בית קודם הבא סימניה

ירמיהו-ירמיה פרק-כה

ירמיהו-ירמיה פרק-כה

{א}
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה עַֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
בשנה הרביעית . שנה שנתחתס גזר דינם שיגלו ושישתו כוס החמה כמו שאמור בענין קח את כוס וגו' וקודם גזר דין אמר לנביא להוכיחם אולי ישובו ולא יתחתם גזר דינם :
על ירמיהו . אל ירמיהו : ליהוקים . למלכות יהויקים :
על ירמיה. כמו אל : הראשונית. כמו הראשונה :

{ב}
אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה וְאֶ֛ל כָּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר׃
על כל עם . אל כל עם :
על כל, ואל כל. בירושלים ישב ודבר אליהם בנוכח ולא כן ליהודה דבר עליהם לא אליהם :

{ג}
מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה וְעַ֣ד ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶ֚ה שָׁלֹ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וָאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃
שלש ועשרים . יאשיהו מלך שלשים ואחת צא מהם שתים עשרה שנה נשארו תשע עשרה וארבע של בנו הרי שלש ועשרים : אשכים ודבר . ל' הווה הייתי משכים ומדבר תמיד :
ליאשיהו . למלכות יאשיהו : זה שלש ועשרים שנה . י''ט שנה בימי יאשיהו כי מלך ל''א שנים וד' בימי יהויקים בנו הרי כ''ג : היה דבר ה' אלי . דבר בי הנבואה : ואדבר . ואני דברתי אליכם הנבואה והייתי משכים ומדבר ר''ל אני הייתי זריז לומר הנבואה אבל אתם לא שמעתם :
אשכים . מלשון השכמה והוא ענין זרוז :
מן שלש עשרה שנה, הנה מצד השולח היה דבר ה' אלי, ומצד השליח ואדבר אליכם ולא פעם אחד רק השכם ודבר, ולא אותי לבד שלח, כי.
אשכים. מקור, כמו השכם בה''א, וא''כ היו''ד נוספת, וי''מ שהוא מדבר בעדו, וא''כ בא ציר''י תחת חירק, ומשמע שתי הכונות הַשְכֵּם אַשְכִּים שהמקור לפני הפעל מורה - - ריבוי הפעולה :

{ד}
וְשָׁלַח֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶֽת־כָּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹֽא־הִטִּיתֶ֥ם אֶֽת־אָזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ׃
ושלח ה' . ועוד שלח ה' שאר נביאים והיה משכים ומשלח בזריזות רב ואתם לא שמעתם : ולא וכו' . כפל הדבר במ''ש :
ושלח ה' את כל עבדיו ולא בפעם אחד רק השכם ושלוח, ובכ''ז לא שמעתם וקבלתם וגם לא הטיתם אזניכם כלל, והשליחות היתה לטובתם.

{ה}
לֵאמֹ֗ר שֽׁוּבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֤וֹ הָֽרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם וּשְׁבוּ֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
לאמר . ר''ל הלא כל הנבואות היו לטובתכם לאמר שובו עתה כל איש מדרכו וכו' ובעבור זה תשבו על האדמה וכו' : למן עולם . ר''ל מעת הנתינה עד עולם :
לאמר שובו איש מדרכו הרעה ושבו על האדמה, והנה אמרו להם שאם ישובו מכל הדרכים הרעים תהיה השגחת ה' עליהם לטובה שישבו על האדמה עד עולם, וגם אם לא תשובו מיתר עברות עכ''פ.

{ו}
וְאַל־תֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת לָהֶ֑ם וְלֹֽא־תַכְעִ֤יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם׃
במעשה ידיכם . באלילים העשוים במעשה ידיכם : ולא ארע לכם . לא אעשה עמכם רעה :
ארע . מלשון רעה :
אל תלכו אחרי אלהים אחרים ולא תכעיסו אותי, ותרויחו שלא ארע לכם בפועל, שהגם שלא אשוב להיטיב אתכם אחר שלא תשובו מיתר עברות לא ארע לכם בפועל ותהיו תחת הטבע, כי אם תעבדו ע''ז ארע לכם בהשגחה :

{ז}
וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה לְמַ֧עַן (הכעסוני) [הַכְעִיסֵ֛נִי] בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם לְרַ֥ע לָכֶֽם׃
ולא שמעתם . עם כי הדבר היה לטובתכם לא שמעתם כו' : למען הכעיסני . לא היה זה אלא למען הכעיסני וכו' וההכעסה תהיה באמת לרע לכם :
ולא שמעתם למען הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם ר''ל שהכעסתם אותי גם בזה במה שע''י מעשה ידיכם הוצרכתי להרע לכם, כי אין ה' חפץ להרע לבריותיו וכשגרמתם שארע לכם בזה עצמו הכעסתם אותי כי זה נגד רצוני :

{ח}
לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם אֶת־דְּבָרָֽי׃
יען . בעבור :

{ט}
הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כָּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהוָ֗ה וְאֶל־נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחָרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃
הנני שולח . ר''ל אעיר לבות עכו''ם שונות מפאת צפון : עבדי . ר''ל עושה שליחותי בדבר זה : סביב . היושבים סביבות א''י : והחרמתים . את כולם אחרים ואשימם לתמהון ולהיות שורקין עליהם ועד זמן רב יהיו חרבים :
והחרמתים . ענין הרג ואבדון כמו כי החרם תחרימם ( דברים כ ) : לשמה . ענין תמהון : לשרקה . ענין השמעת קול בקבוץ שפתים ונעשה על דבר חשוב שנחרב : ולחרבות . מלשון חורבן :
ועל כל הגוים שע''י שאעניש אתכם אעניש גם כל הגוים ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל, וגם שהמערכה היתה מחייבת אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, והמערכה תורה על האומות ועל ישראל בשוה, רק בעת שישראל זכאים יבטל את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו נצלים, אבל ע''י שלא שמעו, תתקיים הוראת המערכת על כל הגוים, ולכן אמרו שיעבדו שבעים שנה כמ''ש הרי''א שיש לכל אחד מז' הכוכבים מנין מיוחד מהשנים להשפעותיהם וסכום כולם שבעים שנה, ובזה הראה שכל ז' הכוכבים היו מורים על ממשלת נבוכדנצר, עד עבור סבוב כל השבעה ואז תבוטל מלכותו :
ואל נ''נ. טעמו הנני שולח אל נבוכדנצר : לשמה, ולחרבות עולם. שממה הוא יותר מן חורבה וראוי לבא אחריו ?, ור''ל שברבות הימים הגם שתוסר השממה, החורבה תשאר לעולם שאם תתיישב הארץ ישארו הערים והבתים חרבים :

{י}
וְהַאֲבַדְתִּ֣י מֵהֶ֗ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה ק֥וֹל רֵחַ֖יִם וְא֥וֹר נֵֽר׃
קול רחים . סימן הוא לסעודת ברית מילה על שם שטוחנין ושוחקין לה סממנין לרפואה : אור נר . סימן משתה כך שנינו בסנהדרין :
והאבדתי וכו' . ר''ל לא ישמע עוד קול ששון וכו' : קול חתן . קול שמחת חתן : קול רחים . מגודל הרעה לא ימצאו תבואה לטחון ברחים : ואור נר . מחסרון השמן ישבו באפלה :
והאבדתי מהם קול ששון שזה יהיה בשעת הטוב וההצלחה וגם קול חתן וכלה שזה יהיה גם שלא בשעת הצלחה כל שיש ישוב בארץ יתהוו זווגים, וגם קול רחים ואור נר, שזה יהיה גם בשהארץ חרבה ואנשים מעט בתוכה לכורמים וליוגבים יצטרכו רחים לתיקון המזון ונר לתיקון המעון, כי תהיה הארץ שממה לגמרי :
ששון, שמחה. ששון בגלוי ושמחה בלב (ישעיה ל''ה א') :

{יא}
וְהָֽיְתָה֙ כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחָרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃
הגוים האלה . היושבים סביבות א''י :
והיתה כל הארץ הזאת לחרבה, חוץ ממה שתהיה חרבה עם כל העמים תהיה היא חרבה ושממה ביחוד כי היא תמרוד בנבוכדנצר ויותר העמים לא ימרודו, כי הגוים יעבדו את בבל שבעים שנה :

{יב}
וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהוָ֛ה אֶת־עֲוֹנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃
כמלאות . כאשר יהיה נשלם שבעים שנה : אפקוד . אזכור עליהם עוונם : ועל הגוי ההוא . זה בבל :
כמלאות . ענין השלמה כמו ובמלאות ימי טהרה ( ויקרא יב ) : אפקוד . ענין זכרון :
והיה במלאות וכו' אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא גוי בבל עיר המלוכה, את עונם, מה שהחריבו ארצות, ועל ארץ כשדים בכללה :

{יג}
(והבאיתי) [וְהֵֽבֵאתִי֙] עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כָּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ אֵ֤ת כָּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
את כל הכתוב . על בבל : בספר הזה . בסופו :
בספר הזה . בסוף הספר : על כל הגוים . שהם יבואו ויחריבו את בבל עד היסוד בה :
והבאתי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה, היא הנבואה שנבא ירמיה על בבל ביחוד בסוף הספר, את כל הכתוב בספר על כל הגוים שגם הנבואות שנבא ירמיה מן סימן מ''ו ואילך שמתחיל אשר היה דבר ה' אל ירמיה על כל הגוים יביא ג''כ על בבל, ר''ל שחוץ מן הפורענות שנבא על בבל ביחוד יביא עליה גם פורעניות שנבא על יתר הגוים :
את כל הכתוב. כמו ואת בוא''ו :

{יד}
כִּ֣י עָֽבְדוּ־בָ֤ם גַּם־הֵ֙מָּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדוֹלִ֑ים וְשִׁלַּמְתִּ֥י לָהֶ֛ם כְּפָעֳלָ֖ם וּכְמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃
כי עבדו בם . כמו כי יעבדו בם בבני בבל : גם המה גוים רבים . מדי ופרס :
כי עבדו . עבר במקום עתיד רצה לומר יעבדו בבבל : גם המה . רצה לומר כמו שעבד בבבל אחרים כן גם המה יעבדו בם וחוזר ומפרש גוים רבים וכו' הם יעבדו בבבל : להם . לבני בבל :
כי עבדו בם גם המה גוים רבים, שכל הגוים שעד עתה הרעה בבל להם יעבדו בבבל וישיבו להם כל הרעות שעשו להם, ובזה ושלמתי להם כפעלם, שיקבלו בחזרה את הרע עצמו שפעלו לאחרים :
כפעלם וכמעשה ידיהם. הפעל הוא העסק בהדבר, והמעשה הוא הגמר (ישעיה ה' י''ב), שישלם על המעשה עצמה וגם על איכות התעסקו להוציא המעשה, שהיה בקנאה וחמה ואכזריות :

{טו}
כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם׃
כוס היין החימה . נבואת הפורענות : והשקיתה אותו . הנבא להם שלא תשוב עוד בשום תשובה :
את כוס היין החמה . המשיל חמת ה' וגזרת הפורעניות ליין המבלבל את המוח : והשקיתה . רצה לומר התנבא עליהם :
קח כוס היין החמה, היא מליצה על שיתהוה ביניהם מרדים ומהומות רבות, ועי''כ.
היין החמה. כוס היין, כוס החמה :

{טז}
וְשָׁת֕וּ וְהִֽתְגֹּֽעֲשׁ֖וּ וְהִתְהֹלָ֑לוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֹתָֽם׃
והתגעשו . וישתגעון : והתהללו . ל' הוללות ישתטו :
והתגועשו והתהוללו . יניעו בתנועה חזקה וישתטו מאימת החרב אשר אשלח ביניהם :
והתגועשו . ענין תנועה חזקה כמו ותגעש ותרעש הארץ ( תהלים יח ) : והתהוללו . מלשון הוללות ושטות כמו והתהוללו הרכב ( נחום ב ) : בינותם . ביניהם :
ושתו והתגעשו, כי תהיה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו :
והתגעשו. רעש הגוף : והתהוללו. בלבול השכל, ומלת הִתְגוְעַשׁו מורכב מן פֻּעַל וְהִתְפָעַל :

{יז}
וָאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד יְהוָ֑ה וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי יְהוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃
ואקח וכו' . ר''ל קבלתי הנבואה ונבאתי להם :

{יח}
אֶת־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחָרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
כיום הזה . כאשר הם היום לאחר החורבן כתב ירמיה ספרו :
את ירושלים . חוזר למעלה שאמר והשקיתה וכו' את ירושלים וכו' : ואת מלכיה . עם כי לא היה אלא מלך אחד אמר מלכיה כי גם בני המלך נקראו בשם מלכים : כיום הזה . כי ירמיה כתב ספרו אחר החורבן לזה אמר כיום הזה שהמה חרבים :
(יח-כ) את ירושלים, ירושלים נחרבה תחלה ואח''כ מצרים, את כל הערב תערובות אומות ולא היה להם מלך לכן לא אמר מלכי הערב, ואשקלון ועזה ועקרון היו לפלשתים והיו לכ''א מלך מיוחד, ואשדוד כבר נכבשה מפרעה (לקמן מ''ח) אמר את שארית אשדוד :

{יט}
אֶת־פַּרְעֹ֧ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם וְאֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־שָׂרָ֖יו וְאֶת־כָּל־עַמּֽוֹ׃

{כ}
וְאֵת֙ כָּל־הָעֶ֔רֶב וְאֵ֕ת כָּל־מַלְכֵ֖י אֶ֣רֶץ הָע֑וּץ וְאֵ֗ת כָּל־מַלְכֵי֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְאֶת־אַשְׁקְל֤וֹן וְאֶת־עַזָּה֙ וְאֶת־עֶקְר֔וֹן וְאֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית אַשְׁדּֽוֹד׃
ואת כל הערב . כל סומכותא אשר ערבה פרעה ומשענתו עליהם לעזרה , הערב גרנטיא''ה בלעז :
כל הערב . עם המקובץ מעמים רבים כמו וגם ערב רב ( שמות יב ) : ואת אשקלון וכו' . הם ערי פלשתים : שארית אשדוד . יתכן שנחרבה עד לא בא נ''נ ונשאר בה שארית :

{כא}
אֶת־אֱד֥וֹם וְאֶת־מוֹאָ֖ב וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

{כב}
וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵי־צֹ֔ר וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י צִיד֑וֹן וְאֵת֙ מַלְכֵ֣י הָאִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיָּֽם׃
ואת מלכי האי . כל אלו שמנה עד כאן שכיני א''י הם :
האי . קבוצת האיים אשר בפאת הים :

{כג}
וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃
קצוצי פאה . המוקצים בקצה אותה הרוח :
קצוצי פאה . השוכנים בקצוות פאת עולם :
קצוצי . מלשון קצה : פאה . ענין עבר וצד :
את דדן ואת תימא, מבני ישמעאל ובני קטורה, ואת כל קצוצי, יתר בני ישמעאל ובני קטורה שקצצו ערלת בשרם (כנ''ל ט' כ''ה) :

{כד}
וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י עֲרָ֑ב וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָעֶ֔רֶב הַשֹּׁכְנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃
מלכי ערב . ערביא : ואת כל מלכי הערב . סומכוותא של ערביים :
מלכי ערב . שם אומה מה : מלכי הערב . הם הערביים :

{כה}
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־מַלְכֵ֣י זִמְרִ֗י וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י עֵילָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֥י מָדָֽי׃

{כו}
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־מַלְכֵ֣י הַצָּפ֗וֹן הַקְּרֹבִ֤ים וְהָֽרְחֹקִים֙ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֔יו וְאֵת֙ כָּל־הַמַּמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ שֵׁשַׁ֖ךְ יִשְׁתֶּ֥ה אַחֲרֵיהֶֽם׃
ששך . הוא בבל בא''ת ב''ש :
איש אל אחיו . כוס החמה ישתו זה אחר זה בסמוך לו ר''ל כולם ילקו זה אחר זה : ומלך ששך . הוא בבל בא''ת ב''ש וכן נקרא בסוף הספר : ישתה אחריהם . ר''ל הוא ילקה אחר כולם בסוף :
איש אל אחיו . זה אחר זה בסמוך לו וכן ונפצתים איש אל אחיו ( לעיל יג ) :
הממלכות הארץ. - הממלכות ממלכות הארץ כמו הארון הברית, ובמ''ש הארץ יכולל גם הים שהוא בכל כדור הארץ לכן אמר אשר על פני האדמה : ששך. בבל בחילוף א''ת ב''ש :

{כז}
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֤וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֵיכֶֽם׃
וקיו . כאדם ששותה יותר מדאי שמקיא : החרב . התגר של המלחמה :
שתו ושכרו . שתו יין החמה ותהיו שכורים ותקיאו ותפלו לארץ ולא תקומו כדרך השותה יין הרבה ור''ל קבלו עליכם עול השעבוד והצער מפני חרב האויב :
וקיו . מל' הקאה והוא החזרת המאכל מן הגוף דרך הפה :
שתו ושכרו וקיו יש שותה ולא משתכר אמר ושכרו, ויש בלתי מקיא מחוזק האצטומכא אמר וקיו, ויש שבכ''ז יקום על רגליו אמר ונפלו, והמליצה כמו שהשכור עת יקיא ייעף ויפול כן עת ירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם, שעי''כ יפלו כולם תחת רגליו :

{כח}
וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָאֲנ֛וּ לָקַֽחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃
כי ימאנו וכו' . ר''ל אם יתעצמו להנצל מן הפורעניות : שתו תשתו . ר''ל בע''כ תשתו :
ימאנו . מל' מיאון :
והיה כי ימאנו, הנמשל שמי שירצה להלחם נגד נבוכדנצר בכ''ז ישתה כי ה' יסבב הדבר :

{כט}
כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֤י קֹרֵא֙ עַל־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
מחל . מתחיל :
אשר נקרא שמי עליה . להיות נקראה עיר ה' : אנכי מחל . אני מתחיל להביא הרעה ואתם תהיו נקיים מהרעה בתמיה הנה לא תנקו :
מחל . מל' התחלה :
כי הנה בעיר וכו' אנכי מחל להרע, כי ישראל הם תחת השגחת ה' לז''א אשר נקרא שמי עליה, ובכ''ז מזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם, וכ''ש אתם שאתם תחת המערכה, ואמר אשר אנכי מחל להרע, כי לפעמים הכרית ה' גוים כדי שישראל יקחו מוסר, כמ''ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואז יתחיל להרע אל הגוים בתחלה ויש תקוה שאם ישובו ישראל בתשובה תבוטל הגזרה, לא כן עתה שתחלה ההרעה היה בישראל וא''כ לא בא ע''ד זה שתבוטל הגזרה ואיך תנקו אתם :

{ל}
וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם יְהוָ֞ה מִמָּר֤וֹם יִשְׁאָג֙ וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ הֵידָד֙ כְּדֹרְכִ֣ים יַֽעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃
על נוהו . מתאבל על חורבן ביתו : הידד . ל' הוי שצועקין עושי מלאכה כבדה בקול רם לזרז זה את זה להתחזק ודורכי גתות רגילין בה : יענה . כל לשון ענייה צעקת קול רם היא :
ממרום ישאג . וכפל הדבר ואמר וממעון קדשו וכו' וחזר ופירש שהוא ישאג על נוהו ור''ל הוא קרא גזירת חורבן על ירושלים : הידד . כדרך דורכי היין המרימים קול הידד לזרז זא''ז כן ירים קול על כל יושבי הארץ לגזור עליהם חורבן ואבדון :
ממרום . מהשמים הרמים : ישאג . ענין צעקה : וממעון . ענין מדור כמו השקיפה ממעון קדשך ( דברים כו ) : נוהו . מדורו כמו ואת נוהו השמו ( תהלים עט ) : הידד . המלה ההיא מיוחדת לקריאת דורכי היין לזרז עצמם וכן הידד השבתי ( ישעיה טז ) : כדורכים . הם הצועדים ופוסעים על הענבים להוציא היין : יענה . ענין הרמת קול וכן וענו הלוים וכו' קול רם ( דברים כז ) :
ה' ממרום ישאג, השאגה גדולה מנתינת קול, ומרום מציין הנהגת המערכת שהוא בשמים, ומעון קדשו מציין הנהגה ההשגחיית שהוא למעלה מן המערכת, במרום נותן קול תמיד כי יתמיד להנהיג הנהגה המערכיית ועתה ישאג בקול עוז ותעצומות, וזה ע''י שיתן קולו ממעון קדשו בהנהגה ההשגחיית שקולה לא נשמע תמיד, כי הנהגה זו נסתרת ועתה תתעורר הנהגה זו ותתן קולה קול עז, ומשם תצא קול שאגתו על נוהו שהוא הבהמ''ק להחריבו. הידד כדורכים יענה, כמו שלקול הראשון של הדורך עונים כולם הידד, כן יענו כל טורפי טרף לעומת קול הארי השואג :
ישאג, יתן קולו. שאגה גדולה מנתינת קול, (עי' יואל ד' ט''ז, עמוס א' ב', ג' ד') :

{לא}
בָּ֤א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהוָֽה׃
נשפט . מתווכח בדין :
בא שאון . קול שאון המקום בא עד קצה הארץ ר''ל הגזירה היא על כולם : נשפט הוא . הוא יתווכח עם כל בשר והויכוח יהיה אשר יתן את הרשעים לחרב כי בזה מודיע להם פשעם ותחשב לויכוח וכן כי באש ה' נשפט ( ישעיה סו ) :
שאון . ענין המיה : נשפט . ענין ויכוח : לכל בשר . לכל אדם :
בא שאון והמיית קול שאגת ה' בא עד קצה הארץ, כי ריב לה' בגוים, ה' י''ל ריב עם כל הגוים בכלל, ומשפט החלטי לכל בשר שחטאו נגדו, שע''י הריב יהיו כולם בסכנה וע''י המשפט יבוררו הרשעים החייבים מיתה ע''פ המשפט, ונתנם לחרב :
ריב, נשפט. הריב טענות בע''ד, והמשפט גמר הדין (ישעיה א' י''ז) :

{לב}
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנֵּ֥ה רָעָ֛ה יֹצֵ֖את מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי וְסַ֣עַר גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃
מגוי אל גוי . שאני מסכסכן זה בזה : מירכתי . כתרגומו מסיפי :
הנה רעה יוצאת . הרג ואבדון תצא מעם בבל אל כל עם ועם : וסער גדול . המיית מלחמה יתעורר מסוף הארץ והוא בבל :
וסער . רוח סערה : יעור . מל' התעוררות : מירכתי . מסוף וכן ולירכתי המשכן ( שמות כו ) :
הנה רעה תחלה תצא הרעה מגוי אל גוי שילחמו גוי בגוי, ואח''כ יעור סער גדול מירכתי ארץ יתעורר נבוכדנצר לבא עליהם להחריבם :

{לג}
וְהָי֞וּ חַֽלְלֵ֤י יְהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ לֹ֣א יִסָּפְד֗וּ וְלֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
חללי ה' . הנהרגים בגזירת המקום : לא יספדו . על כי יהיו רבים לא יספיקו להספידם ולהכניסם במקום מיוחד או לקברם אבל יהיו מונחים על פני האדמה כמו הזבל :
יאספו . ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים יט ) : לדומן . ענין זבל :
לא יאספו ולא יקברו. התבאר למעלה (ח' ב') :

{לד}
הֵילִ֨ילוּ הָרֹעִ֜ים וְזַעֲק֗וּ וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֔אן כִּֽי־מָלְא֥וּ יְמֵיכֶ֖ם לִטְב֑וֹחַ וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם כִּכְלִ֥י חֶמְדָּֽה׃
הילילו . ל' יללה : והתפלשו . התגיוגלו בעפר ווטרליי''ר בלע''ז : ותפוצותיכם . הרי זה מקרא קצר כלומ' ותפוצותיכם תקרבנה לבא : ככלי חמדה . כלומר אם תאמרו חשובים אנחנו הרבה יש כלי חמדה של זכוכית נופלים ומשתברים ואובדים :
הילילו הרועים . למלכי יהודה ושריו יאמר הילילו וזעקו אתם מנהיגי העם ואתם אדירי הצאן ר''ל אתם הגבורים שבעם התפלשו בעפר דרך צער ואבלות כי מלאו ימיכם להביא מקצתכם לטביחה ובא זמן תפוצותיכם להיות מקצתכם נפוצים בגולה : ונפלתם ככלי חמדה . ר''ל לא תהיה נפילתכם ככלי בזוי הנופל בארץ שאין היזק בנפילתו אלא היזק רב וקלון מתמיד יהיה לכם בהנפילה ההיא ככלי חמדה הנופל לארץ שההיזק רב במה שנפחת בנפילה :
הילילו . מל' יללה : והתפלשו . ענין הגלגול בעפר כמו עפר התפלשי ( מיכה א ) . אדירי . ענין חוזק : מלאו . נשלמו וכן במלאת ימי טהרה ( ויקרא יב ) : ותפוצותיכם . ענין פזור וכן כי נפץ העם ( ש''א יג ) :
הילילו הרועים הם המלכים, והתפלשו אדירי הצאן השרים, כי מלאו ימיכם שבא הזמן לטבוח, (ומלאו ימי) תפוצותיכם שתפוצו לגולה, ונפלתם ככלי חמדה כלי זכוכית יקרה שבעודה שלמה היא חמודה ובעת שתשבר אין השברים ראוים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה :
ותפוצותיכם. כמו ותפוצותיכם, ושעורו (מלאו ימי) תפוצותיכם, (עי' רד''ק במכלול שער דקדוק השמות וחלק הפעלים שורש פוץ ובפירושו כאן), ועמ''ש (הושע י''א ג') :

{לה}
וְאָבַ֥ד מָנ֖וֹס מִן־הָֽרֹעִ֑ים וּפְלֵיטָ֖ה מֵאַדִּירֵ֥י הַצֹּֽאן׃
ואבד מנוס . לא יוכלו לברוח מיד האויב : ופליטה . מלת ואבד משמשת בשתים לומר שיאבד פליטה ושארית מה מאדירי הצאן המה הגבורים :
מנוס . ענין בריחה : ופליטה . שארית וכן אל יהיה לה פליטה ( לקמן נ ) :
ואבד מנוס בעת הטביחה לא ימצאו מקום לנוס :
מנוס, ופליטה. מנוס נופל בבני אדם שיש לו שכל, ופליטה גם בבע''ח :

{לו}
ק֚וֹל צַעֲקַ֣ת הָֽרֹעִ֔ים וִֽילְלַ֖ת אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֑אן כִּֽי־שֹׁדֵ֥ד יְהוָ֖ה אֶת־מַרְעִיתָֽם׃
קול צעקת . ר''ל הנה נשמע קול צעקת וכו' : כי שודד ה' . ר''ל מה' באה השדידה בגזירה : מרעיתם . מקום שהרועים רעו את הצאן והוא למשל על ירושלים :
ויללת . מל' יללה : שודד . ענין עושק וגזל : מרעיתם . מל' מרעה :
קול, והרועים והשרים ישאגו בקול שה' שודד את מרעיתם שיכירו כולם שהוא עונש השגחיי מה' :

{לז}
וְנָדַ֖מּוּ נְא֣וֹת הַשָּׁל֑וֹם מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַף־יְהוָֽה׃
ונדמו . ל' חורבה לשון הדימנו , ונדמה שם ( לעיל ח ) :
ונדמו . המדורות היושבות בשלום יהיו חרבים מפני חרון אף ה' שיחרה בהם :
ונדמו . ענין חורבן וכריתה כמו גם מדמן תדומי ( לקמן מח ) : נאות . מדור כמו בנאות דשא ( תהלים כג ) :
ונדמו נאות השלום מקום שרעו הצאן שהיה שם שלום נכרתו מפני חרון אף ה' :
נאות. שרשו נוה, ובא על נוה צאן :

{לח}
עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃
עזב ככפיר וגו' . גלה מלכא מכרכיה ככפיר העוזב את סוכו : היונה . משתכרת ביין כן ת''י , דבר אחר לשון אונאה :
עזב ככפיר סוכו . כל מדור יהיה נעזב מבעליו ולא יזכר בו כמו כפיר אריות שאינו זוכר בסוכתו אחר שעזבה : חרון היונה . חרון האויב המאנה ואונס אותם לקחת ההון וזה בא מפני חרון אף ה' שחרה בם ולא במקרה :
ככפיר . כן יקרא ארי בחור : היונה . מלשון אונאה וענינו קחת ההון וכן העיר היונה ( צפניה ג ) :
עזב ככפיר סוכו, מוסב על חרון אף ה' שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, ר''ל שאף ה' יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה שהוא נ''נ שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), ומפני חרון אף ה' שנבוכדנצר היה שבט אפו :
עזב. מוסב על חרון אף, מצייר את החרון ככפיר. וסכו. כמו סוכתו. ודרך הכפיר לצאת במדבר שממה, ועז''א כי היתה ארצם לשמה :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור