ויהי אחר שהקדים איכות תחלת נבואתו וענין נבואתו בכלל, הקדים הקדמה כוללת לדברי פורעניות אשר ינבא בכל הספר על ישראל. יודיע כי בכל העונשים והיסורים שיביא ה' על ישראל, עוד אהבתו אליהם ועוד לא שכח בריתו מימי קדם, וכל אוכליהם ענוש יענשו, כאב שקצף על בנו ומוסרו לשלוחים אכזרים להכותו מכה רבה, שבכ''ז לבו דואב ומלא רחמים על בנו המוכה, וקוצף על האכזר המכה וסופו ליטול את שלו מתחת ידו :

זכרתי לך . אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה ול' הכנסה הוא , כלולותיך נוצי''ש בלעז , ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי :

באזני ירושלים . באזני יושבי ירושלים : זכרתי לך . זוכר אני לך את החסד אשר עשיתי עמך בימי נעוריך בעת בחרתי אותך לי לעם כי מצאת חן בעיני : אהבת כלולתיך . האהבה שהיה לי עליך בעת היית ככלה בזמן חופתה וזהו במעמד הר סיני לקבל התורה : לכתך . ר''ל זכור לפני ההאמנה שהאמנת בי שהלכת אחרי במדבר בארץ שאין בה זרע זרוע ואין מה לאכול :

כלולותיך . מל' כלה ותקרא כן שהוא ענין עלוי היופי כמו כלילת יופי ( איכה ב ) והכלה בימי חופתה היא כלולה בכל מיני יופי וקשוט :

זכרתי לך חסד נעוריך, מדמה תחלת התחבר דבר האלהי עם עמו, כחבורי חתן וכלה ארוס וארוסה, ויציירהו כאיש אחד הבא מרחוק, ובת עשיר היפה בנשים הכניסה אותו לבית אביה ועשתה עמו חסד, ואח''ז דבקה נפשה בו והתחתנה עמו, ואח''ז האמינה בו ויצאה עמו מבית אביה אל המדבר לאשר היה רוחו ללכת, וכן בנמשל תחלה שמרו האבות ובניהם אחריהם דרך ה' והודיעו אלהותו בעולם בעודו היה גר בלתי ניכר פה לכל העמים שעבדו עצבים וחמנים, וזה חסד נעוריך, ואח''ז התחתנו עמו ונכנסו בברית ואהבת כלולות בהוציאם ממצרים וקבלת התורה, שבאו בברית עמו, וזה אהבת כלולותיך, ואח''ז האמינו בו ויצאו אחריו אל המדבר, מרוב חשקם אל הדבקות האלהי, והם ג' מיני זכיות שיש לישראל, {{{א}}} קודם השדוכין, {{{ב}}} בהשדוכין עצמם, {{{ג}}} אחר השדוכין, וזכיות אלה עדן זכורים בלבי לא אשכחם, ולכן.

הלוך וקראת. מקור פעל הלך הבא לפני הפעל מורה התמדת ההליכה, ר''ל תלך ותקרא כ''פ וכן הלוך וקנית (לקמן סי' י''ג וסי' י''ט), ולקמן (ל''ד) הלוך ואמרת אל צדקיהו, ר''ל אף שלא יניחו אותך ליכנס תלך כ''פ עד שתכנס. כלולתיך, ענינו מענין כַלָה ומענין כליל היופי, כמו כלילת יופי, כללו יפיך, ושניהם אחד, כי היופי יקשר כלה כלולת קשוריה. במדבר בארץ לא זרועה, כי יש שני מיני מדבריות, א) ישימון וציה והם מקומות שיחדה הטבע אותם בל יתקיימו בם אנשים כמו מדבריות החול (מדבר קאבי או זאמא אשר באזיא) או מדבר המלח (המחלקת ארץ פרס לשתים, או מדבר זיריא אשר באראביען) ודומיהם, והגדולה שבהם מדבר זארא אשר באפריקא, ב] מדבר סתם (סטעפפען) אשר יחסר בהם יערות ואגמי מים, ובכל זאת היא ארץ זרועה, ר''ל שגדלים שם פירות רק שהם קטנים ורזים מאד (וזה בא מסבת מעוט האדים הלחים באויר שם מחסרון המעינות והנחלים) ושם ימצא מרעה לצאן ונקראים תמיד נאות מדבר (לקמן ט' ט', כ''ג י' ובכ''מ) ולכן כפל במדבר ומוסיף בארץ לא זרועה :

קדש ישראל . כתרומה : ראשית תבואתה . כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת''י :

קודש ישראל . ולזה הוא קדש לה' : ראשית . הוא המיטב שבכל תבואתו האומות : כל אוכליו . כל הגוזלים ומכלים את ישראל יהיו אשמים והרעה תבוא אליהם ר''ל אף שישראל יהיו נמסרים ביד האומות בעבור חטאם עכ''ז אהיה נפרע בסוף מן האומות על שהרעו להם : נאום ה' . זהו מאמר ה' :

ראשית . ענין מיטב כמו ראשית גבורתם ( לקמן מט ) : יאשמו . מל' אשם :

קדש, דמית כקדש וכתבואת ראשית שהיא התרומה שאסורה למאכל לזרים וזר האוכלה יאשם בין בגוף בין בנפש, וכן כל אוכליו יאשמו היא אשמת הנפש, כמ''ש ואיש כי יאכל קדש ואשמה הנפש ההיא, וגם רעה תבא אליהם הוא עונש הגוף ומיתה בידי שמים, ור''ל אף שאנבא עליך עתה שתהיה למאכל לשיני אריות סופם לקבל עונשם כאוכל קדש ה' ותרומתו :

ראשית תבואתה. כתוב בה''א במקום וא''ו, כמו תבואתו. והכינוי מוסב על המדבר, שהוא ראשית תבואת המדבר, שמעולם לא גדל שם תבואה, וישראל הם התבואה שגדלה שם ראשונה במדבר הזה, וע''כ הם קדש כראשית התבואה. יאשמו, כבר ביארתי באילת השחר (כלל שס''ה) שיש הבדל בין פעל אשם ובין פעל חטא, במה שאשם מציין שמכיר ענשו, או שמגיע לו עונש, ובא ברוב פעמים על עונש הנפש, ואשמה הנפש ההיא, לכן הוסיף רעה תבא אליהם בפעל, וכן ויאשם בבעל וימות (הושע י''ג א') :

שמעו, אחר ההצעה הזאת שהודיע שה' זוכר ולא שכח אהבת כלולות, יתוכח עמהם מדוע שכחוהו המה ואבותם, בית יעקב ההמון, ומשפחות בית ישראל הגדולים אנשי השם :

יעקב ישראל. כבר בארתי (ישעיה ט' ז') שכ''מ שבאו נרדפים, יורה שם יעקב על ההמון ושם ישראל על הגדולים, וכן לקמן (י' ט''ז, ל' י') :

מה מצאו וכו' . מה דבר עולה מצאו בי אשר בעבורם רחקו מעלי : ההבל . זהו עכומ''ז שהוא הבל ואין בו ממש : ויהבלו . ובעבור זה נעשו גם המה הבל מבלי ממש כי נשפל ממשלתם עדי ארץ :

מה מצאו אבותיכם, מתחיל להתוכח שתחלה תיכף בעודם במדבר רחקו אבותיהם מעליו וינזרו לבושת, והנה העוזב דבר מפני דבר בהכרח יהיה, או מפני שמצא עול וחסרון בהגוף הנעזב, לעומת זה אמר מה מצאו אבותיכם בי עול, אשר בעבורו רחקו מעלי, או יהיה מפני המעלה שימצא בדבר שבחר בו עתה, לעומת זה אמר הלא וילכו אחרי ההבל, או יהיה מפני שהמעשה בעצמה שהיא התמורה והחליפים היא טובה או מעולה אצלו, כמו למשל אם היה עבודת האליל קלה או נעימה יותר, לעמת זה אמר ויהבלו שהלא גם המעשה הוא הבל, ור''ל אדם עוזב דבר שלא היה לו אהבה עמו כ''כ, או שהיה אהבתו תלויה בסבה ובטלה הסבה, אבל אחר שזכרתי לך חסד נעוריך בלא סבה, ואהבת כלולותיך אהבה גדולה, ואני לא עזבתיך כי קדש ישראל וכו', וא''כ מה מצאו אבותיכם בי עול וגו' :

ויהבלו, ר''ל שהדבק בה' שהוא הקיום והנצחיות גם הוא נשאר קיים, כמ''ש ואתם הדבקים וכו', אבל הדבק בהבל שא''ל קיום גם הוא נעשה הבל :

ולא אמרו איה ה' . כי נלך אחרי אלהים אחרי' : ערבה . פלנור''א בלעז : ושוחה . נטויה אינפוושיא''ה בלעז : ציה . דישגאט''ה בלעז : וצלמות . לשון חשך ( ז ) אל ארץ הכרמל . לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא , פירש נטועה כיער :

ולא אמרו . לא חזרו מדרכם לומר איה ה' ר''ל נשוב לעבוד את ה' אשר העלה אותנו מארץ מצרים : המוליך וכו' . ר''ל ולא תעינו בדרך ולא חסרנו דבר : בארץ וכו' . כפל הדבר במ''ש פעמים רבות להפלגת הענין וכדרך המליצה : לא עבר . בדרך העברה : ולא ישב . בקביעות מקום :

ערבה . הוא כמו מדבר : ושוחה . מקום גומות ובורות כמו בשחת עשו ( תהלים ט ) : ציה . ענין שממון : וצלמות . צלו של מות ר''ל חשכת הקבר :

ולא אמרו ומלבד מה שלא הבחינו בין הטוב והרע, עוד לא שמו לב על חסרון התועלת ועל ההיזק שימשך להם עתה, אחר שעדן חוסים תחת צל ה', {{{א}}} שהוציאם ממצרים משעבוד ועבדות, ועז''א ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, {{{ב}}} בדרכם במדבר שרק בו ימצאו מחסורם, ועז''א המוליך אותנו במדבר, כי המדבר הזה א''א שימצאו בו מחייתם בדרך טבעי מפני ג' דברים, {{{א}}} שהוא בלתי ראוי לישוב מצד המקום והאדמה שמלא ערבה ושוחה וחפירות, {{{ב}}} מצד האויר, בין השמיימי שהוא ציה מחום השמש הבוער, בין האוירי הוא צלמות ועפוש האויר, {{{ג}}} מצד חסרון ההכנה לישוב מלא חול ונחשים וכדומה, ועז''א בארץ לא עבר בה איש :

במדבר ערבה. התבאר (ישעיה ל''ה) שערבה, הם מקומות במדבר שגדלים שם קוצים וברקנים : ושוחה חפירות עמוקות, כמו כי כרו שוחה (לקמן י''ח) : וציה מקום שהחום בוער כמ''ש הבדלם ישעיה (שם). לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, יש הבדל בין איש ובין אדם, ששם איש כולל כל יש ונמצא אף יתר הבע''ח, ושם אדם מיוחד אל האדם לבדו, כמ''ש בחבורי התו''ה (ויקרא סי' י') בתורה אור בארך, וע' לקמן (י' כ''ג) ור''ל שלא עבר בה שום יש ונמצא אף בהמות שדי וכדומה, וגם אינו ראוי לישוב מצד מין האדם הכולל, אף שהאדם יתחכם בתחבולותיו להפך מדבר לעיר מושב, המדבר הזה אינו ראוי לזה כלל, וכן אמרו חז''ל (ברכות דף ל''א) וכי מאחר שלא עבר היכן ישב, כל ארץ שגזר עליה אדה''ר לישוב נתישבה וכל ארץ וכו' שפי' מלת אדם ע''ש המין, כמ''ש בפי' התו''כ שם, ולקמן (סי' נ''א מ''ג) לא ישב בהן כל איש ולא עבר בהן בן אדם, שם אינו מדבר מן מין האדם, שזה לא יצויין במלת בן אדם, אמר שכל איש ונמצא הגם שיעבור דרך עראי לא ישב שם בקביעות ובן אדם לא יעבור אף דרך עראי וכן אמר (שם סי' נ' מ') לא ישב בהן איש ולא יגור בה בן אדם, איש ונמצא לא ישב בקביעות הגם שיגור דרך עראי ובן אדם לא יגור אף דרך עראי, שהגירות גרוע מן הישיבה :

ואביא . הלא הבאתי אתכם משם אל ארץ הכרמל ר''ל מקום שדות וכרמים : ותטמאו . במה שעבדתם בה לעכו''ם : ונחלתי . ארץ ישראל שהיא נחלתי שמתם להיות מתועב לפני :

הכרמל . ענין מקום שדות וכרמים וכן ונוער בשן וכרמל ( ישעיה לג ) :

ואביא, אחרי שחשב חטא אבותיהם יוצאי מצרים חושב חטא בניהם, אתכם הבאתי אל ארץ הכרמל (הגם שאבותיכם חטאו), והיה תכלית ההבאה שני דברים, {{{א}}} לאכול פריה לשבוע מטוב הגשמי, {{{ב}}} לאכול טובה באשר היא ארץ מוכנת להשיג בה הטוב האמתי והאושר הנפשי, ובשניהם היו בהפך, כי ותבאו, עת באתם, נגד לאכול פריה טמאתם את ארצי, במעשים מגועלים מונעים ההצלחה הגשמיית, {{{ג}}} נגד לאכול טובה אמר נחלתי מצד שהיא נחלת ה', כי אחר שנכנסו ישראל לארץ נכנסה תחת השגחת ה' ונעשית נחלתו, שמתם אותה לתועבה :

ארץ הכרמל. הוא הפך המדבר, והנה הכרמל המדבר (לקמן ד' כ''ו), ושם מדבר לכרמל (ישעיה ל''ב ט''ו). ארצי נחלתי. כ''מ שבאו נרדפים ארצי ונחלתי, או עמי ונחלתי, אצל ה', יציין בשם נחלה הקדושה שיש בו ודבוק השכינה וההשגחה התמידית והפוכו תועבה אשר יגעל נפשו בו, ובא על ע''א ואליל ומעשים מגונים אשר ירחקו את השכינה, משא''כ הטומאה לא תסיר את השכינה כמ''ש כי אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם, ותמצא זה (לקמן י''ב ז', ט''ז י''ח, ישעיה מ''ז מ''ו, יואל ב' י''ז, תהלות כ''ח ט', ע''ד ב', ע''ח ס''ב, ע''א, צ''ד י''ד, ק''ו מ') :

תופשי התורה . סנהדרין : והרועים . המלכים : נבאו בבעל . בשם הבעל :

הכהנים . אשר עליהם להורות דרכי ה' כמ''ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ( מלאכי ב ) : לא אמרו איה ה' . לא הזהירו לעם לומר איה ה' למה תעזבו אותו : ותופשי התורה . הם הסנהדרין אשר עליהם משפטי התורה : לא ידעוני . לא רצו לדעת ולהכיר גודל רוממותי : והרועים . המה מלכי ישראל מרדו בי : והנביאים . נביאי השקר מתנבאים בשם הבעל : ואחרי לא יועילו הלכו . הולכים אחר דברים שאין בהם תועלת והם הפסילים שאין בהם ממש :

ותפשי . ענין אחיזה כמו כי יתפוש איש באחיו ( ישעיה ג ) : בבעל . שם הגלולים : יועילו . מלשון תועלת :

הכהנים, חושב ד' מיני מנהיגים הלובשים כתר ההנהגה, כתר תורה, כהונה, מלכות, וכתר שם טוב שהיא הנבואה, הכהנים ענינם להוריד השראת השכינה בבית הנבחר והם לא אמרו איה ה', ותופשי התורה ראוי שידעו את ה' כי זה תכלית הלימוד והם לא ידעוני, והרועים שהם המלכים והשרים פשעו בי, ואם היו סרים עכ''פ מעלי לצורך איזה תועלת, אבל הם הלכו אחרי דברים בלתי מועילים, כמ''ש לקמן ועמי המיר כבודו בלא יועיל :

תופשי התורה, התפישה היא האחיזה בכף ובא על בעלי התורה בדרך גנאי, כמו תופש חרב, תופש קשת, תופש מגל, תופש כנור ועוגב, ר''ל שהתורה להם כאומנות וכקרדום לחתוך בה.

עוד אריב . טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע''י נביאי אע''פי שרבתי עמכם כבר ימים רבים :

לכן עוד אריב אתכם . מלבד מה שהוכחתי את אבותיכם על רשעם הנה עוד אריב אתכם וידעתי שגם את בני בניכם אריב כי האשמה הזאת תלך מהאבות לבנים דור אחר דור וכולם ראוים לתוכחה ומריבה :

לכן, מלת לכן מוסב על כל הענין, {{{א}}} כי יען שאבותיכם חטאו וגם אתם כמ''ש ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לכן עוד אריב אתכם, {{{ב}}} יען שאבותיכם וגם אתם חטאתם בלי סבה ולבלי תועלת, כמ''ש מה מצאו אבותיכם בי עול, ואחרי לא יועילו הלכו, לכן עוד אריב אתכם, כי אין לכם תשובה וטענה נגדי לאמר שרחקתם מעלי בעבור עול שמצאתם בי או בעבור תועלת שמצאתם בעבודת האליל, {{{ג}}} אחר שגם הכהנים לא אמרו איה ה' עד שיד השרים והסגנים ומנהיגי העם היתה במעל הזה ראשונה לכן עוד אריב אתכם ואת בני בניכם אריב, כי עדן יש תקוה שישובו העם אלי, אחר כי מראשי העם הזה התעו אותם מני דרך, בשגם כי בקל יוכל להתודע להם טעותם כי עברו איי כתיים וכו' :

איי כתיים . לאיי כתיים : איי . אישל''ש בלעז : וקדר שלחו . ולקדר שלחו לראות מנהגם : והתבוננו מאד . ושימו לב להסתכל בדבר יפה : הן . כמו אם , אם המיר גוי מהם את אלהיו ואע''פ שהמה לא אלהים ועמי המיר את כבודו אשר בו היה נכבד וכתיים וקדריים יושבי אוהלים ורועי מקנה ונוסעים והולכים ומטלטלין ממרעה למרעה וממדבר למדבר ונושאים את אלהיהם עמהם למקום שחונים שם ואני נשאתי אתכם עד אשר קבעתי אתכם והנחתם אותי כך ת''י ורבותינו אמרו כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע''פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלהיהם :

איי כתיים . לאיי כתיים : וראו . משפט מנהגם : וקדר שלחו . שלחו מלאכים לקדר הם בני ערב אשר הם בפאת המזרח : והתבוננו מאד . חקרו מאד בתבונה יתירה : וראו הן היתה כזאת . ראו מעשה העכו''ם ההם וכי באמת היתה ביניהם כתועבה הזאת :

הן . כמו ההן ותחסר ה''א התימה וכן תרקיע עמו לשחקים ( איוב לז ) ומשפטו התרקיע בה''א התימה :

כי עברו, איי כתים היו קרובים לא''י אמר עברו, וקדר ישבו במדבר באהלים אמר שלחו, והנה היושבים באהלים ונוסעים ממקום למקום כבני קדר בקל יותר שימירו יראתם כמו שהם ממירים מקום מושבם כפעם בפעם, ואעפ''כ לא ימירו אליליהם, לכן אמר וקדר שלחו והתבוננו מאד :

בלא יועיל . בעכו''ם שאין בה תועלת :

ההימיר . וכי גוי מהם החליף אלהיו באחר : והמה . ואף כי גם אלהיהם לא אלהים המה עכ''ז כיון שהחזיקו בהם לא החליפום : ועמי . אבל עמי החליף כבוד המקום בעכו''ם דבר שאין בו תועלת :

ההמיר . מלשון תמורה וחלוף וכן ואם המר ימירנו ( ויקרא כז ) : כבודו . זה תקון סופרים והראוי כבודי :

ההימיר, אומר שיראו ג' דברים, {{{א}}} ההימיר גוי אלהים, שלא ימצאו שגוי ימיר אלהיו, {{{ב}}} שאף גוי עובד כוכבים שהיא מדרגה פחותה לא יעשה זאת, {{{ג}}} שלא יעשה זאת גם במקום שיוכל לחשוב למצוא ריוח ע''י התמורה הזאת כי האלהים שממיר אותו המה לא אלהים, ואיך א''כ היה ישראל בהפך, {{{א}}} שעמי המיר כבודו, {{{ב}}} שעמי הגם שהם במדרגה מעולה כי עם מעולה מן גוי, המיר אלהיו, {{{ג}}} שעשו זאת הגם שהיו להם הפסד שהמיר כבודו בלא יועיל, כי לפעמים ישליך האדם הכבוד בעבור התועלת, ואז הגם שגם זה פחיתות, שיבזה כבודו בעבור תועלת, עכ''פ מרויח תועלת, לא כן אם ממיר כבודו מבלי תועלת שהיא סכלות גדולה :

גוי, ועמי. בארתי (ישעיה א' ד') כי עם מדרגה יותר גדולה מן גוי שמציין לרוב גוי פחות ונבזה, וע' לקמן (ו' כ''ב, י' ב') :

שמו שמים . ל' תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו ( שמואל א יד ) : ושערו . לשון סער : חרבו מאד . כאילו אתם נחרבים על בית המקדש שעתיד ליחרב :

שומו שמים . ר''ל ראו שיהיה בעולם שממון ושערה וחורבן גדול בעבור התועבה הזאת :

שומו . מלשון שממון : ושערו . כמו וסער בסמ''ך ור''ל רוח סערה : חרבו . מלשון חורבן : מאד . ר''ל גדול וחזק :

שמו ההשתוממות הוא על דבר המתמיה, והוא על מה שיאמר כי שתים רעות עשה עמי על זאת שמו שמים והתפלאו, ושערו על שחרבו מאד, הסער הוא על הצער שיסערו ויצטערו על גודל החורבן שחרבו ישראל מאד, כמ''ש העבד ישראל, ומפרש נגד שמו שמים.

חרבו הוא עבר מהקל (כן תרגם יונתן), וחסר מלת כי, שערו כי חרבו מאד :

שתים רעות . אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי העכו''ם שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות : לחצוב . לחפור : אשר לא יכילו . טינדרונ''ט בלעז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין :

שתים רעות . ר''ל רעה כפולה ותחשב לשתים : מקור מים היים . שאני כמעיין הנובע מים חיים ר''ל משפיע להם טובות בכל עת : לחצוב . למען לחצוב לעצמם בארות רבות נשברות כותליהם אשר לא יחזיקו את המים אשר נתנו בהם ר''ל עובדים למזלות השמים המקבלים ההשפעה מאת המקום ואף אין בידם להחזיק את ההשפעה ההיא בכל עת וכאומר הנה המחליף דבר בדבר השוה לו הנה לרע יחשב אף כי המחליף דבר בדבר הגרוע ממנו :

מקור . מעין : לחצוב . זה הלשון נופל על החפירה במקום האבנים וכן ובורות חצובים ( דברים ו ) : יכילו . ענין החזקה כמו קטן מהכיל את העולם ( מלכים א ח ) :

כי שתים רעות עשה עמי, {{{א}}} מצד העזיבה במה שממנו, ובזה רעתם כפולה, {{{א}}} מה שאותי עזבו שהעזיבה עצמה היא רעה, כמ''ש ההמיר גוי אלהים, {{{ב}}} בהשקף מה שעזבו שהוא מקור מים חיים, אשר לא יכזבו מימיו, {{{ב}}} וכן רעתם כפולה במה שאליו, {{{א}}} לחצוב להם בארות, כי אם היו ממירים דבר נמצא בדבר אחר נמצא, היה החטא רק התמורה עצמו. לא כן אם המירו דבר נמצא בדבר בלתי נמצא, רק שצריך הממיר להמציאו עתה, כי הבארות שבחרו בהם לא היו נמצאים רק צריכים חציבה להביאם אל המציאות, וזו סכלות גדולה, {{{ב}}} שתחת המקור יחצבו בארות שהמים שבתוכם אינם מתוכם מן המקור רק באים ממקום אחר מכונסים ממי גשמים, ויותר מזה שהם בארות נשברים אשר לא יכילו את המים הבאים לתוכם באופן שיהיו צחה צמא. והנמשל {{{א}}} כי ישועת ה' דומה כמקור הנובע מעצמו וא''צ להחצב על ידי בני אדם, {{{ב}}} דומה כמקור שיותר שיוסיפו לשאוב ממנו יתוספו בו המים כמ''ש ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, {{{ג}}} כמקור אשר לא יכזבו מימיו בשום פעם, וכן כמקור שהוא המשפיע הראשון המשפיע מעצמו לא על ידי דבר אחר, לא כן העזר ששאלו מעמים אחרים נדמו. {{{א}}} כבאר שצריך חציבה ועבודה רבה נעשה ע''י מלאכה, כמ''ש משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה (ישעיה ל'), {{{ב}}} כבאר שמימיו אינם מעצמו רק הניתנים בו, וכן היו צריכים לתת להם מנחה ושוחד כמ''ש ישאו על כתף עירים חיליהם וכו', {{{ג}}} שגם המים שניתנים בו אינם מתקיימים כי לא באו בעזרתם כמ''ש ומצרים הבל וריק יעזורו (שם) :

לחצב בארות. הב' בחולם, כמו בורות ומצאנוהו בא', והוא ירד והכה את הארי בתוך הבאר (ש''ב כ''ג ב'), מבאר בית לחם (שם ט''ו), ויש הבדל בין באר ובור ובין באר, שהבור הוא ממים מכונסים, והבאר הוא ממים נובעים, כמ''ש שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט''ו), והכתוב ישמש על הבאר בפעל חפר או כרה, ועל הבור שיש בו מים בפעל חצב, כי הבור שמימיו מכונסים דרך לחצבו בקרקע קשה או באבנים בל יבלעו המים, לא כן הנובעים שחופרים באדמה רכה, ולא ישמש על הבור בפעל חפר וכרה רק בשאין בו מים :

יליד בית . בן האמה :

העבד ישראל . וכי ישראל הוא כעבד מקנת כסף או יליד בית בן השפחה כי אלו מפני פחיתותם לא ישגיח האדון עליהם בהשגחה פרטיות ולכן המה נעזבים אל המקרים ואמר וכי ישראל הוא כמותם להיות נעזב אל המקרים ומדוע א''כ היה לבז :

לבז . מל' בזה ושלל :

העבד, מבאר מ''ש ושערו חרבו מאד, ומבאר גודל החורבן שחרבו ישראל, שואל מדוע היה ישראל לבז, (וכוונתו להראות שהעונש אינו מקריי רק השגחיי כי אינו מחוייב לא מצד העם עז''א העבד וכו', ולא מצד האומות שכבשו אותם ע''ז אמר עליו ישאגו וכו', וחוץ מזה הלא גם בני נוף וכו' ירעוך וכו' ומזה הוציא התולדה כי זה מצד שעזבך את ה' אלהיך) , והנה שישלוט האדם באדם יהיה באחד משני פנים, אם ע''י קנין שישלוט בעבדו מקנת כספו, אם ע''י כיבוש בחרב ומלחמה, לעומת זה שואל שא''א שהיה לבז מצד הקנין, כי וכי עבד ישראל אל בוזזיהם. והנה היליד בית אין להאדון טענה עליו כ''כ כמו על עבד מקנת כסף, כי אותו לא קנה בכסף, עד שכבר התבאר בפילוסופיא המדינית שגם להמניחים חק העבדות בעבד מקנת כסף ראוי שלא יניחו זה ביליד בית, באופן שטענת האדון על המקנת כסף חזקה יותר מעל היליד בית, לכן אמר וכי ישראל הוא עבד מקנת כסף שיהיה לאדוניהם טענה חזקה עליהם, או הכי הוא עכ''פ יליד בית שימצאו עכ''פ עליהם טענה קלה להחזיק בהם, וא''כ מדוע היה לבז?

ישאגו . שואגים ל' הווה : כפירים . מלכים : נצתו . נצתו באש :

עליו . על ישראל ישאגו הכפירים לאיים עליו והם גבורי האומות : נתנו קולם . עליו נתנו קולם וכפל הדבר במ''ש : וישיתו . ישימו ארצו לשממה ועריו נעשו שממה מבלי איש יושב בהם ועל מלכות אפרים יאמר שגלו כבר מארצם :

ישאגו . ענין זעקת קול : כפירים . אריות : וישיתו . ענין שימה כמו שתו בשמים פיהם ( תהלים עג ) : נצתו . ענין שממון כמו נצתה כמדבר ( לקמן ט ) :

עליו, לא נשאר לאמר רק שהיה לבז מצד הכיבוש, ע''ז יתמיה לאמר, {{{א}}} הלא עליו ישאגו כפירים נתנו קולם, הלא לא באו עליו אריות זקנים רק כפירים שהם גורי אריות צעירי ימים, ר''ל ממלכה חלושה קטנה ושפלה, {{{ב}}} שעוד לא נשכו אותו בשיניהם רק שאגו עליו בקולם, {{{ג}}} שבאו עליו כפירים אשר נתנו קולם ר''ל שזה התחלת נתינת קולם, ועכ''ז גברו עליו עד כי וישיתו ארצו לשמה שהוא כלל המדינה, וגם עריו הפרטיים נצתו עד שנגע החורבן לכל עיר ועיר (כמ''ש בישעיה א' ה') :

ישאגו כפירים, נתנו קולם. הנתינת קול הוא קטן מן השאגה, נתינת קול הוא הפך הדממה, והשאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, ופה הוסיף שאף בנתינת קול לבד נתנו ארצו לשמה (ויתבאר עוד לקמן כ''ב כ' כ''ה ל' יואל ד' ט''ו, עמוס א' ב', ג' ד'). נצתו מענין שריפה או חורבן ושרשו יצת :

גם בני נוף . ותחפנחס . הם מצרים שאתם בוטחים עליהם לעזרה : ירעוך קדקוד . ל' רציצה כדמתרגמינן ורצוץ ורעעו :

גם בני נוף ותחפנחס . שהם מארץ מצרים אשר אתה בוטח בהם ותשאל מהם עזר גם המה ישברו אותך וחוזר ומפרש את הקדקוד ישברו וכאומר וכי זהו בעבור שנעזבו אל המקרים וכי מהראוי שיהיו נעזבים אל המקרים וכי המה כעבד או כיליד בית :

ירעוך . ענין שבירה כמו ורעו דליותיו ( לקמן יא ) : קדקד . הוא אמצעית הראש יחולק שם השער אילך ואילך :

גם, ולא זאת כי גם בני נוף ותחפנחס שלהם נתת שוחד שיבואו לעזור לך הלא גם הם ירעוך קדקד, ואיך יהיה זה, אבל שימו לב כי זה לא מצד דרך העולם, רק.

הלא זאת תעשה לך . הלא את הרעה ואת הפורענות הזאת תגרום לך האשמה והעון אשר עזבת את ה' אלהיך : בעת מוליכך בדרך . שהיה מלמד אותך דרך הטובה והישרה :

הלא זאת תעשה לך . ר''ל לא זהו בעבור שנעזבים אל המקרים אלא זאת היא הדבר העושה את הרעה והיא עזיבתך אשר עזבת את ה' ולא הלכת אחריו בעת שהיה מוליך אותך בדרך הישרה ובעונש בא מה שבא ולא במקרה :

הלא זאת תעשה לך החורבן זה, מה שעזבת את ה' אלהיך בעת מוליכך בדרך, ממליץ אותם כיתום שאביו מוליכו בדרך והוא עזבו ותועה במדבר שכל הקודם ומוצאו זוכה בו וכן היית לבז והפקר :

זאת תעשה לך. אמר תעשה לשון נקבה על מלת זאת, זאת היא אשר תעשה, ומפרש שכינוי הרמוז זאת, היא עזבך את ה', העזיבה היא תעשה לך :

מה לך לדרך מצרים . למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים : לשתות מי שיחור . שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר ( יהושע יג ) : ומה לך . למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת :

ועתה . הואיל והכל בהשגחה למה לך ללכת לדרך מצרים ואשור לרוות צמאונך במי ארצם ר''ל לבקש מהם עזרה להיות נושע על ידיהם הלא הכל בהשגחה ומה יועילו לך :

שיחור . זהו הנילס : נהר . ר''ל נהר פרת :

ועתה, אחר שאתה בעצמך גרמת נפילתך מה לך לדרך מצרים לבקש עזר משם הלא תוכל להשיג עזרך מקדש, ומה תרויח בדרך מצרים, וכי אתה רוצה לשתות מי שיחור תחת מקור מים חיים אשר עזבת, אולם למה לי הראיה הנ''ל מן העונשים הלא תיסרך רעתך וכו' :

תיסרך רעתך . סוף שרעתך תביא עליך יסורין : ומשובותיך . ל' בנים שובבים ( לקמן ג ) : תוכיחוך . ל' מוסר : ולא פחדתי . פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי :

תיסרך רעתך . הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר''ל בעבורם תיוסר ביסורין : ומשובותיך . מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ''ש : ודעי וראי . תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה' ולא היה פחד ה' אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש :

תיסרך . מלשון יסורין : ומשובותיך . ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב ( ישעיה נז ) : תוכיחוך . ענין משפט הגמול כמו והוכח במכאוב ( איוב לג ) . ומר . מלשון מרירות :

תיסרך יש הבדל בין יסורים לתוכחה, התוכחה הוא בדברים ובא להשיבו בטוב אל דרך הטוב בעתיד, והיסור הוא בחזקה בדברים קשים או במכות ובא ליסרו על העבר או להשיבו בחזקה אל הטוב בעתיד. והנה המוכיח יברר דבריו מצד הטוב או המועיל שימצא בשישמע להתוכחה, ועל הרוב הטוב או התועלת אינו בגוף המעשה רק חוצה לה, למשל האב המוכיח את בנו בל יאכל מאכלים רעים פן יחלה, החולי הוא חוץ להמאכלים רק יסובב מאתם בדרך סבה ומסובב, והמיסר מיסרו בשוטים שהם בלתי נסבבים מן העבירה אף בדרך סבה ומסובב טבעי רק ברצון המיסר שאומר אם לא תשמע איסרך בשוטים, אבל פה אומר כי היסורים הם מסובבים מן דרכך הרע בעצמו בדרך סבה ומסובב טבעי, כי רעתך בעצמך היא תיסרך, לא השוט והשבט, רק הרעה עצמה שעשית. והתוכחה אינו ע''י שיודיעוך הרעה המסובב ע''י משובתיך רק משובתיך בעצמה תוכחך, כי עת תפקח עיניך תמצא כי דרכך הרע הוא רע מצד עצמו הגם שלא היה היזק נמשך ממנו. (ולפ''ז מה שהתוכחה בכ''מ תהיה ע''י מסובב חוץ מן המעשה תהיה פה ע''י המעשה עצמה. ומה שהיסור יהיה תמיד ע''י עונשים רצוניים של המיסר תהיה פה על ידי המסובב מן הרע). והנה התוכחה תפעול על הידיעה שיראה לו בראיות כי הדבר רע. והיסורים יפעלו על הראיה וההרגש שירגיש במכאוב. אומר לעומת זה וראי ודעי ומפרש ודעי כי רע וראי כי מר עזבך את ה' אלהיך, שהעזיבה בעצמה, היא רע מצד עצמה ומר מצד העונש הנמשך מאתה, וזה מגביל נגד תיסרך רעתך וראי כי מר, ונגד משובתיך תוכחך ודעי כי רע. ולא פחדתי אליך ר''ל עזבך את אלהיך הוא רע ומר אבל פחדתי אליך אינו רע ומר, ר''ל כי את עזבת עבודת ה' מצד שנדמה לך שעבודה זאת קשה עליך והיא רע ומר, אבל תראה כי פחדתי אליך היתה טובה ומתוקה כי עת שהיית מפחד ממני היית חפשית מכל עבודה ומוצלחת לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים, ומבאר כי לא תוכל לאמר שפחדתי אליך היה רע ומר :

תיסרך, תוכיחך, התוכחה היא בדברים, ובין אנשים שוים, שמתוכח עמו ע''פ השכל ומברר לו בראיות כי דרכו לא טובה, ובא לרוב להשיבו מדרך הרע בעתיד, כמ''ש הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י''ט), והמיסר הוא בהכאה, או מן הגדול אל הקטן, ומשתתף עם פעל אסר מנחי פ''א, רק שהאוסר אוסר את הגוף, והיוסר אוסר את הנפש ומכריחה, ובא לרוב על העבר (רק אצל ה' יבוא לפעמים תוכחה באמצעות היסורים כמ''ש והוכחתיו בשבט אנשים) והתבאר אצלי בס' תהלות (ו' ב', ל''ה ב', איוב ה' י''ז, ושם ל''ט ל''ה, משלי ג' י''א, שם ט' ז', י' י''ז, י''ב א', י''ג י''ח, ט''ו ה', ושם י' ושם ל''ב, ע''ש) : רעתך משובתיך. השובבות מציין תכונה הנפשיית אשר רוחו כים נגרש שובב הנה והנה ולא יעמוד על מצב אחד, והרעה תציין הפעולה שכבר יצאה פעולת הרע אל הפועל, ודעי וראי כי רע ומר. שעורו ודעי כי רע, וראי כי מר, הרע יושג בכח המדע, והמרירות יושג בחוש, והראיה תפול על השגת כל החמשה חושים, כמו ראה ריח בני. פַחְדָתִי, הנפרד פַחְדָה בשקל אַהבה אַחוה :

שברתי עלך . העול של עץ נופל בו ל' שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה : מוסרותיך . הם רצועות שקושרין בהם העול : ותאמרי לא אעבור . על דבריך : כי על כל גבעה . אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא :

כי מעולם . הלא מימות עולם הייתי לך לעזרה ושברתי העול אשר הכבידו עליך האומות : נתקתי . העתקתי מעל צוארך קשרי רצועות עולם : ותאמרי . ואז אמרת לא אעבור עוד על דבר ה' : כי על כל גבעה . כאומר והנה לא קיימת כי על כל וכו' את זונה הולכת ונוסעת ממקום למקום ר''ל כמו הזונה אין דרכה לשבת במקום אחד וכמ''ש בה בביתה לא ישכנו רגליה וכו' ( משלי ז ) כן הלכת אתה מבית עכו''ם זו לבית עכו''ם זו :

עולך . מלשון עול ההושם על צואר הבהמה והוא משל על הכבדת העבודה : נתקתי . ענין העתק והסרה : מוסרותיך . הם קשרי רצועות העול : גבעה . ענינו כמו הר : רענן . ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן ( תהלים צב ) : צועה . ענין טלטול ונוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו ( לק' מט ) :

כי מעולם שברתי עולך ר''ל כי העבודה תהיה קשה משני פנים, אם מצד המצות עשה שיהיה בם מעשים כבדים על הגוף כעול כבד, אם מצד המצות ל''ת שיהיה האדם אסור בעבותות בל יעשה מאומה, וזה דומה כשור שנותנים עליו עול קשה לצורך העבודה ואוסרים אותו במוסרות בל יעבור גבול. אבל מצות התורה קלים מצד שני אלה, בין מצד המעשים, הנה מעולם שברתי עולך כי אדרבה המעשים שעשו עובדי אלהי נכר בדור ההוא היה עול כבד כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואנכי שברתי עול זה מעליך, ובין מצד האזהרות נתקתי מוסרתיך, כי האזהרות שהיו מוזהרים עובדי האליל היו קשים יותר ואנכי נתקתי מוסרות אלה מעליך, כי הסתפקתי במה שתאמרי לא אעבור מן הגבול שאז לא אסרתיך בסייגים וגדרים קשים. כי על, סובב על מ''ש כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ומפרש כי על כל גבעה גבוהה וכו' (ומאמר ולא פחדתי אליך כי מעולם שברתי עולך הוא מאמר מוסגר), מבאר איך רע ומר עזבך את ה' אלהיך כי יצאת להפקר כ''כ עד שאת זונה את צעה וסוערת לזנונים על כל גבעה גבוהה. כאשה שעזבה את בעלה והיא מופקרת לכל על כל הר וגבע, אשר זה בעצמו רע ומר מאד :

עולך, מוסרותיך והוכפל לקמן (ה' ה', ל' ח'). את צועה זונה, זונה היא שם הקריאה, את זונה, את צועה, וענינו רגש ורעש פנימי מרוח זנונים הסוער בקרבה, כמ''ש בישעיה (סי' נ''א י''ד ולקמן מ''ח י''ב) :

נטעתיך שורק . שורק הוא זמורות גפן טוב כלומר בני אבות כשרים וצדיקים ומדרשו נטעתיך שורק הוספתי לך על שבע מצות של בני נח שש מאות ושש כמנין שורק : סורי . דישטורלטור''ש בלע''ז : גפן נכריה . הצומחת ביערים :

ואנכי נטעתיך שורק . מתחילה נטעתיך מענפי גפן משובח וחוזר ומפרש הכל מזרע אמת הם אברהם יצחק ויעקב וא''כ ראוי היית להיות כמוהם ואיך נהפכת למולי להיות בדים רעים המוסרים מן הגפן אשר כל אחת נכריה וזרה מן הנטיעה ולא תשוה עליה :

שורק . זמורות משובחים וכן ויטעהו שורק ( ישעיה ה ) : סורי . מלשון הסרה והפלה : נכריה . זרה :

ואנכי הנה היה דרכם להבריך בגפן הגרוע יחור וזמורה ממין השורק כדי שישבח הגפן, ובזה הגם שעי''כ הטיב בפריה מ''מ נגרע במה שהוא בלתי זרע אמת, רצוני כי הזרע שהוא ההברכה (שהוא נקרא זריעה אצל האילנות) אינו אמת רק שקר ממין זר, ועי''כ לא יוכל לגדל בדומה כי הכלאים לא יפרו ממינם כידוע. אבל אנכי נטעתיך בב' מעלות, {{{א}}} שורק, שהוא גפן מובחר, {{{ב}}} שלא היה זה ע''י הברכה ממין זר רק כלו זרע אמת, ואיך נהפכת בשני אלה לגרוע, כי אתה לא שורק רק סורי הגפן, ולא זרע אמת רק זרע נכריה, באופן שהבריכו בהגפן השורק זמורה של סורי הגפן עד שהוא מקולקל משני פנים. והנמשל שהשם נטעם שיהיו מובדלים מן העמים, ובכ''ז יהיו מוצלחים בעצמם והם התערבו בעמים אחרים ואבדו צורת האומה הקדושה, ובכ''ז לא לבד שלא הרויחו בזה עושר והצלחה רק עי''כ נתדלדלו וירדו מטה מטה :

שורק. גפן בעל שריגים (ישעיה ה' ב') והוא מין גפן מובחן מסתעף לענפים, וכתב הר''י בן גאות שהוא מין הטוב מן הגפנים שלא ימצא חרצן בענבים, והפוכו הוא סורי הגפן, שמלת סר בא גם על הקלקול, סרת טעם (משלי י''א), סר סבאם (הושע ד'), ותארי העי''ן יבואו לפעמים בשורק כמו שובי מלחמה, זרע אמת, כבר בארתי בס' התו''ה (קדושים סי' מ''ט וסי' נ''ט) ששם ופעל זרע כשבא באילנות בא על ההרכבה שמרכיב אילן באילן, וזרע אמת הוא אם מרכיב מין במינו, והפוכו הוא נכריה שהורכב במין נכרי :

בנתר . מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים : בורית . נקיון כמו ובר לבב ( תהלים כד ) ויש לועזים בורית שאבו''ן בלעז : נכתם עונך . הא כרושם כתמא דלא דכי כן סגיאו חוביך קדמי : כתם . טאק''א בלעז : עונך . על עון העגל נאמר שהוא קיים לעולם כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם ( שמות לב ) כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם :

ותרבי לך בורית . תרבי לעצמך בורית לצחצח עצמך ע''י ר''ל אף אם תראה לפני הבריות צדקות ומעש''ט הנה לא תועיל בזה כי עונך שאתה עושה בסתר נראה לפני ככתם כי לא העבירם הנתר והבורית כלומר הצדקה שאתה עושה לפני הבריות לא כפרו על העון שנסתר :

תכבסי . מלשון כיבוס ורחיצה : בנתר . מין אדמה רכה ומכבסין בו וכן חומץ על נתר ( משלי כה ) : בורית . שם עשב המנקה וכן וכבורית מכבסים ( מלאכי ג ) : נכתם . מלשון כתם ורושם :

כי, ר''ל מה שתכבסי בנתר להעביר ממך כתמי העונות שהוא מה שתאמרי אמתלאות לאמר לא חטאתי, הגם כי בזה תרבי לך בורית, לך בפני עצמך העברת הכתמים ואת בר בעיניך כאילו לא חטאת, אבל עי''ז בעצמו נכתם עונך לפני, כי בזה נשאר הכתם גדול בעיני ה' עד שנעשה מהחטא עון שמורה על קלקול השכל, אחר שתכפור בהכרח במצוה ובמצוה עליה. כי היודע שחטא הגם שהוא נכתם בפני עצמו אינו נכתם בעיני ה', כי בקל יתקבל בתשובה, לא כן הזכאי בעיני עצמו. ומפרש, כי.

נתר, מן עפר המנקה את הכתם ואחריו הבורית, כמ''ש בנדה (פ''ט מ''ו) ז' סימנים מעבירים על הכתם נתר ובורית, ושם (מ''ז) העבירן שלא כסדרן לא עשה כלום, ואמר אף שתעשה כסדרן נשאר הכתם :

ראי דרכך בגיא . מה עש . . ת מול בית פעור ועוד עתה את מחזקת באותו הדרך כבכרה קלה המשרכת דרכיה : בכרה . גמלה נקבה בחורה שהיא אוהבת לנוע בכרי מדין ( ישעיה ס ) מתורגם הוגני מדין והם גמלים בחורים כמו שמצינו בסנהדרין נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני : משרכת . מחזקת בדרכי נעוריה ל' מסריך סריך ויש לחברו עם שרוך הנעל ( בראשית יד ) קושרת דרכי נערותה בלבה :

איך תאמרי . איך תכחשו לומר לא נטמאתי עתה בעכו''ם ומעולם לא הלכתי אחרי הבעלים : ראי דרכך בגיא . כאומר איך תוכל לומר כן הלא ראי דרכך בגיא מול בית פעור ששם עבדת הבעל ודעי מה שעשית היום הזה ותדע ותשכיל שאותו העון אשר התחלת שם הוא עמד עד היום הזה : בכרה קלה . והרי אתה כגמלה נקבה בחורה הקלה לרוץ יותר מהזכר אשר נתקשר עמה דרכה ומנהגה עד שכל ימיה תתמיד במנהג ההוא לרדוף ולרוץ בכל עת וכן אתה כאשר התחלת בעבודת בעל פעור נדבקת בעבודת הבעלים עד היום הזה ולא תעזבם :

בגיא . הוא מול בית פעור כמ''ש ונשב בגיא מול בית פעור ( דברים ג ) : בכרה . גמלה בחירה כמו בכרי מדין ( ישעיה ס ) : משרכת . ענין קשירה והוא מלשון שרוך נעל ( בראשית יד ) שהוא הרצועה שקושרין בו הנעל : דרכיה . ענין מנהג וסדר :

איך תאמרי, ר''ל את מכחשת, בין הטומאה בעצמה שאת אומרת לא נטמאתי, ובין הדרך שהלכת להתטמאות שתאמרי שלא לבד שלא נטמאתי בע''א כי גם אחרי הבעלים לא הלכתי כלל. אבל איך תאמרי כזאת, הלא נגד שאת אומרת אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא, עוד נמצא רושם של פסיעות רגליך ועקבותיך נודעו שם, ונגד שאת אומרת לא נטמאתי דעי מה עשית, הלא ידעת בעצמך שנטמאת שם. איך תוכלי להכחיש זאת את בכרה קלה אשר היא משרכת דרכיה שתדבק שרוך פרסותיה בדרכיה שניכר הפסיעה שפסעה שם. וכן נכרו פסיעות רגליך :

בכרה. בא על הנבחר במינו, כמו בכור שורו (דברים ל''ג) אף אני בכור אתנהו (תהלות פ''ט). ושם קלה כמו על קל נרכב (ישעיה ל') ודרך הרץ בקלות בל יתראה רושם מדרכו, אבל בהיות הרץ זרזיר מתנים אז יחרוץ ברגליו ורשומו ניכר, וז''ש שבכ''ז היא משרכת דרכיה, משרכת מענין שרוך נעל, שמקשר הנעל אל הרגל, והיא תקשר הרגל אל הדרך להניח בו רושם :

פרה . שלוואטיק''ו בלעז ויש לועזין קוליי''ן בלעז : למוד מדבר . הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע : שאפה רוח . פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו : תאנתה מי ישיבנה . אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח כמה שנאמר שאפה רוח כתנים ( ירמיה יד ) מי ישיבנה מאותה מדה כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה : כל מבקשיה לא ייעפו . כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת אף אתם חדש אחד ( הוא אב ) הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו . תאנתה . שו''ן דגרונמינ''ט בלעז וכן ת''י כירודא , ד''א ל' יללה כמו תאניה ואניה ( איכה ב ) ל''א שאקונטריא''ה בלעז כמו תאנת שילה ( יהושע טז ) :

פרה . הרי את כפרא הזה הלמוד והרגיל במדבר אשר באות נפשה שאפה רוח ר''ל אין מי מכריחה לרוץ ולרדוף אבל היא בחפצה תרוץ ותרדוף בכל עת ומשכת את האויר אל בית הבליעה כדרך הרצים מהרה : תאנתה מי ישיבנה . ר''ל בכל פעם תרוץ ותחזור במרוצה למקומה כאלו היה לה צער ואבלות ודאגה מי ישיבנה למקומה ולזה תרוץ מהרה והוא ענין מליצה : כל מבקשיה . כל המבקשים אותה לתפשה ביד אינם צריכים להתייגעות לרדוף אחריה כי בחדשה שנתמלאה הכיונה ימצאו אותה בקלות כי אז היא כבדה ואינה יכולה לרוץ וכן ישראל המה כפרא הזה כי ע''י מעשיהם אשר לא טובים בא עליהם האויב והמה משוטטים למצוא עזר ממצרים למען יוכלו עמוד בארצם אם כן כל הטרוד הזה בא באות נפשם וכן סופם יהיה כסוף הפרא כי האויב הבא עליהם לכבשם לא יהיה לו יגיעה רבה כי בקל יכבשם בחדש המוכן לפורעניות והוא אב שהוקבע בכיה לדורות בזמן המרגלים כמ''ש רז''ל :

פרה . כמו פרא באל''ף והוא חמור הבר : למוד . ענין הרגל וכן כעגל לא לומד ( לקמן לא ) : באות . מלשון תאוה וחשק : שאפה . ענין משיכה אל בית הבליעה וכן שאפו רוח כתנים ( לקמן יד ) : רוח . כן נקרא האויר : תאנתה . ענין צער ואבלות כמו תאניה ואניה ( איכה ב ) : ייעפו . ענין יגיעה :

פרא, אומר הנה העובד ע''ג בעבור תועלת או הנאה, בקל נוכל להשיבו מדרכו אם מראים לו שלא ימצא בעבודתו התועלת או הערב אשר הוא מבקש, אבל החוטא מצד אהבת החטא עצמו שלא מתקות דבר אחר, באופן שאין החטא מקריי לו רק עצמיי, א''א להשיבו מדרכו כלל, כי החוטא בעבור ענין אחר החטא מקריי לו, כמו שאמר החוקר שהנואף מפני ממון יקרא נבל בעצם ונואף במקרה ובהפך בהפך. וא''כ הזונה הנואפת בשביל אתנן בקל להשיבה אם נותנים לה צרכיה בבית בעלה או אם תראה שאין לה לקחת אתנן מן מעגביה, לא כן הזונה הבלתי מקבלת אתנן שהיא הזונה בעצם. עפ''ז נשא משלו פה מן פרא למוד מדבר, כי כל הבע''ח לא ינועו ממקומם רק בשביל הצורך להתקרב אל המועיל או לברוח מן המזיק וכל בע''ח הרץ ממקום למקום לפרנסתו נוכל להשיבו ממרוצתו אם יזמינו לו טרפו במקום אשר הוא שם, אבל הפרא למוד של המדבר, המדבר שם בו טבע הזאת ולמדו לכך, אשר באות נפשה שאפה רוח, ששאיפתה רוח אינו מפני צורך דבר אחר רק מפני עצמה שמלומדת לשאוף רוח ולנוע אף מבלי צורך, כי נטוע בלבה תאות נפש אל שאיפת רוח, א''כ תאנתה מי ישיבנה מי יוכל להשיבה ממקריה זאת אחר שאינו מקרה לה רק עצם, וגם אם יתנו לה מזונותיה מ''מ תנוע במדבר, עד שכל מבקשיה לא ייעפו, לחנם ייעפו מבקשיה לגדלה בבית כי א''א לשנות טבעה והרגלה רק בחדשה ימצאונה, בחדש הראשון שנולדה שאז קלה להכנע לא כן אחר חדש שכבר למדה לנוע א''א לשנות טבעה. ויל''פ שר''ל תאנתה הגם שטבע זאת מקרה לה בכ''ז א''א להשיבה מטבע זאת, אבל כל מבקשיה אם בחדשה ימצאונה לא ייעפו, שבחדש הראשון שנולדה אז תכנע בקל אחר שעוד לא הורגלה לנוע :

למוד מדבר, היל''ל למודה, וי''ל שלמוד אינו שם תואר רק שם המופשט של הלימוד, הפרא יש בו הלימוד של המדבר, ובא לימוד על ההרגל, עגלה מלומדה, למדו לשונם דבר שקר : שאפה רוח, בליעת הרוח, כמו שאפו רוח כתנים : תאנתה, יש הבדל בין אנה ובין קרה, קרה הוא מה שהדבר עצמו נזדמן אליו, ואנה יזמין אליו סבת הדבר, כי הקרה ה' אלהיך לפני המציא הדבר עצמו, אבל והאלהים אנה לידו, ר''ל שהמציא לידו סבת הדבר, ובכ''ז גם האנה היא מקרה מצד שהסבה היא מקריית בלתי משתלשלת מן הרגיל והמחויב ע''פ טבע הענינים. ומזה כי מתאנה הוא לי (מ''ב ה'), ר''ל מבקש סבה ואמתלא להרע לי, ופה ר''ל תאנתה הסבה שגרמה לה השאיפת רוח והפראיית מי יוכל להשיבה ולשנותה שיהיה לה טבע אחר, בחדשה, ר''ל בחדש הראשון, כמו כבש בן שנתו, ביומו תתן שכרו, ר''ל ביום הראשון :

מנעי רגלך מיחף . זו היא מדתך כפרא האוהבת לנוע נביאי אומרי' ליך מנעי עצמך מעכו''ם שלא תלכי יחף בגולה ומנעי גרונך מלמות בצמא ותאמרי על דברי הנביאים נואש אין מיחוש נואשתי בדבריכם , נואש נוקליי''ר בלע''ז :

מנעי רגלך מיחף . ר''ל ראה לתקן מעשיך ולא תלכי בגולה יחף וצמאה למים . ותאמרי נואש . אמרת אני מתאייש מעבודת המקום ולא אשוב אליו כי אוהב אני את הזרים הם עבודת הבעלים : ואחריהם אלך . לעבוד אותם :

מנעי . חדלי : מיחף . כן נקרא ההולך מבלי מנעלים וכן ערום ויחף ( ישעיה כ ) . וגרונך . מלשון גרון וצואר : נואש . מלשון ייאוש ועזיבת הדבר וכן אמרו נואש ( לקמן יח ) : זרים . מלשון זר ונכרי :

מנעי, עתה באר הנמשל, הנה הזונה הנואפת לקבל אתנן, יהיה זה בשביל שחסר לה צרכיה, נעלים ברגליה, או שרוצה יין לשתות, אבל פה היה בהפך, כי הבעל אומר לה מנעי רגלך מיחף שאם תלך לזנות תלכי יחף לא כן אם תשבי בבית, וכן גרונך מצמאה שאם תלכי לזנות תצמאי לא כן אם תשבי בבית, ותאמרי נואש ואת אומרת שאת מתיאשת עצמך מכל אלה שאינך רוצה כלל מנעלים ומשקה לשתות, ולא להשיג זאת את הולכת לזנות רק כי אהבתי זרים, שאותם בעצמם אהבתי ואחריהם בעצמם אלך לא למען אשיג אתנן מנעלים ויין לשתות. וזה כפרא למוד מדבר שהתנועה עצמיי לו לא מקריי להשיג על ידו דבר מצרכיו וא''א להשיבך עוד מן טבעך, כי.

כי ימצא . בתחלה כשהוא נמצא גנב והוא היה מוחזק נאמן כך ת''י :

כבושת גנב כי ימצא . כמרבית בושת הגנב אשר היא בעת ימצא שהוא גנב אחר שהיה מוחזק לנאמן כן ירבה בושת בית ישראל בעיני העכו''ם על כי היו מוחזקים לעובדי ה' ונמצאו עובדי כוכבים ככל העמים : המה . המון העם : וכהניהם . כהני הבעל : ונביאיהם . נביאי הבעל :

הובישו . מל' בושה :

כבשת, הגנב הנמצא אינו בוש מפני שגנב רק מפני שלא גנב, הבושה שלו הוא רק מפני כי נתגלה רעתו בקהל, לא מפני המעשה בעצמו. ומזה תראה ההבדל בין החוטא בעצם ובין החוטא במקרה, שהחוטא במקרה יתחרט על גוף החטא לא כן החוטא בעצם, כמשל הזונה בעבור אתנן, אם תראה שהפשיטוה ערומה ולא נתנו לה לחמה ומימיה תתחרט על גוף המעשה, אחר שלא היה המעשה בעבור עצמו רק בעבור האתנן, לא כן הזונה בעצם מצד הזנות שלא תתחרט אז על גוף הזנות רק על המקרה שקרה לה שהפשיטוה ערומה. וכן אם היו ישראל עובדים ע''א רק מפני התועלת והערב שהיו מקוים ממנה לפי דמיונם, היו מתחרטים אח''כ על מעשיהם בראותם כי השיגם אך רעות רבות וצרות. אבל אחרי שהיה המעל עצמיי לא מקריי, הנה רק כבושת גנב שהבושה שלו אינו על הגניבה עצמה רק על כי ימצא על שנמצא, ועל מקרה שקרה לו ע''י הגניבה, כן הובישו בית ישראל, המה וכן מלכיהם שריהם כולם לא בושו על דרכם הרע בעצמו רק על הרעות שהשיגו בעבורו (ובזה יל''פ מ''ש תיסרך רעתך ולא פחדתי אליך, שצוה שהרעה תהיה סבת התוכחה לא הפחד והעונש שהשיגו עבור הרעה, בל יתחרטו על העונש שהשיגו רק יתחרטו על הרעה עצמה, כי העונש אינו עצמי רק מקרי נסבב מן הרע כי מעולם שברתי עולך) :

ובעת רעתם יאמרו . אלי קומה והושיענו וכן ת''י ובעידן דבישתא אתיא עליהון כפרין בטעותהון ומודן קדמי ואמרין רחם עלנא ופרוקנא :

אומרים . על אשר אומרים לפסל העשוי מעץ אתה אבי ולצלם מאבן יאמרו אתה ילדתנו כאלו הכוכבים בראו העולם ומלואה : כי פנו אלי עורף . ר''ל אינם שומעים לדברי כאדם המהפך עורף מול רעהו ולא יאבה לשמוע אמריו : ובעת רעתם . בעת בוא עליהם הרעה יתפללו אלי ויאמרו קומה והושיענו מן הרעה :

אבי . ענין אדון וגדול וכן אבי דבר גדול הנביא דבר אליך ( מ''ב ה ) : ילדתנו . הוא כמו יצרתנו וכן בטרם הרים ילדו ( תהלים צ ) : פנו . מל' הפנה וסיבוב : עורף . הוא אחורי הפנים והצואר :

אומרים, מבאר זה כי הם אינם עובדים העץ והאבן על אופן שיהיה אמצעי בינם ובין ה', כמו שהיו טועים אז בדור ההוא שהפסל הוא כעין טלמסאות להוריד הרוחניות מלמעלה, באופן שיהיה עבודת האליל בלתי מכוון לעצמו רק להשיג על ידו אתנן ומחיר מצרכי העולם, לא כן רק שהם אומרים לעץ אבי אתה, שחושבים את העץ שהוא בוראם יוצרם וחוללם ויאמרו לו אלה אלהיך ישראל, עד שעובדים העץ מצד עצמו, כי פנו אלי עורף ולא פנים, כי העובד העץ להיות אמצעי בינו ובין השם הוא פונה פניו אל ה', רק שמשים הע''א כאמצעי בינו וביניו, אבל הם שמהו ככח נשגב בפני עצמו בלתי נתלה מה' כלל, ופנו מן ה' פניהם אל האליל, ובכ''ז בעת רעתם יאמרו קומה והושיענו, ולא יתחרטו על שעזבו אותי לעבוד הפסל, רק ירצו להשיג ממני ישועה ועזר, לא שישובו לעבדני ולעזוב עבודת האליל :

אבי, ילדתני, הם מציירים העץ והאבן כאב מוליד ואם יולדת, ר''ל שצורת הנפש הצומחת היא אצלם כעין המשפיע על האבן שהוא דומם ומקבל וחוזר ומוליד ומשפיע, כי פנו אלי עורף ולא פנים, יצוייר מחזיר עורף וגם פונה פנים, כמי שעומד בין המלך ושר צבאו, ופניו אל שר הצבא ומבקש ממנו שימליץ בעדו אל המלך, שהגם שאחוריו אל המלך, בכ''ז גם מגמת פניו אליו, כי עקר שאלתו הוא מן המלך, לכן אמר שהם אין מבקשים שהפסל יהי מליץ בעדם אצל ה' ולא פנו אליו כלל :

מספר עריך היו אלהיך . בכל עיר ועיר אלוה אחר :

ואיה . ר''ל והנה אשיב לך איה אלהיך אשר עשית לך בפועל ידיך ינסו הם ויקומו אם יכלו להושיע לך בעת בא עליך הרעה : כי מספר עריך . לפי חשבון מספר עריך עשית צורות של כוכבים אתה יהודה א''כ רבים המה ואף אחד לא ימצא מהם שיוכל להושיעך :

ואיה אלהיך, הלא אחר אשר עשית לך בודאי הם יקומו אם יוכלו להושיעך בעת רעתך, ר''ל אם רק יהיה יכולת בידם להושיע לך הלא יחוייב שיהיו מוכנים להושיע יען כי אשר עשית לך יען שהם מעשה ידיך ומחויבים לשלם גמול לעושיהם, וגם אינם רחוקים מאתך כי הם נמצאים אצלך בכ''מ כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, וא''כ קרא נא אליהם לתשועה, אבל

למה תריבו . איך תבואו להתווכח בריב ולומר לא חטאנו : כולכם פשעתם בי . אף הצדיקים במשמע היינו דאמרי אינשי בהדי הוצא לקיא כרבא :

למה תריבו אלי . למה תתרעמו למולי על שאין אני מציל אתכם מן הרעה הבאה הלא כולכם פשעתם בי איש לא נעדר ומהו הזכות הנמצא לכם :

תריבו . ענין תרעומות ותלונה :

למה תריבו אלי, מה תרצו ממני שאושיע אנכי לכם, הלא כולכם פשעתם בי ואיני מחוייב להושיעכם :

לשוא הכיתי . על חנם כי לא הועיל שיקחו מוסר : אכלה חרבכם . את נביאכם , הרגתם את זכריה וישעיה :

לשוא . על חנם הכיתי את בניכם כיון שעכ''ז לא לקחו האבות מוסר ועדיין עומדים במרדם וכל עצם כוונת הכאת הבנים היה למען יוסרו האבות : אכלה . כי חרבכם הרגה את נביאיכם כי הרגו את ישעיה ואת זכריה : כאריה משחית . כאריה המשחית בני אדם :

לשוא . לחנם :

לשוא, מה שהכיתי את בניכם על שלא לקחו מוסר היה לשוא וחנם, כי בניכם אינם אשמים בדבר כי לא היה להם ממי לקחת מוסר אחר שחרבכם אכלה את נביאכם כאריה משחית, אחר שאתם הרגתם את נביאיכם שהיו מנבאים לכם מוסר ותוכחה עד שמורי מוסר ודעת שבתו, א''כ לא היה לבניכם ממי לקחת מוסר :

ראו דבר ה' . הוציא להם צנצנת המן אמר להם ראו כאן מה דבר ה' מועיל . המדבר הייתי לישראל . ל' תימה הוא לכך נקודה מ''ם רפי וה''א בחטף פתח כלום נדמה לאבותיכם שהוא מדבר כשהלכו בו שהורדתי להם לחם זה דבר יום ביומו : מאפליה . ל' חשך : מדוע אמרו עמי רדנו . נבדלנו ממך כמו הרודה פת מן התנור כך מדרש רבי תנחומא ומנחם פירש רדנו ל' ירידה ועוד פנים אחרים :

הדור אתם . אתם בני הדור ראו בהבנת הלב את מצות ה' אשר יש תשלום גמול עליהם : המדבר . וכי עד הנה הייתי לישראל כמדבר וארץ מאפליה אשר לא ימצא שמה די צורך האדם ר''ל וכי לא היה ספוק בידי לשלם גמול טוב על המצות שעשו : רדנו . כבר נבדלנו ממך ולא נבוא עוד אליך :

ראו . יאמר גם על הבנת הלב וכן ולבי ראה הרבה חכמה ( קהלת א ) : מאפליה . מלשון אופל וחושך וכשבא להגדיל הדבר סומכו למלת יה וכן שלהבת יה ( ש''ה ח ) והוא כמו מדבר וכפל הדבר במ''ש : רדנו . ענין ההבדל ממקום הדבוק כמו רדה הדבש ( שופטים יד ) :

הדור אתם הנה היה נמצא אז בישראל שלש דעות מתחלפות, מקצתם היו אומרים שלכן אינם עושים כמעשה אבותיהם להחזיק בתורה ומוסר, יען כי רק הדור הקדום היה רוח ה' מתנוסס בקרבם והיו יכולים לקבל הקדושה והפרישות והמצות ודברים האלהיים, אבל הם כבר התרחקו מן האור וירדו פלאים, ואינם יכולים עוד לעלות בהר ה' ולקום במקום קדשו, וכת אחת היו אומרים בהפך שדרך אבותיהם לא היה שלם עדיין, והם רוצים להשלים א''ע בדרך יותר טוב ויותר שלם מדרך אבותיהם. וכת שלישית לא היו אומרים לא זאת ולא זאת רק שכחו את ה' והתורה והמצוה בהחלט, ועם שלש הכתות יתוכח, אל הכת האחת שהיו אומרים שדבר אלהי לא נתגלה רק לדור הראשון שהיו קדושים וגדולים לא לדור אחרון אשר ירדו לעמקי בור. אומר הדור אתם ראו את דבר ה' גם אתם הדור האחרון גם אתם ראו דבר ה', כי עוד דבר ה' מופיע ביניכם כמו בדור קדומים, וכי רק במדבר הייתי לישראל ? וכי לא הייתי לישראל לאלהים ולאב ולמורה רק במדבר, או רק בארץ מאפליה, הכי רק שם הייתי לאלהים לישראל, ולא ליושבי הארץ, ומדוע אמרו עמי רדנו ר''ל שהם אומרים אנחנו כבר ירדנו לעמקי בור, עד כי לא נוכל לבא עוד אליך לא נוכל לעלות אל הר ה' אל שמי קדשו יען שירדנו מאד והתרחקנו מן ה' והרוחניות והקדושה, וזה שקר כי דבר ה' עוד מופיע לדור הזה כמו לדור ראשון :

המדבר. חסר ב' השימוש הבמדבר, וכן אם בארץ מאפליה, כמו חרב תאכלו, ירחצו מים וכדומה, ומאפליה לשון אופל, וחז''ל (מדבר רבה פ''א) פי' מענין כי אפילות הנה, שהצמחים מתאחרים להתבשל שם, ויו''ד מאפליה כיו''ד של תחתיה שלישיה הבניה. והייתי לישראל, הוא כמו לולא ה' שהיה לנו, וכן לולא אלהי אבי אלהי אברהם וכו' היה לי. רדנו כמו ירדנו, ובא ע''מ נחי ע''ו רוד, כי נחי פ''ו ונע''ו יתחלפו לרוב, כמ''ש הרד''ק במכלול בארך, וכן בפעל רוד עצמו מצאנו אריד בשיחי, וירדתי על ההרים, (עמ''ש בפי' ישעיה ט''ו ג'), ויש הבדל ביניהם ירד ירידת הגוף, ורוד ירידת הנפש, לכן פה אמר רדנו בבחינת נפשותינו :

התשכח . וכי הדרך הוא שתשכח הבתולה להשים עדיה עליה להתקשט בו וכי תשכח הכלה את קשוריה הם חוטי המשי שקושרת שערה בהם להתקשט וכאומר הלא אין דרך האדם לשכוח דבר הנצרך לו ביותר : ועמי . אבל עמי שכחו אותי ימים הרבה ואין מספר להם עם שזהו עיקר חייהם על האדמה :

עדיה . מל' עדי ותכשיט :

התשכח, עתה יתוכח עם הכת שעזבו תורת ה' מצד השכחה וההעלם מבלי שמו לב, אומר איך שכחו תפארתם וכבודם, התשכח בתולה עדיה ? וגם אם יקרה שהבתולה תשכח עדיה, הכי תשכח הכלה את קשוריה, הם הקשורים שנתן לה ארוסה לאות על הקשר שבינו לבינה כמו הטבעת קידושין וכדומה שזה האות שהיא מקושרת עמו, וכי תשכח זאת. ? ור''ל הלא זאת התורה היא הקשר שביניכם ובין ה', ובעבורה היה לכם לאלהים ואיך שכחתם זאת ? ועז''א ואיך עמי שכחוני, ולא זמן מועט רק ימים אין מספר :

עדיה קשוריה עי' ישעיה (מ''ט י''ח) :

תיטיבי . תקשטי עצמך לקראת נואפיך כמו ( מלכים ב ט ) ותיטב ראשה דאיזבל בפר' יהוא : גם את הרעות למדת . חזרת על כל רוע דרך ללמוד את המקולקלת שבכולם : גם . ל' אפילו . לכן . ל' שבועת אמת אך את הדרך הרעה שבכל הדרכים למדת לעצמך : למדת . הנהגת :

מה תטיבי דרכך . מה תתקני מנהגך בעבודת הבעל לעשות בדמיון גמור אל מעשה העכו''ם לבקש מהם אהבה בעשותך כמעשיהם : לכן . באמת גם את העכו''ם הרעות למדת אתה את מנהגיך ר''ל אתה הרעות לעשות יותר מכולן ואף להרעות שבהן למדת להרשיע יותר כמוך :

תיטיבי . ענין תקון כמו ותיטב את ראשה ( מ''ב ט ) : דרכך . מנהגך :

מה תיטבי, יתוכח עתה עם הכת שהיו אומרים כי דרך אבותיהם לא היתה שלמה עדיין והם ישתלמו יותר במצות אשר הוסיפו ובדו להם, כאילו רוצים להטיב דרכם ולהשלימו לבקש אהבה מאת ה'. ועז''א מה תיטבי דרכך, יותר מדרך אבותיך הקדום, כאילו את רוצה לבקש אהבה, אבל איך ומה הם האמצעים שתפסת ע''ז, הלא באמתלא זאת שאמרת שרוצה את להשלים דרכיך, הנהגת חקות העמים ודרכיהם אשר למדת מאתם, אל דרכיך הקודמים, כמו אחז שבנה מזבח בבית המקדש כדמות המזבח שראה בדמשק כאילו רוצה להטיב את המזבח ביתר שאת, או הבמות שבנו כאילו רוצים להוסיף עבודה, ובאמת היה זה הפך דברי ה', וז''ש הלא לכן כדי להטיב דרכך גם את הרעות למדת את דרכיך, אחזת גם בהרעות אשר למדת מן העמים שסביבותיך, כאילו בזה תטיבי דרכך, במה שתחבר לדרך התורה גם דרך הרע של העמים :

(לג-לד) גם את הרעות, גם בכנפיך. כמו גם את הארי גם את הדוב, ור''ל ע''י שתיטיבי דרכך, עי''ז גם את הרעות למדת וגם דם נפשות אביונים נמצאו בך, כ''ז היה ע''י שתיטיבי דרכך לפי דעתך, לִמַדְתְ פעל יוצא לשלישי, הדרכים הם מקבל הלימוד, שלמדה בה אותם את הרעות, ולמוד לשון הרגל, כמו מלמד ידי למלחמה, שהרגילה את הדרכים את הרעות, ר''ל מנהגים רעים וזרים, וע''י לימוד הזה חשבו להיטיב הדרכים לבקש אהבה, ומלת מצאתים מושך אחר, כי [מצאתים] על כל אלה :

במחתרת מצאתים . לא מצאת אותם במחתרת כשהרגת אותם : מצאתים . כה יאמר לנקבה ל' פעלת , והרבה יש בספר ( יחזקאל י''ז ) את נשאתים : כי על כל אלה . שהיו מוכיחים אותך בדברים האלה :

גם בכנפיך . גם בכנפי בגדיך נמצאו דמי נפשות אביונים נקיים מעון מיתה ועל חנם הרגתם : לא במחתרת מצאתים . דמי הנפשות האלה לא מצאתים במחתרת ובמקום נסתר כי אם בגלוי : על כל אלה . הכנפים הנזכרים למעלה , ר''ל לא עשית הדבר בהסתר כי אם בפרסום רב מבלי בוש :

בכנפיך . שולי הבגד : במחתרת . ר''ל במקום נסתר והיא מלשון חתירה וחפירה כמו אם במחתרת ימצא הגנב ( שמות כב ) :

וגם עי''ז בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים, שעי''כ הרגת את הנביאים שבאו ליסרך ולהשיבך מדרך זה כי חשבת שהם רוצים להטותך מדרך הטוב, כי הראשונים שחשבו בדעתם שדרכם לא טוב לא הרגו את הנביאים רק לא שמעו אליהם באמרם כי ירדו מאד ואין בכחם לעבוד את ה', לא כן הכת הזאת שחשבו כי הדין עמהם וכי דרכם הוא שלם יותר הם הרגו את הנביאים. לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה, שיעור הכתוב, כי מצאתים על כל דרכיך אלה, מדמה כאילו הנביאים שרצו להשיבם מדרך הזה היו אצלם כגנבים הבאים לגנוב את רכושם, כן באו לגנוב ולקחת מאתם את דרכם הטוב וישר בעיניהם, וע''כ הרגו אותם, אמר לא מצאת את הנביאים במחתרת, לא ממון רצו לגנוב מאתך, רק על כל דרכים אלה מצאתים, שרצו להטותך מהם, ולכן הרגתים. ועי''ז הרעה שלך משולשת, {{{א}}} שדרכים הרעים אשר למדת נשארו אצלך והוספת סרה לאמר כי בם ירצה ה', {{{ב}}} שעי''כ שלחת יד להרוג הנביאים כאילו רוצים להדיחך מדרך הטוב והישר בעיני אלהים, {{{ג}}} כי.

ותאמרי . בלבך : כי נקיתי . אשר זכאה אני נפשי : נשפט אותך . בא עמך במשפט :

ותאמרי . ר''ל אם אמנם כל אלה עשית בפרסום איך תאמרי לא כן הוא כי נקי אני מעבירה ואין האמת עם הנביאים שאומרים שחרה בי אף ה' אך שב אפו ממני הואיל ואני מנוקה מעון : הנני נשפט אותך . לכן הנני מתווכח עמך גם על מה שתכחש לומר לא חטאתי ר''ל מלבד גמול החטא אוסיף עוד עונש על מה שתכחש חטאיך והעונש הזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו בדבר הזה :

נשפט . ענין ויכוח וכן כי באש ה' נשפט ( ישעיה סו ) :

ותאמרי כי נקיתי, עי''כ את חושבת בנפשך שאת נקיה מכל חטא וכי אך עתה אך ע''י דרכיך אלה שב אף ה' ממני. ולכן הנני נשפט אותך ביחוד כי את אומרת לא חטאתי, ור''ל עמך צריך אני להשפט ולעמוד בדין כי את באה בטענה נגדי ואומרת לא חטאתי, כאילו אנכי הנשפט, ויש לך טענות נגדי :

נשפט אותך. בא על צורת הנפעל לכונה שניה, שה' הוא הבע''ד ובא במשפט אתם לפני הב''ד, ובא אותך תמורת אתך, שזה מצוי בס' זה לרוב :

תזלי . לשון זלזול : לשנות את דרכך . לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו ( לקמן ל''ו ) : לשנות . ל' שינוי : כאשר בושת מאשור . שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו כמה שנאמר ( בד''ה כח ) :

מה תזלי מאד . למה תרבי ללכת לבקש עזר מן המצרים : לשנות את דרכך . פעם לאשור פעם למצרים : גם ממצרים תבושי . על אשר לא תמצא עזר על ידו : כאשר בושת מאשור . כי אחז מלך יהודה שלח מלאכים למלך אשור לעזור לו והיצר לו עוד כמ''ש ויבוא וכו' מלך אשור ויצר לו ולא חזקו ( דה''ב כח ) :

תזלי . ענין הלוך כמו אזלו מים מני ים ( איוב יד ) : מאוד . היא כמו הרבה . לשנות . מלשון השתנות :

מה, אבל מה תלכי כ''כ בהשתדלות גדול ללכת מגוי אל גוי ללמד מעשיהם, ותשני את דרכך אל דרך הגוים ההם אשר תבא אליהם לבקש מהם עזר מה יועילוך אלה, הנה עתה את הולכת למצרים, ואני מבטיחך כי גם ממצרים תבושי כמו מאשור כי גם הם לא די שלא יעזרו לך עוד יזיקוך :

מה תזלי. מבנין הקל, ושרשו אזל, והנה שבין התי''ו והזי''ן במקום פ''א הפועל, ויש הבדל בין הלך ובין אזל, שפעל אזל מציין שהדבר הלך מן המציאות בכלל, כי הלחם אזל מכלינו (ש''א ט'), כי אזלת יד (דברים ל''ב), אזלו מים מני ים (איוב י''ד), ר''ל תמו נכרתו, ר''ל שלא תלכי בדרך רק תזלי מדרך אל תהו לא דרך, לשנות את דרכך, יש הבדל בין המשנה דרכו ובין המחליף או ממיר דרכו, המחליף בוחר דרך אחר, והמשנה ישנה דרך הקודם מבלי יחלפנו (עמ''ש לקמן נ''ב ל''ג), ר''ל אינך מחליף דרכך דרך החול בדרך הקדש. רק משנהו דרך חול בעד דרך חול אחר, למשל עוזבים דרכם לאשור והולכים למצרים שהוא דרך הקודם רק בשינוי, ומה תרויחי והלא גם ממצרים תבושי :

גם מאת זה . כמו שיצאת בדאגה וביללה מאת מלך אשור כן תצאי ממלך מצרים בדאגה וידיך יהיו מונחים על ראשך כדרך המקונן : כי מאס ה' במבטחיך . דבר שנאוי ונמאס בעיני ה' מה שאתה בוטח בעזרת המצרים ולכן לא תהיה לך הצלחה להם למצוא חן בעיניהם להיות לך לעזר מול הקמים עליך :

כי גם מאת זה תצאי וידיך על ראשך מתחרטת על שהלכת אליהם, וזה יען שמאס ה' במבטחיך בהאמצעיים שאת משימה בטחונך בם מאס ה' והם נגד רצונו ולכן לא תצליחי להם למבטחיך אלה, לא תוכלי למצוא מהם הצלחה אחר שהם נגד רצון ה' :

במבטחיך. שם מבטח מורה על הדבר שהוא סבת הבטחון, למשל הבוטח להשיג עזר ע''י שר פלוני, העזר הוא הבטחון והשר הוא המבטח, ועי' לקמן (י''ז ו'). ולא תצליחי להם, פעל צלח בהפעיל הוא יוצא תמיד, ובא או על דברים הנפעלים, כמו מצליח דרכו, והצליח מרמה בידו (דניאל ח'), ואז נקשר עם את, כמו כי אז תצליח את דרכך, או חסר הנפעל, עלה והצלח (מ''א כ''ב) ר''ל את דרכך, או שהנפעל הוא איש שתחול בו ההצלחה, ואז נקשר עם למ''ד, והצליחה נא לעבדך (נחמיה א'), אלהי השמים הוא יצליח לנו (שם ב'), כי האיש הוא רק נושא ההצלחה שתחול בו בענין שהוא יצליח דרכו וה' מצליח את אשר לו, ופה שאמר ולא תצליחי להם ר''ל למבטחיך שהם עוזריך, לא תשפיע עליהם הצלחם אחר שמאס ה' בהם :