בקבוק . צלוחית : יוצר חרש . כלומר של יוצר שהוא של חרש : ומזקני העם . הלוך עמך ומזקני העם מוסב על הלוך ומזקני העם עמך :

בקבק . צלוחית מן יוצר חרס : ומזקני וכו' . מוסב על הלוך ור''ל הלוך אתה וגם מזקני העם וכו' ילכו עמך :

בקבק . כן שם הכלי שפיה צר על כי בעת ישופך ממנה נשמע כעין קול בקבק וכן ובקבק דבש ( מ''א יד ) : יוצר חרש . אומן חרס :

הלוך וקנית בקבק, אחר שהורידו בית היוצר והראה לו שבעוד ישראל ביד ה' וברשותו הם דומים כחומר ביד היוצר שאם ישבר הכלי ישוב ויתקנהו ויעשהו כלי אחר, הראה לו עתה משל אחר, שבעת שישראל יצאו מיד ה' ומרשותו ע''י עבודת נכר הם דומים ככלי יוצר שכבר הוסק בכבשן ונגמר שאז אם נשבר אין לו תקנה, וצוהו לקחת בקבוק הוא כלי שנותנים לתוכו דבש ופיו צר, ואחר שנקפא הדבש בתוכו א''א להוציאו רק ע''י שבירת הכלי, וזה משל שהם מלאים עצות רעות ומחשבות מינות שא''א להוציאם מהם ע''י תוכחת הנביאים ובהכרח לשברם כתות לא יחמול, להסיר עצת בליעל ולהתם חטאת. ומזקני העם. תקח אתך מזקני העם :

הלוך. נמשך לשתים, הלוך וילכו מזקני העם :

שער החרסית . שער האשפות ששם זורקין חרסים הנשברים וכן ת''י תרע קילקלתא :

אשר פתח . אשר מול פתח : שער החרסית . הוא שער האשפות הנזכר בנחמיה ששם זורקים חרסים הנשברים : אשר אדבר אליך . הוא האמור במקרא שלאחריו :

גיא בן הנם . כן שם המקום :

אל גיא בן הנום ששם שרפו את בניהם לאש (כנ''ל ז' ל''א), אשר פתח שער החרסית שער המזרח, כי עבודת המולך היה מיוחדת לשמש כנודע, וקראו את השער שער השמש :

תצלנה . טינטני''ר בלעז ל' מצלתים ( ד''ה א טו ) בצלצלי שמע ( תהלים קנ ) :

כל שומעה . כל השומע הרעה ההיא ירעשו אזניו תנועת הרעד :

תצלנה . ענין תנועת הרעש וכן לקול צללו שפתי ( חבקוק ג ) :

וינכרו . עשאוהו נכרי לפני :

יען . בעבור אשר עזבו אותי : וינכרו . עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר''ל לא הקריבו שם לפני כאילו היתה ארצי : ויקטרו בו . אבל קטרו בו לאלהים אחרים : המה וכו' . מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וכו' : דם נקים . דמי הילדים שהקריבו לפני העכו''ם :

וינכרו . מלשון נכר וזרות :

וינכרו, יחדוהו לעבודת נכר, ולא תאמר שמעשה אבותיהם בידיהם, עז''א אשר לא ידעום המה ואבותיהם, ומלאו דם נקים מנפשות אדם שהקריבו למולך, ומפרש איך מלאו דם נקיים, כי.

עולות לבעל . להיות לעולות לבעל : אשר לא צויתי . אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות : ולא דברתי . אפילו דבור בעלמא מבלי צווי ואזהרה : ולא עלתה וכו' . לשאול דבר כזאת :

בנו במות התופת שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו ג''כ עולות שבזה שפכו דם, אשר לא צויתי פירשתי למעלה (ז' ל') :

אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. הסדר הוא עליה על לב, ואח''כ הדבור, ואח''כ הציוי, שהדבור בא גם על הרשות והציוי חובה (כנ''ל ז' כ''ב), ולכן כשבא בשלילה הפך הסדר לרבותא, וחז''ל אמרו (תענית ד') לא צויתי למישע מלך מואב ולא דברתי ליפתח ולא עלתה על לבי זה עקדת יצחק, ר''ל שעקדת יצחק היתה תחלה ואח''כ יפתח ואחריו מישע, ותחשוב שתחלה עלה על לבו בעת עקדת יצחק, ואח''כ דבר הרשה זאת ביפתח, וצוה ציוי של חובה בעת מישע, לכן הוסיף שאף לא דברתי וכו' :

ולא יקרא . אז לא יקרא : התופת . בית הבמות קראו תופת לפי שהיו מקישים שם בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו : בן הנם . הגיא שעמד בו בית הבמות קראו בן הנם ע''ש נהימת הבן הנשרף : גיא ההרגה . כי יפלו שם הרוגים רבים :

ובקותי . ורוקנתי ל' בוקה ומבוקה ( נחום ב ) ועל שם בקבוק שהוא מדבר בו לקח לשונו כן :

ובקותי . ארוגן עצתם ר''ל לא ימצאו עצה להנצל : מאכל וכו' . כי לא יקברו :

ובקותי . ענין ריקות כמו הבוק תבוק הארץ ( ישעיה כד ) והוא לשון נופל על לשון בקבוק :

ובקתי, על זה מורה שם בקבוק שעשוי להריק הדבר מתוכו כן אריק עצת יהודה :

לשמה . לתמהון ולהיות שורקין עליה :

לשמה . לתמהון : ולשרקה . ענין השמעות קול בקבוץ השפתים ודרכו לעשותו כשרואים דבר חשוב שנחרב : ישום . יתמה :

ושמתי את העיר זה עונש על שנכרו את המקום הזה :

ובמצוק . לשון צרה כמו צוקה :

במצור . בסבת המצור יהיו חסרים ממאכל ויאכלו בשר בניהם וכו' :

במצור . ענין הקפת גייסות סביבות העיר לכבשה ולהצר להם : ובמצוק . יציקו . מל' צוקה וצרה :

והאכלתים בשר בניהם, זה מדה כנגד מדה על שהעלו את בניהם עולות לבעל :

אותך . עמך :

ושברת, שהבקבוק בעת ירצו להריק מה שבתוכו ישברוהו :

( אשר לא יוכל להרפה . אהעם קאי אבל העיר אעש' כתופת ואטהר לעתיד ) :

ככה אשבור . כמו שנשבר הבקבק כן אשבור וכו' : כאשר ישבור וכו' . ר''ל כשבירת כלי יוצר אשר ישבור מי שאין למצוא תקנה לעשותו שלם כן ישבר העם והעיר מבלי תקנה : ובתופת . ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד :

ככה . כן : היוצר . אומן חרס : להרפה . הוא מלשון רפואה ועם כי היא בה''א ור''ל לתקנה ואמר בל' שאלה וכן וירפא את מזבח ה' ( מ''א יח ) :

ככה אשבר, ולא כשבירת החומר ביד היוצר לעשותו כלי אחר, רק כאשר ישבר את כלי היוצר הכלי הנגמר, שזה לא יכול להרפא :

העיר הזאת כתופת . כולה מליאה הרוגים כמו התופת שהורגין שם את הילדים למולך :

כן אעשה . כמו שאמרתי כן אעשה וכו' : כתופת . ר''ל מלאה הרוגים כתופת שהיא מלאה מהרוגי הילדים המומתים לעכו''ם :

כן אעשה למקום הזה, הוא טעם מה שיקברו בתופת כדי לטמא את המקום כמו שטימאוהו, ומה שישבר אותם כדי לעשות כן ליושביו. ולתת ולא לבד שהתופת ימלא פגרי אדם כי גם כלל העיר תהיה כתופת לקברות מתים :

והיו וכו' . ר''ל הם יהיו מקום קברות ההרוגים כמקום התופת : הטמאים . מוסב על הבתים לומר הבתים הטמאים יהיו כתופת וחוזר ומפרש מי הם מהבתים ואמר לכל הבתים אשר קטרו וכו' :

והיו בתי ירושלם, וכל הבתים יהיו כמקום התופת, מפני שהבתים הם טמאים, ובאר מפני מה הם טמאים מפני שהבתים קטרו על גגותיהם ודינם כבמות ע''א שצריכים ניתוץ והירוס :

הטמאים. מוסב על בתי ירושלים, ולמ''ד לכל הבתים מוסב על כן אעשה, כן אעשה למקום, [כן אעשה] לכל הבתים. ומ''ש והיו בתי ירושלים וכו' הוא מאמר מוסגר לבאר מדוע יהיה כתופת :

להנבא . הנבואה האמורה למעלה :

ויבא ירמיהו מהתופת אשר שלחו ה' שם להנבא, ר''ל ה' שלחו רק שינבא בהתופת ושם היה שלוח מה', אבל מה שהלך ונבא זאת שנית בחצר בית ה' זה עשה מדעתו, וזה הוצעה למ''ש אח''ז שפשחור הכהו, שעל הנבואה שנבא במקום התופת לא היה יכול לשלוט בו כי היה שליח מה', רק ע''מ שדבר מעצמו בלא ציוי לא היה שליח ה' והיה יכול לשלוט בו :

ועל כל עריה . הערים הסמוכים לה : כי הקשו . לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה :

הקשו . מל' קשה : ערפם . הוא אחורי הפנים :

כה אמר ה' הנני מביא, כאשר צוהו ה' לעשות מעשה עם נבואתו ידע כי נחרץ הדבר מאת ה' ולא יחזור בו, כמ''ש הרמב''ן, שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה, ולכן הודיע להם שנגמר דינם, ועז''א הנני מביא את כל הרעה לא כמ''ש בנבואה הקודמת שה' חושב מחשבה שישובו, כי הקשו את ערפם ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם כמ''ש לקמן (כ''א י') כי שמתי פני על העיר הזאת לרעה ולא לטובה :