ויל''פ על הצואר הנזכר, לא יעבדו בהצואר והעול שעליו :

ועבדו, ואם יעבדו את ה' אלהיהם אז יעבדו את דוד מלכם ויהיה להם מלך מבית דוד, כי כבר בארתי בכ''מ שאם היו ישראל עובדים את ה' בבית שני, היתה אז הגאולה העתידה, וע''י העונות נתעכב הדבר עד עת קץ :

ואתה אל תירא . מכל הרעות אשר תראה באה על בבל אשר אתה בתוכה : ושאנן . כמו ושקט :

ואתה אל תירא . לכן מעתה אל תירא שלא תשתקע בגולה : ואל תחת ישראל . כפל הדבר במילות שונות . כי הנני מושיעך מרחוק . כי אני הוא המוכן להושיעך ולגאלך מארץ מרחק ממקום שאתה שם : ואת זרעך . ר''ל לא אותך אגאל כי אם זרעך הנולדים לך אותם אגאול מארץ שבים : ושב יעקב . ומאז והלאה ישב יעקב בשובה ונחת והשקט ושאנן ולא ימצא עוד מי יחרידו :

תחת . ענין פחד ושבר כמו אל תחת מפניהם ( לעיל א ) : ושב . ענין השקט ומנוחה : ושאנן . ענין שלוה כמו שאנן מואב מנעוריו ( לקמן מח ) וכפל הדבר במ''ש לרוב השלוה וההשקט : מחריד . מלשון חרדה :

ואתה מסיים דבריו שאמר קול חרדה שמענו, והלא ממנה יושע, ולכן אתה עבדי יעקב אל תירא בעת שיבאו מהומות בבל, ואל תחת ישראל, היראה הוא ענין גופני ומיוחס ליעקב שהם ההמון, והתחת הוא ענין נפשי ומיוחס לישראל שהם הגדולים שבאומה, לכן אמר אל תחת השפלה נפשיית, כי הנני מושיעך מרחוק, שבשעת חורבן בבל היה פקידה ע''י כורש, ואח''כ אושיע את זרעך מארץ שבים, שהוא הדור שאחריו בימי דריוש ואחריו ששבו מן הגולה שהם זרע הדור הקודם, ושב יעקב לארצו, ושקט מרגש פנימי, ושאנן ממחריד מבחוץ, כי אין מחריד שלא יהיה מחריד במציאות כלל, ומפרש.

אל תירא יעקב ואל תחת ישראל, ישראל מדרגה גדולה מיעקב (ישעיה ט' ז'). והחתת היא השפלת הרוח והנפש, וזה הבדלו מן יראה, היראה הוא הפך החזוק והגבורה, והחתת הפך אומץ הלב הפנימי כמ''ש (יהושע א') ובכ''מ, וע''כ מיחס החתת לישראל בעלי הרוח, והיראה ליעקב ההמון עם : ושקט ושאנן. כבר בארתי (ישעיה ל''ב ט'), ששאנן הוא הפך של שאון המורה קול המולה גדולה ושאנן מורה שיושב לבדו לא ישמע קול נוגש. ושקט היא המנוחה הפנימית, ומלת שאנן הוא פועל עבר ולכן בא בפת''ח והתואר בא בנו''ן קמוצה :

ויסרתיך למשפט . בדין חסוך : ונקה לא אנקך . ל' טיאוט השמד :

הפיצותיך . ענין פוזור : למשפט . כמו במשפט ובאה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ור''ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה' אך במשפט ( לעיל י ) :

כי אעשה כלה בכל הגוים בכשדים ואשור שהיית מודח שם בגולה, ולכן אין מחריד במציאות כי יכלו כולם, ואותך לא אעשה כלה, כי הגם שאיסר אותך ביסורים, זה יהיה רק למשפט על עונך כדי נקה לא אנקך שע''י היסורים יתכפרו עונך ולא אעשה אותך כלה, כמ''ש רק אתכם ידעתי וכו' ע''כ אפקד עליכם את כל עונתיכם, משא''כ יתר העמים שלא נפרע מהם תיכף נתמלא סאתם ויאבדו :

למשפט. פתח הלמ''ד מורה לפי המשפט הידוע כפי עונך :

אנוש לשברך נחלה . שברך אנפר''ש בלעז :

אנוש לשברך . הן אמת את השבר שהיה לך היה כאוב ביותר : נחלה מכתך . המכות שבאו עליך היו מחליאים מאד :

אנוש . ענין מכאוב חזק כמו ומכתי אנושה ( לעיל טו ) : לשברך . הלמ''ד היא במקום את וכן הרגו לאבנר ( ש''ב ג ) : נחלה . מל' חולי :

אנוש לשברך, השבר החיצוני אנוש ומסוכן מאד, וגם מכתך הפנימית נחלה מאד, וכשיש שבר ומכה ביחד קשה לרפואתם, והנמשל שאתה חולה חולי הגוף בעניך וחולי הנפש בעונך, וגם א''א לרפא החולי ע''י רופא, כי.

שברך. מכתך. עי' למעלה (י''ד י''ז) :

למזור . רפואה אין אדם סבור שתהא לך תשועה : תעלה . רפואה לשון הועיל :

אין דן דינך . לא היה מי מהרופאים שופט משפט מכתך לקבל רפואה ולכן להיותו חולי נואש לא עשו לך רפואה כלל כי כן הדרך כשהרופאים מתייאשים לרפאות החולי לא יעשו עוד רפואה כלל :

למזור . ענין רפואת המכה ותקרא כן לפי שדרך לפזר על המכה סממנים לרפאותה כמו לא זוריו ולא חובשו ( ישעיה א ) וגם המכה עצמה תקרא כן כמ''ש ויהודה את מזורו ( הושע ה ) תהו לפי שעליה מפזרים הסממנים : תעלה . ענין רפואה כמו תעלה אין לו ( לקמן מו ) וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר ( דניאל יב ) :

אין דן דינך למזור בשביל שרפואת תעלה אין לך שלא נמצא שיקוי עצמות וכח הטבעי שיסבול הרפואה עד שהטבע יתגבר על החולי, והנמשל א''א שתתרפא ע''י הנביאים והמורים כי לא הקבעו בלבך יסודות האמונה והיראה והמוסר שעל ידם תשמעו לקול מורה :

מזור רפואת תעלה. מזור משתתף עם זרה, על אבק סמנים שזורים על המכה, או מענין זור מנחי העי''ן, על מיעוך המכה להוציא הליחה, והרפואה היא פנימית. עמ''ש (הושע ה' י''ג), ורפואת תעלה, יל''פ מענין תעלת הבריכה על השקוי של העצמות וליחות השרשי הנמשך כתעלת מים, שממנו רוטפש בשרו וישוב לימי עלומיו :

מוסר אכזרי . ייסורי אכזריות המוסר אכזרי הוא :

כל מאהביך . כל האוהבים אותך שכחו בך ולא ידרשו אותך לבקרך בעת החולי : כי מכת אויב הכיתיך . הכיתי אותך כאויב המכה בייסורי אכזרי ולכן חשבו כולם שמאסתי בך : על רוב עוונך . ר''ל אולם לא על חנם הכיתיך כי אם על רוב עוונך כי רבו חטאתיך :

מוסר . מלשון יסורים : עצמו . ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו ( לעיל טו ) :

כל מאהביך, וגם היית כחולה שהכל מתיאשים ממנו שכל מאהביך שכחוך, וגם כשיבואו לראותך, אותך לא ידרשו, לשאול אם הוקל החולי, כי נדמית כחולה שאינו מקוה עוד לחיות, כי מה שהכיתיך מכת אויב היה על רוב עונך, האויב ממית ואינו מיסר ביסורין, ואם הוא אכזרי מוסיף ליסר את המוכה ביסורים קשים ואני הכיתיך מכת אויב מכת מות, וגם ביסורים גדולים, כי מה שעשיתי אלה לך היה על רוב עונך בכמות ועל שחטאתיך עצמו באיכות, וא''כ,

מה תזעק . לכן מה תצעק להתרעם על שברך באמרך שאנושה מכתך הואיל ועל רוב עוונך ומרבית חטאתיך עשיתי אלה לך לשלם גמול ולא באו בחנם :

מה תזעק על שברך הלא על רוב עונך עשיתי אלה לך, ויש לך לזעוק על עונך שהם גרמו זאת, בשגם שאחר שעשיתי זאת בסבת עונך הלא אם תשוב בתשובה יחדלו המכות והיסורין :

רוב עונך עצמו חטאתיך. העון הוא המזיד ע''י עוות השכל, והחטא הוא השוגג או ע''י התאוה (ישעיה א' ד') והיה ראוי שייחס הריבוי אל החטאים והעצמה אל העונות, רק אמר רבותא, שגם העונות עם היותם עצומים הם גם רבים, והחטאים הגם שהם רבים תמיד, הם אצלך גם עצומים, כמו חייבי כריתות ומיתות ב''ד :

לכן . שבועה : שאסיך למשסה . לשון ביזה וכת''י ויהון עדיך לעדי :

לכן . הואיל ואני משלם גמול המפעל לכן כל אוכליך יאכלו ר''ל המשחיתים אותך ישחתו גם המה בגמולם : וכל צריך . כל הצרים אותך ילכו בשבי : והיו שאסיך למשיסה . הרומסים אותך יהיו לרמיסה וכל השוללים אותך אתן לשלל ביד האויב כי גמול אני משלם :

שאסיך למשיסה . ענין רמיסה ודריכה כמו מי נתן למשיסה יעקב ( ישעיה מב ) :

לכן, שעורו לכן כל אוכליך יאכלו וכו' כי אעלה ארוכה לך, ר''ל אחר שהמכות היו רק בשביל עונך, לא יתקיימו המכים רק בעוד שלא נתכפרו עונך, אבל בעת שאעלה ארוכה לך, אעניש את המכים אותך כמו שיפרש אח''כ. והנה יש מהם שהרעו לישראל בגוף, ויש שהרעו להם בממון, וכל אחד יקבל ענשו מדה כנגד מדה, אלה שהרעו להם בגופם היה או שהמיתו אותם או שלקחו אותם לשבי ועבדות, נגד אלה שהמיתו אותם אומר כל אוכליך יאכלו ונגד אלה שהצרו להם בשבי, כל צריך בשבי ילכו, ואלה שהרעו להם בממון היו מהם שהשחיתו את ממונם ע''ד להשחית, אומר והיו שאסיך למשסה (שהשוסס הוא להשחית), ומהם שבזזו את ממונם להנאתם לא על כוונה להשחית אומר וכל בזזיך אתן לבז :

שאסיך למשסה ובוזזיך. שאסיך שרשו שסה, ומשסה שרשו שסס, וגדרם הבוזז עקר מגמתו השלל, והשוסה והשוסם עקר מגמתו להשחית, הבוזז יקח את אשר יקח ואת המותר יניח, והשוסס יחריב את המותר, (ישעיה י''ז י''ד, מ''ב כ''ג) :

ארוכה . רפואה :

כי אעלה . רצה לומר אלא לך לבד אעשה חסד ואעלה רפואה וארפאך ממכתך לשוב להיות כמאז : כי נדחה . ר''ל עם כי יקראו לך נדחה ואמרו ציון היא עיר אשר אין לה דורש לא כן היא כי אני אקבצם ואדרוש אותם :

ארוכה . ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי ( לעיל ח ) :

כי אעלה ארוכה לך שיתרפא השבר שמבחוץ, וממכותיך הפנימית ארפאך, בענין שיתרפא בין השבר בין המכה, כי נדחה קראו לך עתה באר הטעם מדוע יענשו אלה שהרעו לך והלא היו שלוחי ה' להעניש אותך, כי הם קראו לך בשם נדחה ציון היא, שאמרו שציון היא נדחה, ר''ל שהם לא זכרו שאתה דומה כבן שחטא לאביו ומסרו לאיש ליסר אותו כדי שישוב מדרכו הרעה, שצריך האיש לזהר לבל יאבד אותו לגמרי, רק ייסרהו כפי הצורך להשיבו למוטב ובחמלה רבה, אבל הם אמרו שציון היא נדחה שה' הדיח אותה מפניו, ולא ישיב אותה עוד, ולכן דורש אין לה לריב ריבה ואין מי שיבקש דמה מידיהם, ולכן עשו בם כלה ונחרצה :

כי אעלה ארוכה לך. ארוכה בא על רפואת השבר, שיתארך הבשר ויתחברו השברים, וכן כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים (נחמיה ד' א'), לכן יפול בו לשון צמיחה, וארוכתך מהרה תצמח (ישעיה נ''ח ח') : נדחה קראו לך ציון היא. סדר המלות, כי קראו לך ציון היא נדחה, ולפעמים ידרוש הרועה צאנו הנדח ממקומו, אבל היא דורש אין לה :

וארמון . המקדש :

הנני שב . אושיב בהשקט את שבי אהלי יעקב שגלו מהם : ומשכנותיו ארחם . לבל יהיו שוממים : עיר . זה ירושלים : על תלה . ר''ל על גבהה וחזקתה שהיתה לה מאז : וארמון . זה בה''מ : על משפטו . ר''ל בדרך ובענין שהיה מאז :

שב . ענין השקט : שבות . מלשון שביה : ומשכנותיו . מל' משכן ומדור : תלה . מלשון תל וגל ור''ל על גבהה וחזקתה : וארמון . ענין היכל ופלטרין וכן כי ארמון נוטש ( ישעיה לב ) : משפטו . דרכו ומנהגו וכן עומד על העמוד כמשפט ( מ''ב יא ) :

כה אמר ה', אינה נדחה, כי הנני שב שבות אהלי יעקב, ואח''כ ישכנו במשכנות קבועים ומשכנותיו ארחם, ואח''כ ונבנתה עיר על תלה, ר''ל תחלה ישבו שם באהלים, ואח''כ יבנו משכנות, ואח''כ תבנה ציון כמו שהיתה לפנים, ואח''כ יבנה המקדש ובית המלך וארמון על משפטו ישב. כפי משפטיו וחקתיו כי בנין המקדש צריך להיות כפי אשר בכתב מיד ה' השכיל, ואח''כ.

הנני שב אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם. האהל עראי והמשכן קבוע, וגם האהל מציין דירת העם, ועז''א הנני שב, ומשכנותיו מצייר מקומות המקודשים לשכינת השכינה, ועז''א ארחם, כי הם עדן במדרגתם וקדושתן אף שהם שוממים, רק צריכים רחמים, ונגד הנני שב אהלי יעקב אמר ונבנתה עיר על תלה, ונגד משכנותיו ארחם אמר וארמון על משפטו ישב, כי המשכן ישנו גם עתה ר''ל שכינת השכינה רק שחסר הארמון והבנין שנחרב :

והכבדתים . שיהיו עם כבד : ולא יצערו . כמו ימעטו :

ויצא מהם . מאהלי יעקב יצא השמעת הודאה למקום וקול משחקים ושמחים על רוב הטובה : והרביתים . בבנים ובבנות ולא ימעטו כדרך שהיו מתמעטים והולכים בהיותם בבבל : והכבדתים . יהיו עם כבד וכפל הדבר במ''ש :

תודה . מלשון הודאה : משחקים . מל' שחוק ושמחה : והכבדתים . ענין רבוי כמו בעם כבד ( במדבר כ ) : יצערו . ענין מיעוט כמו ויצערו ולא יבין למו ( איוב יד ) :

ויצא מהם תודה הודאה על הנסים שנעשו להם וקול משחקים מרוב טוב, והרבתים ברוב עם, והכבדתים בכבוד ומשרה :

ימעטו, יצערו. המעט הוא בכמות, והמצער הוא במדרגה :

כקדם . חביבים עלי כבימי קדם : לפני תכון . יהיו נכונים לפני רצה לומר אשגיח בם להכן אותם ברוב טובה : ופקדתי . אשגיח להשיב גמול על כל הלוחצים אותו :

ופקדתי . ענין השגחה : לוחציו . הדוחקים ומצירים לו כמו וגר לא תלחץ ( שמות כב ) :

והיו בניו כקדם בני אל חי, ועדתו הכללית וסנהדריהם לפני תכון שאשכון בתוכם, ולא יהיו כמו בתחלה שעזבו אותו ונתנם ביד האומות, כי עתה ופקדתי על כל לוחציו :

אדירו . שר שלו : ערב את לבו . לשון ערבון פרוויל''א הטינ''א בלע''ז : לגשת אלי . למלחמה למחות בידי :

והיה אדירו ממנו . רצה לומר מלכו יהיה מישראל : ומושלו וכו' . כפל הדבר במ''ש : והקרבתיו . אני אקרב אותו והוא יהיה נגש אלי להתקרב ר''ל אטע בלבו יראת ה' והוא יהיה מוסיף והולך : כי מי הוא זה . בא ליתן טעם למה בתחלה אקרבו ואח''ז יגש אלי ואמר כי מי הוא זה האיש אשר התחייב את לבו לגשת אלי להתקרב אם לא אסייעו לקרבה ולהתדבק בי :

אדירו . ענין חוזק ועל המלך יאמר שהוא החזק מכל : ונגש . ענין הקרבה : ערב . ענין התחייבות ודוגמתו התערב נא את אדוני וכו' ( ישעיה ל''ו ) :

והיה אדירו ממנו, האדיר יהיה מקרב העם לא בן נכר, ולא יהיה כמו בבית שני שנבחרו אדיריהם ע''י העמים המושלים עליהם, כי מושלו מקרבו יצא מבחירת העם, והקרבתיו אני אקרב אותו שיהיה מקרובי ה' העומדים בהיכלו, כמ''ש אשרי תבחר ותקרב, כי הבדיל ה' אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו, שזה יהיה ע''י רצון ה' שבוחר באיש אחד להיות לו סגולה כמו שבט לוי וזרע אהרן ודוד, וע''י שאקרב אותו יגש אלי, כי מי זה ערב לבו לגשת אלי מעצמו, שזה לא יהיה רק ברצון ה' :

והייתם לי לעם . ר''ל כולכם תאמינו בי ותהיו עמי ואני אהיה לכם לאלהים להשגיח בכם ולהיטיב אתכם :

והייתם, אולם כלל האומה יהיו לי לעם תחלה ע''י צדקתם ומעשיהם, ועי''כ אנכי אהיה לכם לאלהים, שעל ידי אתערותא דלתתא יתער אתערותא דלעילא לפי מעשיהם :

מתגורר . חונה ודר ל' ארץ מגורי ודוגמתו וסער מתחולל ( לעיל כב ) האמור במקרא האחר הוא זה ששניהם ל' חנייה : על ראש רשעים . על ראש עכו''ם :

חמה יצאה . תצא בחמה עבר במקום עתיד : סער מתגורר . הסער הזה הוא מלא מכריתה וחתוך והוא יהיה חל ושוכן על ראש הרשעים :

סערת . רוח סערה : מתגורר . ענין כריתה וחתוך כמו מגוררות במגרה ( מ''א ז ) : יחול . ישכון כמו יחולו על ראש יואב ( ש''ב יג ) :

הנה, ר''ל כ''ז יהיה תחלה קודם שיגיע התקון הגמור, אבל עוד יבא יום ה' שהוא יום הדין הגדול, שאז סערת ה' חמה יצאה החמה העצורה בלבו על מעשה הרשעים תהיה לסערה והסער הזה יתגורר ויחול על ראש רשעים להענישם, ואז.

לא ישוב וכו' . לא ישיב מהם חרון אפו עד יעשה ויקיים מחשבות לבו : באחרית הימים . רצה לומר אם יתמהמה הנה בסוף הימים כשתתקיים תתבוננו בה שלא שב ה' מחרון אפו עם כי נתארך הזמן :

מזימות . מחשבות כמו על בבל מזמתו ( לקמן נא ) : באחרית . בסוף : תתבוננו . מל' בינה :

לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו מזמות לבו לעשות משפט ברשעים, כמ''ש הנה היום בא בוער כתנור וכו' ועסותם רשעים וכו' וזה יהיה באחרית הימים שאז תתבוננו בה, ותכירו יד ה' ומעשהו, ואז לא יהיה כמו מקודם שהייתם לי לעם תחלה והיה צריך אתערותא דלתתא, כי.

בעת ההיא . בזמן הגאולה אהיה לאלהים וכו' , רצה לומר אשגיח בהם ואיטיב עמהם : והמה יהיו לי לעם . כולם יאמינו בי ויהיו עמי :

בעת ההיא אהיה לאלהים תחלה ואח''כ והמה יהיו לי לעם, כי אז יהיה דבקות אלהים בהם ע''י החסד הבלתי מביט על הכנת המקבל אם ראוי אליה או לא. וחסד זה הוא דבר הקיים לעולם אחר שאינו תלוי במעשה האדם והתערותו, וכמ''ש זה בארך בפי' תהלות סי' פ''ו עיי''ש, ותקדים השראות האלהית תחלה וע''י דבקות ה' בם יהיו לו לעם, וזה לא יובטל בשום פעם :