לאמר הן ישלח וגו' . יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו' : ואת זנית רעים רבים . עם אוהבים רבים ואעפ''כ שובי אלי . ושוב אלי . כמו עשות ולשוב אלי אני עוסק בך :

לאמר . ר''ל מהראוי לאמר לישראל את זאת הנה אם יגרש איש את אשתו ובהיתר הלכה מאתו והיתה לאיש אחר ואף אם לא בא עליה : הישוב . וכי יוכל בעלה הראשון לשוב עוד אליה לקחתה אחר שמת השני או גרשה הלא בעבור עון כזה תתחייב להארץ ההיא הנעשה בה כזאת ותקבל גמולה משלם : ואת . אבל אתה ישראל עם כי בעודך תחתי זנית באיסור עם אהובים רבים ר''ל עם כי עבדת עכו''ם חלוקות עכ''ז שוב אלי ואקבלך בתשובה :

ישלח . ענין טרוד וגרושין וכן ושלחה מביתו ( דברים כד ) : חנוף תחנף . ענין חיוב ואשמה כמו ולא תחניפו את הארץ ( במדבר לה ) :

לאמר שיעור הכתוב, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו', והוא בדרך טענה ותשובה, הארץ ההיא היא חונפת לאמר ולטעון שא''א שהשם יקבל את ישראל בתשובה אחר שעזבו אותו ועבדו אלהי נכר, והביאו משל ממצות התורה שמי שמגרש את אשתו והיא הולכה מאתו והיתה לאיש אחר הכי ישוב אליה עוד ? וכן אחר שה' גרש את ישראל ע''י עונם והם גם הם נפרדו מאתו ובחרו איש אחר שהוא אלהי נכר הארץ איך אפשר שישוב אליה עוד. כן היא הטענה אשר חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר ולטעון כזאת, אבל נאם ה' ותשובתו היא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי, ה' משיב אל הארץ הטוענת כזאת וינאם נאם, לא כדבריך, כי זה הוא רק אם אחר שיצאה מאתו היתה לאיש אחר שאז אסור להחזיר גרושתו, לא אם זנתה, ואת לא היית לאיש אחר ע''י חופה וקדושין, רק ואת זנית, וגם לא זנית עם איש מיוחד רק זנית עם רעים רבים, ולכן ושוב אלי כי אוכל להחזירך, והכונה שאם היו מומרים לע''א מיוחדת ככל גויי הארץ ודבקים בה לא היה אפשר להשיבם, אבל את לא דבקת בע''א דיבוק עצמי רק בזנות לפי שעה, ולא בע''א אחת רק התהלכת מגוי אל גוי ונסית להתדמות אל גויי הארצות, לא מדבקך באליל רק כדי להתדמות לגוים ולכן אפשר לך בתשובה :

לאמר. מלה זו פירושה תמיד וכה אמר, כמו וידבר לאמר, ויצו לאמר, ולא יבא בתחלת המאמר, ומוכרח כמש''פ, ששעורו, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר ופעל חנוף בא ג''כ על הרוצה להצדיק א''ע בגלוי, הפך האמת ווי''ו של ואת זנית, הוא וי''ו אבל, ומוסב על נאם ה', ר''ל נאום ה', אבל לא כדברך, רק ואת זנית, כמו לא אדוני ועבדך באו לשבר אוכל :

שפים . יבלי מים . לא שוגלת . ל' פלגש : ישבת להם . להיות נכונה לקראתם : כערבי . יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה :

שאי עיניך . הרימי עיניך להביט על ההרים הגבוהים וראי איה המקום אשר לא שכבת שמה עם נואפים ר''ל אשר לא עבדת שמה עכו''ם : על דרכים וכו' . לפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה היושבת על הדרכים להיות כמזומנת אל הנואפים ור''ל היית ממציא עצמך לכל מין עכו''ם : כערבי במדבר . כערבי הזה הרגיל לשבת במדבר במסתור במקום שאין אנשים כן הסתרת עצמך על הדרכים להסתתר שם עם הנואפים ור''ל מאד היית נרדף אחרי עבודת הפסילים : ותחניפי ארץ וכו' . עם זנותך לעכו''ם ועם יתר רעתך חייבת את הארץ להיות חרבה ושוממה :

שפים . כן נקראו המקומות הגבוהות כמו אפתח על שפים נהרות ( ישעיה מא ) : איפה . אי פה וכן איפה הם רועים ( בראשית לז ) : שגלת . ענין משכב המשגל וכן ואיש אחר ישגלנה ( דברים כח ) : להם . לצרכם : כערבי . שם אומה :

שאי, מביא ראיה לזה שלא היית לבעל מיוחד רק זנית רעים רבים כי הלא שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת, ר''ל איני רוצה להראותך המקומות ששם זנית כי עצמו מספר. אבל הראיני את את המקום אשר שם לא זנית, וגם לא זנית בצנעה רק על דרכים ישבת להם (לרעים רבים הנז' בכתוב הקודם) על דרכים המפורסמים ישבת להיות מוכן אל הרעים כערבי היושב במדבר ששם אין איש רואהו כן ישבת את במקום רואים ובכ''ז לא היה זה עזיבה גמורה כאשה גרושה מבעלה ודבקה באחר רק ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך היית רק חנפה כחונף שפיו ולבו בלתי שוים, כי היית דומה בעיניך כזונה היושבת תחת בעלה, שכל שחסר לה איזה דבר תשוב לבקש אותו מבעלה ותעיז מצחה לאמר לו הלא אלוף נעורי אתה, כי כן.

שפים, מקומות הגבוהים (עי' ישעיה י''ג א'), כערבי יל''פ מענין ערב ולילה, היושב בערב במדבר שאין איש רואהו, וכן פירשתי ולא יהל שם ערבי (ישעיה י''ג). ודרכים הפך המדבר, ולהם להריעים הפך ערבי שא''ל ריע באופל, ועז''א ותחניפי שגדר החנף שמסתיר מעשיו הרעים :

ומלקוש . כמטר היורד בניסן על המלילות ועל הקשין ומלקוש טרדיו''א בלעז :

וימנעו . הלא בעונך נמנעו הרביבים ולא היה המלקוש ואם כן היה לך להיות בוש במעשיך : ומצח . אבל יש לך מצח מגולה כדרך אשה זונה שאינה מכסת מצחה בעבור בושה מה לא כדרך הצנועות שמכסות מצחן אם יקרה להן דבר בושה : מאנת הכלם . אתה ממאנת להיות נכלם ובוש ממעשיך :

רביבים . הוא המטר החזק וכן וכרביבים עלי עשב ( שם לב ) : ומלקוש . כן נקרא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות וכן יורה ומלקוש ( שם יא ) : ומצח . היא הפדחת : מאנת . מלשון מיאון : הכלם . מלשון כלימה :

וימנעו אם רק נמנעו הרביבים מלרדת או אם מלקוש לא היה ואת צריכה למטר אז ומצח אשה זונה היה לך ולא נכלמת לבא אלי :

רביבים. מטר רב היורד בתחילה, ומלקוש הוא היורד בסוף וכן יורה ומלקוש :

הלוא מעתה . הלואי שבת מרעתך וקראת לי אבי ואם תעשי כך הינטור לך אדוניך לעולם את אשר חטאת לו אם ישמור לנצח לא ישמור :

הלוא מעתה . הלא בעת מנעתי הגשם בעונך קראת לי בפה אבי ואמרת עלי אלוף וכו' ר''ל אתה האדון שלי מעת נעורי מיום שבחרת בי :

אלוף . שר ואדון וכן אל תבטחו באלוף ( מיכה ו ) :

והלא מעתה שאתה צריך למטר קראת לי אבי ותאמר אלי הלא אלוף נעורי אתה :

הנה דברת . בפיך לא נבוא עוד אליך ואותה הרעה תעשי ולא תתני לב לשוב . ותוכל . ונצחת למרוד :

הינטור . ואמרת בתפלה וכי המקום ישמור השנאה לעולם וכי ישמור האיבה לנצח והוא כפל ענין במ''ש : הנה דברת . הנה הדברים האלה דברת בפיך לבד אבל במעשה עשית הרעות וכל מה שיכולת לעשות מן הרעות עשית ומוסב למעלה לומר איך לא תכלמי אם אין לבך שלם עמי איך תדבר בתפלה כדברים האלה :

הינטור . ענין שמירה כמו נטרה את הכרמים ( ש''ה א ) : לנצח . כמו לעולם : ותוכל . מלשון יכולת :

הינטור לעולם, כ''ז את אומר בעת שמנעו רביבים, אז אתה טוען שאני אלוף נעוריך ושא''א שאטור עליך שנאה לעולם, הנה דברת ר''ל כן דברת בפיך שה' אינו מעניש, ובכ''ז לא הנחת מעשיך הרעים כי ותעשי הרעות ולא תרף מהם, ותוכל כן תוכל לעשות מעשה אשה זונה שלטת מאנה הכלם :

הינטור לעולם, אם ישמר לנצח. יש הבדל בין לעולם ובין לנצח, לעולם מציין הזמן המתנענע שהוא הזמן הידוע לנו, אם המשך הזמני הכולל עד סוף ימי עולם, אם המשך הזמני המקיף את אחד מן הנמצאים כל ימי חייו, כמו ועבדו לעולם. אבל לנצח מציין הזמן הנצחי הבלתי מתנענע, הזמן הבלתי ידוע לנו, זמן הרוחנים אשר לא יצדק בהם מושג הזמן רק לפי השגתנו, כמו האלהי והמלאכים והנשמה, שהם למעלה מן הזמן, כמ''ש בישעיה (סי' נ''ז ט''ז), ויש הבדל בין ינטור ובין ישמר, הנטירה בא רק על דברים הגיונים, נוטר שנאה, נוטר חמה, והשמירה בא על דברים מוחשים, וכבר בארתי (ישעיה שם) מ''ש כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצף, שר''ל שלפעמים השם מעניש את האדם ורב עמו בעה''ז, ואמר שזה לא יהיה לעולם כל ימי חיי הגוף, כי אח''ז ישוב ירחמהו, ולפעמים קוצף עליו ואינו מעניש בעוה''ז רק ינטור להענישו בעולם הנצחי, וגם זה לא יהיה לנצח שמרמז על חיי הנפש, ואמר (תהלות ק''ג) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור, ושם מדבר בשבים כי ברוב חסדיו ימחול לשבים ולא יטור בלב לעולם להשאיר להם ריב בעולם הנצחי, אבל כאן מדבר בשאינם שבים (ועי' בפסוק י''ב י''ג) ואם היה אומר פה הישמור לעולם אם ינטור לנצח, היה מאמר צודק, כי השמירה מציין דבר מוחשי, שהוא העונש שמעניש בעוה''ז שאינו שומרו לעולם, ואינו נוטר השנאה לנצח. אבל הם אמרו דעה כוזבת שהשם אינו מעניש כלל שום עונש לא בעוה''ז ולא לעוה''ב, ואמרו שגם אינו נוטר לעולם אף בלב, כי מוחל העון תיכף, וגם אינו שומר להעניש לעוה''ב, כי לא יעניש ולא יקצוף ולא יטור כלל, כי כל עושה רע טוב בעיניו או מוותר על העון, וכל האומר הקב''ה ותרן יוותרו מעיו. ותוכל, ר''ל זאת יכלה לעשות מה שהוא נגד הטבע, והיה ראוי ותוכלי ?, אך המליץ מסב פניו, מדבר אל בני העולם בלשון נסתר, הנה ננחה ותוכל, (כמו כי שרית עם אלהים ותוכל), ר''ל נצחת, כן נצחה להחזיק ברעתה :

משובה . נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא''ה בלעז : ישראל . עשרת השבטי' : הולכה היא . בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה : הולכה . היתה הולכת על כל הר גבוה : ותזני שם . לעכו''ם , ותזני כמו ותזן יו''ד יתירה :

הראית . אם נתת לב לראות אשר עשתה עדת ישראל המורדת הם בני עשרת השבטים : ותזני שם . עבדת שם לפסילים :

הראית . בה''א השאלה : משובה . ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב ( ישעיה נז ) : רענן . לח ורטוב :

ויאמר אחרי ההוצעה הזאת מספר ההבדל בזה בין עשרת השבטים ובין שבט יהודה, כי שבט יהודה בימי יאשיה המלך היו עובדים ע''א בסתר, וחונפים בגלוי שהם יראי ה', וזה הורע בעיני ה', ומברר כי עשרת השבטים שחטאו בגלוי יצדיקו א''ע יותר משבט יהודה, מצד זה הראית אשר עשתה משובה ישראל קרא לישראל שהם עשרת השבטים בשם משובה, שהיו דומים כאשה שובבה שיצאה מתחת רשות בעלה לזנות בפרהסיא, ואת שבט יהודה קרא בשם בוגדה שדומה כזונה הבוגדת בבעלה בצנעה בלי ידיעתו אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, ומספר ג' הבדלים ביניהם {{{א}}} הולכה היא על כל הר גבוה וכו' ותזני שם, שזנו בפרהסיא על כל הר גבוה לעיני כל :

(ו-ז) משבה, בגודה. השובבות היא תכונה נפשיית, שרוחו בלתי עומד על מצב א' ותכונה אחת, לכן אמר ארפא משובתיכם, (לקמן ג' כ''ב, הושע י''ד ה'), וסבת השובבות יהיה או כחות הנפש, המתעורר והמתאוה, או כח השכל והבינה שנשחתו, כמ''ש חכמתך ודעתך היא שובבתך (ישעיה מ''ז), ובכ''ז א''ל התיחסות אל זולתו, אבל הבגד והמרד והפשיעה יצורף אל זולתו, שבוגד באוהבו, באדונו, אשה בבעלה, וכדומה, ובכ''ז יכיר חטאו ואין בו השתובבות, ולכן קרא לאפרים שובבים כי תכונת רוחם הניעם לע''א, ולא בגדו כלל כי לדעתם דרכם טובה, ונתן ע''ז ג' סימנים, א] שעשו בפרהסיא, ב] שלא נחמו על מעשיהם, ג] שלא הועיל להם העונש, שכ''ז סימן השובב לא הבוגד, בָגודָה אחותה יהודה, וכן בפסוק י', והוא שם התואר ע''ש אחותה הסמוך לה, כמו בְגודָה בשוא ע''מ רחוקָה, ובפסוק א' אמר בוגֵדָה יהודה אחותה, הוא פעל בינוני ולכן נכתב אחריו שם יהודה, שהוא שם העצם :

ואמר . על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב : ותרא בגודה אחותה יהודה . כל זה , בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה :

ואומר . אמרתי לה על ידי הנביאים שוב אלי בתשובה : ולא שבה . לא רצתה לשוב . ותרא . ר''ל ועוד סבבה שאחותה בגודה יהודה ראתה מעשיה ולמדה ממנה :

בגודה . ענין מרד כמו כל רעיה בגדו בה ( איכה א ) : אחותה . רעותה וחברתה :

{{{ב}}} שאמרתי שאחרי עשתה כל אלה אלי תשוב, שאחרי שתשביע תאותה תפקח עיניה, אבל לא שבה כלל כי התמידה ברעתה, {{{ג}}} כי היא לא היה לה ממי ללמוד, לא כן יהודה שראתה כבר מעשה אחותה, ועז''א ותרא בגודה אחותה יהודה היא ראתה עונה וגם ראתה עונשה, כי

וארא כי על כל אודות וגו' . נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה ולמה כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל ומה היתה נקמתי שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב :

וארא . ר''ל ואני רואה וגלוי לפני כי עם היות שעל כל אודות אשר נאפה משובה ישראל בעכו''ם שלחתיה וכו' רואה אני שלא יראה ממני בגודה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא בעכו''ם כאחותה ישראל :

אודות . ענינו כמו עסק וכן על אודותי ( יהושע יד ) : נאפה . מלשון ניאוף וזנות : שלחתיה . ענין טירוד וגרושין : ספר כריתותיה . כן נקרא גט האשה וכן וכתב לה ספר כריתות ( דברים כד ) ע''ש שכורת ומפריד בינו לבינה : ותזן . מלשון זנות :

וארא כי על כל אודות אשר נאפה שלחתיה ר''ל מה ששלחתיה היה מסבת שנאפה, וזאת ראיתי והכרתי והראיתי לכל עד שידעו כולם כי סבת השלוחין היה בעבור שנאפה, ועפ''ז נבדלה יהודה בשלשה דברים לגריעותא, {{{א}}} כי היא כבר ראתה עונש אחותה ובכ''ז לא יראה בוגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם היא :

ותזני, נאפה. מבואר אצלי (אילת השחר כלל תקכ''ח) שיש הבדל בין פעל זנה ובין פעל נאף, שמצד מעשה הבעילה עצמה, יבא פעל נאף, ומצד ההתיחדות שמזמנת עצמה לפסול לה אשר אינו דרך קדושין, יבא פעל זנה, כי בזה זונה היא מאחרי אישה אם היא אשת איש, או מאחרי כלל האישות, שדרך האשה להנשא לא להתיחד למשכב הפקר, וע''כ אצל הזכר בא פעל נאף תמיד (אם לא במקום שנקשר עמו עבודת אלילים שבזה יבא ציור העם כאשה, מצד שמשועבד תחת רשות אלהיו כאשה לבעלה), והנה האשה הבוגדה שהיא תחת רשות בעלה עקר עונשה על הזנות וההפקר, אבל השובבה שהיא שיצאה בפרהסיא מרשות בעלה, עקר עונשה אינו על הזנות אחר שכבר היא מופקרת, רק על הניאוף והתעתועים, וז''ש וארא כי על אדות אשר נאפה שלחתיה, שלא היה מקום לענשה בעבור הזנות, ואצל יהודה אמר ותלך ותזן :

ותנאף את האבן . וטעת עם פלחי אבניא ואעיא , וי''ת מקל זנותה ל' קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא :

והיה מקול זנותה . בעבור הקלות שיש עמה בדבר הזנות לעכו''ם חבתה את הארץ להיות חרבה ושממה : ותנאף וכו' . עשתה עכו''ם מעץ ומאבן :

מקל . מלשון קלות : את האבן . עם האבן :

{{{ב}}} והיה מקול זנותה, ר''ל מסבת קול זנותה יען שחשבה להסתיר זנותה ויראה מפני הקול שלא יצא עליה קלא דלא פסיק, מסבת זה ותחנף את הארץ חנפה להראות בגלוי שהיא אשה כשרה ויראת ה', ותנאף את האבן בצנעה לא על כל הר גבוה כמשובה ישראל, רק בהסתר וחונף, וחטא זה גרוע יותר שזה אונאה וכפירה בהשגחה :

ותחנף, כבר בארתי גדר פעל חונף שמסתיר מעשהו עד שידומה שהוא צדיק, וזה עשתה להשקיט קול זנותה :

וגם בכל זאת . שראו בקלקלת פורענות חבריהם : כי אם בשקר . דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו''ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו''ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה :

וגם בכל זאת . עם כל הרעה שראתה שבא על ישראל עכ''ז לא שבה אלי וכו' בכל לבה כ''א בשקר מהשפה ולחוץ :

{{{ג}}} כי תחת שמשובה ישראל לא שבה אל ה' בשום פעם כלל כמ''ש ואומר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה, לא כן שבט יהודה שבכל פעם אחרי העבירה והזנות שבה לבית בעלה כאשה כשרה, אבל בכל זאת לא שבה לבית בעלה בכל לב באמת כי אם בשקר, כי לבבה נוטה לע''א, ולכן.

צדקה נפשה משובה ישראל . נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד :

צדקה נפשי וכו' . ר''ל עם כי ישראל חטא ראשונה הנה יהודה הכבידה כ''כ בפשעה עד שלמולה נחשבת ישראל לצדקת :

ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל ע''י בגודה יהודה שבהעריך מעשה ישראל נגד מעשה יהודה נמצא שישראל צדיקים נגד יהודה, ולכן.

הלוך וקראת וגו' . הלוך כתרגומו אזיל ל' צווי כאן ציווהו לילך ולחזור עשרת השבטים בימי יאשיהו כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו : צפונה . אל המקומות שגלו שם לאשור : פני . רוגזי כן ת''י :

צפונה . אל מול צפון לאשור מקום שגלה ישראל : לא אפיל . לא אשכין חמתי בכם : כי חסיד אני . ר''ל לא כאדם שאינו מוחל לשונאו אף אם יעשו תשובה : לא אטור . לא אשמור האיבה לעולם כי מיד כשתשובו תלך לה האיבה :

הלוך . הוא ענין לשון זרוז : אפיל . ענין חניה והשכנה כמו על פני כל אחיו נפל ( בראשית כה ) : פני . ענין חמה וכעס כמו פני ה' חלקם ( איכה ד ) ע''ש שהכעס יוכר בפני אדם : אטור . ענין שמירה :

הלוך וקראת את הדברים האלה הנאמרים למעלה, צפונה במקום שגלו ישראל, ואמרת ועפ''י הדברים האלה תאמר אליהם שובה משובה ישראל ולא תירא שאפיל בכם פני ורוגזי להענישכם, וגם לא תירא שאנטור עליך שנאה בלב כי יען שחסיד אני לא אטור לעולם, אנכי אשכח עונך מכל וכל :

לוא אפיל פני. יש פנים של רצון, שהוא ההשגחה לטובה, והפוכה היא הסתרת פנים, ויש פנים של זעם, שהוא השגחה להעניש, שעז''א ונתתי פני באיש ההוא, ואמר בספרא פונה אני מכל עסקי ועוסק בו, ועז''א לא אפיל פני להשגיח לרעה, ואף לא אטור בלב שהיא הסתרת פנים כי ישוב להשגיח עליהם לטוב :

פשעת . מרדת : ותפזרי את דרכיך . ל' זנות פיסוק רגלים למשכבי אשה :

אך דעי עונך . תהא מכיר בעצמך שהרבית עון כי פשעת בה' : ותפזרו . פזרת רגליך זה מזה לנאוף עם הרבה זרים ור''ל עבדת עכו''ם הרבה : ובקולי לא שמעתם . ר''ל לא עבדתם אותי אף בשיתוף :

ותפזרי . מלשון פזור ופרוד : דרכיך . רגליך ע''ש שדורכים ופוסעים בו וכמו שמלת פעם משותף על ענין ההלוך ועל הרגל כמ''ש פעמי מרכבותיו ( שופטים ה ) ונאמר פעמי דלים ( ישעיה כז ) :

אך בתנאי שאת תדעי עונך ותזכור כי חטאת, כי חטאך היה משולש, {{{א}}} בה' אלהיך פשעת המרידה בבעלך, {{{ב}}} במה שאליו כי פזרת דרכיך והיית מופקרת לכל, וגם היה ההפקר גדול מאד כי היה הזנות לכל אדם לזרים, ובכ''מ תחת עץ רענן, {{{ג}}} כי הגם שקראתי אותך שתשוב אלי והתריתי בך מ''מ בקולי לא שמעתם :

שובבים . אנווישיי''ר בלעז ששובבתם דרככם מרוב כל שהייתם בשלוה ועונג כמו שהוא אומר הפורטים על פי הנבל ( עמוס ז ) השותים במזרקי יין ( שם ) : כי אנכי בעלתי בכם . ונקראתם בשמי שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי :

שובו . אתם בנים מורדים שובו אלי כי אנכי האדון והמושל בכם לכן מהראוי שתשובו אלי : ולקחתי אתכם . ואז אקח אתכם מהגולה : אחד מעיר . ר''ל אף אם מעט ישובו אלי אקח אותם ולא ישתקעו שם עם העומדים במרדם :

בעלתי . ענין שר ואדון כמו אם בעליו עמו ( שמות כב ) :

שובו בנים, והגם שהאבות החוטאים לא שבו הנני קורא שבניהם עכ''פ ישובו, כי אנכי בעלתי בכם ר''ל הגם שאת אמכם גרשתי ואתן ספר כריתותיה אליה, בכם בעלתי ר''ל אחזיק אתכם כאשתי ואנכי אהיה לכם לבעל, ולקחתי אתכם גם אם לא תהיה רק אחד מעיר שתשארו שארית מעט מ''מ אקח אתכם בעתיד ואביא אתכם ציון, ויען שסבת חטא אבותיכם היו המלכים שמלכי ישראל הטו אתכם מני דרך, לכן.

בעלתי בכם. פעל בעל על הבעילה מקושר תמיד עם מלת את, ופה שנקשר עם ב' יכוין על הקנין, וכן לקמן (ל''א ל''ב) :

רועים כלבי . מלכים צדיקים וכפי רצון לבי לא כמו לשעבר שהמליכו מדעתם מלכים רשעים והם הסיתו אותם לעכו''ם כי לעתיד המשיח ימלוך עליכם : ורעו . ירעו אתכם בדרך דעה והשכל :

ונתתי לכם רועים כלבי רועים טובים אשר ירעו אתכם דעה והשכיל :

לא יאמרו עוד ארון . כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון : יפקדו . כמו יזכרו : ולא יעשה עוד . מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי ( ש''א ד ) :

לא יאמרו עוד ארון ברית ה' . ר''ל לא יאמרו עוד זה לזה נלך לפני הארון להתפלל שמה כי לפי מרבית העם לא יוכלו כולם לבוא שמה כי המקום לא יכילם : ולא יעלה על לב . לא יעלה מי בלבו ללכת שמה אף יחידי כי מאוד יקשה לבוא שמה מדוחק המון העם : ולא יזכרו בו . לא יזכור מי בארון ללכת שמה וכפל הדבר במ''ש וכן לא יפקדו : ולא יעשה עוד . לא יהיה נעשה עוד ארונות אחרות למען יוכלו כולם לבוא לפני אחד מהם וכאשר יאמר למטה שהשראת השכינה יהיה בכל ירושלים ושמה יקובל תפלת המתפללים :

ופריתם . מל' פרי ר''ל תלדו בנים מרובים : יפקדו . ענין זכרון :

והיה כי תרבו, שאחר שהייתם מעט בעת הקיבוץ אחד מעיר ושנים ממשפחה עת שתרבו ופריתם אח''כ, אז יהיו צדיקים כולמו, כמ''ש והיה הנשאר בציון קדוש יאמר לו, לא יאמרו עוד ארון ברית ה', ר''ל כי עתה הדבור בלתי מסכים עם המחשבה וכן המחשבה בלתי מסכמת עם המעשה, ר''ל שהגם שמדברים בפיהם ומזכירים קדושת ארון הברית ודברי ספר התורה הנתונה בו, מ''מ לבם רחוק מן הדבור ואין מעלים אותו על לבם, וכן בעת שמעלים את הארון על לבם, בכל זאת אין עושים מעשה כפי דברי הברית הזאת, אבל לעתיד לא יהיה כן, ושיעור הכתוב כי אז לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב, שלא יהיה כמו עתה שאומרים ארון ברית ה' ולא יעלה על לב, ר''ל שאומרים בפיהם ואינם מעלים אותו על לבבם, בפיו ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחוק ממנו, אז לא יהיה כן, וכן לא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה זאת, ר''ל שלא יהיה כמו עתה שעת יזכרו ויפקדו במחשבתם את דברי ארון הברית בכל זאת לא יעשה עוד לא יעשה מעשה כדברי הברית, ואין מוציאין מחשבתם מכח אל הפועל אז לא יהיה כן רק אם יזכרו בו יעשו אותו תיכף, עד שיהיה המעשה מצורף עם המחשבה והמחשבה מצורף עם הדבור :

ולא יעלה על לב ולא יזכרו ולא יפקדו. לפי כללי הלשון היה צ''ל בהפך לא יפקדו ולא יזכרו ולא יעלה על לב, כי הזכירה קטנה מן הפקידה, שהפקידה היא כדי לעשות איזה דבר, כמ''ש בחבורי התו''ה (אחרי סי' קמ''ח), והסדר תמיד זכרני ופקדני (לקמן ט''ו ט''ו) וא''כ בשלילה צ''ל בהפך לא יפקדו ואף לא יזכרו ?, והעלאה על לב קטנה מן הזכירה, כמ''ש ולא תזכרנה הראשונות וללא תעלינה על לב (ישעיה ס''ה י''ז), ולמה שפירשתי בא על נכון, שר''ל שלא יהיה עוד שיאמרו בפה בלא העלאה על לב, ולא שיזכרו בלי פקידה שהוא מחשבה לעשות, ולא שיפקדו בלי שיעשה בפועל :

ונקוו . ונקבצו לשון מקוה מים : שרירות . ל' ראיה כמו אשורנו ( מדבר כד ) :

כסא ה' . ר''ל גם שמה תהיה השראת השכינה : ונקוו אליה . כל העמים יתקבצו אליה בעבור שם ה' השורה בה וחוזר ומפרש אל ירושלים יתקבצו כי שמה תהיה השראת השכינה : שרירות לבם הרע . מראית לבם שמראה להם את הרע ומסית אותם לעשותה :

ונקוו . ענין אסיפה וקבוץ כמו יקוו המים ( בראשית א ) : שרירות . ענין ראיה והבטה כמו אשר שוררו אנשים ( איוב לו ) :

בעת ההיא, כסא ה', שתחת שעתה ה' בשמים הכין כסאו, שמלכותו והנהגתו נראית בשמים שמנהיג הכל ע''פ חקות הטבע אז תתראה מלכות ה' והנהגתו בירושלים בהנהגה נסיית למעלה מן הטבע, שיודמה ששם יושב ה' ומנהיג ומשגיח ומולך, ולכן יקוו אליה כל הגוים ולא למלחמה עליה או לאכול מפריה רק לשם ה' וגם לירושלים בעבור חשיבות העיר, ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם, כי יכירו כולם מלכות ה' ואחדותו דרכיו ותורתו :

אליה. לירושלם בא הכינוי עם עצם הפעול, כמו ותראהו את הילד ובפי' תקנתי, שרירות לבם, מענין שור, שמורה הבטה מרחוק, ועקרו על המינות וטענות והיקשים להכחיש ולאמר שדרכו טוב ואין בו חטא :

ילכו בית יהודה על בית ישראל . עמם יתחברו ויתוספו עליהם להיות ממלכה אחת :

ילכו . ממקום שגלו : בית יהודה . אלו שגלו מערי יהודה ע''י סנחריב מלך אשור ולא חזרו בבית השני : על בית ישראל . עם בני עשרת השבטים : יחדיו . יהודה וישראל : מארץ צפון . ממקום שגלו שמה : על הארץ . אל הארץ :

על בית ישראל . עם בית ישראל כמו ויבאו האנשים על הנשים ( שמית לה ) :

בימים ההמה, אז יהיה קיבוץ גליות, בית יהודה ילכו על בית ישראל שהם עשרת השבטים, כמ''ש (ישעיה י''א) בפסוק ואסף נדחי ישראל, שניהם יתחברו כאחד ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, לארץ אבותיהם :

על הארץ במקום אל, ויל''פ שהוא כמו בשביל, שלא ילכו בסבת בריחתם ממה שממנו, רק בשביל הארץ :

ואנכי אמרתי . בלבי ולכן הנחלתים לאבותיכם : איך אשיתך בבני' . את עדתי ואומתי בתוך שאר בנים לפיכך ביררתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה : צבי צבאות גוים . צביון כל צבאות גוים :

ואנכי אמרתי . מתחילה כשלקחתיך לי לעם אמרתי בלבי באיזה ענין אשימך בין הבנים ודומה להם ר''ל להיות דומים למלאכי מעלה הנקראים בני אלהים כמ''ש ויבואו בני האלהים ( איוב א ) : ואתן לך . ולזה נתתי לך ארץ חמדה נחלה מפוארה לכל צבאות הגוים כי כולם משתוקקים ומתאוים לה ומפארים אותה על כי הוא מקום השראת השכינה והוא מבוא גדול לירוא את ה' להיות כמלאכי מעלה : ואומר . אמרתי בענין זה תקראי לי אבי ולא תשובי מאחרי עד עולם :

אשיתך . ענין שימה : צבי . ענין הדר ופאר וכן צבי ממלכות ( ישעיה ג ) :

ואנכי נגד מה שאומר שאז יקוו כל הגוים לירושלים וכל העולם יכירו אמונת ה', אמר כי תחלה חשב ה' מחשבות להבדילם מכל הגוים, ולהפרידם בארץ מיוחדת, ודמה אותם במשלו כמי שיש לו בת אחת אהובה בין בנים רבים, שחושש מלהשית דירתה בין הבנים פן יריעו לה או יוציאו אותה לתרבות רעה ולכן נותן לה נחלת שדה וכרם מיוחד, וז''ש ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, שחששתי בל תתערבי בגוים, ולכן נתתי לך ארץ חמדה, היו בו ב' ענינים, {{{א}}} שמצד עצמה היא ארץ חמדה, {{{ב}}} שהיא נחלת צבי שיהיה בה קיום לנצח. ואומר בלבי ע''י שהיא ארץ חמדה אבי תקראי לי ותכיר הטובה וע''י שהיא נחלת צבי וקיום, מאחרי לא תשובי כי תתקיימי ביראתי כמו שתתקיים תמיד הנחלה בידכם :

ארץ חמדה, נחלת צבי. הצבי מובדל מן החמדה, שצבי הוא היופי מפני חוזק הדבר וקיומו, ומשתתף עם מצב ויצב, וכן עם נחלה מקושר מושג הקיום לדור דורים, וצבאות גוים מוסב לשניהם, חמדת וצבי של צבאות גוים :

אכן . אבל אתם לא עשיתם מחשבתי כ''א כמו אשה שבוגדה מריעה על שאינו יכול להספיק מזונותיה כן בגדתם בי המספיק לכם כל טוב כך מדרש אגדה :

אכן . באמת לא כן הוא כי כמו שבגדה אשה מאת ריעה שהוא בעלה והלכה מאתו כן אתם בית ישראל בגדתם בי :

בגדה . מרדה : מרעה . מלשון ריע וחבר :

אכן לא התנהגתם כבת נגד אביה אשר הטיב לה, רק כאשה הבוגדה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל :

בגדה אשה מרעה. הבגידה מתקשר תמיד עם ב', ומוכרח לפרש שבוגדת מסבת הריע שבגד בה, כן בגדתים בי כאילו לא נתתי לכם צרכיכם :

על שפיים נשמע . קרוב הוא להשמע :

קול על שפיים נשמע . ר''ל ראוי היה להיות נשמע קול על המקומות הגבוהות להשמיע למרחוק והקול יהיה מבכי תחנוני בית ישראל לבכות על מעלם ולבקש עליהם סליחה כי הרבה רעות עשו העקימו את דרכם מה שבין אדם לחבירו ושכחו את ה' ולא עבדוהו :

שפיים . מקומות גבוהות : העוו . מלשון עוות ועקום :

קול מצייר במליצתו ששומע שני קולות מובדלים, {{{א}}} קול על שפיים נשמע, ששומע קול המתפוצץ על ההרים הגבוהים, {{{ב}}} שומע מן העמק קול שני של תחנוני בני ישראל, מצייר נשגבות, כאילו ישראל דומים כשה תועה נדחה, וה' דומה כרועה העומד על הרים הגבוהים וקורא אל השה אשר בעמק שתכיר את קולו ותשוב אליו, והיא בוכה בעמק כי שכחה קול הרועה ותועה מני דרך, כי העוו הוא מאמר מוסגר אמר מדוע שומע שני קולות האלה, כי ישראל העוו את דרכם ובוכים בעמק שאין יודעים הדרך, וגם אין מכירים קול הרועה הקורא על שפיים כי שכחו את ה' אלהיהם :

הננו אתנו לך . הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו' והבשת אכלה וגו' נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר : אתנו . באנו :

שובו בנים שובבים . אתם בנים מורדים שובו אלי למען ארפא ואסלח על המרידה שמרדתם בי ואמרו הננו באנו אליך בתשובה כי אתה מעולם ה' אלהינו :

ארפה . מל' רפואה ועם היא בה''א ועל הסליחה יאמר בדרך שאלה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך ( תהלים מא ) : אתנו . ענין ביאה כמו אתא בוקר ( ישעיה כא ) :

(כב-כג) שובו מבאר (קול על שפיים נשמע) שובו בנים שובבים, ה' קורא בקולו שישובו אליו כי ארפא משובתיכם (ובכי תחנוני בני ישראל) הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו אכן לשקר מגבעות המון הרים, ר''ל וישראל בוכים נגדו בעמק ומשיבים נגד הקול הקורא על שפיים, לאמר, אנחנו מוכנים לשוב אליך וכבר אתאנו לך יען כי אתה ה' אלהינו אבל אין אנו מכירים קולך ואין אנו יודעים המקום להיכן נשוב, כי לשקר מגבעות המון הרים, מציין כי נגד הקול היוצא מבין ההרים ישיבו הגבעות כנגדו קול הד, עד שהעומד בעמק אינו מכיר את הקול האמת מן הבת קול שהוא קול ההד, וכן הגם שמן ההרים יוצא קול להראות לנו דרך האמת, אכן מן הגבעות נשמע ההמון של הרים שהוא הבת קול המשיב כנגדו, לשקר, ר''ל שלא נשוב אליך רק לשקר, ר''ל נביאי האמת מורים לנו שנשוב אליך, ונביאי השקר אומרים שנלך לשקר דהיינו לעבוד ע''א ואין מכירים הקול האמת קול ה', מן הקול המדומה, ואומרים טענה שניה הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו אכן בה' אלהינו תשועת ישראל, ר''ל אבל א''א לנו לשוב כי דלונו מאד עד שרק בה' אלהינו תצויר תשועת ישראל אבל בלי עזר ממרום א''א שנשוב ונושע, כי.

אתנו, מובדל מן באנו, שזה מורה הביאה המוחלטת, ולעומת זה אמר מלת אכן, שמורה סתירת דבר הקודם (כמ''ש ישעיה מ') שסותר מ''ש אתאנו לך. כי אתאנו לשקר :

אכן לשקר . שמרנו מגבעות והמון הרים שעבדנו עכו''ם שם : אכן . באמת :

אכן לשקר מגבעות . באמת לשקר קוינו עזר מהעכו''ם העומדים על הגבעות ומהמון הפסילים שעל ההרים : בה' . בעזר ה' בא תשועת ישראל :

המון . ענין רבוי :

מגבעות המון הרים, הגבעות קטנים מן ההרים, והם סביב ההרים (ישעיה ב', ב'), המון הרים, הוא קול ההד החוזר בגבעות מקול הקורא בהר :

והבושת . עכו''ם שעסקנו בה כד''א וינזרו לבשת : אכלה את יגיע אבותינו . בעון עבודתה היה יגיענו לבז :

והבושת . העכו''ם שהיא לבושת ולכלימה לעובדיה עון עבודתה כלה והפסיד את אשר אספו אבותינו ביגיעה ועמל : מנעורינו . ר''ל הכליון וההפסד שהיה מעת נעורינו היה בעון הזה : את צאנם . עכשיו מפרש לומר את זה הפסדנו מה שאספו הם את צאנם וכו' :

אכלה . מלשון כליון :

הבושת כבר אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו, שכל מה שהיה לנו אכלה הע''א וכלתה אותו, עד שלכן אנו בתכלית היאוש מבלי לעשות דבר, רק.

נשכבה . ר''ל הנה הבושת מסבבת אותנו מסביב כאלו נשכב על מצעות הבושת וכאלו הכלימה מכסה אותנו ממעל והוא ענין מליצה : כי לה' וכו' . ואין בושת גדול מזה : מנעורינו . ר''ל מעת שלקח אותנו לעם : ולא שמענו וכו' . כפל הדבר במ''ש :

נשכבה בבשתנו, כי לא נוכל להרים ראש ולעשות דבר, ויש הבדל בין בושת וכלימה, הבושת הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ולכן אמר נשכבה בבשתינו והכלימה היא תהיה המכסה למעלה כי היא הבאה מן החוץ. כי לה' אלהינו חטאנו מנעורינו וא''א עוד שנשוב אליו :

נשכבה בבשתנו, ותכסנו כלמתנו. יש הבדל בין בושה וכלימה (כמ''ש ישעיה ל' ג'), שהבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים (ויתבאר עוד לקמן ו' ט''ו, ח' י''ב, י''ד ג', כ' י''א, כ''ב כ''ב, ל''א י''ח, נ''א נ''א), ע''כ מצייר השכיבה עם הבושה כשוכב עם אשת חיקו שהיא כגופו, והכיסוי מן הכלימה הבאה מן החוץ :