בעט ברזל . משל הוא כלומר חקוקה בשיקוע ואין נוחה למחוק , ומדרש אגדה בעט ברזל בצפורן שמיר על ידי ירמיה שנקרא עמוד ברזל ועל ידי יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך : חרושה . חקוקה כזה שהוא חורש בעומק : על לוח לבם . שאינם שוכחין עכו''ם שלהם :

חטאת יהודה . מוסב למעלה לומר הנה בסוף גם העכו''ם יעזבו הפסילים ויאמינו בה' והנה יהודה עדיין עתה חטאתם שמורה בלבם כאלו כתובה שמה בקולמוס מברזל ובצפורן משמיר החוקק בחזקה ובעומק רב : חרושה . חרותה בעומק כמו המחרישה : על לוח לבם . הם דפנות הלב כי הוא עשוי כעין דפנות וחללים ואמר בדרך שאלה : ולקרנות . גם בקרנות מזבחותיכם חקוק וחרות חטאתם כי על הקרנות ההם יתמידו לזרוק דם לעכו''ם וכאומר בין במחשבת הלב בין במעשה שמור הדבר אצלכם :

בעט . בקולמוס כמו לשקר עשה עט ( לעיל ח ) : בצפורן . זהו שעל האצבעות ממעל וכן ועשתה צפרניה ( דברים כא ) ולפי שדרך האדם לחתוך בצפרניו קרא לעט בלשון צפורן בדרך שאלה : שמיר . כן נקרא ברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור ( יחזקאל ג ) : חרושה . חרושה בעומק כחרישה : לוח . נסר ודף כמו ואת לחותיה ( שם כז ) : ולקרנות . הם הבליטות שבארבע זויות המזבח וכן ועשית קרנותיו ( שמות כז ) והלמ''ד הוא במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) :

חטאת יהודה כתובה בעט ברזל שכותבת על הגליון למעלה, וגם בצפורן שמיר שהוא מעמיק לחרות בפנים, רצה לומר שחטאו בין במעשה הנגלה בין במצפון הלב והנפש, ומפרש נגד צפורן שמיר חרותה על לוח לבם בעומק, ונגד בעט ברזל לקרנות מזבחותיכם שהוא הפועל הנגלה, ומבאר.

כזכור בניהם מזבחותם . כזכירת בניהם כן היתה להם זכירת מזבחותם כאדם שיש לו געגועין על בנו : ואשריהם . אשר על עץ רענן . על עץ כמו אצל וכת''י תחות כל אילן עבוף :

כזכור . כמו שיתמידו לזכור בניהם כן זוכרים מזבחותם ואשריהם : על עץ רענן . סמוך לעץ רענן ומוסב על המזבחות שהעמידום סמוך לעץ רענן ועל הגבעות הגבוהות :

ואשריהם . הוא אילן הנעבד : רענן . ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן ( שם צב ) :

כזכר בניהם כמו שיזכרו את בניהם בכל לב, כן יזכרו מזבחותם ואשריהם, ומפרש מזבחותם על עץ רענן, ואשריהם על גבעות הגבוהות, כי היה דרך ע''א לבנות המזבחות אצל עצים שתולים סביב, כמ''ש לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה', והאשרות היו נוטעים על גבעה גבוהה :

הררי בשדה . ירושלים היושבת בהר המישור כל סביב העיר מישור שדה ול' הררי כמו ערבי ( ישעיה יג ) על שם שיושב בערבה מונטיינד''ש בלעז יושבי ההר ( ס''א יושבת ההר ) : חילך . כמו ממונך : במותיך בחטאת . במותך עשויות בחטא לשם עכו''ם בכל גבוליך :

הררי . ר''ל אתם יהודה העובדים לעכו''ם העומדים על ההרים הנה חילך יוציאו השוללים ויחלקו ביניהם בשדה במקום אשר יחנו עליך בכל האוצרות הטמונות אתן להם לבזה : במותיך . ר''ל בעבור במותיך העשויות בחטאת לעכו''ם העומדים בכל גבוליך מקום אחד לא נעדר :

הררי . מלשון הר : חילך . עושרך : לבז . לבזה ושלל : במותיך . מלשון במה :

הררי, ולכן את הר שלי העומד בשדה, הוא הר ציון שסביב לו נעשה כשדה שנחרבו הערים סביבו, חילך וכו' לבז אתן, וכן במותיך אתן לבז, ע''י החטאת אשר בכל גבולך :

ושמטתה . על כרחך תשמט ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ ( ויקרא כה ) : ובך . אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך שלא עשית רצוני להשמיטה , ד''א ובך מנחלתך ובך אנקם מנחלתך שאגלה אותך ממנה : כי אש קדחתם באפי . יקדתם בנחירי :

ושמטתה . תעזוב את האדמה מלעבדה בחרישה וזריעה : ובך . ר''ל לא מרצונך תעזוב עבודתה אלא בך תהיה העזיבה כי תהיה נעזב מנחלתך וכו' ולא תהיה שמה לעבדה וזה בגמול שלא שמטו בשביעית : והעבדתיך . ר''ל אבל אתה תעבוד אדמת האויב בארץ אשר לא ידעת מאז : כי אש . הבערתם חמתי ותשרוף עד עולם ר''ל אכעס עליכם זמן מרובה :

ושמטתה . מלשון השמטה ועזיבה כמו שמוט כל בעל משה ידו ( דברים טו ) : קדחתם . תוקד . ענין הבערה ושריפה כמו אש קדחה באפי עליכם תוקד ( לעיל טו ) :

ושמטתה, שעורו ושמטת וישמט בך, ומפרש ושמטת מנחלתך, וישמט בך והעבדתיך את אויביך שע''י שהלכו למצרים אחרי מות גדליה בן אחיקם שמטו את הארץ ועזבו את נחלתם (שאם היו נשארים אז בא''י לא היתה חרבה כי השאיר מהם לכורמים וליוגבים) ועי''כ נהיה השמטה גם בם בעצמם כי יצאו מחירות לעבדות שעבדו את אויביהם בארץ מצרים, שנבוכדנצר כבש אח''כ את ארץ מצרים, כי האש לעולם תוקד וכדברים האלה אמר למעלה ט''ז י''ד :

ושמטתה ובך. השמטה הוא מה שמסלק את הדבר מרשותו, כמו תשמט ידך, מן החוב, ויאמר שמטוה (מ''ב ט' ל''ג), ובא על השמטת הקרקע, ועז''א מנחלתך, ועל השמטת עצמו שאינו ברשותו רק ברשות אדוניו, ועז''א ובך, ומפרש ועבדת וכו' :

אשר יבטח באדם . בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל : זרועו . כמו עזרו וכן תרגם יונתן רוחצניה : ומן ה' יסור לבו . שהבטיחו וצויתי את ברכתי לכם ( שם ) כך שמעתי :

אשר יבטח באדם . ר''ל ולא ימצאו עזר מבשר ודם כי ארור הגבר וכו' : ושם . ומשים חזקו ובטחונו בבשר ודם ומסיר לבו מלבטוח בה' :

ארור . ענין קללה : הגבר . האיש : בשר . ר''ל אדם שהוא בשר : זרועו . חזקו :

כה אמר ה', נגד מה שלא בטחו על ה' ובטחו על מצרים, כמ''ש הוי היורדים מצרים לעזרה ויבטחו על רכב וכו' ולא שעו אל ה' וכו'. ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו, כי יש הבוטח באדם ובכ''ז בוטח בה', והוא אם יבטח שה' יושיעהו ע''י שר פלוני, שהגם שבוטח באדם, עיקר הזרוע והכח של הבטחון הוא בה', אבל מי שכל הבטחון שלו הוא באדם עד שגם הזרוע (שהוא הכח המניע את היד הפועלת) ישים בשר, שבוטח רק בכח בשר, ומן ה' יסור לבו לגמרי זה הוא ארור :

זרועו. הוא הפרק העליון המניע את היד, שהיד תתנענע לא ע''י כח בשר רק ע''י כח ה' וה' הוא הזרוע, והוא חושב שהבשר הוא זרועו, ר''ל כח טבעי, וכן עמו זרוע בשר, וכלל בידי שכ''מ שנזכר שם זרוע מציין הכח הראשון המניע את האמצעיים לאיזה פעולה :

כערער . כעץ יחידי ל' ערירי ( בראשית טו ) ויש אומר דגאשטי''ה בלעז ומנחם פי' שם עץ מעצי היער וערער שמו וכן פי' כערער במדבר עץ אחד מעצי היער : בערבה . לשון מישור : חררים . יובש כמו חרה מני חורב ( איוב ל ) : ארץ מליחה . ארץ שהיא מליחה ולא תהא מיושבת :

והיה . הבוטח באדם יהיה כערער הגדל בערבה : ולא יראה . אינו רואה כשבא טובה בעולם והם הגשמים ור''ל לא עליו יהיו הגשמים : ושכן חררים . שוכן שם ביבשות מרוב החמימות שבמדבר : ארץ מלחה . והיא ארץ שעפרה מלוח ואינה מיושבת והוא כפל ענין במ''ש :

כערער . שם עץ מדברי וכן כערער במדבר ( לקמן מח ) : בערבה . ענינו כמו במדבר : חררים . ענינו יובש כמו נחר מפוח ( לעיל ו ) : מלחה . מלשון מלח :

והיה ידמה כעץ העומד ערירי בערבה שלא ישיג שפע ממגד שמים ממעל כי לא יראה כי יבא טוב, ולא מסביבו ומשכניו כי שכן אצל קוצים חררים ויבשים במדבר, ולא משרשיו מתחת כי היא ארץ מלחה ולא תשב :

ערער. מענין ערירי, אילן העומד ערירי ובלתי מוליד בדומה : חררים. שם התואר, עצים או קוצים חררים ויבשים, מענין ותוכו נחר (יחזקאל ט''ו), ופעל שכן בא על שכונת השכנים, כמו שכנתי עם אהלי קדר, ולקח הוא ושכנו :

והיה ה' מבטחו . ר''ל כמו שיבטח בו כן יהיה למבטח ולעזרה :

ברוך הגבר אשר לא לבד שיבטח בה', כי גם והיה ה' מבטחו, כי הבוטח בה' שיושיעהו ע''י אמצעיים טבעיים הגם שיבטח בה' בכ''ז המבטח שלו היינו הדבר שע''י יושג בטחונו אינו ה' רק האמצעיים הטבעיים שמקוה שעל ידם יושיעהו ה', והגם שאינו ארור אחר שבוטח בה' אינו ברוך ג''כ, רק אם יבטח בה' שיושיעהו בלא שום אמצעי כלל, עד שה' הוא גם המבטח שלו, היינו הדבר שבו יושג בטחונו :

מבטחו. המ''ם הנוסף על השם מציין הדבר והמקום שבו סבת הבטחון, כמו מעון, מקדש, משכן, וכדומה :

ולא יראה . העץ כי יבא חום : בצורת . ל' רעב פאמצ''א בלעז , ל''א בצורת ל' מבצר וכן חברו מנחם : לא ידאג . לא יפחד :

והיה כעץ שתול . יהיה ממולא בטוב כאילן הנטוע אצל המים ושרשיו מתפשטים אצל פלגי מים : ולא יראה . ר''ל לא ירגיש כשיבוא חום ושרב הואיל והוא נטוע אצל המים המלחלחים אותו : והיה עלהו רענן . העלים שבו יהיו רטובים : ובשנת בצורת . בשנה שיהיה מניעת גשמים לא ידאג הוא רצה לומר לא יזיק לו : ולא ימיש . לא יסור מלגדל פירות ור''ל וכן יהיה הבוטח בה' שלא יחסר לו שום דבר ולא ידאג מהצרות המתרגשות בעולם :

שתול . נטוע כמו שתולים בבית ה' ( תהלים צב ) : יובל . פלגי מים כמו על יבלי מים ( ישעיה מד ) : ישלח . ענין התפשטות וכן תשלח קציריה ( תהלים פ ) : חום . מלשון חמימות : עלהו . העלין : רענן . ענין לחות : בצורת . ענין מניעת הגשמים וכן על דברי הבצרות ( לעיל יד ) : ידאג . מלשון דאגה : ימיש . ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן ( שמות יג ) :

והיה, וזה דומה כעץ השתול על מים ושולח שרשיו על יובל מקום יבול ופרי, שזה לא יירא בין מרעות מתמידות כי יבא חום שיכמוש עלי האילן, ובין מרעות בלתי מתמידות שבשנת בצורת שאין שם גשמים לא ידאג כי גם אז יעשה פרי, ר''ל שלא יחסר לו עשרו וקניניו שהם העלים, ולא חייו ובניו שהם הפרי, (ותפס לשון לא ידאג על צד המליצה, כי האדם אסור לשמש מטתו בשני רעבון כאילו דואג אז מעשות פרי, אבל הוא לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי גם בשנת בצורת) :

יובל. בא על המים, פלגים יבלי מים (ישעיה ל' כ''ה), כערבים על יבלי מים (שם מ''ד ד'). וי''ל שפי' מים המוכנים להפריא הצמחים ולתת יבולם, ומשתתף עם יבול שמורה על הפראה :

עקוב הלב . מלא תואנה ועקובה מכל רעה : ואנוש . לשון חולי וחליו הוא זה : מי ידענו . הוא סבור מי ידענו אני ה' חוקרו :

עקוב הלב . עם כי לב האדם הוא מעוקם ומעוות יותר מכל איבריו ויש לו מכאוב חזק ר''ל דעה נפסדת לחשוב מי הוא היודע תעלומות לבי אם הוא בוטח באמת או לא :

עקוב . ענין עקום ועוות וכן כל אח עקוב יעקוב ( לעיל ט ) : ואנוש . ענין מכאוב חזק כמו אנוש חצי ( איוב לד ) :

עקב, ר''ל ואם תשאל הלא ראינו שיש בוטחים בה' ובלתי מצליחים, ע''ז משיב שתי תשובות, {{{א}}} שיש בוטח בנגלה ולא במצפונו, כי צריך שיהיה הבטחון בלב שלם לא במרמה כי הלב עקב מכל, כל הציורים הרעים והמדות הרעות אורבים על הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש ומעלים אליו ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת, ואנוש הוא והלב עצמו לב אנושי המוכן להתהפך בכל רגע ורגע לפי הציורים שימשלו אז בנפש, ומי ידענו, שאם ידמה לך מנגלהו שהוא בוטח בה' אינך יודע מחשבותיו, אבל

עקוב. נרדף עם מארב, וגדרו שמסבב את הנארב בתחבולותיו (ישעיה מ' ד'). ור''ל הלב מסובב מכל רע, ומלת אנוש מענין איש ואנוש :

אני ה' . ר''ל אולם אני ה' חוקר לב האדם ובוחן מחשבת הכליות לדעת מה הוא למען לתת לכל איש כדרכי לבו וכפרי מעלליו הם המחשבות שהם מעשה הלב ודרכיו וכפל הדבר במ''ש :

חוקר . ענין חיפוש ודרישה : בוחן . מלשון בחינה ונסיון : מעלליו . מעשיו :

אני ה' חוקר לב ובוחן כליות היועצות, ולתת לאיש כדרכיו ואני נותן לאיש בין כפי דרכי הנפש הפנימית, ובין כפי פרי המעשים היוצאים לחוץ ע''י תכונות הנפש, והגם שידמה לך למראה עיניך שמעלליו טובים אני שוקל שורש תכונות הנפש ודרכיה אם הבטחון בא מעומק הנפש והלב בלב שלם ונפש חפצה :

קורא דגר . קוק''ו גלונצנ''ט בלעז : ולא ילד . הקורא הזה מושך אחריו אפרוחים שלא ילד . דגר . ציפצוף שמצפצף העוף בקולו למשוך אפרוחין אחריו ואלו שהקורא דגר לא ילכו אחריו משיגדלו שאינם מינו כך עושה עושר ולא במשפט : יהיה נבל . מתקרי רשיעא :

קורא דגר . כמו עוף הקורא ממשיך אחריו אפרוחים בצפצוף הקול והוא לא ילדם שהוא דבר שאין מתקיים כי כשיגדלו יבינו שהוא לא ילדם ויעזבו אותו כן הוא המקבץ עושר ולא במשפט יושר כ''א בערמת הלב כי העושר הזה לא יתקיים בידו ובחצי ימיו יעזוב העושר ההוא ובסוף יגולה לאנשים ערמת לבו ויהיה מוחזק לנבל :

קורא . שם עוף וכן כאשר ירדוף הקורא בהרים ( ש''א כו ) : דגר . ענין צפצוף העוף להמשיך האפרוחים אחריו כמו ודגרה בצלה ( ישעיה לד ) : עושה . ענין אסיפה כמו וישראל עושה חיל ( במדבר כד ) : ובאחריתו . בסופו : נבל . פחות ונבזה :

קורא, (תנאי שני של הבטחון) שלא יהיו מעשיו סותרים את בטחונו, שמי שיאמר שהוא בוטח בה' והוא משתדל לקבץ עושר בדמים ובעולה מבואר שאינו בוטח בטחון גמור ולכן לא יתקיים עשרו בידו, וכמו שקבע ה' בטבע הבע''ח שעוף הנקרא קורא אשר הוא דגר ולא ילד שדרכו לישב על ביצים ואפרוחים של אחרים אשר לא ילדם, ואח''כ כשיגדלו יכירו שאינם בניו ויעזבוהו, כן מי שעושה ומאסף עושר שלא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו העושר ובאחרית ימיו יהיה עוד גרוע ממי שלא היה לו עושר כלל, שהגם שלא היה עשיר מימיו לא היה נבל אבל הוא ישאר נבל, כי ישאר בו הטבע לעשוק ולחמוס ולעשות נבלה :

דגר. קיבוץ העוף את אפרוחיה, ודגרה בצלה (ישעיה ל''ד ט''ו) :

כסא כבוד וגו' . לפי שבא לומר כל עוזביך יבושו מתחיל בקילוסו של מקום ומדבר לפניו אתה שכסא כבוד ומרום מראשית בריאת עולם ומכוון כנגד מקדשנו :

כסא כבוד . כמו כסא הכבוד והוא שמי מרום כמ''ש השמים כסאי ( ישעיה סו ) : מראשון . ההוכן לך מקדם כמ''ש נכון כסאך מאז ( תהלים צג ) : מקום מקדשנו . ר''ל כן הוא מקום מקדשנו כי כמו שהשכינה היא בשמים כן היא בבה''מ :

כסא . כמו ככסא ותחסר כ''ף השמוש וכן ייטיב גאה ( משלי יו ) ומשפטו כגהה : מרום . השמים הרמים : מראשון . מאז מקדם :

כסא כבוד, אחר שבאר שארור הגבר אשר יסיר בטחונו מה' אומר מקום מקדשנו הוא כסא כבוד של מרום מראשון, הנביא יכנה את ה' בשם מרום מראשון שהוא רם ונשא על העלול הראשון, ר''ל שאין למעלה ממנו, והוא ראשית כל הנאצלים והנבראים, ומפני שלא יצדק עליו גם שם ראשון כי אין לו יחוס עם הנבראים כלל, אומר שהוא מרום מראשון רוממות מעלה וחשיבות, ומקום המקדש הוא כסא כבודו, ששם השכין שכינתו ויושב ומנהיג שם הנהגה השגחיית, ומפרש מי הוא המרום מראשון? הוא.

מרום מראשון. כן תאר את השם יתברך שהוא רם על רמים כמ''ש ואתה מרום לעולם, וראשון תאר להנאצל הראשון והנבחר, אשר כנוהו האלהיים בשם אדם קדמון או כתר עליון, והמחקרים בשם שכל העליון וכדומה, וכסא כבוד סמוך, כסא כבוד של מרום מראשון, שמקום המקדש היה כסא כבודו, כמ''ש ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה', ומפ' מי הוא המרום מראשון הוא ה' מקוה ישראל. ומליצת כי עזבו מקור מים חיים מגביל נגד שתול על מים, שהעוזב אותו יכתב בארץ תלאובות, לא במקור מים חיים, שהארץ תגבל נגד המים :

מקוה ישראל . ה' יושב עליו לפיכך כל עוזביך יבושו : וסורי בארץ יכתבו . אותם שסרים מדברי שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו :

מקוה ישראל ה' . לכן מהראוי שתקוות ישראל יהיה אל ה' הואיל ונטעת שכינתך ביניהם : כל עוזביך . כל העוזבים אותך ובוטחים באדם ראוי הוא שיבושו : וסורי . הסרים ממני והוא מאמר הנביא בדבר האל : בארץ יכתבו . בספר יכתבו לרדת בתחתיות הארץ בעמקי השאול על כי עזבו מקור הנובע מים חיים וחוזר ומפרש את ה' שמשפיע הטובה בכל עת כמקור הנובע :

מקוה . מלשון תקוה : וסורי . מלשון הסרה : מקור . מעין :

מקוה ישראל ה' ה' אשר הוא מקוה ישראל, כסא כבודו שוכן במקדש, וא''כ כל עזביך יבושו אלה שעזבו את ה' השוכן ומשגיח במקדש והלכו לבקש עזרת בשר יבושו מבטחונם. וסורי, הסרים מה' בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים יתפרסם שמם לקללה כאילו נכתב בספר בכל הארץ להודיע לכל שעזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים :

כי תהלתי אתה . בך אני מתהלל ומתפאר לומר שאתה מושיעי : תהלתי . וונטנצ''א בלעז :

רפאני . אמר הנביא כשאתה תרפא אותי אהיה נרפא ולתוספות ביאור אמר הושיעני מן הקמים עלי ואז אהיה נושע ר''ל אין ביד מי להושיע לי זולתך : כי תהלתי אתה . בך אני מתהלל לומר שאתה אלהי ישעי :

רפאני, שב למ''ש למעלה למה היה כאבי נצח, שקרא נבואת זעם שמלאהו ה' בשם כאב וחולי, בקש שה' ירפאהו ממכתו האנושה ולא ינבא עוד פורעניות :

איה דבר ה' . הפורעניות שאתה מתנבא :

הנה המה . הקמים עלי אומרים אלי בלעג איה דבר ה' יבוא עתה ונראה אם האמת אתך כי יחשבו שמלבי אני בודאם לשנאתי אותם :

נא . עתה :

הנה המה אומרים איה דבר ה', ועל ידי זה הם רוצים להחזיק אותי כנביא שקר שחייב מיתה :

ואני לא אצתי . לא מהרתי לזרזך להביאם מהיות רועה טוב מחזר אחריך לבקש עליהם רחמים : ויום אנוש . חולי של פורענות לא התאויתי וי''ת ואנא לא ענבית על מימרך מלהתנבאה עליהון לאתבותהון לדחלתך ולפי התרגום יהיה אצתי ל' עכוב כלומר לא עכבתי מלומר להם שליחותיך ולהשיבם אליך אם היו שומעים אלי : מוצא שפתי נוכח פניך היה . להשיב את חמתך מהם :

ואני . אבל אני לא מהרתי מהיות רועה אחריך לרעות צאן עמך ולנבאות להם וכמ''ש בתחלת נבואתו שאמר הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ( לעיל א ) : ויום אנוש לא התאויתי . ואף אחר שהלכתי לנבאות שלא ברצוני לא הייתי מתאוה לנבאות עליהם שיבוא יום אנוש : אתה ידעת . כי כן הוא : מוצא שפתי . מה שהתפללתי עליהם הלא היה מול פניך וכאומר הלא לא רציתי לנבאות להם ובבוא אלי נבואת פורעניות התפללתי עליהם והמה חושבים שמלבי אני בודאם משנאתי בם :

אצתי . ענין מהירות כמו ולא אץ לבא ( יהושע י ) : אנוש . ענין מכאוב רב : התאותי . מל' תאוה : נכח . נגד :

ואני, לא לבד שאיני בודה פורעניות מלבי, כי גם כשבחרתני להיות רועה ומנהיג לא אצתי אחריך ולא רציתי להיות נביא כמ''ש הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, וגם אחר ששלחתני לנבאות פורעניות לא התאויתי שיבא יום אנוש כדי להחזיק דברי נבואתי, וכ''ז אתה ידעת. ולא לבד שלא התאויתי בלב כי גם מוצא שפתי היה נכח פניך שהתפללתי עליך להסיר פניך וכעסך, הגם שאתה צוית שלא אתפלל, וא''כ אבקש.

לא אצתי מרועה אחריך. אץ, הוא הענין שדוחק וממהר הדבר, ומ''ם מרועה אינו מדוקדק, ויל''פ לא אצתי שיבא דבר ה', מסבה שאני רועה ומתחבר אחריך ודרכי לרחם ולהאריך אף כמוך :

אל תהיה לי למחתה . אל יהי שליחותיך למחתה :

אל תהיה . לכן שאלתי אל תהיה לי הנבואה למכשול ולמחתה הלא מעולם אתה מחסי בעת רעה לזה הושיעני גם עתה :

למחתה . ענין שבר וכן וצדקתי לא תחת ( ישעיה נא ) :

אל תהיה לי דבר זה שהתפללתי עליהם לעכב את הפורעניות למחתה, שעי''כ יבררו שאני נביא שקר והלא מחסי אתה ביום רעה, וא''כ.

יבושו רודפי . אנשי ענתות לבדם :

יבושו רודפי . בעת ילכו גולה : יחתו . הם ישברו ביד האויב : ומשנה שברון . שבר כפול ר''ל שבר על שבר שברם :

ומשנה . ענין כפל :

יבושו רדפי כדי שאל אבושה אני, וכן יחתו המה כדי שתתקיים נבואתי עליהם, ואל אחתה אני שיאמרו שאני נביא שקר, ולכן הביא עליהם יום רעה המעותד עליהם ע''פ נבואתי, ומשנה שברון שברם שישברו בעת רעת הכלל ויוקדם להם שבר ביחוד קודם בוא עת הרעה כמ''ש למעלה התיקם כצאן לטבחה וכו' :

בשער בני העם . בשער שמצויים שם בני העם והוא השער אשר מלכי יהודה באים ויוצאים בו : ובכל . וכן תלך ותעמוד בכל שערי ירושלים :

כה אמר ה' אלי, אחר שהחליט ה' גזרתו חזר מדת הרחמים ונתן להם תרופה קלה שלא תוחרב ירושלים, והוא אם ישמרו את השבת מחללו, וזה כמ''ש חז''ל שכל השומר שבת כהלכתו אפילו עע''א כדור אנוש מוחלין לו, כי שמירת השבת תעיד על אמונת החידוש וההשגחה ומכחיש את עבודת אלילים, וא''כ א''א שחטא ע''א יגרום החורבן אחר שבשמירת השבת מעיד בהפך שה' ברא העולם ומשדד את המערכה, וכבר אמרו שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים (וכ''ש שיועיל זכות השבת שלא תחרב ירושלים). אשר יבואו מלכי יהודה להתרות בגדולים תחלה, ואשר יצאו בו להתרות כמה פעמים בבואם ובצאתם, ובכל שערי ירושלים להתרות בכל העם :

השמרו בנפשותיכם . ר''ל היו נשמרים בדבר שיש בו שמירת נפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת להביא אותה בשערי ירושלים מן החוץ :

השמרו בנפשותיכם כי הוא מחייבי מיתה וכרת, ואל תשאו משא שהיו מביאים מחוץ למכור :

ולא תוציאו וכו' . אל החוץ : וכל מלאכה . ושום מלאכה : וקדשתם . מבלי לחללו בדבר הנאסר בשבת :

ולא תוציאו משא מבתיכם, פי' רד''ק חוץ לשערי העיר, ר''ל כי ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ואין לה דין רשות הרבים, וי''ל שהזהיר גם על הכרמלית ששלמה גזר עירובין, ועז''א וכל מלאכה לא תעשו אף מלאכה דרבנן, וקדשתם בשביתה ועונג :

ולא שמעו . אבותיכם למה שצויתים :

ולא שמעו . אבל הם האבות לא שמעו למצותיו : ויקשו את ערפם . הוא ענין מליצה כאלו נתקשה ערפם עד שלא יוכלו לחזור פניהם ולשמוע : ולבלתי קחת מוסר . לא החזירו פניהם למען לא יקבלו מוסר ותוכחה מן הנביאים :

ויקשו . מלשון קשה : ערפם . הוא אחורי הפנים :

ולא שמעו אבותיכם לא קבלו דברי, וגם לא הטו אזנם כלל לשמוע. ויקשו לבלתי שמוע מצד הערת השכל, ולבלתי קחת מוסר מצד הערת יראת העונש :

אם שמוע . אם אתם תשמעון אלי לבלי הביא וכו' ולקדש השבת לבלי עשות בו שום מלאכה :

ובאו . אז יבואו בשערי וכו' : על כסא דוד . ר''ל על כסא המלוכה ומוסב על מלכים : ברכב . במרכבה העשוי לרכוב בה : ובסוסים . המושכים המרכבה : המה . המלכים : איש יהודה . אנשי יהודה מיתר העם : וישבה . תהיה מיושבת באנשים :

ובאו הבטיחם ד' דברים, {{{א}}} שלא תתבטל מלכות ב''ד, מלכים ושרים ומפרש מלכים יושבים על כסא דוד ושרים רוכבים ברכב ובסוסים, {{{ב}}} שלא ישלטו שם זרים, ועז''א המה ושריהם איש יהודה, {{{ג}}} שלא תחרב העיר, עז''א וישבה העיר :

ובאו . כמו ולבא :

ובאו . יבואו אנשים מערי יהודה וכו' : ומן השפלה . מן הערים היושבים בעמק : ומן הנגב . היושבים בפאת הדרום : מביאים . והמה יהיו מביאים עולה וזבח וכו' ומהם יהיו מביאי קרבן תודה אל בית ה' :

השפלה . העמק :

{{{ד}}} שלא יושבת המקדש ועבודת ה', ועז''א ובאו וכו' מביאים עולה וזבח, ומביאים תודה על הודאת הנסים :

ואם לא תשמעו אלי . מה שצויתי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ולבוא עמה בשערי ירושלים : והצתי . אז אבער אש בשעריה ותשרוף הארמנות ולא תכבה עד תשרוף הכל :

והצתי . ענין הבערה : ואכלה . ותשרוף וכן כמאכלת אש ( שם ט ) . ארמנות . היכלות ופלטרין : תכבה . מלשון כיבוי :