ויהי בשנה ההיא . כשהגיע אותו הזמן שהשליט נבוכדנצר את צדקיהו על חמשת מלכים שהיה ירמיה אומר שליחותו ומשלח המוסרות והמוטות אל המלכים ביד מלאכיהם : בראשית ממלכת צדקיה . בתחלה שהשליטו על חמשת המלכים וא''א לומר בתחלת מלכותו שהרי נאמר בשנה הרביעית אותה שנה ירד להקביל את פני נבוכדנצר בבבל ושריה שר המנוחה עמו וכמו שנא' בסוף הספר והשליטו על המלכים : אמר אלי וגו' . אמרו רבותינו מי הטעה את חנניה שמע שהיה ירמיה מתנב' בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם ( לקמן מט ) ונבואה זו בסוף הספר נאמרה בראשית ממלכת צדקיהו כמו שמפורש שם ולפי שעילם סמוכה לבבל עמד הוא בשוק התחתון ודרש ודן קל וחומר ומה עילם שלא באה אלא לעזור את הכשדים וכו' כמה שהיא בסנהדרין :

בראשית ממלכת צדקיה . שנה הראשונה למלכו : בשנה הרביעית . רצה לומר לשנות השמטה וא''כ היתה שנת השמטה בד' למלכו והוא מלך י''א שנים ואם כן כלו בשנת השמטה וכן ארז''ל שנחרב הבית במוצאי שביעית :

השאלות: איך אמר ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה והלא למעלה אמר שאז היה ראשית ממלכת יהויקים? :

ויהי בשנה ההיא, כבר כתבתי בראש סימן הקודם, כי מהכרח הכתובים נראה שבשנת ד' ליהויקים שמלך נבוכדנצר, המליך גם את צדקיהו שיהיה שני ליהויקים ושהוא ימלוך אחריו אחר מותו, ואז באו המלאכים אל צדקיהו שהיה ג''כ עוסק במלוכה, וגם נראה שהפקיד אז את מלכי גוים האלה אדום מואב בני עמון צור צדון תחת משמעת צדקיהו, ולכן שלחו המלאכים אליו, והגם שממלכת צדקיהו לא נחשבה רק מעת שמת יהויקים, שמאז מלך לבדו, בכ''ז נקרא מלך מעת ההיא (ובזה נדע מדוע יצא הקצף על יכניה להגלותו, כי נ''נ כבר יעד את צדקיהו להיות יורש עצר והיה זה מרידה נגדו), ועז''א (לקמן ל''ז) וימלך מלך צדקיהו, שכבר היה מלך קודם שמלך מלכות לבדו, ומ''ש פה בשנה הרביעית, היינו למלכות יהויקים, ובשנה ההיא נבא נבואה שבסי' הקודם שלא ישובו הכלים, וז''ש ויהי בשנה ההיא ואז אמר אליו חנניה בן עזור :

שברתי את עול . ר''ל לא ימשול ולא יעבוד עוד באחרים :

(ב-ד) כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל, הפך מירמיהו שעשה אז מוסרות ומוטות, אמר הוא בשם ה' שכבר שבר עתה עול בבל מארץ יהודה, ובעוד שנתים אני משיב וכו' כי אשבור את עול מלך בבל גם מבני הגולה אשר בבבל :

בעוד . בסוף שתי שנים :

בעוד . בסוף כמו בעוד שלשת ימים ( בראשית מ ) : שנתים . שתי שנים : ימים . כן נקרא השנה כמו ימים תהיה גאולתו ( ויקרא כה ) וכפל הדבר בשמוח נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) :

כי אשבור וכו' . ויצאו א''כ חפשי לארצם באין מוחה :

(ה-ו) השאלות: למה אמר ב''פ ויאמר ירמיה הנביא, ואיך אמר אמן על נבואת נביא שקר? :

(ה-ו) ויאמר ירמיהו הנביא לעיני הכהנים וכו', ויאמר ירמיהו הנביא כי מה שאמר יושבו הכלים אל המקום הזה זה היה אמת, כי גם ירמיה נבא שבעוד שבעים שנה יושבו הכלים רק מה שאמר שבעוד שנתים יושבו, זה היה שקר, כי הזמן היה לסוף ע' שנה, וע''כ השיב אליו ירמיה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך שהוא מלתא דמשתמע לתרי אפי, בצד א' משמע שעונה אמן על דבריו ורוצה בקיומם, ובצד אחר היה כונתו לאמר אמת הדבר וה' יקם את דברך להשיב כלי בית ה' וכל הגולה כי כן יהיה באמת שיושבו, רק לא כמו שאמרת שיהיה בעוד שנתים כי זה יהיה אחר שבעים שנה, ומפני שהכהנים והעם הבינו בדבריו הפי' הראשון, שעונה אמן על דבריו, וירמיה בפ''ע כיון ללעוג עליו, לאמר שכדבריו יקם ה' רק לא עתה בזמן שגבל הוא, לכן אמר ויאמר ויאמר, אמירה אחת היה לעיני הכהנים שהם הבינו כפשוטו שמסכים עמו, אבל ויאמר ירמיה הנביא הוא בפ''ע אמר אמירה אחרת לסתור דבריו :

יעשה . פאצ''א בלע''ז : יקם . ל' תפלה ( של''ש שטי''ן אלו ע''ד והביא''ו לבית הכל''א לא סדר''ן הר''ב המחב''ר ) . ( אמן כן יעשה וגו' בעלי אגדה אומרים כך אמר לו הלואי ויתקיימו דבריך אני משתכר ואתה נפסד אני כהן ואוכל קדשי שמים אם יעמוד הבית בבניינו ואתה גבעוני כדכתיב כאן ) אשר מגבעון ותהיה לי עבד חוטב עצים ושואב מים ( ומורה צדק שלא פי' נקיט ליה טעם רבותינו שלמדו מכאן כל המחניף לרשע סוף נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו שכן יראייה בן שלמיה בן חנניה תפשו לבסוף והביאו לבית הכלא ) :

ויאמר ירמיהו . בעבור שארכו הדברים באמרו לעיני הכהנים וכו' אמר שנית ויאמר ירמיהו וכו' : אמן . יאומן דבריך : יקם ה' . מי יתן ויקם ה' וכו' וכפל הדבר במ''ש : אשר נבאת . אמר לפי דבריו שאמר שבנבואה דבר אבל האמת היה שבדא מלבו :

אך שמע נא וגו' . עד הנביא אשר ינבא לשלום , אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן הקב''ה נחם על הרעה אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו' אבל אם לא יבא דברו שקרן הוא שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' ( במדבר כג ) כך דרש רבי תנחומא :

אך שמע נא . ר''ל מה שאמרתי אמן וכו' הוא בעבור כי גם אני מתאוה שכן יהיה כי טוב הוא אך עתה שמע דברי שאין מקום להאמין לך יותר ממני על שאתה מתנבא לטובה ואני לרעה : באזניך ובאזני כל העם . כאומר לא בסתר אדבר כי אם בפניך ובפני כולם :

(ז-ח) אך שמע נא וכו' הנביאים וכו' הנה רוב הנביאים נבאו נבואת פורעניות, כי תכלית שליחת הנביא הוא להודיע את העם הרעה שעתידה לבא עליהם כדי שישובו בתשובה, ולבעבור זה היה ה' שולח נביא, אבל לא לבשר טובות העתידות לבא בזמן קרוב, שלמה יודיעם זאת ע''י נביא, ולא יצוייר שישלח את הנביא להודיע יעוד של טובה רק אם נצרך לזה כדי להחזיק את הנביא, שהנביא יוחזק לנביא אמת אם יתקיימו יעודיו אשר יעד, כמ''ש וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה', הדבר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר וכו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', וזה דוקא אם נבא יעוד טוב, משא''כ ביעודים הרעים כשלא יבואו לא יכזב הנביא, כי יוכל להיות שתשתנה הגזרה אם ישובו בתשובה, כמ''ש בירושלמי פ' הנחנקין, ורמב''ם ה' דעות, וא''כ צריך שיודיע את הנביא יעודים טובים כדי שבם יבחן הנביא ויוחזק, וז''ש הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו על ארצות רבות וכו' היה כל נבואתם תמיד למלחמה ולרעה ולדבר, ר''ל לא נבאו טובות ונחמות רק פורעניות, כי על יעודים טובים לא ישלח ה' נביא להודיעם :

הנביאים וכו' . רצה לומר וזהו דברי הנה הנביאים אשר נבאו מעולם לרעה כמוני היום : אל ארצות . על ארצות :

הנביא . ר''ל הנה הנביא אשר סתר דבריהם וניבאו לשלום כמוך היום : בבוא דבר הנביא . בעת בוא דבר הנביא המתנבא לשלום אז היה נודע הנביא ההוא אשר שלחו ה' באמת אבל לא האמינו לו מיד על כי ניבא לטובה וכן אין מקום להאמין לך יותר ממני :

השאלות: יפלא למה הכה השמונים איש שהלכו לדרכם ומה חטאו, ולמה עשה עצמו כבוכה, ולמה החיה האנשים שאמרו שי''ל מטמונים, והלא הוא היה דעתו לצאת מן הארץ, ומה ז''ש אשר הכה ישמעאל ביד גדליה וכי גדליה הרגם הלא ישמעאל הרגם כמו שהתפלאו חז''ל ע''ז :

הנביא אשר ינבא לשלום, ר''ל אם תראה שנביא ינבא לפעמים נבואה טובה, זה הוא רק על התכלית כדי שבבא דבר הנביא יודע הנביא, הוא לצורך הנביא עצמו להחזיק אותו לנביא אמת שיודע כי שלחו ה' באמת, ר''ל וא''כ אתה שבאת לבשר בשורה טובה, אם שלחך ה' לזאת. ע''כ הוא כדי שבבוא הבשורה תודע לנביא אמת וא''כ צריך אתה להמתין עד שיהיה כדבריך כי אז יודע שאתה נביא, ועתה עדיין אין נבואתך מוחזקת :

את המוטה . מן המוטות שנתן על צוארו בדבר ה' כמ''ש למעלה ויתכן שעדיין לא שלחם אל המלכים האמורים למעלה או שנשאר אחת על צוארו כנגד מלך יהודה ואותה לקח חנניה : וישברהו . שבר הקשר שהיה במוטה ולכן אמר בלשון זכר :

המוטה . עץ העול :

ויקח חנניה, מבואר אצלנו כ''פ שאם יעשה הנביא איזה פעולה עם נבואתו, גם נבואה לרע היתה מתקיימת בכל אופן, ויען שירמיהו עשה פעולה מוסרות ומוטות שא''א שלא תתקיים נבואה זאת שהיה בה מעשה, לקח חנניה המוט וישברהו לבטל המעשה ע''י מעשה אחרת :

וילך וכו' . כי פחד ממנו להשיב לו דבר מעצמו :

מוטות עץ שברת . כי באמרו ככה אשבור וכו' מעל צואר כל הגוים הרי הוא כאלו שבר כל המוטות : ועשית . אתה תעשה במקומן מוטות ברזל החזקים מן העץ ר''ל על ידי השבירה והכחשת דבר ה' יוגדל הקצף ויחזיק עולו עוד יותר :

תחתיהן . במקומן :

מוטות עץ שברת ר''ל שע''י שירצו לשבור המוט ולמרוד ישים עול ברזל תחתיו וישעבדם עוד יותר :

את חית השדה נתתי לו . שרכב על ארי וקשר תנין בראשו :

על שקר . על הבטחת שקר :

השנה אתה מת . ובשנה הבאה תקבר . ( יז ) בשנה ההיא בחדש השביעי . והלא אין חדש שביעי מן השנה אלא מת ער''ה וצוה לבניו שיקברוהו לאחר ר''ה ולא קודם ויעלימו את מיתתו אותו היום כדי לעשות נבואת ירמיה שקר :

לכן . הואיל ונבאת בשקר לכן אגרשך מעל פני האדמה השנה ההיא תמות : אל ה' . כמו על ה' ר''ל דברת בעבור ה' דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה :

משלחך . אגרשך וכן וישלחם ביד פשעם ( איוב ח ) :

בדדש השביעי . ארז''ל שמת ער''ה וצוה לבניו שיקברוהו אחר ראש השנה והיא בשנה האחרת והעלימו יום מיתתו כדי לעשות נבואת ירמיה שקר :