ולא יהיו וכו' . למען לא יהיה לך בנים וכו' :

במקום הזה, בענתות, כי עליהם נגזר שלא יהיה להם שארית (למעלה י''א כ''א) :

המולידים . המעברות אמותם :

על הבנים הילודים במקום הזה בעיר ענתות, ועל אמותם וכו' בארץ הזאת אף בכל הארץ, שעל האבות נגזר כליה בכל מקום שיהיו, ועל הבנים הקטנים לא נגזר רק על אלה שנולדו בעיר ענתות לא על הנולדים בעיר אחרת, ולכן נזכר בעזרא שעלו מאנשי ענתות בחזירתם בימי עזרא שהם היו מאלה שנולדו מאנשי ענתות בערים אחרות :

ממותי תחלואים . ממיתת תחלואי רעב ימותו כמ''ש ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב ( לעיל יד ) : לא יספדו . כי יהיו טרודים בצרתם : ולא יקברו . כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם ויהיו מושלכים על פני האדמה כזבל : למאכל וכו' . הואיל ולא יקברו : ולבהמת הארץ . ר''ל לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה :

תחלואים . מל' חולי : לדומן . לזבל :

ממותי, תחלה ימותו בתחלואים עד שלא יספדו וגם לא יקברו, כי ייראו לגעת בם אחרי מותם, ויהיו לדומן על פני האדמה שלא ימצאו עדיין החיות לאכול פגריהם, ואח''כ בחרב וברעב יכלו הנשארים מן המגפה ואז ימצאו עוף וחיות לאכול בשרם :

בית מרזח . משתה בספרי בפרשת בית פעור ראיתי חזרו לעשות להם מרזיחין אבל רבותינו פירשו מרזח אבל : תנוד . תקונן : כי אספתי את שלומי וגו' . כשהיה אברהם אביהם עושה צדקה ומשפט נתתי לזרעו חסד ורחמים ושמר ה' אלהיך לך וגו' ( דברים ז ) ונתן לך רחמים ( שם יג ) הם הפכו ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו ( עמוס ה ) אף אני חזרתי ואספתי אלי את חסדי ואת רחמי : אספתי . אטואי''ש בלעז כמו אסף אלהים את חרפתי ( בראשית ל ) :

כי כה וכו' . ר''ל כי כן אמר לי ה' וכו' למען היות לאות : בית מרזח . לבית אבל לנחמו : ואל תנוד . דרך המנחמים לנודד בראש : כי אספתי . ר''ל זה להם לאות אשר כליתי מהם את שלומי ולא אעשה עמהם חסד ולא ארחם עליהם :

בית מרזח . בית אבל וכן סר מרזח סרוחים ( עמוס ו ) : תנוד . מלשון נדידה : להם . עליהם : אספתי . ענין כליון כמו אסף אסיפם ( לעיל ח ) :

אל תבא בית מרזח, שהוא האונן בעת שנקבר המת שבאים לדרוש שלום החיים, ואל תלך לספד על המתים, ואל תנוד אל האבלים לנחמם, ומפרש נגד אל תבא בית מרזח, כי אספתי את שלומי עד שאין לדרוש שלום החיים, ונגד אל תלך לספד שהוא חסד עם המתים אמר את החסד, ונגד אל תנוד להם שהוא מצד הרחמים אמר את הרחמים :

מרזח. משתה שהיו עושים בבית האונן, וסר מרזח סרוחים (עמוס ו' ז'), משתה שעושים במקום הסרחון :

ומתו גדולים וקטנים . ואחר שהכל מתים מה לך לספוד : ולא יתגודד ולא יקרח להם . דרך האבלים להתגודד ולשרוט בשרם ולקרוח קרחה בראשם ומכל מקום לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל :

לא יקברו . בעבור הרבוי : ולא יספדו . בעבור טרדות הצרות : ולא יתגודד . לא ישרטו בשרם ולא יתלשו שער ראשם כי יהיו מבולבלים בצרתם ולא יחושו על מתיהם ( ועם כי אסרה התורה לשרוט שרטת ולעשות קרחה על מת מ''מ דרכם היה לעשות כן אשר לא כדת ) :

יתגודד . ענין שריטת הבשר כמו ויתגודדו כמשפטם ( מ''א ח ) : יקרח . ענין מריטת השער כמו קרחי וגזי ( מיכה א ) :

ומתו, וגם בארץ הזאת שהיא בכלל ארץ יהודה ימותו גדולים וקטנים, לא יקברו לא יעשה שום דבר מה שעושים אל המתים, שתחלה האבלים מתגודדים וקורחים שערם, ואח''כ סופדים ואח''כ קוברים, אומרים לא יקברו וגם לא יספדו וכו' ר''ל לא יתחילו לפנות אליהם בשום דבר :

ולא יפרסו . ל' שבירה כמו ( דניאל ה ) מנא מנא תקל ופרסין שמברין את האבלים ברחבה ופורסין להם ברכת המוציא כי הוא יברך הזבח ( שמואל א ט ) תירגם יונתן ארי הוא פריס על מזונא : ולא ישקו אותם וגו' . הרי טעם למה שאמרתי אל תלך לספוד :

ולא יפרסו להם . לא יפרסו פרוסת המוציא עליהם בעבור הבראת האבל לנחמו על מת ( כי סעודה הראשונה אין האבל אוכל משלו ומברין אותו משל אחרים ) : ולא ישקו . כי הדרך הוא להשקות האבלים כוס תנחומין אבל אז יהיו טרודים בצרתם ולא יעשו הדברים הראויים : על אביו . לכל אחד על אביו ועל אמו :

יפרסו . מלשון פרוסה ושבירה כמו פרוס לרעב לחמך ( ישעיה נח ) : כוס . ר''ל כוס יין :

ולא, וגם לא יתעסקו בצרכי האבלים שדרך להאכילם סעודת הבראה משל אחרים, ופורסים את הלחם לשנים, לא יפרסו, ואף לא ישקו אותם כוס תנחומים לשכך צערו אף שיהיה המת אביו ואמו :

ולא יפרסו. היו פורסים הלחם ושוברים אותו בעת סעודת הבראה, ועז''א פרשה ציון בידיה אין מנחם לה, כי. בעת שהיו מנחמים היו הם פורסים לחם ההבראה בידיהם :

ובית משתה . אשר אמרתי לך למעלה לא תבא זה הטעם הנני משבית מן המקום הזה וגו' :

ובית משתה . לבית משתה נשואין לא תבוא לשבת עמהם לאכול ולשתות וזה למען היות להם למופת ואות :

משתה . ענין סעודה כמו עשה משתה ( אסתר א ) : לשבת . מלשון ישיבה : אותם . עמהם :

ובית, וכן לא תבא אל בית משתה אף שלא לשמוח רק לשבת אתם בצוותא לכבודם, ואף לא לצרכך לאכול ולשתות :

הנני משבית . אבטל ואמנע מן המקום הזה וכו' : לעיניכם ובימיכם . היא היא וכפל הדבר במ''ש : קול חתן . קול שמחת חתן :

משבית . ענין בטול כמו שבת נוגש ( ישעיה יד ) :

כי הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם, וההשבתה תמשך ימים רבים. בימיכם ר''ל כל ימי הדור ההוא עד שבעים שנה ששבו מן הגולה, קול ששון ואף קול חתן וכלה בלא ששון ושמחה לא ישמע :

ששון, ושמחה. השמחה הוא בלב, והששון הם הוראות החיצונים שיעשו אל השמחה, כמו לבישת בגדי יו''ט ודומיה (ישעיה ל''ה א') :

ואמרו אליך . ואם יאמרו אליך : על מה . בעבור מה :

ואמרו אליך, {{{א}}} על מה דבר ה' עלינו דוקא, הלא גם דורות הקודמים חטאו כדורו של מנשה ולא הביא עליהם הרעה, {{{ב}}} ומה עוננו שאנחנו לא חטאנו כלל, לא במזיד ולא בשוגג :

עוננו, חטאתנו. חטא קל מעון (ישעיה א' ד') ומוסיף מה חטאתנו :

ואותי עזבו . לא האמינו בי בלבם ולא שמרו תורתי :

ואמרת להם, שיש הבדל בינם לבין אבותיהם, שאבותיהם שכחו את התורה לגמרי ולא ידעו ממנה כלל, עד שכל מה שעשו היה מצד שלא ידעו את התורה כלל, והיו דומים כתינוק שנשבה לבין הנכרים שאינו יודע מתורת אבותיו מאומה שכל מה שעושה היא שגגה אחת, וז''ש על אשר עזבו אבותיכם אותי וכו' וילכו וכו', כ''ז היה מצד שאותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, שלא שמרו התורה כלל, ועי''כ שלא ידעו את התורה עזבו את ה' ועבדו אלהים אחרים, אבל.

הרעותם . עשיתם הרע עוד יותר מאבותיכם : והנכם . והנה אתם הולכים כל איש אחר מה שלבו הרע מראה לו ומתאוה לה : לבלתי שמוע אלי . ר''ל כל עצם התאוה היא לבל שמוע אלי :

שרירות . ענין ראיה והבטה : לבלתי . כמו לבלי :

ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם שאתם יודעים את התורה, רק שהנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע לבלתי שמוע אלי, אינכם רוצים לשמוע לדברי התורה הגם שידעתם אותה, מצד שרירות לבכם, שעל כל מצוה אתם מחפשים טענות ועלילות של מינות לבל תצטרכו לשמוע אלי, לפ''ז אבותיכם מצד שלא שמעו אלי הלכו בשרירות לבם, ואתם בהפך מצד שאתם הולכים בשרירות לב עי''כ אינכם שומעים אלי, עד שרשע אבותיכם היה מצד הסכלות והטעות, ורשעכם הוא בעצת השכל והזדון, אבותיכם לא ידעו את התורה ואתם יודעים אותה ומתכונים למרוד בה :

תרגם יונתן ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעוותא ( יד ) לכן . לשון שבועה אף על פי שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם : ולא יאמר עוד וגו' . רבותינו דרשו ( ברכות יב ) לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה :

והטלתי . לכן אשליך אתכם וכו' : אשר לא ידעתם . מאז גם אתם גם אבותיכם : את אלהים אחרים וכו' : אשר וכו' . על אשר לא אתן לכם חן בעיני האומות לכן תעבדו אותם יומם ולילה ולא תמצאו מנוח :

והטלתי . ענין השלכה כמו ויטילו את הכלים ( יונה א ) : חנינה . מלשון חן :

והטלתי, לכן אשליך אתכם וכו' ועבדתם שם כמו שעבדתם במרד בא''י להכעיס את ה' כן תעבדו שם בהכרח, מצד שלא אתן לכם חנינה ויכריחו אתכם לעבודת נכר :

לכן . ר''ל הואיל והצרות יהיו מרובות כ''כ לכן תהיה גאולת בבל חשובה עד מאד כי אז לא יאמר עוד מי בשבועתו חי ה' אשר העלה וכו' מארץ מצרים :

העלה . מל' עליה :

לכן הנה ימים באים, ר''ל מצד זה יהיה נס של גאולה אחרונה גדול מנס של יצ''מ, עד שלא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מא''מ.

כי אם . כי אז יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וכו' מארץ צפון ומשאר ארצות אשר הדיחם שמה כי הגאולה ההיא תהיה חשובה יותר ויזכירו יותר בזה הגאולה : והשיבותים . כן יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וכו' ואשר השיבותי אותם על אדמתם ( וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו אבל הם יאמרו והשיב אותם אשר נתן וכו' וכמדברים בעדם ) :

הדיחם . מל' דחיה : והשיבותים . מלשון השבה : על אדמתם . אל אדמתם :

כי אם חי ה' וכו' וזה מג' טעמים {{{א}}} ששם הייתם בארץ אחת ואז יהיה מארץ צפון ומכל הארצות, {{{ב}}} שהחטאים שבעבורם גליתם לשעבוד מלכיות היו חטאים גדולים עד אשר הדיחם שם כמי שמדיח את בנו המורד ומגרשו מביתו שקשה שישיב אותו אליו, {{{ג}}} שהגאולה אז תהיה חשובה בעיניהם יותר מן הגאולה הראשונה שאז עדיין לא היה א''י שלהם, ועתה כבר זכו בארץ וכבר ירשו אותה שתגדל השמחה אם ישובו לארצם, וז''ש והשבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם :

ודיגום . מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו אף אלו ילכדו אותם בתוך העיר ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת כך אביא עליהם הורגים ואח''כ אשלח צידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי :

הנני שולח . חזר לדבריו לומר הנה הצרות ירבו מאוד ובתחלה אשלח לדיגים רבים וכו' ר''ל ציידי הדגים : ודיגום . יצוד הדגים ור''ל בתחלה יקחו האומות בשבי את הנמצאים בתוך העיר כדייגים האלה הצדים הדגים במקום גדולם ומאסף כולם ברשתו : צידים . הם ציידי החיות : מעל כל הר . ר''ל ילכדו גם הבורחים על ההרים כדרך הצייד הרודף בהרים לצוד החיות : ומנקיקי . הבורחים על שני הסלעים :

לדיגים . הצדים את הדגים : ודיגום . ר''ל יצודו דגים וכן עולל יעוללו ( לעיל ו ) ור''ל ילקטו העוללות : ומנקיקי . כן יקרא שם הסלע הבולט וכן בנקיק הסלע ( לעיל יג ) :

הנני, עתה יבאר איך יגלם מן הארץ, תחלה אשלח לדיגים שהם צדים דגים רבים בפעם א' במכמורת, ואחר שלא ישארו רק מתי מספר, נחבאים במערות ועל ההרים, אשלח ציידים רבים שיחפשו אחריהם ויצודם מעל כל הר וכו' :

כי עיני . משגיח אני כל דרכיהם : לא נסתרו וכו' . כפל הדבר במ''ש וכפל עוד ואמר ולא נצפן וכו' וזה לחוזק הענין :

נצפן . ענין הסתרה כמו יצפון לישרים ( משלי ב ) :

כי עיני על כל דרכיהם, ר''ל אני מביט בין על הדרכים שהם דרכי הנפש והמדות שמהם צומחות העונות, בין על העונות עצמם שהם המעשים הרעים, והנה דרכי הנפש כמו דרך האכזריות הגאוה הנקמה תלוים בידיעה, ועז''א לא נסתרו מלפני היינו מפני ידיעתי, והעונות עצמם שהם המעשים הרעים תלוים בראיית החוש, ועז''א לא נצפן מנגד עיני, ר''ל כי יש הבדל בין משפטי ה' ובין משפט בשר ודם, בשר ודם אינו משקיף רק על המעשה, וה' ישקיף גם על דרכי הנפש והמדות שמהם יצמחו המעשים כמ''ש כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו (איוב ל''ד) :

לא נסתרו מלפני ולא נצפן עונם מנגד עיני. יש הבדל בין סתר ובין צפן. הסתר נסתר לגמרי. והצפון אינו נסתר רק שעומד מן הצד שאין העין רואהו (הפך מן צפה), ויש הבדל בין הנסתר מלפני שהוא נסתר לגמרי, והצפון מנגד עיני הוא עומד לפניו רק העין אינו רואהו, ועמ''ש בפנים :

משנה עונם . את ששנו על עונם לעשות עונות אבותיהם ויונתן תירגם כן ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין :

ושלמתי ראשונה . טרם בוא הגאולה אשלם להם בתחלה על מה ששנו בעון אבותם לכפלם שוב : בנבלת . במה שהעמידו בה עכו''ם : ותועבותיהם . עם תועבותיהם מלאו את נחלתי וכפל הדבר במ''ש :

משנה . מל' שנים וכפל : חללם . מלשון חלול : שקוציהם . מלשון שקץ ושרץ :

ושלמתי, ובכ''ז אשלם ראשונה עונם וחטאתם שעשו בפועל, לא על הדרכים והמדות הצפונים בעומק הנפש, יען כי עונם הם משנה, {{{א}}} מה שחללו את ארצי שלא שמרו שמטה ומצוות התלויות בארץ, גם מה שטמאו את הארץ במעשיהם כמ''ש כי הדם הוא יחניף את הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, {{{ב}}} מה שעשו נגד הבהמ''ק כי בנבלת שקוציהם מלאו את נחלתי כמנשה שהעמיד צלם בהיכל, וזה אשלם ראשונה, כי הדרכים והמחשבות הם דברים נסתרים שבינם ובין המקום :

ארצי, נחלתי. כבר בארתי למעלה (ב' ז') ששם נחלה הוא ביחוד על מקומות המקודשות שה' שוכן שם :

ה' עוזי ומעוזי ומנוסי . אנטיפויימאנ''ט בלעז ומנחם חברו ל' פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס ( תהלים ס ) וכן ה' נסי ( שמות ז ) ודונש פתר אותו ל' מנוס ממש : אליך גוים יבאו . סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים : מאפסי . כמו מקצה : נחלו . ל' נחלה : מועיל . ל' תועלת :

ה' עוזי ומעוזי . אמר הנביא אתה ה' חזקי וכפל המלה לחוזק הענין : ביום צרה . כשבא צרה אני נס אליך להמלט והוא ענין מליצה לומר אז אבטח בך : אליך . הן ידעתי שסוף הדבר יהיה שהגוים מקצות הארץ יבואו אליך להאמין בך ויאמרו האלילים אשר נחלו אבותינו להיות להם לאלהים אך המה שקר והבל ואין בהם תועלת :

עוזי ומעוזי . ענין חוזק : ומנוסי . מלשון ניסה ובריחה : מאפסי . מקצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה : מועיל . מלשון תועלת :

ה' עזי, הנביא שם פניו להתפלל על מה שא''ל ה' שיענישם בעון ע''א שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע''ה מי מתקנא במי כמ''ש במדרש, ואם מפני שעי''כ כחשו בה' הלא אתה עזי ומעזי וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא''כ מה תתקנא בע''א :

עזי ומעזי. עזי הוא העז בעצמו. ומעז הוא המקום שבו ימצא מעז ומחסה שזה הוראת מ''ם האמנתי''ו הנוסף על השם : שקר, הבל, ואין בם מועיל. יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ''פ ממנו תועלת הגם שאינו טוב בעצמו, לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת :

היעשה . וכי ראוי שאדם במעשה ידיו יעשה לעצמו אלהים הלא בני אדם עצמם אינם אלהים ואיך יהיו מעשה ידיהם טובים מהם :

היעשה לו אדם אלהים והלא המה לא אלהים ומדוע תקנא על דברי הבל כאלה?

כי שמי ה' . כמשמעו מושל ושליט לקיים גזרתי :

לכן . אמר במקום ה' אודיעם את כח ידי ואת גבורתי ואז ידעו אשר שמי ה' המורה על היכולת המוחלט ולא יהיו עוד נבוכים בדבר כמו שהיו לשעבר :

לכן, ה' השיב לו, איני מקנא בע''א שאין בה ממש, רק מפני זה בעצמו שבוחרים דבר שאין בו ממש וכופרים בי אני רוצה להענישם, כדי שידעו את ידי ואת גבורתי, למען יכירו שאני המנהיג והמשגיח ושאני אוכל לשנות המערכה כחפצי, ושידעו כי שמי ה', וכן מפני שלעתיד כל גוים יכירו כבוד ה' אני רוצה להודיעם בפעם הזאת, שישראל ידעו תיכף ויכירו כח ה' ומלכותו, (וכן יל''פ שמ''ש לכן הנני מודיעם היינו לכל האומות, שע''י שיביא את נבוכדנצר על כולם יכירו כולם כח ה', ומה שאעניש את יהודה מפני שחטאת יהודה כתובה בעט ברזל כו') :