בית היוצר . לבית אומן חרס :

קום . הוא ענין זרוז :

קום וירדת, מפני שאחר כל הגזרות שגזר עליהם אמר שאם ישמרו השבת מחללו תבוטל הגזרה א''ל שבבית היוצר אשמיעך ואבינך את דברי בחוש :

על האבנים . על סדנא פורמא''ש בלעז :

עושה מלאכה . עושה מלאכתו בחומר אשר בידו על האבנים והוא הכלי המיוחד לכך :

האבנים . כן שם הכלי המיוחד ליוצר חרס לעשות עליו מלאכתו ודומה לו וראיתן על האבנים ( שמות א ) שהוא המיוחד אל היולדת :

אשר הוא עושה בחומר . אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר בעודו לח ומקרא מסורס הוא :

ונשחת הכלי . נתקלקל הכלי אשר היה עושה בחומר כשהיה ביד היוצר כשעשה הכלי : ושב . וחזר היוצר ועשה מהחומר ההוא כלי אחר משונה מן הראשון כפי אשר ישר בעיניו :

בחומר . טיט :

ונשחת הכלי, היה בזה שני משלים, {{{א}}} שהכלי הראשון נשחת ונבטל לגמרי, {{{ב}}} שהשחתה זו לא היה רק לפי שעה, כי עשה מן החומר כלי אחר ולא בצורה אחרת רק כאשר ישר בעיני היוצר לעשות בתחלה, כי היה על האבנים ודפוס הראשון :

הכיוצר . וכי לא אוכל לעשות עמכם כדרך שעושה היוצר עם החומר שעושה ממנו כלי אחר אחר שנשחת הראשון : הנה כחומר . באמת כמו שהחומר הוא ביד היוצר לעשות בו מה שירצה כן אתם בידי :

הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בשני המשלים האלה :

רגע אדבר . ברגע אחת אגזור על אומה מהעכו''ם כליון ואבדון בעבור רעתה :

לנתוש . ענין עקירה : ולנתוץ . ענין כתיתה ושבירה וכן לנתוש ולנתוץ ולהרוס ( לקמן לא ) :

רגע אדבר, כמו שבמשל השני שבירת הכלי היה רק על רגע אחד, ורק כדי לתקנו מחדש, וכן רק רגע אדבר לנתוש ולנתוץ, כי כונת דבור הנתישה היה כדי לתקן :

מרעתו אשר דברתי עליו . מעבירות שבידו אשר בשבילו דברתי עליו לנתוש ולנתוץ אשרפורק''י בלעז : ונחמתי . וחשבתי מחשבה אחרת :

ושב . כאשר שב הגוי ההוא מהרעה אשר בעבורה גזרתי עליו האבדון : ונחמתי . אז בהרגע ההיא אני מתנחם על הרעה ולא אביאה :

ונחמתי . ענין הפוך מחשבה :

ושב הגוי ההוא כדי שישוב בתשובה ואז ונחמתי על הרעה, ואמר ושב מרעתו אשר דברתי עליו ר''ל הגם שישוב רק מסבת יראת העונש מפני שמתירא מן הרעה שגזרתי, בכ''ז תועיל התשובה הזאת לבטל את הגזרה :

ורגע וכן לפעמים רק על רגע אדבר לבנות ולנטוע וזה כמשל הראשון שהכלי הראשון בטל תיכף ונשבר, וזה יהיה אם.

ועשה הרע בעיני שזה כמו במשל ונשחת הכלי, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו כמ''ש במשל ושב ויעשהו כלי אחר, שאז אשברנו כדי לתקנו, והנה בהרעה אמר אשר חשבתי להרע לו, ובהטובה אמר אשר אמרתי להיטיב, כי בענין הרע מתנחם גם על המחשבה בענין שהרעה תתבטל לגמרי, אבל בענין הטוב מתנחם רק מן האמירה לא מן המחשבה כי מחשבת ההטבה נשארה גם עתה, כי גם השבירה הוא כדי לתקן ולהיטיב וזה רמז במ''ש להיטיב אותו שהיל''ל להיטיב לו, שר''ל בכונת הנמשל שמתנחם על הטובה ותכלית ההתנחמות הוא כדי להיטיב את האיש ולהחזירו למוטב :

איש יהודה . אנשי יהודה : ועל יושבי . ואל יושבי : יוצר . בורא עליכם רעה וחושב להפרע בה ממכם לכן שובו עתה כל איש מדרכו וכו' :

יוצר . בורא ומחדש : מעלליכם . מעשיכם :

הנני יוצר עליכם רעה, ה' מכין עליכם גזרה רעה, אולם מחשבתו אינו כדי להרע עד שגם המחשבה תסכים להרע, כי במחשבתי בעת שאני יוצר רעה אני חושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית הרעה היא כדי שתשובו בתשובה ותבטל הגזירה, ור''ל שובו על העבר והיטיבו דרכיכם בעתיד, כמשל הכלי ששברו כדי לעשותו כלי אחר כנ''ל, והיטיבו דרכיכם הם דרכי הנפש והמדות, ומעלליכם הם הפעולות היוצאות ע''י הדרכים, ר''ל תטיבו המחשבה והמעשה :

דרכיכם ומעלליכם. הדרכים הם המנהגים ודרכי הנפש, והמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות הנפש, ונמצאו נרדפים בס' זה (ד' י''ח, ז' ג' ה', כ''ג כ''ב, כ''ה ה', כ''ו ג' י''ג, ל''ב י''ט, ל''ה ט''ו) ונגד דרכיה אמר נלך, ונגד מעללים נעשה :

ואמרו נואש . וידעתי שהם יאמרו לך על דבריך שאין חוששין להם :

ואמרו נואש . ידעתי שיאמרו אנו מתייאשים מדרכי המקום אלא נלך אחר מחשבותינו : ואיש וכו' . נעשה כל איש כפי מה שמראה לו לבו הרע ומתאוה לה :

נואש . מלשון יאוש ועזיבת הדבר כמו ותאמרי נואש ( לעיל ב ) . שרירות . ענין ראיה והבטה :

ואמרו נואש, אבל הם יאמרו דברי מתיאש הבלתי חפץ בתקנה, ונגד היטיבו דרכיכם תאמרו אחרי מחשבותינו נלך, ונגד היטיבו מעלליכם תאמרו איש שררות לבו הרע נעשה :

שערורית . דבר גנאי :

מי שמע כאלה . מי מאנשים שמע כדברים האלה לומר נלך בשרירות הלב : שערורית . דבר מגונה עשתה הרבה מאד בתולת ישראל המיוחדת לאל כבתולה בבית אביה המיוחדת למי שישאנה :

שערורית . ענין דבר מגונה ומכוער כמו שמה ושערורה ( לעיל ה ) :

שאלו נא בגוים שגם הגוים ישמעו לנביאים המוכיחים ומזהירים מן הרע ומעשה נינוה יוכיח, וא''כ שערורית עשתה מאד בתולת ישראל :

היעזוב מצור שדי שלג לבנון . היעזוב אדם הצריך לשתות מים הנוזלים מצור שבשדות הבאים משלג הלבנון שהוא נקי : אם ינתשו מים זרים . או אם יעזבו מים חיים נובעים שהם זרים עד הנה מכל אדם והם קרים זרים הם נובעים וזה יוכיח אני קרתי ושתיתי מים זרים ( ישעי' לז ) ומנחם חברו זרים עם לא זורו ולא חובשו ( שם א ) ל' מימי תרופה ונתן טעם לדבריו ואמר כי אם בקש לדבר בלשון זרם היה מכפיל את המ''ם והיה מוסיף יו''ד מ''ם והיה אומר זרומים לרבות המים ולהיותם זרמים . שדי . כמו שדה : קרים . פריוודא''ש בלעז : נוזלים . קוראנ''ץ בלעז ועוד יש לפתרו אם ינתשו להיות מים זרים נמאסים המים שהם קרים נוזלים . ( זרים ללשון ראשון הוא לשון זרם ללשון שני הוא ל' זרות כלומר מים מאוסים ) :

היעזוב . וכי מהראוי לעזוב מים היורדים מן הצור אשר בשדה הבאים מהפשרת השלג אשר בלבנון הלא המים ההם המה מנוקים וקדים וטובים לרוות הצמאון : אם ינתשו . וכי מהראוי לנטוש ולעזוב מים הזדים מאנשיהם הבאים ממרחוק במלאכת צנורות והמה קרים ומטפטפים מעצמם ובקל יוקח המים ואיך מי יעזבם ור''ל וכי מהראוי לעזוב את המקום המשפיע בכל עת חכמה והשכל בלבות הדורשים אותו :

מצור . מסלע : לבנון . שם יער בארץ ישראל : ינתשו . כמו ינטשו בטי''ת כי דטלנ''ת מתחלף כמו שיבואו בענין אחד טעה ותעה ונטישה הוא ענין עזיבה כמו כי לא יטוש ( ש''א יב ) : זרים . מל' זר ונכרי : קרים . מלשון קור וצנה : נוזלים . מלשון הזלה והטפה כמו יזל מים מדליו ( במדבר כד ) :

היעזב וכי יעזוב איש הצמא שלג לבנון הנובע מצור שדי, שהם טובים באיכותם וצלולים וקרים, ואם יעזוב את אלה מפני שאינם נובעים תמיד ואינם מרובים, האם ינתשו מים זרים, שזורם בריבוי, וקרים מן המקור, ונוזלים שאין טורח לשאוב אותם, שהם רבים ותמידים וישאבו בקל, ואיך א''כ.

זרים. כמו זרם, כמ''ש (ישעיה א'), מים של זרם שוטף : וקרים. מענין מקור, הקרים ממקורם :

כי . כן עשו עמי אשר שכחוני ולשוא יקטרו : שבילי עולם . שבילים המתוקנים אמרו שהם מכשול כדי ללכת דרך לא סלולה לא כבושה :

לשוא יקטרו . המה מקטירים לצבא השמים שאין תועלת בעבודתם ויכשלום בדרכיהם : שבילי עולם . ר''ל שבילי העולם הם המכשילים אותם בדרכיהם כי בראותם דרכי הטבע בעולם השפל שהכוכבים ממסלותם פועלים בדברים השפלים אלה שבילי עולם הם יכשלום בדרכיהם לחשוב שכל טובתם תלוי בצבא השמים ולכן היו מקטרים להם וזהו שאמר ללכת נתיבות וכו' ר''ל ללכת בנתיב דרך אשר איננה סלולה שלא משמשו בה להסיר המכשול שלא חקרו בדבר לדעת שהכל ביד ה' אין מהראוי לעבדם עבודת אלהות :

שבילי . נתיבות . עניינם אחד ענין אורח ומעגל : סלולה . ענין משמוש התמידות וכן ואורח ישרים סלולה ( משלי טו ) :

שכחוני עמי ר''ל אותי עזבו מקור מים חיים ותחתי לשוא יקטרו, כמ''ש לחצב לו בארות נשברים, ויכשלום בדרכיהם ר''ל דרכי התורה והמצוה הם דרכים רחבים (שהדרך הוא דרך הרבים) ר''ל שהם כוללים ההנהגה הכוללת בכל מקום ובכל זמן לכל העם, והם ג''כ שבילי עולם (שהשביל הוא נתיב היחיד) שיש בהם שבילים ליחידים ג''כ בכל פרטי המעשים, והם נצחיים לא נשתנו בשום זמן, לכן אמר שבילי עולם, והם יכשילום בדרכיהם ר''ל שיניחו להם מכשולים על הדרכים האלה כאילו אינם נוחים לעבור בם מפני אבני מכשול, ותחתם יסיתו אותם ללכת נתיבות דרך לא סלולה, כי הנימוסים שהם מניחים להם אינם כוללים לרבים רק נתיבות פרטים ליחידים, והדרך הכולל לכולם הוא לא סלולה, ויתעם בתהו לא דרך, ותכלית המהלך הזה היא.

דרך, שביל, נתיב. דרך הוא הדרך הרבים. והנתיב הוא ליחיד. ושביל הונח על מקום הנחת פרסת רגל היחיד והוא קטן מנתיב, הדרך התוריי גם יחיד המתהלך בו ימצא חפץ, אבל נתיבות דרך המינות לא סלולה :

שריקות . העובר על חרבות שראה כבר בבניינים טובים רגיל לשרוק : ישום . יתמה :

לשום . וזהו הוא סבה לשום ארצם לשממה : שריקות עולם . זמן רב ישרקו על חורבנה ושממותה : ישום . יתמה על השממון ויניד בראש כדרך המתמיה :

שריקות . ענין השמעת קול בקבוץ השפתים כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן שרקו ויניעו ראשם ( איכה ב ) : ישום . ענין תמהון כמו פנו אלי והשמו ( איוב כא ) : ויניד . מלשון הנדה והנעה :

לשום ארצם לשמה, ולא לפי שעה רק שריקות עולם לימים רבים, עד שכל עובר ישום וכו', זה יהיה עונש הארץ, ועונש העם יהיה כי.

עורף ולא פנים . כשיברחו מפני האויב : אראם . ולא אושיעם :

כרוח . כמו רוח קדים שהיא העזה שברוחות המפזר דברים הנפזרים כן אפזרם בנוסם מפני האויב : עורף וכו' . ביום בא אידם אסתיר פני מהם ואראה להם העורף ואחז במשל מאדם המהפך פניו מאדם השנאוי לו ור''ל לא אשגיח עליהם להושיעם :

אפיצם . ענין פזור כמו ויפץ העם ( שמות ה ) : עורף . הוא אחורי הפנים והצואר : אידם . ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול ( איוב לא ) :

כרוח קדים הנושב בחזקה ומפיץ הכל כן אפיצם, ולא תאמר שימצאו מנוחה בגלותם, כי עורף ולא פנים אראם שתמיד יפנו עורף לנוס, כמ''ש ובגוים ההם לא תרגיע :

ויאמרו לכו וגו' . ירמיה היה קובל על אנשי ענתות ואומר שאומרים כן : תורה מכהן . שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב ( דברים לג ) : ודבר מנביא . דברי נבוא' : ונכהו בלשון . ונסהדיניה סהדותא דשקר :

ויאמרו . כשאמרתי להם הנבואה ההיא אמרו אלו לאלו נחשבה על ירמיה מחשבות מה לעשות עמו לבל נשמע עוד כדברים האלה : כי לא תאבד . כאומרים מה נהיה חסרים במיתתו הלא לא תאבד התורה מיתר הכהנים ( על הכהן ללמד תורה וכמ''ש כי שפתי כהן וכו' ותורה יבקשו מפיהו , מלאכי ב ) ולא תאבד העצה מחכמים אחרים אשר יש עמנו ודבר נבואה לא תהיה נאבדת מיתר הנביאים אשר לא יתנבאו רעה כמותו : לכו ונכהו . לכו נכהו נפש בלשון כי נדבר עליו בשקר : ואל נקשיבה . אז לא נשמע כמו כל הדברים שדבר הוא כי אין מי בנביאים לדבר דברים כמותו :

לכו . הוא ענין זרוז : נקשיבה . ענין שמיעה והאזנה :

ויאמרו תחת שירמיה הודיע להם שמחשבת ה' עליהם לטובה הם חשבו להמיתו בכמה תחבולות, כי לא תאבד כי ירמיה היה בו ג' מעלות, שהיה כהן מורה הוראות, והיה חכם ליעצם עצות טובות, והיה נביא דובר בדבר ה', ע''ז אמרו הגם שלא ימצאו ג' המעלות האלה באיש אחד, נמצא תחתיו כל מעלה באיש מיוחד, שהתורה וההוראה לא תאבד מכהן, ולעצה ימצא חכם יועץ, ולדבר ה' ימצא נביא בלעדי ירמיה, לכו ונכהו בלשון, אחר שלא עלה בידם להמיתו ע''י סם כמ''ש נשחיתה עץ בלחמו רצו להכותו ע''י לה''ר והוצאות דבה, ואל נקשיבה אל כל דבריו שירצה להצדיק את עצמו, וגם ר''ל שנכהו בלשונו בעצמו ע''י לשון נבואתו נעליל עליו למסרו למלכות, והגם שאם ישמע סוף דבריו ימצא לו זכות שלבסוף התפלל על העם ועורר אותם למוסר, שישובו וישוב ה' עליהם לטובה, אנחנו לא נקשיבה אל כל דבריו, רק נספר מקצת דבריו שעפ''ז יתחייב מיתה :

הקשיבה ה' אלי . מה שאני מתפלל עליהם טובות ולעומת זה שמע קול המריבים עמדי אשר יתייעצו עלי :

הקשיבה, מזמין את ה' כשופט שישמע טענותיו וטענתם ויראה מי צדיק בריבו ועפ''ז טוען.

הישולם . וכי מן הראוי שישולם רעה תחת טובה כי חפרו בור ללכדני ר''ל חושבים עלי מחשבות רעות : זכור . תן דעתך לזכור עת עמדי לפניך בתפלה לבקש עליהם טובה להעביר את חמתך מהם :

כרו . חפרו כמו בור כרה ( תהלים ז ) : שוחה . בור כמו שוחה עמוקה ( משלי כב ) :

הישלם וכי ראוי שתחת טובה ישלם רעה הלא כל נבואתי היה לטובתם להחזירם ולבטל הגזרה, שהלא עמדתי תמיד לפניך להתפלל בעדם להשיב חמה :

והגירם . ( הורידם ע''י חרב ) לשון עיני נגרה ( איכה ג ) כמים המוגרים ( מיכה א ) : על ידי חרב . ע''י גייסות : ואנשיהם . של האלמנות יהיו הרוגי מלאך המות :

לכן . הואיל ומשלמים רעה תחת טובה : והגירם . שפוך דמיהם ע''י חרב האויב : שכלות ואלמנות . שכולות מבניהן ואלמנות מבעליהן : ואנשיהם . אנשי האלמנות יהיו מתים ע''י הרג ולא במיתת עצמן : במלחמה . כי דרך הבחורים ללכת במלחמה :

תן . ענין מסירה : והגירם . ענין הזלה ושפיכה וכן יגירהו על ידי חרב ( תהלים סג ) : שכולות . מי שמתו בניו קרוי שכול :

לכן תן את בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב, והם עצמם שיצאו למלחמה ימותו בחרב, ועי''כ תהיינה נשיהם שכולות מבניהן ולאלמנות מבעליהן, ואנשיהם שאינם בעלי מלחמה יהיו הרוגי מות ר''ל שיהרגו במיתות משונות, ובחוריהם הגבורים שיצאו למלחמה יהיו מכי חרב במלחמה :

הרגי מות. לשון הריגה אינו בא על מיתה טבעיית רק על מיתה משונה שדומה כנהרג ע''י אחר :

כי כרו שוחה . שחשדוהו מאשת איש שנאמר ( משלי כג ) כי שוחה עמוקה זונה :

זעקה . זעקת שבר : פתאום . לבל ידעו להזהר מהם : כרו שוחה . חפרו בור ללכדני ר''ל יעצו עלי רעות : ופחים . הצפינו רשתות ללכוד רגלי וכפל הדבר במ''ש :

גדודי . צבאות עם : ופחים . מלשון פח ורשת : טמנו . ענין הצפנה :

תשמע, בעת שתביא עליהם גדוד פתאום ויהיו בצרה גדולה אז יצדיקו עליהם את הדין, ואז תשמע זעקה מבתיהם כי כרו שוחה ללכדני, ר''ל שאז יזעקו ויתודו שעונש זה בא להם על החטא מה שכרו שוחה ללכוד אותי, ובזה יתודע לכל שמה שכרו עלי שוחה והוציאו דבה היה בשקר :

כי תביא, כי כרו. מלת כי הראשון טעמו כאשר, בזמן שתביא, כי כרו שוחה ופחים טמנו כורים שוח מקום עמוק שתפול שם החיה, ומכינים פחים במקום הילוך החיה שע''י תאלץ ללכת אל מקום השוחה ותפול שם :

אל תמחי . אל תהי מחויה ולפי שהוא ל' נקבה נתן בו יו''ד ואף היא יתירה כיו''ד של ותזני בם ( יחזקאל טו ) :

עלי למות . אשר המה עלי להמיתני : אל תמחי . אל תמחוק חטאתם מלפניך כי יהיו כתובים לזכרון למען יקבלו גמול : ויהיו וכו' . אף בעת ילכו לפניך בדרך מצותיך יבוא להם מכשול למען לא יוכלו לעשות כתקנה : בעת אפך . בזמן שאתה כעוס אז עשה בהם נקם למען יהיה מרבה להכיל :

תמחי . מלשון מחייה ומחיקה :

ואתה ידעת, ר''ל ואתה לא תקבל הזעקה הזאת כמודה ועוזב, אל תכפר על עונם ע''י הוידוי עד שלא יענשו, כי הוידוי מכפרת עון, וגם אחרי העונש חטאתם מלפניך אל תמחי ותהיה כתובה לפניך למזכרת נצח, וגם לא יהיה העונש ע''י הסתרת פנים רק השגחיי שיהיו מוכשלים לפניך בהשגחתך, בעת אפך עשה בהם ר''ל שלא יהיה כעונש הבא לכפר עון שזה מצד מדת הרחמים רק ע''י האף והחמה, ולא כעונש הבא מעצמו ע''י הסתרת פנים רק עשה בהם עונש השגחיי שהמעשה מתיחס אל ה' :

עונם וחטאתם. מוסיף שגם חטא השוגג שלהם אל תמחי :