דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו' . ליתי בר קלקלתא דתקנן עובדוהי ירמיה בא מרחב הזונה ולוכח בר מתקנתא דמקלקלן עובדוהי אלו ישראל שקלקלו מעשיהן שבאו מזרע כשר :

דברי ירמיהו . אלה הם דברי ירמיהו וכו' : אשר בענתות . אשר ישב בענתות שהיא בנחלת בנימין :

דברי ירמיהו, שלשה פסוקים הראשונים הם הוצעה להגביל מהות הספר בכל פרטיו, כי כל ספר מספרי החכמה יוגבל, {{{א}}} מצד צורתו ודברים שידובר בו, למשל אם הוא ספר תוכחה או שיר או חכמה וכדומה, ואם נאמר בדרך מליצה או ספור וכדומה, ועז''א דברי, מודיע שכולל כמה מיני דברים, נמצאו בו חזיונות, נבואות, ספורים, תוכחות, וכדומה. {{{ב}}} מצד המחבר אשר דבר הדברים, אמר שהיה ירמיהו בן חלקיהו שהיה נביא ומיוחס מצד שאביו היה כ''ג ונביא, ומבואר שהיה ג''כ עשיר, כי אביו בודאי היה עשיר כמ''ש הכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו, {{{ג}}} מצד מקומו שהיה הנביא דר בו, אמר שהיה מן הכהנים אשר בענתות שהיו מיוחדים ביראת ה', ומארץ בנימין לא מתושבי ירושלים, כי המוכיח שהוא מעיר אחרת, לא יכיר פנים ולא יחפה מצד אהבת עיר מולדתו, ודבריו נשמעים ביותר. {{{ד}}} מאיזה מקור שאב דבריו, אם מן השכל, או הבחינה, או מפי סופרים וספרים, אומר.

אשר היה דבר ה' אליו וגו' . אשר התחילה שכינה לשרות עליו באותו הזמן :

אשר היה וכו' . בימי יאשיהו . תחלת דבר ה' בו היה בימי יאשיהו וכו' :

אשר היה דבר ה' אליו. ששאב דבריו ממקור מים חיים מן הנבואה. {{{ה}}} מצד הזמן שבו נבא, אמר שנבא בשלשה זמנים מחולפים אשר התחלף בם מעמד העם ומלכם, כי התחלת נבואתו היה בימי יאשיהו בן אמון שהוא ודורו היו צדיקים, והתחיל בשלש עשרה שנה למלכו, שאז בהיותו בן דעת החל לעבוד את ה' :

ויהי בימי יהויקים . ויהי נביא כל ימי יאשיהו הנותרים וימי יהויקים בנו וימי צדקיהו בנו עד תום עשתי עשרה שנה היא השנה עד גלות ירושלים בחדש החמישי :

ויהי בימי יהויקים . היה מתנבא גם בימי יהויקים בנו והתמידה נבואתו עד כלות עשתי עשרה שנה לצדקיהו וכו' ולתוספת ביאור אמר עד גלות ירושלים שהיתה בחדש החמישי הוא חדש אב :

תם . ענין השלמה כמו כי אם תם הכסף ( בראשית מז ) :

ויהי וכן התמידה נבואתו בימי יהויקים שאז היה הדור צדיקים והמלך היה רשע כמ''ש חז''ל. עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו, שאז התחלף מעמד העם שהיו רשעים ולעומת זה היה המלך צדיק, ור''ל שנבואות אלה היו מתמידים בכל המעמדות האלה עד גלות ירושלים, שאז נתקיימו כל נבואותיו :

ויהי דבר ה' . וזהו דברי ירמיה שאמר לישראל :

בטרם אצרך בבטן וגו' . מימי אדם הראשון הראהו הקב''ה לאדם דור ודור ונביאיו : אצרך . לשון צורה : ידעתיך . קנייושט''וי בלעז כמו לא נודעתי להם ( שמות ו ) : הקדשתיך . זמנתיך לכך : נביא לגוים . לישראל שהיו נוהגים עצמם כעכו''ם כך נדרש בספרי נביא מקרבך וגו' ( דברים יח ) יקים לך ולא למכחישי תורה הא מה אני מקיים נביא לגוים נתתיך בבני ישראל שהיו נוהגים כעכו''ם . ד''א בטרם תצא מרחם הקדשתיך עליך אמרתי למשה נביא אקים להם כמוך ( דברים יח ) זה הוכיחם וזה הוכיחם זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה :

בטרם . עד לא יצרתיך מבטן אמך הכרתי בך שתהיה הגון ומוכן לנבואה : הקדשתיך . קדשתי אותך וחזר ופי' לומר בזה קדשתיך במה שנתתיך להיות נביא להתנבאות על העכו''ם כולם :

אצרך . לשון יצירה : ידעתיך . ענין הכרה כמו ושמואל טרם ידע את ה' ( ש''א ג ) : הקדשתיך . מלשון קדושה : נתתיך . ענין מנוי ופקידות כמו נתתיך אלהים לפרעה ( שמות ז ) :

בטרם, הנביא צריך שיוקדם לנבואתו שני תנאים, {{{א}}} ההכנה הטבעיית, שיהיה מוכן לנבואה מטבעו, ע''י שיהיה מזגו שלם אל טוב המדות, וכן ע''י שלמות כח המדמה והשכלי ויתר כחות הנפשיות, {{{ב}}} ההכנה הבחיריית, שיכין א''ע לנבואה ע''י טוב המעשים והקדושה והפרישות, וההכנה הטבעיית תחול באדם תיכף בעת יצטייר צורת הולד בבטן אמו, כי ההכנה הזאת יקבל ע''י מולידיו והיינו כמ''ש בעדיות, האב זכאי לבנו בנוי בכח וכו', וההכנה הבחיריית לא תתחיל עד יולד ויחל להשתמש בכחותיו הטבעיים והנפשיים, אולם יש הבדל בזה בין הנביאים. כי תנאים אלה אינם מוכרחים רק לנביא הבא להשלים א''ע שישפיע עליו שפע הנבואה לצורך עצמו להשלימו בדעת אלהים ובהשגות עליונות שזה לא יהיה רק אם מוכן ע''ז מצד טבעו ובחירתו, לא כן הנביא המשולח מאת ה' ליסר גוים ולהוכיח לאומים שאז בעת יצטרך ה' לשלוח שליח כללי אל העם ולא ימצא איש המוכן לזה מעצמו, יבחר איש אחד הטוב בעיניו ויכינהו לנבואה ע''י שישנה טבעו ויעזרהו על בחירתו למען ישיג על ידו את התכלית הנרצה אצלו, (ובזה תמצא מענה על רוב הקושיות שהקשו על הרמב''ם שהחליט במורה שהנבואה לא תחול רק על המזומנים לה, והקשו עליו מנבואת גדעון ומנוח ודומיהם, כי זה לא היה מפני זכות המקבל רק מפני צורך המשפיע), וז''ש נגד ההכנה הטבעיית שתחול בעת יוצר הולד בבטן, אנכי ידעתיך בטרם אצרך בבטן שהקדמתי לך הכנה זו מעצמי, וכן נגד ההכנה הבחיריית שתחול בעת יצא מרחם ויתחיל לבחור בטוב המעשים אנכי הקדשתיך לנבואה בטרם תצא מרחם, ר''ל נבואתך אינה צריכה להכנה הטבעיית והבחיריית כיתר הנביאים, יען כי נביא לגוים נתתיך, שאינך נביא לצורך עצמך רק לצורך הכלל, ולא לשליחות פרטי רק כללי לכל הגוים, ונבואתך הוא לצרכי :

אצרך בבטן, תצא מרחם. בבטן, מצייר בעוד הולד בבטן האם טרם לידתו, והרחם, יציין מקום יציאת הולד בעת הלידה (כמ''ש ישעיה מ''ו ג', תהלות כ''ב י''א, שם נ''ח ד', איוב ג' י', שם ל''א ט''ו), ולכן על הבטן אמר אצרך שהוא ריקום צורת הולד אחר מ''א יום של העבור, שזה גדר פעל יצר והבדלו מן ברא עשה, שמורה הצורה המתדבקת שהוא תכונותיו הטבעיים והמוסריים המוגבלים בעת ההיא מאת יוצר הצורות, ואמר ידעתיך שהוא הדיבוק בעצם ידיעתו, כמו ואדעך בשם, שנדבקה בצורתך ההשגחה הפרטית להשלימה בתכלית ההשלמה. ואצל רחם אמר תצא מרחם שהיא היציאה והלידה, ואמר הקדשתיך שמאז בא לו העזר ממרום לענין ההזמנה אל הנבואה בכח ה' ובעזרו מקדש :

אהה . ל' יילל קונפליינ''ט בלע''ז : כי נער אנכי . איני כדאי להוכיחן משה הוכיחן סמוך למיתתו כבר נחשב בעיניהם בכמה נסים שעשה להם הוציאם ממצרים וקרע להם את הים הוריד את המן הגיז את השליו נתן להם את התורה העלה את הבאר אני בתחלת שליחותי אני בא להוכיחם :

ואומר וסו' . אמרתי אהה ה' אוי לי על המניעה והמבטל הנמצא בי אשר לא ידעתי לסדר דברי הנבואה בצחות הלשון כי עדיין אני רך בשנים ולא הורגלתי בזה :

אהה . ענין לשון יללה הוא כמו ואומר אהה ה' ( יחזקאל ד ) :

ואומר, השיב, שהגם שיוכל להשפיע עליו הנבואה גם אם יחסרו לו השלמיות שהם תנאים אל הנבואה, יען שהוא נביא לשליחות כולל, אבל הלא א''כ יש חסרון אחר, והוא כי הנביא השלוח צריך שלא יהיה נער רק זקן ורגיל כדי שיוכל לדבר ולהוכיח גוים רבים, וז''ש הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, וזה יהיה משלשה פנים, {{{א}}} שהנער לא יערב לבו לגשת בפני גדולים, {{{ב}}} שהנער אינו יודע לסדר דבריו במליצה ולשון צח שע''ז צריך הרגל רב, {{{ג}}} מצד העם שנשלח אליהם שלא ישאו פנים לנער צעיר הימים ויקומו עליו ויהרגוהו :

על כל אשר אשלחך . אל העכו''ם : ואת כל אשר אצוך . לישראל תדבר :

אל תאמר . ר''ל אל תמאן בדבר בעבור הנערות : כי על כל . אלא על כל הדברים אשר אשלחך תלך ותדבר את כל אשר אצוך :

ויאמר ה', אחר שבזה נכלל ג' חששות שנים מצדו וא' מצד העם, השיב לו ה' בל תאמר טענה זאת מצד שאתה נער, כי נגד מה שאתה חושש שלא תערב לבך לגשת במקום גדולים, הלא אל כל אשר אשלחך תלך, שההולך בשליחות מלך גדול לא יבוש ללכת בכ''מ אשר ישולח בידעו מעלת משלחו הגם שהוא עצמו צעיר ונבזה, ונגד החשש שלא תדע לסדר הדברים בטוב טעם, את כל אשר אצוך תדבר, אתה לא תדבר דבר רק מה שאצוך ואשים דברי בפיך :

על כל אשר אשלחך. שלח הנקשר עם על מורה שנשלח לחברו בדבר שהוא שלא לרצונו (מ''ב י''ח כ''ז, נחמיה ו' ג'), או שליחות של הכרח, (דה''א י''ג ב'), ור''ל שהגם שיהיה שלא לרצון הנשלח אליו תלך, ובל''ז נמצא בס' זה לרוב על במקום אל :

אל תירא . אל תפחד מפני מי אשר אשלחך אליהם פן תכשל בלשונך ויקצפו עליך כי אני עמך להצילך מיד הבאים להרע עמך :

אל תירא, ונגד מה שאתה ירא שיהרגוך אל תירא מפניהם כי אנכי אצילך מידם :

וישלח ה' את ידו . כל שליחות שהוא אצל יד לשון הושטה ל''א כתרגום ושלח ה' ית פתגמי נביאותיה :

וישלח . בנבואה נראה לו כאלו המקום הושיט ידו ונגע על פיו כאלו נותן הנבואה אל פיו : הנה נתתי . בזה שנגעתי ידי בפיך נתתי דברי הנבואה בפיך :

וישלח . ענין הושטה וכן שלח ידך ואחוז ( שמות ד ) :

וישלח ה' את ידו, שליחות יד המוזכר אצל הגעת הנבואה, יכוון על מסירת הכח הפעליי לפעול ולעשות עפ''י נבואתו התחדשות בהמציאות, כי יד ה' תמליץ הכח הפועל והעוסק בהויית הדברים או בקיומם והשלמתם ושנוייהם, ובעת תבא הנבואה בחזקת היד יתן לו כח הפעליי הזה שעם הדבור הנבואיי יהיה ג''כ שליח לעקר ולטעת לסתור ולבנות, וז''ש ראה נתתי דברי בפיך, ועם הדבור הזה בעצמו.

וישלח ה' את ידו. יד ה' מציין תמיד כח הנשגב ופעולתו לטוב או לרע, היד החזקה, היד הגדולה, ובבואו אצל הנבואה יורה על שמוסר כח פעלו וגבורה עצומה אל הנביא (מ''א י''ח מ''ו) או עזר ממרום אל פעלים עצומים, או שמניעו ומוציאו ממקומו ביד חזקה (יחזקאל ג' י''ד, ל''ז א', מ' א') או לראות מחזות עצומות נפלאות (שם א' ג', ח' א') :

הפקדתיך . מנותיך על העכו''ם : לנתוש ולנתוץ . דיספציר בלעז :

הפקדתיך היום . בזה מניתי אותך לנבאות עליהם חורבן והשקט כפי מה שאצוה לך :

הפקדתיך . מלשון פקידות ומינוי כמו ופקדו שרי צבאות ( דברים כ ) : לנתוש . ענין עקירה כמו ונטעתי אתכם ולא אתוש ( לקמן מב ) : ולנתוץ . ענין כתיתה ושבירה כמו תנור וכירים יותץ ( ויקרא יא ) : ולהרוס . מלשון הריסה וסתירה : לבנות . מלשון בנין :

ראה הפקדתיך היום על הגוים ועל הממלכות בין להחריבם, לנתוש את הגוים ולאבדם, וכן לנתוץ את הממלכות ולהרסם, בין לבנות את הנהרס שהם הממלכות, ולנטוע את הגוים (עיין באה''מ), אולם גם החורבן יהיה ע''מ לבנות, וז''ש לנתוש ולנתוץ כדי שעי''כ תוכל לבנות ולנטוע, כי כן תפעול גם היד העליונה שתסתור ע''מ לבנות, וההעדר קודם להוויה והמות אל החיים :

לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע. פעל נתש מיוחד אל הנטיעות שעוקר הנטיעות ממקומם, ומגביל נגד פעל נתץ והרס שמיוחד אל הבנין, כי משני אלה ידבר פה, כמ''ש לבנות ולנטוע, וכן את אשר בניתי אני הורס את אשר נטעתי אני נותש (לקמן מ''ה ד'), ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש (שם כ''ד ז'), והכתובים יציירו את הגוי בציור יער צומח עצים, (ישעיה י' י''ח ל''ג, זכריה י''א), ואת הממלכה ידמו לבנין (ישעיה כ''ח ט''ו תהלות קי''ח כ''ב), כי הממלכה תבנה אבן אל אבן. ונגד גוים וממלכות, אמר על הגוים, לנתוש ולהאביד ולנטוע, ועל הממלכות לנתוץ ולהרוס ולבנות, וכן תמצא לקמן (י''ח ז' ל''א כ''ח). ולהאביד מוסיף על לנתוש שהניתש נעקר ממקומו ועדן הוא במציאות, והנאבד נאבד לגמרי, וכן אמר לקמן (י''ב י''ז) נתוש ואבד וכן להרוס מוסיף על לנתוץ כי ההרס והנתיצה הם שני ענינים, הנתיצה תפול גם על אבן אחת, וההריסה הוא על כלל הבנין, ובזה מושג של הריסה כולל יותר, ולפעמים הנתיצה הוא יותר מן ההירוס אם הוא אחר ההריסה כמ''ש בחבורי התו''ה (שמיני סי' קל''ט) :

מקל שקד . מנדולי''ר בלעז , ויונתן תרגם מקל שקד מלך דמוחי לאבאשא :

מה אתה רואה . במראה הנבואה : מקל שקד . מטה מאילן שגדילים בו שקדים :

מקל . מטה : שקד . שם פרי שקדים כמו ויגמל שקדים ( במדבר יז ) :

מה אתה רואה, היד הנשלח אליו ונגע על פיו נצטייר בדמיונו באיזה דמות ומשל מתיחס לענין הנבואה והנמשל שכיון בהגעת היד, ע''ד וביד הנביאים אדמה, ושאל אותו מה רואה בדמיונו, והשיב שנתפס בדמיונו דמות מקל שקד, כאילו דמות הזה יהיה ציור של המחזה של היד שנגעה בו :

מקל. יש הבדל בין מקל, מטה, משענת, המטה היה עשוי לכבוד והיה נושא אותו לפעמים לציין המדרגה, ומציין לפעמים הנשיאות, כמו מטה עז שבט למשול (יחזקאל י''ט י''ד), ואם עשוי להשען עליו הזקן וחלוש כח נקרא משענת, אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו, ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח' ד'), ואם עשוי להכאה נקרא מקל, והוא לרוב ביד הרועים להכות הבהמות, ויך את האתון במקל, ועי' לקמן (מ''ח י''ז) : שקד, אינו שם רק פעל כמו דָבֵק שָמֵח, כי לא חָמֵץ, יָבֵש היה נקודים, וגם המקור יבא כן מהר ימהרנה לו לאשה, והפעל נגזר משם שקדים שהמקל התלבש בשקדים בעת החזון :

היטבת לראות . השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי , ומדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית :

היטבת לראות . ר''ל ראית דבר ראוי לפי הזמן כי שוקד אני על דברי לעשותו ואם כן ראית דבר המרמז רמז על מה שעתיד להיות כי מקל שקד ראית ואני שוקד על דברי והמה אחד בל' :

שוקד . ענין מהירות כמו וישקוד ה' ( דניאל ט ) :

ויאמר ה' היטבת לראות, הדמות הזה מכוון אל כוונת הנבואה בכל הצדדים, {{{א}}} כי תפס אל הדמות שם מקל לא שם מטה, שהמטה ירמוז לפעמים למשענת ולמשרה, והמקל יציין ההכאה המטה לכבוד אל הנושאה לא המקל, וכן עם כשדים הם ביד ה' כמקל חובלים ליסר החוטאים לא כמטה לכבוד או למשענת, {{{ב}}} במה שראהו שקד, ר''ל מוציא פריו ברגע זו, וזה מורה רוב המהירות שיוציא ציצו ופרחו ופריו כרגע, עם מה שיסכים לזה הזמן שהשקדים מוציאים פרים בכ''א יום, וכן היו כ''א יום מן י''ז בתמוז עד ט' באב כמ''ש חז''ל, {{{ג}}} מסכים לזה שם הפרי, ששקד מורה שקידה והשתדלות שישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו, ועז''א כי שוקד אני על דברי לעשותו כאילו עם הדבור מחובר ההשתדלות להוציאו אל הפועל במהירות כמו שעם ראיית המקל הוציא ציצו ופריו, (ולדברי חז''ל היתה המהירות הזה לטובה שהקדים שתי שנים קודם ונושנתם בל יתקיים ואבדתם מהרה בשיתמלא סאתם בהחלט, ובזה אמר על צד הדרוש היטבת לראות, ר''ל השקידה הזאת היא לטובת ישראל והצלתם) :

שוקד. גדר פעל זה הוא המתמיד לעיין ולהביט או לשכון אצל איזה דבר בהתמדה יתירה, כמו שוא שקד שומר, לשקוד על דלתותי, ובזה משתתף עם לשון ארמי, הוה מסקיד ביה בהאי חויא. והנה לפעמים יביא הרע ע''י הסתרת פנים שמסתיר פניו והרע בא מעצמו כמ''ש אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם. ולפעמים יביא הרע בהשגחה ולמעלה מדרך הטבע, כמ''ש וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו (דניאל ט'), ור''ל שוקד אני על דברי איך להוציאם אל הפועל ולעשותו דרך השגחיי, ובזה היטב לראות איך הדבור עצמו נתהפך למקל, כמ''ש צץ המטה פרח הזדון (יחזקאל ז') :

סיר נפוח . רותח בויילנ''ט בלעז : ופניו . רתיחותיו אשישאונדי''ש בלעז :

שנית . ר''ל שאלני פעם שנית : מה אתה רואה . במראה הנבואה : סיר נפוח . קדירה מעלה רתיחה : ופניו . פני הרתיחה מקום שמעלה רתיחה מרובה הוא מעבר הצפון :

סיר . קדרה וכן על סיר הבשר ( שמות טז ) : נפוח . ר''ל מעלה רתיחה ע''ש שנראה נפוחים ואבעבועות וכן כדוד נפוח ואגמון ( איוב מא ) :

ויהי, דברי הנביא באו מסודרים בשלש דברות, שתחלה מנהו ה' אל השליחות והודיעו מהות השליחות שהוא לנתוש ולנתוץ, ואח''ז ייחד לו עוד שתי דברות, [דבור א'] להודיע לו זמן קיום הנבואה, שעז''א כי שוקד אני על דברי, [הדבור הב'] להודיע המקום שמשם תבא הפורעניות, ואחר שהדבור הרוחני אינו נקשר בזמן ובמקום שהם רק תנאי המוחשות, צייר לו זה במראה ודמיון, סיר נפוח, דמיון זה נאות מאד להנדמה בו, כי הם היו ממשילים את ירושלים לסיר ועמה לבשר (יחזקאל י''ב וכ''ד) שכמו שהסיר שומר את הנמצא בתוכו מפני האש, בל ישלט בו, כן העיר והמבצר ישמרם מפני האויב, המשיל את ירושלים לסיר נפוח ומעלה רתיחות, שזה יהיה בעת שתרבה המדורה ובעת שאין הסיר מכוסה למעלה, וזה הנמשל על הרבות אש האויב בריבוי יותר מכח הסיר, ועל שאין הסיר מכוסה מלמעלה בהשגחת אלהי מעוזם, שאז לא תועיל להם הגנה הסבובית מן המבצר אחר כי נגלה מסך יהודה מלמעלה כמ''ש (ישעיה ה') הסר משוכתו והיה לבער, ועי''כ פרוץ גדרו והיה למרמס עיי''ש בפי' ודרך סיר נפוח שבעת תרתיחהו האש מצד האש יעלו הרתיחות בצד ההוא, עד שידמה כאילו המים שבסיר מתנשאים לעלות ולברוח אל צד האחר כי נדחפו מפני האש, ובכ''ז לבסוף יתרוקנו באותו צד שהאש שם, וכן הנמשל ופניו מפני צפונה המקום שמבעבע שם נקרא פניו, והפנים האלה יהיו מפני צפונה, ששם האש, ובכל זאת לשם יתרוקנו. והנמשל כי ע''י המצור וחרב אויב יעלו העם מן הסיר ויחשבו לברוח מן המבצר לצד האחר, ובכ''ז ילכדו מאת הכשדים ויגלו אותם בבלה (כמ''ש לקמן נ''ב ח') :

סיר נפוח. המעלה רתיחות, שזה בא ע''י חלקי האויר המתרחבים ע''י האש ועולים למעלה ונופחים בחלקי המים, וחברו כדוד נפוח (איוב מ''א). ופניו, נקרא הצד ששם יתנשא נפוח הרתיחות שהוא בצד האש, שהצד ההולך לפנים נקרא פניו, ובאשר פני הרתיחות בא מסבת האש שבצפון אמר מפני צפונה במ''ש הסבה :

מצפון תפתח הרעה . בבל לצפונה של ארץ ישראל היא :

מצפון תפתח הרעה . זה ירמז אשר מבבל העומדת מצפון תפתח הרעה כי עד הנה כאלו היתה הרעה קשורה לבל תבוא ועתה הותר הקשר ותבוא הרעה על יושבי ארץ ישראל והמשילה לסיר לומר כמו הסיר מאספים הנתחים אליה ואח''ז מרתיחין אותה כן כולם יכנסו במצור העיר והאויב ילחם בה וכן נאמר שפות הסיר שפות וכו' אסוף נתחיה אליה וכו' רתח רתחיה ( יחזקאל כד ) :

תפתח . ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח ( שם ל ) :

ויאמר ה' הודיעו הנמשל כי מצפון תפתח הרעה :

הנני קורא . ר''ל אעיר לבות כל משפחות של ממלכות צפונה והם בבל וכל ארצות ממשלת בבל לבוא על ירושלים : ונתנו איש כסאו . כל אחד יתן כסאו מול פתחי השערים ועל החומות לצור עליה מסביב :

כי הנני קורא, מציין במליצתו כאילו השם יש לו ריב ומשפט על ישראל על שחטאו נגדו ויקרא לכל משפחות ממלכות צפונה שהם יהיו השופטים בינו ובין כרמו, והם יבאו ויתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים, כשופטים היושבים על כסא המשפט לשמוע טענת הבע''ד, והשופטים האלה ישבו על כסאות למשפט בכ''מ בין על פתח שערי ירושלים ובין על כל חומותיה וגם בכל ערי יהודה כאילו יתחלקו לכמה בתי דינים, סנהדרין גדולה וקטנה :

פתח שערי ירושלים ועל כל חומתיה. הכובשים יתחילו בערי הפרזות, אח''כ בחומות, ואח''כ בפתח השער, אבל פה יציינם כאדוני הארץ ומלכיה יושבים על כסא ההנהגה. שאז תצא ההנהגה מן השער אל החומות ומשם אל ערי הפרזות :

ודברתי משפטי אותם . אתווכח עמם עם יהודה וירושלים :

ודברתי . אז אדבר עמהם משפט ר''ל אביא עליהם משפט הגמול בעבור רעתם :

ודברתי משפטי אותם, וה' יסדר משפטו וטענותיו לפני השופטים האלה על עמו על כל רעתם, לבקש דין מאתם, אשר עזבוני ר''ל כי רעתם היא משולשת, {{{א}}} אשר עזבוני, {{{ב}}} שאם היו עוזבים אותי ולא היו עובדים אלהים אחרים היה לימוד זכות עליהם שעשו זה מצד חפצם בחפשיות, אבל הם קטרו לאלהים אחרים, הגם שעבודתם כבדה יותר, ואם היו ממירים כבודם לבעבור השגת תועלת וכדומה לא היה החטא גדול כל כך. אבל הם, {{{ג}}} השתחוו למעשה ידיהם שעשו בעצמם ויודעים שאין בו ממש :

תאזור מתניך . ל' זירוז כאיש חיל :

תאזור מתניך . הוא ענין זרוז כי החגור במתניו הוא מזורז : אל תחת מפניהם . אל תפחד מפניהם מלומר להם את כל דברי : פן אחתך . כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו לך להזיקך לכן אל תפחד ובטח עלי ואז לא יוכלו לך :

תאזור . מלשון אזור וחגורה : תחת . אחתך . ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת ( יהושע א ) :

ואתה, אולם טרם אושיב השופטים האכזרים האלה אתרה בם תחלה על ידך, כמו שמתרין בבע''ד ע''י שליח ב''ד, ולכן תאזר מתניך ולא תמתין עד שיבואו אצלך רק וקמת ללכת אליהם, ולא תדלג דבר מדברי רק ודברת את כל אשר אנכי מצוך מבלי להפיל דבר, וגם אל תחת מפניהם לחנוף להם כי אז אחתך לפניהם לא אם תעיז פנים נגדם :

אנכי אצוך, כפילת השם עם הכינוי מורה מיעוט רק אשר אצוך אנכי בעצמי לא אשר אצוך לא אנכי, כמו ציווי המלך וחכמי העדה או נביא שידבר בשמי, הגם שאתה מצווה לשמוע להם לא תדבר כפי ציוים, כי כל זה קרה לו. אחתך מן הכפולים ופ''א הפעל בחיריק שלא להתחלף עם עתידי הדגוש מנחי העי''ן (בן מלך) :

למלכי יהודה . כנגד מלכי יהודה :

נתתיך היום . נתתי כח בידך להיות חזק כעיר מבצר וכו' להתגבר על כל הארץ וחוזר ומפרש על מלכי יהודה ועל שרי יהודה ועל כהניה ועל כל עם הארץ מיתר העם :

ואני, ובל תאמר כי לא ישימו לב עליך לעמוד כנגדך, כי אני נתתיך היום שתהיה דומה בעיניהם כעיר מבצר ואח''כ כעמוד ברזל ואח''כ כחומות נחשת עד שילחמו אתך כלוחם בחזקה לכבוש עיר מבצר של אויביו, וכן תהיה בעיני כל הארץ גם למלכי יהודה ולא לבד למלכיהם שמגאותם שונאים מוסר עפ''י הרוב, כי גם לשריו וגם לכהניו שעליהם מוטל להורות דעה, ואף לכל עם הארץ, ובאופן זה.

ונלחמו אליך . ויהון דינין ומגיחין לקבלך למסתר ית פתגמי נבואתך :

ונלחמו אליך . כולם ילחמו עמך ולא יוכלו לך כי אני עמך להצילך מידם :

יוכלו . מלשון יכולת והתגברות :

ונלחמו אליך כל הכתות ולא תמצא עזר משום אדם, ובכ''ז ולא יוכלו לך יען כי אתך אני ואני אצילך :

ונלחמו אליך. פעל לחם נקשר עם ב', ועם מלת עם, או את, או על, ובארתי הבדלם ביהושע (י' כ''ט), והקשור עם אל מורה שרוצה להתקרב להלחם אתו, לוחם נגדו מן הצד ע''י תחבולות להכשילו וכן לקמן ט''ו כ' :