דרש נא . עתה דרש בתפלה בעבורינו אל ה' : ככל נפלאותיו . כמו כל הנפלאות הרגיל לעשות מאז : ויעלה . ויסתלק מעלינו . ( ד ) הנני מסב . אסבב מכם את כלי המלחמה לתתם אל מלך בבל וכו' ר''ל לא תצליחו עם כלי המלחמה כאלו הם לקוחים ממכם ונתונים בידם להלחם עמהם : ואספתי . אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם :

ויעלה . ענין סלוק כמו העלות הענן ( במדבר ט ) :

יעשה ה' אותנו. היל''ל יעשה לנו, ורצוף בו כונה שניה, שיחזיר אותנו בתשובה ויעשה אותנו בריה אחרת, כמ''ש כי כחומר ביד היוצר וכו', וממילא יעלה מעלינו :

הנני מסב את כלי המלחמה . יש בכם היודעי' להשביע את השרים של מעלה הממונים על הפורעניות להציל איש איש מן הרעה שהוא ממונה עליה ובכך אתם בוטחי' הנני מיסב את השררה של זה לזה ולא תדעו על מי תשביעו : ואספתי אותם . כלי מלחמה אל תוך העיר הזאת שאשחית אתכם בדבר ע''י מלאך המות שהוא מן השרים העליונים וכן מפורש בענין בדבר גדול ימותו :

מסב . מל' סבוב : את מלך . אל מלך : הצרים . מל' מצור : ואספתי . ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים יט ) :

הנני מסב, ר''ל שע''י הרעב יתהוה מרד בעיר כי מקצתם ירצו להמסר אל הכשדים, ויצטרכו בעלי המלחמה ללחום את העם :

ונלחמתי . ר''ל אגביר הכשדים עליכם כאלו אני נלחם עמכם : ביד נטויה . אחז במשל מגבור הנלחם ונוטה ידו מול האויב :

ונלחמתי, ותוך כך אחר שיהיה חרב ורעב אבא אני להלחם עמהם, ביד נטויה זו הדבר, ובזרוע חזקה זו החרב, והמלחמה תהיה באף ובחמה ובקצף גדול, ומפרש נגד יד נטויה.

ביד נטויה ובזרוע חזקה. בכ''מ אמר יד חזקה וזרוע נטויה, לבד פה ? כי היד מציין את הדבר, וזרוע נטויה מציין החרב כמ''ש חז''ל, כי היד הוא הפועל בבלי אמצעי ומציין את הדבר שבא בלא אמצעי, והזרוע תפעול ע''י אמצעי שהוא היד, שהזרוע תניע את היד הפועלת, ומציין את החרב שיפעול ה' ע''י אמצעי שהוא יד האויב, ובעכו''ם היד שהיא הדבר חזקה, לא כן אצל ישראל שבא ברחמים, כמ''ש כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו'. וכן אצל עכו''ם הזרוע נטויה אבל אצל ישראל היא חזקה כי יניע יד האויב ומחזיק בו בחזקה בל יעשה מעצמו (שזה ציין מלת נטויה שהוא ההתפשטות) רק לפי פעולת ה' והשגחתו : באף ובחמה ובקצף גדול. ההבדל ביניהם, שאף הוא החרון הגלוי. והחמה היא הפנימית השמורה בלב. והקצף הוא מה ששוקל העונש כפי החטא עין בעין, וכפי גודל החטא יגדל הקצף :

את יושבי העיר . וחוזר ומפרש ואת האדם ואת הבהמה : בדבר . ר''ל ההכאה תהיה שימותו בדבר גדול :

והכיתי וכו' בדבר גדול ימותו, (ומה שכתוב ואת האדם היינו אף אלה שאינם מיושבי העיר) :

יחוס . ענין חמלה כמו וחוסה עלי ( נחמיה יג ) וכפל הדבר במ''ש :

ואחרי כן. ונגד זרוע חזקה זו החרב, אמר שיתנם ביד נבוכדנצר והכם לפי חרב, ומ''ש ואת העם היינו אזרחי ירושלים, ואת הנשארים מן האדם שאינם מיושבי ירושלים :

לא יחוס, ולא יחמל, ולא ירחם. כבר בארתי (למעלה י''ג י''ד) ההבדל ביניהם, החוסה, הוא מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם מלהשחית כליו וקניניו, והחמלה היא מצד שאינו רוצה להשחית הדבר עצמו שיש בו איזה מעלה, והרחמים תהיה מצד התפעלות הנפש מלראות צרת חברו ולא שייך רק על האדם, ונגד מ''ש שיתנם ביד נ''נ אומר שלא יחוס מצד שהם קניניו, ונגד מ''ש שיתנם ביד אויביהם אומר שהאויב לא יחמול כי מצד איבתו אינו חשוב אצלו כלום, ונגד מבקשי נפשו אמר שלא ירחם, כי המבקש נפש מתאכזר ומשחית :

נותן לפניכם . ר''ל מפרש אני לפניכם באיזה ענין תמצאו חיים ובאיזה ענין תשיג אתכם המיתה :

נותן . ענין אמירה כמו ולא נתן תפלה ( איוב א ) : את דרך . את ענין :

והיתה לו נפשו לשלל . כאדם השולל שלל וחוטפו והולך לו כן תהיה לי נפשו שלולה מן המיתה מן ההורגים :

בחרב וכו' . ר''ל באחד מאלה : ונפל . ישכון אל הכשדים להיות סר למשמעתם : והיה . ישאר חי וירויח נפשו כאלו שללה לעצמו מיד ההורגים :

ונפל . ענין השכנה ונטיה כמו אל הכשדים אתה נופל ( לקמן לז ) : לשלל . ענין ביזה :

ונפל על הכשדים, כי לא הניחו לצאת שום אדם מן העיר רק בעת שנפלו על הכשדים ללחום עמם, אז מי שרצה היה נמסר אל הכשדים ונשאר שם ולא שב לעיר לכן אמר על הכשדים, ואז השלל שישלול מן המלחמה יהיה נפשו שיציל :

פני . כתרגומו רוגזי :

שמתי פני . שמתי מחשבותי בעיר הזאת להרע לה וכו' :

כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה. כי למעלה אמר הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית מה שגזר עליהם רעה היה כדי שישובו ויתן להם טובה, זה היה על ישראל עצמם, אבל על העיר כבר נגזר חורבן, ומה ששם פניו בה לרעה ולא לטובה לא היה ע''מ להיטיב, כי ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש בכל אופן :

ולבית מלך יהודה . מוסב על מלת תאמר האמור בתחילת הענין וכאומר ולבית וכו' תאמר שמעו וכו' :

ולבית מלך יהודה, באה לו נבואה שיהיה פלטה לזרע בית דוד :

מיד עושק . טעמו למטה שאינו שם דבר אלא שם הגזלן העושק את אחרים : ואין מכבה . שלא ימלט לכם שריד :

דינו לבוקר . הוא ענין דרך זירוז : גזול . הנגזל : עושק . הגזלן העושק את הזולת : כאש חמתי . ר''ל כמו האש כשיוצאת הולכת ושורפת מעצמה כן תבער בהם חמתי ולא ימצא מי יכבנה ר''ל אין מי ימחה בידי : מפני רוע מעלליכם . מוסב על ובערה :

דינו . מלשון דין : מעלליכם . מעשיכם :

דינו לבקר משפט, ר''ל בעוד שהוא בקר, ר''ל טרם בוא הצרה והחשכה דינו משפט, כמ''ש ציון במשפט תפדה, כי חורבן ירושלים היה בעבור גזל ועושק וחסרון משפט (כמ''ש ועתה מרצחים, שריך סוררים), פן תצא כאש חמתי ולא יהיה לכם פליטה :

והצילו גזול מיד עושק, העושק הוא הכובש שכר שכיר ואומר לך ושוב ומחר אתן. והגוזל לוקח את של חברו בחזקה, אבל גם העושק ישוב אח''כ הנעשק להיות גזול, אחר שברבות הימים אינו מקבל שכר ומתיאש :

יושבת העמק . ירושלים היא בתוך עמק , ד''א שהעמיק הקב''ה עצה עליך להחריבך : צור המישור הר שכל . סביביו מישור : מי יחת עלינו . מי יחנה עלינו כמו כי שם ארם נחיתים ( מלכים ב ו ) :

הנני אליך . הנה אני אליך להצר לך אתה ירושלים היושבת בתוך העמק כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל : צור המישור . היושבת על הצור אשר במישור : מי יחת עלינו . מי ירד עלינו למלחמה , ומי וכו' כאומר הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב לבו לגשת אלינו למלחמה ומי יכבוש אותה :

צור . סלע : המישור . מל' ישר ושוה : יחת . ענין ירידה כמו חציך נחתו בי ( תהלים לח ) : במעונותינו . מל' מעון ומדור כמו ה' מעון אתה היית ( שם צ ) :

הנני אליך יושבת העמק, בית המלך והמצודה היה בשפוע ההר שמצד ההר היא יושבת העמק, ומצד האחר הוא צור המישור, שהיה מבוצר וחזק כצור, ועל צד שנגד ההר אמרה מי יחת עלינו ר''ל מי ירד מראש ההר לבא עלינו, ועל צד המישור אמרה מי יבא במעונותינו, שמבוצר במבצר חזק :

יושבת העמק. כבר באר הרש''ף שגדר העמק הוא בשפוע ההר, והוא כפי פירושי, ומלת יחת הוא המורד מלמעלה למטה מן ההר אל העמק :

ופקדתי . אשגיח עליכם להשיב כגמול מעשיכם : ביערה . הם ערי יהודה : ואכלה . תשרף הכל :

ופקדתי . ענין השגחה : והצתי . ענין הבערה כמו באש יצתו ( ישעיה לג ) : ואכלה . ענין שריפה כמו מאכלת אש ( שם ט ) :

ופקדתי, אבל הנני עליך ואני אפקוד על רוע מעשיכם והצתי אש ביערה שהיה בצד הנגב שמצד זה כבש את העיר כמ''ש והטף על יער השדה נגב (יחזקאל כ''א ב') :