פקיד נגיד . ממונה ושר היה בבית ה' : את ירמיה . מוסב על וישמע :

המהפכת . שם מקום האסורים וי''ת לכיפתא ארוולו''ר בלעז :

המהפכת . הוא שם של בית הסוהר : בשער בנימן . כן נקרא שם השער : העליון . העומד בגובה ההר :

מגור . יראה : לא פשחור קרא ה' שמך וגו' . לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני ( איכה ג ) וכן אמר לו לא פשחור קרא שמך שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור אלא לכך נקרא שמך פשחור פשח שחור , ד''א פש סחור רבים סביבותיך להרוג וללשון זה מגור הוא ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב ( יחזקאל כא ) :

לא פשחור וכו' . ר''ל לא נקרא שמך פשחור כי אם לאות שאסיפת גייסות יקיפו אותך מסביב כי פשחור הוא כמו פש סחור ופש הוא ענין רבוי כמו ופשו פרשיו ( חבקוק א ) וסחור הוא תרגומו של סביב :

מגור . ענין אסיפה וקבוץ כמו אוגר בקיץ ( משלי י ) :

לא פשחור, ששם זה מורה על התפשטות והחירות, כי אם מגור מסביב שהוא ההפך שמתאסף אל עצמו מפני הפחד והמצור :

לא פשחור. שם פש-חור, פש מענין ריבוי והתפשטות, כמו ופשו פרשיו, כי תפושו כעגלה דשה, וחור מענין חירות. ומגור הוא ההפך שמורה הצמצום (כנ''ל ו' כ''ה) :

למגור . לאסיפת הגייסות : לך . אותך אתן ולכל אוהביך : ועיניך רואות . כשיפלו בחרב : והכם . מהם יכה בחרב :

נותנך למגור שישמעו מה שנעשה לך ויגורו ויפחדו, ונפלו בחרב בעת המלחמה, ואת כל יהודה אתן בעת שכבשום, והגלם ושם בבבל יכם בחרב, או ר''ל הגלה מקצתם, והכה מקצתם :

חוסן . ממון :

ואת כל יקרה . כל הדברים היקרים הנמצאים בה : אתן . על כי האריך והפסיק חזר ואמר אתן וכן דרך המקרא :

חוסן . ענין חוזק ועל העושר יאמר שהוא החוזק וכן חוסן ויקר יקחו ( יחזקאל כב ) : יגיעה . גם הוא יאמר על העושר הבא ביגיעה ועמל : ובזזום . מל' בזה ושלל :

ונתתי את כל חוסן הם הדברים החזקים שבעיר כמו המבצרים, ויגיעה כספם וזהבם ותבואותיהם, ויקרה דברים היקרים כמו אבנים טובות ומרגליות, ואת כל אוצרות שאצרו המלכים, אתן מפרש נגד כל חוסן אמר אתן ביד אויביהם שיכבשו המבצרים, ונגד יגיעה ויקרה אמר ובזזום שיבוזו אנשי החיל איש לו, ונגד האוצרות אמר ולקחום כי יוקחו לאוצר מלך בבל :

חוסן. עקרו של דבר חזק ומתקיים, וחסון הוא כאלונים (עמוס ב'), ובא על העושר בהשאלה כי הון עשיר קרית עזו, ופה ר''ל דברים החזקים שבעיר כמו בית צדיק חוסן רב, ומשתתף עם מחסה. ועל כיבוש מבצרים שייך לשון נתינה : ובזה בא על דברים הנבזזים מן החיל, ולקיחה שייך אל האוצרות, שרובם נלקחים לאוצר המלך ואינם נבזזים, ואם גם האוצרות ניתנו לאנשי החיל לבוז אז יפיל עליהם לשון בזה (למעלה ט''ו י''ג) :

אשר נבאת . כי פשחור אמר שהוא נביא וניבא בשקר :

ושם תקבר ר''ל לא תשוב לא בחיים ולא אחרי המות :

פתיתני . ללכת בשליחותך : . חזקתני . הכבדת עלי ידך החזקה ללכת על כרחי : ותוכל . ונצחת : כולה . כל העם לועג לי :

פתיתני . אתה ה' פתית אותי ללכת בשליחותך : ואפת . קבלתי הפתוי : חזקתני . חזקת אותי בדברים באמרך אל תירא מפניהם ( לעיל א ) והנה בזה יכולת לפתות אותי : הייתי לשחוק . עתה הנה הייתי לשחוק וכולם מלעיגים עלי :

פתיתני . מלשון פתוי והסתה : ותוכל . מל' יכולת :

פתיתני ה', ר''ל הנה לא רציתי להיות נביא, {{{א}}} מפני שיראתי שאהיה לצחוק וללעג מצד כי נער אנכי, וע''ז פתיתני כמ''ש אל תאמר נער אנכי ואפת, {{{ב}}} מפני שיראתי שאם לא אהיה לצחוק יחרה אפם עלי ויהרגוני, וע''ז חזקתני כמ''ש אל תירא מפניהם ותוכל ועתה כל אשר יגורתי בא לי, אם מה שיראתי שאהיה לשחוק הייתי לשחוק כל היום, ולא אצל קצת מן העם רק כולה לועג לי, ואם מה שיראתי שיעשו לי רעה.

שחוק, לועג לי. הלעג הוא יותר מן השחוק, שישחק על חברו לפעמים ולא יבזהו, כמו אם יוחלק ויפול בשגגה, אבל הלועג יבז לו (עי' תהלות ב' ד', שם נ''ט ט', משלי א' כ''ז) :

מדי אדבר . בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד : כי יהיה דבר ה' לי . לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי : ולקלס . ולדבור כמו וקלסה :

כי מדי אדבר . מתי שאדבר דברי נבואה אני צועק על הרעה הנעשה לי ואקרא בקול החמס והשוד הבא לי בעבורה : לחרפה . המה מחרפים אותי כל הימים בעבור דבר הנבואה :

מדי . עניינו כמו מתי וכן מדי דברי בו ( לקמן לא ) : חמס . ענין הסרת היושר והוא מלשון נחמסו עקביך ( לעיל יג ) : ושוד . עושק הגוף : ולקלס . ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות ( יחזקאל כב ) :

מדי אדבר אזעק איני אצלם כאיש משוגע ופתי שיצחקו עליו ולא ישימו לב לדבריו, כי בכל עת שאדבר דבר נבואה י''ל לזעוק בין על חמס בממון, בין על שוד בגוף, כי היה דבר ה' לי לחרפה מה שאני מדבר בשם ה' הם חושבים שאני עצמי מדבר זאת וע''כ יחרפוני על דברי שאני אומר להם :

לחרפה ולקלס. הקלס הוא המאמר שעושים לצחוק על אדם ושם גנאי שנותנים לו, כמו ויתקלסו בו, עלה קרח, הקרובות והרחוקות יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה (יחזקאל כ''ב ה') :

ואמרתי לא אזכרנו . ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד : והיה בלבי . הנבואה כאש בוערת ועל כרחי אני צריך לילך : עצור בעצמותי . וכנוס בעצמותי : האש : כלכל . לסבול האש :

ואמרתי . פעמים רבות אמרתי בלבי לא אזכור בפניהם שם ה' על פי ולא אדבר עוד נבואה בשמו : והיה בלבי . אבל הנבואה היה בלבי כאש בוערת וכנוס בעצמותי : ונלאיתי . נעשיתי נלאה ועיף לסבול בי הנבואה ולא יכולתי להתאפק לבלי לאמרה :

עצור . כנוס ומאוסף כמו עצרת בוגדים ( לעיל ט ) : ונלאתי . ענין עייפות ויגיעה כמו העוה נלאו ( שם ) : כלכל . ענין הסבלה והחזקה כמו ומי מכלכל את יום בואו ( מלאכי ג ) : ואוכל . מל' יכולת :

ואמרתי, ועי''ז גמרתי בלבי שלא אנבא עוד, לא אזכרנו ר''ל שאשכח מזכרוני מה שאמר לי עד עתה, ולא אדבר עוד בשמו לעתיד לא אלך בשליחות מאתו, אבל (נגד לא אזכרנו) והיה בלבי כאש בערת, (ונגד לא אדבר עוד בשמו) ונלאיתי כלכל ולא אוכל שלא אלך בשליחותו ולא אנבא :

ונלאיתי כלכל ולא אוכל. הלאות הוא פסיקת הכח ע''י רוב הזמן שסבל, ומוסיף ולא אוכל כלכל כלל אף זמן מועט :

כי שמעתי . אני אמרתי שלא אזכרנו לפי ששמעתי דבת רבים אלו שמתלחשים עלי . מגור . ל' אסיפה וכן ת''י : הגידו . עליו עדות שקר : ונגידנו . ונעידנו ומנחם פי' הגידו ונגידנו כמו ( דברים יד ) לא תתגודדו וכן חבר לחלק יגיד רעים ( איוב יז ) ל' השחתה כמו גודו אילנא ( דניאל ג ) ודונש פתר אותו לשון הגדה ממש וכה פתרונו הגידו עליו דברי שקר ונגידנו למלך ויש לנו כמו נגידנו דברים רבים במקרא אשר לא יכין פתרונו כי אם עד אשר יחלקון לשתי תיבות או לשלש כמו ולא יכלו דברו לשלום ( בראשית לו ) בני יצאוני ( לעיל י ) : שומרי צלעי . מצפים שברי : אולי יפותה . לשמוע לנו ולטעות אחרינו :

כי שמעתי . אע''פ ששמעתי דברי רבים אסיפת אויבים מסביב שאומרים אלו לאלו הגידו עליו עדות שקר ונגיד הדבר ההוא לפני המלך : כל אנוש . כל איש ואיש אשר חשבתים שהם אוהבי וחפצי שלומי המה מצפים על תקלתי להיות צולע ופוסח והוא ענין מליצה : אולי יפותה . באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכלה לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה ואז נקחה את נקמתינו ממנו :

דבת . ענין אמירה ועל פי רוב יאמר על האמיר' הרע' כמו דבת הארץ ( במדבר יג ) : מגור . ענין אסיפה : שומרי . ענין תקוה וצפוי כמו ואביו שמר את הדבר ( בראשית לו ) : צלעי . ענין חגר ופסח ויאמר על המכשול והתקלה וכן ובצלעי שמחו ( תהלים לה ) : יפותה . מל' פתוי והסתה : ונוכלה . מל' יכולת :

כי שמעתי, וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני ע''י דברי נבואתי רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים, וגם (דבת) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב, {{{ב}}} שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכ''א אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו ר''ל נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים, {{{ג}}} שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועי''כ אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו, אולי יפותה לקבל עצתנו, ועי''כ נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו, אבל.

מגור מסביב. דבת מגור מסביב הוא פשחור : ונגידנו. העצם שאליו יגיד דבר בא בשמוש הלמ''ד, ונגד לו את דברי אדוני. והדבר אשר יגיד נקשר במלת את, ויגד לו מרדכי את אשר קרהו. ופה ר''ל נגיד אותו היינו שנגיד מעשיו ותכונתו : צלעי. לשון והוא צולע על יריכו :

כי לא השכילו . לא הצליחו בעצתם :

וה' אותי . הנה עכ''ז היה ה' עמי לעזרה כגבור חזק על כן כשלו רודפי ולא יוכלו לי לעשות עמי רעה : בושו מאד . נתביישו מאד כי לא הצליחו בעצתם וכלימת עולם תהיה זאת להם ולא תשכח :

אותי . עמי וכן ואדבר אותך ( יחזקאל ב ) : עריץ . חזק כמו אל נערץ ( תהלים פט ) : השכילו . ענין הצלחה על כי המצליח נדמה בעיני הבריות שעושה מעשיו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ( ש''א יח ) :

וה' אותי, ה' הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע''כ רודפי יכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר :

וה' אותי. מענין והיו לאות על ידך : בשו, כלמת. הבושה מעצמו, והכלימה ע''י אחרים (כנ''ל ג' כ''ה) :

וה' צבאות . ואתה ה' צבאות הבוחן את הצדיק לדעת מעשיו ורואה מחשבות כליות ולב בטוח אני אשר בעיני אראה נקמתך מהם : כי אליך . לבד אליך אני מגלה הריב שיש להם עמדי ולא גליתי למי לבקש ממנו עזר :

בוחן . מלשון הבחנה :

וה' צבאות אחר שאתה בוחן מי הצדיק בדינו, ואתה רואה גם מחשבת הלב, וידעת צדקתי ושכל הדבה שהוציאו עלי שקר שלא הרהרתי אף במחשבה במה שהם חושדים אותי, א''כ אבקש אראה נקמתך מהם, כי אינה נקמתי לכבודי רק לכבודך כי אליך גליתי את ריבי, שריבי גליתי אליך אחר שהוא בעבור כבודך :

שירו לה' . ומעתה אתם אנשי הצדק שירו לה' והללו אותו אשר הציל מיד המרעים את נפש האביון ועל נפש עצמו אמר :

מרעים . רשעים :

שירו, ועכ''פ שירו על ההצלה שהצילני מידם ולא יכלו להפיק זממם עלי :

ארור היום אשר ילדתי בו . פוא''י אינייניר''ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג את הנביאים ושמש מטתו וברח :

ארור היום . ממרירות לב על כי רבים קמו עליו קלל ירמיה מולדתו כפי המורגל בפי קשי המזל : יולדתי בו . הוא יום ההריון המיוחס גם לאב וכמ''ש לאביך זה ילדך ( משלי כג ) : אשר ילדתני אמי . זה יום הלידה המיוחס לבד לאם :

ארור, ביום שנתעברה אמו של ירמיה בירמיהו הרג מנשה את כל נביאי ה' והיה יום ארור, וז''ש ארור היום אשר ילדתי בו ר''ל שהוא ארור מכבר, ויום שנולד ירמיה היה תשעה באב שהיה עתיד הבית להחרב בו, ועז''א שיום הלידה אל יהי ברוך בעתיד :

ילדתי, ילדתני אמי. הלדה מצד האב בא על העבור, ובמלת יולדתי בפועל מציין עת העבור שהולידו אביו, ועל עת הלידה אמר ילדתני אמי, ומלת ארור אינו קללה רק הודעה, היום הוא ארור מכבר :

שמח . מ''ם דגושה שהוא ל' תשמח אחרים ששמח את אביו בבשורתו ( טז ) כערים אשר הפך . סדום ועמורה : ולא נחם . משגזר עליהם חורבן לא חשב מחשבה אחרת לבטל גזרתו ( יז ) אשר לא מותתני . מלאך המות מרחם והרי זה מן המקראות קצרי דבור : הרת עולם . הריון של עולמית :

ארור האיש וכו' . הואיל ולמפרע לא היתה הבשורה טובה בודאי לא היה המבשר איש טוב כי דרך איש טוב לבשר טובה כמ''ש איש טוב זה ועל בשורה טובה יבוא ( ש''א יח ) : שמח שמחהו . אמר בתמיה וכי למפרע היתה שמחה :

ארור האיש, וכן האיש אשר בשר את אבי היה ג''כ ארור, כי מנשה הרג אותו על שבשר את אבי ושמח שמחהו ולכן הרגו :

והיה האיש ההוא . זה המבשר : כערים וכו' . הם סדום וחברותיה : ולא נחם . משגזר עליהם הפיכה לא חשב מחשבה אחרת לבטל הגזירה : ושמע . המבשר הזה ישמע מאוהביו זעקת צרה ותרועת יללה :

נחם . ענין הפוך מחשבה : ותרועה . ענין זעקת יללה כמו נפשו ירעה לו ( ישעיה טו ) :

והיה, האיש הזה היה דומה כערים אשר הפך ה' וכן נאבד הוא וכל אשר לו ע''י מנשה, ושמע קול זעקה בבקר אז לקחו לבית האסורים ודן אותו, ותרועה בעת צהרים הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו, והטעם שהרג אותו מנשה היה.

אשר לא מותתני מרחם . ר''ל לזה אני מקלל יום הלידה והמבשר כי למה מי שבידו להמית לא המית אותי עודי ברחם והיה לי אם כן אמי לקבר לפי שעה ורחמה היה לי הריון עד עולם עד המיתה :

מרחם . הוא מקום הולד : הרת . מל' הריון :

על אשר לא מותתני מרחם על שידע עברוני ולא הודיע למלך למען ימיתני מרחם ע''י כוס שהיה נותן לאמי שתפיל הולד, כי מנשה לא רצה שישאר זרע לנביאי ה' :

ורחמה הרת עולם. כי העובר המת ברחם ויצא משם תוכל אמו להתעבר שנית, אבל אם ישאר שם לא תקבל עוד הריון :

עמל ויגון . חורבן בית המקדש :

למה זה מרחם יצאתי . ר''ל למה יצאתי מעצמי כדרך הנולד חי : לראות עמל ויגון . התולדה הזאת היתה לרעתי לראות עמל ויגון והנה ימי כלים בבושת כי כל הימים מביישים אותי הקמים עלי :

עמל . ענין יגיעה : ויכלו . מל' כליון :

למה זה, זה מסיים ירמיה, א''כ אם כבר נחתו בי חצי רוע המערכה מעת נוצרתי בבטן, למה יצאתי מרחם, להיות מעותד אל המון התלאות :