ירמיהו-ירמיה פרק-טו{א}
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אִם־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּשְׁמוּאֵל֙ לְפָנַ֔י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖י אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵֽעַל־פָּנַ֖י וְיֵצֵֽאוּ׃
משה ושמואל . שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל ומתחלה החזירום למוטב ואח''כ התפללו עליהם ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב , משה שימו איש חרבו וגו' ( שמות לב ) ויזר על פני המים וגו' ( שם ) ואח''כ אעלה אל ה' אולי אכפרה , שמואל במצפה ויסירו בני ישראל את הבעלים ( שמואל א ז ) ואח''כ קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל עליכם ( שם ) אתה אינך יכול להשיבם אלי לכך אל תתפלל עליהם : נפשי . רצוני :
אם יעמוד . ר''ל בתפלה ובקשה : משה ושמואל . משה או שמואל ר''ל אף שהיה תפלתם מקובלת לפני מ''מ אם מי מהם יתפלל בעד העם הזה אין רצוני עליהם להיות מרוצה להם : שלח . אמור להם בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי ויצאו ממנה :
נפשי . ענין רצון כמו אם יש את נפשכם ( בראשית כג ) : שלח . ענין טירוד וגרושין כמו הן ישלח ( לעיל ג ) :
ויאמר ה', ה' השיב לו, שכבר נתחתם גזר דינם ולא יועיל עוד שום תפלה, אף שיעמד משה ושמואל לפני, שהם היו קוראים תמיד בעד ישראל והשיבו את הגזרה, זה היה בעוד שהיה נפשי ורצוני אליהם, שהגם שפני היו פנים של זעם נפשי היה לרצון, אבל עתה נקעה נפשי מהם, לכן שלח מעל פני ויצאו לגולה, כבן סורר שאביו דחפו מביתו :
{ב}
וְהָיָ֛ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֙וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֙רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָֽרָעָב֙ לָֽרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי׃
אשר למות וגו' . כל המאוחר בפ' קשה מחבירו חרב קשה ממות מיתת חרב מנוולת ומיתה על מטתו אינה מנוולת וכן הוא אומר ( תהלים קטז ) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב שזה מצטער וזה אינו מצטער וכן הוא אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי כולהו איתנהו בגוה :
אנה נצא . להיכן נלך ולתכלית מה : אשר למות . מי שראוי למות בעוונו במיתת דבר יותן למיתה ואשר לחרב וכו' כל אחד יעונש בדבר הראוי לו :
אנה . להיכן וכן אנה אעלה ( ש''ב ב ) :
והיה וכו' אנה נצא, תשיב להם שיצאו אל המון העונשים המעותדים עליהם, וחושב רעות טבעיות מות ורעב, רעות בחירייות הבאים ע''י בעלי בחירה חרב ושבי, רעות רצוניות הבאים ע''י בעלי רצון כלבים וחיות, כמ''ש חצי אכלה בם, מזי רעב, רשף, זוחלי עפר ובהמות, חרב, כמש''ש. ומצייר כאילו בצאתם מאת פני ה' נכונו ללצים שפטים ארבעה, והיותר אחרון גרוע מן הראשון, כמ''ש והיה הנס מקול הפחד וכו' כאשר ינוס איש מפני הארי וכו' :
{ג}
וּפָקַדְתִּ֨י עֲלֵיהֶ֜ם אַרְבַּ֤ע מִשְׁפָּחוֹת֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶת־הַחֶ֣רֶב לַֽהֲרֹ֔ג וְאֶת־הַכְּלָבִ֖ים לִסְחֹ֑ב וְאֶת־ע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם וְאֶת־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ לֶאֱכֹ֥ל וּלְהַשְׁחִֽית׃
ופקדתי . לשון מינוי ופקידות : לסחוב . לגרר וכן אם לא יסחבום ( לקמן מט ) :
ופקדתי . אמנה עליהם ארבעה משפחות ר''ל ארבעה מיני עונשין : לסחוב . דרך הכלבים לגרר הנבלות ממקום למקום : לאכול ולהשחית . העוף לאכול הנבלות והבהמות להשחית ברמיסת הרגל :
ופקדתי . ענין מנוי וגזברות : משפחות . אמר כן בדרך שאלה : לסחוב . ענין גרירה ומשיכה כמו סחוב והשלך ( לקמן כב ) :
ופקדתי וכו' הכלבים גוררים הנבלה לחוץ, ועוף השמים אוכלים בשר הנבלה, ובהמה הבייתית לא תאכל בשר רק רומסת ומשחתת, וכאמרו עוף לאכול, ובהמה להשחית :
{ד}
וּנְתַתִּ֣ים (לזועה) [לְזַֽעֲוָ֔ה] לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בִּ֠גְלַל מְנַשֶּׁ֤ה בֶן־יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם׃
לזעוה . מגזרת לא קם ולא זע ( אסתר ה ) וכמוהו גאוה מגזרת גא מאד ( ישעיה טו ) : לכל ממלכות הארץ . כל השומע רעה שבאה עליהם יזוע :
לזעוה לכל ממלכות . כולם יחרדו וירעדו שלא יקרה להם כמקרה : בגלל מנשה . ר''ל בעבור שאחזו במעשה מנשה וכו' : על אשר וכו' . בעבור אשר עשה מעשיו בירושלים בפרסום לכך למדו ממנו ואחזו בהם :
לזעוה . ענין רתת וחרדה כמו והיה רק זועה ( ישעיה כח ) : בגלל . בעבור כמו בגלל הדבר הזה ( דברים טו ) :
ונתתים לזעוה בגלל מנשה, מאז התחילה הגזירה, ועמ''ש במלכים בזה :
{ה}
כִּ֠י מִֽי־יַחְמֹ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וּמִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ וּמִ֣י יָס֔וּר לִשְׁאֹ֥ל לְשָׁלֹ֖ם לָֽךְ׃
ינוד . יקונן : ומי יסור . אליך לנטות מדרכו אליך לשאול לך לשלום :
כי מי יחמול . ר''ל אין מי יחמול עליך ואין מי ינודד בראש עליך כדרך המנחמים לנחמך בבוא הצרה עליך ואין מי יסיר לנטות מדרכו לבוא אליך לשאול בשלומך :
יחמול . מלשון חמלה ורחמים : ינוד . מלשון נדידה :
כי מי יחמול שלא יניח להשחית אותך, ומי ינוד לך לנחמך קרובים הבאים לנחם האבל, וגם אח''כ מי יסור עכ''פ לשאול לשלום לך, שזה יעשו גם הרחוקים וגם אחרי עבור ימי האבל :
{ו}
אַ֣תְּ נָטַ֥שְׁתְּ אֹתִ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה אָח֣וֹר תֵּלֵ֑כִי וָאַ֨ט אֶת־יָדִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאַשְׁחִיתֵ֔ךְ נִלְאֵ֖יתִי הִנָּחֵֽם׃
נלאתי הנחם . כמה פעמים חשבתי להשחית ונחמתי על הרעה עתה נלאיתי הנחם , הנחם דפורפנשי''ר בלעז :
את נטשת אותי . על כי עזבת אותי ותלכי לאחור לפרוש ממני לכן אטה את ידי עליך להכות בך ואשחיתך : נלאתי הנחם . הנה רבות פעמים גזרתי עליך השחתה ואח''ז נחמתי ועתה נלאיתי להנחם על הרעה :
נטשת . עזבת : ואט . מלשון נטיה : נלאתי . ענין עייפות ויגיעה כמו ונלאו מצרים ( שמות ז ) : הנחם . ענין הפוך מחשבה כמו פן ינחם העם ( שם יג ) :
את, באשר אתה בעצמך הסבות עליך את הרעה במה שנטשת אותי, ואחר כך הוספת תמיד להתרחק ממני כי אחור תלכי תמיד, ולכן ואט ידי ואשחיתך פעם אחר פעם והגם שנחמתי תמיד על הרעה לבסוף נלאיתי הנחם, עד כי.
{ז}
וָאֶזְרֵ֥ם בְּמִזְרֶ֖ה בְּשַׁעֲרֵ֣י הָאָ֑רֶץ שִׁכַּ֤לְתִּי אִבַּ֙דְתִּי֙ אֶת־עַמִּ֔י מִדַּרְכֵיהֶ֖ם לוֹא־שָֽׁבוּ׃
במזרה . נפה שקורין וו''ן בלעז כזה שהוא זורה שעורין שלא יהו כולן גולין למקום אחד :
ואזרם . אפזרם בכל ערי הארץ כהמפזר תבואה במזרה שאין כולם נופלים במקום אחד : שכלתי . אף כי שכלתי אותם והאבדתים עכ''ז לא שבו מדרכיהם ולא לקחו מוסר :
ואזרם . ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים ( ויקרא כו ) : במזרה . הוא הכלי שזורין בו התבואה וכן ברחת ובמזרה ( ישעיה ל ) : בשערי . בערי וכן באחד שעריך ( דברים יז ) : שכלתי . ענין מיתה כמו מחוץ תשכל חרב ( שם לב ) :
ואזרם במזרה שיצאו לגולה, וגם שכלתי את בניהם הקטנים, ואח''כ אבדתי גם את הגדולים, ובכ''ז מדרכיהם לא שבו :
ואזרם במזרה, פיזור מוץ ע''י כלי הזורה, כמו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיה ל'), כן הלכו הפסולת לגולה. והשכול הוא בבנים הקטנים והאבוד בגדולים :
{ח}
עָֽצְמוּ־לִ֤י אַלְמְנֹתָו֙ מֵח֣וֹל יַמִּ֔ים הֵבֵ֨אתִי לָהֶ֥ם עַל־אֵ֛ם בָּח֖וּר שֹׁדֵ֣ד בַּֽצָּהֳרָ֑יִם הִפַּ֤לְתִּי עָלֶ֙יהָ֙ פִּתְאֹ֔ם עִ֖יר וּבֶהָלֽוֹת׃
עצמו לי . רבו לפני אלמנותיו : על אם . על ירושלים שהיתה עיר ואם בישראל : ובצהרים . הכל יהא גלוי לפניו כל גנזי מטמונם : הפלתי עליה פתאום עיר . השכנתי עליהם פתאום גייסות של עיר ובהלות רבות , ויש פותרים עיר ל' שונא כמו ויהי עריך ( שמואל א כח ) ופשרי' לערך ( דניאל ג ) :
עצמו לי . האלמנות שבהם המה מרובות בעיני יותר מחול ימים ר''ל אין אני עושה בהם כמתנקם להיות הכל נחשב לפני למעט כי אדרבה נחשב לפני להרבה ואין בזה שמחה לפני : הבאתי להם . הבאתי עליהם וחוזר ומפרש על אם רצה לומר על ירושלים הבאתי קבוצת בחורים להיות שודד אותם בעת צהרים למען יראה למצוא כל גנזי המטמוניות : הפלתי . השכנתי עליה פתאום קבוצת שונאים ועדת עם המבהילות :
עצמו . ענין רבוי כמו בעם עצום ( תהלים לח ) : אם . כן יקרא עיר גדולה אשר הקטנות סביב לה וכן עיר ואם בישראל ( ש''ב כ ) : בחור . נבחר וגבור : שודד . עושק : הפלתי . ענין השכנה וחניה כמו נופלים בעמק ( שופטים ז ) : עיר . ענין שונא כמו ויהי ערך ( ש''א כח ) : ובהלות . מלשון בהלה ופחד :
עצמו לי, מצייר במליצתו שהאלמנות שנשארו היו עצומים ורבים מחול ימים, לכן הביא להם על כל אם האלמנה הביא בחור שישכב עמה, והבחור הזה היה ג''כ שודד, שזנה עמה ושדד אותה, וזה היה בצהרים לעיני כל, הפלתי עליה על האלמנה, הפלתי פתאום. עיר מענין גילוי ערוה, ובהלות, שבא עליה בהלות השודד וגלה גם ערותה, וע''י הבחור השודד הזה.
על אם. האלמנה שנשכלו בניה ונאבד בעלה : בחור. בא לרוב על מי שלא נשא אשה, בחורים ובתולות : עיר. י''מ מענין שונא כמו ויהי ערך, ולדעתי מענין גילוי ערוה, שנחי עי''ן ונחי למ''ד משתתפים, כמו הים הָמָה, מִיץ מָצָה :
{ט}
אֻמְלְלָ֞ה יֹלֶ֣דֶת הַשִּׁבְעָ֗ה נָפְחָ֥ה נַפְשָׁ֛הּ (באה) [בָּ֥א] שִׁמְשָׁ֛הּ בְּעֹ֥ד יוֹמָ֖ם בּ֣וֹשָׁה וְחָפֵ֑רָה וּשְׁאֵֽרִיתָ֗ם לַחֶ֧רֶב אֶתֵּ֛ן לִפְנֵ֥י אֹיְבֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
אמללה יולדת השבעה . שומרון וכנסייה של עשרת שבטים שעמדו מהם ז' משפחות כבר אומללה וגלתה . ושאריתם . אלו יהודה וקצת בנימן שנשתיירו בישראל לחרב אתן אלו הן שבע משפחות ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע וביתו : נפחה נפשה . ל' דאבה נפשה מתרגמינן ודאבון נפש ( דברים כח ) ומפחן נפש : בעוד יומם . בלא זמנם מהרו ליפול כך נדרש במס' גיטין , ובמדרש רבי תנחומא דרשו כלפי ירושלים ומונה שבעה רשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו אך יש למנות עוד רחבעם אביה אמציה אחזיה : וחפרה . ל' בושת :
אמללה . כבר גלתה שומרון ועשרת השבטים שגדלה ז' משפחות מלכים רשעים והם ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע בן אלה וביתו : נפחה נפשה . היה לה דאבון נפש : בא שמשה . שקעה שמשה כשהיה עוד היום גדול ר''ל הושפל גדולתה במהירות בלא זמנה : בושה וחפרה . והיא יושבת בגולה בבושה וכלימה : ושאריתם . השארית הנשארה מעדת ישראל הם יהודה ובנימין אתן גם אותם לחרב לפני אויביהם :
אמללה . ענין כריתה כמו אומלל אני ( תהלים ו ) : נפחה נפשה . ענין דאבון נפש וכן ותקותם מפח נפש ( איוב יא ) : בא . ענין שקיעה כמו כי בא השמש ( בראשית כח ) . וחפרה . ענין כלימה וכן וחפרה הלבנה ( ישעיה כד ) : ושאריתם . מלשון שארית ושיור :
אומללה ילדת השבעה האלמנה שילדה שבעה בנים, נפחה נפשה הפיחה את נפשה ומתה, עד שבאה שמשה בעוד יומם, ר''ל ביום ההוא קודם הערב, כי הבחור בא עליה בצהרים ובאותו היום מתה, וגם בושה וחרפה על ידי שגלה ערותה, ושאריתם שהם היתומים בני האלמנה ימית האויב בחרב, והנמשל שירושלים היתה כאלמנה, אחרי שרוב בני יהודה נהרגו בחרב אויב, ובא עליה בחור שודד שהוא נבוכדנצר וחילותיו, וגלה ערותה ושדד אותה, שהחריב בהמ''ק ויגל את מסך יהודה והחריב העיר, ועי''ז אומללה יולדת השבעה שהיא ירושלים שהעמידה ז' מלכים מן גלות מלך אשור עד גלות נ''נ, והנשארים נתנו לחרב בארצות שוביהם :
נפחה נפשה. יציאת הנפש, וכן ותקותם מפח נפש : בושה וחפרה. חפר גדול מן בושה. שחופר פנים בטמון (ישעיה א' כ''ט) :
{י}
אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי אִ֥ישׁ רִ֛יב וְאִ֥ישׁ מָד֖וֹן לְכָל־הָאָ֑רֶץ לֹֽא־נָשִׁ֥יתִי וְלֹא־נָֽשׁוּ־בִ֖י כֻּלֹּ֥ה מְקַלְלַֽונִי׃
אוי לי אמי . ירמיה היה מתאונן על עצמו שהיו שונאין אותו בני עירו על דברי תוכחותיו : ואיש מדון . איש מריבה כמו לא ידון רוחי ( בראשית ו ) : לא נשיתי . כמו לא תהיה לו כנושה ( שמות כב ) : כלה מקללוני . איני רב עמהם על עסקי ממון שיש לי עליהם ולא להם עלי והרי כל העם מקללני :
אוי לי אמי . ירמיה היה מתאונן והיסב הדבור מול אמו ואמר אוי לי אמי אשר ילדתני להיות איש ריב ומדון לכולם כי יריבו עמדי על שאני מוכיחם : לא נשיתי . לפעמים מריבים עם המלוה על שהוא נוגש כסף ההלואה ולפעמים מריבים עם הלוה על שאינו משלם ההלואה אבל אני לא הלויתי להם ולא הם לוו לי ועכ''ז כולם מקללים ומבזים אותי :
מדון . ענין מריבה כמו ישתוק מדון ( משלי כו ) : נשיתי . ענין הלואה כמו לא תהיה לו כנושה ( שמות כב ) : מקללוני . הוא מלשון קללה ומלשון קלון ובזיון :
אוי לי אמי לפי המליצה שאמר הבאתי על אם בחור שודד, שכולל לפי המשל כל אם ואם, ולפי הנמשל עיר ואם בישראל, נזכר כי מנבא זאת על אמו היולדת אותו, ועל העיר שהיא אמו המליצית. ומקונן על שילדה אותו להיות המנבא ע''ז, וכן אמר במדרש משל לכהן שהשקה את האשה מים המאררים והביט בה וראה שהיא אמו, ובאשר א''ל ה' ששאריתם לחרב יתן והוא בכללם עם אמו, יקונן על שנולד לראות עמל ויגון, איש ריב וכו', כי עד עתה היה לו תקוה שישיבם בתשובה ושישיב חמה, אבל עתה שלא קבל תפלתו, ושנחתם גזר דין ענינו עם העם רק לריב עמהם ולא להועיל להם, איש ריב ואיש מדון הריב הוא בלא ענין, והמדון הוא כשיש לו דין ודברים וטענות, ונגד איש ריב אמר לא נשיתי מעות לאחרים שאז הלוה יש לו ריב עם המלוה על שתובע אותו את ממונו, ונגד איש מדון אמר ולא נשו בי שאז היה להם מדון עמי ר''ל דין ודברים שאשלם להם את מעותם וזה מדון ודין ומשפט, ובכ''ז כלה מקללוני :
איש ריב ואיש מדון. הריב הוא בלא סבה, והמדון הוא דין ודברים מענין דין ומשפט, ונגד ריב לא נשיתי (בם), ונגד מדון לא נשו בי : ומקללוני. מורכב מן קללה ומן קלון כמ''ש במכלול. הריב מקושר בקללה, ומדון מקושר בקלון :
{יא}
אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אִם־לֹ֥א (שרותך) [שֵֽׁרִיתִ֖יךָ] לְט֑וֹב אִם־ל֣וֹא ׀ הִפְגַּ֣עְתִּֽי בְךָ֗ בְּעֵ֥ת־רָעָ֛ה וּבְעֵ֥ת צָרָ֖ה אֶת־הָאֹיֵֽב׃
שריתיך . השארתיך ל' שארית וכן פתרו מנחם אבל דונש פתר אותו ל' התרה ושריתיך כמו ( דניאל ה ) משרי קטרין ופתרון שריתיך כן הוא שנאמר הנה פתחתיך היום מן האזיקים ( לקמן מ ) כלומר ביום אשר הקים ה' את דברו נאמר לו ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידיך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבלה , וגם ישראל בקשו ממנו שיתפלל בשבילם כאשר נאמר לו התפלל בעדינו אל ה' אלהינו כי נשארנו מעט מהרבה ( לקמן מב ) : אם לא . ל' שבוע' : הפגעתי בך בעת רעה . את האויב כשתבא עליהם הרעה יפגעו בך שתבקש רחמים עליהם כגון צדקיה אמר לו דרש נא בעדנו את ה' וגו' ד''א נבוזראדן יבקש מאתך אם טוב בעיניך לבא אתי בבלה ( לקמן מ ) :
אמר ה' . אמר הנביא ה' אמר לי מה אתה חושש על קללתם הריני נשבע אם לא אשאיר אותך לטוב , כל המקללים אותך ימותו וילכו שבי ואתה תשאר לטובה : אם לא . הריני נשבע אם לא בעת בוא הרעה והצרה אעיר אז את לב האויב הוא נבוזראדן להפגיע בך ולחלות פניך לבוא עמו לבבל ולא יקחך בשבי ביד חזקה כמ''ש אם טוב בעיניך לבוא אתי בוא ואשים את עיני עליך ( לקמן מ ) :
אם לא . הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וכן אם לא בתים רבים ( ישעיה ה ) ורבים כמוהו : שריתיך . מלשון שארית ובא בחסרון אל''ף וכן וגם כל שרית ישראל ( דה''א יב ) : הפגעתי . ענין בקשה כמו ופגעו לי ( בראשית כג ) :
אמר ה', השיב לו ה', אם לא שריתך לטוב, הגם שאמרתי ושאריתם לחרב אתן, אינו כולל אותך בגזרה זו, כי שאריתך יהיה לטוב, שאתה תנצל, והגם שעתה מקללים אותך בעת רעה ובעת צרה אפגיע בך את האויב שכולל מה שבעת החורבן הפגיע בו נבוזראדן שילך לשלום, שהוא האויב הכללי, ואחר כך אחרי הריגת גדליהו הפגיעו בו אויביו מישראל שיתפלל בעדם ושייעצם מה יעשו, וע''ז כפל בעת רעה שהוא עת החורבן ובעת צרה שהוא עת היה צר להם כשנהרג גדליה :
שריתך. כמו שאריתך כמו שרית ישראל (דה''א י''ב ל''ח) : הפגעתי. פעל יוצא לשלישי, וגדרו הבקשה היתירה :
{יב}
הֲיָרֹ֨עַ בַּרְזֶ֧ל ׀ בַּרְזֶ֛ל מִצָּפ֖וֹן וּנְחֹֽשֶׁת׃
הירוע ברזל ברזל מצפון . אומר אני ברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל וכן פתרונו הם נמשלו לברזל הולכי רכיל נחשת וברזל ( לעיל ו ) ובירמיה נאמר נתתיך לעמוד ברזל ולחומת נחשת ( לעיל א ) ושלו חזק משלהם כי נבוכדנצר מצפון יבא כדבריו עליהם : הירוע . הירוצץ ברזל שלהם את שלך , ד''א הירוצץ פרעה הבא בעזרתכם שהוא קשה כברזל את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון ונחשת ותרגום יונתן נוטה לצד זה :
הירוע . וכי אפשר שהברזל מהחרבות שלך ישבר ברזל החרבות שבא מצפון שהברזל חזק מאוד ונחשת מעורב בו המחזיק עוד יותר וכן נאמר הולכי רכיל נחושת וברזל ( לעיל ו ) ור''ל וכי תחשוב שאתה תתגבר במלחמה מול נבוכדנצר הלא מאד יחזק ממך :
הירוע . ענין שבירה כמו ורעו דליותיו ( לעיל יא ) :
הירוע ברזל, שני פסוקים הקודמים הם כמאמר מוסגר, לספר מה שאמר ירמיה באמצע נבואה זאת ומה שהשיב לו ה', ועתה שב אל הענין, מ''ש ושאריתם לחרב אתן, כי הם היו בוטחים על מצרים, בין קודם החורבן שחשבו שפרעה יעזור אותם ולא עזרם, ובין אחר החורבן שהלכו למצרים ושם השיגם חרב נ''נ, עז''א וכי ברזל פשוט שהוא פרעה ירוצץ את נ''נ שהוא ברזל הבא מצפון (הוא המאגנעט שהוא נקרא ברזל מצפון, כי נוטה תמיד נגד ציר הצפוני והוא יש לו כח וממשלה על הברזל ומושך אותו בכחו), ועם הברזל הזה יש נחשת, שהוא העזר מהעמים העצומים ממשלת ידו שהיו תקיפים כנחשת :
הירוע. רוצץ כמו ירוע כבירים (איוב ל''ד) : ברזל מצפון. הוא המאגנעט, ולא תפלא אם בעלי הרוח ידעו מסגולתו שנוטה לצפון אשר נעלם אז מעין כל :
{יג}
חֵילְךָ֧ וְאוֹצְרוֹתֶ֛יךָ לָבַ֥ז אֶתֵּ֖ן לֹ֣א בִמְחִ֑יר וּבְכָל־חַטֹּאותֶ֖יךָ וּבְכָל־גְּבוּלֶֽיךָ׃
חילך . ל' ממון : ואוצו . ותיך . לישראל הוא אומר : ובכל חטאתיך . ולמען כל חטאתיך תהי זאת לך : ובכל גבוליך . אשר העמדת אלילים בכולן :
לבז אתן . לו אתן לשללו ולא תקח בעדם מחיר ר''ל לא ישאיר אותך בארצך במחיר האוצרות שיקח כי יקחם דרך שלל : ובכל חטאתיך . כ''ז יהיה בכל חטאותיך שחטאת לה' ובכל גבוליך חטאת מבלי מקום נעדר :
חילך . מלשון חיל ועושר כמו וישראל עושה חיל ( במדבר כד ) : לבז . מלשון בזה ושלל : במחיר . ענין דמי הדבר וערכו כמו אקנה מאותך במחיר ( ש''ב כד ) :
חילך, ונבוכדנצר יגרר עליך ויבוז חילך ואוצרותיך, לא במחיר לא לקחת מחיר בעבור שמסרתי בידו חילך, רק עשיתי זה בעבור כל חטאתך שהם בכל גבולי ארצך :
חילך ואוצרותיך עי' הבדלם (ישעיה ל' ו') : לא במחיר. כמ''ש ולא רבית במחיריהם, ווא''ו ובכל יתירה :
{יד}
וְהַֽעֲבַרְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בְּאֶ֖רֶץ לֹ֣א יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קָדְחָ֥ה בְאַפִּ֖י עֲלֵיכֶ֥ם תּוּקָֽד׃
והעברתי . אעבור אותך מארצך ללכת עם אויביך בארץ אשר לא ידעת מאז : כי אש . אש החרון תבער באפי ועליכם תשרוף ר''ל עליכם אשפוך את החרון :
קדחה . ענין הבערה כמו הן כלכם קודחי אש ( ישעיה נ ) : תוקד . ענין שריפה כמו ותוקד עד שאול ( דברים לב ) :
והעברתי, וגם אח''כ שתלכו למצרים גם שם לא תנצלו, כי העברתי את אויביך שהם הכשדים הם יעברו למצרים ושם תשיגכם חרב נ''נ שנית, כי אש האף והחמה לעולם תוקד גם אחר החורבן :
{טו}
אַתָּ֧ה יָדַ֣עְתָּ יְהוָ֗ה זָכְרֵ֤נִי וּפָקְדֵ֙נִי֙ וְהִנָּ֤קֶם לִי֙ מֵרֹ֣דְפַ֔י אַל־לְאֶ֥רֶךְ אַפְּךָ֖ תִּקָּחֵ֑נִי דַּ֕ע שְׂאֵתִ֥י עָלֶ֖יךָ חֶרְפָּֽה׃
אל לארך אפך תקחני . תרגום יונתן לא תתן ארכא לעולבני אל תקח את ריבי להניחו לארך אפך אלא מהר והנקם לי : שאתי . כמו סבלתי : עליך . בשבילך :
אתה ידעת ה' . את הרעה שעושים לי אנשי ענתות : זכרני ופקדני . זכור בי והשגיח עלי ועשה לי נקמה מרודפי : אל לארך אפך תקחני . ר''ל אל תניחני לאריכות אפך בנקמתי אבל מהרה חושה תנקום נקמתי מהם : דע . תן לב לדעת מה שאני נושא וסובל חרפה בעבורך במה שאני מתנבא בשמך :
ופקדני . ענין השגחה : שאתי . מלשון משא וסבל :
אתה ידעת ה', אחר ששמע מאת ה' ששאריתו יהיה לטוב בעת החורבן, בקש שיקדים ה' להעניש את הקמים עליו להרגו קודם זמן החורבן, כמו שכן התפלל (למעלה סי' י''ב) מטעם שבארתי שם, ובקש זכרני והנקם לי תיכף ואל תקחני לארך אפך הגם שאתה מאריך אף על מה שחטאו נגדך, לא תאריך אף על מה שעושים נגדי (וגם ר''ל שלא תקח היסורים שאני סובל שיהיה לכפר על עון הדור שעי''כ תאריך אפך), כי דע שאתי עליך חרפה, באופן שבזה הם מחרפים אותך במה שמכחישים נבואתך, ועי''כ חטאם מתרבה בכל עת, וגם שעי''כ אתה צריך להראות להם את ידך בל יחולל שמך :
זכרני ופקדני. הפקידה מוסיף על הזכירה לעשות מעשה :
{טז}
נִמְצְא֤וּ דְבָרֶ֙יךָ֙ וָאֹ֣כְלֵ֔ם וַיְהִ֤י (דבריך) [דְבָֽרְךָ֙] לִ֔י לְשָׂשׂ֖וֹן וּלְשִׂמְחַ֣ת לְבָבִ֑י כִּֽי־נִקְרָ֤א שִׁמְךָ֙ עָלַ֔י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י צְבָאֽוֹת׃
נמצאו דבריך ואוכלם . לתאוה מתחלה והיו לששון כי דמיתי שישמעו אלי עתה :
נמצאו דבריך . כששרתה עלי רוח הנבואה ונמצאו לי דבריך קבלתים בשמחה כאוכל דבר מה לתאוה וחזר ופירש ויהי דברך לי לששון וכו' על כי נקרא שמך עלי אתה ה' וכו' ר''ל שמחתי היה על כי באה עלי שפע הנבואה להיות נקרא נביא ה' :
נמצאו דבריך, הנבואה היתה שורה על הנביא ע''י הכנתו, ובעת רצה להכין א''ע אל הנבואה היה לוקח לו מנגן לשמוח בשמחה ועי''כ נחה עליו הרוח, כמ''ש ולפניהם תוף וחליל, ועתה קחו לי מנגן, אבל ירמיה שהתנבא פורענות היה תמיד מלא עוצב ויגון, ולא היה יכול להכין א''ע אל הנבואה מעצמו, ולא באה אליו הנבואה רק בעת שהוצרך ה' לשלחו אז בא אליו דבר ה' אשר עז וחדוה במקומו ועל ידי הדבור חל עליו ששון ושמחה כשותה יין ישן המשמח, והוכן לקבל דבר ה', אבל אחר הדבור חזר להיות משתומם ונעצב על הדבור בעצמו שהיה מלא מחזות של חורבן ופורעניות, וז''ש נמצאו דבריך הדבור בא אלי כמוצא מציאה בהסח הדעת לא ע''י הכנתי. ואוכלם, שאז הייתי דומה כרעב ללחם המוצא לחם ואוכלו באות נפשו, ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי הדבור העיר אצלי שמחה וששון שהוא תנאי אל הנבואה, כי נקרא שמך עלי ע''י אתערותא דלעילא, ולא קדם לי הששון קודם הנבואה, כי בהפך.
לששון ולשמחה. ע''ל (ט''ז ט') :
{יז}
לֹֽא־יָשַׁ֥בְתִּי בְסוֹד־מְשַׂחֲקִ֖ים וָֽאֶעְלֹ֑ז מִפְּנֵ֤י יָֽדְךָ֙ בָּדָ֣ד יָשַׁ֔בְתִּי כִּֽי־זַ֖עַם מִלֵּאתָֽנִי׃
מפני ידך . מפני נבואה הבאה לי מאתך : ישבתי . יחידי ומשתומם באבילות כי נבואת זעם מלאתני בחורבן ביתך :
לא ישבתי . אחר שקבלתי הנבואה לא ישבתי בקבוצת משחקים לשמוח עמהם : מפני ידך . מפני הנבואה הבאה לי מידך ישבתי בדד ויחידי כדרך המצטער כי מלאת אותי נבואות זעם הם הייעודים הרעים מחורבן הבית והגלות העם :
בסוד . ענין קבוץ כי להמתיק סוד מתקבצין הראויים לו וכן על סוד בחורים ( לעיל ו ) : ומשחקים . מלשון שחוק ושמחה : ואעלוז . ענין שמחה : בדד . יחידי כמו איכה ישבה בדד ( איכה א ) : זעם . כעס וחרון : נצח . לעולם ר''ל זמן רב : אנושה . כאובה ביותר כמו אנוש חציו ( איוב לד ) :
לא ישבתי בסוד וחברת משחקים שאעלז ואשמח למען תחול עלי הנבואה על ידי השמחה, כי מפני ידך ונבואתך בדד ישבתי תמיד, כי מלאת אותי בנבואה של זעם ופורעניות, וע''ז מבקש.
{יח}
לָ֣מָּה הָיָ֤ה כְאֵבִי֙ נֶ֔צַח וּמַכָּתִ֖י אֲנוּשָׁ֑ה֙ מֵֽאֲנָה֙ הֵֽרָפֵ֔א הָי֨וֹ תִֽהְיֶ֥ה לִי֙ כְּמ֣וֹ אַכְזָ֔ב מַ֖יִם לֹ֥א נֶאֱמָֽנוּ׃
אנושה . חולה כמו ויאנש ויחלה בבנה של בת שבע : היו תהיה לי . אתה הוי לי . כמו אכזב . כאדם שמבטחו נפסק ממנו שאתה מניחני להצטער בידם , אכזב מקור פוסק פייליינ''ץ בלעז : מים לא נאמנו . לסמוך עליהם :
כאבי נצח . ר''ל זה זמן רב אורבים עלי אנשי ענתות : ומכתי אנושה . המכה שעלי היא כאובה מאד ר''ל הם מכאיבים אותי ביותר : מאנה הרפא . ממאנת לקבל רפואה ר''ל אינם חוזרים מרעתם : היו תהיה לי . אתה תהיה למולי כמו מקור מים הנפסק ועוזב הנבואה ולתוספת ביאור אמר מים לא נאמנו שאין מתקיים ומתמיד כי כמו כן חדלת ממני העזרה וההצלה מן הקמים עלי :
מאנה . מלשון מיאון : אכזב . ענין הפסק ועזיבה כמו אשר לא יכזבו מימיו ( ישעיה נח ) : נאמנו . ענין דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן ( שם כב ) :
למה היה כאבי נצח, מצייר את הזעם שמלא את נפשו כמכה וכאב פנימי בנפשו, כי מרגיש ומתחלחל תמיד בצרת עמו, וכבר באר הרי''א שהחלאים יש מהם חולאים נושנים כקדחת הרביעית ואלה אין בם כאבים ולא סכנה, ויש חולאים בעלי כאבים בלא סכנה ואינם נושנים ולא מתמידים כחולי השנים והאזנים, ויש חולאים שהם חדשים לא נושנים ואין בם כאבים אבל סכנתם רבה כמו הקדחת התמידית, ואומר שהחולי שהוא סובל יש בו כל הרעות, {{{א}}} שהוא מכאיב, עז''א כאבי, {{{ב}}} שהוא מתמיד, עז''א נצח, {{{ג}}} שהוא מסוכן עז''א מכתי אנושה, {{{ד}}} שאין לה רפואה עז''א מאנה הרפא, וחוץ מזה איני כשאר נביאים שנבואתם מתמדת בכל עת שמכינים א''ע, שאני איני מתנבא רק לפרקים, ואחר החורבן נפסקה נבואתו לגמרי, וז''ש שתדמה לפעמים כמו אכזב, כמעין הנפסק לגמרי, ולפעמים תדמה כמים לא נאמנו שאינם נמצאים בכל עת :
{יט}
לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־תָּשׁ֤וּב וַאֲשִֽׁיבְךָ֙ לְפָנַ֣י תַּֽעֲמֹ֔ד וְאִם־תּוֹצִ֥יא יָקָ֛ר מִזּוֹלֵ֖ל כְּפִ֣י תִֽהְיֶ֑ה יָשֻׁ֤בוּ הֵ֙מָּה֙ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה לֹֽא־תָשׁ֥וּב אֲלֵיהֶֽם׃
לכן . בעבור שאני סובל הצרות האלה : כה אמר ה' . לי : אם תשוב . אתה ישראל ע''י ואשיבך אני אליו אמר לי לפני תעמוד : ואם תוציא יקר מזולל . אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב : כפי תהיה . שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה : ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם . יתובון אינון לפתגמך ואת לא תתוב למטעי בתריהון :
לכן כה אמר ה' . שלא יקופח שכרי וכן אמר אם אתה ישראל תשוב לה' ואני אשיבך ר''ל תשובתך תהיה ע''י בגמול זה הבטיחני לומר לפני תעמוד עד עולם ולא תפסוק הנבואה ממך ואם תוציא את מי מן הזוללות להיות אדם יקר אז תהיה כפי כי תתקיים גזרתך כמו גזרתי : ישובו המה אליך . זהו דבר אפשרות שהמה ישובו אליך להיות כשרים כמותך ואל תדאג לילך אליהם בשליחות כי פן תלמוד ממעשיהם להיות כמוהם כי תהיה בטוח בזה :
יקר . מכובד וחשוב : מזולל . ענין הרבות האכילה ורדיפת התאוות וכן זולל וסובא ( דברים כא ) :
לכן, השיב לו ה' אם תשוב את העם בתשובה ואשיבך אל הנבואה המתמדת ותעמוד לפני תמיד, ואם עכ''פ תוציא יקר מזולל, שישובו עכ''פ הנפשות היקרות ויבדלו מן הרשעים תהיה כפי, שכל מה שתגזר אומר יקם לך, וזה תשובה ע''מ שבקש על הנבואה ועל מה שאין תפלתו נשמעת על עצירת גשמים. ונגד מה שהתרעם על הרשעים הרודפים אותו, אמר שאין לך להתירא מהם, לא שתדאג פן יכריחו אותך להסכים על מעשיהם ושלא תנבא להם, כי הם ישובו אליך ואתה לא תשוב אליהם, ולא שתירא פן יהרגוך, כי.
מזולל. משתתף עם כל מכבדיה הזילוה, שזה הפך יקר, ועם זולל וסובא :
{כ}
וּנְתַתִּ֜יךָ לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לְחוֹמַ֤ת נְחֹ֙שֶׁת֙ בְּצוּרָ֔ה וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהוֹשִֽׁיעֲךָ֥ וּלְהַצִּילֶ֖ךָ נְאֻם־יְהוָֽה׃
ונתתיך . אתן אותך מול העם הזה להיות חזק כחומת נחושת בצורה ועם כי ילחמו עליך לא יוכלו לך כי אני אושיעך :
בצורה . חזקה : יוכלו . מל' יכולת :
ונתתיך וכו'. ולא יוכלו לך, כי אתך אני להושיעך ע''י השגחתי, וגם כשיתאספו עליך לעשות לך רעה, אז.
להושיעך ולהצילך. ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא בסכנה יציל מן הסכנה הושיעני והצילני (תהלות ז' ב') :
{כא}
וְהִצַּלְתִּ֖יךָ מִיַּ֣ד רָעִ֑ים וּפְדִתִ֖יךָ מִכַּ֥ף עָרִצִֽים׃
מיד רעים . הם אנשי ענתות : מכף עריצים . החזקים ממך בכח הזרוע וכפל הדבר במ''ש :
ופדיתיך . מלשון פדיון : מכף . מיד : עריצים . חזקים כמו כגבור עריץ ( לקמן כ ) :
והצלתיך מידם, וגם אם כבר תהיה בידם ויתנוך לבית המהפכת להרגך, ופדיתיך, כמו שניצול ע''י עבד מלך הכושי :
והצלתיך מיד רעים ופדיתיך מכף עריצים. כף מוסיף על יד שמורה שכבר אוחז בכפו ומזה אי אפשר בהצלה, כי בא בכף רעהו וצריך פדיון. וע''כ הוסיף עריצים שהם הגבורים החזקים שא''א להציל מידם, יפדה אותו בממון ר''ל שגם בעת יהיה ביד אויב החזק יפדהו לחפשי :