דודאי . קדרות : מועדים . מוכנים : החרש . והמסגר . תלמידי חכמים שגלו עם יכניה וכבר פירשתיו בספר ( מ''ב כד ) החרש והמסגר לימייטראה ליפורטי''ר בלעז , ל''א החרש והמסגר החרש ל' חרש המסגר ל' סגור כלומר חכמים גדולים בתורה שכשהיה אחד מהם מדבר הכל שותקים מסגר שהיו סוגרים ואין פותח :

הראני ה' . במראה הנבואה : דודאי . כלים מלאים תאנים היו מזומנים לפני ההיכל : אחרי הגלות . חוזר לתחילת המקרא לומר שזה ראה אחר שגלה נ''נ וכו' : ואת החרש ואת המסגר . הם אומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם וכן ת''י :

דודאי . שם כלי כעין קדרה וכן כפיו מדוד תעבורנה ( תהלים פא ) : מועדים . מזומנים וכן אנה פניך מועדות ( יחזקאל כא ) : החרש . קבוצת האומנים כמו חרש עצים ( ישעיה מד ) :

כתאני הבכרות . שבישלו כל צרכן בתחלת בכורי תאינים שהם חביבות על מוצאיהם בראשיתם :

תאנים . מלאה תאנים וכו' : כתאני הבכרות . כתאנים המבושלין כל צרכן : מרוע . בעבור רעתן לא היה אפשר לאכלן :

הבכורות . המבושלות כל צרכן וכן בכורי ענבים ( במדבר יג ) :

הדוד אחד תאנים טובות מאד, התאנה אם אין לוקטין אותה תיכף כשנתבכרה היא מותלעת מהשמש כמ''ש חז''ל במדרש, וע''ז המשיל את גלות יהויכין שנלקטו תחלה מארץ ישראל לתאני הבכורות שנלקטו ראשונה :

הדוד אחד. כפי הדקדוק ראוי הדוד האחד, רק ר''ל שכל דוד היה מיוחד בפ''ע לפי הנמשל, זה בבבל וזה בירושלים :

טובות מאד . המה טובות מאד : רעות מאד . המה רעות מאד :

התאנים הטובות טובות מאד, ר''ל כי יש טוב ורע יחוסיי שהדבר טוב בערך דבר אחר גרוע ממנו, ובכ''ז אינו טוב מאד מצד עצמו, ועז''א שהטובות והרעות שראה הם החלטיים מצד עצמם בלא יחוס אל אחרים גרועים או טובים מהם, ועז''א שהטובות טובות מאד, וכן ר''ל שהטובות נתוספו בטוב ונעשו טובות מאד ע''י שנתלקטו תיכף כמ''ש כתאני הבכורות, והרעות נתוספו ברע ע''י שלא נתלקטו עד שהרעות נעשו רעות מאד עד אשר לא תאכלנה מרוע :

כן אכיר את גלות וגו' . הרי זה מקרא מסורס כן אכיר לטובה את גלות יהודה שהגליתי כבר יכניה וגלותו :

כתאנים הטובות האלה . שהמה חביבים ובני אדם מתקרבים אליהן כן אכיר את גלות יהודה ר''ל עם כי נעשו זרים ממני כי הרחקתים מעל גבולי הנה עתה אכיר אותם ואתקרב אליהם : לטובה . חוזר למעלה לומר כן אכיר לטובה :

אכיר . מלשון הכרה :

כתאנים הטובות האלה, ר''ל שנלקטו בזמנם כן אכיר את גלות יהודה שנלקטו בזמנם ונעשו טובות מאד עד שמה ששלחתים מן המקום הזה הוא לטובה, {{{א}}} שע''י ששלחתים.

לטובה. מוסב על פעל אכיר, וגם על פעל שלחתי, ששלחתים לטובה :

אתוש . ל' עקירה :

ושמתי עיני . אשגיח עליהם לטובה לשמרם בגולה : והשיבותים . בזמן בית שני : ובניתים ולא אהרוס . ר''ל הואיל וכבר עבר עליהם הצרה לא יקוו עוד מעתה הריסה כי אם בנין בשובם לירושלים בבית השני לא כמו הנשארים בירושלים אשר יקוו על הריסה הואיל ועדיין לא עבר עליהם הצרה ולא קבלו הגמול : ונטעתים וכו' . כפל הדבר במ''ש :

והשיבותים . מלשון השבה : אהרס . מל' הריסה ונתיצה : אתוש . ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ ( לעיל א ) :

ושמתי עיני עליהם לטובה שתהיה השגחתי עליהם בגלותם, {{{ב}}} והשיבותים על הארץ הזאת, בימי כורש, ואז ובניתים במלכות ולא אהרוס, ונטעתים בישוב הארץ ולא אגלם, {{{ג}}} שלא ימצא עוד סבה לחורבן וגלות, כי.

ובניתי, ונטעתים. עי' למעלה (א' י') :

ונתתי וכו' . אתן להם לב מבין לדעת אותי אשר אני ה' : והיו לי לעם . להאמין בי ולקבל עול מוראי : ואנכי וכו' . להיות בעזרתם :

ונתתי להם לב לדעת אותי ועי''כ והיו לי לעם, כי ע''י הגלות ישובו אלי בכל לבם :

וכתאנים הרעות . כאלו אמרו הנשארים בם יהיו כתאנים הרעות אשר אין לאכלן בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם : כן אתן וכו' . להיות שנוא ומרוחק : והיושבים בארץ מצרים . שהלכו עם יוחנן בן קרח למצרים ונתיישבו שמה אשר לא כמצות ה' :

וכתאנים הרעות שלא נלקטו, אשר לא תאכלנה מרוע כי כה אמר ה', ר''ל כי מ''ש ירמיה (בפסוק ג') והרעות רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, י''ל שזה אמר מדעת עצמו, והודיע לו ה' שמ''ש אשר לא תאכלנה מרוע לא אמר מדעת עצמו רק כה אמר ה', וה' שם בפיו הדברים האלה, ודרך נבואה עתידה. כי כן אתן את צדקיהו וכו', ר''ל כל אלה שלא נלקטו לבבל :

כי כה אמר ה'. לפירוש המפרשים מלת כי זרה :

לזעוה לרעה לכל ממלכות הארץ . שישמעו הרעה הבאה עליהם ויזועו : ולשנינה . שישננו וידברו הכל בפורענותם :

ונתתים וכו' . ר''ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה ולרעה כי כולם יחרידם וירעו להם : לחרפה וכו' . ר''ל בכל המקומות אשר אדיח אותם שם יהיו לחרפה כי כולם יחרפו אותם : ולמשל . יביאו משל מהפורעניות הבא עליהם : לשנינה . יתמידו לספר מהצרות הבאות עליהם : ולקללה . המקלל יתלה הקללה בהם לומר תהיה כהיהודים האומללים :

לזעוה . ענין רעד ורתת וכן והיה רק זועה ( ישעיה כח ) : לשנינה . ענין ספור ואמירה כמו ושננתם לבניך ( דברים ו ) :

ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ, שע''י שנגזר שנ''נ ירדוף אחריהם ירע על ידם ויזוע כל הממלכות שהם ביניהם, וגם יהיו לחרפה בכל המקומות אף במקום שלא תגיע יד נבוכדנצר שם :

לזעוה. שיזועו ממקומם על ידם, והם יהיו לחרפה, וכן לקמן (כ''ט י''ח, ל''ד י''ז) :

עד תומם . עד יכלו מעל האדמה וכו' :

תומם . ענין כליון והשלמה כמו תם הכסף ( בראשית מז ) :

ושלחתי בם את החרב על אלה שירצו לשוב לא''י :