ירמיהו-ירמיה פרק-יט{א}
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הָל֛וֹךְ וְקָנִ֥יתָ בַקְבֻּ֖ק יוֹצֵ֣ר חָ֑רֶשׂ וּמִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וּמִזִּקְנֵ֖י הַכֹּהֲנִֽים׃
בקבוק . צלוחית : יוצר חרש . כלומר של יוצר שהוא של חרש : ומזקני העם . הלוך עמך ומזקני העם מוסב על הלוך ומזקני העם עמך :
בקבק . צלוחית מן יוצר חרס : ומזקני וכו' . מוסב על הלוך ור''ל הלוך אתה וגם מזקני העם וכו' ילכו עמך :
בקבק . כן שם הכלי שפיה צר על כי בעת ישופך ממנה נשמע כעין קול בקבק וכן ובקבק דבש ( מ''א יד ) : יוצר חרש . אומן חרס :
הלוך וקנית בקבק, אחר שהורידו בית היוצר והראה לו שבעוד ישראל ביד ה' וברשותו הם דומים כחומר ביד היוצר שאם ישבר הכלי ישוב ויתקנהו ויעשהו כלי אחר, הראה לו עתה משל אחר, שבעת שישראל יצאו מיד ה' ומרשותו ע''י עבודת נכר הם דומים ככלי יוצר שכבר הוסק בכבשן ונגמר שאז אם נשבר אין לו תקנה, וצוהו לקחת בקבוק הוא כלי שנותנים לתוכו דבש ופיו צר, ואחר שנקפא הדבש בתוכו א''א להוציאו רק ע''י שבירת הכלי, וזה משל שהם מלאים עצות רעות ומחשבות מינות שא''א להוציאם מהם ע''י תוכחת הנביאים ובהכרח לשברם כתות לא יחמול, להסיר עצת בליעל ולהתם חטאת. ומזקני העם. תקח אתך מזקני העם :
הלוך. נמשך לשתים, הלוך וילכו מזקני העם :
{ב}
וְיָצָ֙אתָ֙ אֶל־גֵּ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֕ר פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר (החרסות) [הַֽחַרְסִ֑ית] וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
שער החרסית . שער האשפות ששם זורקין חרסים הנשברים וכן ת''י תרע קילקלתא :
אשר פתח . אשר מול פתח : שער החרסית . הוא שער האשפות הנזכר בנחמיה ששם זורקים חרסים הנשברים : אשר אדבר אליך . הוא האמור במקרא שלאחריו :
גיא בן הנם . כן שם המקום :
אל גיא בן הנום ששם שרפו את בניהם לאש (כנ''ל ז' ל''א), אשר פתח שער החרסית שער המזרח, כי עבודת המולך היה מיוחדת לשמש כנודע, וקראו את השער שער השמש :
{ג}
וְאָֽמַרְתָּ֙ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֔ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּל־שֹׁמְעָ֖הּ תִּצַּ֥לְנָה אָזְנָֽיו׃
תצלנה . טינטני''ר בלעז ל' מצלתים ( ד''ה א טו ) בצלצלי שמע ( תהלים קנ ) :
כל שומעה . כל השומע הרעה ההיא ירעשו אזניו תנועת הרעד :
תצלנה . ענין תנועת הרעש וכן לקול צללו שפתי ( חבקוק ג ) :
{ד}
יַ֣עַן ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָבֻ֗נִי וַֽיְנַכְּר֞וּ אֶת־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וַיְקַטְּרוּ־בוֹ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יְדָע֛וּם הֵ֥מָּה וַאֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם וּמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמָֽלְא֛וּ אֶת־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה דַּ֥ם נְקִיִּֽם׃
וינכרו . עשאוהו נכרי לפני :
יען . בעבור אשר עזבו אותי : וינכרו . עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר''ל לא הקריבו שם לפני כאילו היתה ארצי : ויקטרו בו . אבל קטרו בו לאלהים אחרים : המה וכו' . מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וכו' : דם נקים . דמי הילדים שהקריבו לפני העכו''ם :
וינכרו . מלשון נכר וזרות :
וינכרו, יחדוהו לעבודת נכר, ולא תאמר שמעשה אבותיהם בידיהם, עז''א אשר לא ידעום המה ואבותיהם, ומלאו דם נקים מנפשות אדם שהקריבו למולך, ומפרש איך מלאו דם נקיים, כי.
{ה}
וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּ֙יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃
עולות לבעל . להיות לעולות לבעל : אשר לא צויתי . אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות : ולא דברתי . אפילו דבור בעלמא מבלי צווי ואזהרה : ולא עלתה וכו' . לשאול דבר כזאת :
בנו במות התופת שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו ג''כ עולות שבזה שפכו דם, אשר לא צויתי פירשתי למעלה (ז' ל') :
אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. הסדר הוא עליה על לב, ואח''כ הדבור, ואח''כ הציוי, שהדבור בא גם על הרשות והציוי חובה (כנ''ל ז' כ''ב), ולכן כשבא בשלילה הפך הסדר לרבותא, וחז''ל אמרו (תענית ד') לא צויתי למישע מלך מואב ולא דברתי ליפתח ולא עלתה על לבי זה עקדת יצחק, ר''ל שעקדת יצחק היתה תחלה ואח''כ יפתח ואחריו מישע, ותחשוב שתחלה עלה על לבו בעת עקדת יצחק, ואח''כ דבר הרשה זאת ביפתח, וצוה ציוי של חובה בעת מישע, לכן הוסיף שאף לא דברתי וכו' :
{ו}
לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְלֹא־יִקָּרֵא֩ לַמָּק֨וֹם הַזֶּ֥ה ע֛וֹד הַתֹּ֖פֶת וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֑ם כִּ֖י אִם־גֵּ֥יא הַהֲרֵגָֽה׃
ולא יקרא . אז לא יקרא : התופת . בית הבמות קראו תופת לפי שהיו מקישים שם בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו : בן הנם . הגיא שעמד בו בית הבמות קראו בן הנם ע''ש נהימת הבן הנשרף : גיא ההרגה . כי יפלו שם הרוגים רבים :
{ז}
וּ֠בַקֹּתִי אֶת־עֲצַ֨ת יְהוּדָ֤ה וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהִפַּלְתִּ֤ים בַּחֶ֙רֶב֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־נִבְלָתָם֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃
ובקותי . ורוקנתי ל' בוקה ומבוקה ( נחום ב ) ועל שם בקבוק שהוא מדבר בו לקח לשונו כן :
ובקותי . ארוגן עצתם ר''ל לא ימצאו עצה להנצל : מאכל וכו' . כי לא יקברו :
ובקותי . ענין ריקות כמו הבוק תבוק הארץ ( ישעיה כד ) והוא לשון נופל על לשון בקבוק :
ובקתי, על זה מורה שם בקבוק שעשוי להריק הדבר מתוכו כן אריק עצת יהודה :
{ח}
וְשַׂמְתִּי֙ אֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְשַׁמָּ֖ה וְלִשְׁרֵקָ֑ה כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכֹּתֶֽהָ׃
לשמה . לתמהון ולהיות שורקין עליה :
לשמה . לתמהון : ולשרקה . ענין השמעות קול בקבוץ השפתים ודרכו לעשותו כשרואים דבר חשוב שנחרב : ישום . יתמה :
ושמתי את העיר זה עונש על שנכרו את המקום הזה :
{ט}
וְהַֽאֲכַלְתִּ֞ים אֶת־בְּשַׂ֣ר בְּנֵיהֶ֗ם וְאֵת֙ בְּשַׂ֣ר בְּנֹתֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ בְּשַׂר־רֵעֵ֖הוּ יֹאכֵ֑לוּ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֧יקוּ לָהֶ֛ם אֹיְבֵיהֶ֖ם וּמְבַקְשֵׁ֥י נַפְשָֽׁם׃
ובמצוק . לשון צרה כמו צוקה :
במצור . בסבת המצור יהיו חסרים ממאכל ויאכלו בשר בניהם וכו' :
במצור . ענין הקפת גייסות סביבות העיר לכבשה ולהצר להם : ובמצוק . יציקו . מל' צוקה וצרה :
והאכלתים בשר בניהם, זה מדה כנגד מדה על שהעלו את בניהם עולות לבעל :
{י}
וְשָׁבַרְתָּ֖ הַבַּקְבֻּ֑ק לְעֵינֵי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים הַהֹלְכִ֖ים אוֹתָֽךְ׃
אותך . עמך :
ושברת, שהבקבוק בעת ירצו להריק מה שבתוכו ישברוהו :
{יא}
וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ וְאֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֤ר יִשְׁבֹּר֙ אֶת־כְּלִ֣י הַיּוֹצֵ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יוּכַ֥ל לְהֵרָפֵ֖ה ע֑וֹד וּבְתֹ֣פֶת יִקְבְּר֔וּ מֵאֵ֥ין מָק֖וֹם לִקְבּֽוֹר׃
( אשר לא יוכל להרפה . אהעם קאי אבל העיר אעש' כתופת ואטהר לעתיד ) :
ככה אשבור . כמו שנשבר הבקבק כן אשבור וכו' : כאשר ישבור וכו' . ר''ל כשבירת כלי יוצר אשר ישבור מי שאין למצוא תקנה לעשותו שלם כן ישבר העם והעיר מבלי תקנה : ובתופת . ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד :
ככה . כן : היוצר . אומן חרס : להרפה . הוא מלשון רפואה ועם כי היא בה''א ור''ל לתקנה ואמר בל' שאלה וכן וירפא את מזבח ה' ( מ''א יח ) :
ככה אשבר, ולא כשבירת החומר ביד היוצר לעשותו כלי אחר, רק כאשר ישבר את כלי היוצר הכלי הנגמר, שזה לא יכול להרפא :
{יב}
כֵּֽן־אֶעֱשֶׂ֞ה לַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה נְאֻם־יְהוָ֖ה וּלְיֽוֹשְׁבָ֑יו וְלָתֵ֛ת אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את כְּתֹֽפֶת׃
העיר הזאת כתופת . כולה מליאה הרוגים כמו התופת שהורגין שם את הילדים למולך :
כן אעשה . כמו שאמרתי כן אעשה וכו' : כתופת . ר''ל מלאה הרוגים כתופת שהיא מלאה מהרוגי הילדים המומתים לעכו''ם :
כן אעשה למקום הזה, הוא טעם מה שיקברו בתופת כדי לטמא את המקום כמו שטימאוהו, ומה שישבר אותם כדי לעשות כן ליושביו. ולתת ולא לבד שהתופת ימלא פגרי אדם כי גם כלל העיר תהיה כתופת לקברות מתים :
{יג}
וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וּבָתֵּי֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה כִּמְק֥וֹם הַתֹּ֖פֶת הַטְּמֵאִ֑ים לְכֹ֣ל הַבָּתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר קִטְּר֜וּ עַל־גַּגֹּֽתֵיהֶם֙ לְכֹל֙ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְהַסֵּ֥ךְ נְסָכִ֖ים לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃
והיו וכו' . ר''ל הם יהיו מקום קברות ההרוגים כמקום התופת : הטמאים . מוסב על הבתים לומר הבתים הטמאים יהיו כתופת וחוזר ומפרש מי הם מהבתים ואמר לכל הבתים אשר קטרו וכו' :
והיו בתי ירושלם, וכל הבתים יהיו כמקום התופת, מפני שהבתים הם טמאים, ובאר מפני מה הם טמאים מפני שהבתים קטרו על גגותיהם ודינם כבמות ע''א שצריכים ניתוץ והירוס :
הטמאים. מוסב על בתי ירושלים, ולמ''ד לכל הבתים מוסב על כן אעשה, כן אעשה למקום, [כן אעשה] לכל הבתים. ומ''ש והיו בתי ירושלים וכו' הוא מאמר מוסגר לבאר מדוע יהיה כתופת :
{יד}
וַיָּבֹ֤א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֨ר שְׁלָח֧וֹ יְהוָ֛ה שָׁ֖ם לְהִנָּבֵ֑א וַֽיַּעֲמֹד֙ בַּחֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֶל־כָּל־הָעָֽם׃
להנבא . הנבואה האמורה למעלה :
ויבא ירמיהו מהתופת אשר שלחו ה' שם להנבא, ר''ל ה' שלחו רק שינבא בהתופת ושם היה שלוח מה', אבל מה שהלך ונבא זאת שנית בחצר בית ה' זה עשה מדעתו, וזה הוצעה למ''ש אח''ז שפשחור הכהו, שעל הנבואה שנבא במקום התופת לא היה יכול לשלוט בו כי היה שליח מה', רק ע''מ שדבר מעצמו בלא ציוי לא היה שליח ה' והיה יכול לשלוט בו :
{טו}
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י (מבי) [מֵבִ֜יא] אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־כָּל־עָרֶ֔יהָ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלֶ֑יהָ כִּ֤י הִקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֥וֹעַ אֶת־דְּבָרָֽי׃
ועל כל עריה . הערים הסמוכים לה : כי הקשו . לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה :
הקשו . מל' קשה : ערפם . הוא אחורי הפנים :
כה אמר ה' הנני מביא, כאשר צוהו ה' לעשות מעשה עם נבואתו ידע כי נחרץ הדבר מאת ה' ולא יחזור בו, כמ''ש הרמב''ן, שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה, ולכן הודיע להם שנגמר דינם, ועז''א הנני מביא את כל הרעה לא כמ''ש בנבואה הקודמת שה' חושב מחשבה שישובו, כי הקשו את ערפם ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם כמ''ש לקמן (כ''א י') כי שמתי פני על העיר הזאת לרעה ולא לטובה :